על ידי אמא_של_אורין* » 18 אוקטובר 2004, 14:55
אהלן לכולם, כבר המון זמן שאני רוצה להכנס לפורומים בכל נושא, למדתי המון מהשיחות שלכן בנות, הרגעתם אותי כשהייתי בהריון וממש לפני הלידה, קראתי דפים שלמים של שיחות, כשהייתי בשיא האטרף והפחדים של מה, מי ,מו יהיה ...אאמאא
, בסוף אחרי התלבטויות בלי סוף, אם ללדת בבית או בבית יולדות, עם או בלי דולה, עם או בלי רוני ( בן זוגי היקר לחיים) הכל זרם פשוט נפלא, הצירים שלי התחילו ביום שני בשבע בבוקר, לא כואבים במיוחד, ונמתחו על כל היום, ובשעה אחת עשרה בלילה בערך הם כבר היו סדירים, ואני לא הפסקתי לרקוד ולצחוק,גם כל הדרך אל "קפלן" שם אחותו התאומה של רוני מתמחה בגניקולוגיה ומיילדות, קיבלנו את החדר הטבעי מייד כי הגעתי עם פתיחה של 7 ס"מ , ותוך 3 שעות אורין כבר היתה בחוץ, יפיפיה אחת...
ואני כמה שהייתי מבוהלת וכל ההריון הרגשתי כמו בסרט "הנוסע השמיני" ולא ידעתי בכלל מה עומד לקרות, וכל מי שהעיז לדבר לידי על צירים או לידה חטף צעקות מיידיות בגלל הלחץ, איך שראיתי אותה...ב-רגע שנגעתי בה והיא נצמדה לציצי עם כל הגומות והריסים הארוכים והממיות הזאת... פשוט-פשוט היה לי ברור שהכל יהיה בסדר, שאני יודעת איך להיות אמא שלה, שאני מרגישה אותה, כי עדיין אחרי חודשיים ( אורין נולדה ב-10.8.04)
אני מרגישה שהטבור הזה שחיבר אותה לרחם, לא ממש באמת ניתק, זאת רק אשלייה, היא תמיד תרגיש אותי יותר מכולם, תמיד תדע לגעת במקומות הכי הכי עמוקים, אפילו מקומות שאני לא מכירה בי. הבת שלי, התיקון שלי, התיקון שלה, של אבא שלה,הרי גם היא בחרה בנו, לא?
ודווקא לי שיש לי קשר כל כך מפוקשש עם ההורים שלי... זה העניין, לחבק, לאהוב, להיות קשובה, לזרום עם הילד שלך, כי אין מישהו יותר קרוב .
@}
אהלן לכולם, כבר המון זמן שאני רוצה להכנס לפורומים בכל נושא, למדתי המון מהשיחות שלכן בנות, הרגעתם אותי כשהייתי בהריון וממש לפני הלידה, קראתי דפים שלמים של שיחות, כשהייתי בשיא האטרף והפחדים של מה, מי ,מו יהיה ...אאמאא :-), בסוף אחרי התלבטויות בלי סוף, אם ללדת בבית או בבית יולדות, עם או בלי דולה, עם או בלי רוני ( בן זוגי היקר לחיים) הכל זרם פשוט נפלא, הצירים שלי התחילו ביום שני בשבע בבוקר, לא כואבים במיוחד, ונמתחו על כל היום, ובשעה אחת עשרה בלילה בערך הם כבר היו סדירים, ואני לא הפסקתי לרקוד ולצחוק,גם כל הדרך אל "קפלן" שם אחותו התאומה של רוני מתמחה בגניקולוגיה ומיילדות, קיבלנו את החדר הטבעי מייד כי הגעתי עם פתיחה של 7 ס"מ , ותוך 3 שעות אורין כבר היתה בחוץ, יפיפיה אחת...:-] ואני כמה שהייתי מבוהלת וכל ההריון הרגשתי כמו בסרט "הנוסע השמיני" ולא ידעתי בכלל מה עומד לקרות, וכל מי שהעיז לדבר לידי על צירים או לידה חטף צעקות מיידיות בגלל הלחץ, איך שראיתי אותה...ב-רגע שנגעתי בה והיא נצמדה לציצי עם כל הגומות והריסים הארוכים והממיות הזאת... פשוט-פשוט היה לי ברור שהכל יהיה בסדר, שאני יודעת איך להיות אמא שלה, שאני מרגישה אותה, כי עדיין אחרי חודשיים ( אורין נולדה ב-10.8.04)
אני מרגישה שהטבור הזה שחיבר אותה לרחם, לא ממש באמת ניתק, זאת רק אשלייה, היא תמיד תרגיש אותי יותר מכולם, תמיד תדע לגעת במקומות הכי הכי עמוקים, אפילו מקומות שאני לא מכירה בי. הבת שלי, התיקון שלי, התיקון שלה, של אבא שלה,הרי גם היא בחרה בנו, לא?
ודווקא לי שיש לי קשר כל כך מפוקשש עם ההורים שלי... זה העניין, לחבק, לאהוב, להיות קשובה, לזרום עם הילד שלך, כי אין מישהו יותר קרוב . :-D @}