לגור עם סבתא

שליחת תגובה

כאשר חוסר מתמלא, נוצר חוסר בחוסר עצמו.
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: לגור עם סבתא

לגור עם סבתא

על ידי מצ'רה* » 11 ספטמבר 2014, 08:42

מעריכה מאד מאד אותך ואת מה שעשית.
ומקבלת ממך השראה.

לגור עם סבתא

על ידי פלוני_אלמונית* » 11 ספטמבר 2014, 00:18

אוי חיוך :׳( ((-)) עצוב להיפרד.
את מקסימה ואמיצה ונדיבה.
תודה שעדכנת קצת על המשך המסע של סבתא.
ליל מנוחה
<קוראת ותיקה>

לגור עם סבתא

על ידי החיוך_האטרוסקי* » 10 ספטמבר 2014, 22:56

.. קוראת את כל הכתוב זאת הפעם השלישית כבר בימים האחרונים. נאחזת בזה.. משהו ממשי להחזיק בו. רוצה לספר לכל העולם ואז נבהלת מעצמי.
ערכתי סרטון עם קטעים שצילמתי אותה, עוד לפני שעברה אלינו. ולמען האמת, גם לפני שהתחילה לקחת את הכדורים הפסיכיאטריים. כל כך מלאת חיים, שנונה ומצחיקה. נזכרתי כמה קל היה להתאהב בה. כבר כשהיתה אצלי, היתה אחרת, ושכחתי איך היתה קודם.
אין ספק, ללא הכדורים, לא היה מתאפשר הקשר בינינו, וכל מה שקרה.. אבל פתאום ראיתי אותה כמו כשהייתי קטנה. מדהים. כמה עברה בשנים האחרונות..
אני גם שמחה שכתבתי, כי את הרוב לא זכרתי.
היו לי הרבה נקיפות מצפון על למה שיגעתי אותה ככה, העברתי אותה אלינו, ואז שוב למוסד..
אבל בנזוגי, כפרה עליו, אמר דבר נכון. אם לא הייתי עושה את זה, לא הייתי סולחת לעצמי כל החיים על שלא ניסיתי.
עשיתי כמיטב יכלתי, ואני בטוב עם זה.
סבתה המשיכה את מסעה שלה עוד שנה וחצי בבית אבות ( המעולה, יש לציין, ממש. בירכא, אם מישהו מחפש) ואני ליוויתי אותה בין פעם לפעמיים בשבוע, שם.
בהתחלה הבאתי את הבת, שבינתיים נוספה לה גם אחות קטנה, אבל מכיוון שזו היתה מחלקה סגורה של תשושי נפש, החלטנו שזה לא מתאים , וויתרנו.
עם התינוקת המשכתי להגיע, וזה שימח את סבתא מאוד, וגם את שאר הדיירים, שלא ממש ראו תינוקות ביומיום שלהם (זה היה ממש משמעותי שם, חייבת לציין)
הסיפור של סבתא עם היקום, ואלוהים והעולם הזה היה מורכב,ובאיזה שהוא שלב פשוט הפסיקה לאכול.
כשהיתה אצלי, חתמה על מסמך המורה לא לבצע בה שום פעולות פולשניות מאריכות חיים, ועל כן לא הציקו לה עם זונדות וכל מיני כאלה..
ועם זאת, הלכה ונחלשה, ורזתה מאוד מאוד. באיזשהו שלב, שברה את ירכה , והפכה סיעודית.
סבתא היתה חירשת כמעט לגמרי, וגם עיוורת כמעט לגמרי.
הייתי מגיעה אליה, וצועקת לה באוזן, סבתא , זאת אני.. אני אוהבת אותך.. והיא היתה מהנהנת ולוחשת, אני אוהבת אותך. היתה מנשקת אותי, ואני אותה.
ביום שני בבוקר, הסיעו אותה למתחם ארוחת הבוקר. אמרו לי שאפילו אכלה קצת. אחרי כמה זמן הבחינו בכך שהיא כבר איננה. פשוט ככה.
תודה אלוהים.
חשבתי שלא אכתוב, והנה כתבתי.
יש בי עוד הרבה מילים, אבל מבולגנות..
אתן להן לשקוע קצת ..
ושוב התרגשתי לקרוא כל אחת ואחת מהתגובות שלכם\שלכן.. נזכרתי כמה הן חיזקו אותי, ואיך הייתי מחכה להן בשקיקה. כאילו לא הייתי לבד אז, כשהייתן איתי.
אז תודה תודה תודה.
לילה טוב לעכשיו.

לגור עם סבתא

על ידי מרב* » 09 ספטמבר 2014, 13:26

צובט בלב, ישר עלו דמעות בעיני, גם בגלל ה"היכרות" עם הסיפור שלכן, שעקבתי אחריו בהערכה רבה כלפייך, וגם בגלל געגועים לסבתא שלי.

לגור עם סבתא

על ידי אנונה* » 09 ספטמבר 2014, 07:37

תנחומי.. קראתי תמיד את הבלוג ומאד הערכתי אותך. זה מדהים שפעלת כפי שפעלת.. מלא השראה וטוב..

לגור עם סבתא

על ידי גפן* » 08 ספטמבר 2014, 23:31

שולחת תנחומים.
היית לה נכדה נפלאה.

לגור עם סבתא

על ידי פלוני_אלמונית* » 08 ספטמבר 2014, 23:22

חיוך, תנחומיי. ((-))

לגור עם סבתא

על ידי יולי_קו » 08 ספטמבר 2014, 23:04

תודה שאת משתפת.
מה שלומך?
איך עברו לסבתך ז''ל החודשים האחרונים?

לגור עם סבתא

על ידי דגן_בגן* » 08 ספטמבר 2014, 22:52

תנחומי.. קראתי תמיד את הבלוג ומאד הערכתי אותך. זה מדהים שפעלת כפי שפעלת.. מלא השראה וטוב..

לגור עם סבתא

על ידי החיוך_האטרוסקי* » 08 ספטמבר 2014, 22:44

... היום בבוקר, סבתא עברה מן העולם הזה, בתקווה אל עולם טוב יותר ונעים יותר עבורה.
תהה נשמתה צרורה בצרור החיים.
תודה שהייתם כאן בשבילי..

לגור עם סבתא

על ידי אנונה* » 28 אפריל 2013, 21:52

_חיוך, קראתי אותך, נגעת ללבי כ״כ,
כ״כ מתפעלת ממך.
אשמח להמשיך לקרוא על הקשר עם סבתא, גם אחרי המעבר.
בינתיים, חיבוק גדול ותודה גדולה על ששיתפת, על שעשית ועודך עושה._

לגור עם סבתא

על ידי אמא_של_טוסיק_דבש* » 28 אפריל 2013, 21:11

חיוך, קראתי אותך, נגעת ללבי כ״כ, עד שלא יכולתי לכתוב לך. אבל שלחתי חיבוק אנונימי.
כ״כ מתפעלת ממך.
אשמח להמשיך לקרוא על הקשר עם סבתא, גם אחרי המעבר.
בינתיים, חיבוק גדול ותודה גדולה על ששיתפת, על שעשית ועודך עושה.|L|

לגור עם סבתא

על ידי שני_צו* » 28 אפריל 2013, 20:57

קבלי חיבוק, נשיקה וציור גם ממני.

והמון אהבה!

לגור עם סבתא

על ידי החיוך_האטרוסקי* » 28 אפריל 2013, 20:45

זהו.
היום העברנו את סבתא.
היה מרגש מאוד ועצוב מאוד
(אם כי היא לקחה את זה הרבה יותר בקלות ממני.. כל הזמן אמרה לי תודה ונישקה אותי..)
אני עוד בשוק
קיבלתי המון תמיכה מחברים בקיבוץ..
בכיתי הרבה היום
ומזל שלג בעומר, אז היינו בחוץ עד עכשיו.
כמה פעמים התכוונתי לקפוץ הביתה לראות מה איתה, ונזכרתי שהיא לא כאן.
עוד אין הקלה..
בטח תוך כמה ימים אתאפס
מזכירה לעצמי שהיא עוד לא מתה, רק עברה מקום, ומחר אלך לראות אותה. זה באמת קרוב.
זה מעורבב לי עם אבא שלי שנפטר, והגעגוע
והקטנה שלי ציירה לה ציור היום, ביוזמתה, וכשאמרתי לה לומר שלום כי סבתא נוסעת, היא חיבקה אותה ונישקה אותה המון פעמים על הלחיים והפה.. וסבתא ממש חיבקה אותה..
הייתי המומה ולא נרגעתי מזה.
מדהים אותי איך קיבלה אותה בטבעיות אל חייה, חיינו, וכשהגיע הזמן להפרד, זה נראה לה מאוד טבעי ונכון, ונפרדה כמו שצריך.
בלי שאומר לה לתת נשיקה או לצייר ציור- כמו שהיו אומרים לי כשהייתי בגילה..
עוד צריכה זמן לעבד את כל זה.. ייקח לי כמה ימים.
בכל מקרה, רוצה שוב להודות לכם על שקראתם וליוויתם אותנו ותמכתם..
זה היה לי חשוב מאוד שיכלתי ככה לשתף ולסדר את המחשבות פה, ולדעת שיש הדים שחוזרים אליי,ועוזרים לי.
אז זהו.
התקשרתי לשם קודם, ואמרו שהיא מסתובבת ומתעניינת.. והוקל לי.
טוב, לילה טוב, בינתיים
תודה:)

לגור עם סבתא

על ידי חלוקית_נחל* » 22 אפריל 2013, 20:35

חיבוק גדול גם ממני |L|

לגור עם סבתא

על ידי מצ'רה* » 22 אפריל 2013, 08:51

חיוך, אני מצדיעה לך שוב על מה שעשית ושאת עושה גם עכשיו. לו ירבו כמותך.

לגור עם סבתא

על ידי פלוני_אלמונית* » 22 אפריל 2013, 06:38

חיבוק גדול גם ממני

לגור עם סבתא

על ידי תפוזית* » 21 אפריל 2013, 23:18

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

חיבוק גדול גדול. אהבה. חמלה...

לגור עם סבתא

על ידי אנונה* » 21 אפריל 2013, 19:23

חיבוק גדול, לשתיכן.

לגור עם סבתא

על ידי צוויליך* » 21 אפריל 2013, 19:06

((-))

צוויל

לגור עם סבתא

על ידי החיוך_האטרוסקי* » 21 אפריל 2013, 18:59

כמעט סוף דבר..
החלטנו להעביר את סבתא.
מצאנו מקום מתאים. קרוב לפה שאוכל לבוא לבקר לעיתים קרובות.
מחלקה מוגנת לתשושי נפש.
מקום נעים, עם אווירה של חיים ולא של מחכים למות.
זהו.
שוחחתי איתה קודם. סיפרתי לה.
היא מאוכזבת, מבועסת. אני מניחה שכועסת.
אמרה שהיא מבינה שאין לה ברירה ושהחלטנו.
שהיא חשבה שמצאה את המקום שלה, ובסוף זורקים אותה.

אפשר להבין את ההרגשה שלה.
אני משתדלת לעשות הפרדות.
אני יודעת שאני פועלת לטובתה, ושזה מקום שיהיה לה טוב. יותר טוב מפה.
אבל זה כבד וקשה. ובא לי לבכות..
לא יודעת כל כך איך להתנהג איתה עכשיו.
רוצה לחבק אותה ויודעת שהיא תדחה אותי.

א מכין ארוחת ערב עם הילדה..
ריח של רוטב עגבניות.
הרדיו מדבר.
כאילו שגרה.. ואני רוצה להמשיך להתחבא פה. קשה לי לעמוד מולה עכשיו.
אולי עוד מעט.

יאללה..

לגור עם סבתא

על ידי אנונה* » 17 פברואר 2013, 21:08

@}

לגור עם סבתא

על ידי החיוך_האטרוסקי* » 17 פברואר 2013, 19:45

כוס תה ויסוצקי עם סוכר וחלב לכמעט סופו של יום.
עוד דבר שלמדתי מסבתא..
ימים טובים יותר וטובים פחות
עוד פעם שולחים בודק מביטוח לאומי
מה יש להם????
עייפה
זהו בינתיים

לגור עם סבתא

על ידי החיוך_האטרוסקי* » 07 פברואר 2013, 11:16

בלילה לא נרדמתי.. התהפכתי שוב ושוב..
מחשבות, מלחמות, פתרונות,אשמה..
ואחרי המון זמן, לא יודעת כמה, כשכבר הייתי כל כך מותשת.. פתאום נזכרתי
זאת התכנית של אלהים, לא שלי
אני לא מחליטה מה יהיה ואיך
זה לא בידיים שלי
וכל השגעונות של אחרים גם לא בידיים שלי
אני צריכה רק לעשות את תפקידי
לדעת מה הגבולות שלי
ולהיות אוהבת, עם חמלה, וסליחה וקבלה
להיות נעימה לעצמי ולאחרים
לשמור על עצמי.
כל השאר לא בידיים שלי
לקבל כל דבר כמו שהוא ..
ונרדמתי .
זהו
היום היה הרופא הממש נחמד, ועוד אחד יגיע בשבוע הבא
סבתא יותר טוב היום. עדיין חלשה אבל בשקט עם עצמה ולא בחוסר שקט
וזה טוב
הקטנה נתנה לה סוכרייה היום, וגם פומלה. היא מדברת אליה בצעקות וזה כל כך חמוד:)
יום טוב היום
שיימשך ככה..
תודה

לגור עם סבתא

על ידי אנונה* » 07 פברואר 2013, 08:18

_את מאוד מרגשת. זה נשמע כ"כ קשה ובכלל לא מובן מאליו!
תזכרי שעם כל הקשיים ולא משנה מה יקרה - המעשה שלך הוא הטוב בהתגלמותו_

לגור עם סבתא

על ידי החיוך_האטרוסקי* » 07 פברואר 2013, 00:49

אני קוראת את התגובות שלכן,
רוזמרין, הדרי תפוזית, שני, אלמונית, אחת אהובה ויקרה,דריה, מצ'רה, אנונה, אמא של,.. וכל מי שכתבו לי
וזה מחזק אותי מאוד.
אז תודה ולילה טוב:-)

לגור עם סבתא

על ידי החיוך_האטרוסקי* » 07 פברואר 2013, 00:43

מתלבטת, חוששת , הופכת, מנסה, בודקת, נלחצת, עובדת על עצמי, משחררת, מתחבאה בחדר, יוצאת , נכנסת, מחליפה חיתול, כן, אמצע הלילה עכשיו, לא בוקר, חיזרי למיטה סבתא..
והקטנה אמרה שהיא רוצה שסבתא כבר תמות..
צריך יותר מזה?
אוף, אני נשמעת לעצמי כל כך דרמטית
יאללה יאללה
היו כל כך הרבה אנשים משוגעים סביבי היום, שאמרו לי כל כך הרבה דברים מרושעים, שאין לי ברירה אלא להתעלם מהכל ומכולם,
ולסמוך רק על עצמי, ולהחליט רק עם עצמי. אולי גם עם בנזוגי שיחיה:) וזהו.
לא אכפת לי מה חושבים עליי.
או יותר נכון- אני מחכה ליום בו ממש לא יהיה לי אכפת מה חושבים עליי.. ומתאמנת בדרך לשם.
דאוס אקס מכינה.. בבקשה! (אה.. פתרון חיצוני מיידי ומושיע, בבקשה!)
מחר אמור לבוא רופא הביתה, וחוצמזה יש לי מבחן שלא הספקתי כל השבוע ללמוד אליו.
עייפה, רוצה לישון, ונראה לי שלא ארדם.
ורוצה סוכר..טפו טפו חמסה חמסה חמסה..
מזכירה לעצמי שאני רוצה לחיות, וצריכה להרגיש את הקושי הזה.
טוב, חלאס, עכשיו לישון.
תבורכו כולכם

לגור עם סבתא

על ידי שני_צו* » 06 פברואר 2013, 19:25

את אישה מדהימה והמסע שלך מעורר השראה.
אני אוהבת אותך ומתגעגעת אלייך.
שולחת לך ולקטנה חיבוק חם.

לגור עם סבתא

על ידי תפוזית* » 06 פברואר 2013, 08:40

נדיר מה שאת עושה, תבורכי.
את מאוד מרגשת. זה נשמע כ"כ קשה ובכלל לא מובן מאליו!
תזכרי שעם כל הקשיים ולא משנה מה יקרה - המעשה שלך הוא הטוב בהתגלמותו.

לגור עם סבתא

על ידי הדרי* » 05 פברואר 2013, 23:21

קוראת אותך ומאוד מתרגשת

לגור עם סבתא

על ידי פלוני_אלמונית* » 05 פברואר 2013, 22:07

אני מקווה שהדברים האלה יתנו לך תחושה מעולה כי זה מגיע לך!
מצטרפת.
בהחלט מגיע לך!

לגור עם סבתא

על ידי רוזמרין* » 05 פברואר 2013, 20:35

תחושה קשה, ועכשיו עם פרספקטיבה מהימים האחרונים, ברור לי שאני צריכה למצוא פתרון אחר
האם התחושה הקשה שאת מדברת עליה היא תחושה של כשלון? כי אם כן, אז רציתי להזכיר לך כמה דברים:
  1. כשהחלטת לקחת אותה לביתך, לא ידעת שהמצב יתדרדר ואולי קיווית שכשיגיע הרגע, זה יהיה תוך כדי שינה ועד אז תספקי לה טיפול מסור ואהבה. אבל זה לא תלוי בך ולא נתון לשליטתך.
  2. לא משנה מה יקרה, את נותנת לסבתך את המתנה הנהדרת מכולן- אהבה ומסירות. האם את יודעת כמה נדיר שנכדה לוקחת את סבתה לביתה? אפילו הילדים לא עושים זאת בדרך כלל.
  3. את נותנת שיעור ענק לילדתך ודוגמא ומופת שילוו אותה כל חייה.
  4. בורכת בבן זוג נדיר ששותף איתך לדרך הזאת. לא פשוט להכניס מישהו זקן וחולה לביתך, אז על אחת כמה וכמה כשזה לא ההורה או הסב שלך עצמך. הוא אוהב אותך מאד.
אני מקווה שהדברים האלה יתנו לך תחושה מעולה כי זה מגיע לך!

לגור עם סבתא

על ידי החיוך_האטרוסקי* » 05 פברואר 2013, 20:09

פפפפףףף..
אחרי 3 ימים בביח.. חזרה הביתה. ( באמבולנס פרטי, לפי ההמלצה)
חלשה כל כך, עצובה.. מאוכזבת שהקטנה לא רצה אליה בזרועות פתוחות..
בקושי זזה, מסוחררת וכמעט נופלת..
רק שלושה ימים, וכאילו נשרו עוד כמה שנים ממה שנותר.
הכל מאוד קשה.
ואני מיד מתוחה, חוששת.. חיפשתי בתים סיעודיים באזור.
ברור לי שלא נוכל להמשיך ככה.
איך שהגיעה והושכבה במיטה, כולה חלושה.. אחרי 10 דקות קראה לי מספר פעמים בקול חזק ואגרסיבי שהפחיד אותי.
שלחתי מייל לביתה , דודתי (שחיה בחול, דריה, לשאלתך) וכתבתי שאני מתחילה לחפש פתרונות נוספים.
(יש לי שתי אחיות שגרות רחוק, ולא בעניין. ואבי , בנה , נפטר. אמא שלי אולי תבוא בסופש לעזור קצת עם ביתי.)
בקיצור..
תחושה קשה, ועכשיו עם פרספקטיבה מהימים האחרונים, ברור לי שאני צריכה למצוא פתרון אחר.
משהו קרוב, שאוכל לבקרה יום יום. ועם זאת לשמור על ביתי, משפחתי ושפיותי.
היום האוכל היה נקי.
הזכרתי לעצמי שכתבתי אתמול, וניסיתי לשחזר את התחושה.. כמובן שלא הצלחתי:-) אבל לפחות כתבתי, ואני יכולה להיזכר.
עוד מעט אזכרה לאבא.. וזה זוחל פנימה.. או יותר נכון, מתעורר מבפנים.
אשתו התקשרה אתמול לספר שמצאה מכתב שכתב לי לפני תשע שנים. הוא ממוען אליי, וחתום עבורי, ועם זאת היא "עושה לעצמה קופי, ואחכ תתן לי את האורגינל". כאילו דה. בחיי.
השכבתי את סבתא, ונראה לי שכולנו נכנסים לישון.
נראה מה מחר.
תודה שאתם פה.. לילה טוב

לגור עם סבתא

על ידי דריה* » 05 פברואר 2013, 19:44

נדיר מה שאת עושה, תבורכי.
האם יש לך הורים?
האם יש דודים/נכדים אחרים?
מה הקשר שלהם לסבתא?
את כמובן לא חייבת לענות.
תבורכי.

לגור עם סבתא

על ידי חלוקית_נחל* » 05 פברואר 2013, 15:40

נדיר מה שאת עושה, תבורכי.

לגור עם סבתא

על ידי אחת* » 05 פברואר 2013, 14:07

תחושת האהבה הזו, שזה כל מה שנותר אחרי שכל התקוות נדמו והמילים נבלעו.
תחושה נדירה ושקטה.

לגור עם סבתא

על ידי מצ'רה* » 05 פברואר 2013, 09:31

נדיר מה שאת עושה, תבורכי

לגור עם סבתא

על ידי אנונה* » 05 פברואר 2013, 08:45

תודה שאת כותבת
הזכרת לי מראות מתקופת אישפוזה של אימי ז''ל.
בכלל, הרבה ממה שכתבת מוכר לי, למרות שכשאימי הייתה סיעודית הבאתי לה מטפלת זרה ואחר כך היא עברה לבית אבות אבל עדיין - הבלבול, האשפוזים, המראות הקשים, הסלידה, הכאב, האהבה - כול הבליל הזה מוכר לי מאוד.
נדיר מה שאת עושה, תבורכי.

לגור עם סבתא

על ידי אמא_של_נושקי_וטלהצ'וק* » 05 פברואר 2013, 07:44

תודה שאת כותבת @}

לגור עם סבתא

על ידי החיוך_האטרוסקי* » 05 פברואר 2013, 03:42

או קי
תובנות
אמרתי לעצמי שאני חייבת לזכור את זה, מפחדת שמחר אני אשכח..
את הרצון האדיר שלי לחיות
אני מלאת תודה על זה. על כל מה שאנחנו עוברים ועברנו. על הבחירה להכניס את סבתא לחיינו ולהיות שם בשבילה, וקיבלתי מתנה אדירה.
החודש האחרון היה קשה מאוד, ועכשיו אני יכולה קצת לנשום, ולראות את זה.
גם לראות את עצמי ואת ההתנהלות שלי בקשיים האלה.. או את הבריחה שלי מפניהם. ואני יודעת שאני ברחנית כפייתית, ושמרוב הפחד לאבד את מה שחשוב לי, אני בעצם לא חיה ואפילו הורגת את עצמי עם כל האוכל הזה והפחד הזה..
ועל מה כל זה עכשיו?
שלשום השארתי את סבתא בביח, עם המון נקיפות מצפון.. אולי לא הייתי חייבת, אליו היא תיפגע מזה..
היקום זימן לי שני רופאים לא קשורים אתמול, אחד ממש על הבוקר, שאמרו לי שעם נתרן כזה נמוך חייבים לאשפז. אז מהאשמה ירדתי.
היה כל כך עמוס במחלקה, ששמו אותה בחדר אוכל שעבר הסבה לחדר חולים , והיו שם איזה שמונה מיטות.
כשהגענו הייתה רק חולה אחת שם.
קשורה למיטה, מייללת וצועקת ללא הפסקה.
הודיתי לאלוהים על בעיות הראייה והשמיעה של סבתא, הוצאתי לה את מכשירי השמיעה, והיא לא הבחינה בכלום.
כשהגעתי היום, מצאתי את סבתא במיטה צמודה לגברת ההיא, רק שתיהן עדיין בכל החדר,
אבל היום, האשה ההיא היתה ערומה לגמרי , צועקת ובוכה.. ולבד. וזהו.
מליון איש במחלקה, אין מי שיעזור לה. ואני יושבת מולה ומול סבתא ושלום על ישראל.
סבתא לא הבינה מה אני עושה אצל השכנה שלה כל הזמן עד שכבר באתי אליה( כל הזמן קמתי לכסות אותה, להסתיר.. לראות גוף זר, ערום לגמרי ומעוות כולו מסוכרת או אלוהים יודע מה)
עשיתי סיבוב במחלקה, ראיתי שיש מיטות פנויות ודרשתי שיעבירו אותה חדר.
( והמצב הפרדוקסלי- מה יותר גרוע? מצבה הנורא של אותה שארית של בנאדם במיטה ההיא? זה שאין לידה אף אחד? או זה שאני לא יכולה לשאת את זה ומשקיעה את כל מרצי בלברוח מזה?)
אמרו לי שיש מיטה ויעבירו אותה. מתישהו.
אחרי שעה באתי שוב לשאול, ואמרו לי שאין מי שיעביר. אמרתי, אני אעביר.
אמרו לי את לא יכולה.
אחרי עוד עשר דקות, בהן אני צופה ב" מה זה החיים האלה לעזאזל" אני מתחילה לבכות.
באתי ואמרתי שאני אעביר אותה.
אמרו לי מה , ברגל? צחוק. כןןןן!!! היא הולכת. שתיקהה
העברתי אותה.
סבתא מתבוננת סביבה, ואומרת- מה זה, רק עוד מישהו אחד בחדר? ( הבנתי שמה שהיא חוותה זה בעיקר אולם גדול ומואר, וחשבה שהוא מלא אנשים, וזה מה שהיה לה לא נעים..
אמרתי לה- כן סבתא, ממש בית מלון.. והיא צחקה:-)
היא היתה מבולבלת היום. שאלה אותי מי אמר לי שהיא פה. אמרתי לה שאני הבאתי אותה לשם.. והיא אמרה לא נכון, הלכתי לאיבוד ובאתי לפה ברגל..
צחוקים.
אבל היתה שלווה מאוד, ושמחה לראות אותי, ונתתי לה לאכול
והרגשתי כל כך הרבה אהבה,
והודיתי ואני מודה לאלוהים על זה, כי היה לי כל כך קשה להרגיש את זה בזמן האחרון.
וגם למדתי עוד משהו על היכולות שלי והגבולות שלי.
היה לי מאוד קשה לחתל אותה בשכיבה. ולהרים אותה. פיזית, היה לי מאוד קשה.
אני מאמינה שמהביח היא תצא ועוד תחזור הביתה, אבל אני מוותרת על הפנטזיה שכשהיא תהיה סיעודית לגמרי , אוכל לטפל בה בבית בעצמי.
וגם מבינה שבשביל שיהיו לי כוחות לשמוח לקראתה, ולחוש אהבה, אני צריכה לשחרר ולתת לאחרים לעזור, גם אם זה לא מתיישב עם תפיסת " לא ככה העולם הזה צריך להתנהל" שלי.
אמרתי לבנזוגי האהוב שאני מודה לו על שנכנס איתי למסע הזה, ושאיפשר לדבר הזה לקרות בחיים שלנו.
ושבחיים של האנשים במשפחה המורחבת שלנו אין את זה, כי היא לא שם. ואצלינו יש, כי היא איתנו. והתקרבתי אליה, ולמדתי אותה, ומה זה החיים.
ובשום דרך אחרת לא הייתי רואה את זה.
לא משנה כמה אני בוכה בסרטים.
זה פשוט לא אותו דבר.
ואני רוצה לחיות.
ולראות שם את הצוות הרפואי במחלקה.. שרואה את האשה הזאת כל הזמן, מי יודע כמה זמן היא כבר שמה. ורואה את שאר החולים שכן שבאים לבקר אותם.
ומה הם חושבים על החיים, ואיך להם יש כח להמשיך לעשות מה שהם עושים.
שלא לדבר על המשכורת שלהם בכלל..
בקיצור,
כותבת כבר חצי שעה, הרגשתי שאני חייבת.
ושמחה על זה,
כך אוכל לקרוא כשלא יהיה לי כח לחיות בפעם הבאה:)
תודה שאתם שם:)
ותודה על סבתא:)

לגור עם סבתא

על ידי החיוך_האטרוסקי* » 03 פברואר 2013, 23:57

בקצרה,
חוזרת עכשיו מ 6 שעות של מיון ומחלקה פנימית..
בדיקות דם הראו שיש מחסור בנתרן, מה שמסביר את הבלבול וכל ההדרדרות של התקופה האחרונה.
ומה שגם אומר שאם זה יסתדר, אז המצב יירגע קצת.
נושמת עמוק ואופטימית..
רק שלא תחטוף איזו שפעת חזירים שמה..
לילה טוב..
ותודה רוזמרין:)

לגור עם סבתא

על ידי רוזמרין* » 02 פברואר 2013, 22:36

מתחילות להגיע מחשבות של.. אולי לוותר.. אולי יותר טוב לה במקום אחר
אולי יש בית סיעודי בקיבוץ שלך או בקיבוץ שכן? כך שתוכלי לבקר אותה כל יום?

אני חושבת שאת מדהימה, נדמה לי שכבר כתבתי לך בדף הקודם על זה, ואני יודעת בדיוק על מה את מדברת כי לי יש אבא בגילה של סבתך (שגם לו אין צורך במטפלת עפ"י ביטוח לאומי).

ויכול להיות שעוד שיחה עם הפסיכוגריאטר תפתור את הבעיה.
אני מניחה שהוא ימליץ שתאשפזו אותה, כך רובם אומרים. את, יקירתי, צריכה להחליט מה נכון בשבילה, בשבילך, בשביל בעלך ובשביל ילדתך. מה בעלך חושב?
יכול להיות שמה שהתאים לפני שנה כבר לא מתאים עכשיו, עם ההתדרדרות במצבה המנטלי.

לגור עם סבתא

על ידי החיוך_האטרוסקי* » 02 פברואר 2013, 21:41

מתחילות להגיע מחשבות של.. אולי לוותר.. אולי יותר טוב לה במקום אחר.. אולי האנרגיות הקשות שלי מזיקות..
מה הגבול שלי? שלנו?
איך אעמוד מול כולם.. אחרי כל זה?

ויכול להיות שעוד שיחה עם הפסיכוגריאטר תפתור את הבעיה.
לא יודעת.
קשה קשה קשה..

לגור עם סבתא

על ידי אחת* » 28 ינואר 2013, 23:13

כמה קשה. אני מדליקה נר בלב בשבילכם.

לגור עם סבתא

על ידי אנונה* » 28 ינואר 2013, 22:49

מה שאת מתארת הוא מדהים וכול כך כול כך לא מובן מאליו

לגור עם סבתא

על ידי חלוקית_נחל* » 28 ינואר 2013, 21:56

((-)) (())
יקירה, מה שאת מתארת הוא מדהים וכול כך כול כך לא מובן מאליו |L|

באשר לביטוח לאומי אפשר לערער על ההחלטה. נעזרת בעובדת סוציאלית של הרווחה או של חברת סיעוד? לפי מה שאת מתארת היא זכאית לשעות טיפול, למרות המגורים המשותפים @}

לגור עם סבתא

על ידי החיוך_האטרוסקי* » 28 ינואר 2013, 20:40

אז עברו 4 חודשים מאז כתבתי?.. בערך שבעה מאז שסבתא עברה לכאן..
מודה שגם הפייסבוק שנכנס לחיי ביד חזקה ובזרוע נטויה מרחיק אותי מכאן .. וגם אמרתי לעצמי שאין לי שום חדש ומה עוד לכתוב..
על השגרה הקשה כל כך? על הלילות שלא לילות..
הסוגרים שכבר לא סוגרים כלום.. רחצה הלבשה החלפה..
וסבתא , כשהיא מפוקסת, אז היא מפוקסת.. וזאת טרגדיה בשבילה.
אבל, היא כבר לא כל כך מפוקסת..
מבולבלת, לא מוצאת את עצמה.. או את השירותים.. או החדר
שאלה אותי לפני יומיים.. קוראים לך דנה? כן סבתא, אין לי שם אחר..
לא זכרתי..
ושלשום מצאתי אותה יושבת על הרצפה באמצע הלילה.. לא יודעת איך הגיעה לשם.

וביטוח לאומי החליטו שהיא לא זקוקה להשגחה. שיזדיינו.

היו לילות קשים. היתה יורדת לשירותים בלילה, אבל לא מצליחה לחזור למיטה.. ואז מתחילה לקרוא לי.. או לבן זוגי..
ולעיתים ברור שפשוט משעמם לה- הרי נכנסה למיטה בשבע וחצי, אין פלא שמתעוררת בארבע, ומשעמם לה
ואז- כן לכעוס, או לא? ואפשר שלא באמצע הלילה?
עברנו לחיתולים וביקשתי שלא תרד מהמיטה בלילה, אבל היא מתנגדת. או שוכחת. באמת שאי אפשר להאשים אותה..
אבל הערב אמרתי לה שזה כבר מסוכן, ושפשוט תישאר במיטה, בשביל זה יש חיתול..
הרגשתי את ההשפלה שלה..

היא אמרה שאין לה כבר יותר ידיים, וכלום לא זז והכל כואב.. ולמה זה..
אמרתי לה שזה טבעי שהגוף עייף ורוצה לנוח, ובשביל זה היא כאן, כדי שנוכל לעזור לה ולהיות איתה..
ושאני אוהבת אותה מאוד מאוד, ושמחה שהיא איתנו.
וכל זה אחרי מספר שבועות בהן היה לי קושי גדול להביע אמפטיה..
החוסר אונים הזה.. ההדרדרות המהירה כל כך.
דיברתי עם ביתה שבחול, והיא אמרה, שאפשר הרי להישאר ככה שנים.. וזה מפחיד אותי
ומצד שני, לא נראה לי שזה יימשך עוד הרבה זמן.

אמרתי לה שאני יודעת שזה מפחיד, שהגוף לא עובד כמו שצריך..
והיא אמרה.. זה מפחיד..
ליטפתי אותה ונישקתי אותה.. ואמרתי שאנחנו פה איתה.
מה עוד יש להגיד?

אני כותבת עכשיו כנראה כי עכשיו אני מרגישה טוב עם עצמי, ושפעלתי נכון
בתקופה האחרונה היה לי קשה והיה לי רע עם עצמי. והרגשתי אשמה.

אוף.. מורכב מורכב..

אני מקווה שהיא מצליחה להרגיש את האהבה שאני מרגישה כלפיה
ומתפללת לעוד חמלה ועוד אהבה..
ומודה על בנזוגי.. ועל ביתי המופלאה
וזהו בינתיים..

לגור עם סבתא

על ידי פלוני_אלמונית* » 19 ספטמבר 2012, 22:02

גם אני מצטרפת לנ"ל- את מדהימה. כ"כ הרבה רגישות וכ"כ הרבה אהבה וכ"כ הרבהטוב לב . אני רק מאחלת לך שתמיד תרגישי עטופה באהבה כמו שאת עוטפת באהבה את האנשים שסביבך...

לגור עם סבתא

על ידי החיוך_האטרוסקי* » 19 ספטמבר 2012, 21:49

תודה לכם:)
סבתא חיבקה אותי היום מיוזמתה. התקדמות בשבילה:-)
אני הולכת לישון עכשיו.. כל השאר כבר חולמים חלומות..
באמת מודה לכם על התגובות המרגשות
זה מרגיש לי לא באמת אני כשאני קוראת את הכתוב דרך מסך האנונימיות הזה, ודרך התגובות שלכם..
שיהיה לילה טוב..
ושנה טובה

לגור עם סבתא

על ידי צוויליך* » 18 ספטמבר 2012, 14:45

המעשה שלך מדהים, לא מובן מאליו, את הגשמת פנטזיה שלי, ואת גיבורה ענקית.

שנה טובה, גיבורה , אל תעלבי, זה מהלב ואת מגשימה את מה שרק יכולתי לדמיין שאני עושה, שנה טובה לשתיכן, לכולכם...!

צוויל

לגור עם סבתא

על ידי ב_שאיפה* » 18 ספטמבר 2012, 12:43

מניסיוני הפרטי והצנוע, ברגע שמחליטים לחולל שינוי, מגייסים אנרגיות ומסתדרים.
שנה טובה!
של החלטות טובות ורגעים נעימים, נדיבים

לגור עם סבתא

על ידי החיוך_האטרוסקי* » 17 ספטמבר 2012, 21:39

הי..
שוב תודה לך , אחת:-)
לקחתי כמה דברים שכתבת.. ויש עוד דברים שמתכוונת לנסות..
סבתא עייפה
מיום ליום יותר עייפה..
וגם מזג האויר שמישתנה. הקרירות בערב.. קצת הצטננה. נראית לי כל כך שברירית
ופתאום אני מפחדת עליה..
אמרתי לה שזה בסדר לנוח. שגם אם הגוף שלה עייף זה בסדר. שאלתי אותה אם היא מפחדת, והיא אמרה שכן.. שהיא היתה רוצה שהגוף שלה יהיה חזק יותר
אמרתי לה שזה בסדר לנוח, שהיא בבית, איתנו, והיא יכולה לנוח.
והיא אמרה תודה רבה.
לא צריך להגיד תודה סבתא, את בבית שלך. אני שמחה שאנחנו ביחד.
תודה רבה..
בנזוגי חושש מהיום בו נצטרך מטפלת צמודה, ואיפה היא תגור, ואם אני אהיה בהריון, איך ארים אותה וארחוץ אותה, ו.. ו..
מממ
התהפכתי ועצמתי עיניים
לא יודעת מה יהיה
רוצה לסמוך על היקום שמה שצריך לקרות יקרה ושיהיה בסדר
אין לי מושג מה נעשה אם נצטרך כאלה שינויים
זה מלחיץ אותי
זה לא אחראי מצידי לא לתכנן את זה. אבל זה משתק אותי.
נסתדר.
בינתיים רק להיום.. היא כבר ישנה, ואני תיכף הולכת לישון גם.
שתהיה שנה טובה לכולם
לילה טוב

לגור עם סבתא

על ידי יוליקו* » 10 ספטמבר 2012, 16:01

תודה לאחת ותודה ל החיוך האטרוסקי
דף מלא השראה מחד ועם הרגליים על הקרקע מאידך.

לגור עם סבתא

על ידי החיוך_האטרוסקי* » 09 ספטמבר 2012, 21:17

אחת,
אני מחבקת אותך חיבוק גדול, ומודה לך על כל מילה שכתבת.
לצערי, אני לא יכולה להתייחס כרגע, וגם רוצה לקרוא שוב..
אכתוב עוד בהקדם
המון תודה לך ולילה טוב

לגור עם סבתא

על ידי אחת* » 30 אוגוסט 2012, 16:04

העלית דמעות בעיניי.
כל הכבוד לך.
זה היה החלום שלי לגבי סבתי ז"ל. לא הספקתי.

אבל טיפלתי בה מקרוב כמה שנים (לא מספיק נכון לצערי, טיפלתי בפול ווליום בהתחלה ואח"כ התפרקתי, רגשות האשם לא מרפים לכן כדאי לקחת כמה שיורת עזרה ולספק סביבה תומכת גם בתשלום על מנת שזה יתאפשר).

אני אכתוב בסוף הדף על מה שהמעשה שלך המדהים מעורר בי אבל קודם חשוב לי להעלות את העצות שאני יכולה לתת מנסיוני, דווקא מעזרה להוריי שיהיו בריאים. כל נושא הגריאטריה לא פשוט בגלל שהוא לא טבעי בחברה שלנו, לכן אני כותבת מה שנראה לי חשוב ותקחי מה שנראה לך, אני מיישמת בערך שליש כי זה מה שמתאים אצלנו ואל הכל מתאים לכולם, אבל כל עיצה כאן היא פנינה שליקטתתי מקירב הלנושא והלוואי ותקל לתעזור לך במסע הלא קל הזה.
  1. יצירת שיגרה. שיגרה נוחה עבורה. היא קשישה, יפה ששמת לב הלבדל בין 70 ל-80 ל-90. השיגרה צריכה להתחיל כך שבכל בוקר היא קמה עבור מישהו. שכל יום תהיה שעה קבועה לארוחת בוקר, צהריים וערב (בערך). לא צריך להעיר אותה בכח, אבל אם היא רגילה בדרכ להתעורר בעשר שהמטפלת תבוא בעשר וחצי. היא צריכה לקום בשביל משהו .
  2. המטפלת ההיא שהזמינה חברה ממש לא במקום. קשישה צריכה מטפלת לא רק בשביל השגחה, בשביל חברה, אהבה, חום.
מטפלת שמגיעה מגיעה לטיל יחד, לבשל יחד אם אפשרי), לדבר על העבר, לקרוא לה עיתון. חפשי משהו שהיא אוהבת. לקפל כביסה. למה לא? אבל מטפלת צריכה להיות שם עבורה.תראי כמה נותנים לכם מהביטוח לאומי והדבר הכי מועיל לכולכם יהיה לקחת מטפלת מקסימה. גם אם צריך לשלם לה מעט יותר מהרגיל. השמפחה חשובה אבל זו שרוחצת ונמא\צאת איתה בשעות הבוקר חשובה לא פחות.
  1. כדאי להציע לכתוב את סיפור חייה. זכרונו העבר, התרפקות על העבר, על הילדות, על החוויות עם האחים, על גידול אביך - חצי שעה פעם ביום או יומיים, זמן רק שלך ושלה בלי הילדה ברקע (כשהיא ישנה אולי או עם האבא), הזמן הזה יהיה היי לייט של היום שלה. ואת תנצרי את הזמן הזה לנצח. זה גם משהו מספק לחיות עבורו.
  2. לשאול אותה ולערב אותה בכל המש קשור אליה. לא כתבת איך היא מרגישה עם הסידור. אולי זה מספק אותך אבל לא אותה? את מתארת קשיים שלך, אויל היא הרוסה מהמעבר בגל הציפיות או הייאוש שאפילו עם המשפחה הכאבים והעייפות הואכזבות הכל קשה. זה גיל נוראי. אין יל מילים מעודנות לתאר. התלות באנשים, הכאבים בכל הזזת יד. אי אפשר לאכול הרבה מהמזונות, חוסר התוחלת, הפחד מהמוות. השינויים שצריך להסתגל אליהם - היא עבר ההמוןב שניםה אחרונות, טלטלות שאנשים צעירים היו מתקשים לעמדו בהם, שני מוסדות, טיפול פסיכיאטרי ומגורים בקיבוץ. וגם- שכלה את בנה האהוב :-(
  3. נוטים לחשוב שבגילה זה בגלל האופי הנרגן הקושי, הם חזקים. הם לא. תשאלי אותה על המוות של הבן, נסי לגשש אם היא רוצה לדבר על זה. אולי באותו בית אבו מנוכר לא היה לה עם מי והיא עדיין מתאבלת (לכן נסיון ההתאבדות?)
  4. לקחת המון חופש לעצמך. הטיפול הזה שוחק מנטלית ופיזית. כשהמטפלת איתה - את לא שם. ואם צריך בתוספת תשלום קחי מטפלת לערבים שעתיים גם שיהיה לך זמן לעצמך.
  5. אל תפלי למלכודת הרומנטית שסוברת שאם יש לה משפחה לידה יש לה הכל! העובדה שפנית לקבלת גמלת סיעוד הרבה זמן אחרי שהגיעה אליכם מעידה שחשבת שתסתדרו ולא מיהרת. מטפלת ועזרים וכמה שיותר תמיכה מכל גורם או מכשיר או איש מקצוע- הם מאסט.
היא קשישה מאוד ואם יש לה כסף בצד (אני מניחה שבמילא כסף שהיה אמור ללכת לבית אבות) - תראי מה את יכולה להקל עליה שעולה כסף, מיטה נוחה יותר, עזרים - יש עזרים לא יקרים ויש גם יקרים שעושים פלאים! החל מהגבה למיטה הלקל עם קימה בברכיים כואבות , מעקות, מקל הליכה, כיסא ממונע, נעליים מיוחדות, זכוכית מגדלת איכותית לקריאה,
וגם מטפלת שתבוא בלילה בגלל השירותים וכל מה שכתבת. פיזיוטרפיה לחיזוק או שחרור שרירים. החלפת משקפיים. מה שיכול לעזור ואולי לא שמים לב - כי בבתי האבות די מזניחים את כל אלה. אפשר שלבת ולהכין רשימה לבדוק קצת באינטרנט ולשואל אותה. אפילו להתחיל הפוך מלשאול אותה (לא תמיד יודעים מה יש שם בחוץ שיכול לעזור לכן כדאי גם לחפש באינטרנט או להתיעץ עם חנות אורטופדית, גריאטר, וגם לשאול אותה)

אם יש כסף - להוציא להוציא להוציא, היא קשישה, הסוף לצערינו מעבר לפינה. כל הוצאה צריכה להיחשב ככמה היא עושה לה טוב ולא ככמה היא גדולה או קטנה. אלו הוצאות שעושים לאנשיםש צריכים לתכנן חיים שלמים. ואצלה זה הפוך. כולל להביא מטפלת ללילות אם זהמקל, כולל לקנות ציוד יקר. כל הקלה על הגוף והנפש הדואבים עוזרת. גם אם היא נראית "בסדר" וכאילו נדמה שהמשפחה זה הכל זה לא. זו רק ההתחלה (לכן זה יכול לתסכל - כי מה? הבאת שיפצת חצי מהזמן את איתה ועדיין האומללות היא אומללות. אז צריך להבין שבגיל הזה כל יום הוא מאבק לא רק לחיות אלא לחייך. מאחר והיא גם איבדה את בנה, ומצבה הנפשי במילא רעוע אז תמיד יש מקום לעזרים, מטפלות, ועוד).
  1. אם זה מתאים לה ובשיתוף איתה לבדוק אפשרות לשיחה שבועית עם איש מקצוע כלשהו, מישהו שיעזו ר לפרוק (במידה והיא סגורה בפנייך). את אומרתש היא סובלת ממחלת נפש ואחרי ניסיון התאבדות, לכן כדאי שאיש מקצוע יהיה מעורב ברמת ההקשבה והווכונה.
  2. יש מועדון קשישים בקיבוץ? יש קשיש אחר שניתן יהיה להזמין אליכם או לצאת להיפגש איתו/ה על ספסל קבוע בקיבוץ כל יום בחמש למשל? או לפחות חוג אחד או אפילו מישהי שבאופן פרטי תבוא (בקביוצים יש מלא יוצרות שישמחו תמורת 40 שח לשעה לעבוד עם מישהי על יצירה,). לצייר בפחם, ריפוי בעיסוק, לבשל - אם קשה להרים ולהעביר סירים, אז ביחד - עם המטפלת. משהו חווייתי שיקצור תשבוחות.
  1. תבדקי את הכדורים שלה יחד עם רופא שאת סומכת עליו. הרבה פעמים דוחפים לקשישים כדורים שעושים להם רע, הרבה מדי כדורים מיותרים, הרבה תופעות לוואי שעושות יותר רע מטוב, לפעמים כדורים סותרים. שבי עם רופאת משפחה, קצת גוגל או יעוץ גריאטרי מרופא באמת טוב ובדקי מה באמת היא צריכה לקחת. וגם תוספי מזון - חומצה פולית, ברזל, בי 12, ועוד (לא על דעת עצמך! אומגה 3 אסור לתת אם היא מקבלת כדור או זריקה לדילול דם למשל).
  1. חשיבות התדירות והזמנים הקבועים והשיגרה הבטוחה - אם רק חלק מההצעות כאן אם ייושמו, ימלאו לה את היום והנשמה, אחרים - יקלו את החיים, היא תהיה מסופקת יותר תהיה לה מטרה ולכם יהיה קל יותר. הכי חשוב לערב אותה בכל, לא להנחית עליה, זה לא מוסד. לשאול, ולהציע ואם כן, להכניס כל שינוי בהדרגה. יש קשישים שעצם האשפוז בבית חולים על שום דבר, חולש ה- מדרדר אותם פיזית ונפשית בגלל השינוי. כל שינוי צריך להיכנס בהדרגה, ואגב הבהלה שלה מהחברה של המטםלת זה דוגמא שלינוי אח דיותר מדי שיושב על המקום החרד של מה יקרה איתי. תחשבי שתי בנות מקשקשות לה מעל לראש והיא תלויה בהן והן זרות. עם אחת קל יותר ליצור קשר ולסמוך אבל שתים. כשהן עזורות בעצמן (מעבר לחוצפה!). הכל קשור להכל, יקל עליה סדר יום קל, רגוע נעים, עם הרבה הפסקות, להיות בקרבת הבית בחצר הסמוכה או בפעילות עדינה, לשבת על ספסל או עם מעט אנשים. לקפל כביסה, לברור אורז, למיין דברים. מה שאפשר לעשות בישיבה ומפעיל את הידיים. ושיהיו לפחות כמה פעילויותק בועות בשעות קבועות (ארוחות, פחות או יותר, פגישה איתך לכתיבת סיפור החיים נגיד 3 פעמים בשבוע בשעה 9 בערב, פגישה עם איש מקצוע פעם בשבוע, ומטפלת בשעות קבועות).
  1. פרגון - לא תאמיני כמה חשוב כמו לכולנו בכל גיל אבל בגיל הזה בפרט - בגידת הגוף, הכאב, תחשבי שיותר מחצי עושר היא חווה הידרדרות פיזית, ומקומה כחיונית ומועילה לא קיים כבר הרבה שנים בכל הבתי אבות האלה. לשבח, להודות, לפרגן, לדבר במילים על כמה היא תורמת לכם בבית. זה יותר חשוב מהכל. להגיד לה, סבתא אני מאושרת שאת כאן, הפכת את החיים שלנו ליותר טובים אבל לא רק להסתפק באמירות כלליות. סבתא בזכותך הילד היודעת איקס מיקס דריקס. להחמיא על קיפול הכביסה, שרק היא מקפלת כל כך מדויק או מהיר או יפה או עדין, להחמיא על בגד שתפרה בעבר, לספר לה על דברים טוביםש אבא שלך סיפר עליה לכם, להגיד לה שלא צירפת אותה אליכם רק בשבילה שקודם כל רצית להיות קרובה אליה כי את אוהבת אותה ואת יודעת שאת יכולה ללמוד ממנה (תגידי לה שאת אוהבת אותה בכל הזדמנות, בלילה ובבוקר כשנפרדים, זה הזמן.. לא נשאר הרבה). אם היא מבשלת משהו טעים - זה הכי טעים בעולם. ואם דיברת על בעיות פוריות - תתייעצי איתה, חוכמת זקנת השבט לא תסולא בפז. ואם לילדה יש חום - תתייעצי איתה. ואם יצא פצע - תשאלי, מה היא מציעה לעשות. ומתכונים - היא בטח יודעת לספר על כמה מתכונים שתוכלי להוציא אל הפועל וכמובן לצאת בהצהרות מעל השולחן שזה בזכות סבתא. ההתמוגגות שלך מהשיחות על דהעברשלכן מוכרת לי, אלו המקומות שכל המסביב נזנח, אפשר גם להתמוגג מהיום יום אם היא הופכת לזו שמתייעצים איתה ונותנים לה קרדיט (בלי לחץ, רק במקומות שכיף לה לתת מעצמה ושנראה שזה יעשה לה טוב). וגם מתנות נשיות קטנות, קרם ידיים, מטפחת ראש או כובע חמוד, צמיד צבעוני. לא רק ההישרדות גם היופי וההתחדות טובים. ואני גם הייתי אומרת - לבשל /לקנות מזונות שהיא אוהבת אויל גם מהילדות וגם כאלה שלא הכי מותר, בגיל הזה, יש רופאים שיגידו - לעזאזל מה מותר ואסור, אפילו בגילאים צעירים יותר - אז אם היא נמנעה מסוכר - אפשר לאכול שוקולד, או מטוגנים וכו' - כל מה שבא ועושה לה טעים ו (ושלא עושה רע אח"כ בבטן)

המעשה שלך מדהים, לא מובן מאליו, את הגשמת פנטזיה שלי, ואת גיבורה ענקית. כל מי שחושב שהוא מבין מה את עוברת, בי שעבר זאת, צריך לחשוב שוב. זה מאוד מאוד לא פשוט. זה קשה, תובעני, לא תמיד מתגמל והרבה פעמים מאכזב, מעלה הרבה שאלות נוקבות, מייאש. לא סתם אומרים שבשביל טיפול בילד מספיקה אמא אחת אבל טיפול באמא כל הילדים לא מספיקים. וסבתא... גם הזיקנה לכשעצמה מאמללת. זה לא תינוק שצומח ומצחיק ומשובב נפש. ולגבי המוות, לכולם עוברת בראש המחשבה, שיקרה או לא יקרה, ובדרכ אנחנו רוצים בריאות אבל יש רגעים שקשה לה לך וברור שזה עולה. זה טבעי. את בחברה טובה.

אבל לצד הקושי, את סועדת אותה בערוב ימיה, מספקת לה משענת ומקור לנחמה וסעד יחידים וחמים ובאמת קשובים אחרי שנים במוסדות (וכמה שנראה לך שלפעמים את מפשלת כי לפעמים זה נראה כך במוסדות הטובים ביותר מפשלים כאג'נדה, לא רואים את הבן אדם, הוא בורג במערכת סופג יחס בין קורקטי ועד משפיל ומקטין, גם במוסודת הטובים, אנשים לא באמת יודיעם מה קורה שם לקשישים מאוד מבוגרים ונסיון ההתאבדות שלה לא הגיע כי היה לה כל כך טוב או שמשיהו אחד היה קשוב אליה), את עכשיו העוגן לאישה הזו שהיא חזקה מהכל, וכי עובדה שהיא כאן, למרות מה שעברה, אז מה זה הופך אותך? (())

בא לי לבכות. הזיקנה הזאת והכאב הזה, ואת שאת נהדרת.

לגור עם סבתא

על ידי אין_ייאוש* » 24 אוגוסט 2012, 00:41

הברכה האהובה עלי:
שתתגשמנה כל משאלות לבך לטובה !
{@

לגור עם סבתא

על ידי החיוך_האטרוסקי* » 23 אוגוסט 2012, 21:45

לא כתבתי הרבה זמן...
יש שיגרה, ולא פשוט פה.
יכול להיות שאני נמנעת מלכתוב כשאין לי "סיפורים מחממי לב" לספר..
היה הבודק של ביטוח לאומי, לראות כמה שעות עזרה נקבל.. והייתי לחוצה. אני עדיין לחוצה. לא החזירו תשובה עדיין..
בת'כלס, נסתדר בכל מקרה אם נצטרך, אבל זה מלחיץ ( האם זה ככה גם עם אישורי חנ"ב??:-)
וגם, אנחנו נורא רוצים עוד ילד, והתחלנו טיפולים. זה קשה. אני מניחה שהעיסוק בסבתא מסיח קצת את הדעת, אבל היומיום לא תמיד קל.
השבוע היה יום משפחות במועדון, היו פעילויות לילדים ובסהכ היה נחמד. עמוס אנשים..
וראיתי את סבתא פתאום, קשישה כזאת.. היה גם לה עמוס מידי. היא בת 89, הכי מבוגרת שם, מן הסתם.
פתאום אני מבחינה בין "סוגי זקנים". פעם בן 75 ובן 85 היה די אותו דבר.
היא כבר עייפה, וגם כואבת חלק גדול מהזמן. חתכנו משם מוקדם.
אני מהרהרת הרבה במוות..
בבקרים, כשהיא מאחרת לקום, אני מקשיבה טוב טוב אם יש איזה רחש מהחדר שלה, וכשאין, אני מציצה לראות אם השמיכה עולה ויורדת..
האם אני חוששת מזה שהיא תמות? האם אני מייחלת לזה באיזה שהוא מקום?
אני מזכירה לעצמי, שמה שבטוח זה שבסוף זה יקרה, אז עדיף להניח לזה.
אני מוצאת שזה אפילו דומה במידה מסוימת למחשבות המתישות שלי על הריון..איך זה יהיה, ומתי, ומה אעשה, ואיך נתנהג..
מה יש לי???
למה לא להתרכז בהווה וזהו?
חבר אמר לי להיות פעילה. וזה כל כך מה שאני צריכה עכשיו. לעשות דברים.
המון זמן עובר לי בלנקות לבשל לסדר לקלח..
עוד לא התאפסתי עם עצמי על איך אני מסדרת לי את הזמן.
גם המון זמן לא הלכתי לרקוד, וזה חסר לי.. אני משמינה בינתיים..
ובקיצור, אני מלהגת קצת יותר מידי כרגע..
אפילו לא יודעת עם איזו משאלה לסיים כאן..
מתפללת לתבונה לראות את המציאות בצורה נקייה,
ולהיות אקטיבית בחיים שלי. זה בטח לא ברור פה, אבל לי זה ברור..
ולהתעסק בעיקר ולא בטפל.
לילה טוב..

לגור עם סבתא

על ידי אין_ייאוש* » 02 אוגוסט 2012, 00:49

סיפורים מקסימים!
רפואה שלמה לבתך.

לגור עם סבתא

על ידי אהבת_עולם* » 31 יולי 2012, 01:14

מרגשת כל פעם מחדש...

לגור עם סבתא

על ידי נהר_ואור* » 29 יולי 2012, 21:44

חיבוקים ואנחת געגוע.

לגור עם סבתא

על ידי הרגע_שלפני* » 29 יולי 2012, 19:55

_תודה שאת כותבת.
flower_

לגור עם סבתא

על ידי מי_מה* » 29 יולי 2012, 19:12

אני גיליתי אותך בגלל אמא של נושקי וטלהצ'וק :-) ומחרה מחזיקה אחריה במה שהיא אמרה@}

לגור עם סבתא

על ידי אמא_של_נושקי_וטלהצ'וק* » 29 יולי 2012, 17:02

גם אני גיליתי אותך רק עכשיו פתאום.

סבתא באה אליי כולה מתרגשת נישקה אותי ואמרה לי, איזו חכמה את!
באמת חכמה. ובכלל נהדרת!
תודה שאת כותבת.
@}

לגור עם סבתא

על ידי החיוך_האטרוסקי* » 29 יולי 2012, 14:08

תודה חברות יקרות..איזה כייף לקבל תמיכה כזאת:)
הנה היום יש לי שני סיפורים נחמדים..
הייתי בחנות צעצועים לקניית מתנה לבת של חברה, והחלטתי לצ'פר גם את הבת שלי.. קניתי חבילת פלסטלינה צבעונית. כשהגעתי הביתה, נתתי לסבתא את המתנה, ואמרתי לה שתיתן לבתי.
יצאתי מהחדר, והיא קראה לה בקול שתבוא אליה.. אז היא נתנה לה את זה.
וואו:) איזו התרגשות.. החמודונת שלי צעקה במלוא גרון" תודה רבה סבתא!!!" ורצה להראות לנו במה זכתה.
סבתא באה אליי כולה מתרגשת נישקה אותי ואמרה לי, איזו חכמה את!
בכלל לא חשבתי על זה קודם.. הרי חלק מהעניין עם סבא סבתא זה צ'ופרים ומתנות, והרי לסבתא שלי אין יכולת לקנות בעצמה.. אפילו היא לא במוד חשיבה כזה ( לא שזה רע, עם אימי אני נלחמת כל הזמן שתפסיק להביא פלסטיקים למיניהם), אבל אין ספק שזה עשה את שלו, מבחינת שתיהן.
וסיפור נוסף:
הקטנה שלי שמה לב לשיניים התותבות של סבתא- בכלל, היא שמה לב להכל- מציצה לחדר של סבתא לפני השינה כשאני משכיבה אותה, לפעמים גם מבקשת להכנס ונכנסת, מציצה בי רוחצת אותה.., ולפני כמה ימים , כשישבנו בסלון, שאלה מה יש לשיניים של סבתא. הסברתי לה מה זה שיניים תותבות, ואז היא ביקשה לראות אותן. שאלתי את סבתא אם היא מסכימה להראות לה את השיניים, אז היא אמרה- למה לא? הוציאה את השיניים והראתה לה. החמודה שלי התבוננה בעניין, ושאלה למה זה ככה וגם אם את השיניים שלה היא תוציא כשהיא תהיה זקנה:-)
סבתא אמרה לה שבגלל שהיא לא טיפלה בשיניים שלה כמו שצריך, היו צריכים להוציא לה אותן, ולכן הכינו לה את אלו כדי שהיא תוכל לאכול. הקטנה שאלה אם זה כואב לה, אז היא אמרה שעכשיו זה לא כואב, אבל זה לא היה נעים.. ושאם היא תטפל בשיניים שלה, אז לא בטוח שתצטרך להוציא.
נחשו מי לא מפספס מאז צחצוח בוקר וערב?:-) אפשר לספר על בדף לשכנוע ילדים לצחצח שיניים, בטח יש אחד כזה, לא?
קיצר,
היה מרגש לראות את השיח הזה בינהן, ואת הנכונות של סבתא..והסקרנות של המתוקה שלי.
איזה יופי זה, בחיי.. תודה תודה על כל זה.
חוצמזה, היום הסעתי את סבתא למועדון וחזרתי הביתה כי הקטנה חולה.. סבתא חזרה במונית שהזמנתי מראש, והנה, עוד צעד בעצמאות ובבנית השגרה.
אפשר לשלוח אותה לשם במונית. איזה פלא זה:-)
נראה שאני אופטימית היום.. טוב שאני כותבת, כי צריך לזכור את זה!
שבוע טוב שיהיה.. ותודה..

לגור עם סבתא

על ידי אני* » 23 יולי 2012, 21:41

ללכת עם מה שמרגיש טבעי ונכון לא יכול להיות שגעון. זה יכול להיות מאתגר ומתיש ולפעמים כמעט מייאש ובהחלט אפשר להבין את הבנזוג שרוצה שיהיה לך יותר קל (וגם לו).
אבל המטרה שלנו היא לא למצוא את הדרך הקלה ביותר. בחיים שזורים אתגרים ורק איתם מגיעים סיפוק ונחת אמיתיים.
כמו שהבנתי בתקופה שבה הבלגן שאחרי הלידה החל להסתדר - הכל זמני!
ואיזה תענוג זה לשבת בסוף יום או שבוע או תקופה ולומר לעצמך - עשית נכון, עשית טוב לאהובים שלך.
את השראה

לגור עם סבתא

על ידי הילה_גביש* » 23 יולי 2012, 20:10

פעם ראשונה שאני קוראת את הבלוג.
ריגשת אותי כ"כ, בכיתי,צחקתי בצחוק גדול (אור במיטה מנסה להרדם שואל אותי אמא למה את צוחקת..).
את נהדרת ואמיצה ועירנית לסביבתך, לפעמים העירנות הזו גורמת להיותר בשליטה, לפעמים היאט פשוט מדוייקת ומאפשרת לך לתת בדיוק מה שצריך.
בכל דבר יש מינוס ופלוס, והפלוס שלך כ"כ גדול!! את מיוחדת במינך, הלוואי עלי שהייתי יכולה לתת לאמא שלי כמו שאת נותנת לסבתיך!
אוהבת אותך!

לגור עם סבתא

על ידי החיוך_האטרוסקי* » 22 יולי 2012, 21:48

קיצר..
היה לי כל כך קשה לשמוע את זה..
בכלל אין לי כוחות להתווכח. וניסיתי בכל זאת..
הוא בכלל לא בטוח בעניין החנב, היתה לו חוויה סבבה בבית ספר ואני מגזימה כל הזמן.
אני מרגישה על זמן שאול.. היא כבר בת ארבע, ויש עוד שנתיים עד בית ספר. וכבר עכשיו כולם מסביב הולכים לגן, ולא יהיה לה עם מי לשחק במשך היום.
מצאתי את עצמי הבוקר חושבת איך להעסיק אותה היום, והתעצבנתי על עצמי.. אני בכלל לא חושבת שאני אמורה להעסיק אותה.
קשה שאני עם האג'נדות כל הזמן, והוא זורם איתי עד ש.. ואני מפחדת שהוא יישבר לי או יברח ממני או מה..
חברים אמרו לי ש"הוא בכלל הסיפור האמיתי פה".. איך שהוא הולך איתי ככה עם השיגעון הזה, ובכלל..
והאמת היא, שהוא באמת נהדר ונפלא .. עברנו דירה, והוא בונה לי הכל בשתי ידיו, מחולל קסם בכל דבר שהוא נוגע בו.
ואבא נהדר.. ואוהב אותי. אני יודעת את זה. אחרת, מה כל זה?
ועם זאת,
אני קצת מתרעמת לנוכח האמירה"שגעון"..
תודה צוויליך על ההארה שלך, כי זה בדיוק זה- הכי טבעי והכי הגיוני שאמא תהיה נוכחת בחיים וביומיום של הבת שלה.
והכי הגיוני והכי טבעי שסבתא תזדקן איתנו פה. כי אנחנו גם ככה פה. זה לא שיגעון.
שיגעון היה כשהיא היתה בבית אבות בצד השני של הארץ, ולא דיברה עם אף אחד כל היום.
ויותר מזה- שגעון זה שלא ידעתי עד עכשיו איך נראה גוף זקן, ומה קורה כשהמערכת הפיזית מתבלה ומזדקנת, ואיך אומרים ביוגוסלבית "אני עייפה".
..ועם מי אני רבה עכשיו?
אני גם עייפה, ובורחת לפעמים..
אז כמו שניסיתי לקצר..
לא הכל רומנטי כמו שנטיתי לראות בהתחלה.
ויש קושי גם בשגרה הרגועה יחסית שנבנית לאט לאט..
ואני ממש מקווה שנוכל להגיע לפארק הירדן. מ מ ש מקווה.
יום עאסל יום בעסל..כמו תמיד.
ניסיתי לחשוב על משהו קטן נחמד לסיום, אבל לא עולה לי כלום עכשיו..'צטערת..
שוב תודה לכם על ההשתתפות והתגובות
חיבוק בחזרה
לילה טוב

לגור עם סבתא

על ידי החיוך_האטרוסקי* » 22 יולי 2012, 21:23

וואו..
לא הייתי פה כמה זמן.. ואיזה תגובות מקסימות:-)
תודה לכולכם..
חשבתי שלא כתבתי הרבה זמן, כי לא היו יותר מידי דברים מרגשים:-) אפילו פחות ממרגשים..
באה לנו השיגרה לאט לאט, דברים נרגעים, הלו"ז מקבל צורה, אפשר לתכנן תכניות..
וגם כבדות באה..
עד שהגיע סוף השבוע האחרון הייתי כבר עם הלשון בחוץ, מתה לנסוע מפה.
יש לנו מטפלת חדשה לשעות הצורך, ונסענו למרכז ליומולדתי.
היה כל כך כייף לנסוע מפה, לאמשנה שאצל אימי היה טעון ומתיש כמו תמיד.. (אני אוהבת את כולם שם, אבל מתיש מתיש..)
ובדרך הביתה שיחה עם בנזוגי, והוא עייף, וקשה לו.
עובד המון, וכשהוא חוזר, אז אני עם הלשון בחוץ, משאירה לו את הילדה ועפה לפגישה עם חברה או לקנות משהו.. את הילדה ואת סבתא.
ושוב הסטרס הזה..
הכל הגללי.. אני לא באמת מתמודדת וזורקת עליו ..ככה אני מרגישה.
מצד אחד, חשוב לי שיגיד מה הוא מרגיש ויוציא את זה, ומצד שני ישר אני רוצה לתקן ולהראות לו שאין סיבה לקושי ושהכל יהיה בסדר אם רק...
קונטרול פריק כבר אמרנו?
אוףף..
ואז הוא בא לי עם זה שאולי אני פשוט מקשה על עצמי, ולא חייבים את החינוך הביתי.. שהילדה צריכה חברה במשך היום ושאני הורגת את עצמי ביומים הזה..
תיכף אמשיך, סבתא קוראת לי:-)

לגור עם סבתא

על ידי צוויליך* » 12 יולי 2012, 21:22

חיוך,
כל כך ריגשת אותי. רק בשביל זה היה שווה האתר (-: .
באמת. 1000 (()) (()) (()) .
את אמיצה ומדהימה והשי הזה לסבתך, לילדתך ולך, וגם למכרייך (וקוראייך) שנפתח להם לפתע אופק נוסף...

תודה

צוויל
האתר הזה ואג'נדת החנ"ב שבבסיסו, ואת מוסיפה, כמו שלא חייבים לשלוח את הילד למוסד, גם את סבתא אפשר לחבק בבית.
פתאום אני חושב על הסיפור ההוא על האסקימואים והזקנים והשלג, ועלינו היום.

לגור עם סבתא

על ידי סאלי_תדמור* » 12 יולי 2012, 19:24

נהנית לקרוא כל מילה שלך (())

לגור עם סבתא

על ידי דרם* » 12 יולי 2012, 12:35

_לראות את הגוף בזקנתו, ולראות את היופי שלו
לראות את השדיים שלה, שנראים בדיוק כמו שלי, רק עייפים יותר
ואת השערות העקשניות בסנטר, שאני מוציאה לה עם פינצטה, שגם אותם ירשתי ממנה בלב כבד..
זה לא ייאמן. פשוט אין מילים לתאר את הדבר הזה..
מרגישה שזכיתי להצצה קדימה, ומתרגשת לנוכח זה._
וואו כמה ריגשת אותי.
אין לי מילים.
מקווה בבוא העת להיות שם באותו אופן עבור הוריי.
תודה

לגור עם סבתא

על ידי יוליקו* » 11 יולי 2012, 09:50

תודה על הדף!
לא נשתין על הפרחים....
איזה רעיון מדליק!!!

לגור עם סבתא

על ידי tאמא* » 11 יולי 2012, 09:27

(())

לגור עם סבתא

על ידי שני_צו* » 09 יולי 2012, 09:43

יקירתי היפה,

רק עכשיו גיליתי אותך כאן.

תודה לך על הדף הזה.

את השראה!

אוהבת אותך.

לגור עם סבתא

על ידי אהבת_עולם* » 08 יולי 2012, 19:50

וואו. אני נפעמת לקרוא את מה שאת עושה.
מדהים ומרגש.
|אלף פרחים|

לגור עם סבתא

על ידי החיוך_האטרוסקי* » 07 יולי 2012, 21:02

כותבת מהר, לפני שיברח לי המומנטום..
רגע אחרי עיסוי שלפני השינה.. מין טלטול- ליטוף שיוט כזה.
אמרתי לעצמי, תפתחי את הלב שלך ותזרימי לה אהבה.. דמייני שהגוף שלה הוא המשך שלך.. ראיתי את עצמי קשישה כזאת..
והיא נהנית מזה..
לפני יומיים הייתי באופוריה ממש, הצטערתי שלא כתבתי באותו רגע, אבל לא ממש הצלחתי להכיל את ההתרגשות שאחזה בי.
זה קרה משתי סיבות שקרו במקביל:
סיימתי לקרוא את "אל ארץ הגומא" של אהרון אפלפלד. מסע של אם יהודיה עם בנה בן ה17 שנולד לאב גוי, אל ארץ ילדותה- מאוסטריה אל בוקובינה.
הכל מלא נופים של הבלקן, טעמים, צבעים וחיי כפריים , בעיקר נוצרים. סבי מהצד השני הגיע מבוקובינה, וסבתא הגיעה מיוגוסלביה, שזה די דומה מבחינות מסוימות.
הספר לחץ לי על המון כפתורים, ויחד עם הנוכחות של סבתא, ראיתי אותה שם, בכפר שלה, עם החיים הקשים שעברה, וכמובן, מלחמת העולם השנייה ואללה יסתור..
אני יודעת שזה ממש טפשי, אבל פתאום קלטתי את כל הגדולה המדהימה של היהדות.. ואני אחרי שנים של חינוך ותנועת נוער וציונות והכל..
פתאום ראיתי את זה בעיני רוחי והכל התבהר לי
אלפי שנים, בכל העולם, בין אם באירופה או באפריקה או בכל מקום, רוב העולם חי את חייו, מהיום למחר. עובדים אדמה מתחתנים יולדים ילדים חולים מחלימים בונים מתים. דור אחרי דור. יום אחרי ויום.
ויש עם אחד- הצטייר לי כמו נחלים קטנים בכל מקום כזה, של אנשים, שמגיל צעיר שולחים את הילדים שלהם ללמוד, ולשאול שאלות של מוסר וטוב ורע מינקות עד מוות. הוגים בזה יומם ולילה ולא מרפים ומחפשים את האמת. וזה בתוך תוכם ולא מוותרים על זה.
וכל השאר כמעט בכלל לא עוסקים בזה.
ידעתי את כל זה, אבל התמונות האלה שטפו אותי פתאום, והיממו אותי.
אחרי שסיימתי לבכות עם סוף הספר, ניגשתי למחשב וחיפשתי קצת על הכפר או המחוז שסבתא באה ממנו.
אני בספק אם זה קיים היום. בכל מקרה, יש לי הרבה עבודה בכיוון, אבל נניח לזה עכשיו.
יצאנו החוצה לכוס תה של ארבע, ופתאום באה לי הברקה.
אמרתי לסבתא שפעם ארצה לנסוע לקרואטיה, ושאני רוצה שתלמד אותי כמה מילים, אם היא מוכנה..
וואו!
הרגשתי שמצאתי את הדרך שחיפשתי..
עוד מילה ועוד מילה, והרהור, וחיוך.. והשיא היה כשאמרתי לשכנה שעברה ממול:
מותק, נה מוי פישיטה נה מה צבצ'ה!!
אל תשתיני לי על הפרחים
סבתא פרצה בכזה צחוק, שלדעתי שנים לא צחקה:-)
החלטנו שכל יום נלמד כמה מילים.. זה גם מאפשר לסיפורים קצת לצוף, כשביכולתה לסנן ולמתן איך שהיא רוצה.. יש הרבה כאב בסיפורים שלה, והרבה היא לא מוכנה לספר.. והנה, פתאום גישה למשהו נקי. רק מילים פשוטות, קטנות.. מחברות.
אז יש רגעים מרגשים מאוד, ויש גם הרבה קושי.. אני עוד צריכה ללמוד לאזן, וייקח לי זמן.. אבל יהיה בסדר.
פפףףף,
זהו לעכשיו
תודה על החיבוקים שלכם, כייף להרגיש שיש עם מי לשתף.
שיהיה שבוע טוב:-)

לגור עם סבתא

על ידי tאמא* » 05 יולי 2012, 15:15

גם אני קוראת בשקיקה ! ישר כוח! תהני מהרגעים הטובים... ותנצרי את הרגעים הקשים... כי עד 120 בבריאות לסבתא , עד כמה שישמע מוזר מתגעגעים גם לרגעים הקשים.

לגור עם סבתא

על ידי אין_ייאוש* » 05 יולי 2012, 00:47

גם אני מרותקת!
יישר כוח!

לגור עם סבתא

על ידי טנא_מלא_כוכבים* » 04 יולי 2012, 22:53

קוראת בשקיקה. תודה על הדף הזה ועל החיוך.

לגור עם סבתא

על ידי החיוך_האטרוסקי* » 04 יולי 2012, 22:07

לילה טוב..
תודה על ההתייחסויות:) לא יודעת איך מעבירים מהדף ההוא לזה. אם מישהו פנוי לזה ומעוניין, אני אשמח, למה לא:-)
ולוטם- תודה :-) מתגלגלים לאט לאט.
אני כותבת למרות העייפות, כי היום היה יום טוב.
סבתא הסכימה ללכת שוב למועדון קשישים בעיר הקרובה.
רבע שעה נסיעה, והיה לי חצי יום עם הילדה בבריכה..
ומה שיותר מעולה זה, שהיה לה טוב הפעם!! יו הו!!
עשו לה פדיקור, קבלה 2 ארוחות לטעמה, והרגישה טוב. אמרה שאפשר להגיע לשם גם פעמיים בשבוע מבחינתה!
מה שאומר שאני יכולה לשים אותה שם ולנסוע למפגש:-)
אסירת תודה על זה, בחיי...
ועוד משהו קרה השבוע-
לפני שבועיים, לבקשת ביתה, דודתי, הרופא שלה אמר שאפשר להוריד מינון של כדור מסוים לחצי.
אני קצת חששתי, אבל הלכתי עם זה.
עם הזמן שעבר שמתי לב שהיא יותר חיונית, אך עם זאת גם יותר עצבנית. לפני כמה ימים צעקה על הקטנה שלי בזעם.
ואני, הסתובבתי מתוחה ומתוסבכת.. גיליתי שאני כועסת עליה ועל ההתנהגות שלה..
היא חצופה, מרירה, עצבנית.. התחלתי להתווכח איתה ביני לבין עצמי..
לקח זמן עד שנפל האסימון שזה בעצם לא בשליטתה..
לקח עוד זמן עד שהרמתי טלפון לרופא.. ככ חששתי מזה
פחדתי שיגיד לי שעליי לאכול את הדייסה שבישלתי, שאני אשמה בכל זה, שצריך להתמודד..
והוא היה כל כך עדין ונעים, ואמר בפשטות לחזור למינון הקודם. וזהו.
והמצב השתנה..
ואני שוב אסירת תודה על ההבנה שנחתה עליי פתאום.. אני לא מנהלת את העולם, ולא אחראית להכל
יש המון דברים שאינם בשליטתי..
אני רק צריכה להיות מספיק קשובה כדי להצליח לראות מה כן ומה לא..
זהו.
אז תודה על יום טוב שעבר,
וכן, גם על מערכת עיכול שעובדת באופן נורמלי.. תודה לאל:) כשהייתי לראשונה בבית של חברה שחזרה בתשובה, ראיתי את הברכה ליד השירותים של ברוך שעשה נקבים חלולים חלולים או משהו כזה.. זה הצחיק אותי אז..
והנה היום, על כל דבר כזה אני מברכת:-) לא יודעת אם זה מצחיק או עצוב או מה.. שיהיה מצחיק, יותר עדיף
הולכת לישון
לילה טוב

לגור עם סבתא

על ידי לוטם_מרווני* » 30 יוני 2012, 20:10

קראתי, הסתקרנתי עוד. אולי אני יכולה לעזור, הרי גם אני ב קיבוץ בצפון_?

לגור עם סבתא

על ידי אהבת_עולם* » 30 יוני 2012, 19:21

בדף לטפל בהורים וגם בילדים יש את הפרומו.. הניק שלי שם הנכדה ממקודם.. זה די מספר את הרוב

אולי תעבירי/תעתיקי את זה לראש הדף הזה?
נראה לי כדאי...

לגור עם סבתא

על ידי החיוך_האטרוסקי* » 30 יוני 2012, 18:56

הי לוטם:)
יש לי רק שניה כרגע..
בדף לטפל בהורים וגם בילדים יש את הפרומו.. הניק שלי שם הנכדה ממקודם.. זה די מספר את הרוב:-)
תודה על ההתיחסות:)

לגור עם סבתא

על ידי לוטם_מרווני* » 30 יוני 2012, 16:52

שלום לך, לראשונה בדף הזה.
קראתי את כולו בהתרגשות.
ומעתה- אני כאן, קוראת, מברכת על המעשים הטובים.
בת כמה הילדה?
איך יצא שסבתך הגיעה אלייך ויצאה מבית האבות?
האם המשפחה המורחבת עוזרת?

לגור עם סבתא

על ידי הרגע_שלפני* » 30 יוני 2012, 14:28

זה רק אצלך, לכל אחד מופיע במודגש רק המשתמש שלו, שתראי בקלות איפה הגבת. לא יודעת איך מבטלים.

לגור עם סבתא

על ידי החיוך_האטרוסקי* » 30 יוני 2012, 10:49

חוצמזה,
הניק שלי מופיע בהדגשה כחולה
האם רק אצלי או לעיני כולם
למה זה? איך מורידים את זה?
מי יודע?

לגור עם סבתא

על ידי החיוך_האטרוסקי* » 30 יוני 2012, 10:43

ותודה על התגובות, שבת שלום:)

לגור עם סבתא

על ידי החיוך_האטרוסקי* » 30 יוני 2012, 10:42

שבת שלום..
אז מה היה לנו? נראה לי שעוד מעט סוגרים חודש..
וואו..
את הבקשה לקצבת סיעוד בביטוח לאומי עוד לא הגשתי, אי"ה ישתבח שמו לעד, אעשה זאת מחר.. ובינתיים שילמתי למישהי שחברה המליצה עליה כדי שתהיה עם סבתא ואנחנו נוכל קצת לצאת.
זה באמת חשוב מאוד.
חוצמזה, גם אמאשלי היתה פה כמה ימים, ואני שמחה מאוד על זה.
אני קצת עצבנית איתה לפעמים, אבל אני משתדלת להזכיר לעצמי שזה בכלל לא מובן מאליו שיש לי אמא, וחשוב לי לעבוד על זה.
הקטנה שלי ענתה לה בחוצפה, ונחרדתי, בעיקר משום ששמעתי את עצמי מהפה של הילדה. אני חייבת לעבוד על זה, ומהר.
ברור לי שהיא לומדת הכל ממני, וזאת היתה מראה מטרידה מאוד.
היה חודש קשה.
גם עם בנזוגי עלו קשיים..
הוא הרבה לא פה, וקשה לו איתי כי אני עצבנית.
אני מרגישה לבד מידי הרבה פעמים ויודעת גם שאני מכניסה את עצמי לזה.
עם זאת,
לאט לאט נכנסים לשגרה מסוימת.. סבתא מרגישה קצת יותר טוב. תודה לאל, מערכת העיכול שלה מתייצבת ולא היו לנו תאונות השבוע
טפו טפו חמסה חמסה חמסה
וגם הקטנה כבר יותר רגועה
אני מצליחה להצחיק את סבתא לפעמים, וזה כייף
וגם עושה לה קצת עיסוי לפני השינה
ורואה איך היא מתמסרת בשקט, כל ערב קצת יותר
אמרתי לה שהשיעור שלה עכשיו זה ללמוד להינות ולקבל
היא אשה מאוד גאה שהיתה עצמאית מאוד עד לא מזמן.. זה לא קל לה
אתמול היו אצלינו חברים לארוחת ערב, והיה הומה ונחמד.. וסבתא נהנתה לה, ככה זה נראה לי לפחות,
ושמחתי על זה.
זהו.
בנזוגי והקטנה נסעו לים, ואני פה בשקט.. מתכננת לצייר קצת.סבתא קיפלה כביסה, ועכשיו נחה.
תודה על השקט הנחמד הזה
שבוע טוב שיהיה:-)

חזרה למעלה