על ידי חושבת* » 14 דצמבר 2007, 23:34
בן זוגי בא ממשפחה אמידה אני הגעתי ממשפחה נחמדה אבל לא אמידה, כלומר הוא הגיע עם כסף ואני בלי כלום.
וכך הרכוש שאבא שלו הוריש לו
הי פלונית,
לפי מה שכתבת בהתחלה, נראה כי חלק משמעותי מן הכספים בהם מדובר הם כספי המשפחה שלו, אשר הגיעו לידיו בלי קשר לנוכחותך את בחייו. בעיני, דינם של כספים כאלו אינו שווה לדינם של כספים שאדם מרוויח תוך כדי חיי הזוגיות שלו, בהם, למשל, אישתו מסדרת סביבו את התנאים כך שיוכל לצאת לעבוד. אני יודעת שהדיעה שלי עשויה לא להיות פופולרית, אבל... למה בעצם הוא צריך להוריש לך את כספי אבותיו? למה עליו לדאוג לכך ש ושאין סיבה שמצבי הכלכלי ישתנה עקב מותו (חס ושלום) , אם מצבך הכלכלי כיום מבוסס על כספים שהושגו ללא קשר אליך?
חסרים הרבה פרטים בתמונה, ולכן אל נא תקחי את תשובתי באופן אישי מדי. ממה שכתבת, נראה שהתמזל מזלך בלא מעט מישורים: הגעת בלי כלום, ואת חיה חיים מפנקים של אחת שיש לה. אינך עובדת, ועדין את משוחררת מדאגות קיומיות בסיסיות, אותן אלו למשל אשר מונעות מנשים רבות אחרות את הפריבילגיה של להישאר בבית עם הילד. בנוסף, אינך צריכה לדאוג לעתידו הכלכלי של הילד, כי זה כבר סודר מעצמו, מבחינתך. את יודעת איזו הקלה עצומה זו?
_העניין הוא שאני לא עובדת. אנחנו מגדלים את הילד בבית. אני לא מסתכלת קדימה ורואה את עצמי בונה קרירה וחוסכת לפנסיה.
תמיד התיחסתי למה שיש לו כאל מה שיש לנו._
למשל אחת הטענות שלו נגד להוריש לי הכל הייתה שאני לא מבינה בעסקים
על פי עדותך, את לא עובדת וגם לא רואה את עצמך עובדת, לא חושבת על חסכון לעתיד ולוקחת את מה שיש לו כמה שיש לשניכם. ככה בדיוק את אומרת. ובכן, בעלך שונה ממך. הוא כן עובד וכן חושב קדימה, ולכן אך טבעי שיחשיב את עצמו לאחד שכן מבין בעסקים, ויחשוב שאת לו. שאלה: האם הוא באמת לא מעריך אותך באופן כללי, או רק בעניני כספים? ואם רק בעניני כספים, למה שכן יעריך? זו לא שאלה קנטרנית, אלא באמת בכדי לעודד מבט פרקטי - האם אי פעם היתה לו ההזדמנות להיווכח שאת כן מבינה בעסקים? (לא שזו סיבה כן או לא להוריש, אבל נראה שאת מביעה פגיעה מן האמירה, ולכן אני מחדדת כאן).
ולדברים נוספים - ככל שאני יודעת ומבינה, אבל זה לא מוסמך, רכוש שיש לכם כיום במשותף, כמו למשל דירה ותכולתה, שייך לשניכם ואין לו אפשרות להתייחס לחלקך שלך בצוואה שלו. אני מניחה שיש לכם לא מעט רכוש משותף, ומכאן שחצי ממנו שלך כך או כך. אני חושבת שחשוב לבדוק את הנושא של ראיית עולמו לגבי כספים שהוא מרוויח כיום - במו ידיו - האם נראה לו שאלו שייכים רק לו? אם כן - אין ספק שיש כאן בעיה מהותית, ויש טעם רב לברר אותה. אם לא, וההתייחסות שלו היא בעיקר לכספי ירושה מצד משפחתו, האמת היא שאני די מבינה אותו, ולא רואה בכך בהכרח סימן לחוסר אהבה או אמון או צורך מיידי בייעוץ זוגי.
לפני שהתחתנו ערכנו ביננו הסכם ממון, כי הפער בהון שכל אחד מאיתנו הביא בשלב ההוא היה גדול ולא היה ברור אם נתחתן בכלל. זה לא היה קל, ודרש הפרדת רגשות שהובילה אותי למקומות מאד חשוכים. אבל זה לקח רק שבוע או משהו כזה, עד שהבנתי שהאהבה אמנם עיוורת, אבל בכספים כדאי להיות עם העיניים פקוחות, ואיכשהו אני זוכרת את עצמי מצליחה לדלג על הטופס ההוא ולשוב לעולם הרגשי כאילו כלום, ואפילו בנוחות יחסית. אחרי הכל, טוב לפעמים לדעת שדברים מסודרים מראש למקרה שכך וכך, וראי איך פועל עולם שלם של ביטוחים רק על הסעיף המציק הזה.
ועצה נוספת לי אליך - זכית בפריבילגיה נוספת, של 'להציץ' לצוואה שלו. קחי לך קצת חירות מחשבתית, אם דבר זה יניח את דעתך, ובררי באופן עצמאי ואחראי על זכויותיך. אני רוצה להגיד עוד שאמנם יכול להיות שאת נשואה לאדם קר ומחושב ולא מתחשב, ומאידך יתכן שמדובר באדם שמביע בך אמון רב, למשל בכך שמשתף אותך במסמך שרוב האנשים שומרים כחסוי, שמקנא לך ברוב אהבתו, שמביע את פחדיו וכמיהותיו בפניך באופן אמיץ וחופשי ובעיקר שדואג לעתיד ילדיו, במקום שיתכן מאד שמאזן אותך ונותן לך להמשיך ולחיות כפי שאת כיום, ללא דאגות כלכליות עכשיוויות.
מקוה שהובנתי כהלכה...
[u]בן זוגי בא ממשפחה אמידה אני הגעתי ממשפחה נחמדה אבל לא אמידה, כלומר הוא הגיע עם כסף ואני בלי כלום.[/u]
[u]וכך הרכוש שאבא שלו הוריש לו[/u]
הי פלונית,
לפי מה שכתבת בהתחלה, נראה כי חלק משמעותי מן הכספים בהם מדובר הם כספי המשפחה שלו, אשר הגיעו לידיו בלי קשר לנוכחותך את בחייו. בעיני, דינם של כספים כאלו אינו שווה לדינם של כספים שאדם מרוויח תוך כדי חיי הזוגיות שלו, בהם, למשל, אישתו מסדרת סביבו את התנאים כך שיוכל לצאת לעבוד. אני יודעת שהדיעה שלי עשויה לא להיות פופולרית, אבל... למה בעצם הוא צריך להוריש לך את כספי אבותיו? למה עליו לדאוג לכך ש [u]ושאין סיבה שמצבי הכלכלי ישתנה עקב מותו (חס ושלום)[/u] , אם מצבך הכלכלי כיום מבוסס על כספים שהושגו ללא קשר אליך?
חסרים הרבה פרטים בתמונה, ולכן אל נא תקחי את תשובתי באופן אישי מדי. ממה שכתבת, נראה שהתמזל מזלך בלא מעט מישורים: הגעת [u]בלי כלום[/u], ואת חיה חיים מפנקים של אחת שיש לה. אינך עובדת, ועדין את משוחררת מדאגות קיומיות בסיסיות, אותן אלו למשל אשר מונעות מנשים רבות אחרות את הפריבילגיה של להישאר בבית עם הילד. בנוסף, אינך צריכה לדאוג לעתידו הכלכלי של הילד, כי זה כבר סודר מעצמו, מבחינתך. את יודעת איזו הקלה עצומה זו?
_העניין הוא שאני לא עובדת. אנחנו מגדלים את הילד בבית. אני לא מסתכלת קדימה ורואה את עצמי בונה קרירה וחוסכת לפנסיה.
תמיד התיחסתי למה שיש לו כאל מה שיש לנו._
[u]למשל אחת הטענות שלו נגד להוריש לי הכל הייתה שאני לא מבינה בעסקים[/u]
על פי עדותך, את לא עובדת וגם לא רואה את עצמך עובדת, לא חושבת על חסכון לעתיד ולוקחת את מה שיש לו כמה שיש לשניכם. ככה בדיוק את אומרת. ובכן, בעלך שונה ממך. הוא כן עובד וכן חושב קדימה, ולכן אך טבעי שיחשיב את עצמו לאחד שכן מבין בעסקים, ויחשוב שאת לו. שאלה: האם הוא באמת לא מעריך אותך באופן כללי, או רק בעניני כספים? ואם רק בעניני כספים, למה שכן יעריך? זו לא שאלה קנטרנית, אלא באמת בכדי לעודד מבט פרקטי - האם אי פעם היתה לו ההזדמנות להיווכח שאת כן מבינה בעסקים? (לא שזו סיבה כן או לא להוריש, אבל נראה שאת מביעה פגיעה מן האמירה, ולכן אני מחדדת כאן).
ולדברים נוספים - ככל שאני יודעת ומבינה, אבל זה לא מוסמך, רכוש שיש לכם כיום במשותף, כמו למשל דירה ותכולתה, שייך לשניכם ואין לו אפשרות להתייחס לחלקך שלך בצוואה שלו. אני מניחה שיש לכם לא מעט רכוש משותף, ומכאן שחצי ממנו שלך כך או כך. אני חושבת שחשוב לבדוק את הנושא של ראיית עולמו לגבי כספים שהוא מרוויח כיום - במו ידיו - האם נראה לו שאלו שייכים רק לו? אם כן - אין ספק שיש כאן בעיה מהותית, ויש טעם רב לברר אותה. אם לא, וההתייחסות שלו היא בעיקר לכספי ירושה מצד משפחתו, האמת היא שאני די מבינה אותו, ולא רואה בכך בהכרח סימן לחוסר אהבה או אמון או צורך מיידי בייעוץ זוגי.
לפני שהתחתנו ערכנו ביננו הסכם ממון, כי הפער בהון שכל אחד מאיתנו הביא בשלב ההוא היה גדול ולא היה ברור אם נתחתן בכלל. זה לא היה קל, ודרש הפרדת רגשות שהובילה אותי למקומות מאד חשוכים. אבל זה לקח רק שבוע או משהו כזה, עד שהבנתי שהאהבה אמנם עיוורת, אבל בכספים כדאי להיות עם העיניים פקוחות, ואיכשהו אני זוכרת את עצמי מצליחה לדלג על הטופס ההוא ולשוב לעולם הרגשי כאילו כלום, ואפילו בנוחות יחסית. אחרי הכל, טוב לפעמים לדעת שדברים מסודרים מראש למקרה שכך וכך, וראי איך פועל עולם שלם של ביטוחים רק על הסעיף המציק הזה.
ועצה נוספת לי אליך - זכית בפריבילגיה נוספת, של 'להציץ' לצוואה שלו. קחי לך קצת חירות מחשבתית, אם דבר זה יניח את דעתך, ובררי באופן עצמאי ואחראי על זכויותיך. אני רוצה להגיד עוד שאמנם יכול להיות שאת נשואה לאדם קר ומחושב ולא מתחשב, ומאידך יתכן שמדובר באדם שמביע בך אמון רב, למשל בכך שמשתף אותך במסמך שרוב האנשים שומרים כחסוי, שמקנא לך ברוב אהבתו, שמביע את פחדיו וכמיהותיו בפניך באופן אמיץ וחופשי ובעיקר שדואג לעתיד ילדיו, במקום שיתכן מאד שמאזן אותך ונותן לך להמשיך ולחיות כפי שאת כיום, ללא דאגות כלכליות עכשיוויות.
מקוה שהובנתי כהלכה...