"אצלינו פשוט כולם הולכים לישון בתשע, מחשיכים את הבית וזהו. אפשר כמובן לפני, וכשהילדים נרדמים אפשר לקום שוב"
עובד עד הילדה השלישית, לא ברור מה עשינו שונה אבל בת 4 חודשים לא נרדמת לבד, ועד שהיא נרדמת עם עוזבים את החדר היא מתעוררת באותה שניה לא משנה כמה זמן מחכים לידה :(

_אצלי בדיוק להפך. הבן הבכור מילדות נרדם או על הציצי או בידיים שלי ואז למיטה. גם היום נרדם לידי בסלון לא מסוגל להרדם במיטה שלו לא רוצה להיות שם לבד. בדרך כלל ישן איתי. עד גיל שנתיים ישן איתי כמעט קבוע. מיטת התינוק היתה לתצוגה. מהרגע שנולד היה רגוע רק צמוד אלי. וזה מה שנראה לי הכי טיבעי. אף פעם לא הבנתי איך הורים מצפים שהילד ישכב לבד במיטה וירדם. ואז נולדה הקטנה. היתה יונקת ערה רק כשהייתי משכיבה אותה בעריסה שלה נרדמה. לא אהבה לישון איתי וגם את העריסה היה צריך להעמיד רחוק ממני.
כיום בגיל שנתיים ושבע אומרת אני עייפה, רוצה למיטה או הולכת לבד למיטה שוכבת כמה דקות עם הבובות שלה ונרדמת. ולמה כל הסיפור הארוך? כי ילדים הם שונים. אחים שונים. לכל אחד סגנון חיים משלו ושתי הדרכים טובות. לאט לאט תביני איך היא נרדמת ותוכלי לזרום איתה. המון אושר._
תודה לך מיכלי, כבר שכחתי שפתחתי את הדף הזה.
האמת היא שהיום שוב ניסיתי לשים אותה במיטה לבד, כלומר, לא לבד ממש, אמרתי איתה קריאת שמע, ליטפתי אותה ואחרי כמה דקות שעמדתי על ידה הלכתי בשקט. היא המשיכה לפטפט קצת ונרדמה.
תראי, זה נכון שזה טבעי והכל להרדם על האמא, לישון עם האמא, אין לי כלום נגד זה, וזה מה שעשיתי תמיד. פשוט בגלל העייפות שלי, הבכיות שלה כבר לא נתנו לי מנוח. ומישהי כאן אמרה כל כך מדוייק שמאוד יתכן שאני עוברת את שעת השינה שלה ואז היא היפר.
אז מאז אני מקפידה להשכיב אותה ברגע שהיא מתחילה לזייף וזה בינתיים עובד מצויין, ברוך השם.
רק שלא תחשבו שאני חלילה מזניחה אותה או משהו... היא האהובה עלי מכל, הבובה המקסימה והיפה שלי, היא וכמובן אחותה :-)

[po]נק זמני[/po]. אצלי בדיוק להפך. הבן הבכור מילדות נרדם או על הציצי או בידיים שלי ואז למיטה. גם היום נרדם לידי בסלון לא מסוגל להרדם במיטה שלו לא רוצה להיות שם לבד. בדרך כלל ישן איתי. עד גיל שנתיים ישן איתי כמעט קבוע. מיטת התינוק היתה לתצוגה. מהרגע שנולד היה רגוע רק צמוד אלי. וזה מה שנראה לי הכי טיבעי. אף פעם לא הבנתי איך הורים מצפים שהילד ישכב לבד במיטה וירדם. ואז נולדה הקטנה. היתה יונקת ערה רק כשהייתי משכיבה אותה בעריסה שלה נרדמה. לא אהבה לישון איתי וגם את העריסה היה צריך להעמיד רחוק ממני.
כיום בגיל שנתיים ושבע אומרת אני עייפה, רוצה למיטה או הולכת לבד למיטה שוכבת כמה דקות עם הבובות שלה ונרדמת. ולמה כל הסיפור הארוך? כי ילדים הם שונים. אחים שונים. לכל אחד סגנון חיים משלו ושתי הדרכים טובות. לאט לאט תביני איך היא נרדמת ותוכלי לזרום איתה. המון אושר.

[u]להרדים במנשא[/u]
בגיל הזה רוב ההרדמות היו על הציצי או במנשא גב.
חייבת לומר לך - מנשא גב הציל אותי, עשיתי איתו כל כך הרבה דברים והרגשתי שאני מרוויחה כמה דברים בו זמנית - גם עבודות בית וגם הרדמה,
בלי הצורך "להשקיע" בהרדמה: התנודות הרדימו אותה מעצמן
(וסביר להניח שגם עבודות הבית. לא מי יודע מה מעניין לתלות כביסה כנראה...).
במקרה שלך, זה יאפשר לך גם להתפנות לגדולה. ואם זה בשעה לא מאוחרת מדי, אפילו לצאת איתה לטיול קטן, כשהקטנה במנשא.

אצלינו פשוט [b]כולם[/b] הולכים לישון בתשע, מחשיכים את הבית וזהו. אפשר כמובן לפני, וכשהילדים נרדמים אפשר לקום שוב.

:-)

_ אני חושבת שיכול לעזור לך לקרוא דפים מהסוג של [po]איך מסתדרים עם שני ילדים[/po]- נראה לי שזה האישיו העיקרי פה ולא ההרדמות (ראי גם [po]מדור אתגרים בהורות[/po]).
בדקי אם את לא מפספסת את סימני העייפות המוקדמים של הקטנה- אם לוקח לה הרבה זמן ובכי להרדם יתכן שאת מתחילה להרדים אותה כשכבר מאוחר מדי._
וואי תודה רבה! קודם כל, אכנס לדף שהצעת לי, שנית, בהחלט ייתכן שאני מפספסת את סימני העייפות של הקטנה. והיום החלטתי לא לפספס וראו זה פלא, היא נרדמה במיטה תוך כדי שאמרתי איתה קריאת שמע ותוך כדי ליטופים ונענועים שלי אותה קלות על הגב.
הגדולה גם במיטה אבל עדיין מקשקשת ומפטפטת עם עצמה, אני רק מתפללת שלא תעיר את הקטנה.... מעבר לזה, הכל טוב. תודה!

[u]והכי טוב: לא להרדים כלל ולהניח לה להירדם לבד, מעייפות.[/u]
זה לא בהכרח הכי טוב- הרבה ילדים אם לא עוזרים להם להרדםכשהם בדרגת העייפות הנכונה, פשוט עוברים את נקודת האל חזור שאחריה הם נהיים בהיפר, עייפים ומוטרפים ומשתוללים ונורא קשה להם להרדם.

[u]חליפה ליתום.[/u]
סיקרן אותי הביטוי הזה. ההקשר מובן לי אבל מקור הביטוי לא.

ובקשר לשאלה בדף: הילדה הגדולה שלי, בת 10 וחצי, התחילה רק לאחרונה להירדם לבד (עם ספר בד"כ). הקטנים יותר כלל לא מעלים את זה בדעתם, ולמען האמת גם לא אנחנו. אם אשכיב את התינוק שלי (בערך בגיל של בתך) במיטה ואלך, אין ספק שהוא יצרח. אולי זה קטע הישרדותי שלהם , שהם מוודאים (כל עוד הם ערים) - שלא נוטשים אותם חסרי ישע ונעלמים.
[u]בעצם אתן אומרות לי שאין מה לעשות,[/u]
בטח שיש:
להרדים אותה לידך, במטבח, בסלון, בכביסה.
להרדים במנשא
והכי טוב: לא להרדים כלל ולהניח לה להירדם לבד, מעייפות.
(נסי לדמיין את עצמך מנסה להירדם "בכוח" , בלי רצון לישון. מוזר, לא?)

כך או כך בהצלחה ואל תתייאשי כלל!!!! {@ הפיתרון הטוב יימצא.

תודה, ממש תודה, אני אלמד את הדברים ואעבוד עליהם.

לגבי שעות שינה - זה לא דבר שמשנים מהרגע להרגע. זה תהליך איטי והכי קל להתחיל אותו משנת הצהריים. אחרי שמזיזים אותה יותר קל להזיז את שנת הערב ואז יותר קל להזיז את שעת ההתעוררות, למרות שיש טענות שבגילאים האלו אין לך שום השפעה על שעת היקיצה בבוקר. רק תקפידי שלא יהיה מוגזם, כך שיהיו לפחות 3-4 שעות ערות עד השינה הבאה.
הקטנה ישנה פעמיים במהלך היום או רק פעם אחת?
לגבי הגדולה - אם היא קמה לסיר, שימי לה אותו בחדר, שלא תלך לטייל. על כל דבר אחר מחזירים לחדר בלי ויכוחים או דיבורים ובלי עצבים. זה עובד תוך כמה ימים.
לגבי הקטנה - אני שבה ומדגישה שבעיני המעבר מנדנוד בערסל ללהרדם לבד במיטה הוא מעבר ענק. חלקי אותו לשלבים וטפלי, דבר ראשון, במה שהכי קשה לך. לדעתי הכי מפריע לך שאת צריכה להיות אתה עד שהיא ממש ישנה - אולי אפשר לארגן עזרה לשעות אלו כך שמישהו אחר ינדנד אותה? נראה לי שברגע שתורידי מעצמך את העול שבאמת מפריע לך (יהיה אשר יהיה - את צריכה לבחון בעצמך מה זה) שאר ההתמודדות תהיה הרבה יותר קלה.

כמה דברים:
[list=1]
[*] מצטרפת למי שאמרה שהכל מתחיל מהתפיסה שלך- ברגע שלא תצפי מהקטנה להרדם/להשאר לבד, יהיה לך יותר קל (נפשית) להתמודד עם העובדה שהיא זקוקה לנוכחות שלך.
[*] אם את יוצאת מנקודת הנחה שעד שעה X את חייבת להיות ליד הקטנה- תכנני את הערב ושגרת ההשכבות מראש כך שזה יהיה מעשי. למשל: להרדים את הקטנה במנשא בזמן שאת עם הגדולה, או להרדים את שתיהן ביחד במיטה משותפת, וכן הלאה.
[*] אני חושבת שיכול לעזור לך לקרוא דפים מהסוג של [po]להסתדר עם שני ילדים[/po]- נראה לי שזה האישיו העיקרי פה ולא ההרדמות (ראי גם [po]מדור אתגרים בהורות[/po]).
[*] בדקי אם את לא מפספסת את סימני העייפות המוקדמים של הקטנה- אם לוקח לה הרבה זמן ובכי להרדם יתכן שאת מתחילה להרדים אותה כשכבר מאוחר מדי.
[/list]

שנתיים ושבעה חודשים הגדולה.
אבל זה לא כזה פשוט. אם אני מנסה להעיר אותה מוקדם מדי, היא לא מתעוררת בקלות ואם אני מנסה יותר חזק, היא פשוט בוכה ובוכה וחוזרת לישון. אני לא ממש יכולה לשלוט בשעות שלה. אבל זו נקודה למחשבה ובכל אופן אני תמיד מנסה שהיא תלך לישון כמה שיותר מוקדם.

רגע, רגע, יש פה נקודה חשובה
[u]שאני מאוד מאוד עייפה בלילות, החל מתשע בלילה והן לאו דווקא[/u]
לפי זה שהגדולה על הסיר אז היא לא מאוד גדולה ובשעה תשע שתיהן צריכות להיות בחלום ה-17 לפחות....
נורא נורא קשה להרדים ילד שעבר את השעה הטבעית שלו כי הגוף מפריש אנדרנלין ואין להם שום יכולת להתמודד עם זה. את צריכה לבחון את לו"ז השינה שלהן ולסדר אותו נכון. לא לישון עד מאוחר מדי בבוקר, לישון בשעות הנכונות בצהריים ושוב - לא עד מאוחר מדי. להערכתי הקטנה צריכה להתעורר בסביבות 3 משנת צהריים ואז למשוך עד 7. יכול להיות שיהיה לך יותר קל אם תשכיבי את הקטנה לפני הגדולה כי אז לא תהיי עסוקה במחשבות על מה הגדולה עושה עכשיו, האם היא באמת הלכה לישון וכו'
בת כמה הגדולה, באמת?

תודה על כל התגובות, אולי בגלל המצב רוח הפסימי שלי לאחרונה אני נתפשת ליאוש, אתן לזה עוד קצת זמן ואולי בע"ה זה יעבור (לי).

[u]אז עדיין אני מנסה להבין מה אני עושה לא בסדר.[/u]
עשית הכל טוב. זה לא את, זו היא :-) ילדים באים עם אופי משלהם.

מה דעתך להשכיב אותה לישון בשבע, לתת לזה חצי שעה בזמן שאת עוד לא עייפה.
אגב למה לא לקחת אותה לתלות כביסה? אין כמו קצת אויר צח, אפילו שזה יהיה לחמש דקות.
ורק בשביל שתהיה כאן נחמת טפשים, לדעתי את ברת מזל שהיא מסכימה לא להרדם על הידיים, ורואה אותך ולא נעמדת ישר ותובעת על הידיים.

אצלינו הגדולה, בת 11, רק עכשיו התחילה להרדם "לבד" בלי סיפור, עם האמצעית לידה במיטה אבל עכשיו גם מוותרת על נוכחות אבא.
בת ה-5 עדיין נרדמת עם סיפור או בלי (תלוי בשעה) אבל עם חיבוק וליטוף שיער, וזה רק אחרי שבת השנה עוד מעט נירדמת עם ציצי ושירים-דיקלומים-ליטופים.
הכל הרגל :-)

תודה לכל המגיבות. בעצם אתן אומרות לי שאין מה לעשות, אבל עדיין אני לא מצליחה להבין. בכל זאת, אחותה הגדולה לא כזאת יוצאת דופן בשום תחום, בגיל שנתיים היא מתנהגת כמצופה לכל ילדונת בגיל ההתבגרות המוקדם ומנסה אותנו על כל צעד ושעל (ועל זה אולי אפתח דף אחר), אז עדיין אני מנסה להבין מה אני עושה לא בסדר.
אתן אומרות שאולי בגלל שאני מחכה שהיא תרדם אז היא קוראת אותי?
לא יודעת, אולי, קשה לי לאמר, ייתכן שכן. אבל באמת שאני לא יכולה לעמוד כל היום על ידה, זה לא נורמלי! מדובר לא רק בלילה אלא במשך היום, אם אני לא על ידה, אז יש בכיות וצרחות עד לב השמיים. להיות רק על ידה זה לא בא בחשבון בכלל, הבית גדול ואני מתרוצצת מפה לשם, יש לי עבודה, יש לי מה לעשות. אם אני הרבה זמן במטבח, אני לוקחת אותה לשם, אבל אם אני נניח תולה כביסה, אני לא אקח אותה לחמש דקות איתי!
האבא לפעמים עוזר, אם כי לרוב לא. לרוב אני צריכה להתמודד עם שתיהן לבדי וזה מאוד לא קל, מה גם שאני מאוד מאוד עייפה בלילות, החל מתשע בלילה והן לאו דווקא והעייפות הזאת גם גורמת לי לצאת מהכלים ולהתעצבן בעיקר על הגדולה (שגם מנצלת את העניין ואחרי שהרדמתי אותה, הווה אומר אמרנו קריאת שמע והתלטפנו ונתנו נשיקות וכו', היא שוב קמה כדי לשבת בסיר ורוב הפעמים היא סתם קמה כדי לקום ולא בגלל הסיר).
אולי אנסה את השיטה של אמא של שני ש' ואנסה שיטות הרדמה אחרות, הבעיה היא שלרוב אין לי את הזמן להשקיע בהרדמה ממושכת במיטה אם בעריסל זה לא לוקח הרבה זמן יחסית.
בקיצור, נשארתי באותה נקודה.

אני מסכימה עם הטענה שהיא עדיין מאוד קטנה ובמקביל אני גם מבינה את הצורך שלך להשתחרר. אני מציעה לפרק את הבעיה (קונספטואלית, רק קונספטואלית) לגורמים:
ראשית לפתור את עיניין האחות הגדולה - כי זה נורא מלחיץ את ההורה (מניסיון) - אין אבא בתמונה שיכול לתת תשומי בזמן הזה? בימים הקשים כשהייתי לבד אם 2 הבנים אז לפעמים הבאתי את שניהם למיטת ההורים והרדמתי יחד.....
שנית להתחיל להרגיל אותה להרדם ללא נדנוד. להערכתי הבעיה שלך מועצמת מהעובדה שהילדה לא מכירה אפשרות הרדמות אחרת. יש מלא דרכים לעשות את המעבר - לנדנד עד נמנום ולהעביר, לנדנד עד נמנום ולעצור כך שההרדמות עצמה לא תהיה בנדנוד ורק אז לעבור שלב, לנדנד במיטה להרדמות ואז לאט לאט לגמול מנדנוד וכולי.
שלישית להבין שיש להם יכולת מדהימה לקרוא אותנו - היות ואת רק מחכה שהיא תרדם כדי ללכת היא עם "אנטנות" פועלות ובכוננות כי ההליכה שלך מאוד מפחידה עבודה - אין לה מושג שאת פה ליד ואם היא תתעורר אחר כך - מי ירדים אותה?. תגיעי לשלב הזה בגישה של "כל הזמן שבעולם" על אמת (אני מנמנמת לידו, זה מבטיח שלא אהיה לחוצה על שום דבר)

[po]ניק זמני[/po], יקרה. האופן שבו הבת הגדולה שלך נרדמה הוא היוצא דופן. אני לא מכירה אף ילד שלא צריך שיישבו לידו עד שנרדם. הם קטנטנים וזה בעצם טירוף להשאיר אותם לבד.. מה לעשות, לא נוח, אבל נכון. לי בעצמי קשה להירדם לבד. אם אני לבד, אני צריכה ספר כדי להירדם. ואני ממש לא מפונקת, נהפוך הוא (מאוד לא מפונקת). אז קטנטונת בת פחות משנה?
[u]אני לא מתכוונת לשים אותה במיטה ולברוח, אבל גם לא להישאר שם עד שהיא נרדמת[/u]
אז שימי אותה לידך, איפה שאת נמצאת, עד שתירדם.

[u]יושבת על ידה והיא רגועה. אבל ברגע שאני הולכת וזה יכול להיות גם אחרי חצי שעה, היא שוב פורצת בבכי הסטרי[/u]
אם את יושבת לידה והיא רגועה, וכשאת הולכת היא היסטרית, אז את פשוט לא צריכה ללכת. תינוקת בת פחות משנה לא יכולה להיות מפונקת. כל מה שהיא מעבירה לך זה "אל תעזבי אותי". זה צורך הכי בסיסי. זה כמו שלא תגידי שזה טירוף לתת לה אוכל כשהיא רעבה, זה לא טירוף לספק צורך בסיסי כמו לא לנטוש אותה כשקשה לה.

[u]שוב, לבתי הגדולה פשוט לא היה כזה דבר.[/u]
שוב, היא לא אחותה וגם לי נשמע יותר מוכר מה שאת מספרת עליה, מאשר מה שאת מספרת על אחותה. גם בתי הייתה כזו.

אני חושבת שאולי יש צורך בשינוי מנטלי מבחינתך, זה יכול להקל עלייך.
כשאני הבנתי שתינוקת ואפילו ילדה קטנה לא יכולה ולא אמורה להירדם לבד אלא צריכה עזרה,
זה פשוט הפך למובן מאליו: היא צריכה עזרה לאכול, להתלבש ולעשות את רוב הפעולות בחייה. היא צריכה עזרה גם להירדם.
כיום היא בת שנתיים, עדיין לא נרדמת לבד וזה נראה לי נורמלי לחלוטין.
אני חושבת ששינוי תפיסה עלול להקל עלייך, וכן השתחררות מהציפייה שתהיה כמו אחותה,
או שאת תהיי כמו שהיית עם אחותה. היא ילדה אחרת, היא צריכה טיפול אחר.
בהצלחה

[u]להיות על ידה כל הזמן נראה לי פשוט מטורף, עלי לטפל בעוד ילדה ובבית.[/u]
זה באמת קשה - אבל אולי הפתרון הוא במקום "ליישר" את הקטנה, לתת לגדולה עיסוק שיחזיק אותה חצי שעה, ושהבית יחכה...

[u]באיזה גיל עוברת חרדת הנטישה?[/u]
כשהם נוסעים להודו ;-) (לא, סתם. זה שילוב של אופי ושל גיל. ואני מנחשת שחלק מהבכי וההיסטריה שלה נובע גם מהלחץ שלך וחוסר החשק להיות שם. הם קוראים אותנו הרי כמו ספר פתוח, ונלחצים מכל מה שמלחיץ אותנו).

[u]והמציאות היא שתינוקת בגיל שבו מופיעה חרדת הנטישה, אי אפשר לצפות ממנה לדבר כזה.[/u]
באיזה גיל עוברת חרדת הנטישה? שוב, לבתי הגדולה פשוט לא היה כזה דבר.
שיטות ההשכבה שנתת הן בדיוק מה שאני עושה, וזה בדיוק מה שמפריע לי.
[u]האם ייתכן שהיא גם לא מספיק עייפה? כמה זמן בערך לוקח לה להירדם כשאת לידה?[/u]
איני יודעת ממש. יש לה שעות די קבועות להירדם. גם כשאני על ידה מנענעת אותה בעריסל יכול לקחת לה חצי שעה להירדם, אז לפעמים אני פשוט מוציאה אותה להנקה ואז, או שמסתבר שהיתה רעבה או שלא. כך או כך, זה לא שאם אני לא אשים אותה לישון היא תשחק יפה ותצחק, לא. היא בוכה בהסטריה בשעות האלה (של השינה, החל משמונה בערב) ולא נרגעת בשום אופן.
אז אני כבר לא יודעת אם זה בגלל שהיא לא עייפה או יותר מדי עייפה או בגלל חרדת נטישה או מה שזה יהיה.
להיות על ידה כל הזמן נראה לי פשוט מטורף, עלי לטפל בעוד ילדה ובבית.

[u]לא איכפת לי אם היא לא נרדמת, מספיק שתדע להעסיק את עצמה ולשחק, אפילו במיטה לבד[/u]
מבינה מאוד את הרצון שלך, אבל כמו שכתבו לך צריך גם להתאים אותו למציאות, והמציאות היא שתינוקת בגיל שבו מופיעה חרדת הנטישה, אי אפשר לצפות ממנה לדבר כזה.

[u]פתוחה לכל פתרון הגיוני.[/u]
כל דרך השכבה שתשאיר אתכן קרובות כך שהיא תהיה רגועה:
להרדים במנשא טוב (ולהעביר למיטה רק כשהיא בשינה ממש עמוקה, או כשהגדולה או את נכנסות לישון).
להרדים בסלון לידכם.
וכמובן, לשבת על ידה עד שתירדם. קחי לך מנורה קטנה שמאפשרת לקרוא ספר, קחי לך ערימת כביסה לקפל, או כל דבר שלא "ייבש" אותך שם בחדר.

(בני נרדם בערב רק בהנקה עד גיל שלוש כמעט, ורק כשההנקה הפסיקה להרדים אותו עברנו לנוהל "אמא יושבת לידך עד שתירדם", וגם זה לא בלי מחאה מצדו. אז בעיני, בגיל 9 חודשים תינוקת שאפשר להרדים בלי ציצי זה קלי קלות :-P וכאמור מה שיש "לפתור" זה רק שלא תהיי לחוצה מדי כשאת יושבת לידה).

[u]אבל ברגע שאני הולכת וזה יכול להיות גם אחרי חצי שעה[/u]
האם ייתכן שהיא גם לא מספיק עייפה? כמה זמן בערך לוקח לה להירדם כשאת לידה?

[u]תנסי להסביר מה הכוונה ב"לא נרדמת לבד", בבקשה. כי יש הבדל בין נשארת ערה ומשחקת לבין ערה ומשחקת לבין בוכה וצועקת. תספרי מה ניסת ומה את מנסה. תגדירי מה היכולות והגבולות שלך (לא מוכנה שתבכה בכלל או שקצת בכי זה בסדר, מוכנה שייקח הרבה זמן או שהכי חשוב שתרדם וכו). האם את פתוחה לפרונות רצף ו/או לפתרונות קונבנציונאליים. בקיצור עוד מידע - אחרת זו חליפה ליתום.[/u]
הכוונה היא שבכל פעם שאני עוזבת אותה לשניה, נעלמת לה מהעיניים, היא בוכה עד הסטריה. כמובן שבלילה, לשים אותה במיטה זה לא בא בחשבון, היא צורחת עד עמקי נשמתה. אבל גם אם אני לידה, היא מסרבת לישון במיטה. רק בעריסל, שם אני מנענעת אותה עד שהיא נרדמת.
לגבי יכולת וגבולות. אני חשה שאני מותשת לחלוטין בסוף היום, גם הטיפול באחותה דורש את שלו ויוצא שאני רצה מאחת לשניה וכמובן שגם הגדולה רוצה תשומת לב אז היא גם מוסיפה צרחות משלה. אתמול בלילה זה הגיע לגבול ממש, הגדולה העירה את התינוקת ושתיהן בכו וצרחו, עד שלקחתי את הקטנה איתי למיטה והגדולה נשארה לבד בחדר ונרדמה.
לא איכפת לי אם היא לא נרדמת, מספיק שתדע להעסיק את עצמה ולשחק, אפילו במיטה לבד.
פתוחה לכל פתרון הגיוני.
[u]מעבר לכל 'ניתוח' של הנתונים שנתת הייתי אומרת : היא פשוט אינדיוידואל בפני עצמה . היא איננה אחותה[/u]
לא התכוונתי להשוות, אלא לומר שאין לי נסיון עם כזה מצב וזה חדש לי בגלל שאחותה היתה קלה יותר מהבחינה הזאת. אני פשוט לא יודעת איך להתמודד.
[u]מהכותרת חשבתי שמדובר בילדה בת, נניח, 4 לפחות. 9 חודשים זה נורא קטן, ולמה שהיא תירדם לבד?[/u]
אני לא מתכוונת לשים אותה במיטה ולברוח, אבל גם לא להישאר שם עד שהיא נרדמת. אני אומרת איתה קריאת שמע, מלטפת אותה, שרה לה, יושבת על ידה והיא רגועה. אבל ברגע שאני הולכת וזה יכול להיות גם אחרי חצי שעה, היא שוב פורצת בבכי הסטרי.
[u]יש פה כבר לא מעט דפים בנושא,[/u]
הייתי רוצה לדון בעניין הספיציפי שלי כרגע, למרות שעברתי על הדפים שהצעת. אחר כך אמחק את הדף או אעביר אותו לשם. זה בסדר?

שמעי,
הילדה הראשונה שלך- היא היוצאת מן הכלל. רוב הילדים [b]לא[/b] נרדמים לבד עד גיל מאד מאוחר.
הילדה השניה שלך- היא הנורמלית :-) בת 9 חודשים אופיינית שצריכה עזרה בהרדמות...
יש פה כבר לא מעט דפים בנושא, אולי תרצי להעביר את השאלה שלך לאחד מהם? זה נושא שנידון פה ממש הרבה.
[po]שינה של תינוקות[/po]
[po]איך הילד שלכם נרדם[/po]
ויש אפילו [po]מדור שינה[/po]...
ליל מנוחה ZZZ

מהכותרת חשבתי שמדובר בילדה בת, נניח, 4 לפחות. 9 חודשים זה נורא קטן, ולמה שהיא תירדם לבד? גם אני לא אוהבת לעשות את זה (למרות שהרגילו אותי מגיל אפס).

מעבר לכל 'ניתוח' של הנתונים שנתת הייתי אומרת : היא פשוט אינדיוידואל בפני עצמה . היא איננה אחותה , כל ילד שונה בדרכו . ההשוואה ביניהן מגבירה את הצורך שלה להיות 'היא' על ידי יחודיות.
(()) לילה טוב

[u]יש הבדל בין נשארת ערה ומשחקת לבין ערה ומשחקת[/u]
צריך להיות - לבין ערה ושקטה

תנסי להסביר מה הכוונה ב"לא נרדמת לבד", בבקשה. כי יש הבדל בין נשארת ערה ומשחקת לבין ערה ומשחקת לבין בוכה וצועקת. תספרי מה ניסת ומה את מנסה. תגדירי מה היכולות והגבולות שלך (לא מוכנה שתבכה בכלל או שקצת בכי זה בסדר, מוכנה שייקח הרבה זמן או שהכי חשוב שתרדם וכו). האם את פתוחה לפרונות רצף ו/או לפתרונות קונבנציונאליים. בקיצור עוד מידע - אחרת זו חליפה ליתום.

קצת רקע. תינוקת שניה, בת 9 חודשים. כשנולדה קניתי לה עריסל כדי לעזור לה עם הגזים. זה מאוד עזר ומאז תמיד תמיד אני מרדימה אותה שם.
בכל אופן, בלילות היא ישנה במיטה לאחר שאני מעבירה אותה מהעריסל למיטה בעודה ישנה.
גם אחרי הנקה בלילה היא נרדמת ואני שמה אותה במיטתה.
אולם, אני לא מצליחה שהיא פשוט תשכב במיטתה ותרדם לבד. מה שכן הצלחתי עם הגדולה.
אולי זה בגלל שהיא יונקת? אולי בגלל שהתרגלה לעריסל? גם שם היא לא נרדמת בלי שאנדנד אותה לפחות 10 דקות!
הגדולה לא ינקה והיתה אוכלת דייסות לפני השינה וישנה כל הלילה כבר מגיל 4 חודשים. הייתי שמה אותה במיטה, אומרת איתה קריאת שמע ומשאירה אותה עדיין ערה ומחייכת עד שנרדמה. היא היתה קצת מפטפטת עם עצמה עד שנרדמת, אולם התינוקת הנוכחית פשוט מסרבת להירדם לבד.
אולי יש למישהי קצת רעיונות מה לעשות?
תודה מראש וסליחה על הניק הזמני, עדיין לא החלטתי באיזה ניק אני רוצה להופיע פה, אם יש רעיונות, אשמח לשמוע :-)