לא מפרגנת,
אני מצטרפת לדבריה של
ערה בלילה שכתבה:
זה בסדר לא לפרגן
זו נקודת המוצא: זה בסדר!
ברגע שתרד לך מהלב האבן הזו של "איזה לא בסדר אני שאני לא מפרגנת",
תתפנינה לך אנרגיות לעשות את השינוי, ובכלל, להסתכל יותר בבהירות על כל הסיטואציה.
קודם כל זה בסדר וזה-מה-יש כרגע.
מצד שני אולי אני אגואיסטית? אני בחרתי לוותר על הקריירה שלי. אז אולי אין לי מה לבוא בטענות, פשוט לקבל שזה מה שבחרתי.
מַפִּיתוֹם אגואיסטית?? החיים משתנים, הרצונות משתנים, הצרכים משתנים.
את יכולה או לשנות את הבחירה או לבחור אותה מחדש.
אני מתכוונת - או לשנות את המציאות,
או לשנות את ההתייחסות שלך למציאות,
כי כרגע את חיה כאילו לא את בחרת את איך שהחיים שלך נראים עכשיו, למרות שפעם מזמן את זו שבחרת אותם.
את חיה כאילו מישהו אחר הנחית עלייך את המציאות הנוכחית, ולכן את חשה נטולת אנרגיה ותקועה.
אז את יכולה לבחור את אותה מציאות מחדש, או לבחור משהו אחר.
מה שנדרש כדי לבחור משהו אחר, זה דיאלוג עם בן זוגך, ובקשה מצידך "לפתוח מחדש את החוזה". פעם זה התאים לך. היום לא. פשוט מאוד.
אז אולי זה לא בדיוק בחירה בשבילי אלא בחירה משפחתית.
אוקיי, עכשיו ברמה המשפחתית:
בטווח הארוך של היחסים שלכם הפרגון כן יהיה חשוב.
באופן אישי אני מאמינה שאחד התפקידים העיקריים של יחסים זוגיים זה לתדלק אחד את השני, להעצים, לתמוך,
ואם אין את זה אז בשביל מה כל זה בעצם.
כמו שזה נראה מהצד (תקני אותי אם אני טועה), הפכתם משותפים שנמצאים באותו הצד, ליריבים שנמצאים משני צידי המתרס, שרבים מי יקבל יותר ומי לא נותן מספיק.
ואת זה כדאי לשנות -
להזכיר לעצמכם שאתם באותו צד, שאתם אחד בשביל השני, ולא אחד מול השני.
"פתיחת החוזה מחדש" יכולה לספק לכם את המרחב להיזכר בזה.
וכל זה אחרי שתבררי עם עצמך מה
את רוצה, מה יעשה לך טוב.
אני מקווה שדברי עברו בבהירות דרך המקלדת והמסך.
