על ידי אחת_שמכירה* » 02 יולי 2004, 13:10
יערה,
התיאורים של החבר שלך הזכירו לי את החבר שלי לשעבר, בקטע של העזרה לאחרים. הייתי נורא מאוהבת בו אבל בסוף לא רציתי להתחתן איתו (הוא רצה) בגלל שלא הרגשתי אהובה. הרגשתי שזה "או אני או החברים".
אשתו כועסת עליו נורא. נחשי בגלל מה? בגלל שהיא מרגישה שהוא נותן את כולו ל"חברים" ולעיסוקים שלו - ולה לא נשאר זמן. אין לו זמן למשל לשבת לאכול ביחד איתה ארוחת בוקר. אבל יש לו זמן לקחת חבר שלו לבית חולים במרחק שעה נסיעה, להיות איתו שם בטיפולים, ולהחזיר אותו. הוא לוקח את החבר - לא אשתו של החבר, או מישהו ממשפחתו או משהו כזה. לזה יש לו זמן.
וכשהוא בעצמו היה צריך לעבור איזה ניתוח בבית החולים - נחשי מה! הוא לא סיפר לאשתו! הוא סיפר לי, והוא הלך לשם לבד, עבר את זה לבד, ונהג את עצמו הביתה ביד אחת לבד (הגיבור הגדול).
צפריר לגמרי צודק. זה טיפוס שלא מסוגל לקבל, שבורח מעצמו, שזקוק לשאוב אנרגיה מ"האשה שלו" שהיא מובנת מאליה בשבילו - כדי לתת אותה ל"חברים", והוא זקוק לזה בשביל לקבל הערכה על הנתינה שלו ולהסתיר מכולם ומעצמו את הפחדים שלו ואת ההרגשה שלו שאי אפשר לאהוב אותו סתם בזכות עצמו.
יש לי רעיונות בשבילך, חומר למחשבה:
א. הוא לא רוצה להשתנות (שימי לב כמה הוא לא רוצה לדעת מזה).
ב. איפה הפחדים שלך? מה משך אותך לאדם כזה, שמוותר על עצמו? שלא אוהב את עצמו? שלא מסוגל לקבל? שלא מסוגל לראות אותך כאדם נפרד ממנו, כאדם קיים? שלא מסוגל לאהוב אותך? (ההתנהגות שלו היא לא התנהגות שמביעה אהבה. זאת התנהגות שמביעה חוסר סבלנות, אי כבוד לצרכייך, אי כבוד לבקשותייך וכן הלאה)?
ג. בסיפור שלך בדף השני ראיתי כמה פעמים שאת ביקשת ממנו דברים והוא לא הסכים. רציתי לשאול אותך: אתם אצל חברים. את מרגישה לא טוב. הוא לא רוצה ללכת. למה לא אמרת "טוב, ביי" והזמנת מונית ונסעת לך הביתה?
(אני יודעת למה, יש השיתוק הזה והתקיעות הזאת ואת נשארת כי את צריכה ממנו משהו, את רוצה ש הוא ימלא את הצרכים שלך. אבל אם יוצאים מהקיבעון הזה מבינים שקודם כל אנחנו צריכים לדאוג לצרכים שלנו בעצמנו. ואם אנחנו מבינים את זה, אנחנו גם מבינים מה זה אומר, כשאת מוותרת על עצמך גם כן. אז בשביל עצמך, תתחילי לראות את המקומות האלה.
בשביל לעזור לך, הנה מה שכתבת:
הודעת מראש שאת לא רוצה לבוא לסידורים. אבל אח"כ את כותבת הוא לקח אותי איתו לכל הסידורים . מה זה לקח? את תיק שהוא לוקח? את הסכמת. את רואה את זה עכשיו? אמרת "לא סידורים"? הוא פתאום יוצא לסידורים? אומרים "טוב, ביי" והולכים!!!! אל תשארי במקום שלא טוב לך! אל תלכי למקום שאת לא רוצה! פה את מוותרת על עצמך (את רואה למה את איתו... אני כותבת לך מתוך ידיעה פנימית של איפה את ומה קורה לך ואיך את מרגישה ולמה את עושה את זה לעצמך וכמה זה קשה כשאת בתוך זה לתפוס את עצמך ולהתחזק בתוך עצמך. גם את מרגישה שלא מגיע לך אם את לא נותנת, את עצמך. גם את מרגישה ממש חייבת לבוא איתו כי "הוא צריך אותך" כמו שהוא מרגיש שהוא ממש חייב לעזור לחברים כי "הם צריכים אותו". אצלך זה בזוגיות, אצלו זה כלפי חוץ. אבל זה אותו דבר. את רואה את זה עכשיו?
יושבת שם שעות ומתייבשת - זה רק את. הוא לא "מכריח אותך". את יכולה בכל רגע לקום וללכת. תשאלי את עצמך: למה, למה אני לא קמה והולכת? מה אני מרגישה שגורם לי להפוך את עצמי לקורבן ולחכות ש הוא יתייחס אלי יפה, במקום להפסיק להיות קורבן ולהגיד "טוב, לא מתאים לי כרגע, ביי!"
ואם את תקומי ותלכי בכל המצבים האלה, או מראש לא תגיעי - אז את תתחזקי. וכשתתחזקי פחות תהיי תלותית בו. והוא אולי יגלה פחות עניין בך. הוא זקוק לאשה תלותית לצדו. תלותית וכועסת אבל תלותית. הוא צריך מישהי שזקוקה לו, מישהי שכל כך "רוצה אותו" שהיא מוכנה להיגרר אחריו למרות רצונה. זה מזין אותו. זה נותן לו את הכוח. ואם את חזקה אז הוא לא יכול לשאוב ממך את הכוח. ואז הוא מפחד. הוא מפחד שלא צריך אותו. הוא מפחד שאין לו כוח משיכה. מה מפחיד אותך שאת כל כך זקוקה להניח לכוחות שלך להישאב החוצה?
סליחה שכתבתי כל כך הרבה, לא התכוונתי, אבל אני מקווה שתקבלי את זה בצורה חיובית.
יערה,
התיאורים של החבר שלך הזכירו לי את החבר שלי לשעבר, בקטע של העזרה לאחרים. הייתי נורא מאוהבת בו אבל בסוף לא רציתי להתחתן איתו (הוא רצה) בגלל שלא הרגשתי אהובה. הרגשתי שזה "או אני או החברים".
אשתו כועסת עליו נורא. נחשי בגלל מה? בגלל שהיא מרגישה שהוא נותן את כולו ל"חברים" ולעיסוקים שלו - ולה לא נשאר זמן. אין לו זמן למשל לשבת לאכול ביחד איתה ארוחת בוקר. אבל יש לו זמן לקחת חבר שלו לבית חולים במרחק שעה נסיעה, להיות איתו שם בטיפולים, ולהחזיר אותו. הוא לוקח את החבר - לא אשתו של החבר, או מישהו ממשפחתו או משהו כזה. לזה יש לו זמן.
וכשהוא בעצמו היה צריך לעבור איזה ניתוח בבית החולים - נחשי מה! הוא לא סיפר לאשתו! הוא סיפר לי, והוא הלך לשם לבד, עבר את זה לבד, ונהג את עצמו הביתה ביד אחת לבד (הגיבור הגדול).
צפריר לגמרי צודק. זה טיפוס שלא מסוגל לקבל, שבורח מעצמו, שזקוק לשאוב אנרגיה מ"האשה שלו" שהיא מובנת מאליה בשבילו - כדי לתת אותה ל"חברים", והוא זקוק לזה בשביל לקבל הערכה על הנתינה שלו ולהסתיר מכולם ומעצמו את הפחדים שלו ואת ההרגשה שלו שאי אפשר לאהוב אותו סתם בזכות עצמו.
יש לי רעיונות בשבילך, חומר למחשבה:
א. הוא לא רוצה להשתנות (שימי לב כמה הוא לא רוצה לדעת מזה).
ב. איפה הפחדים שלך? מה משך אותך לאדם כזה, שמוותר על עצמו? שלא אוהב את עצמו? שלא מסוגל לקבל? שלא מסוגל לראות אותך כאדם נפרד ממנו, כאדם קיים? שלא מסוגל לאהוב אותך? (ההתנהגות שלו היא לא התנהגות שמביעה אהבה. זאת התנהגות שמביעה חוסר סבלנות, אי כבוד לצרכייך, אי כבוד לבקשותייך וכן הלאה)?
ג. בסיפור שלך בדף השני ראיתי כמה פעמים שאת ביקשת ממנו דברים והוא לא הסכים. רציתי לשאול אותך: אתם אצל חברים. את מרגישה לא טוב. הוא לא רוצה ללכת. למה לא אמרת "טוב, ביי" והזמנת מונית ונסעת לך הביתה?
(אני יודעת למה, יש השיתוק הזה והתקיעות הזאת ואת נשארת כי את צריכה ממנו משהו, את רוצה ש [b]הוא[/b] ימלא את הצרכים שלך. אבל אם יוצאים מהקיבעון הזה מבינים שקודם כל [b]אנחנו[/b] צריכים לדאוג לצרכים שלנו בעצמנו. ואם אנחנו מבינים את זה, אנחנו גם מבינים מה זה אומר, כשאת מוותרת על [b]עצמך[/b] גם כן. אז בשביל עצמך, תתחילי לראות את המקומות האלה.
בשביל לעזור לך, הנה מה שכתבת:
הודעת מראש שאת לא רוצה לבוא לסידורים. אבל אח"כ את כותבת [u]הוא לקח אותי איתו לכל הסידורים[/u] . מה זה לקח? את תיק שהוא לוקח? את הסכמת. את רואה את זה עכשיו? אמרת "לא סידורים"? הוא פתאום יוצא לסידורים? אומרים "טוב, ביי" והולכים!!!! אל תשארי במקום שלא טוב לך! אל תלכי למקום שאת לא רוצה! פה [b]את מוותרת על עצמך[/b] (את רואה למה את איתו... אני כותבת לך מתוך ידיעה פנימית של איפה את ומה קורה לך ואיך את מרגישה ולמה את עושה את זה לעצמך וכמה זה קשה כשאת בתוך זה לתפוס את עצמך ולהתחזק בתוך עצמך. גם את מרגישה שלא מגיע לך אם את לא נותנת, את עצמך. גם את מרגישה ממש [b]חייבת[/b] לבוא איתו כי "הוא צריך אותך" כמו שהוא מרגיש שהוא ממש [b]חייב[/b] לעזור לחברים כי "הם צריכים אותו". אצלך זה בזוגיות, אצלו זה כלפי חוץ. אבל זה אותו דבר. את רואה את זה עכשיו?
[u]יושבת שם שעות ומתייבשת[/u] - זה רק את. הוא לא "מכריח אותך". את יכולה בכל רגע לקום וללכת. תשאלי את עצמך: למה, למה אני לא קמה והולכת? מה אני מרגישה שגורם לי להפוך את עצמי לקורבן ולחכות ש [b]הוא[/b] יתייחס אלי יפה, במקום להפסיק להיות קורבן ולהגיד "טוב, לא מתאים לי כרגע, ביי!"
ואם את תקומי ותלכי בכל המצבים האלה, או מראש לא תגיעי - אז את תתחזקי. וכשתתחזקי פחות תהיי תלותית בו. והוא אולי יגלה פחות עניין בך. הוא זקוק לאשה תלותית לצדו. תלותית וכועסת אבל תלותית. הוא צריך מישהי שזקוקה לו, מישהי שכל כך "רוצה אותו" שהיא מוכנה להיגרר אחריו למרות רצונה. זה מזין אותו. זה נותן לו את הכוח. ואם את חזקה אז הוא לא יכול לשאוב ממך את הכוח. ואז הוא מפחד. הוא מפחד שלא צריך אותו. הוא מפחד שאין לו כוח משיכה. מה מפחיד אותך שאת כל כך זקוקה להניח לכוחות שלך להישאב החוצה?
סליחה שכתבתי כל כך הרבה, לא התכוונתי, אבל אני מקווה שתקבלי את זה בצורה חיובית.