נהניית לקרוא פה

היי
קראתי את העמוד הזה בהנאה.
אני לא מה'קבוצה' שלכן, אבל יש לי חברה כזאת שלכל מקום מאחרת ולא מתארגנת כמו שצריך בזמן. והיא עוד בלי ילדים..
כבר למדתי לא להתעצבן עליה, אבל עדיין מתסכל לקבוע איתה שעה מסויימת ולהיות מוכנה כמו ייקית פולניה ממזל בתולה (למה כמו?!) 5 דק' לפני הזמן כדי שהיא לא תצטרך לחכות לי ואז לגלות שהיא עוד בכלל לא יצאה מהבית לכיווני..

אני תמיד הגעתי בזמן לכל מקום אבל דברים אחרים תמיד הייתי דוחה: עבודות לאוני'- מגישה במועד האחרון.. שטיפת כלים- מי ממהר? סידור החדר- מחר, בטוח! להתקשר לחברה שמזמן לא דיברתי איתה- אולי בדיוק היא עסוקה אני אנסה ביום אחר.. וכו' וכו'..
למזלי נתקלתי בשותפה שהיא יותר ייקית פוצית ממני והיא עושה הכל מייד כדי שהיא תוכל לצאת בזמן בלי להשאיר דברים לרגע האחרון. פשוט לקחת את הדברים וללכת. אז כשהיא צריכה לצאת ב7 בערב עם חברות ומגיעה ב 3 בצהריים הביתה- היא מייד אוכלת, מתקלחת, מתלבשת, מתאפרת ומתיישבת מול הטלויזיה מוכנה לצאת בכל שניה שיקראו לה..
מומלצת שותפה כזאת. זה טוב יותר מכל שיטה D-:

בהצלחה לכן בלימוד ההתארגנות!
מקווה בשבילכן שתצליחו.

שלום לכולן,
חזרתי אחרי שבת והנה הדף מלא ומשגשג. איזה יופי! (תגידו יש לנו סיכוי להיות דף חם...)
קודם כל אני בהחלט שמחה בשיתופכן, ובבקשה לא לפתוח דף אחר.
רציתי לומר שההסברים על התסמונת קצת מדכאים, ולכן נראה לי שלא אאמץ את התואר, אלא אסתפק רק ברעיונות לפתרונות.
למשל מציעים שם להיות בסביבה תומכת, אני מציעה שניצור כאן סביבה תומכת. אולי נתחיל בזה שכל אחת תגיד משהו טוב על עצמה, לפני כל דבר אחר. מה דעתכן?
אני צריכה לצאת, הולכת להתארגן.

נכון, גם אני כך!
הוא שאמרתי,
זה מתאים רק לפגישות רחוקות, ששוכחים את השעה האמיתית...:(

_זה ידוע שאנשים כמונו עושים הכל ברגע האחרון,
כי אנחנו מתאימים לעשיית הרבה דברים ביחד ובמהירות.
לא מתאים לנו להיות בשאנטי... אנחנו פשוט נרדמים במצבים כאלה._
טוב, אז אני בכל זאת קצת שונה. יכולה לעשות הרבה יחד ובמהירות ובכייף גדול מתמכרת לשאנטי.
יש ימים כאלו וכאלו :-)

[u]אני זוכרת שהציעו לי בעבר ללכת ליוגה, בשבילי זה סיוט!![/u]
יוגה זה הכייף הגדול שלי.
[u]האם גם את/ן לא אוהבות לעשות בטן/גב בחופשה?[/u]
כמעט רק בטן גב בשבילי :-) למרות שזה כבר לא ממש אפשרי אחרי הילד הראשון..
[u]אני מאלה שאוהבים לרקוד (ממש לרקוד בשביל הריקוד)[/u]
גמני. מאוד !

אולי ההבדלים מראים שלא מדובר "בתסמונת" מוגדרת? מה שכן, תנועה אכן מאוד מייטיבה עימי.

[u]מטלה אחת תשאירי לאוטו, ותצאי לפני כדי להספיק אותה[/u]
רעיון מוצלח, אנסה לאמץ.

מנפלאות היום:
כמו מנטרה אמרתי לעצמי שהיום אני יוצאת מהבית ב-08:30 ( עוד מאתמול למען האמת ) דמיינתי איך אני מכינה לבני הבית דיסה וכריכים, ומה אני לוקחת איתי צידה לדרך.. וזה ממש פעל!
בשעה המיועדת הינו מוכנים לצאת, אבל מה? בדיוק מכונת הכביסה סיימה. ואני שונאת את הכביסה שעומדת שעות בתוך המכונה, אז כמובן שהוצאתי הכל, ותליתי, עם הילדה שרוצה לעזור ועושה בקצב שלה..
הינו באוטו ב- 09:00. בדיוק חצי שעה אחרי הזמן המתוכנן :-)
לא רע נכון? כי אמרנו בעצם:
[u]כשמישהו קובע איתך שעת הגעה- רשמי חצי שעה לפני.[/u]
הרגשתי שהבוקר תיקתק [b]טוב[/b] ושאני לא הייתי מזדחלת מאחור ומרוב לחץ לא יודעת מה קודם ( ואז מתחילה פתאום לדאוג לכלים :-P ) ידעתי מה עלי לעשות והייתי מוכנה בזמן. [b]בחרתי[/b] להתעכב על משהו שחשוב לי.
@}

[u]אולי מספיק להכין רשימה כזו רק פעם אחת עבור כל מטרה[/u]
[u]לי לא עבד "לקרוא את החומר" רק לכתוב אותו בעצמי.[/u]
אתן יכולות לשלב:
להכין רשימה עם לו"ז נוסח:
ש-10 לצאת מהבית.
ש-20 להנעיל נעליים ולהלביש מעילים לכולם, סיבוב כיבוי אורות בבית.
ש-40 יושבים לאכול/לשתות.
וכו'
ואז, לקראת כל יום כזה (או אפילו בבוקר), להעתיק את הרשימה, כשזה מתורגם (7:10, 7:30, 7:40).

_אולי מספיק להכין רשימה כזו רק פעם אחת עבור כל מטרה, נגיד: יציאה מהבית עם הילדים ויציאה מהבית לבד.
ואז נשאר לך בכל פעם להתבונן ברשימה ולראות אם היא מספיק טובה ליציאה שלך מהבית_


מנסיון,
זה לא אותו הדבר.
כי יש משהו בכתיבה החוזרת והשינויים הדקים שגורם לכך שזה יופנם טוב יותר או שאהיה יותר בפוקוס על בדיוק צריך לעשות.
זה קצת כמו להתכונן למבחן. לי לא עבד "לקרוא את החומר" רק לכתוב אותו בעצמי.


_החלטתי לא להילחם בנטיה הזאת לעשות דברים ברגע האחרון.
החלטתי פשוט להתאים את החיים שלי לזה._

יש לי עוד רעיונות טובים לתת...

[u]זה נכון, אבל לא אשב בערב לפני....(גם זה דורש השקעה...:)).[/u]
אולי מספיק להכין רשימה כזו רק פעם אחת עבור כל מטרה, נגיד: יציאה מהבית עם הילדים ויציאה מהבית לבד.
ואז נשאר לך בכל פעם להתבונן ברשימה ולראות אם היא מספיק טובה ליציאה שלך מהבית.

בנוסף, תיק יציאה מהבית תמיד מוכן. לי יש תיק עבורי ותיק עבור כל הילדים כך שאם אני צריכה ליסוע לבד אני לוקחת את התיק שלי ורק מעבירה ארנק. לרוב זה התיק של הילדים, יש שם בגדים להחלפה, מגבונים ובקבוקי מים. כשאני מגיעה הביתה אני מוציאה את הבגדים המוחלפים לכביסה ומטעינה אותו מיד מחדש.

[po]מיץ פטל[/po]
הדף הראשון מעולה, השני עוד לא הספקתי

[po]נועה בר[/po]
היום יודעים שזו לא עצלנות, אלא צורת התנהלות אחרת
שימי לב למשל כמה את משקיעה בדברים אחרים.
אני, למשל, בעבודות לאוניברסיטה הייתי סופר יסודית ומעמיקה.

ועוד פטנט אחד -
לקחת משהו לעשות במכונית אם את מגיעה מוקדם מדיי :)
כלומר מטלה אחת תשאירי לאוטו,
ותצאי לפני כדי להספיק אותה

[po]מיץ פטל[/po]
כן, זו השיטה. השתתפתי באיזו סדנא ל-Adhd וכך אמרו לנו לעשות.
זה נכון, אבל לא אשב בערב לפני....(גם זה דורש השקעה...:)).
אבל עקרונית זו שיטה מעולה.

הבעייה שלי היא שקשה לי לצאת מהמיטה בבוקר.
אם אני יוצאת מהמיטה וקמה, כשכולם עוד בבית,
תוך כמה דקות אני הופכת לאנרג'ייזר ועושה הכל במהירות הבזק.
אם זה לקום עם התינוק ולחשוב מה לעשות היום - שום דבר לא זז...

היתה תקופה חלומית :)
שבעלי כיוון לא נכון את השעונים בבית
(קדימה כמובן), בלי שידעתי,
וגם באוטו.
אבל יום אחד הוא גילה את הטעות ופשוט החזיר אותם למצב הרגיל....

[po]לנועה בר[/po]
קראתי את תגובותייך בדפים אחרים,
ומאד אהבתי!
גם אני לא כל כך מבינה מה זה אומר שהאונה הפרונטאלית רדומה,
וגם שכחתי מה התפקודים הספציפיים שלה. צריך לקרוא על זה.
אבל בקיצור- אנחנו צריכים לרוץ קצת סביב הבלוק
כדי להיות מרוכזים ומדוייקים אחר כך..

ולשוקו!!! -
בקשר לעבודות:
זה ידוע שאנשים כמונו עושים הכל ברגע האחרון,
כי אנחנו מתאימים לעשיית הרבה דברים ביחד ובמהירות.
לא מתאים לנו להיות בשאנטי...
אנחנו פשוט נרדמים במצבים כאלה.
אני עדיין מחפשת מקצוע שיכיל את זה ואיזה אתגר אינטלקטואלי.
אני זוכרת שהציעו לי בעבר ללכת ליוגה, בשבילי זה סיוט!!

האם גם את/ן לא אוהבות לעשות בטן/גב בחופשה?
אני מאלה שאוהבים לרקוד (ממש לרקוד בשביל הריקוד)
לטייל, לצחוק ולשמוח בחברה.
לא כולם מבינים את זה...

החלטתי לא להילחם בנטיה הזאת לעשות דברים ברגע האחרון.
החלטתי פשוט להתאים את החיים שלי לזה.

ועכשיו- אכנס לקישור על [po]דחיינות כרונית[/po] .
נשמע לי מצויין.

אגב- תמיד אומרים שדחיינות היא פחד מההצלחה,
אני לא בטוחה שאצלי זה נכון.

יש כאן המון עצות חכמות:

http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/articles/article.asp?forum=201&a=13406&c=1432&sc=0&ssc=0

וגם כאן
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/articles/article.asp?forum=201&a=13407&c=1432&sc=0&ssc=0

יו אני ממש בחברה טובה.
גם אני מאחרת כרונית סופר מדופלמת.
לצערי היו לי לא מעט חברות עם קשרים קרובים ועמוקים שפוצצו את הקשר איתי בגלל זה.
ועד עכשיו יש כאלו שקשה להן איתי בגלל זה. למרות כל הסברי הקשיים שלי.

עכשיו אני יוצאת לעבודה פעמיים בשבוע וצריכה לעשות סיבוב של שעתיים לפני כדי להגיע בזמן.
אני מתעוררת ב5 וחצי בבוקר וזה קשה!!!!

מצד שני יש לי כמה פטנטים :

ערב לפני אני לוקחת דף ועט ומתחילה לרשום לוח זמנים למחר.
.
בשורת האמצע אני רושמת את השעה שבה אני אמורה להגיע לעבודה. (למשל ב שעה 9 בבוקר.)
שעת הגעה 9:00.
אני לוקחת לי רבע שעה איחור בטוח. כלומר שעת ההגעה שלי הוא 8:45.
לוקח לי שעה נסיעה + קצת פקקים. - אז אני רושמת עכשיו בשורה מעל :
יציאה ממשגב - 7:45.
זו גם השעה שבה אני אמורה להיות כבר באוטו בכייון יציאה מהישוב של הגן של בני.
מכאן שאם לוקח לי רבע שעה להפרד ממנו כולל לרדת מהאוטו אז בשעה 7:30 אני צריכה להיות כבר בחניה של הגן.
אני רושמת בשורה שמעל ההיא :
7:30 בגן.
לוקח לי רבע שעה לנסוע מבית חברתי שאצלה הקטנה נשארת, ועד לגן , אז אני אמורה לצאת ממנה כשאני בתוך האוטו בשעה 7:15.
רושמת :
יציאה לגן :7:15 .
וכו' וכו'.

אחרי שזה רשום אני מרגישה שיותר ברור לי מתי עלי להתעורר וכמה אני יכולה להמרח או להזדרז.

כמו כן אני רושמת לי את סדר הפעילויות של הקימה בבוקר :
לשרותים, לרחוץ שיניים, לסדר את השיער, להתלבש (20 דקות).
לאכול, להכין דיסה, לערוך שולחן, וכו' וכו'.

כמו כן ערב לפני אני מכינה את כל מה שניתן להכין מראש (שגם זאת אני רושמת ברשימה קטנה).
למשל בגדים שלי (כדי שלו אצטרך להתחיל לבחור).
בגדים של הילדים, תיקים, מטריות, מעילים, גרביים בתוך הנעליים. חלק מהאוכל שאקח איתי.
אני מוחקת מה שהכנתי ומקיפה בעיגול מה שלא.

אני שמה שעון נודניק לחצי שעה לפני זמן היציאה מהמיטה. ודוחקת בבן זוגי שיעיר אותי.

בבוקר השעון מצלצל בנודניק. ואני מאפשרת לעצמי להמרח קצת, להתעורר לאט.
ובן זוגי דואג שאקום בזמן.

ואז אני פשוט מסתכלת בדפים ועושה.
כמו רובוט. (אני די זומבי בשעה כזו).
אם שכחתי לכתוב משהו ערב קודם. זה אבוד.
אם פספסתי משהו - אז קשה לי להמשיך.
לא תמיד זה הולך בדיוק כמו שאני מתכננת. אבל רב הפעמים כן.
וזה נותן הרגשה נפלאה כשזה מצליח.
גם אם רב הדברים נעשו זה משמח אותי.
ואז היום זורם חלק. וטוב לי ולכולנו.


יצא לי די ארוך. אבל רציתי שתביני בדיוק למה אני מתכוונת.
אני חושבת שזה יכול לתת לך כיוון איך להתארגן.

אני כל כך מבינה אותך. להיות עם שני ילדים כל כך קטנים ועם קושי כזה זה מאוד מתסכל. מאוד.
כל שכן כשהסביבה לא תומכת.
הייתי שם. בעצמי.
קבלי חיבוק חזק חזק.

עדית שלום,
תודה על המכתב המלבב - איזו השקעה!
אני מזדהה עם הרבה דברים שתיארת, וברור לי כבר מזמן שיש לי בעיית התארגנות. בכל מקום שלמדתי הייתי בערך היחידה שלא הספיקה להכין כל מיני מטלות בזמן. תמיד הסתכלתי בעיניים כלות באלה המגיעות מוכנות עם התרגיל בניילונית למרצה או איזשהו פרויקט מוגמר שמבחינתי ברור שאין אפשרות לסיימו בתאריך הנקוב.ובכלל ביומיום אני בהלם לפעמים לראות את האמהות ששולפות מתיקן המסודר כל מה שרק צריך בכל רגע נתון (כמו שהתבוננתי בבית הספר בתלמידות שהיה להן קלמר מסודר עם כל מה שרק צריך). מכירה את התחושה? גם את נועה?

[u]בדיוק כשאני צריכה לצאת פתאם יש לי כוח לעשות דברים אחרים שלא הצלחתי קודם...,[/u]
לא ברור לי שזו אני. עם הילדים אני עובדת כל הזמן, אני מתארגנת המון זמן ליציאה, ואם אני מנסה להיזכר איך זה היה קודם - לא זוכרת שזה היה העניין.

[u]אני יוצאת ממש בשעה עצמה (איזו פאדיחה...). כמובן שיש מידרג - אם זו פגישה חשובה ולוקח 20 דקות להגיע, אצא 10 דקות לפני...:).[/u]
גם אני, גם אני - פדיחה רצינית .

[u]זה פשוט נפלא להגיע באיחור, ולגלות שהגעת בזמן (למרות שנסעת 160 בינעירוני...).[/u]
מגניב!!

טוב נראה לי שאאמץ את הרעיון להתארגן ליציאה כאילו אני צריכה להיות שם 1/2 שעה קודם. לשאוף לשלמות כבר מזמן הפסקתי.
נשתמע

[u]בדיוק כשאני צריכה לצאת פתאם יש לי כוח לעשות דברים אחרים שלא הצלחתי קודם...,[/u]
וואוו, עדית, הצלחת כ"כ לדייק בקושי שלי :-P

שוקו!
אני אציל אותך!
אני ממש במצבך!
אני לא מאמינה שסוף סוף נמצאה מישהי לדסקס איתה את זה.
יש לי ילד בן 6 שנים וילד בן 6 חודשים!
יש לי בעיות התארגנות חבל על הזמן. אני עם הקטן בבית,
והוא לא רואה אור יום רק בגלל זה.

אני מאחרת בטירוף (!!!!) לכל מקום, ואנשים ממש שונאים אותי על זה,
בדקתי אם יש לי ADD, כי זה אופייני, ונוירולוג אמר לי שכן.

ובכן יקירתי:
תובנות ופתרונות:
[list]
[*] זה קשור לדחיינות - גם את העבודות באוניברסיטה דחיתי, למרות שנורא השקעתי.
[/list]

1) דיכאון - לפעמים הבקרים נראים מדכדכים - בסך הכל להיות עם הילדים בבית, זה להיות בבית. נקודה. וכשנמצאים בבית יש מעט מאד גרויים חדשים, בניגוד להימצאות בעבודה. הקשר עם העולם החיצון הוא דל, ובקיצור - אין הפתעות.
המצב מדכדך, ונראה פתאם ש- מה כבר יכול לקרות בחוץ אם אצא. בקיצור- נפילת אנרגיות.
פתרון: כשצריכים לצאת- אני, לפני הלידה, כשהייתי לבד בבית, נהגתי להתקשר בבקרים לידיד (שהיה בעבודה) ולדבר איתו עד שאני גומרת את כל ההתארגנות (כולל פיפי ורחיצת שיניים....:)).
הוא הסכים לכך בשמחה. בזכותו יצאתי מהבית הרבה פעמים.

2) חוששת לאחר לפגישה? קבעי משהו לפני - אם תאחרי אליו, כבר לא תאחרי לפגישה הבאה (כי את כבר בחוץ, ולא צריכה להתארגן).

3) כשמישהו קובע איתך שעת הגעה - רשמי חצי שעה לפני (למרות שלפעמים תזכרי את הזיוף, אבל אם זה תאריך רחוק, את לא תזכרי ואז זה שווה זהב!), או- רישמי את השעה כזמן היציאה שלך, לדוגמא: אם את צריכה להגיע ב- 10:00 והמקום מרוחק 20 דקות ממך, רישמי את שעת הפגישה כ-9:40. אני שמתי לב, שמרוב שאני דוחה את שעת היציאה (כי בדיוק כשאני צריכה לצאת פתאם יש לי כוח לעשות דברים אחרים שלא הצלחתי קודם...), אני יוצאת ממש בשעה עצמה (איזו פאדיחה...). כמובן שיש מידרג - אם זו פגישה חשובה ולוקח 20 דקות להגיע, אצא 10 דקות לפני...:).

4) להסביר לאנשים שזו נקודת החולשה שלך. להסביר מראש שלא ייעלבו. אם מסבירים מראש אנשים הרבה פחות כועסים.
אני, למשל, הייתי מאחרת גם למבחנים באוניברסיטה לפעמים!
אז אני מספרת את זה לאנשים. וזה משפיע. המטרה היא שלא יקחו את זה אישית!
מצד שני, להסביר להם שבכל זאת יקפידו, שלא יוותרו לך!
ואם לא אכפת להם, שלא יגידו לך את השעה האמיתית...
זה פשוט נפלא להגיע באיחור, ולגלות שהגעת בזמן (למרות שנסעת 160 בינעירוני...).

4) אל תשאפי לשלמות!! - אז תצאי פחות יפה אבל העיקר תצאי. ותרי לעצמך! גם בבית ותרי לעצמך! את עושה מעל ומעבר גם ככה, עם שני ילדים כל היום בגילאים האלה.
חוץ מזה, אפשר להשאיר באוטו מברשת ואיפור קבוע, וגם מגבונים.

5) "התנעה" - אם אפשר - שיבואו אלייך אנשים בבוקר - ויתנו לך בעיטה לצאת!! הבעייה שלנו היא מעין רדימות בבוקר, צריכים להתעורר (ואחר כך אנחנו כמו אנרג'ייזר, נכון? זו רק ה"התנעה" הראשונית שאנחנו צריכות). או שבעלך ייתן לך דחיפה - יזרוק אותך מהמיטה בבוקר, אבל זה קשה. הם לא מסוגלים לזה! יועצת ה-ADHD שלי אמרה שזה ידוע, אצל אנשים כמוני, שהאונה הפרונטאלית רדומה, ולכן יש קשיים בהתארגנות וחוסר ריכוז. לכן הרבה אנשים עם הפרעת ריכוז צריכים להתחיל את הבוקר בספורט או משהו כזה, ורק אחר כך לבוא ללימודים או למשהו אחר, שמצריך ריכוז.

זהו.
לא מצאתי בספרים שום פתרונות וקניתי המון.
גם התייעצתי עם יועצת ADHD ולא היו לה שום תובנות (עניין ה"רשימות" הלעוס לא עוזר לי... וגם לא "להכין לפני". ה"להכין לפני" נראה עול מנג'ס...).

אשמח לשמוע אם זה עזר במשהו.....

תודה תודה

אני חושבת שחשוב מאוד לצאת כל יום מהבית
כמו שכתבו קודמותי גם אם זה טיול קטן באזור, כשילדי היו קטנים קראתי לזה " לשבור את היום"
חוזרים עם חוויות חדשות ומאווררים.
אפשר להעזר בבת הגדולה לתת לה משימה קטנה שהיא תהיה אחראית ולא שזה יעזור אבל זה יביא את המצב לזה שהיא תהיה מוכנה ומזומנה ותמתין לך כבר ליד הדלת.
גם אני לא מאורגנת, למדתי עם השנים.
רשימות מאוד עוזרות ומנחות.
רשימה לפי נושא או מיקום בבית עושות את העבודה בקלות.
ומתוך הרשימה הגדולה יכולה להיות אחראית על משהו קטן.
זו תקופה בחיים, אל תתני לעצמך לשקוע בה.
תנשמי עמוק וצאי לדרך תרתי משמע
בהצלחה.

אילה, אני עובדת מעט מאוד ורוב השבוע אני עם ילדי בבית. גם אני לוקחת איתי את הילדים לאן שאני יכולה, אבל לא תמיד זה אפשרי, במיוחד עכשיו שמתחיל להיות קר.
אמא נמרה, תודה על ההתייחסות. אני בהחלט משתדלת היום באופן מודע יותר לצאת עם הילדים כמה שיותר, כמעט כל יום. אפילו משהו קצר ליד הבית.

[u]בשבת האחרונה למרות שהיה די קר ולא מפתה לרדת אבל חשוב, לקחתי את הילדים הלבשתי את הבת במעיל וכובע, את התינוק שמתי על מנשא ועלי מעיל גדול שסגרתי עליו, בלי שום הכנות וכיבודים (הם היו די שבעים), ופשוט ירדנו. היה טיול כייפי קרוב לבית (התינוק נרדם מיד).[/u]

|y|

כשהבן שלי היה בן 4 ח' חזרתי לעבודה . עבדתי 2/3 משרה , אבל זה היה סיוט !
הצרחות שלו הידהדו באוזני כל התחלת המשמרת . השארתי אותו אצל חמותי וחמי , שהם אחלה ומאוד מסורים ואוהבים , אבל אין מה לעשות , אז פשוט חשבתי שזו הברירה היחידה . לא שמעתי ולא הכירתי אף אחת שלא חזרה לעבוד אחרי שנהיתה אמא .

היום אני לא חוזרת לשום עבודה , אני לוקחת איתי לכל מקום את התינוקת וגם את בן זוגי והילד , אם הילד לא מוכן להיפרד . מה שעשיתי לו אז עלה לי בהרבה בכי ואני לא יודעת במה עוד וכמה נזק עשיתי לו .

אני לא אומרת שכל האמהות צריכות להיות בבית , אני לא אומרת שאני יודעת מה טוב לכולם . אני שלמה יותר עם ההשלמה שלי במצב של אמהות צמודה מאוד , עד לגיל ולשלב שהיה לקטנה אפשרות לשחרר אותי .
חייבת לספר , שלפני כמה חודשים הילד ביקש לישון אצל סבא וסבתא אחרי שהיינו אצלהם בערב שבת . פשוט אמר לנו לילה טוב וביי. שום בכי ושום בטיח . מיוזמתו .

אני שמחה אם עזרתי לך ,שוקו , עם מה שכתבתי קודם .

[u]לא פייר זה "חצי לצאת החוצה" (לעומת דירה עירונית).[/u]
:-D צודקת.
אין לי מושג איך הייתי מצליחה להיות אמא רגועה בעיר. אבל יש אמהות כאלה, אז כנראה זה אפשרי...

[u]וככה אני מגיעה לשעה שכבר אין טעם לצאת מהבית, ומפסידה מפגשים רצויים לי.[/u]
אני כמעט לא מתכננת מפגשים כאלה.
מחכה ליום בו צעיר ילדי יגיע לגיל שמאפשר זאת בקלות...
בפעמים המעטות בהן יצאתי בערב, דאגתי לצאת מוקדם, כשהילדים במצברוח טוב (ביטלתי כמה פעמים כי הקטנה היתה זקוקה לי בערב), ואבא יכול להרדים.

כיוון שאני מתרגלת שיפורים ביציאה עם הילדים, אני דוחה בינתיים את ההתייעצות על "איך לצאת מהבית לבד", ולהשאיר את הילדים ערים עם בעלי. אם זה לעבודה ואין ברירה אני מצליחה לצאת, אבל אם זה בערב, כשהם עייפים ונרדמים טוב יותר במחיצתי (התינוק בהנקה), אני לא מסוגלת לצאת ולהשאיר אותם ערים. וככה אני מגיעה לשעה שכבר אין טעם לצאת מהבית, ומפסידה מפגשים רצויים לי.
אז כיוון שלא התאפקתי והתחלתי אשמח להתייחסויות גם בעניין זה.

[u]והילדים שוב שיחקו בגינה[/u]
לא פייר :-) זה "חצי לצאת החוצה" (לעומת דירה עירונית).

בהחלט מתאים לי שיתוף שלכם, זה נחמד מאוד לשמוע שאנחנו לא לבד בעסק. גם ככה נראה לי שכל מי שסביבי מסתדרת ומתוקתקת.
אבל נראה לי שיש קצת שיפור. בשבת האחרונה למרות שהיה די קר ולא מפתה לרדת אבל חשוב, לקחתי את הילדים הלבשתי את הבת במעיל וכובע, את התינוק שמתי על מנשא ועלי מעיל גדול שסגרתי עליו, בלי שום הכנות וכיבודים (הם היו די שבעים), ופשוט ירדנו. היה טיול כייפי קרוב לבית (התינוק נרדם מיד).

שוקו, האם זהו דף תמיכה? או דף בלוג ? האם את מעוניינת שיכתבו כאן וישתפו על הקשיים לצאת מהבית, כי אני מוכנה לשתף.. לא יודעת אם מתאים לך.

[u]נגמר היום. לא יצאנו החוצה.[/u]
:-D כמה מוכר.

אתמול הייתי בבית עם ילדי + בת של חברה.
ב 9-10 בבוקר הילדים ביקשו ללכת לגן שעשועים. אירגנתי אותם (כלומר: הם התלבשו בעצמם), וסיכמנו שהם יתחילו ללכת (לקצה הרחוב, ישוב פצפון) ואני אצטרף. עבר איזה זמן, הם שקעו במשהו אחר, אני הייתי מוכנה והם לא (משהו גרם להם להוריד כמה נעליים ובגדים). עבר עוד קצת זמן, הייתי רעבה, אמרתי - רק נאכל בוקר. עבר עוד קצת זמן, ביררתי מה האורחת אוהבת לאכול, היא רצתה רק מה שיש לצהריים, והייתי עוד יותר רעבה, אז כבר אכלנו צהריים (השעה כבר 12, כן?). גמרנו לאכול, חיסלתי, הילדים שקעו בדברים אחרים - רובם בגינה שלנו, אני הרדמתי את הקטנה, היא ישנה (אי אפשר לצאת). הילדים השתוללו בחדר שינה, הקטנה הצטרפה אליהם, התחילו לריב והזעיקו אותי, עברנו לאכול פירות והילדים שוב שיחקו בגינה. נגמר היום. לא יצאנו החוצה.

מעודד? :-D

מזדהה בטירוף.

maybe friends can come to your house ? that way your child can have a friend, you'll have company and you dont have to prepare anything.

also I do recommend to go out once a day. how about little walk to see the sunset, have some fresh air and return home?

good luck,

tell us what's going on.

מתוך השיתוף והתשובות הנעימות פה קלטתי משהו רחב יותר בעניין התארגנות שלנו, ולא רק בהקשר ליציאות, ואני מפנימה אט אט את ההבנה הזאת ובודקת את עצמי ביחס אליה במציאות היום יומית.
אפילו שהדברים לא מסודרים יותר מקודם ההסתכלות שלי קצת שונה, ומשהו מבשיל כאן.
אולי את צודקת אילה, בזמן האחרון אני מעדיפה להיות יותר בבית. יש התנהלות קצת מורכבת עם האכלת התינוק (רגיש להרבה סוגי מזון), ובבית הרבה יותר פשוט לי.
אבל נראה לי שהילדים יוצאים נפסדים מאוד מזה. אנחנו לא יוצאים לטייל עם התינוק מספיק, וגם הילדה בנוכחות אנשים נוספים פשוט כיפית, עצמאית, מתבוננת ונהנית בלי שום תלות בנו או נדנוד לתינוק, מצב שכולנו מרוויחים ממנו.
ומפגש כזה עם חברים גם מהנה עבורנו.

אילה
אני חושבת שאת צודקת לחלוטין, לפעמים זה פשוט לא שווה את הלחץ וההיסטריה.
עדיף לצאת בשלב הזה למקום שאין בו הגבלת זמן ואם אין ברירה - להתחיל להתכונן המון זמן מראש (לנו לוקח שעתיים!!!)
גם אצלנו מפסיקים בכל פעם את ההתכוננות ליציאה כי הקטנה (בת חצי שנה) בוכה באמצע או רוצה לינוק או עייפה או כל דבר אחר
ולכן אנחנו יוצאים בקושי וגם מבטלים לפעמים מחוסר ברירה.
פשוט השלמנו עם זה, אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שכרגע אין הרבה מה לעשות וכשהיא תגדל קצת זה יילך ויעשה קל יותר..
(אופטימיים)...

אתמול הייתי בבית עם תינוק בן חודש וקטן בן שלוש ושמונה חודשים, אחרי מחלה.
הקטן ביקש פיצה ובהטחתי שנצא החוצה ונאכל פיצה. השעה היתה שמונה בבוקר.
התחלתי במהלך התארגנות.
בשעה 10:30 יצאנו מדלת הבית, לסיבוב קצר בחוץ + פיצה.
<סליחה על הפלישה, פשוט הזדהיתי עם כל מילה!>

תספרי איך זה הולך .
אולי יש מקום לתוכנית עם שלבים לשיפור המצב .
הרעיון הוא הדרגתיות .
להתחיל בהכי פשוט , בהנמכת ציפיות למינימום . אם זה הולך -יופי , אם לא - לבדוק איפה הבעיה ואיך לשפר . ולעשות כל צעד לאט ובזהירות .

רציתי לשאול לאיזו עבודה את נוסעת ?

אולי יעזור לך אם תסתגלי לרעיו שאת פשוט לא יכולה לצאת מהבית .
זהו .
תוותרי על זה .
סתם מכניס אתכם ללחץ וזה מעיק על כולם(הילדים ,עליך , הבן זוג). בשביל מה ?
תשלחי אימייל לכולם , תסבירי שיש לך משבר נורא קשה , את אמא לשני תינוקות ( כן , הגדול אצלך די קטן , אי אפשר לצפות מילד בגיל כזה לשתף פעולה , בעיקר עם יש משבר של לידת אח , שמכניס אותם לרגרסיה ...)

מה שאני אומרת : קחי לך פסק זמן מהחיים .
מי שלא מבין באיזה מצב את - במילא לא שווה לשמור איתו על קשר.

הילד הגדול צריך חברה ? - אז הוא נדרש ליותר שיתוף פעולה. האם הוא מוכן להיות משת"ף, כדי לשחק עם אחרים בגינה ?
אני באופן אישי מאמינה שילדים לא זקוקים לחברה בכל שלב . לפעמים יותר חשוב להם תשומת לב ונוכחות שלווה של אמא ואבא . אני לא מכירה את הילדים שלך ואולי אצלכם זה אחרת .
מה עם חברים שישכולים לבוא אליכם?, כאלה שיעזרו לסדר אחר כך ולא יצפו שתערכי לכבודם משתה .

אחרי איזה זמן , תרצי אולי לצאת , יופי .
תודיעי לחברה :"היום נצא לנשום אויר , נלך ברחוב ."
תארגני ב'איזי ', הרי הרחוב לא יברח . תשימי לב איך את מרגישה , איך הגדול מגיב , האם לא התעלמת מיבבה של הקטן שרוצה קצת לנוק אולי ?
שימי לב שאתם מוכנים ולבושים ושהספקת לשתות את התה שלך ואף אחד לא רעב או צריך פיפי.. .
תשאלי לפני הדלת בקול רם :" מוכנים להמראה ?" - כי אם משהו לא מוכן שיגיד , יש את כל הזמן שבעולם .
ותצאו .
יש שיר נחמד כזה : לטיול יצאנו כלנית מצאנו ...

לא חיבים לצאת , אולי עדיף להשאר , אם כל מה שהתינוק עושה הוא להכשיל את היציאה (מכות , בכיות ובלאגן). להנות מהבית , פטפטי בכיף עם החברות בטלפון , אפשר להנות מאוכל חם (שלא כמו במפגשים בגינות ), מהמטבח הנוח .
אפשר להיות בחוץ 10 דקות , אפשר גם שעה . העיקר להרגיש טוב .

אילה ורוני, תודה על כל העצות.זה מאוד עוזר לי לסדר את הדברים אצלי בראש ולראות את נקודות התורפה בעניין.

[u]ואז כל מה שלא הספיקה לא עבד לא הצליח כולל להתקלח ולהאכיל ולהחליף וכו נשאר לי ותמיד ב8 כולם ליד הדלת שמחים ומרוצים .יוצאים[/u]
אילה, לא הבנתי עד הסוף. תיארת מצב שיוצאים עם הילדים?

[u]להיניק את התינוק הלא רגוע, להאכיל, להחזיק אחרי האוכל.[/u]
אחרי שנולדה הבת השניה הבנתי שאם הגרפס המפורסם לא יוצא מיד, אפשר להשכיב אותה במיטה על הצד, הוא כבר יצא לבד! או בסלקל.
אני בטוחה שבנך בן 8 חודשים כבר יושב, הגרפס כבר יצא לבד, אני מבטיחה לך.

גם אני אמא לשתיים שעכשיו קצת גדלו (הפרש של שנה ושמונה חודשים).

המלצות: שימי לב לעצה האחרונה (אחרי 4)

[list=1]
[*] להיפגש עם חברים (ולא לותר, זה עוזר לשפיות) שיש להם ילדים באותו גיל
[/list]
ולכן יש להם את ההבנה והם לא ילחיצו. אם אתם אצלם בבית אז זה באמת יותר פשוט.

[list=1]
[*] לשים באוטו באופן קבוע תיק עם: טיטולים, מטליות לחות, משחה לישבן,
[/list]
בגדי החלפה, כובע, שמיכה, גרביים, גרבר וכפית, בקבוק ריק (למים), מוצצים - אם משתמשים (ורצוי קצת משומשים), ביסקוויטים ובמבה לגדולה.

[list=1]
[*] רשימות. להתארגן כך שאם צריך לצאת מהבית יש רשימות קבועות על המקרר:
[/list]
והרשימה היא למשל: לטחון פירות, לשטוף פנים לילדים, לקחת......, ...., ....

[list=1]
[*] אפשר להתאמן: למשל להתחיל ביציאה של רבע שעה עד עשרים דקות בשכונה, אחר כך אולי להרחיק מעט עד למכולת למקסימום חצי שעה, אחר כך להרחיק עד לגן השעשועים לארבעים דקות + האכלה בפירות, אחר כך טיול חברים/הורים/אחים לשעה.
[/list]

יש עצות נוספות:
[list]
[*] להשתדל לא להיות לחוצה. הילדים קולטים את הלחץ הזה.
[*] להעסיק את הגדולה עד שהכל מוכן ליציאה (קלטת של עשרים דקות, עוגיות, מחשב).
[/list]

מקווה שעזרתי!

יש מישהי שאני מכירה שאם היא צריכה לצאת ב8 מהבית
היא מנסה להתחיל להתארגן ב6 אבל היא קובעת עם הביביסיטר [אני ] ל7
ואז כל מה שלא הספיקה לא עבד לא הצליח כולל להתקלח ולהאכיל ולהחליף וכו נשאר לי ותמיד ב8 כולם ליד הדלת שמחים ומרוצים .יוצאים

אני לא לבד. בעלי לוקח חלק פעיל בכל ענייני הבית. נראה לי שיש כאן בעיה של בזבוז משאבים ולחץ. תודה על התגובות. אנחנו נוסעים, אשוב מחר.

האם חשבת על קצת עזרה? להיות לבד 24 שעות עם שניים בגילאים כאלו זה ממש כמו "לשחק באש" כל רגע לשמור שלא תתלקח שריפה...
לפי התיאור שלך אני מבינה שאת תשושה, לפעול מתוך חוסר זה ממש קשה.
נסי לחשוב מה יחזק אותך, ושתפי אותנו עוד..

מה עם לבקש מבעלך שיארוז לך הכל ערב קודם, כולל שקית אוכל במקרר?

חזרתי.
כל התיאור הנ"ל מתנהל תוך כדי השגחה שהגדולה לא תכה את הקטן. שלא תוציא את כל המקרר החוצה, נסיונות להיניק את התינוק הלא רגוע, להאכיל, להחזיק אחרי האוכל. לחפש ברגע האחרון את הכובע של הילדה.
אני מבינה מהדברים שכתבתן שהכל צריך היות מסודר יום קודם (כולל הכובע), אז למרות ההשתדלות גם ערב קודם אני מאוד עסוקה עם התינוק, ולבסוף נרדמת תוך כדי הנקה בכלי לסיים הכול.

תודה על התגובות.
אז ככה, בהנחה שהרוב כבר מוכן מראש, תמיד ברגע האחרון יש מה לעשות: לטחון את הירקות של התינוק, לשים בהקפאה עד שיוצאים. להלביש את כולם, ואם הגדולה נרטבת קצת היא מיד מתפשטת לגמרי, וכל הסיפור מהתחלה. החלפות בלתי צפויות. ןעכשיו אני צריכה להתארגן בעצמי, אז אחרי כמה ימים שלא יצאתי מהבית זו משימה רצינית לנסות להיראות סביר.
אני חייבת להפסיק עכשיו אחזור בהמשך.

איפה הקושי?
בלארוז?
בלקחת את שני הילדים מהבית לאוטו?
בלקחת את התיקים לאוטו?
בלהחליט איך מארגנים את השעה-שעתיים לפני היציאה?

עד לאחרונה, אם הייתי צריכה לדייק, הייתי מתחילה להתארגן שעה וחצי - שעתיים לפני היציאה. עכשיו (הגדולים בני חמש, הקטנה שנתיים) יכולה להספיק לי שעה.
זה כולל מקלחת שלי, הלבשה של כולם, חצי אריזת תיק (החצי הראשון בד"כ הוכן קודם או לא פורק מהיציאה הקודמת), ארוחה קלה תוך כדי או אריזה של איזה משהו לאכילה בנסיעה (שעתיים זה מספיק זמן כדי לאכול ולהיות שוב רעבים), והנקות ככה בין-לבין.

כשאני אומרת "טוב, עכשיו זזים", יכולה לעבור חצי שעה עד שהאוטו מונע (פיפי, להעלות דברים בנגלה/שתיים, סנדלים, מי-נועל-את-הבית, מי-פותח-את-האוטו, לשבת בכסא, לקשור אותם, אמא נפל לי, אמא מים, שכחתי איזה פתק בבית).

עד שיהיה לי משהו תורם להגיד חוץ מ (()) הזדהות קל, אני שואלת האם קראת:
[po]גלגלי הצלה לאימהות[/po]
וגם [po]אמא מותשת[/po] - שם יש המון רעיונות איך להצליח להתארגן טוב יותר, ובעיקר איך לשמור על עצמך ..

תעשי רשימה.
יש דברים שתמיד צריך, כמו: מגבונים, חיתולים, שתייה, כובעים.
יש דברים שלפעמים צריך, כמו: שמיכה (לשבת על הדשא), אוכל, משחקים, כסף, בגדי ים.

את כל הדברים שאפשר להכין יום קודם - להכין יום קודם.
זה אומר - בגדים למחר מוכנים על הכיסא, תיק מצוייד בכל מה שצריך, גם אוכל (סנדוויצ'ים וקופסאות עם ירקות ושאר דברים) אפשר להכין יום קודם והם לא יתקלקלו במקרר.

לפני היציאה לאסוף את התיק והילדים ולצאת.

יש לי שני ילדים קטנים (2.3 ו- 8 חודשים) ואני לא מצליחה לצאת מהבית. כל תכנון למפגש חברתי בערב, טיול וכדו' מתמסמס כאילו לא תוכנן מעולם, וזאת לאחר הכנות רבות והשקעה של מחשבה ודמיון והבטחות לחברים. ברגע שמופיעה ההבנה כי אין סיכוי שנצא/ אצא מהבית, נופל עלי תסכול נורא וכעס על המצב, על בעלי (שהוא כן מצליח לצאת כשרוצה). אני הופכת להיות יצור קטן ומבואס לנוכח פני המציאות.
אני מרגישה כי הדימוי שיש לי בעיני האנשים סביבי הוא בעייתי. אני כמעט לא מגיעה לשום מפגש ואם כן אז באיחור רב.
הקשרים החברתיים שלנו בסכנת הכחדה
לישיבות עבודה אני מגיעה עם לשון בחוץ ובעסה נוראית.

תמיד היתה לי בעיה בהתארגנות וגם בהיותי רווקה משוחררת נטיתי לאחר. היום חוסר היכולת להתארגן בצורה יעילה הגיעה לדרגות שיא.
שמעתי שיש דבר כזה מאמן, שעוזר להתגבר על קשיי התארגנות. אין לי יכולת כרגע וגם לא פנאי להתקשר למאמן לכן אני מבקשת כאן עזרה ברעיונות להתארגנות טובה יותר.
כמה עובדות להבהרה:
[list]
[*] התינוק לא מוכן להיות על אף אחד חוץ ממני ומבעלי (לפעמים גם זה לא)
[*] אף פעם לא השארנו את הילדים לבד עם בייבי סיטר חוץ מהסבא- סבתא
[*] ילדי נרדמים לא לפני 9 בערב, ולאחרונה התינוק מתעורר פעמים רבות בשעות הערב.
[/list]