יוצא שאת מעבירה ימים שלמים בלי לראות אותו ולדבר איתו?
אני מפרידה בין זה שהוא אצל הסבתא לבין זה שאת מנותקת ממנו.
הוא בחר להיות שם ואת שיתפת פעולה, אבל מה לגבי להיות נוכחת בחייו גם כשהוא במרחק 8 דקות ממך?
אני תמיד זוכרת בסיטואציות מצורכבות במערכות יחסים משפט ענק שכתבה בשמת ומשמעותו - מילים לא שוות הרבה, מעשים כן.
את אומרת לו שאת מתגעגעת אליו כשאת באה לשם לקחת את הילדה הקטנה.
את אומרת לו שעצוב לך שהוא לא איתכם בבית. אבל את לא מגיעה אליו למקום שהוא נמצא בו.
את זו ששיחררת אותו מלכתחיל לכמה ימים אצל הסבתא ימים שלמים (!) שהיית מנותקת מסדר היום שלו, מתחושותיו ואף כתבת שזה היה נח גם לכם. לא הבנתי למה את באה אליו בטענות שהוא לא מתקשר אלייך. את אמורה הלתקשר אליו כל שעתיים. לדאוג לו, להתגעגע. להכין לו אוכל ודברים שהוא אוהב.
אז אנני מניחה שהמסר שעובר אליו דרך המעשים הוא שיותר אכפת לאנשים ממנו אצל סבתא מאשר בבית.
רשימת הדברים שכתבת בתחילתה עמוד - שאין לו אחים שמציקים, שיש לו מה שהוא רוצה בבית וכו' זו קצת רשימה מלאכותית. אולי כדאי לדבר איתו ולשמוע ממנו מה יש בבית של סבתא שאפשר לייצר בבית שלכם?
ואם יש משהו שאי אפשר, כמו למשל את סבתא
אז לייצר שגרת יום שבה כל יום הוא הולך להתפנק אצלה אחרי הגן בארוחה שהם מכינים ואוכלים ואחהצ את באה לקחת אותו הביתה, או אבא, בהליכה אינטימית של שניכם לבד שבה הולכים לאט לאט ומדברים על המ שמעניין אותו ואולי יושבים קצת על ספסל לכמה דקות של שקט לבד לבד. ואחכ בארוחת ערב מבקשים ממנו עזרה ומשתפים אותו וכו'. לנסות לייצר שילוב ולא ניתוק (!).
את מגיעה לתובנות נהדרות לגבי החסרים עבורו בבית ולגבי היתרונות אצל הסבתא אבל בשורה התחתונה את אמא מאוד עסוקה ומותשת וזה לגיטימי לא להיות "שם" כל הזמן. אבל הניתוק שתארת שביצעת כבר בתוך הבית מלהיות שותפה שלהם ולשתף אותם בחוויות - הפך לחד מאוד מרגע שהוא אצל הסבתא.
אני אוסיף שאני ממש לא חושבת שטוב לו במובן העמוק. אני חושבת שנח לו ונעים לו שם אבל ההחלטה הקיצונית לנתק מגע איתכם, פיזי ממש - נגרמה גם ממרד. ברור וחד. בדרכו שלו. הוא ילד קטן בן 6! כשהוא עולה למיטה בלילה או נופלת לו שן, כשבא לו אוכל שרק את מכינה או שילד בגן שרק את מכירה עושה לו משהו, כשיש לו חרדות ממשהו, או כשהוא רואה את סבתא כאובה - הוא צריך אותך לידו.
וזה לפני החוויות של המשחק, והכיף.
לפני החוויות של הפינוק והליטוף.
ולפני היותך האמא, שאין לה תחליף את יודעת (ואני דווקא לא הייתי נעלבת כי אין תחליף לאמא בעולם, גם לא הסבתא הכי מכילה ואוהבת).
הנוכחות שלך לידו ושל אביו כמובן צריכה להיות יומיומית. לדעתי כמובן. אחרת את שלחת את הילד לפנימייה, גם אם זו הפנימייה המפנקת בעולם.