אני הנקתי וגמלתי בגיל שלוש וחצי.
הילדון היה נלהב ביותר להנקה, ובמשך תקופה ארוכה ינק בלי חשבון, אפילו עשר פעמים ביום (בין גיל שנה לשלוש בערך) עד שירד לי האסימון שזה מכביד עלי ושאני יכולה להוריד הנקות ביום. אז הורדתי לשתיים ביום.
גמילת לילה היתה סיפור... לא ניכנס לזה, רק לתאר שזה היה הדרגתי ובשלבים, מגיל שנתיים וחצי בערך שאז הורדתי הנקות לילה, אחר כך את הנקת ההירדמות, ובסוף גם הצלחתי להיפטר מהנקת חמש בבוקר שדי מיררה לי את החיים.
נשארתי עם שתי הנקות ביום וחשבתי שזה יהיה בסדר ושאוכל להמשיך להניק עד גיל 4, אבל אז הפטמות שלי התחילו להתלונן. כאבים בלתי ברורים ומציקים, לפעמים פצעון, פעם אחת הפצעון הפריש פיסה זעירה של צינורית חלב. הרבה יותר מאוחר מישהי אמרה לי שאלה כנראה היו סימנים שהחלב שלי התחיל להתייבש.
אז בסוף הבנתי שזה ממש לא כיף ולא עובד. אמרתי לבחורצ'יק שהוא יצטרך להפסיק לינוק. הוא מחה ואמר "אבל אמרת שאוכל להמשיך עד גיל ארבע!!!". אמרתי, נכון, אבל מה לעשות שהגוף שלי לא יכול להמשיך. לא עובד.
הוא בדיוק הגיע אז לגיל שלוש וחצי, אז אמרתי לו שנעשה לו מסיבת יומולדת 3.5 שתהיה גם מסיבת הפסקת הנקה, עם עוגה ועם מתנה מיוחדת. אז הוא הסכים - העיסקה נראתה לו משתלמת
עשינו מסיבה, היתה עוגה, קניתי לו משחק קופסה של תומס הקטר (לפי בחירתו) וסגרתי את הבאסטה.
ואז כשהוא היה מבקש לינוק, בימים הראשונים, הייתי מזכירה לו שזה נגמר ומציעה לו שנשחק במשחק החדש, במקום.
הוא קיבל את זה, אבל ראית שהצורך לינוק עדיין היה קיים. הוא ילד מחובר-לאמא ברמה מאוד מאוד גבוהה. מאוד צריך המון מגע, חיבוק, יחס, תשומת לב - הכל.
כעבור זמן מה נוצר דפוס שבו הוא בא ומבקש לינוק, אני אומרת לו שלא, אז הוא אמר "רק בכאילו" או משהו דומה. או "רק קצת". אז הייתי מאפשרת לו לשבת על הציצי ולהחזיק אותו בפה תוך שאני סופרת עד עשר. הוא התמקח על 11
ושם זה נסגר. וככה זה היה במשך כמה חודשים: הוא בא מדי פעם, מבקש לינוק, אני נותנת לו 11 שניות (איטיות) על כל ציץ, והוא הולך, שבע רצון למדי.
אחר כך היתה תקופה שהוא הביא לי את הקופיף שלו להנקה. אותו הליך, וגם לזה הסכמתי.
אבל הכי משעשע:
כמה חודשים אחרי הגמילה, הכלבה של חברה שלנו מתה. בעקבות זה היו לנו כמה שיחות מעניינות על מוות, ואני סיפרתי לילדים על קשת האמונות השונות שאנשים מאמינים בהן, מה קורה אחרי שמתים. והזכרתי גם גלגול נשמות.
שבוע אחר כך הוא בא אלי ואומר לי: "אמא, אם אני אמות ואוולד מחדש, אני אוכל שוב פעם לינוק?"
"אה.... כן, אני מניחה כך" אמרתי לו "אם תיוולד מחדש אתה תהיה שוב תינוק קטן, וסביר מאוד להניח שתינק שוב".
"לא, לא!" הוא אמר לי "לא בתור תינוק קטן! לא תינוק קטן בן שלוש, או תינוק קטן בן שלוש וחצי. כשאני אהיה יותר גדול, אני עדיין אוכל לינוק?"
כמעט שאמרתי לו "על זה תצטרך לדון עם האמא הבאה שלך..." אבל החלטתי שזה באמת קונספט מרחיק לכת. עדיף לא להעלות את האפשרות....
בקיצור, זה האדם היחיד שאני מכירה שאימץ את האמונה בגלגול נשמות מתוך תקווה להרוויח עוד כמה חודשי יניקה
אני הנקתי וגמלתי בגיל שלוש וחצי.
הילדון היה נלהב ביותר להנקה, ובמשך תקופה ארוכה ינק בלי חשבון, אפילו עשר פעמים ביום (בין גיל שנה לשלוש בערך) עד שירד לי האסימון שזה מכביד עלי ושאני יכולה להוריד הנקות ביום. אז הורדתי לשתיים ביום.
גמילת לילה היתה סיפור... לא ניכנס לזה, רק לתאר שזה היה הדרגתי ובשלבים, מגיל שנתיים וחצי בערך שאז הורדתי הנקות לילה, אחר כך את הנקת ההירדמות, ובסוף גם הצלחתי להיפטר מהנקת חמש בבוקר שדי מיררה לי את החיים.
נשארתי עם שתי הנקות ביום וחשבתי שזה יהיה בסדר ושאוכל להמשיך להניק עד גיל 4, אבל אז הפטמות שלי התחילו להתלונן. כאבים בלתי ברורים ומציקים, לפעמים פצעון, פעם אחת הפצעון הפריש פיסה זעירה של צינורית חלב. הרבה יותר מאוחר מישהי אמרה לי שאלה כנראה היו סימנים שהחלב שלי התחיל להתייבש.
אז בסוף הבנתי שזה ממש לא כיף ולא עובד. אמרתי לבחורצ'יק שהוא יצטרך להפסיק לינוק. הוא מחה ואמר "אבל אמרת שאוכל להמשיך עד גיל ארבע!!!". אמרתי, נכון, אבל מה לעשות שהגוף שלי לא יכול להמשיך. לא עובד.
הוא בדיוק הגיע אז לגיל שלוש וחצי, אז אמרתי לו שנעשה לו מסיבת יומולדת 3.5 שתהיה גם מסיבת הפסקת הנקה, עם עוגה ועם מתנה מיוחדת. אז הוא הסכים - העיסקה נראתה לו משתלמת :-D
עשינו מסיבה, היתה עוגה, קניתי לו משחק קופסה של תומס הקטר (לפי בחירתו) וסגרתי את הבאסטה.
ואז כשהוא היה מבקש לינוק, בימים הראשונים, הייתי מזכירה לו שזה נגמר ומציעה לו שנשחק במשחק החדש, במקום.
הוא קיבל את זה, אבל ראית שהצורך לינוק עדיין היה קיים. הוא ילד מחובר-לאמא ברמה מאוד מאוד גבוהה. מאוד צריך המון מגע, חיבוק, יחס, תשומת לב - הכל.
כעבור זמן מה נוצר דפוס שבו הוא בא ומבקש לינוק, אני אומרת לו שלא, אז הוא אמר "רק בכאילו" או משהו דומה. או "רק קצת". אז הייתי מאפשרת לו לשבת על הציצי ולהחזיק אותו בפה תוך שאני סופרת עד עשר. הוא התמקח על 11 :-D ושם זה נסגר. וככה זה היה במשך כמה חודשים: הוא בא מדי פעם, מבקש לינוק, אני נותנת לו 11 שניות (איטיות) על כל ציץ, והוא הולך, שבע רצון למדי.
אחר כך היתה תקופה שהוא הביא לי את הקופיף שלו להנקה. אותו הליך, וגם לזה הסכמתי.
אבל הכי משעשע:
כמה חודשים אחרי הגמילה, הכלבה של חברה שלנו מתה. בעקבות זה היו לנו כמה שיחות מעניינות על מוות, ואני סיפרתי לילדים על קשת האמונות השונות שאנשים מאמינים בהן, מה קורה אחרי שמתים. והזכרתי גם גלגול נשמות.
שבוע אחר כך הוא בא אלי ואומר לי: "אמא, אם אני אמות ואוולד מחדש, אני אוכל שוב פעם לינוק?"
"אה.... כן, אני מניחה כך" אמרתי לו "אם תיוולד מחדש אתה תהיה שוב תינוק קטן, וסביר מאוד להניח שתינק שוב".
"לא, לא!" הוא אמר לי "לא בתור תינוק קטן! לא תינוק קטן בן שלוש, או תינוק קטן בן שלוש וחצי. כשאני אהיה יותר גדול, אני עדיין אוכל לינוק?"
:-D
כמעט שאמרתי לו "על זה תצטרך לדון עם האמא הבאה שלך..." אבל החלטתי שזה באמת קונספט מרחיק לכת. עדיף לא להעלות את האפשרות....
בקיצור, זה האדם היחיד שאני מכירה שאימץ את האמונה בגלגול נשמות מתוך תקווה להרוויח עוד כמה חודשי יניקה ;-)