על ידי יוני_א* » 11 ספטמבר 2005, 20:45
מתוך גלובס
אז למי שלא בקיא בהלכות ענף הפרסום - לבטח יש כמה כאלה - כמה שורות שיקלו במעט: יש לנו ראש ממשלה, נכון? נו, זה שהמשפחה שלו עסוקה בהיקפי הביצים של כל מיני פרי הרבעה. ולראש הממשלה הזה יש חבר. לחבר הזה קוראים ראובן אדלר.
לראובן הזה יש משרד פרסום - אדלר-חומסקי&וורשבסקי - שאיכשהו, כמובן בלי קצה קצהו של קשר, מקבל כמעט כל תקציבי הפרסום הממשלתיים הנחשקים. עשרות מיליונים של דולרים.
האיש הזה, אדלר, קיבל לידיו את תקציב הפרסום השמן של המונופול המקרטע הזה, שיש לי הכבוד המפוקפק לשבת באחד מקרונותיו. הוא קיבל גם את המיליונים של חברת החשמל, את הרשות הממשלתית למלחמה בסמים (תקציב של 6 ספרות); קמפיין ההסברה של האוצר על הפרטת הנמלים (קמפיין שהחל, אגב, ללא אישור ממשלתי ושולם, בתחילתו, מהקופה הקטנה של משרד האוצר); ועוד ועוד ועוד... ועוד.
אגב, אנקדוטה מעניינת: ב-2002, נערך מכרז על תקציב הפרסום של הרשות למלחמה בסמים, שעמד אז על 2 מליון שקל. למכרז נערכו כמה משרדי פרסום מובילים - גיתם BBDO , יהושע TBWA , למל כהן, לשכת הפרסום הממשלתית, ערמוני בייטס, שלמור-אבנון-עמיחי ו..אדלר-חומסקי-אנד-ורשבסקי.
להיערך למכרז זה חתיכת קריעת תחת. זה לעבוד שעות נוספות בלי שינה, זה להשקיע כספים, מרץ ותקווה וכולי וכולי. ועכשיו, לפואנטה: כמה הציע משרד הפרסום שלמור אבנון עמיחי, ללא ספק בשלישייה המובילה של המשרדים המקצועיים והקריאטיביים במדינה? טוב, נו, כן: אדלר חומסקי&וורשבסקי הציעו את ההצעה הגבוהה ביותר, אבל כמה הציעו שלמור? שקל חדש אחד. פאקינג שקל בודד וגלמוד אחד! מי שמגיש הצעה כזו בוודאי מתאר לעצמו שזהות הזוכה נקבעה מראש...
אז למה, פקידי ממשל יקרים, אתם ממשיכים לארגן - שם, בחברת החשמל, ברכבת ישראל ובמפעל הפיס - מכרזים שכולם יודעים איך הם יסתיימו? לא חבל על זמנם של המשרדים המשתתפים? על כספם? על תקוות השווא שלהם? ואיך, איך אפשר לשים קץ לפארסה המושחתת הזו בענף הפרסום?
מתוך גלובס
אז למי שלא בקיא בהלכות ענף הפרסום - לבטח יש כמה כאלה - כמה שורות שיקלו במעט: יש לנו ראש ממשלה, נכון? נו, זה שהמשפחה שלו עסוקה בהיקפי הביצים של כל מיני פרי הרבעה. ולראש הממשלה הזה יש חבר. לחבר הזה קוראים ראובן אדלר.
לראובן הזה יש משרד פרסום - אדלר-חומסקי&וורשבסקי - שאיכשהו, כמובן בלי קצה קצהו של קשר, מקבל כמעט כל תקציבי הפרסום הממשלתיים הנחשקים. עשרות מיליונים של דולרים.
האיש הזה, אדלר, קיבל לידיו את תקציב הפרסום השמן של המונופול המקרטע הזה, שיש לי הכבוד המפוקפק לשבת באחד מקרונותיו. הוא קיבל גם את המיליונים של חברת החשמל, את הרשות הממשלתית למלחמה בסמים (תקציב של 6 ספרות); קמפיין ההסברה של האוצר על הפרטת הנמלים (קמפיין שהחל, אגב, ללא אישור ממשלתי ושולם, בתחילתו, מהקופה הקטנה של משרד האוצר); ועוד ועוד ועוד... ועוד.
אגב, אנקדוטה מעניינת: ב-2002, נערך מכרז על תקציב הפרסום של הרשות למלחמה בסמים, שעמד אז על 2 מליון שקל. למכרז נערכו כמה משרדי פרסום מובילים - גיתם BBDO , יהושע TBWA , למל כהן, לשכת הפרסום הממשלתית, ערמוני בייטס, שלמור-אבנון-עמיחי ו..אדלר-חומסקי-אנד-ורשבסקי.
להיערך למכרז זה חתיכת קריעת תחת. זה לעבוד שעות נוספות בלי שינה, זה להשקיע כספים, מרץ ותקווה וכולי וכולי. ועכשיו, לפואנטה: כמה הציע משרד הפרסום שלמור אבנון עמיחי, ללא ספק בשלישייה המובילה של המשרדים המקצועיים והקריאטיביים במדינה? טוב, נו, כן: אדלר חומסקי&וורשבסקי הציעו את ההצעה הגבוהה ביותר, אבל כמה הציעו שלמור? שקל חדש אחד. פאקינג שקל בודד וגלמוד אחד! מי שמגיש הצעה כזו בוודאי מתאר לעצמו שזהות הזוכה נקבעה מראש...
אז למה, פקידי ממשל יקרים, אתם ממשיכים לארגן - שם, בחברת החשמל, ברכבת ישראל ובמפעל הפיס - מכרזים שכולם יודעים איך הם יסתיימו? לא חבל על זמנם של המשרדים המשתתפים? על כספם? על תקוות השווא שלהם? ואיך, איך אפשר לשים קץ לפארסה המושחתת הזו בענף הפרסום?