מדהים אותי שאפשר ככה, משיקולים הגיוניים ופרקטיים, להתנהל בעולם... למה אני לא יכולה? (-:

אני מתכוונת שזה מדהים אותי כשמדובר באנשים מלאי חזון, יוזמה ועזוז, כמוך. אצל בורגנים מהזן הרגיל זה לא מפתיע אותי כל כך, משום מה.

למה כרמיאל?
למה כרמיאל?
למה כרמיאל?
למה?
כרמיאל? למה?
אה?! כרמיאל???
למה?
[hr]
כשבאתי לפה בפעם הראשונה היא עשתה לי משהו.
התרגשות.
לא כמו שכולם מספרים שהיא עושה להם.
לא כזאת התרגשות גרנדיוזית.
קטנה, של עיר.
אחר כך שנאתי אותה, אחר כך קצת פחות.
ירושלים, כמובן.
[hr]
כשבאתי לפה פעם ראשונה לא הרגשתי כלום.
חשבתי.
וחשבתי.
וחשבתי.
בסוף החלטנו שפה.
זה היה הגיוני.
קרוב להורים שלי, מספיק רחוק ממישור החוף בשבילו, הרבה שטחים פתוחים בתוך העיר, נוף, מחיר סביר ולא תהיה משכנתא,
כאלו מין.
כרמיאל.

הי,
סתם באתי להגיד שלום ולמסור ד"ש מירושלים.
עוקבת כל הזמן אחרי עלילותיכם בעיר הקטנה.
אתמול ראינו איזו דירה בגדרה וזאת שגרה שם, ירושלמית לשעבר, אמרה לי: את רוצה לעבור לעבור מבית הכרם לגדרה?! והמבט שלה אמר "מטורפת, שלא תעזי....".
למעשה אני כבר לא יודעת מה אני רוצה. רוצה שקט נפשי.

ד"ש לש', שבטח לא זוכרת אותנו כל כך, ואולי כן?

[po]יעל צ[/po]

שלום [po]ליאת טאוב[/po]. פתאום חשבתי שאולי יש לך קשר לדף הזה ובאתי להציץ (-: (יש לנו חברה משותפת מירושלים. וחוץ מזה אני מעריכה מאוד את פועלך. ואולי את רוצה בכל זאת להסביר למה כרמיאל. לא בניגוד למושב, את זה אני מבינה היטב, אלא בניגוד לירושלים, למשל).
|עץ|

בואו!
תצרו קשר.
כמהים לעוד ביתיים פה.
לאן בכרמיאל?

אני רוצה לעבור בחודש הקרוב לכרמיאל, אנחנו בחינוך ביתי -חמש נפשות. התעודדתי בזכות הדף הזה. אנשים טובים בכרמיאל.

אנשים שגרים בישוב שלנו ובישוב X הם אנשים שאכפת להם מהסביבה.
ככה היא אמרה לו.
הבית שלה, עם נוף לכנרת, דשא ירוק בצידו האחד, או אולי מקיף את כולו.
לא הייתי אצלה, רק שמעתי את התיאורים שלו.
יש שאלות שאני שוכחת לשאול ואז קשה לי לדמיין.
אני צריכה להשלים הרבה פרטים וזה פוגם באמינות התמונה.
הוא לא אמר לה כלום.
תיקן לה את הצנרת, נתן הצעת מחיר וחזר הביתה עייף.

בבית הוא מספר לי עליה.
קצת ציני.
ציניות היא לרב הגזרה שלי.
אבל אני עייפה גם כן. כבר מאוחר בלילה.
אני לא מצליחה להבין. מרגישה שאני מתחילה לשכוח איך אחרים רואים את העולם.
מה בין איכפתיות לסביבה ובין מקום מגורים?
הוא מזכיר לי.
הם גרים קרוב לטבע ויש להם נוף יפה, אז זה אומר שאיכפת להם.
קירבה ואיכפתיות.
אנחנו, העירוניים, אני משלימה אותו, כי המידע החסר מתחיל לזרום לקדמת המוח בחזרה, אנחנו מנותקים מהטבע.
ככה גם טוב לנו, כי אנחנו שונאים לכלוך וג'וקים.
אנחנו רק עושים מנגל על הדשא בפארק.
גם לא איכפת לנו אם זה דשא של אי תנועה.
אנחנו לא אוהבים טבע, רק משתמשים בו לצרכינו.

לנו יש מקפיא ישן שמישהו מצא בזבל. משמש אותנו נהדר באחסון פירות קיץ כל השנה.
(הבעיה עם הישנים זה שהם עשויים להיות לא חסכוניים באנרגיה. איך קוראים לדירוג ההוא?)

:-) חיים עם שני אבות - נשמע סטארט-אפ לא רע..

לגבי המקפיא - אולי יש למסירה באגורה או בזול ביד2.

בדיוק חישבתי עם אמא שלי שהמקפיא שהיא מוסרת עכשיו למישהי שרוצה להכין גלידות
הוא בן 25 מהבת מצווה שלי :-)

אנחנו צריכים מקפיא.
אני אומרת את זה ולא מאמינה.
למה? הוא שואל אותי.
האבא שלו, הבנזוג שלי.
כדי להכין גלידות וקרטיבים, אני בטוחה שאני נשמעת משכנעת.
מה??
גלידות וקרטיבים כשחם. איך נעבור את הקיץ?
בשביל גלידות וקרטיבים את רוצה להוציא 2,000 שקל?
אם זה מקפיא טוב, הוא יחזיק 20 שנה ואז זה לא יוצא כל כך הרבה.
אבל זה רק לגלידות.
אה... כן.
זה נראה לך הגיוני?
אה....
הוא מצליח לערער את בטחוני.
אם קונים מקפיא, אז בואי נקנה מקרר!
לא!! לא מקרר.
למה לא? כי זה עקרון אצלך? כי כבר כולם יודעים שאת יודעת [po]לחיות בלי מקרר[/po]???
זה לא עיקרון, אני חושבת, זה נסיון חשוב.
מישהו צריך לנסות, את לא חושבת?
אין מקרר קטן עם מקפיא גדול, אני עונה.
אני לא רוצה מקרר גדול.
עכשיו אני נשמעת אסרטיבית מספיק, כדי שהשיחה תפסק.
או אולי היה זה פיפי על השטיח שעצר את השיחה?...

ככה אתם בחרתם לחיות, אומר אבא שלי.
אם תרצו להיות בורגנים, יש לי הרבה עצות בשבילכם, הוא מוסיף.
אבא שלי, שמאמין בכל ליבו שאנחנו פוטנציאל מבוזבז.
לא תואר, לא כסף, לא מקצוע...
תראה, אבא, אנחנו לא רוצים להיות בורגנים.
אנחנו גם לא ממש רוצים לחיות באוהל במדבר.
מחפשים משהו באמצע.
קראו לזה [po]פשטות מרצון[/po].
מנסים לפשוט עשרים שנות חינוך לבורגנות.
חינוך להישגיות.
חינוך למצליחנות.
זה לא קל, אבל אם נצליח, נמצה את הפוטנציאל!

שני אבות ואני
איזה כיף להיות שלושה מבוגרים בבית אחד.
כבר שכחתי איך זה מרווח.
תחזיק אותו רגע, אני הולכת לשירותים.
מוזיקה.
האבא שלה רוקד איתו והוא נרדם לו על הכתף.
האבא שלו בעבודה.
למחרת האבא שלה ואני נוסעים והאבא שלו בבית.
פגישות עם השותף.
כשאני חוזרת הכלים שטופים והכירה נקיה.
השותף שטף וניקה.
האבא שלו הכין לנו אוכל.
אתמול האבא שלו והאבא שלה הולכים ללוות אותה לחברה.
הם לוקחים גם אותו וחוזרים איתו ישן.
אני התקלחתי, שמתי כביסה, השריתי עדשים, עניתי למיילים ועד סוף היום גמרתי לכתוב את הפרויקט שלי סוף סוף!
בערב אנחנו רואים סרט.
אבא שלו, הוא, אבא שלה, היא ואני.
ימי העצמאות :-)

כן, מהאביב הזה, וגם אלה:

[url=http://img187.imageshack.us/img187/6218/13928003.jpg]+[/url]

[url=http://img187.imageshack.us/img187/9606/80147421.jpg]+[/url]

עברתי שם, זכרתי שקראתי באתר על הקמת הגינה הקהילתית ומעורבותך. לא כ"כ נעים לראות בוסתן סגור ;-)

יופי...
כל הכרמיאליות שלי נמסה ברגע זה.
בוסתניה, יא חביבתי, אני מתגעגעת...

זו תמונה עדכנית?

[url=[img]http://img394.imageshack.us/img394/4132/84094154.jpg]+[/img] ד'ש מבוסתניה[/url]

שמחה לשמוע..

{@

שבת שלום...

מפגש אופטימי.

הילדים הולכים לראות את החיות מעבר לגדר פינת החי, שליד גן השעשועים.
הבת כבר הולכת עם כולם מזמן.
הפעם גם הבן.
הולך. לבד.
מתרחק ממני בביטחון.
מתיישב על המדרכה מול הגדר ומדבר אל החיות עם הידיים.
[hr]

הילדותים קוטפים פרחים של תלתן.
יש אמא שיודעת לשזור זרים.
הבת מנסה ללמוד.
אז היא דורכת בתוך גבינה ובוכה.
היא שונאת להתלכלך ככה.
חבורה של בנות גדולות קוראות לה לבוא.
הן יעזרו לה.
יש ילדות גדולות בחינוך ביתי!!

[hr]
הבן הולך ונעמד בראש גרם מדרגות.
אמא מהיישוב, לא מהמפגש, נבהלת וצועקת.
מי שומר על הילד הזה???????????????????????
מקהלה של אימהות עונה לה.
הוא שומר על עצמו.

[hr]
אלה נראים לך דברים טריוויאלים, הא?
ככה זה במפגשים, את אומרת?


תודה לאימהות של המפגשים.
תודה על המקום האופטימי שאתן יוצרות.

מפגשים.
מפגשי חינוך ביתי תמיד היו בעייתיים בשבילי.
לשבת כמה שעות באפס מעשה, מלבד פעילות ורבלית ועיכולית נמרצת וצפייה בילדים.
פישפוש מידי פעם.
אני השארתי בבית ערימות של כביסה לקפל.
כיור מלא כלים.
תפירה חצי גמורה.
גינה שמתחננת לטיפול.
מערכת מים אפורים שצריך לבנות.
אימיילים שצריך לכתוב.
ספרים שצריך לקרוא...

במפגשים גם צריך להיות חברותית.
שיחות קלות.
אני טיפוס כבד.

בירושלים היינו 4-5 משפחות במפגשים.
היה לי יותר קל.

אבל השבוע היה מפגש, שהחזיר אותי הביתה אופטימית.
כבר לא האמנת שאני אהיה אופטימית יותר, הא?
זה לא בא לי בקלות לאחרונה, האופטימיות.

אולי אולי מוכרים דירה לידנו ממש.
עם גינה גדולה (במונחים עירוניים).
מקום שקט ונוף של הרי הגליל העליון.
את מכירה משפחה בחינוך ביתי שמחפשת בית עם שכנים?

אתמול היה לי יום ממש גרוע.
נפלתי לבור היאוש העמוק, שאני כורה כבר הרבה זמן.
לרב אני מצליחה לעבור מסביב, אבל אתמול לא הסתכלתי ונפלתי פנימה.
הלכתי למפגש מדוכדכת והצלחתי להעמיד פנים.

בערב האיש שאל אותי למה.
למה את כל כך מיואשת?
כי אני כמו שמשון הגיבור אחרי שגזרו לו את השערות.

לפני כמה חודשים הרגשתי שאם רק נסתדר עם דירה, אני יכולה לעשות כמעט כל מה שאני חולמת עליו.
עכשיו כלום.
שעמום.
אפילו קניות של ירקות אורגניים לא הצלחתי לארגן.

מזל ש [po]טרה רוסה[/po] היתה כאן היום וגרמה לי לסדר קצת את הסלון, סיפרה לי על הצעת עבודה מעניינת והזכירה לי את האירוסים שפורחים בואדי.
תודה.

את :-)

הי, קוראת.
מאחלת לכם נעימות.

רק עכשיו גיליתי בפוקס.
איזה כיף. נזכרתי איך מזמן מזמן היה גם כיף לקרוא אותך.
|L|
ענת

נחיתה לא קלה...זה קשה לחזור לישראל, אני חושבת שלכולם.

מאחלת לכן הרבה הצלחה, שתגשימו את החלומות ותרקמו עוד...


_רציתי לגור בעיר.
למה? (הטון מתפלא, אבל אני מרגישה שהיא הולכת לאבד ענין)
כי אני אוהבת מגוון, אני עונה. אני אוהבת את העיר.
אה... אני דווקא מעדיפה את השקט, את הירוק, את הטבע.
גמני, בגלל זה אני בעיר._

תודה שכתבת את זה נגעת בלבי {@

אחרון להפעם.
כסף.
אנחנו מסתדרים איכשהו.
חיים על חסכונות, מלווים מחברים, פה ושם עובדים. מסתדרים.
משפצים לאט, עושים את העבודה בעצמנו, לא מבזבזים.
אבל יש לנו המון רעיונות.
המון דברים שצריך לעשות.
פרויקטים של משאבים מקומיים, כלכלה מקומית, קהילה מקומית...
אנחנו צריכים קצת כסף כדי להניע אותם.
כדי לא להתעסק כל הזמן בפרנסה שלנו.

אנחנו רוצים שותפויות.
לא מוסדות וארגונים ועמותות ואגודות.
א/נשים.

נטענו עץ ראשון.
לא התרגשתי בצורה יוצאת דופן.
כבר נטעתי עצים ועזבתי אותם. זה לא סמל בשבילי. לא שורשים ולא נעליים.
עץ.
בחרנו אחד קטן (שלא יסתיר את הנוף), נשיר (אנחנו במפנה צפוני), עם פריחה יפה (הבת דרשה וקיבלה) ופירות שימושיים (תנאי בסיס).
היו כמה חברים שבאו לנטוע איתנו.
דווקא החברים הפחות קרובים.
טובישבט במקום חדש.
עוד הרבה תחושת זרות.
אני רוצה לברוח לירושלים, להצטופף בדירה קטנה של חברים ולבוא לבקר בכרמיאל לפעמים.

כל יומיים מישהי שואלת אותי למה עברנו לכרמיאל.
אני עונה בסבלנות ולמרות ההסברים, שהפכו רהוטים ולאקוניים עם הזמן, בכל זאת ממשיכה לשאול אותי.
למה לא ליישוב קטן?
לא רצית לגור במשגב?
לא.
באמת??? (תוסיפי לזה טון לא מאמין והרמת גבות אוטומטית)
לא. באמת שלא. רציתי לגור בעיר.
למה? (הטון מתפלא, אבל אני מרגישה שהיא הולכת לאבד ענין)
כי אני אוהבת מגוון, אני עונה. אני אוהבת את העיר.
אה... אני דווקא מעדיפה את השקט, את הירוק, את הטבע.
גמני, בגלל זה אני בעיר.
אם היא עוד עוקבת אחרי, היא שואלת מזותומרת. לרב כבר מזמן היא מחקה אותי מרשימת חובבי הטבע וסימנה אותי כעירונית מכורה.

"בישראל רק 16% מהאדמה החקלאית מוגדרת אדמת עידית. אדמות אלו נמצאות בעיקר במרכז הארץ באזורים הנתונים ללחצי פיתוח הכבדים ביותר בעיקר בשל מגמות הפרבור"

אני אוספת נתונים.
משכנעת את המשוכנעים.

מתוקתי!!
אולי תימצאו לנו שכנים בעמינדב...
אוהבים!!!

[u]איזו התקדמות...[/u]
@}

סקרנית לדעת באיזה רחוב אתם גרים.
ביי.

גם אני גרה בכרמיאל. הגענו בקיץ האחרון. לא בחינוך ביתי אבל מאוד מאוד אוהדת ומסכימה. וגם אנחנו תמיד שמחים לקצת חברה. גרים בשכונת רבין. 0527710019. יש לי בת בגן חובה אם זה קרוב לגיל של הבת שלך.

ממש לפני כמה דקות הבנתי שהגעת לכרמיאל.
ברוכים הבאים!
את מוזמנת להתקשר - 0775588022
@}

יש לנו שכנה!
לא סתם שכנה.

אתמול הכנו סופגניות והלכנו לתת קצת גם לשכנים שבדלת ליד.
רצינו להיות שכנים נחמדים.
הנערה שגרה שם פתחה את הדלת, לקחה את הסופגניות, אמרה תודה מבולבלת ומופתעת ונפרדה מאיתנו בזריזות.
נכנסנו הביתה מדוכדכים.
קיווינו שיזמינו אותנו פנימה. שנכיר אותם.

היום השכנה מהדלת הבאה באה לבקר אותנו.
זו היתה חצי הפתעה.
[po]טרה רוסה[/po] כבר סיפרה לנו שהיא שם, רק שבדיוק כשתיארה לי בטלפון איפה הדלת שלה, היא דפקה על שלנו.
היום נדליק נרות עם חברים שבאים מירושלים ועם שתי משפחות מהרחוב שלנו.

איזו התקדמות...

כנראה שאין מקום בשבילה השנה.
אני שמחה בשבילי ולא יודעת מה אני בשבילה.
היא רוצה כל כך.
אני רוצה שיהיה לה טוב.
אני לא רוצה כמיהות ארוכות ולא מסופקות.

עולה תקווה שאולי עד ספרטמבר בשנה הבאה היא תשנה את דעתה.
אני חושבת שלא.
אני מאמינה שהיא באמת רוצה בזה.
היא רוצה לטעום נורמטיביות אמיתית.
לא מספיק לה שאנחנו מכינות סופגניות מקמח לבן עם ריבת תות,
שאנחנו מדליקות נרות כל ערב,
שאנחנו אמא-אבא ושני ילדים,
שיש לנו דירת שלושה חדרים עם גינה.
היא רוצה להיות קצת יותר כמו כמה ילדים מקסימים שהיא מעריצה והולכים לבצפר.
הייתי רוצה לרגעים לקחת אותנו לאי בודד ולהיעלם בג'ונגל ולהתחבא במערה.

היא מציירת, גוזרת, מדביקה ומביאה לנו שנראה.
היא יוצרת בדיחות מנייר ואנחנו מתענגים על שנינותה.
אני יושבת וקוראת והיא מציצה לי בספר ומזהה מלים בקול רם.
אני יוצאת מריכוז ולבי יוצא אליה.
אנחנו מגלגלות בצק לעיגולים רכים שיתפחו ויטגנו.
היא רוצה לעשות להם צורות, שהסופגניות שלה יהיו יותר מעניינות.
היא רוצה אותן מגניבות, היא אומרת לי.
זו מלה שלמדה בברלין, אני חושבת.
היא משתמשת בה המון.

את יודעת, מאוד יכול להיות שיש לה תדמית בראש של מה זה בית ספר וכשהיא תראה מה זה באמת, היא תחליט לעזוב מרצונה. אני מכירה כמה ילדים שההורים נתנו להם ללכת לבית ספר או לגן למרות שההורים היו ממש נגד והילדים אחרי בין שלושה שבועות לשנה וחצי החליטו שזה לא בשבילם וחזרו לחינוך ביתי בשמחה.
יובל שלי הלך לפני שנה לכיתה ב' במשך שלושה שבועות. אני הייתי מאוד מאוד נגד. ממש היו לי דמעות וכאב גרון ובטן ומה שאת רוצה. אחרי כמה ימים הוא הודיע לי שבימי חמישי הוא לא רוצה לבוא כי יש שעורי בחירה והוא לא רוצה לבחור אף אחת מהאפשרויות, אחרי עוד יומיים הוא אמר שמעצבן לקום כל כך מוקדם, אחר כך הוא לא הסכים להיות תורן בארוחת צהריים ואחרי עוד יומיים הוא הודיע שהוא פורש.

@}

"כרמיאל תמיד היא בית...עם כלנית שמורה בתוך הלב".
כן, זה חלק מההמנון של כרמיאל שהיה כשהייתי ילדה בעיר הזו.
מפגשים אינם נוגדים בית ספר (המורה? שלום! בתי לא תגיע בימי רביעי, יש לנו טיפול משפחתי ביובלים)
טוב שחזרת! ברוכים הבאים!

די! גם אני לא מאמינה! :-)
איזה כיף לכן!

אוף, למה את לא עונה בטלפון..
את לא מאמינה מי שכנה שלך! באותו בניין, שתי דלתות ממך! (שכנה לשעבר של [po]אמא אדמה[/po]) איזה צירוף מקרים.
וגם, הם ריהטו את כל הבית מהמכולה שבקצה הרחוב, ככה שכנראה שלא תהיה לכם בעיה למצוא רהיטים :-)

הי ליאת,
ד"ש מירושלים @}

יעל

ברוכה השבה ונעים לקרוא אותך!
בהצלחה לכולכם @}

ושכחתי לומר שמצטרפת ל
[u]אבל המפגשים הם גם בשבילך, לא? אז למה לא?[/u]
וברוכות השבות.

איזו התאקלמות לא פשוטה!
לפני בצפר- אולי תנסו חוגים? ככה בתור התחלה. כי אולי באמת היא צריכה קצת לחוד כבר אבל מי אומר שלחוד זה לשבת על כיסא בשקט ולחכות להפסקה?

אבל המפגשים הם גם בשבילך, לא? אז למה לא? <לפחות אצלי הם גם בשבילי>
ברוכה השבה. @}

הי !

מבינה אותכם כמה קשה לנחות מאירופה לכרמיאל..,אפילו בלי שהספקת לכתוב את הדברים הקשים.

היי ליאתי... ברוכים השבים..
נשמע שלא כל כך קל לך.. קבלי חיבוק קודם כל .


_יש לי דמעות בגרון.
ובא לי לחבק אותה ולמסמר אותה אלי. לאן היא חושבת שהיא הולכת?
ומה אני אעשה כאן לבד בלעדיה חצי יום?
אני אתגעגע אליה כל יום מחדש._
מזדהה כל כך...

כשתתאקלמו נשמח מאוד להיפגש, עכשיו כשאתם כל כך קרובים..
שבת שלום.

אאוץ'.
על הדברים הכי קשים עוד לא כתבתי.

תודה רבה על ההזמנות, אבל אנחנו ממהרות לבית הספר....
זו לא אני!!!!!!!! זאת היא.
הבת.
היא רוצה ללכת לבצפר.
מאוד מאוד רוצה.
אולי יותר נכון מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד רוצה. מאוד.
הייתי ב"למה זה מגיע לי?" וב"מה עשיתי לא נכון?" וב"מה פתאום, אני לא מרשה" וב"נתארגן על מספיק חברה ואז הכל יהיה בסדר" וב....
אבל היא באמת רוצה ללכת לבצפר.
ואני אמרתי לה ולעצמי שהיא ילדה חופשית. היא יכולה לעשות מה שהיא רוצה.
לא התכוונתי שהיא חופשית לכלוא את עצמה במוסדות.
אבל זו כבר פרשנות אישית.
היא בחרה, התעקשה, התעקשה, חיכתה בסבלנות, התעקשה.
ככה כבר שנה בערך שאנחנו מושכות.
עכשיו החלטנו לשחרר.
היא תלך בקרוב לבצפר.

יש לי דמעות בגרון.
ובא לי לחבק אותה ולמסמר אותה אלי. לאן היא חושבת שהיא הולכת?
ומה אני אעשה כאן לבד בלעדיה חצי יום?
אני אתגעגע אליה כל יום מחדש.

אז לא. אני לא באה למפגשים.
תודה על ההזמנה.

הי דארלינג, חשבתי לעצמי שזה דף בית אישי לכרמלה סופרנוס, משהו כזה. ואז משהו צד לי את שארית המוח הפעיל שלי וזה הלך ככה - כרמיאלה---כרמיאל--ליאת? נכנסתי. את כאן. אירופה - לדעתי לחלק מאיתנו זה טבוע בגנים, ובגלל זה זה כלכך כואב. אאוץ'. מקווה שהקליטה תהיה מהירה, שיהיה לכם נעים מהר. מקווה שנוכל לתרום משהו בתחום הזה (להנעים איזשהו זמן). רשמי לפנייך שבפברואר אנחנו כנראה לשבוע בכליל, ובטוח נתראה. אולי גם לפני. (אתם מוזמנים כמובן ואולי גם אנחנו נהיה בסביבה..).

אני מגיעה מוקדם בבוקר.התבואי?

ברוכה השווה :-)
רואה שהיתה לך נחיתה קשה...
אבל עכשיו יש לך הקמה, לא? מתחילים מאפס... (הרבה עבודה).

את תפרטי יותר, נכון? כי בתור פרומו בריצה זה היה מעולה...

יום רביעי. יובלים.
מלא-מוקדם-מדי-בבוקר (אני לא יודעת מתי, אני מהמאחרים), עד שנהיה קר.

ברוכים השבים {@

אילו חוויות שוות!
ישר הייתי מתנדבת לממש כמה מהן כאן :-)

מה זה אוכל אורגני "ממוחזר" ?
וגם - למה כרמיאל?

זהו.
יצאנו מהעניינים.
עזבנו את העיר הגדולה.
עכשיו אנחנו פרובינציאליים לגמרי.


קצת לבד פה בהתחלה.
אנחנו גם לא מתאמצים כל כך להיות בחברה.

[hr]
שלושה חודשים ברלין וברצלונה.
המרכז של המרכז של המרכז של העניינים.
פאנקיסטים בכל פינת רחוב.
מוהאק בכל סיבוב.
בבוקר הולכות להופעות רחוב של להטוטני קרקס,
בצהריים ארוחה בבר טבעוני שמכין המבורגר מסייטן,
בערב ארוחה בסקווט.
2 יורו.
או בישולים בבית בשביל עוד 10-20 רעבות ורעבים
ואז ארוחת ערב מולטילינגוואלית אינטרנשיונלית.
או הופעת פאנק קווירית על גדת השוורצה-קנאל.


לפעמים יצאנו ממרכז העניינים האירופי בשביל לבקר איזו חבורה קולקטיבית אידיאלסטית אנרכיסטית מגניביסטית.
היתה אחת שגידלה תפוחי אדמה וחילקה אותם חינם לעירוניים.
היתה אחת שרצתה להפוך יער מחטניים מונוקולטורה ליער של עצים שימושיים מגוונים.
היתה אחת שהקימה חווה אקולוגית עם נטיות חינוכיות ואירגנה סמינר על כלכלה רדיקלית.
היה גם כפר בלי מים זורמים ובלי חשמל בהרים.


והיו גני שעשועים עם שאר רוח.
ומוזיאונים ששווים את עלות הכרטיס.
והרצאות ומוסיקה.
וסאונה בשירות עצמי בנויה מבוץ.


והיה אוכל אורגני ממוחזר.
והפגנות וכמעט פינוי.
והיו נשים והיו אנשים.


[hr]
ועכשיו מדבר שממה.
דירה. 3 חדרים.
משפחה. 4 נפשות.

בדידות.
זו החוויה הראשונה שלי בכרמיאל.