שלום לכולכן ותודה על התגובות המופלאות.
יש פה המון חומר לעכל ועלי לעשות סדר עם עצמי.
ככול שאתן מעלות פה דברים אני מתעוררת לעוד ועוד רבדים מבלבלים.
אמא במאבק - אני מודה שהצלחת לסקרן אותי עם הטענות שלך לגבי טובת הילדים והנזק שהמאבק מביא עימו. אני לא רוצה למנוע ממך מלהעלות פה דברים שאת מרגישה אני רק לא רציתי להתחיל להיכנס לקטע של היא עשתה ככה . . .והוא אמר ככה. . . ניסיתי להמנע ממי צודק ומי לא.
אם את מעוניינת לשתף מחוויתך את מוזמנת ובטוח שאוכל להשכיל מכך.
הסיבה שהעלתי את נושא העברת המשמורת מהאם לאב זה כי אצלי זה מעורר פחדים -
להיות פתאום אמא במשרה מלאה (לא רק שבתות וחגים) לילדים שהם לא שלך. . . האינטנסיביות הזו מפחידה אותי אני מודה.
הרעיון של לשתף אותן בתחושתיי עלה במוחי לא פעם אבל אני קצת חוששת. הן אומנם בוגרות (13 & 7 ) ומופלאות ביכולת הרגשיות שלהן
אך אני עוד לא מרגישה בטוחה בכך וחוששת לפגוע שלא במתכוון. תארו לעצמכן שאת כל החששות הנ"ל אני לא מעלה אפילו בפני בן זוגי
מהחשש שיפגע ולו במעט.
שמים וארץ אני מסכימה איתך בהחלט לגבי השיעור לחיים - אני משוכנעת שהבנות האלה מהוות עבורי שיעור ענק ואני מודה להן על כך מקרב לב
הן בעקיפין השקיטו את כל המפלצות שהיו בי לגבי תפקודי כאם לילדים משלי.
כמו שציינה זו למופת אמא תותבת :
__הם לימדו אותי להיות אמא.
הם בראו עבורי את המקום הזה._
אפילו היום אני מרגישה שכל מיני התמודדויות שלנו כהורים איתן הם מין סטאג' להתמודדויות שאעבור שוב עם ילדיי .
כשנישאת לבעלך לקחת על עצמך את כל החבילה שלו. בתוכה כלולה גם...מה לעשות...גם האישה הקודמת
המשפט הזה מעלה בי התנגדות מסויימת, מבחינתי ה"חבילה" היא בן זוגי והבנות, האקסית לא כלולה.
יכול להיות שאם לבן זוגי היה קשר סביר איתה אז כן הייתה נוצרת אינטראקציה אבל המציאות לא כזו.
אם היו לך ילדים בוגרים היית נתקלת באותה דילמה, כשהיית מבחינה בהבדלי רגשות כלפי הגדולים וכלפי התינוקת הרכה שרק יצאה מגופך. וגם אז יש רגשות אשם וטלטלות, כאילו "זנחת" רגשית את הגדולים
באמת זה כך? גם אז יש רגשות אשם?
אולי, אני עוד לא יודעת, אבל נראה לי שבילדים ביולוגיים גדולים מול קטנים אין הבחנה ברמת האהבה (יותר / פחות) - אבל אולי אני טועה.
אמא תותבת אני מתחברת לכל מילה שאת כותבת כאילו את כותבת אותי - תודה!
מקווה שאני פותחת דברים ולא מבלבלת יותר. הדף הזה מאוד בליבי.
איילת את בהחלט לא מבלבלת יותר ממה שאני
העניין מורכב רגשית ביחוד כשמדובר בתקופה של אחרי לידה וגם ככה אנחנו מוצפות ברגשות
כלפי ילדנו שרק נולדו. אני יכלה רק לקוות שעם הזמן ככול שכולם גדלים הבילבול מתבהר והדינמיקה של חיי המשפחה מתאזנת.
שלום לכולכן ותודה על התגובות המופלאות.
יש פה המון חומר לעכל ועלי לעשות סדר עם עצמי.
ככול שאתן מעלות פה דברים אני מתעוררת לעוד ועוד רבדים מבלבלים.
אמא במאבק - אני מודה שהצלחת לסקרן אותי עם הטענות שלך לגבי טובת הילדים והנזק שהמאבק מביא עימו. אני לא רוצה למנוע ממך מלהעלות פה דברים שאת מרגישה אני רק לא רציתי להתחיל להיכנס לקטע של היא עשתה ככה . . .והוא אמר ככה. . . ניסיתי להמנע ממי צודק ומי לא.
אם את מעוניינת לשתף מחוויתך את מוזמנת ובטוח שאוכל להשכיל מכך.
הסיבה שהעלתי את נושא העברת המשמורת מהאם לאב זה כי אצלי זה מעורר פחדים -
להיות פתאום אמא במשרה מלאה (לא רק שבתות וחגים) לילדים שהם לא שלך. . . האינטנסיביות הזו מפחידה אותי אני מודה.
הרעיון של לשתף אותן בתחושתיי עלה במוחי לא פעם אבל אני קצת חוששת. הן אומנם בוגרות (13 & 7 ) ומופלאות ביכולת הרגשיות שלהן
אך אני עוד לא מרגישה בטוחה בכך וחוששת לפגוע שלא במתכוון. תארו לעצמכן שאת כל החששות הנ"ל אני לא מעלה אפילו בפני בן זוגי
מהחשש שיפגע ולו במעט.
שמים וארץ אני מסכימה איתך בהחלט לגבי השיעור לחיים - אני משוכנעת שהבנות האלה מהוות עבורי שיעור ענק ואני מודה להן על כך מקרב לב
הן בעקיפין השקיטו את כל המפלצות שהיו בי לגבי תפקודי כאם לילדים משלי.
כמו שציינה זו למופת אמא תותבת :
__הם לימדו אותי להיות אמא.
הם בראו עבורי את המקום הזה._
אפילו היום אני מרגישה שכל מיני התמודדויות שלנו כהורים איתן הם מין סטאג' להתמודדויות שאעבור שוב עם ילדיי .
[u]כשנישאת לבעלך לקחת על עצמך את כל החבילה שלו. בתוכה כלולה גם...מה לעשות...גם האישה הקודמת[/u]
המשפט הזה מעלה בי התנגדות מסויימת, מבחינתי ה"חבילה" היא בן זוגי והבנות, האקסית לא כלולה.
יכול להיות שאם לבן זוגי היה קשר סביר איתה אז כן הייתה נוצרת אינטראקציה אבל המציאות לא כזו.
[u]אם היו לך ילדים בוגרים היית נתקלת באותה דילמה, כשהיית מבחינה בהבדלי רגשות כלפי הגדולים וכלפי התינוקת הרכה שרק יצאה מגופך. וגם אז יש רגשות אשם וטלטלות, כאילו "זנחת" רגשית את הגדולים[/u]
באמת זה כך? גם אז יש רגשות אשם?
אולי, אני עוד לא יודעת, אבל נראה לי שבילדים ביולוגיים גדולים מול קטנים אין הבחנה ברמת האהבה (יותר / פחות) - אבל אולי אני טועה.
אמא תותבת אני מתחברת לכל מילה שאת כותבת כאילו את כותבת אותי - תודה!
[u]מקווה שאני פותחת דברים ולא מבלבלת יותר. הדף הזה מאוד בליבי.[/u]
איילת את בהחלט לא מבלבלת יותר ממה שאני :-) העניין מורכב רגשית ביחוד כשמדובר בתקופה של אחרי לידה וגם ככה אנחנו מוצפות ברגשות
כלפי ילדנו שרק נולדו. אני יכלה רק לקוות שעם הזמן ככול שכולם גדלים הבילבול מתבהר והדינמיקה של חיי המשפחה מתאזנת.