אני לא זוכרת שחילקו לי דף בביות בעין כרם
אבל שאלו אותי לפני כל פעולה שעשו לתינוק, גם לפני מדידת החום. ובאמת לא התווכחו על כלום ולא ניסו לשכנע (על פיטוצין אחרי לידה הם כן ניסו ולחצו והפחידו)
אני ישבתי על הכסא גלגלים ליד בזמן שעשו מה שכן הסכמתי ובעלי עמד לידי. לא היה רופא בכלל רק אחיות (אולי כי היה שבת?)
אגב,כשלא רציתי מקלחת,האחות אמרה אחר כך שממילא היא לא היתה עושה מקלחת,לא כדאי כי החום נמוך מדי (ואז חשבתי:איזה הגיון נהדר קורה בדרך כלל, מרחקים מהאמא, מקלחים ואז יורד החום כמובן,אז מחממים במכשיר-רעיון נהדר)
הייתי פעמיים בביות שם,אבל אולי התמזל מזלי בגלל שילדתי תמיד בשבת אז היה מקום כי בטח שחררו לפני שבת כל מי שרצתה

הם מחלקים דף אחרי הלידה שאת מסמנת מה את רוצה ומה לא.
מי שלא מסמנת מקלחת - לא מקבלת מקלחת.
כנ"ל כל הדברים האחרים.
הם לא מתווכחים ולא עושים פרצופים אם את לא רוצה מקלחת/ויטמין K/חיסון וכו'.
בקטע הזה הם ממש עברו שם שינוי בשנתיים האחרונות.
כשהם מרימים את התינוק הצורח מהעריסה וניגשים לסדרת ההתעללות בו, הם בודקים מה רשום בדף שלו.
מדידת חום אגב לא רשומה בדף. אני לא מכירה אמא שיודעת שככה מודדים את החום לתינוקות שם.
רוב האמהות פשוט לא אומרות כלום על הדף הזה, אלא מסכימות להכל - שהרי צריך הכל לא?

אני מלאה מלאה בשבחים על מחלקת הביות המלא בעין כרם אבל
[u]מה שדמדי סיפרה קורה גם בעין כרם[/u] קרה לי גם בביות, בשלב של בדיקת הרופא והאחות בקבלה למחלקה
כשעלינו למחלקה אני הייתי מעולפת לגמרי, הלכתי לנוח והשארתי את האיש העייף והלא מאד אסרטיבי עם התינוקת לבדיקה.
אחרי איזה חצי שעה, מודאגת מהממצאים הנוראיים שבטח מעכבים אותם שם, דידיתי לחדר בדיקות שם ראיתי את הקטנה צורחת ערומה ואת הבן זוג חסר אונים לידה עד שהרמתי צעקות על כולם (כולל עליו כמובן..)

מבינה בהחלט את הקשר בין חווית הלידה לקשר אם ילוד שלאחריה. אין ספק שזה מרכיב מרכזי.

כשכל מהלך הלידה הוא מכוון לניתוק בין היולדת לגופה (ע"י מכשירים , בדיקות ותרופות ) אפשר להבין את הניתוק בין היולדת לילוד ואת חוסר העניין בקרבה אליו. כמה מעוות .

[u]אגב, כשהיינו בסיור בליס טענו שם שהם לא מקלחים את התינוקות אלא אם כן ההורים מבקשים מפורשות.[/u]

דנדי, עכשיו ראיתי מה שכתבת. או שפשוט הונו אותנו (לא יודעת, לא ילדתי שם בסוף) או ששינו מדיניות מאז שהיינו שם בסיור.

_לא בביות
כנראה יש פער עצום בין המחלקות מבחינת הקבלה והיחס לאמהות ותינוקות כצמד_

זה מסתדר עם משהו שאחת האחיות (בביות) אמרה לי - שלהיות במחלקת הביות נחשב בדרך כלל לבונוס, שזוכות לו האחיות הטובות יותר / מנוסות יותר וכמובן אלה שגישתן גם מתאימה.

אגב, כשהיינו בסיור בליס טענו שם שהם לא מקלחים את התינוקות אלא אם כן ההורים מבקשים מפורשות.

אני יודעת שמאיר אחלה. הם אלו שלא מקלחים ככה בברז יותר.
את הסיפור המפורט על מה קורה לתינוק מייד אחרי הלידה בביקור הרופא - אני מתארת מלידה לפני 10 חודשים באיכילוב.
ברור שבסופו של דבר חשוב לברר בתינוקיה של בית החולים בדיוק מה הם עושים. אבל גם חשוב לדעת מה לשאול.

היי אחות,

יישר כוח לך ולחברותייך על עבודתכן הקשה ועל הדאגה ככל יכולתכן לרווחת האימהות והתינוקות!

[u]הן שמחות על השירות ופונות לעיניניהן ,[/u]
אני מבינה את האימהות שרוצות ליהנות מהאפשרות לנוח, אך חושבת שלוּ היו יודעות עד כמה בלתי אפשרי לאחות בתינוקייה להקדיש זמן להרגיע תינוק בוכה, ומה קורה לו שם באמת, הרבה פחות מהן היו משאירות שם את ילדיהן לצווח בקופסות הפלסטיק השקופות. :-(

ילוד צריך להיות עם אמא שלו , על אמא שלו , צמוד לאמא שלו.כל האחיות אצלי במחלקה מטמינות בזה בכל ליבן. אנחנו מעודדות הנקה וביות מלא אבל המלצותינו נופלות על אוזניים ערלות. האימהות לא מעוניינות בקרבה . הן שמחות על השירות ופונות לעיניניהן , מנוחה , שינה, התאוששות .

_דנדי, מתי היתה הלידה המדוברת? באיזה בית חולים?
לפני 7 שנים באסף הרופא._
תראי, אני ילדתי פעם אחת לפני חצי שנה, ופעם אחת לפני שנתיים וחצי, וזה לא היה נראה כך.
הילדים שלי היו כמובן בביות מלא, אבל לפחות בפעם הראשנה היינו המון בתינוקיה למעקב צהבת ימים רבים (הייתי אחרי קיסרי), וזה לא היה נראה כך.
מדובר בבית חולים מאיר בכפר סבא, וממה שאני ראיתי בעיקר שלחו את התינוקות לאימהות שלהם לרוב היום, ומי שהיתה בצינוקיה בעיקר קיבלה הדרכה לגבי הנקה.

כלל לא קילחו תינוקות, בדיקות עם סוכר או בהנקה.

בלידה השנייה הייתי רק 12 שעות בבית חולים (לניאדו) והתרשמתי שזה יותר קרוב לתיאורי זוועה כאן.

אני מספרת את זה בעיקר כדי להגיד שיש דברים שמשתנים, לפחות באופן מקומי, וצריך לדעת לחזק את הדברים האלו.

[u]אז שלחתי את בעלי לראות מה איתו. בעלי חזר אחרי זמן קצר[/u]
אוי, גם לגבי זה יש לי סיפורים עצובים, של אבות / סבתות שניסו להיכנס לחדר כדי לקחת את התינוק לאמא שלא ראתה אותו מאז הלידה וכבר עברו X שעות או כל מיני כאלה, ושום תחינה לא הואילה.
אי אפשר היה להיכנס לחדר וזהו, אנחנו באמצע בדיקת רופא, וכך הם המתינו איתי בחוץ שעתיים.

אותו דבר קרה לי כשמסרתי את הבן השני שלי פעם אחת לבדיקה, אחרי חצי שעה רציתי להיכנס לתינוקיה לקחת אותו ולא נתנו לי להכנס כי לא קראו לי.
אז רימיתי ואלתרתי כדי להכנס לשם לחטוף את הבן שלי. אבל ברגע שמוסרים אותם לידיהם זה לא מובן מאליו שהתינוק במרותך יותר.
מאז בכל פעם שקראו לבדיקה התחבאתי איתו.

[u]הוא באמת היה ילד ישנוני ביותר כל ה3 חודשים לחייו, והייתי צריכה להעיר אותו לאכול בימים הראשונים. אבל הוא נולד קטן ושקל מעט[/u]
הרביעית שלי נולדה קטנה ושקלה מעט, ולא הייתה ישנונית. באמת הרבה פעמים נוצר קישור בין תינוקות קטנים לכך שהם חלשים ואין להם כוח לינוק אז הם נרדמים כל הזמן.
זה גם נכון, כי באמת תינוקות קטנים ישנים יותר.
אני לא חושבת שמישהו אי פעם יחקור האם יש לזה קשר רק לגודל שלהם או גם לאיך הייתה ההתנהלות איתם אחרי הלידה.

[u]דנדי, מתי היתה הלידה המדוברת? באיזה בית חולים?[/u]
לפני 7 שנים באסף הרופא.

תגידו,זה באמת עדיין ככה? תינוקיות והכל?

[u]3 ימם הוא לא הכניס כלום לפה והם לא עקבו אחרי זה???[/u]
זה בכלל לא מעניין אותם, הם בודקים ירידה במשקל, הוא לא ירד במשקל יותר מ10% וזה מה שעניין אותם.
הם אמרו שאם הוא לא יתעורר לינוק אז הם ישאירו אותנו שם עוד יום, אבל את זה הם אמרו רק בסוף היום השני לחייו, לפני שעמדנו להשתחרר.
אני רציתי הבייתה אז ממש התעקשתי איתו, לא זוכרת האמת אם הוא התעורר אז או כבר בבית.
הוא היה איתי בביות מלא, על זה התעקשתי כבר אז, גם לא הסכמתי שיקחו אותו לבדיקות ועמדתי איתו שעות בתינוקיה לחכות לרופא (אז בעצם אני מכירה את התינוקיות כבר ממנו, קטעים).
אז מידי פעם הם נכנסו לשאול אם הוא ינק ולרשום דברים בלוח שלו, אבל לא התעקשו מעבר לזה.
עכשיו שאני חושבת על זה זה באמת מוזר.

[u]האם יש שם גם תינוקות שבאמת ישנים כל הזמן?[/u]
שאלתי אחות אחת לגבי זה, אמרתי לה שתמיד אומרים שתינוקות ישנים מייד אחרי הלידה, והיא אחות תינוקיה בטח יכולה להגיד לי אם זה נכון, היא אמרה שמה פתאום, כולם בוכים!!!
הראשון שלי היה מהסוג שינק ללא הפסקה (אם לא היה על הציצי היה בוכה), אחרי שעבר את השעות בתינוקיה
השני שלי היה מהסוג שנאטם אחרי זה
השלישי והרביעית היו עלי כל הזמן ולכן הכי רגועים בעולם, ישנים ועירניים מקסימים לסירוגין.

[u]איך הלכת עם התינוקות שלך לתינוקיה? איך היה לך כוח מיד אחרי לידה להיות שם?[/u]
את השלישי השאירו איתי אחרי הלידה כמה שרציתי, לא זוכרת איך הגענו למחלקה, נדמה לי שלקחו אותי בנפרד ובעלי הלך איתו.
כשלי היה כוח לקום כמה שעות אח"כ הגעתי איתו לתינוקיה ואז עמדתי שעות ליד העריסה שלו. אין שם אפילו כסא לאמא. זה היה נורא, גם כל הזמן נותנים לך הרגשה שאת מה זה לא רצוייה שם.
הרביעית נשארה עלי ונלקחה איתי (על כסא גלגלים) ישר לתינוקיה, שם המתנתי על כסא גלגלים עם התינוקת שלי עלי וראיתי ושמעתי את כל הזוועות האלו במשך שעתיים עד שהגיע תורינו. זה היה מתיש, אבל ישבתי. הרופא אפילו לא היה צריך להפשיט אותה כי היא עדיין לא הולבשה.

[u]בעלי חזר אחרי זמן קצר[/u]

לא בביות
כנראה יש פער עצום בין המחלקות מבחינת הקבלה והיחס לאמהות ותינוקות כצמד

מה שדמדי סיפרה קורה גם בעין כרם. הורים שיגידו שלא:
או ש\לאא נכנסו לתינוקיה, או שמשקרים לעצמם.

לכן
תמיד שיהיה הורה אסרטיבי עם הילד, ויתעקש להחזיק אותו.

ויגיד לו לכל מה שרק אפשר ופשוט לא ימסור אותו.
יש התניה לעשות כל מה שאחות ורופא אומרים - בבקשה לקרוא בדך [po]הלך רוח כנוע[/po] ולתרגל אסרטיביות. לטובת הילדים שלכם.

ואני לא יפרט כי אני |יד1|
אבל ילדתי 4 פעמים בכולם התינוק היה בביות מלא בבתי חולים שונים והיה חוויה סבירה ביותר
הם היו איתי כל הזמן ובזמן השהות "חובה" בתינוקיה היו איתי או עם בעלי

הפעם האחרונה שהיתה ממש החודש היתה נוראית.
החדר שלי היה מול התינוקיה ואין מה להגיד
התמלאתי רחמים על התינוקות והתחשק לי ללכת לחבק אותם אחד אחד

דנדי, מתי היתה הלידה המדוברת? באיזה בית חולים?

הזוי בעיניי שהם לא עקבו אחרי מה שהבן שלך אוכל. הם אמורים לעשות את זה. בלידה הראשונה כשלא הצלחתי עדיין להניק בהתחלה המילדת אמרה שאסחוט קצת קולוסטרום ואתן לו בפה. 3 ימם הוא לא הכניס כלום לפה והם לא עקבו אחרי זה???

_כשהפשטתי אותם 24 שעות אחרי הלידה כדי לקלח אותם בעצמי הם היו כל כך נקיים שחשדתי שמישהו חטף לי אותם וקילח אותם.
ואגב שני הילדים האלה היו ללא שום בעיות של עור בשלב התינוקות. בעוד לשניים הראשונים שלי היו את כל הקילופים והפצעונים האפשריים._
מעניין מה שאת אומרת. לתינוקת הנוכחית סרבתי שיעשו מקלחת על היום הראשון, רק למחרת עשו לה אמבטיה לנגד עיניי,אחות נעימה מאוד בעדינות (מנפלאות הביות), לי לא היה כוח,ובעלי בשוק עם כל תינוק מחדש ומפחד לגעת ולקלח על ההתחלה. אבל שני הילדים הגדולים קולחו. מעניין עניין ההבדלים בעור. לדעתי היו לה קצת פחות חצ'קונים מאחיה,אבל לא זוכרת משהו משמעותי כי אולי גם אני כבר לא מתרגשת מאיך שנראה עור התינוק בגיל צעיר. אבל גם הקטנה כן קולחה בסבון (כשבדיעבד מים נראים לי מספיקים,בבית אני עושה לרוב אמבטיה במים בלבד) ולא היה עליה רק ורניקס אלא גם מעט דם שנשאר.
האם הם גם לא נגבו אצלכם את הורניקס אחרי הלידה? כי בכל מקרה הם מנגבים את התינוקות די טוב וגם ככה לא נשאר עליהם הרבה.

[u]תינוקות שנכנסים לסטרס, והפתרון שלהם למצב הזה הוא בריחה לשינה, פשוט השרדות.[/u]
האם יש שם גם תינוקות שבאמת ישנים כל הזמן? חשבתי שבשעות הראשונות הם ישנים די הרבה.נראה לי שגם שני ילדי הביות שלי היו כאלה בשעות הראשונות (ואחרי כן צרחו את נשמתם כל החודש הראשון)

איך הלכת עם התינוקות שלך לתינוקיה? איך היה לך כוח מיד אחרי לידה להיות שם?
אני זוכרת שעם השני שלי הייתי רק בחצי ביות (הוא ישן איתי בלילה אבל כן שמתי אותו בתינוקיה ל'טיפולים' ) , ואני קצת דיממתי יותר מדי אז שמו אותי להתאוששות בחדר התאוששות ולא יכולתי לקום כל כך,ואת התינוק לקחו לטיפולים,ולי היה קשה שהוא לא לידי,אז שלחתי את בעלי לראות מה איתו. בעלי חזר אחרי זמן קצר (היה יותר הגיוני בעיניו להיות ליד אשתו שהוא מכיר שכרגע ילדה ומתאוששת מאשר לשהות ליד תינוק שהוא לא מכיר עדיין,לכי תביני). אמר שהוא ישן וששמו אותו בחימום כי היה לו חום נמוך (אז למה שאני לא אחמם אותו אצלי בידים??) וזהו, לא היה לי איך להתקדם משם כי בעלי לא הבין את המשמעות בכלל, ורק הייתי כבר חסרת סבלנות להגיע למחלקה ושבעלי יביא לי אותו לחדר. הוא באמת היה ילד ישנוני ביותר כל ה3 חודשים לחייו, והייתי צריכה להעיר אותו לאכול בימים הראשונים. אבל הוא נולד קטן ושקל מעט

אני ממש בהלם!! ילדתי בספרד 2 בנים ולא עשו להם כלום ממה שאת מתארות. אין דבר כזה תינוקיה (בשום בית חולים). התינוק בעריסה ליד האמא (לי המליצו לישון איתו במיטה). אחרי הלידה הוא על האמא. אולי לוקחים אותו למה רגעים לשקילה אבל באותו חדר לידה (לא קיסרי) ומחזירים ישר לאמא. זה, לפי מיטב זכרוני, אחרי שהיה קצת על האמא וניסה לינוק.
בלידה השניה בחרנו בית חולים בו התינוק תמיד איתנו. לא מוציאים אותו מהחדר. הרופא מגיע ובודק הכל שם. מדדו לו חום (בית השחי), אבל גם לא ישירות שהוא נולד, רחצו אותו (יכולנו להתנגד). חיסון צהבת מתחילים כאן בגיל חודשיים (יש מקומות אחרים בספרד שכן נותנים עם הלידה), ויטמין K רציתי בלי זריקה אבל עבדו עלי ואמרו שאצטרך ללכת לקופת חולים לא יודעת כמה פעמים אז הסכמתי לזריקה. עושים בדיקת שמיעה (לא מפריע במיוחד), מוציאים דם מהעקב (לפני שהתינוק עוזב את בית החולים) ושמים משחה בעיניים. אבל הכל עלי ולידי. בלידה הראשונה, כשלקחו אותו הזה היה ל-20 דקות וזהו!!!
מאוד עוזרים עם ההנקה (עם הילד הראשון כל פעם שהנקתי קראתי לאחות שבאה לראות אם אני עושה טוב ולעזור), ממליצים לא לתת מוצץ או בקבוק עד גיל חודש וחצי ומאוד תומכים.
שום עריסה עם חום, שום השגחה מיוחדת (רק במקרים באמת נחוצים). הבן של חברה שלי נולד עם בילירובין גבוה ולא האשימו את ההנקה, פשוט היא נשארה מאושפזת איתו עד שהכל הסתדר.

כבר הודעתי לבנזוגי שאם אנחנו נביא עוד ילד בארץ שזה תהיה לידה ביתית.

אגב, אם הדף הזה כבר במה חדש,
יש הצעת חוק (שהגיש מי אם לא מאיר שטרית) שעברה בוועדת השרים לענייני חקיקה, שמחייבת לקיחת [b]דגימה מכל תינוק שנולד לצורך פענוח ה-DNA ושמירתו במאגר ממשלתי[/b]. הורים שלא מעוניינים יצטרכו להגיש את התנגדותם [b]מראש ובכתב[/b].
אני מקווה שארגוני הזכויות יטרפדו את היוזמה לפני שזה יעבור את שאר השלבים,
אבל ראו, הוזהרתם...

אגב -
כל מה שהם עושים שם בפועל מיותר -
[list]
[*] למדוד חום- החום יורד כי הוא לא על האמא...
[*] משחה בעיניים - לא שמתי לילדי הבאים ולא קרה כלום
[*] חיסון צהבת - רק צריך לבדוק שהאמא לא נשאית של צהבת, ואם היא לא, אז אין שום סיבה שתינוק בן יומו יידבק
[*] ויטמין K - אפשר בפה, הוא ללא טעם! אחיות שכועסות עליך עיגידו לך שהוא מגעיל ועדיף זריקה.
[*] מקלחת -
[/list]
את שני הילדים הבאים שלי לא קילחתי בבית החולים.
הורניקס נספג, הוא לא נשאר על הגוף.
כשהפשטתי אותם 24 שעות אחרי הלידה כדי לקלח אותם בעצמי הם היו כל כך נקיים שחשדתי שמישהו חטף לי אותם וקילח אותם.
ואגב שני הילדים האלה היו ללא שום בעיות של עור בשלב התינוקות. בעוד לשניים הראשונים שלי היו את כל הקילופים והפצעונים האפשריים.

זה התינוק שלך, ואת יכולה לדרוש שלא יתנו לו ולא יעשו לו כלום!!! את גם יכולה לדרוש שלא יקחו לך אותו!!! אז יכעסו עליך, אז מה? זה התינוק שלך!!!
הכי טוב לברר קודם באיזה בית חולים אפשר לוותר על התינוקיה.

בעקבות שאלה של חברה, מכיוון שאני רואה שהדף הזה עודכן לאחרונה לפני לא פחות מ10 שנים!!!
אני מעדכנת כאן מנסיוני המר בנושא הזה.
הזהרה - לבעלי בטן רגישה וסיכוי שהתינוק כן יהיה בצינוקיה - לא לקרוא!

הבן השני שלי הגיע לתינוקיה למס' שעות, והוא חזר אלי אפתי (איך כותבים את זה?).
אני כמובן חשבתי לתומי שהוא פשוט מאוד עייף מהלידה, והנחתי לו.
ניסיתי להניח אותו על השד, להעיר אותו בעדינות, שום דבר לא עזר, הוא פשוט ישן ב"שלווה" כמעט עד שהשתחררנו, יומיים בערך.
הוא לא ינק את הקולוסטרום, אולי הספיק לקבל ממנו קצת ביום השלישי, אבל זה היה מאוחר מידי, ביום השני לחייו אחיו נתן לו נשיקה + וירוס.
הוא נדבק וביום העשירי לחייו כמעט איבדנו אותו. היינו חודש וחצי אח"כ בבית חולים איתו.
כמה שנים אח"כ התברר לי שבקולוסטרום יש חיסון נגד הוירוס הזה....

איבדתי אמון במערכת.
את ילדי הבאים לא הסכמתי למסור לאף אחד לאף רגע.
המשמעות של זה הייתה שביליתי איתם שעות בתינוקיה.
לצערי הרב!

כמעט בכל פעם שאני שומעת תינוק בוכה עולות בי תמונות זוועה מהמקום הזה.

אז אתחיל בתיאור לפי שלבים של מה עובר על תינוק שמגיע לתינוקיה.

[list]
[*] הוא לבד, על הגב עם פלורוסנט בעיניים
[*] אם הוא בוכה אף אחד לא ניגש אליו
[*] זה יכול לקחת שעות (אין לי מושג איך הם לא משתנקים מהבכי האין סופי הזה)
[/list]

כשסוף סוף מגיע הרופא לבדיקה / כשלאחות יש זמן להתחיל את שלה:
[list]
[*] עוברת אחות על כל העריסות ומתחילה לקחת תינוק תינוק לעמדה שלה
[*] ברוב המקרים את כל מה שעובר עכשיו התינוקות עוברים בבכי
[*] אם האמא הסכימה מוצץ אז מנסים לתת להם לפעמים שלא יבכו (אם אתן שולחות תינוק לשם - אז בבקשה תרשו להן לפחות לתת לו מוצץ)
[*] מפשיטה אותו לא בעדינות יתרה
[*] מקלחת אותו מתחת לברז כשהוא עצמו באוויר ולא בתוך מים ולא נתקלתי בתינוק שלא בכה בשלב הזה.
[/list]
(יש בתי חולים היום שכבר לא מקלחים ככה, אז אם אתן מתכננות לאפשר להם מקלחת - תבררו את העניין הזה)
[list]
[*] בודקת חום (שימו לב! יש בתי חולים שהבדיקה היא רקטלית!!! התינוקות צורחים כמו לא יודעת מה!!!)
[*] מחתלת - התינוק נשאר ערום וצורח
[*] מורחת משחה בתוך העין
[*] מניחה אותו ערום בעריסה והולכת לרשום את הפרטים שלו במחשב
[*] התינוק הזה נשאר ערום וצורח שם עד שמגיע תור הרופא או הדוקרים למינהם
[*] עדיין נשאר לו לעבור - חיסון צהבת, דקירה של ויטמין K, את הדקירות הוא מקבל בפתאומיות, ללא התרעה וללא ניחום.
[*] וכמובן - גולת הכותרת - בדיקת הרופא:
[/list]
הרופא מוציא את הטיטול ופשוט מטלטל את התינוק בכדי לבדוק את הרפלקסים שלו. אין לזה שום הגדרה אחרת.
הבדיקה נעשית בצורה הכי לא עדינה ומתחשבת שאפשר.
כשעשו את זה לתינוקות שלי עמדתי ליד, זה קרה אחרי שהתינוק שלי היה על הידיים כל הזמן ולא עשו לו שום דבר מכל מה שתיארתי עד עכשיו, ובכל זאת הם התעוררו וצרחו עד לב השמיים.
רציתי לחנוק את הרופא הזה באותו הרגע.
[list]
[*] אחרי שהרופא מסיים עם כווווווול התינוקות, נגיד 20, רק אז האחיות מתפנות לגשת שוב תינוק תינוק, וזו בדר"כ אחות אחת. להלביש - גם לא בעדינות יתרה ולהניח לתינוק הזה לנפשו.
[/list]

אז יש תינוקות שעוברים את כל זה ולא חוטפים טראומה.
ויש תינוקות שנכנסים לסטרס, והפתרון שלהם למצב הזה הוא בריחה לשינה, פשוט השרדות.
אולי שכחתי משהו, איזה הליך, איזו התעללות - אני פשוט מנסה להדחיק את התמונות האלו כמה שיותר אחורה. עושה לי רע.

[po]ניסוי הרלו[/po]

לדעתי ברור שיש קשר. דוגמא:פיטוצין משפיע על האם והעובר\תינוק. סיבוכים אצל האם ימנעו ממנה קרבה לילוד מיד אחרי הלידה(ניתוח.....)+ מדיניות אי עידוד הנקה ואי ביות מונעים אפילו אצל אם מנוסה הכרות עם התנהגות הילוד בשעות הראשונות המיועדות להתקשרות עם האם.
יש מחקר ידוע ואכזרי על קופים שהפרידו אותם מהאימהות שלהם והצמידו אותם ל"אימהות" מתכת עם מתקני האכלה. התוצאות טרגיות ביותר(אם כי יש לזכור שהמחקר נמשך זמן מה, בניגוד לאימהות אנוש שאחרי כמה ימים הולכות הביתה. אבל לפחות 20% מהמקרים זה אחרי חמישה ימים....... שלא לדבר על פגים)

גם אני רציתי להפנות למאמר של [po]אישה אחת[/po] , אבל פחדתי שיגידו לי שזו לא דוגמא (מקרה פרטי, של מישהי באופנית ובלה בלה בלה).

מחשבה: אולי יש קשר בין תזונת האם בהריון ו/או לידה טראומתית ולא טבעית (כולל אפידורל) ו/או המרחק המלאכותי מחום ומגוף אנושי בשעות הראשונות לכך שיש חשש כל כך גדול בקרב רופאים ואחיות מסימני מצוקה אצל יילודים.
בקיצור: האם יכול להיות שעצם מהלך ההריון והלידה המודרניים והנפוצים + נהלי בי"ח בזמן ליד'ה וטיפול הביילודים מגבירים מאד את הסיכון למצוקה בשעות הראשונות לחיי היילוד?

שרון (וכולם), אני מאוד מאוד ממליצה לקרוא את רשימתה של [po]אישה אחת[/po] "אינטואיציה אימהית" מתוך [po]באופן 54[/po], לגבי היכולת של אמהות לזהות בעיות אצל תינוקות. ואני מאמינה שהיכולת הזאת שהיא מתארת שם אינה כשרון ייחודי שלה ושל עוד מעט אמהות מובחרות, אלא היא משהו מאוד נפוץ, שנפגע כשמנתקים את התינוקות מהאמהות, וכשגורמים לאמהות לפקפק בעצמן.

לא רק הבחירה שלי.
תינוקיה, במתכונתה הנוכחית, היא לא מקום טוב לתינוק, כשגרה. ושוב - לא בגלל העושות במלאכה, אלא בגלל הקונספציה.

[u]אלינו הגיע פעם ילד ששלשל ואמא שלו חשבה שזה פיפי. הוא היה באי ספיקת כליות נוראית בטיפול נמרץ ילדים הרבה זמן. והאמא היתה דווקא אישה אינטליגנטית. אבל השלשול נספג לחלוטין בטיטול.[/u]
את רואה למה צריך לגדל תינוקות בלי חיתולים? (-;

[u]ללכת לרופא הילדים יום יום, עם כל הילדים החולים בחדר ההמתנה שלו - זה פשע לטעמי.[/u]
אבל את יודעת שגם התינוקייה היא אופציה גרועה ביותר, ומועדת לזיהומים. לכן התינוקיות נסגרות באירופה.
הפתרון ההולנדי נראה לי מאוד: אחרי הלידה יש אחות בבית כמה ימים, שעוזרת לאמא להתאושש מהלידה וגם עוקבת אחרי התינוק.

[u]האחיות היו מאד מסורות ועשו כמיטב יכולתן (לפחות רובן). הן חונכו בדרך מסויימת - ודגלו בשיטה בה חונכו.[/u]
אף אחד לא אומר שהאחיות לא מסורות.
אבל השיטה בה חונכו היא בדיוק אחת הסיבות שהתינוקייה [b]איננה מקום ליילודים[/b] .
שרון יקרה, האם את מבינה את עמדתי הברורה, שאין להפריד תינוקות מאמם, ושאם יש חשש לבעיה רפואית, אז צריך להשגיח על התינוק כשהוא צמוד לאמו ויונק, ולהשתדל לעשות כל טיפול על האם ולצד האם?
האם את מבינה שעמדתי הברורה היא שתינוקיות הן מוסד שצריך להיסגר לחלוטין, כל התינוקיות באשר הן, ושצריך לעבור לטיפול אנושי ביילודים?
שה"גישה החינוכית" שבה טיפחו את האחיות חייבת להסתלק מן העולם לאלתר? יחד עם כל המוסדות שתומכים בה?

ולדברי כרמית, שכרגיל אני מסכימה איתם לחלוטין - לדעתי את לא התייחסת מספיק לטענה שלה, שאנסח אחרת:
נשים שהתינוקות שלהן נלקחים מהן, ושמחונכות (כמו האחיות) לראות בעצמן בלתי כשירות ללדת או להסתכל על התינוק שלהן, מוחלשות ומאבדות את היכולת שלהן, שאני מסכימה עם כרמית שהיא קיימת.
הגיע הזמן להעצים את הנשים. ולהציל את התינוקות.

אין לי בעיה עם זה. זו בחירתך.
אבל אני לא משוכנעת שבחירתך מתאימה להיות הנוהג הרגיל לכל יולדת ויולדת, ולכן אני יוצאת נגד כל מגלגלי העיניים שטוענים שיש לחסל את התינוקיות ולתת לכל אישה להשגיח על הילד שלה. זה מתאים לחלק מהנשים, אך לא לכולן.

מצד שני, אני בהחלט בעד זה שיולדות שיולדות בבית יקבלו את כל הסיוע האפשרי. שיקבלו מענק לידה, למשל, בלי צורך ללכת לבי"ח.

שרון - אנחנו יודעים שהאחיות, רובן, עושות כמיטב יכולתן - אין לנו תלונות אליהן (עשויות להיות תלונות פרטניות, אבל בגדול) - הבעיה היא שגם כשהן עושות כמיטב יכולתן, התינוקות מקבלים הרבה פחות ממה שהם זקוקים לו. ועל זה המחאה - שהתינוקות בכלל לא צריכים להיות שם. הם צריכים להיות צמודים לאמם. גם במחיר של פחות השגחה רפואית.
אני דווקא מאמינה שאם שצמודה כל הזמן לתינוקה, מרגע היוולדו (וזה חשוב. ההפרדה פוגעת באינסטינקטים גם להמשך), תרגיש שמשהו לא בסדר - גם אם היא לא תדע להגדיר מה. בלידת בית בשעות הראשונות, המיילדת נוכחת, ויש לה מספיק נסיון (גם קליני) בשביל לזהות את הדברים הראשוניים. ואח"כ - המיילדת זמינה לכל שאלה, גם כזו שלא הולכים בגללה לרופא - וגם מבקרת אחרי יום-יומיים, לראות שבאמת הכל בסדר. בימים הראשונים, כל יום דיברתי עם המיילדת בטלפון (היא התקשרה! אני מאלו שלא היו מתקשרות אלא אם יש ממש צורך) - למרות שאני כבר אמא מנוסה - ואז באמת שאלתי על כל ספק הכי קטן. וגם, הלכנו לרופא (היום אני יודעת שהיינו צריכים ללכת קודם, ועדיין זה היה בגיל ימים ספורים). נכון שזה לא כמו לראות בעיניים, אבל כשהמחיר הוא להיות [b]לבד[/b], ובתנאי אור-רעש-מגע-זמינות יניקה שלא מתאימים לתינוקות רכים (ובעצם גם לגדולים יותר, אבל אצלם כבר מתחילה להיווצר יכולת הסינון) - אז אני מעדיפה למצוא פתרונות אחרים.
כמו שאני מעדיפה לחיות את חיי, ולא ללכת עם רופא צמוד - גם אם הסיכון להתקף לב (טוב, אולי לא אצלי, אבל אצל כמה מקרובי משפחתי) או אירוע מוחי הוא לא לגמרי נמוך...

אני לא יודעת אם לזה אני מתכוונת (בשעה זו של הלילה אני ממש לא יודעת הרבה דברים ;-)), אבל קצת מפריעה לי היומרנות הזאת של "אמא יודעת הכי טוב".
את הרי יודעת שתינוקות עושים דברים מוזרים בימים הראשונים לחיים. קחי לדוגמה jitteriness. אמא לא תלך לשאול על זה ברגע שזה קורה. היא תקבע תור בנחת ותבוא כשהיא יכולה, אבל בינתיים - אולי לא תהיה רגועה. ובמקרה הזה - נכון, אין כאן כל דחיפות ואין בעיה בכלל.
מצד שני, אלינו הגיע פעם ילד ששלשל ואמא שלו חשבה שזה פיפי. הוא היה באי ספיקת כליות נוראית בטיפול נמרץ ילדים הרבה זמן. והאמא היתה דווקא אישה אינטליגנטית. אבל השלשול נספג לחלוטין בטיטול.

אני בהחלט חושבת שרוב האמהות צריכות בימים הראשונים להיות במקום בו עצה רפואית היא זמינה. ללכת לרופא הילדים יום יום, עם כל הילדים החולים בחדר ההמתנה שלו - זה פשע לטעמי.

אני א אומרת שהמצב בתינוקיות היום הוא אופטימלי או אפילו מתקרב לזה, אבל, מצד שני, הדמוניזציה של ה"צינוקיה" מטרידה אותי. בעיקר משום שאני עבדתי באחת כזאת, שכולם נהנים להשמיץ אותה. האחיות היו מאד מסורות ועשו [b]כמיטב יכולתן[/b] (לפחות רובן). הן חונכו בדרך מסויימת - ודגלו בשיטה בה חונכו.

ולגבי תינוק לא בידיים אלא רק בעריסה - עניין משפטי. אם ניקח אמא אחת שמסתחררת (מחוסר דם או השד יודע מה) והתינוק נופל לה מהידיים - עורכי הדין יכולים לתפוס את ביה"ח בביצים על זה.

רפואה מתגוננת כבר אמרתי היום?

לילה טוב (אולי פעם, כשאהיה בהירה יותר במחשבתי, בשעות יותר נורמליות, אשוב לפתח את הרעיון)

[u]תינוקות מפרכסים בדרכים שאינן דומות לפרכוס של ילדים גדולים יותר. כל אחד יכול לפספס את זה, וזה קריטי בימים הראשונים לחיים.[/u]
את באמת מתכוונת שכל תינוק צריך להיות בהשגחה מקצועית - רפואית בימים הראשונים? זו שאלה רצינית לחלוטין, ולא צינית כלל, אם כך זה נשמע. כלומר - למעשה זה שולל לחלוטין לידת בית, ואפילו ביות בבית החולים.

[u]תינוקות מפרכסים בדרכים שאינן דומות לפרכוס של ילדים גדולים יותר. כל אחד יכול לפספס את זה, וזה קריטי בימים הראשונים לחיים[/u]
אמאל'ה!
אז מה זה אומר?
שאם רוצים להמנע מזה התינוק צריך להיות בתינוקיה???

[u]שרק רופא או אחות יוכלו לראות פרכוס, הכחלה מצוקה וכולי.[/u]
תתפלאי. אני זוכרת את עצמי בתור סטודנטית מסתכלת בתמיהה על תינוק, שנראה לי בסדר גמור, אבל האחיות אמרו שהוא מתחיל מצוקה נשימתית.
הקונץ הוא לנסות ולתפוס אותם קצת לפני הנפילה הגדולה. ואני, כסטודנטית, לא ראיתי את זה. את הסימנים המקדימים.

היום, בדיעבד, אני רואה דברים אחרת. סתם לדוגמה, לפני שלושה ימים בערך, נכנס לחדר שלי ילד חביב בן 10 בערך. איך שהוא נכנס לחדר אמרתי "מה קרה? אתה נראה מאד חולה!". האבא אמר לי משהו בסגנון של "הרי מי שבא לכאן כמעט תמיד חולה", ואני עניתי לו שלא מעניינים אותי כל הנזלות ודלקות האוזניים, עד כמה שהם גורמים לסבל, אבל הילד שלו חולה. בבדיקה לא היו ממצאים מעניינים, אבל אני לא וויתרתי, ושלחתי אותו לצילום חזה. ושם זה היה. בשקט גמור רבצה לה דלקת ריאות "נאה", בלי שום סימן אחר למעט העובדה שהילד נראה "חולה". משהו שלא היה מוסבר ע"י הממצאים בבדיקה שלו.
לפני שהייתי רופאה, הייתי מפספסת ילד כזה. הייתי אומרת שאין לו כלום. הוא ישב בחדר שלי, צחק ודיבר, כאילו כלום. ההורים גם לא ראו מקום לדאגה, אבל בגלל שהחום החל להתמשך - החליטו להביא אותו.

מצוקה נשימתית של תינוק אני מאבחנת מהדלת. שאר הבדיקה רק מאששת את אבחנתי.
תינוקות מפרכסים בדרכים שאינן דומות לפרכוס של ילדים גדולים יותר. כל אחד יכול לפספס את זה, וזה קריטי בימים הראשונים לחיים.

[u]האם את חושבת שיש סכנה לילוד אם הוא אחרי הלידה לא נמצא בבי"ח?[/u]
אני מניחה שב- 99% מהמקרים התשובה שלילית.

[u]ו"לא הולכים עם תינוק על הידיים" (טוב, גם האחות כנראה הייתה עייפה ויצאה לה דברים לא הגיוניים מהפה, נדונה לזכות).[/u]
לא, היא לא היתה עייפה, גם בי נזפו כשראו אותי נכנסת לתינוקיה כשהקטנה שלי על הידיים במקום באקווריום.

בשמת, גם אני נחרדתי מהתינוקיה באסף הרופא ולחשוב שמשהו בסגנון הזה עבר על בכורתי בתה"ש- עצוב לי לחשוב.
בדיוק הגיע תינוק מחדר לידה, עבר קירצוף מתחת לברז וסירוק עם סבון (למה חשוב לסרק תינוק שנולד?), מייד אחר כך עבר לחימום ושתי זריקות, אחת בכל ירך. יופי של קבלת פנים לעולם.

והאחות עם תינוק צווח ביד, מתקשרת לאמא לבוא להניק, אבל האמא בדיוק מקבלת אורחים, האחות: "טוב, אז אני אתן לו בקבוק".
אני יודעת שזה לא כל כך קשור לדף, אבל לא התאפקתי.

הי אנגליה, תודה ששתפת. נטפלתי למאיר כי שמעתי שהוא ידידותי יחסית בקטע של הביות.לא הייתי שם מעודי.
שרון , האם את חושבת שיש סכנה לילוד אם הוא אחרי הלידה לא נמצא בבי"ח? אלא נפגש עם רופא ילדים אחרי יום?

מונו נוקי, אני רואה שאת כותבת הרבה על "מאיר" אז אני רוצה לספר איך היה אצלנו (משפחת האסרטיבית והנחמד):

אחרי הלידה התינוק היה אתנו בחדר הלידה (הטבעי) במשך כשלוש שעות, בהן התקלחתי, נחתי על המיטה, הינקתי, נחנו כולנו ושרנו זמירות שבת (היה ערב שבת).

אחר כך אני הלכתי למחלקה לישון. זו הייתה טעות שלא תחזור על עצמה בפעם הבאה משום ש: אץ לא הייתי עייפה, הייתי מלאת אדרנלין והתרגשות. ב. זה יצר בעיות בהנקה כי לא העירו אותי. ג. אני מרגישה שזה כמעט והפריע ליצירת הקשר הראשוני עם הבן שלי וממש חבל.

אבל זו טעות שלי ואני לוקחת אחריות על זה. אמשיך.

בזמן שאני הייתי במחלקה הנחמד נשאר עם התינוק על הידיים בתינוקיה, כשהוא התעייף מאד והיה צריך לישון בעצמו הוא השאיר את התינוק בעריסה ויצא לנמנם על כסא בחוץ. בדיעבד היום אני יודעת שהייתי יכולה להיות עם התינוק שלי בחדר ההנקה כל הזמן עם התינוק על הידיים ולישון שם על כורסא (מי רצתה לישון בכלל?).
<או ללכת הביתה...>

עריסץ חימום, התינוק שלי לא ראה את זה, אפילו שהאחות צעקה עליו "לא מוציאים תינוק מחדר לידה" (מה את רוצה שהוא יאר ברחם לעולמים?) , ו"לא הולכים עם תינוק על הידיים" (טוב, גם האחות כנראה הייתה עייפה ויצאה לה דברים לא הגיוניים מהפה, נדונה לזכות).

מדידת חום הגוף הייתה הנחת המדחום על חזה התינוק, לא שום דבר אחר.

_לא רק בירוקרטיה!!
גם להסתכל על התינוק בשעות הראשונות לחייו. את השטיקים הכי מפחידים הם עושים בהתחלה.
ואז מגיע התורן המסכן ובודק אותם, ולפעמים מריץ אותם לפגיה או לטיפול המיוחד.
לאמהות רבות אין את הנסיון והכלים לראות מתי ילד לא בסדר.
לא כולן "באופן"..._

ממה שאני ראיתי בתינוקיה האחיות לא מסתכלות על התינוקות כמו שאת מתארת, גם אלו שנולדו לפני שעתיים, משום שהם בקצה המרוחק ביותר משולחן האחיות. אולי כדאי לשים מצלמה נסתרת בתינוקיה ולדעת את האמת אחת ולתמיד (אני אשמח להתבדות).

ולמה למה למה אימהות לא יודעות לזהות מצו\קה אצל היילודים?? משום שאין להן הזדמנות ללמוד את זה. זה לא נראה לי הגיוני שרק רופא או אחות יוכלו לראות פרכוס, הכחלה מצוקה וכולי.

אולי הפשרה היא לסדר לאימהות כסאות נוח, בחדר מחומם עם אור נעים, התינוק יהיה עליהן והאחיות יסתכלו על האימהות עם התינוקות?

[u]שרה'לה, לא הייתי דוחפת אותו לריאות. אלא לקיבה. משום מה הנולדים בניתוח קיסרי נטו בשלב זה או אחר של אשפוזם לפלוט מי שפיר, ולעיתים היו מארגנים "על הדרך" ארוע של השתנקות באותה הזמנות. זה מה שניסיתי למנוע. אין כל דרך לשאוב את מי השפיר מהריאות ע"י סקשן, אלא אם מכניסים קודם טובוס. גם ילדים עם מקוניום הייתי מסקשנת ממש מעט ובלי טובוס, אם הם היו נראים בסדר כשיצאו.[/u]
כמה דברים-
בודאי שהשאיבה אינה מהריאות, אלא מהקיבה. ההגיון של השאיבה הוא לרוקן את הקיבה כדי שהריאות יוכלו להתפשט, ולמנוע במקביל שאיפת תוכן הקיבה במקרה של הקאה. אבל בעצם, בגלל שהשאיבה לא שואבת את הנוזל בריאות, עדיפה הסחיטה. הסחיטה ממש מרוקנת את הנוזלים מהראות החוצה. אם ילוד מניתוח לא נסחט, הריאות שלו עדין יהיו מלאות במי שפיר שלא נסחטו ממנו בתעלת הלידה.
המקוניום הוא צרה צרורה. אם הוא כבר בריאות, קשה לשאוב אותו משם אפילו עם טובוס, אבל יש חשיבות רבה יותר לריקון הקיבה.
יש חשיבות להחזקת הילוד מיד לאחר היוולדו במצב מאונך. הרבה יותר קל לו להתנקז, הסיכוי לאספירציה נמוך, הריאות מתפשטות בקלות והנשימה קלה יותר. זה נשמע קצת בלתי אפשרי לאחר ניתוח....אלא אם נותנים לאבא להחזיק אותו.

[u]שהרעש והאורות בתינוקייה באסף הרופא נראו לי כמו גיהינום אחרי אדמות.[/u]
זה סיפור אחר. לא על זה אנחנו מדברים.


[u]איך היא תשים לב לתינוק אחד ? רק אם היא עברה במקרה לידו והוא עשה משהו![/u]
עובדה. הן לא מפספסות לרוב. אני לא מדברת על כל התינוקות ה"ישנים", אלה שכבר שוכבים בעריסה. אני מדברת על החדשים שרק נולדו ושוכבים במחמם. הן מסתכלות עליהם - אמנם לא רצוף, אבל בתכיפות גבוהה. הן עובדות, אמנם, קשה, אבל מעיפות מבט מדי פעם. לא צריך יותר מזה כאשר הילד עירום. גם אני במבט מהיר יכולה להבחין אם משהו לא בסדר, גם בילדים גדולים יותר...
כדי לשים את האצבע מה בדיוק לא בסדר צריך באמת להתמקד בילד, אבל מספיק מבט מהיר כדי לדעת שהילד בסה"כ בסדר.

[u]גם להסתכל על התינוק בשעות הראשונות לחייו. את השטיקים הכי מפחידים הם עושים בהתחלה.[/u]
[po]שרון ג[/po] , מה זה "להסתכל"? ראיתי המון תינוקיות בתי חולים ומה שראיתי היה המון תינוקות מצווחים בעריסות. אין אף אחד או אחת צמוד אליהם שמסתכל בהם כל הזמן. את יודעת מה, אפילו אחייני שנולד פג. שכב (בשעות שאחרי הלידה ממש) בעריסה מחממת בחלק של התינוקיה שנועד לעריסות האלה - וכלום (גם הקירות שקופים, עמדנו שם שעות בחוץ וראינו). אחות אחת מסכנה מטפלת שם בשני חדרים של עריסות, בכל אחד שתי שורות, סה"כ 4 שורות צמודות של עריסות - איך היא תשים לב לתינוק [b]אחד[/b] ? רק אם היא עברה במקרה לידו והוא עשה משהו!

ואני מוכרחה להגיד שהרעש והאורות בתינוקייה באסף הרופא נראו לי כמו גיהינום עלי אדמות. המקום לתינוק שרק נולד להיות בו הוא על אמא שלו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

[u]אין דבר כזה "אין מספר זהות". כל ילד שנולד מקבל במקום מספר זהות.[/u]
יש, בלידת בית (-:

[u]אז בשעות הראשונות התינוקות נמצאים בהשגחה מלאה של אחות, ואם היא רואה בעיה היא קוראת לרופא ?[/u]
התינוקות מיד לאחר הלידה (לפחות באסף הרופא) נמצאים מתחת למחמם, עירומים, ותחת עינן הפקוחה של האחיות.
אם יש בעיות - קוראים לרופא ילדים מיד. אם לא - מחכים עד שיוכל לבוא.
אם לוקח זמן עד שהרופא מגיע (בלילה בד"כ), והילד בסדר, מלבישים אותו ושמים אותו בעריסה בשורה של התינוקות ה"חדשים".
בילודים באסה"ר יש כמה "שורות" כאלה - ובהתאם גם רמת ההשגחה עליהם: ילודים חדשים, ילודים בני יום, ילודים לפני שחרור. ילודים בטיפול מיוחד היו באותו חלל חדר, אבל בחלק אחר - בו יש יותר השגחה. בד"כ מדובר על תינוקות צהובים, תינוקות לאמהות סכרתיות, לאמהות עם יתר ל"ד, תינוקות גדולים מדי או קטנים מדי (אבל לא קטנים מספיק בשביל ללכת לפגיה), ילודים שזקוקים לטיפול אנטיביוטי בגלל ירידת מים ממושכת או בגלל שאמא תחת טיפול כזה, וסתם כאלה שרוצים עליהם השגחה מיוחדת.
תינוקות עם בעיות נשימה וכדומה - עוברים לפגיה. לעיתים רק להשגחה תחת עינן הפקוחה של אחיות הפגיה, ואח"כ "יורדים למטה" בחזרה לילודים, אבל לעיתים הם נשארים ומקבלים טיפול מלא בפגיה.

אין דבר כזה "אין מספר זהות". כל ילד שנולד מקבל במקום מספר זהות. אין לו אולי כרטיס קופ"ח, אבל אפשר להזין את מספר הזהות (מקבלים טופס כזה בבי"ח) ולהכניס את הילד למחשב של הקופה.

[u]אילו שטיקים מפחידים?[/u]
הכחלות, בעיות נשימה, פרכוסים. כל מיני מרעין בישין. לא כדאי לשאול ולא כדאי לדעת. בעניינים האלה הבורות מבורכת. מי שיודע יותר מדי - דואג יותר מדי. תאמינו לי. אני מדברת מנסיון ;-)

לקח לרופא בקופ"ח רגע להתעשת ולהבין איך זה שאין לו עדיין מספר זהות (תעודת זהות מקבלים רק בגיל 16 (-: ) - אבל לא היתה שום בעיה בטיפול/בירוקרטיה - למרות שהוא אמר שזה תינוק הבית הראשון שלו.

[u]הצעתי שאולי נדבר עם רופא הילדים ונביא אליו את התינוקת אחרי הלידה. הוא צחק ואמר שאין לה ת.ז עדיין , שאי אפשר לקבוע לה תור.[/u]
מנסיון - אפשרי ועוד איך. רופאת הילדים שלנו בדקה את נמרוד יום לאחר הלידה. את רשמיה היא כתבה על דף ולאחר שרשמנו אותו במשרד הפנים והנפקנו לו כרטיס קופ"ח, היא העבירה הכל למחשב.
יש דרכים לגבור על הבירוקרטיה.

אתמול לבעלי ולי היתה שיחה בנושא.
אמרתי שאם כתוב במאיר שיחסית אמור להיות ליברלי בנושא שעתיים בעריסה ועוד טיפול אח"כ, בטח מדובר בהרבה יותר זמן:-( לא מתחשק לי להיפרד אחרי הלידה.הוא שאל מה האלטרנטיבה מבחינת טיפול רפואי אחרי לידת בית .
הצעתי שאולי נדבר עם רופא הילדים ונביא אליו את התינוקת אחרי הלידה. הוא צחק ואמר שאין לה ת.ז עדיין :-) , שאי אפשר לקבוע לה תור.שזה מצחיק נורא לקחת תינוקת קטנה כזו בלי ת.ז להיבדק. זה משהו כל כך שונה מהמוסכמות שאנחנו מכירים שלא יודעים איך להתחיל לאכול אותו:-)

_לאמהות רבות אין את הנסיון והכלים לראות מתי ילד לא בסדר.
לא כולן "באופן"..._
חשבתי על זה, והגעתי למסקנה שאת צודקת (:-) כאילו שאת צריכה אישור ממני....), ואפילו אומר שגם לאנשים "באופן" אין תמיד את הכלים או הניסיון, וגם ששמתי לב לאחרונה שלפעמים משהו יכול להיות [b]ממש[/b] לא בסדר, ועדיין הורה לא יראה את זה. מין עיוורון כזה.
אז בעצם אני חושבת שזה חסרון של [po]לידת בית מול מרכז לידה[/po]. איש מקצוע זמין שיכול לראות אם יש בעיה עם התינוק - זו לא חייבת להיות בעיה שנגרמה בלידה - אלא נניח, פגם מולד או משהו כזה.

_גם להסתכל על התינוק בשעות הראשונות לחייו. את השטיקים הכי מפחידים הם עושים בהתחלה.
ואז מגיע התורן המסכן ובודק אותם, ולפעמים מריץ אותם לפגיה או לטיפול המיוחד._

אז בשעות הראשונות התינוקות נמצאים בהשגחה מלאה של אחות, ואם היא רואה בעיה היא קוראת לרופא ? (בניגוד לתינוקות בתינוקיה שאינם מיד אחרי לידה - כי עליהם אין אחות שמסתכלת כל הזמן).

[u]בלידה רגילה:מה הסיכוי שירשו לי (דודה) ללוות את התינוק לתינוקיה? צריך ייפוי כוח[/u]

באתר של מאיר(לא יודעת למה נדבקתי אליו) כתוב "מגיע לחדר תינוקות מלווה במיילדת ובאבי התינוק (או אדם אחד אחר אותו תבחר האם)" אני מניחה שהייתי שואלת במקום בו אחותך יולדת.

אילו שטיקים מפחידים?
אגב שימו לב שבמאיר כתוב שמודדים את חום הגוף של התינוק. לדעתכם זה הסיפור עם המדחום שמצויין כאן?
שרון, לדעתך מספיק לקחת את הילד למרפאת ילדים יום אחרי הלידה במקום הטיפול במחלקה? יש הכרח רפואי להישאר 48 שעות?מה קורה כשמשתחררים מוקדם או יולדים בבית?

לא רק [u]בירוקרטיה!![/u]
גם להסתכל על התינוק בשעות הראשונות לחייו. את השטיקים הכי מפחידים הם עושים בהתחלה.
ואז מגיע התורן המסכן ובודק אותם, ולפעמים מריץ אותם לפגיה או לטיפול המיוחד.
לאמהות רבות אין את הנסיון והכלים לראות מתי ילד לא בסדר.
לא כולן "באופן"...

ממה שאני הבנתי, רוים לעשות כל מני פעולות בתינוקיה : בדיקת רופא, טיפולים ורחצה.
התינוק פשוט שוהה בתינוקיה עד שמבצעים את כל זה, עד שהרופא מגיע - כי הוא לא כל הזמן בתינוקיה, ועד שיש אחות שישלה זמן להסיע את התינוק חזרה לאמא. בתכלס', הכל תלוי מתי מגיע הרופא. אם האבא מלווה את התינוק לתינוקיה, אז הוא יכול לקחת את התינוק לאמא מיד אחרי שהרופא בודק אותו. זה מקור העיכוב, ה-שש שעות המסורתיות של התינוק בתינוקיה בבית חולים: בירוקרטיה!!

הבנתי. נפלא.
לא הבנתי למה לא מחזירים מיד את התינוק לאמא שלו?למישהו יש מושג?

בפראפראזה על [po]מ י כ ל[/po]: העריסה האישית של התינוק שלי היא אני.

[u]בעריסת חימום[/u]
תחליף נחות לאמא.

[url=http://www.clalit.org.il/meir/Content/Content.asp?CID=6&u=163&t=0]למה צריך חימום של התינוק בצינוקיה?[/url]

ציטוט "תינוקכם נשאר בעריסת חימום למשך כשעתיים, למנוחה והשגחה, ורק לאחר מכן אנו מתחילים בתהליך של רחצה (באמבטיה או בניגוב), שקילה והלבשה בבגדים נקיים ורכים. אז מקבל התינוק עריסה אישית בה ישהה בבית החולים."

[u]חדר ניתוח קר, אי אפשר להשאיר את התינוקות שם.[/u]
אי אפשר לעטוף אותו בשמיכה? למה כל כך קר שם ?


[u]אני מתארת לעצמי שאם תוכלי לשכנע אותם להכין לך צמידים, לא צריכה להיות בעיה. אפשר לתאם מראש.[/u]
בזמן הקבלה, או אפילו לפני ?

חדר ניתוח קר, אי אפשר להשאיר את התינוקות שם. האמא קשורה, ובד"כ בשלב הזה עוד "פתוחה". כל הטיפולים והבדיקות מתבצעים בחדר ילודים. יכול להיות שתינוק בגודל רגיל (שלי היו קטנים, במיוחד הוא, ויכולת שמירת החום נמוכה) אפשר להשאיר לקצת יותר משתי שניות, אבל לא הרבה יותר, וגם, כאמור, האמא עדיין עקודה, וממילא לא יכולה יותר מאשר נשיקה או ליטוף קצה העקב.
סחיטה ידנית - לא יודעת, אבל נשמע לי, שאם יש מישהו שיודע, אז עושים, ואם לא אז לא... גם לא בטוחה שיסכימו במקום סקשן, אבל כדאי לשאול את [po]שרה לה[/po] (היא התעסקה בזה).

לגבי דודה - אני מתארת לעצמי שאם תוכלי לשכנע אותם להכין לך צמידים, לא צריכה להיות בעיה. אפשר לתאם מראש.

למה תמיד בסיפורים של ניתוח קיסרי מראים לאמא את התינוק לשתי שניות ולוקחים אותו ? יש יותר טיפולים? יוצאים מנקודת הנחה שיש יותר סיכוי לבעיות ? לאן לוקחים אותו? אפשר לעצור אותם ? (כלומר, אם הניתוח לא בוצע עקב מצוקה עוברית...)
אם אני אבקש שיעשו לתינוק סחיטה ידנית במקום סקשן, מה יעשו לי ? יזרקו עלי כסא ? (זה בצחוק, כן ;-) )

בלידה רגילה:
מה הסיכוי שירשו לי (דודה) ללוות את התינוק לתינוקיה? צריך ייפוי כוח?
ואם נתעקש שלא לוקחים אותו לתינוקיה? מה יקרה? יביאו רופא לחדר בסוף או שישלחו לי מאבטח ?

היה לי המוגלובין 14 -15 (תוצאה של דחף לא נשלט לאכול בשר בקר יומם וליל....... התחלתי את ההריון עם 9 אגב), לא קשור לסוג דם ואולי זה בכלל לא נכון.
אגב, סמדר, לך בכלל אין בעיה של סוג דם. כמדומני הבעיה רק לאימהות עם סוג דם O ואם אני זוכרת נכונה את שיעורי הביולוגיה התיכוניים לילדך יהיה סוג דם +A או AB + ולך יש A+

המוגלובין גבוה מדי הוא לא תקין. החשש הוא בעיקר בילודים, אבל גם אצל מבוגרים הבעיה קיימת.

[u]הילד עם המטוקריט גבוה כי יש לך המוגלובין גבוה,[/u]
מה הקשר של ההמוגלובין לעניין? ומה זה גבוה?
אם אין בעיה של סוג דם (אני +A והאיש +AB), יכולה להיות בעיה בגלל המוגלובין גבוה?

שרה'לה, לא הייתי דוחפת אותו לריאות. אלא לקיבה. משום מה הנולדים בניתוח קיסרי נטו בשלב זה או אחר של אשפוזם לפלוט מי שפיר, ולעיתים היו מארגנים "על הדרך" ארוע של השתנקות באותה הזמנות. זה מה שניסיתי למנוע. אין כל דרך לשאוב את מי השפיר מהריאות ע"י סקשן, אלא אם מכניסים קודם טובוס. גם ילדים עם מקוניום הייתי מסקשנת ממש מעט ובלי טובוס, אם הם היו נראים בסדר כשיצאו.

חוצמיזה, יש הרבה דברים שעשיתי כמתמחה, שאולי היום הייתי עושה אחרת. מה לעשות. לומדים.
מה שכן, אני מעודי לא סרבתי ללמוד משהו חדש מאחות ותיקה עם נסיון וידע, כך שבהחלט ייתכן שהיה [u]רופא ילדים שהיה מוכן לתת לי לעשות את זה לפני שדחף קטטר לקנה[/u], רק שלא יצא לנו להפגש...

[u]הנה תשובה של דר ליבוביץ[/u]
הה, בּוּרוּת מבורכת! איך נבהלתי בדיעבד לקרוא את התשובה הזו... זה מה שהיה לי עם הבן, אבל אף אחד לא נראה מתרגש. השתחררנו כמה שעות אחרי הלידה, אמרו לנו ללכת לבדיקת דם (בגיל יומיים? שלושה? שבוע? ממש לא זוכרת), הלכנו (למוקד, כדי שרופא ילדים ייקח) והכל היה בסדר.

[u]המוטוקריט גבוה קשור לצהבת,לא?[/u]
המטוקריט גבוה הוא הרבה כדוריות אדומות, שאכן בפירוקן גורמות לצהבת, אבל לפני זה עלולות לסתום כלי דם , מפני שהן גורמות לסמיכות יתר של הדם.

[u]תינוקות הקיסרי אצלי עברו שאיבות עמוקות. חשבתי שכך אוכל למנוע מהם את צרות העתיד הצפויות יותר אצל התינוקות הללו - פליטות, הכחלות, טכיפניאה של הילוד.[/u]

[u]אף אחד לא המציא אותן מתוך רצון להתעלל בתינוקות הרכים[/u]

[po]שרון ג[/po], אני מקווה שאני ללא עושה לך עוול בחיבור שני המשפטים האלה, ולא מוציאה את דברייך מהקשרם.
לא חייבים לסקשן את הילודים מניתוח קיסרי, למרות שבריאותיהם אכן יש נוזלים. השאיבה מפריעה להם לנשום. במקום זה, אפשר לנסות לסחוט אותם. לבצע פיתול של הגוף לשני הצדדדים, ואח"כ קירוב של הרגליים לראש. הפעולות האלה מוציאות את שארית הנוזלים שבריאות. כשעוד עבדתי בבית חולים, זה עבד נפלא, אם היה רופא ילדים שהיה מוכן לתת לי לעשות את זה לפני שדחף קטטר לקנה.
כל פעולה שאין בה צורך, (וכאן נכנס גם מד חום לרקטום), היא התעללות.

טוב. ישר נלחצתי(כמובן.......) כי אחרי הלידה הקודמת הרופא אמר לי:"כן, הילד עם המטוקריט גבוה כי יש לך המוגלובין גבוה, וזה חמור יותר בגלל סוג הדם שלך. כמו כן,ההנקה מעקבת את הירידה של הבילירובין, בגלל הבעיה שלך בבלוטת התריס עלולה להיות בעית צהבת ממשוכת" אז הבנתי מה פירוש של להיות אמא רעה:-)
הבנתי עכשיו שהרופא הגזים ולגבי הסוג דם מדבר במקרה הרבה יותר קיצוני, נכון? [url=http://www.starmed.co.il/forum/msg/139795]הנה תשובה של דר ליבוביץ[/url]

[po]צהבת ילודים[/po]

אמהות עם O פלוס או מינוס: במהלך הלידה לעיתים יש מעבר נוגדנים כנגד סוג דם A ו B (שיש לכל אחד עם סוג דם O) לדמו של הילד. אם לילד, למזלו הרע, יש את אחד מסוגי הדם הללו, הוא עלול לחטוף צהבת ממש ממש קשה.
אבל זה כבר לא נכלל בקטגוריה של "צהבת פיזיולוגית של הילוד" כי זה כבר לא ממש פיזיולוגי.

מי שבודק אחרי הלידה הוא הרופא שבאותו רגע נמצא אחראי על חדר הילודים. בתורנויות זה התורן, בבוקר זה מומחה בילודים. באסף הרופא היו עוברים בדיקת רופא פעמיים - פעם אחת מיד לאחר הלידה, ופעם שניה לפני השחרור. כך שברוב המקרים לפחות פעם אחת נבדק היילוד ע"י רופא מומחה בתחומו.

אגב מישהו יודע מה המעמד החוקי של ההנחיות? האם זו חובה לבצע או המלצה?
עכשיו אני מבינה למה מעדיפים לתקוע מדחום. מהיר , לא שואלים אף אחד , לא עולה כסף....... מעניין שלא ראיתי (אולי שכחתי) ציון בנושא הקקי(הבן שלי עשה מיד....) בגליון מעקב.

וסתם משהו שעשוי לתת רעיונות.......... בבדיקת-דם-מעקב-צהבת-מדי-יום התיצבתי עם ציץ שלוף. רופא שהיה שם אמר שמימיו לא ראה דבר כזה ושאין מה להתרגש מכל בכי של ילד. אבל הבן שלי ואני נרגענו.

אגב האם נכון שברב המקרים מי שבודק מיד אחרי הלידה את היילוד אינו רופא המומחה בילודים?(הבנתי שזה בכל מקום פרט לתה"ש?)

והאם יש אמת שאימהות עם O+ אז ילדיהן נוטים יותר לחלות בצהבת?

טרה|Y|

[u]אבל מה תגידו על ילד שמגיע רק לבדיקת רופא/אחות מיד לאחר הלידה ועדיין לא עשה קקי?[/u]
את מתכוונת תינוק שנולד בלידת בית? אי אפשר לומר להורים, "אם תוך 24 שעות הוא לא עושה קקי, נא לפנות לרופא כדי לוודא שפי הטבעת תקין" ?

[u]שלא כתוב כלום כל צינור לוושט ומדחום בטוסיק[/u]
צינור לוושט לא שמים בכל מקרה, רק אם מתעורר חשד רפואי.
לגבי מדחום - האמת שאם הילד נותן צואה אחרי 24 שעות אז אין ממש צורך לדחוף לו מדחום קודם לכן. אבל מה תגידו על ילד שמגיע רק לבדיקת רופא/אחות מיד לאחר הלידה ועדיין לא עשה קקי? מקצועית, בעייתי מאד לשחרר ילד לביתו בלי ודאות שפי הטבעת תקין.

[url=http://www.health.gov.il/download/forms/[po]a1372]והנה עוד הנחיות שכוללות ביות מלא[/url] mr60 03[/po].pdf

[url=http://www.health.gov.il/download/forms/[po]a841]טוב אז הנה חוזר של משרד הבריאות בנושא[/url] mr01 97[/po].pdf
מעניין שלא כתוב כלום כל צינור לוושט ומדחום בטוסיק. בהחלט כתוב על תחליפי חלב.

הכפפות זה כדי להגן עליה, מצחיקה אחת. הסיכוי שהיא תדביק אותך...רק אולי אם היא אחות חדר ניתוח ונחתכת (דרך הכפפות) ומדממת לקרבך...איכס.
אגב, בעת נתיחת חולי הפטיטיס ואיידס, הצוות נוהג לעטות שתי כפפות על כל יד. בשיא הרצינות. פחד אלוהים. ומגיני עיניים. ואח"כ עושים חיטוי של החדר שלא מהעולם הזה.

בקיצור לא לבקש ממנה ללבוש כפפות? ונו נו נו לך שרון. אסור לך להידבק (ולהדביק) . אבל טוב לשמוע שאת כוססת ציפורניים. כל מי שאני מכירה ככזה יש לו אישיות חביבה. (הלאה פרויד! לי יש תיאוריות הרבה יותר מרנינות)

[po]מונו נוקי[/po]: רק אם היא בטעות תדקור את עצמה ואח"כ אותך באותו המזרק (מרוב בהלה). וגם כך, הסיכוי להדבקות באיידס למיטב זכרוני הוא 0.5%, לעומת 50% להדבקה כאשר המדובר הוא בהפטיטיס B.

אני לא יכולה לספור את הפעמים בהם נשפך על ידיי דם תינוקות (כן, גם אני נכללת בקטגוריה של "עם דם על הידיים" ומחכה שאבו מאזן יבקש את שחרורי בהקדם ;-)) והידיים שלי תמיד סדוקות (מרוב רחיצות ידיים. אני וליידי מקבת באותו העניין), ולעיתים גם אכולות צפורניים עד לבשר....
אלא שאני לא נוטה להתייחס לזה. סתם כי אני סתומה. ואם אני אדבק יומחד, אני אקלל את עצמי עד יומי האחרון (שמן הסתם יגיע קרוב יותר מהמצופה אם אדבק).

[u]מעניין למה בודקים שפע תחלואים אך לא איידס אצל נשים הרות.[/u]
נראה לי שיש רופאים שכן עושים את הבדיקה כשגרה בתחילת ההריון (נדמה לי שאני עשיתי בתחילת ההריון הראשון יחד עם נשאות הפטיטיס ושאר שמחות)

מעניין למה בודקים שפע תחלואים אך לא איידס אצל נשים הרות.

שרון- כוונתי באופן רגיל, האחות שלוקחת לי בדיקת דם בקופ"ח ולא משתמשת בכפפות, האם אני עלולה (סיכוי סביר. לא אם יבוא עב"ם חולה איידס או שפיל יכנס במפתיע לחדר והיא תיבהל) להידבק ממנה?

כרמית, הוא היה רופא מרדים [b]והשתמש על עצמו באותם מזרקים[/b] שבהם אח"כ נתן תרופות לפציינט.
סמדר, אם זו תינוקת שרק נולדה, לדעתי אפשר בהחלט להסתפק בבדיקת האמא.

אז הנה השאלה שלי: אם מדובר בתינוקת שזה עתה נולדה, והבדיקה מזהה את המצב שהיה נכון לפני 3 חודשים -- הרי אז לא יכלה להידבק אלא ברחם אמה.
אם יש לאם בדיקה שלילית ל HIV מאותה תקופה -- האם ניתן לוותר על בדיקת התינוקת?

או שהוא המנתח שלך והוא לא נזהר מספיק (זה היה הסיפור עם ההוא עם הצהבת, לא? או שזה היה מכוון? לא זוכרת כבר).

לא יודעת מה לגבי מבוגרים. אני משוכנעת שלוקחים להם דם, ואם כך בודאי מסבירים גם למה.
מאיש רפואה חולה אפשר להדבק רק אם הוא מדמם עליך ויש לך סדקים/פצעים בעור, אם את משתמשת במזרק שהוא השתמש בו קודם, או אם את שוכבת איתו. או אם אותו "איש" רפואה הוא אמא שלך והיה חולה בזמן ההריון איתך.;-)

לא לגמרי קשור, אבל מסקרן אותי מאד: אפשר להידבק מאידס\משהו חמור אחר מאיש רפואה שעובד בידיים חשופות?(בדיקת דם?)

מה קורה עם מבוגרים? האם לוקחים להם דם בלי להודיע להם קודם שלוקחים דם ובשביל מה הוא?

אני מסכימה שצריך לשאול את ההורים, וחושבת שכך לרוב נוהגים. רק לא משוכנעת שזו חובה על פי החוק היבש.

באתי לחזק את ידיה של שרון.
איש צוות רפואי שנדקר על ידי מחט שעברה בדם אחר נמצא בסיכון. טיפול מהיר בתרופות נוגדות איידס יכול למנוע לגמרי את היווצרות המחלה, בתנאי שניתן בזמן. לרוב אם יש חשד מסויים מתחילים טיפול אפילו לפני שמגיעה תוצאת בדיקת הדם מהמטופל שממנו נדקרנו. מפסיקים אם הבדיקה חוזרת שלילית.
אני מבקש מעט מעט פרופורציות. האחות הזו היא אמא בעצמה, אולי סבתא, וכאשר מדובר בחייה מול בדיקת דם של תינוק אני בוחר בחייה. הדרך שקיימת היום לוודא שלמטופל אין איידס היא לקיחת דם מהמטופל.

לגבי נושא הדיון של הדף - יש בתי חולים בהם כתבו פרוטוקולים מיוחדים ללידה "רכה" ללא אינסטרומנטציות מיוחדות לתינוק. צריך לברר אם יש פרוטוקול כזה ולבקש אותו. זה צעד ראשון.

צעד שני (ואנחנו עושים את זה) הוא לא לעזוב את התינוק. זה לא נעים וקרצייתי אבל ברגע שהתינוק נלקח לתינוקיה אבא איתו ומודיע לכל הצוות שהוא נשאר עם התינוק עד שמביא אותו לינוק לאמא. שמירה צמודה.
אני מבקש לקלח בעצמי את התינוק אחרי הלידה, ולא מסכים לדקירות מיותרות ויחס מכאניסטי. כל זה מתוך כבוד לאחיות שעושות את העבודה הקשה הזו בשגרה "מפעלית" כמעט.
צריך לזכור שיש לנו זכות להחליט מה יעשו או לא יעשו עם התינוק שלנו, ושכהורים טובים אנחנו צריכים לשמור עליו מרגע הלידה.
עוד נקודה לגבי בדיקת האיידס, לדעתי יש צורך לשאול את ההורים. אני לא רואה בעיני רוחי מקרה שהורה שמבין מה עומד כאן על הפרק שיסרב.

לנגיף האיידס יש פרק זמן מסויים בו לא ניתן לאתר אותו בגוף האדם. בפרק הזמן הזה אפשר לתת לאיש צוות נגוע טיפול הצלה, אם ידוע שנחשף לנגיף. יעיל בהרבה יותר מאשר ניתן בעת גילוי הנגיף ברמות מדידות אצל אותו איש צוות (כעבור 3 חודשים או אף שנה).
באותו שלב ראשוני ניתן לבדוק האם הילד נגוע, ולהציל את שניהם, במידת הצורך.
או שמא עדיף שאותה אחות תחיה בחרדה 3 חודשים, חצי שנה, שנה...כי היא לא יודעת מתי אצלה יתגלה הנגיף, אם יתגלה.

ולא, לא ניתן לדעת בוודאות אם יש לילד איידס באמצעות בדיקת רוק. בדיקה זו לא מספיק רגישה.

אי אפשר לדעת אם לילד יש אידס מבדיקת רוק? לא אמרתי שמגיע לה לחלות באידס . שתעשה בדיקה לעצמה, מי מפריע לה?

באמת יש בסיס להשוואה בין אחות שעושה את מה שלימדו אותה לבין הדבקות באיידס.
כמובן. מגיע לכל הצוות הרפואי שעושה ניסויים בבני אדם שיחלו באיידס ובסרטן, בזיבה ובעגבת. שימותו ביסורים רבים.
ואם לא - נסדר להם איזה אשפוז ממושך במחלקה אורטופדית.
ובא לציון גואל.
לא ככה?

אי אפשר לקחת מדגימת רוק? למה לרחם על אחות שלא מרחמת על ילד שרק נולד ותועקת לו מדחום ועוד כל מני דברים?