על ידי ניצן_אמ* » 02 מרץ 2008, 17:36
שאלה טובה שאלת. בעצם כמה שאלות...
אני חושבת שמכיוון שהיא "שמורה" אז פיזית בריאותית היא לא תיפגע מזה קשות (כן, אני חושבת שזה דבר נורא ואיום מבחינה בריאותית) אם היא תיחשף מדי פעם. אבל אני אתייחס לזה כמו שהייתי מתייחסת לעישון. זאת אומרת בתלות בגיל... אם מעט גדולה יותר ועמדה על דעתה - אז דעי מה ההשלכות הביני את מעשייך, ועשי כרצונך.
אם תינוקת זעירה נתונה להשפעות שאינן נהירות לה עד הסוף - לשמור עליה לשמור עליה לשמור עליה. זאת אומרת להגיד (לא להסביר, לא לבקש, להגיד) למי שמציע באופן שלא משתמע לשתי פנים שאין זה מקובל עליי ושאין היא אוכלת כך (בינתיים זה עובד מצויין ואף אחד לא ממשיך להציע, ובכלל במקומות שאני מסתובבת נהוג לשאול אם אפשר לתת לילד משהו לאכול) לא לאכול את הדברים האלה בעצמי בכלל (לפעמים אני נכשלת בזה כל כך... אז אני משתדלת לפחות שלא לנקר את עיניה. במילים אחרות - אם אני כושלת בעצמי, זה בלי שהיא תראה. <נבוכה>) לא להכניס אותם הביתה, בן הזוג לא אוכל אותם, אורחים לא אוכלים אותם וכו'. משתדלים להיות בחברת אנשים שאוכלים דומה לנו, תמיד לוקחים איתנו אוכל אורגני וחי לכל מקום. ומכיוון שאוכלת לפי דרישה, אז זה שמישהו אוכל ב"שעה" מסויימת לא בהכרח אומר שהיא בדיוק מורעבת וחייבת לנסות. בד"כ היא מסופקת.
כאשר היא מבקשת, אני מציעה לה תחליף. אני גם משתמשת בשפה. למשל, אין אצלנו לחם, לחמניה, פיתה, בייגל, טורטיה, באגט, וכו' להכל קוראים "קרקר" ואם היא מבקשת "קרקר" אז אני מיד שולפת קרקר ביתי נטול עמילנים, מורחת עליו קצת אבוקדו ונותנת לה. אם היא לא מוכנה לשמוע על תחליף, אני נותנת פיסה זעירה (חבל על הזמן איזה קוטן. נגיד, ציפורן של תינוק) ובד"כ מה שמפריע לה זה שמישהו אוכל משהו שהיא לא יכולה לטעום, אז אני מוציאה את העגבניה מהסנדביץ' ונותנת לה, או את המלפפון החמוץ (היא משוגעת על מלפפונים חמוצים) וזה ממש מספק אותה.
בינתיים אני סומכת על זה שהיא איתנו כל הזמן ושאנחנו אוכלים כמעט אך ורק בבית, שהבית שלנו והקניות שלנו עמוסי פירות וירקות ושאלה הדברים שהיא קוראת להם "אוכל".
אני גם בונה על זה שאם וכאשר נרחיב את המשפחה, היא תהיה טיפה יותר גדולה ותעזור "לשמור" על אחיה הקטנים ובכך תהיה חלק מה"שומרים" ולא מה"נשמרים". בגדול, אני מתייחסת לזה כמו סיגריות. זה שאמא מעשנת מדי פעם זה משהו שצריך לעזור לאמא להגמל ממנו, ולא משהו שילדים או מבוגרים אחרים צריכים לעשות. זה שמסתובבים במקומות בהם אנשים מעשנים לא אומר שזה טוב להם או לנו. וכך הלאה... לראות ילדים גוזרים סיגריות להורים שלהם זה לא כזה ביזארי, אז למה שיהיה ביזארי שהילדה שלי תיקח לי לחם ותזרוק לפח ותשלב זרועות באינדיגנציה?
תני לי לחלום, יא רבאק...
שאלה טובה שאלת. בעצם כמה שאלות...
אני חושבת שמכיוון שהיא "שמורה" אז פיזית בריאותית היא לא תיפגע מזה קשות (כן, אני חושבת שזה דבר נורא ואיום מבחינה בריאותית) אם היא תיחשף מדי פעם. אבל אני אתייחס לזה כמו שהייתי מתייחסת לעישון. זאת אומרת בתלות בגיל... אם מעט גדולה יותר ועמדה על דעתה - אז דעי מה ההשלכות הביני את מעשייך, ועשי כרצונך.
אם תינוקת זעירה נתונה להשפעות שאינן נהירות לה עד הסוף - לשמור עליה לשמור עליה לשמור עליה. זאת אומרת להגיד (לא להסביר, לא לבקש, להגיד) למי שמציע באופן שלא משתמע לשתי פנים שאין זה מקובל עליי ושאין היא אוכלת כך (בינתיים זה עובד מצויין ואף אחד לא ממשיך להציע, ובכלל במקומות שאני מסתובבת נהוג לשאול אם אפשר לתת לילד משהו לאכול) לא לאכול את הדברים האלה בעצמי בכלל (לפעמים אני נכשלת בזה כל כך... אז אני משתדלת לפחות שלא לנקר את עיניה. במילים אחרות - אם אני כושלת בעצמי, זה בלי שהיא תראה. <נבוכה>) לא להכניס אותם הביתה, בן הזוג לא אוכל אותם, אורחים לא אוכלים אותם וכו'. משתדלים להיות בחברת אנשים שאוכלים דומה לנו, תמיד לוקחים איתנו אוכל אורגני וחי לכל מקום. ומכיוון שאוכלת לפי דרישה, אז זה שמישהו אוכל ב"שעה" מסויימת לא בהכרח אומר שהיא בדיוק מורעבת וחייבת לנסות. בד"כ היא מסופקת.
כאשר היא מבקשת, אני מציעה לה תחליף. אני גם משתמשת בשפה. למשל, אין אצלנו לחם, לחמניה, פיתה, בייגל, טורטיה, באגט, וכו' להכל קוראים "קרקר" ואם היא מבקשת "קרקר" אז אני מיד שולפת קרקר ביתי נטול עמילנים, מורחת עליו קצת אבוקדו ונותנת לה. אם היא לא מוכנה לשמוע על תחליף, אני נותנת פיסה זעירה (חבל על הזמן איזה קוטן. נגיד, ציפורן של תינוק) ובד"כ מה שמפריע לה זה שמישהו אוכל משהו שהיא לא יכולה לטעום, אז אני מוציאה את העגבניה מהסנדביץ' ונותנת לה, או את המלפפון החמוץ (היא משוגעת על מלפפונים חמוצים) וזה ממש מספק אותה.
בינתיים אני סומכת על זה שהיא איתנו כל הזמן ושאנחנו אוכלים כמעט אך ורק בבית, שהבית שלנו והקניות שלנו עמוסי פירות וירקות ושאלה הדברים שהיא קוראת להם "אוכל".
אני גם בונה על זה שאם וכאשר נרחיב את המשפחה, היא תהיה טיפה יותר גדולה ותעזור "לשמור" על אחיה הקטנים ובכך תהיה חלק מה"שומרים" ולא מה"נשמרים". בגדול, אני מתייחסת לזה כמו סיגריות. זה שאמא מעשנת מדי פעם זה משהו שצריך לעזור לאמא להגמל ממנו, ולא משהו שילדים או מבוגרים אחרים צריכים לעשות. זה שמסתובבים במקומות בהם אנשים מעשנים לא אומר שזה טוב להם או לנו. וכך הלאה... לראות ילדים גוזרים סיגריות להורים שלהם זה לא כזה ביזארי, אז למה שיהיה ביזארי שהילדה שלי תיקח לי לחם ותזרוק לפח ותשלב זרועות באינדיגנציה? :-)
תני לי לחלום, יא רבאק...