על ידי פלוני_אלמונית* » 25 יוני 2009, 01:29
תודה רבה על תשומת הלב.
הרבה זמן אני מתלבטת אם לפתוח את הנושא הזה ולשתף.
אני חייבת לענות על כמה מהשאלות כאן משום שהן מחדדות לי המון דברים על עצמי ועל ילדתי המתוקה.
_את יכולה לספר קצת יותר עליה?
מה היא אוהבת? איזה סוג של קשרים היא יוצרת עם מבוגרים? מה ההעדפות שלה בתחומים אחרים? מה מעניין אותה?
מה עוד את יכולה לספר עליה?_
אשמח לספר עליה - היא בת שנייה, אחרי בן בכור. אחריה יש עוד שני אחים קטנים. אוייי קשה לתאר אותה... היא עולם ומלואו, חייכנית,טובת לב, רגישה רגישה, לאחרים ולעצמה, יפה מאד מאד, חברותית אך לא מנהיגה, חזקה אבל לא דומיננטית, חכמה ופקחית, תקשורתית מאד עם מי שבטוחה איתו, חשדנית עם זרים. זקוקה להמון תשומת לב, בוכה המון, לפעמים בכי לא מותאם, אולי קצת קיצוני לסיטואציה. לקח לנו זמן להבין שזו דרכה.
היא מאד אוהבת לצייר, מעסיקה את עצמה הרבה מאש ולא תמיד זקוקה לתיווך או לנוכחות שלי.
משהו קצת משונה - היא אוהבת לשמוע טרגדיות. משוגעת על סיפורים ושירים עצובים. מזדהה עד בכי עם הקורבנות. אני יודעת שיש מבוגרים כאלה, אבל אנחנו קצת תמהים על התופעה הזאת.
היא מוצצת אצבע (התחילה בגיל 2.5 לאחר גמילה מהנקה). בד"כ האוננות מלווה במציצת האצבע. המציצה שלה מאד חזקה. נראה כאילו יש לה צורך אורלי חזק מאד.
_איך היא מגיבה באופן כללי לגבולות? להוראות של מבוגרים?
איך היא מגיבה למצבים שדורשים יכולת התאפקות? איך היא מתמודדת עם תסכולים [ציור לא מוצלח לדעתה, למשל]?
האם באופן כללי אתם מרגישים אותה כילדה מסופקת, ילדה שטוב לה?
מה גורם לה הנאה?_
באופן כללי היא מגיבה יפה מאד לגבולות. בעיקר בגן. כל הילדים שלי הרבה יותר קשובים לסמכות של מבוגר אחר ולא שלנו ההורים...
במצבים שדורשים התאפקות היא מגיבה באופן שונה. יכול להיות יום שקשה יותר וההפך.
אני חווה אותה כילדה לא מסופקת. אבא שלי תמיד אומר לי שהיא פורטת לי על נימי המצפון העדינים ביותר. אני כועסת על עצמי לפעמים שעשיתי לה אחים קטנים שגם אותם אני אוהבת כל כך, ולא נשאר לי זמן רק לה ולאחיה הבכור (שהוא לא חלק מהמשוואה של הקיפוח משום שהוא היה כאן קודם).
אני מודעת לכך שאני זקוקה לזמן נטו איתה, ולא תמיד מתפנה. אני מודעת לכך שהיא זקוקה למשהו שונה ממה שאחיה זקוקים, ולא יודעת בדיוק מה.
איתה יש איזה גרעין של קושי שלא קיים עם אף אחד מהילדים. משהו קצת תקוע. אולי בגלל זה רגשות האשמה. אני מקשרת את זה אלי.
_אין לי מושג למה את מתכוונת שהיא מאוננת הרבה. זה שפות זה דבר נעים זה נכון, אך בד"כ אוננות רבה מאוד יכולה להעיד על משהו מטריד. מה זה הרבה ומה זה קצת? הגבול לא ממש ברור אבל הכוונה מסויימת יכולה להיות- האם שאר התפקוד תקין? אוכל? שינה?
האם היא משחקת עם חברות? האם היא מתרכזת במה שהיא עושה (חוץ מאוננות )?_
היא מאוננת המון. היא עושה גם את כל שאר הדברים של החיים באופן תקין לחלוטין. מעבר לתקין. אבל היא מאוננת המון ובפומביות יתרה. בגן, בבית, עם סבא וסבתא. אין מישהו שמכיר אותה ולא נחשף לאוננות. כולם אומרים לי משהו על זה.
התחברתי לעניין של החוסר בפרטיות. יכול להיות שאין לה "לבד". אני כל הזמן אומרת לה שזה משהו שעושים לבד. יום אחד היא אמרה לי: "אבל אמא, אני אף פעם לא לבד. אתם תמיד איתי. אז אני אדמיין שאני לבד. הנה.. אני מדמיינת..." עצמה עיניים והתחילה לאונן...
היא ישנה עם כולם, מתקלחת עם כולם, באוטו עם כולם, אפילו בשעת ההרדמה אני איתה ולא מאפשרת לה להשתעשע עם עצמה..
נו... מה אתם אומרים?
תודה לכולכם על שניקיתם אותי קצת מרגשות האשם. זה מקל במידת מה.
תודה רבה על תשומת הלב.
הרבה זמן אני מתלבטת אם לפתוח את הנושא הזה ולשתף.
אני חייבת לענות על כמה מהשאלות כאן משום שהן מחדדות לי המון דברים על עצמי ועל ילדתי המתוקה.
_את יכולה לספר קצת יותר עליה?
מה היא אוהבת? איזה סוג של קשרים היא יוצרת עם מבוגרים? מה ההעדפות שלה בתחומים אחרים? מה מעניין אותה?
מה עוד את יכולה לספר עליה?_
אשמח לספר עליה - היא בת שנייה, אחרי בן בכור. אחריה יש עוד שני אחים קטנים. אוייי קשה לתאר אותה... היא עולם ומלואו, חייכנית,טובת לב, רגישה רגישה, לאחרים ולעצמה, יפה מאד מאד, חברותית אך לא מנהיגה, חזקה אבל לא דומיננטית, חכמה ופקחית, תקשורתית מאד עם מי שבטוחה איתו, חשדנית עם זרים. זקוקה להמון תשומת לב, בוכה המון, לפעמים בכי לא מותאם, אולי קצת קיצוני לסיטואציה. לקח לנו זמן להבין שזו דרכה.
היא מאד אוהבת לצייר, מעסיקה את עצמה הרבה מאש ולא תמיד זקוקה לתיווך או לנוכחות שלי.
משהו קצת משונה - היא אוהבת לשמוע טרגדיות. משוגעת על סיפורים ושירים עצובים. מזדהה עד בכי עם הקורבנות. אני יודעת שיש מבוגרים כאלה, אבל אנחנו קצת תמהים על התופעה הזאת.
היא מוצצת אצבע (התחילה בגיל 2.5 לאחר גמילה מהנקה). בד"כ האוננות מלווה במציצת האצבע. המציצה שלה מאד חזקה. נראה כאילו יש לה צורך אורלי חזק מאד.
_איך היא מגיבה באופן כללי לגבולות? להוראות של מבוגרים?
איך היא מגיבה למצבים שדורשים יכולת התאפקות? איך היא מתמודדת עם תסכולים [ציור לא מוצלח לדעתה, למשל]?
האם באופן כללי אתם מרגישים אותה כילדה מסופקת, ילדה שטוב לה?
מה גורם לה הנאה?_
באופן כללי היא מגיבה יפה מאד לגבולות. בעיקר בגן. כל הילדים שלי הרבה יותר קשובים לסמכות של מבוגר אחר ולא שלנו ההורים...
במצבים שדורשים התאפקות היא מגיבה באופן שונה. יכול להיות יום שקשה יותר וההפך.
אני חווה אותה כילדה לא מסופקת. אבא שלי תמיד אומר לי שהיא פורטת לי על נימי המצפון העדינים ביותר. אני כועסת על עצמי לפעמים שעשיתי לה אחים קטנים שגם אותם אני אוהבת כל כך, ולא נשאר לי זמן רק לה ולאחיה הבכור (שהוא לא חלק מהמשוואה של הקיפוח משום שהוא היה כאן קודם).
אני מודעת לכך שאני זקוקה לזמן נטו איתה, ולא תמיד מתפנה. אני מודעת לכך שהיא זקוקה למשהו שונה ממה שאחיה זקוקים, ולא יודעת בדיוק מה.
איתה יש איזה גרעין של קושי שלא קיים עם אף אחד מהילדים. משהו קצת תקוע. אולי בגלל זה רגשות האשמה. אני מקשרת את זה אלי.
_אין לי מושג למה את מתכוונת שהיא מאוננת הרבה. זה שפות זה דבר נעים זה נכון, אך בד"כ אוננות רבה מאוד יכולה להעיד על משהו מטריד. מה זה הרבה ומה זה קצת? הגבול לא ממש ברור אבל הכוונה מסויימת יכולה להיות- האם שאר התפקוד תקין? אוכל? שינה?
האם היא משחקת עם חברות? האם היא מתרכזת במה שהיא עושה (חוץ מאוננות )?_
היא מאוננת המון. היא עושה גם את כל שאר הדברים של החיים באופן תקין לחלוטין. מעבר לתקין. אבל היא מאוננת המון ובפומביות יתרה. בגן, בבית, עם סבא וסבתא. אין מישהו שמכיר אותה ולא נחשף לאוננות. כולם אומרים לי משהו על זה.
התחברתי לעניין של החוסר בפרטיות. יכול להיות שאין לה "לבד". אני כל הזמן אומרת לה שזה משהו שעושים לבד. יום אחד היא אמרה לי: "אבל אמא, אני אף פעם לא לבד. אתם תמיד איתי. אז אני אדמיין שאני לבד. הנה.. אני מדמיינת..." עצמה עיניים והתחילה לאונן...
היא ישנה עם כולם, מתקלחת עם כולם, באוטו עם כולם, אפילו בשעת ההרדמה אני איתה ולא מאפשרת לה להשתעשע עם עצמה..
נו... מה אתם אומרים?
תודה לכולכם על שניקיתם אותי קצת מרגשות האשם. זה מקל במידת מה.