על ידי צפריר_שפרון* » 13 מאי 2004, 16:34
שבכל התכנסות שכזו, קול מפגש, ואין זה חשוב כלל סביב מה הוא אותו המפגש, מהי הסיבה להתקהלות הזו, אם זו תפילה משותפת או העברת אנרגיות, אם זה מתוך אינטרס משותף, או מתוך בילוי משותף, אם מתוך צורך, או לשם תכלית. שמתוך אלה עולה המשמעות - כנסתרת.
והמשמעות של ההתקהלות, והמשמעות שאותו קהל מייעד לקהילתו, ולכל קול באותה קהילה / מקהלה, היא עצם קיום הקהילה, בד בבד עם ידיעת עצם קיום קול האחד, ובמובן הזה יש להדגיש את אותו קול בלתי נשמע, או כפי שנהוג לומר - הקול הדומם.
שזה איננו קיים, הרי דומם.
וכתגובה אוטומטית להיעדרו של הקול הזה עולה כוון חדש - זה הנסתר. אותו כוון שמצביע על תכליות ומשמעויות רבות פנים לכל מהלך או אירוע, ומאפשר את הפשר לכל האירועים כולם, בהכנסתם תחת רצף. שכל אדם מייצר את הרצף המניח את דעתו מתוך אמונותיו והשתקפות המציאות בחייו גם יחד.
וקהילה זו, מתקהלת תחת הנהגתה הטבעית, זו הלמדה בכל פעם מחדש את הסובלנות והסבלנות והאפשרות להסכים ולא להסכים. זו הלוקחת על עצמה, באהבה, ומתוך ידיעת השליחות האישית והקהילתית, את תפקיד המנצח - לכשנדרש.
ובתוך המגוון הזה של הפנים והגוונים, עם כל הדיקנאות האלה שאנחנו מגלמים, ועם הדמויות המיתיות שמתגלמות דרכנו - עת רוח מעיפה את בלוריתו של אל קדמון בעודו רוכן לבדוק מה יש לו מתחת לסנדל, והוא מדבר: "עוד מעט היתה לי יומולדת ארבע", ובתמימותו היה הרי אפילו "ארוס" מתקנא, או אותה פיה המתבדרת כצעיף מבין אותם עלים שמרצדים באדיבותם בינות לעצים - מבין כל אלה, הדיבורים וההיענות וההסכמה - כבסיס לדו-שיח - והיכולת להגיע לדיאלוג דרך דיאלוג, או מתוך כל אלה נוספים - אלה הנסתרים מהעין -
ניתן להתחמם בשמיכה המפנקת הזו של ההתאחדות
והריח נעים
והמגע מרטיט
והטעם אנין
והדממה נאלמה
והמראות גן עדן
והתודה מתוודה ומודה: תודה
וגם על כך - תודה
[הועתק מיומן הגות]
שבכל התכנסות שכזו, קול מפגש, ואין זה חשוב כלל סביב מה הוא אותו המפגש, מהי הסיבה להתקהלות הזו, אם זו תפילה משותפת או העברת אנרגיות, אם זה מתוך אינטרס משותף, או מתוך בילוי משותף, אם מתוך צורך, או לשם תכלית. שמתוך אלה עולה המשמעות - כנסתרת.
והמשמעות של ההתקהלות, והמשמעות שאותו קהל מייעד לקהילתו, ולכל קול באותה קהילה / מקהלה, היא [b]עצם קיום הקהילה[/b], בד בבד עם ידיעת [b]עצם קיום קול האחד[/b], ובמובן הזה יש להדגיש את אותו קול בלתי נשמע, או כפי שנהוג לומר - הקול הדומם.
שזה איננו קיים, הרי דומם.
וכתגובה אוטומטית להיעדרו של הקול הזה עולה כוון חדש - זה הנסתר. אותו כוון שמצביע על תכליות ומשמעויות רבות פנים לכל מהלך או אירוע, ומאפשר את הפשר לכל האירועים כולם, בהכנסתם תחת רצף. שכל אדם מייצר את הרצף המניח את דעתו מתוך אמונותיו והשתקפות המציאות בחייו גם יחד.
וקהילה זו, מתקהלת תחת הנהגתה הטבעית, זו הלמדה בכל פעם מחדש את הסובלנות והסבלנות והאפשרות להסכים ולא להסכים. זו הלוקחת על עצמה, באהבה, ומתוך ידיעת השליחות האישית והקהילתית, את תפקיד המנצח - לכשנדרש.
ובתוך המגוון הזה של הפנים והגוונים, עם כל הדיקנאות האלה שאנחנו מגלמים, ועם הדמויות המיתיות שמתגלמות דרכנו - עת רוח מעיפה את בלוריתו של אל קדמון בעודו רוכן לבדוק מה יש לו מתחת לסנדל, והוא מדבר: "עוד מעט היתה לי יומולדת ארבע", ובתמימותו היה הרי אפילו "ארוס" מתקנא, או אותה פיה המתבדרת כצעיף מבין אותם עלים שמרצדים באדיבותם בינות לעצים - מבין כל אלה, הדיבורים וההיענות וההסכמה - כבסיס לדו-שיח - והיכולת להגיע לדיאלוג דרך דיאלוג, או מתוך כל אלה נוספים - אלה הנסתרים מהעין -
ניתן להתחמם בשמיכה המפנקת הזו של ההתאחדות
והריח נעים
והמגע מרטיט
והטעם אנין
והדממה נאלמה
והמראות גן עדן
והתודה מתוודה ומודה: תודה
וגם על כך - תודה
[hr]
[הועתק מיומן הגות]
[hr]