טוב, נראה שלא הצלחתי לשכנע שדרושים אמצעים חריפים כדי להיות אפקטיביים במאבק בבעית העושר.
כיוון שכך, וכיוון שאני גר בארה"ב וכיוון ש, ודאי תתפלאו לשמוע, הבעלים של ווול מארט,
רובסון וולטון
הוא חבר מאוד קרוב של הוריי החלטתי לאזור אומץ ולבקש להפגש איתו כדי לשוחח עמו. אולי דווקא המפגש החזיתי עמו יספק לי טעונים שלא חשבתי עליהם. אולי כאן אני אשתכנע, סוף סוף, שצריך להיות "בעד".
למרבה ההפתעה הוא נענה והזמין אותי אמש לביתו. לא זאת ועוד, אלא שהיו שם עוד 2 מנכלי"ם של תאגידים בינ"ל ענקיים. בינהם מנכ"ל APPLE המפורסם, סטיב גובס.
ספרתי להם על "באופן טבעי" ועל הדיון שלנו פה בקהילה וירטואלית בתוך מדינה קטנה . ספרתי להם שהקונצנזוס בדיון נטה לכיוון של חרם צרכנים ו/או התנהגות צרכנית אלטרנטיבית - קניה אצל עסקים קטנים, שלושת ה Rים (Reduce, Reuse. Recycle). ספרתי לו גם שההצעות שלי של פעילות חזיתית נגד ניצול העובדים נוסח וול מארט ע"י איסור מכירת מוצרים שנוצרו תוך ניצול וכ"ו נתפסו כ"קיצוניות" וכבעלות מטען אנרגטי שלילי.
רובסון צחק צחוק גדול, אמר שאני משמח אותו מאוד והסביר לי כך:
"יש לי 20 מיליארד דולר. הסיבה שהצלחתי לעשות אותם היא כזו: אני משלם לעובדים בעולם ה III שכר רעב ומוכר את המוצרים בזול בעולם המערבי. הרגתי את כל המתחרים שלי, סגרתי בעקיפין עשרות אלפי חנויות והשאר היסטוריה – נכתבו שלושים ספרים רק להשמיץ אותי. הכל נכון – אבל לי יש 20 בליון דולר."
אבל איך ,שאלתי, איך לא הצליחו לעצור אותך האזרחים ? מה לא אכפת להם שמרכזי הערים שלהם
התררוקנו ? הם לא מרגישים אי נוחות שמישהו עובד 18 שעות ביממה כדי שהם יקנו בגדים בזול ?
"תראה, ידידי הצעיר. הציבור מורכב משלוש קבוצות: אלא שחושבים שכך זה צודק. חסידי מילטון פרידמן
ושר האוצר שלכם, מה שמו אינני זוכר. השיכור בביב השופכין נמצא במקום המדויק ביותר שבו הוא אמור להמצא ועובד הנקיון בוול מארט שעובד בלי תנאים סוציאלים נמצא במקום המדויק שהועיד לו הטבע.
לצערי, זו קבוצה קטנה. הקבוצה השניה היא ענקית. היא כל אלא שלא ממש יודעים איפא ואיך אני מייצר וגם אם כן - זה לא ממש מענין אותם. חלקם כן שמעו על הניצול, אבל למי יש זמן להתעסק בדברים כאלו שיש
ילדים, עבודה, משכנתא ועוד ענינים. גם ככה הם מספרים לעצמם שהם משלמים 80 אחוז מס, אז הם בטח לא צריכים להמנע מלקנות בזול.
הקבוצה השלישית הם אלא שחושבים שמה שאני עושה לא בסדר והחליטו שצריך לעשות משהו.
המזל הכי גדול שלי בחיים היא שרובם רוצים להיות בעד.
הם מארגנים חרם צרכנים (ולא מבינים שעל כל מחרים יש 10000 קונים), הם מחליפים בינהם מוצרים יד שניה. הם אכן פוגמים לי קצת במכירות. אלולא הם הייתי האיש ה 7 בעושרו בתבל, וכך אני רק ה –8 חי חי חי.
הם לא רוצים להיות נגדי. זה רע לקרמה שלהם.
הקבוצה שהכי מסכנת אותי הם המיעוט (בתוך הקבוצה השלישית) שפועלים נגדי. הם כבר סגרו לי סניפים והפסדתי מאות מליונים.
תגיד, גם אצלכם לעירייה יש סמכות להחליט שלחברות מסוימות אסור למכור בתחום המוניציפאלי שלה ?
כאן, אני לא מצליח לפתוח חנויות איפא שיש את כל הליברלים השמאלניים הללו "
אצלנו, אמרתי לו, היחסים בין העיריות לממשלה מסובכים.
אין לעיריות סמכות, כמו בארה"ב להחליט, ממניעים פוליטיים או מוסריים, שאסור לחברות מסוימות לסחור בתחומן. הממשלה תתערב. אצלנו אין הפקרות. אבל אם הם מפסיקות לשלם לעובדים שלהם שכר – זה כבר לא ענין של הממשלה.
אבל, נחזור לענין עצמו. למה, שאלתי אותו, כ"כ שמחתי אותך ?
"כי ספרת לי שבקרב הקבוצה השלישית ה"בעדים" מנסים לרפות את ידיהם של ה"נגדים". הם אומרים להם
שחרם צרכנים יעזור. אוי אוי אוי, זה נהדר. שימשיכו כך. הם כול כך עוזרים. אם כל אלו שמבינים מה שאני עושה יעסקו בחרמות שלהם ובשווקי קח תן שלהם – אני קופץ ברשימה של בליונרים. רק שלא יתחילו להעביר חוקים נגדי. זה הסוף שלי. תראו מה קרה לדרום אפריקה עם כל החוקים שהעבירו נגד מסחר עמה. אלוהים יעזור לי. "
טוב, הייתי קצת מיואש לשמוע את זה. אבל, בכ"ז לא כל יום נקראת לאדם מן הישוב להזדמנות לפגוש אנשים כאלו, רעים ככל שיהיו בעיני.
החלטתי לשאול את מנכ"ל APPLE על מה שקראתי שבמפעלי הייצור שלהם בסין דורשים מנשים לעשות הפלה אם ברצונם להמשיך לעבוד (!!) תגיד, סטיב גובס, זה נכון ?
"ידידי הישראלי הצעיר. אם תצטט אני אכחיש, אך זה נכון. לצערי הרב נעמי קליין כתבה על זה ב NO LOGO ומכירותינו ירדו ב 2 אלפיות האחוז בעקבות יציאת הספר."
איך אפשר, שאלתי, איך אפשר להכריח נשים להפיל ?
"תראה. השוק תחרותי ומיקרוסופט בעורפינו. נשים בהריון עובדות לאט מדי. חוץ מזה אנחנו לא מכריחים אף אחת לעבוד ובטח לא להפיל. הם לא חייבות להמשיך לעבוד.
תאמין לי שאם לה ההיינו שם, הם היו יולדות ילד שהיה אח"כ רעב. היש משהו לא מוסרי בלהציע, להציע לרעב עבדות תמורת אוכל ?"
בשבילי זה היה יותר מדי. קמתי להפרד לשלום.
"למה שלא תסע למפעלים שלנו בסין ותשאל אל העובדים שם מה מעדיפים, שאל אותי חבר המשפחה,
רובסון וולטון ?"
אני, לסין ? יש לי תינוקת בבית והשיניים שלה יוצאות, ועבודה ...
תטוס במטוס הפרטי שלי, הוא הציע לי. אתה הרי בן משפחה עבורי, גם אם דעותיך מטורפות.
מחר אתה כבר בחזרה !
איך ניתן לסרב להצעה כזו ?
שלוש שעות אח"כ המטוס המרווח עזב את מסלול ההמראה בסאן פרנסיסקו בדרכו לשנחאי, אליה הגעתי אחרי 8 שעות טיסה.
בדרך גלשתי לכל האתרים החתרניים שעוזרים לעובדים בעולם ה III ומצאתי מפעל שמיצר בגדי ילדים
וסוללות. מן שילוב מוזר. למדתי מהאתרים הללו שהבגדים משווקים גם ישראל. סוף סוך תחזינה עיני בפלא שמאפשר לאמי לקנות לבתי 4 זוגות מכנסיים בשוק בכרמל ב 20 שקל.
מרחק שעה נסיעה משדה התעופה בשנחאי ,דרך פרברי עוני שלא יאמנו, מגיעים ל"אזור לא מס" והכל נראה בדיוק כפי שתארה נעמי קליין ב NO LOGO -
אלפי מפעלים שבהם דחוסים מאות אלפי עובדים בתת תנאים. נעמי קליין קראה לזה "פלנטה אחרת", כנראה לא היתה מודעת לאסוציאציה הקטנצקית שלנו הישראלים למונח הזה (כי בכ"ז, זה באמת לא נורא כמו מה שהיה "שם").
נגשתי לדבר עם פועלי הייצור. צחוק הגורל שהם עטפו את הבטריות בעטיפה בעברית. המשלוח של דורסל הולך לישראל. עולם קטן וגלובלי.
אחרי שהובטח להם שלא יפוטרו אם ישוחחו איתי במהלך העבודה (ושיחות במהלך העבוד הם לעולם גורם לפיטורים במפעלים הללו) ושיוכלו לומר לי מה שהם רוצים – פרשנו לחדר צדדי.
ספרתי להם בקצרה על הדיון של
להיות בעד להיות נגד . שאלתי מה דעתם ?
מה יעזור להם ?
מאבק "בעד" שיצור בעתיד עולם שבו הם לא ינוצלו או מאבק חזיתי "נגד" המעסיקים שלהם וממשלות המערב שמתירות להם לשווק את תוצרת הניצול. הסברתי להם שמאבק הנגד יאלץ אותנו לכפות על מדינות אחרות (שלהם למשל) חוקי עבודה. מה שנתפס בעיני חלקנו, כאן בבאופן טבעי, כלא ראוי.
הם צחקו. אבל צחוק שונה מאוד מרובסון הבליונר עמו שוחחתי אמש. צחוק מר מלענה.
כיון שטרחתי ונסעתי עד שנחאי הרחוקה, אביא את דבריהם מלה במלה ואסיים:
"תמיד שאלנו עצמינו איפא הסולידריות האנושית, למה במערב ממשיכים לקנות את המוצרים ולא מכריחים את הבוסים שלנו להפסיק להתאכזר אלינו. אבל לאחרונה הבנו. לאנשים קשה לדמיין מה זה להיות במצב שלנו. באמת קשה. מה זה לעבוד 18 שעות ביממה 7 ימים בשבוע ולקבל משכורת שבקושי מספיקה לקנות אוכל לילדים. מה זה להיות מפוטרים כי יום אחד חולים ולא הגענו לעבודה. מה זה לעבוד חולים כי הברירה זה פיטורים (יש פיצויים שאלתי בחשש ? ומיד הצטערתי ששאלתי ) ואז גם לא יהיה בכלל אוכל לילדים.
אנשים לא מבינים את הקשר בין זה שהם קונים בזול לבין העבדות שלנו. אנשים לא מבינים כמה רוע יש ב DVD שהם קונים"
אמרתי להם שיש הרבה אנשים שמבינים, וכואבים אבל עדיין מתלבטים אם לפעול "נגד" או לפעול "בעד".
ספרתי להם על הטעונים בדיון שלנו. שאלתי, אז להיות בעד או נגד ?
כאן התערבה בשיחה אחת העובדות באגף הסוללות (אלו שהולכות לישראל).
"תראה, היא אמרה, אני לא יודעת בדיוק מה אתם יכולים לעשות, אבל אנחנו צריכים עזרה מהר מאוד. אנחנו מורעלים מהחומצות ועובדים מתים מסרטן במספרים מבהילים. המפעל בכלל לא מאורר. פעם התארגנו ודרשו מאוררים, אז פטרו את כל העובדים במפעל והביאו למחרת חדשים (ידעה נעמי קליין על מה היא מדברת, אמרתי לעצמי). לי אין ברירה. יש לי ילדים בבית. אני ממשיכה לעבוד. תעשו מה שראוי בעינכם
כדי שאוכל לחיות כאדם.
אני צריכה עזרה מהר. החומצות הרעילות הורגות אותי לאט.
אין כאן אויר."
טוב, נראה שלא הצלחתי לשכנע שדרושים אמצעים חריפים כדי להיות אפקטיביים במאבק בבעית העושר.
כיוון שכך, וכיוון שאני גר בארה"ב וכיוון ש, ודאי תתפלאו לשמוע, הבעלים של ווול מארט, [url=http://www.forbes.com/maserati/billionaires2004/LIRP47X.html?passListId=10&passYear=2004&passListType=Person&uniqueId=P47X&datatype=Person]רובסון וולטון[/url]
הוא חבר מאוד קרוב של הוריי החלטתי לאזור אומץ ולבקש להפגש איתו כדי לשוחח עמו. אולי דווקא המפגש החזיתי עמו יספק לי טעונים שלא חשבתי עליהם. אולי כאן אני אשתכנע, סוף סוף, שצריך להיות "בעד".
למרבה ההפתעה הוא נענה והזמין אותי אמש לביתו. לא זאת ועוד, אלא שהיו שם עוד 2 מנכלי"ם של תאגידים בינ"ל ענקיים. בינהם מנכ"ל APPLE המפורסם, סטיב גובס.
ספרתי להם על "באופן טבעי" ועל הדיון שלנו פה בקהילה וירטואלית בתוך מדינה קטנה . ספרתי להם שהקונצנזוס בדיון נטה לכיוון של חרם צרכנים ו/או התנהגות צרכנית אלטרנטיבית - קניה אצל עסקים קטנים, שלושת ה Rים (Reduce, Reuse. Recycle). ספרתי לו גם שההצעות שלי של פעילות חזיתית נגד ניצול העובדים נוסח וול מארט ע"י איסור מכירת מוצרים שנוצרו תוך ניצול וכ"ו נתפסו כ"קיצוניות" וכבעלות מטען אנרגטי שלילי.
רובסון צחק צחוק גדול, אמר שאני משמח אותו מאוד והסביר לי כך:
"יש לי 20 מיליארד דולר. הסיבה שהצלחתי לעשות אותם היא כזו: אני משלם לעובדים בעולם ה III שכר רעב ומוכר את המוצרים בזול בעולם המערבי. הרגתי את כל המתחרים שלי, סגרתי בעקיפין עשרות אלפי חנויות והשאר היסטוריה – נכתבו שלושים ספרים רק להשמיץ אותי. הכל נכון – אבל לי יש 20 בליון דולר."
אבל איך ,שאלתי, איך לא הצליחו לעצור אותך האזרחים ? מה לא אכפת להם שמרכזי הערים שלהם
התררוקנו ? הם לא מרגישים אי נוחות שמישהו עובד 18 שעות ביממה כדי שהם יקנו בגדים בזול ?
"תראה, ידידי הצעיר. הציבור מורכב משלוש קבוצות: אלא שחושבים שכך זה צודק. חסידי מילטון פרידמן
ושר האוצר שלכם, מה שמו אינני זוכר. השיכור בביב השופכין נמצא במקום המדויק ביותר שבו הוא אמור להמצא ועובד הנקיון בוול מארט שעובד בלי תנאים סוציאלים נמצא במקום המדויק שהועיד לו הטבע.
לצערי, זו קבוצה קטנה. הקבוצה השניה היא ענקית. היא כל אלא שלא ממש יודעים איפא ואיך אני מייצר וגם אם כן - זה לא ממש מענין אותם. חלקם כן שמעו על הניצול, אבל למי יש זמן להתעסק בדברים כאלו שיש
ילדים, עבודה, משכנתא ועוד ענינים. גם ככה הם מספרים לעצמם שהם משלמים 80 אחוז מס, אז הם בטח לא צריכים להמנע מלקנות בזול.
הקבוצה השלישית הם אלא שחושבים שמה שאני עושה לא בסדר והחליטו שצריך לעשות משהו.
[b]המזל הכי גדול שלי בחיים היא שרובם רוצים להיות בעד.[/b]
הם מארגנים חרם צרכנים (ולא מבינים שעל כל מחרים יש 10000 קונים), הם מחליפים בינהם מוצרים יד שניה. הם אכן פוגמים לי קצת במכירות. אלולא הם הייתי האיש ה 7 בעושרו בתבל, וכך אני רק ה –8 חי חי חי.
הם לא רוצים להיות נגדי. זה רע לקרמה שלהם.
הקבוצה שהכי מסכנת אותי הם המיעוט (בתוך הקבוצה השלישית) שפועלים נגדי. הם כבר סגרו לי סניפים והפסדתי מאות מליונים.
תגיד, גם אצלכם לעירייה יש סמכות להחליט שלחברות מסוימות אסור למכור בתחום המוניציפאלי שלה ?
כאן, אני לא מצליח לפתוח חנויות איפא שיש את כל הליברלים השמאלניים הללו "
אצלנו, אמרתי לו, היחסים בין העיריות לממשלה מסובכים.
אין לעיריות סמכות, כמו בארה"ב להחליט, ממניעים פוליטיים או מוסריים, שאסור לחברות מסוימות לסחור בתחומן. הממשלה תתערב. אצלנו אין הפקרות. אבל אם הם מפסיקות לשלם לעובדים שלהם שכר – זה כבר לא ענין של הממשלה.
אבל, נחזור לענין עצמו. למה, שאלתי אותו, כ"כ שמחתי אותך ?
"כי ספרת לי שבקרב הקבוצה השלישית ה"בעדים" מנסים לרפות את ידיהם של ה"נגדים". הם אומרים להם
שחרם צרכנים יעזור. אוי אוי אוי, זה נהדר. שימשיכו כך. הם כול כך עוזרים. אם כל אלו שמבינים מה שאני עושה יעסקו בחרמות שלהם ובשווקי קח תן שלהם – אני קופץ ברשימה של בליונרים. רק שלא יתחילו להעביר חוקים נגדי. זה הסוף שלי. תראו מה קרה לדרום אפריקה עם כל החוקים שהעבירו נגד מסחר עמה. אלוהים יעזור לי. "
טוב, הייתי קצת מיואש לשמוע את זה. אבל, בכ"ז לא כל יום נקראת לאדם מן הישוב להזדמנות לפגוש אנשים כאלו, רעים ככל שיהיו בעיני.
החלטתי לשאול את מנכ"ל APPLE על מה שקראתי שבמפעלי הייצור שלהם בסין דורשים מנשים לעשות הפלה אם ברצונם להמשיך לעבוד (!!) תגיד, סטיב גובס, זה נכון ?
"ידידי הישראלי הצעיר. אם תצטט אני אכחיש, אך זה נכון. לצערי הרב נעמי קליין כתבה על זה ב NO LOGO ומכירותינו ירדו ב 2 אלפיות האחוז בעקבות יציאת הספר."
איך אפשר, שאלתי, איך אפשר להכריח נשים להפיל ?
"תראה. השוק תחרותי ומיקרוסופט בעורפינו. נשים בהריון עובדות לאט מדי. חוץ מזה אנחנו לא מכריחים אף אחת לעבוד ובטח לא להפיל. הם לא חייבות להמשיך לעבוד.
תאמין לי שאם לה ההיינו שם, הם היו יולדות ילד שהיה אח"כ רעב. היש משהו לא מוסרי בלהציע, להציע לרעב עבדות תמורת אוכל ?"
בשבילי זה היה יותר מדי. קמתי להפרד לשלום.
"למה שלא תסע למפעלים שלנו בסין ותשאל אל העובדים שם מה מעדיפים, שאל אותי חבר המשפחה,
רובסון וולטון ?"
אני, לסין ? יש לי תינוקת בבית והשיניים שלה יוצאות, ועבודה ...
תטוס במטוס הפרטי שלי, הוא הציע לי. אתה הרי בן משפחה עבורי, גם אם דעותיך מטורפות.
מחר אתה כבר בחזרה !
איך ניתן לסרב להצעה כזו ?
שלוש שעות אח"כ המטוס המרווח עזב את מסלול ההמראה בסאן פרנסיסקו בדרכו לשנחאי, אליה הגעתי אחרי 8 שעות טיסה.
בדרך גלשתי לכל האתרים החתרניים שעוזרים לעובדים בעולם ה III ומצאתי מפעל שמיצר בגדי ילדים
וסוללות. מן שילוב מוזר. למדתי מהאתרים הללו שהבגדים משווקים גם ישראל. סוף סוך תחזינה עיני בפלא שמאפשר לאמי לקנות לבתי 4 זוגות מכנסיים בשוק בכרמל ב 20 שקל.
מרחק שעה נסיעה משדה התעופה בשנחאי ,דרך פרברי עוני שלא יאמנו, מגיעים ל"אזור לא מס" והכל נראה בדיוק כפי שתארה נעמי קליין ב NO LOGO -
אלפי מפעלים שבהם דחוסים מאות אלפי עובדים בתת תנאים. נעמי קליין קראה לזה "פלנטה אחרת", כנראה לא היתה מודעת לאסוציאציה הקטנצקית שלנו הישראלים למונח הזה (כי בכ"ז, זה באמת לא נורא כמו מה שהיה "שם").
נגשתי לדבר עם פועלי הייצור. צחוק הגורל שהם עטפו את הבטריות בעטיפה בעברית. המשלוח של דורסל הולך לישראל. עולם קטן וגלובלי.
אחרי שהובטח להם שלא יפוטרו אם ישוחחו איתי במהלך העבודה (ושיחות במהלך העבוד הם לעולם גורם לפיטורים במפעלים הללו) ושיוכלו לומר לי מה שהם רוצים – פרשנו לחדר צדדי.
ספרתי להם בקצרה על הדיון של [po]להיות בעד להיות נגד[/po] . שאלתי מה דעתם ?
מה יעזור להם ?
מאבק "בעד" שיצור בעתיד עולם שבו הם לא ינוצלו או מאבק חזיתי "נגד" המעסיקים שלהם וממשלות המערב שמתירות להם לשווק את תוצרת הניצול. הסברתי להם שמאבק הנגד יאלץ אותנו לכפות על מדינות אחרות (שלהם למשל) חוקי עבודה. מה שנתפס בעיני חלקנו, כאן בבאופן טבעי, כלא ראוי.
הם צחקו. אבל צחוק שונה מאוד מרובסון הבליונר עמו שוחחתי אמש. צחוק מר מלענה.
כיון שטרחתי ונסעתי עד שנחאי הרחוקה, אביא את דבריהם מלה במלה ואסיים:
"תמיד שאלנו עצמינו איפא הסולידריות האנושית, למה במערב ממשיכים לקנות את המוצרים ולא מכריחים את הבוסים שלנו להפסיק להתאכזר אלינו. אבל לאחרונה הבנו. לאנשים קשה לדמיין מה זה להיות במצב שלנו. באמת קשה. מה זה לעבוד 18 שעות ביממה 7 ימים בשבוע ולקבל משכורת שבקושי מספיקה לקנות אוכל לילדים. מה זה להיות מפוטרים כי יום אחד חולים ולא הגענו לעבודה. מה זה לעבוד חולים כי הברירה זה פיטורים (יש פיצויים שאלתי בחשש ? ומיד הצטערתי ששאלתי ) ואז גם לא יהיה בכלל אוכל לילדים.
אנשים לא מבינים את הקשר בין זה שהם קונים בזול לבין העבדות שלנו. אנשים לא מבינים כמה רוע יש ב DVD שהם קונים"
אמרתי להם שיש הרבה אנשים שמבינים, וכואבים אבל עדיין מתלבטים אם לפעול "נגד" או לפעול "בעד".
ספרתי להם על הטעונים בדיון שלנו. שאלתי, אז להיות בעד או נגד ?
כאן התערבה בשיחה אחת העובדות באגף הסוללות (אלו שהולכות לישראל).
"תראה, היא אמרה, אני לא יודעת בדיוק מה אתם יכולים לעשות, אבל אנחנו צריכים עזרה מהר מאוד. אנחנו מורעלים מהחומצות ועובדים מתים מסרטן במספרים מבהילים. המפעל בכלל לא מאורר. פעם התארגנו ודרשו מאוררים, אז פטרו את כל העובדים במפעל והביאו למחרת חדשים (ידעה נעמי קליין על מה היא מדברת, אמרתי לעצמי). לי אין ברירה. יש לי ילדים בבית. אני ממשיכה לעבוד. תעשו מה שראוי בעינכם
כדי שאוכל לחיות כאדם.
אני צריכה עזרה מהר. החומצות הרעילות הורגות אותי לאט. [b]אין כאן אויר.[/b]"