7 מילארד בני אדם, זה אומר "אל חזור" כל הרעיונות היפים מבוססים על הקטנת המספר לפחות ממילארד, איך??נהיה טבעונאצים?בנוסף הנחת היסוד שהרצון ,"להתמערב" הוא רק ממניעים שליליים ,מבוסס על המון אגו "אני יודעת את האמת וכולם טועים"

[u]הבושמנים היו [b]פעם[/b] עוזבים[/u]
בדיוק. (ההדגשה שלי)

מה שמאפיין עוזבים הוא... עובדת היותם עוזבים. לא זה שהם ילידים עם התנהגויות ילידיות. זה שהם מסתמכים על מערכת הכספים המערבית (גובים כסף על תיירות) זה שהם רועדים מקור ועונים להגדרה של "עניים" כבר שם אותם כחלק מתרבות ובמדרג ערכים לקחני לגמרי. מה שגורם לזה שהם "בשוליים" כמו שיונת אמרה. לא נהנים יותר מהיתרונות של להיות שבט עוזב, ולא נהנים מה"יתרונות" של הלקחנות.

חמלה על שממיות זה משהו שיכול להרשות לעצמו מישהו שלא צריך לאכול אותם. את מדמיינת נחש חומל על שממיות?
את מדמיינת אדם חומל על ירקות? :-) <יש כאלה. באחריות.>

השבט השני שתיארת פשוט [b]יותר[/b] לקחני. הוא יותר הסתגל, הוא יותר נהנה מהיתרונות" שאת מכירה היטב, ומקריב הרבה מאד תמורת זה, רק שזה לא כזה ברור לעין במבט שטחי..
נדמה לי ששמעתי לאחרונה על חוקרת/תזונאית אחת שלקחה בושמנים או מאורים שהיו רק דור אחד מחיים שטבעיים להם, היו נורא נורא לא בריאים ושמנים, ולקחה אותם לעומק הבוש לתקופה של כמה שבועות לחיות כפי שהם אמורים וחלק מהם אף זוכרים. המסקנה היתה שהיה שיפור דרמטי בכל המדדים שלהם והם חשו הרבה יותר בטוב להבנתי מדובר היה בחולים ממש, סוכרת ועוד. שום תרופות, רק חזרה לאורח החיים שהם מותאמים לו.

הבושמנים היו פעם עוזבים, אבל שבטים אחרים ומדינות השתלטו על שטחים שלהם יותר ויותר, וכיום הם חיים בעיקר בשולי התרבות הלקחנית, במעמדות הנמוכים ביותר (קצת כמו הבדואים אצלנו). אפשר לקרוא עדויות אתנוגרפיות רבות לגבי התדרדרות מצבם במהלך המאה העשרים. עצוב.

המיתוס על שבטי העוזבים והכחדתם מעסיק אותי.
בטנזניה פגשתי בושמנים תחת עץ אקציה .
הגברים לבשו בגדים ונתקשטו בחרוזים , הם גם "אירחו" אותנו(5 דולר) ולקחו אותנו לטיול קצר בו הם הציגו בגאווה את יכלות הצייד שלהם. הם נדהמו לגלות שאנחנו חומלים את הסממיות ועכברי השדה שהם צדו וגם לא מתרגשים מעשון המאריחיואנה שלהם.
לאומתם הנשים ישבו צמודות למדורה עלובה רועדות מקור מצוננות ומשתעלות (יתכן שחפת?) לא נראה לי שהן חוו אושר בדלות , ברעב ובעוני שלהן.

לא רחוק משבט העוזבים הזה פגשנו בשבט של חרשי ברזל "לקחנים"(ג*ניקה). לנשים היה מחסה והתינוקות שהו בסוכות . בסוכה אחת פגשתי באישה צעירה (כנראה האישה השנייה )שהניקה את התינוק שלה ושמרה על התינוק של צרתה . האישה ספרה לי בגאווה על הצלחותיה ועל הצלחת בעלה.

בשבט אחר ( מסאי)פגשתי מיילדת שלמדה את המקצוע בעצמה , היא שרתה את כל נשות השבט ובתמורה גרה ב"בית" משלה וקיבלה את מזונה(קטניות , דגנים וירקות)
בביתה גרה בתה נכדתה ונינה. התרשמתי מיכולתה לפרנס את כולן בכבוד.

כתיירת "לקחנית " קשה היה להבין מה מצא קווין טוב בחיי ה"עוזבים" בשוטטות ,צייד ולקט ,חיי הישרדות התלויים בשינויים הסביבתיים ללא הגנה או בטחון בסיסיים.

[po]נ ע מ ה[/po] -אם לא היו חלקים בפוסט שלך המדברים על היותך אמא-הייתי בטוחה שאני כתבתי אותו בעצמי...מזדהה עם כל מילה. שואלת את עצמי אותן שאלות ולוקחת את העולם בפרספקטיבה חדשה...

זו תמצית ההתפתחות. האישית והקולקטיבית כאחת.

_בתור אחת שתמיד יודעת הכל הכי טוב ותמיד ברור לה שהיא צודקת (כן,יש בי גם את הצדדים המכוערים האלו),אני מבינה היום איזו "לקחנית" טיפוסית אני.
פתאם מרגישה לי כל כך מעוותת הזכות שנוטלת לעצמה מדינה אחת לשלול את קיומה להרוג את אנשי המדינה האחרת (אמריקה את האינדיאנים,או אפילו אמריקה את הערבים,אוייבינו). או בהשאלה לחיי- הזכות שאני נוטלת לעצמי להחליט עבור אחרים מה נכון עבורם (ראה במעלה הדף את הווידוי שכתבתי בתחום התזונה המשפחתית שלנו)

מעבר למודעות האקולוגית-תיאולוגית שקיבלתי מקריאת ישמעאל,קיבלתי עוד משהו,מאד חשוב. קיבלתי תזכורת לכמה חשוב שנישאר פתוחים לרעיונות חדשים,כי הם תמיד יכולים להפתיע, לשבש לנו תפיסות שבי,לפתוח לנו את הראש והלב_

חבל שאי אפשר לגריין טקסט של כמה שורות

[po]אוקיי קראתי ישמעאל עכשיו מה[/po].
יוזמה ברוכה, בלוג קריאה. הרי ברור שלא כולם יקראו את כל הספרים הרלוונטים.
{@

[u]אז קראתי את ישמעאל,מה עכשיו?[/u]
גם אני הסתןבבתי עם התחושה הזאת, וחיפשתי והתעניינתי ובררתי. והמסקנה שלי היא שהמקום הכי טוב להתחיל ממנו זה [po]פרמקלצ'ר אקולוגיה מעשית[/po]. אני לא אומרת שזה נותן את התשובה הסופית והמוחלטת, אבל יש שם המון קצות חוט להתחיל מהם, הרבה יותר משאפשר למצוא בכל מקום אחר.

ישמעאל
רק עכשיו הגעתי לקרוא את ישמעאל. עוד אחד מסוג הדברים שאתה אומר לעצמך:" איך לא עשיתי את זה קודם?"
משהו בתפיסה המיתולוגית-אקולוגית מתחבר לי מייד,מרגיש כל כך הגיוני ונכון. השאלה מה אני עושה עכשיו עם המודעות החדשה-ישנה הזו.
איך אני אמורה להמשיך לחיות את חיי בשקט כשהידיעה הזו קיימת בתוכי? איך אני קמה בבוקר וממשיכה לחיות כ"לקחנית"?מה אני יכולה לעשות כדי למנוע את היעלמותם של ה"עוזבים" מעולמנו? איך אני ביודעין ובמודע בוחרת להיות חלק מתרבות שפוגעת בכל כך הרבה יצורים שגם להם זכות קיום לא פחות מאשר לי. הם חלק מהבריאה,ו-לא. הם לא נבראו כדי להטריד אותי או לשרת אותי(עיין ערך [po]מהו ייעוד הזבובים[/po])העולם הזה לא נברא עבורי כדי לשלוט בו ולפגוע בכל מי/מה שעומד בדרכי.(כבר מזמן הפסקתי לפזר קינמון על קיני הנמלים בבית.יאללה,שינקו, הן חרוצות... )ולאן פני מועדות? מהי ה"קידמה" הזו שהתרבות שלנו שואפת להגיע אליה?איך כולם עוורים ולא רואים שהקידמה הארורה הזו לוקחת אותנו אחורה,מכלה את עולמנו אט אט,עד שניכחד כולנו יחד עם החרא שאנחנו מייצרים פה. ומיהם ה"כולם" הזה? רוב,רוב האנושות. לא כולם. יש פה ושם עוד ניצוצות של אמת,חקליקים פזורים של קרני אור ,נותנות אור אחרון,רגע לפני החשיכה. איפה אתם? למה אני לא מוצאת אתכם,נשמות אחיות שלי,אלו שחשות כמוני,שמודעות,שחיות את חייהן בפשטות,כמו שנועדנו לחיות,כחלק מהטבע ולא כאדוניו? הרי אני לא לבד כאן.יש בוודאי עוד שכמותכם שקראו את ישמעאל וממשיכים,כמוני,לחיות בעולם הזה כלקחנית. איך?ומה כבר אדם אחד יכול לעשות כדי להציל את העולם?...איך אני אמורה להמשיך לחיות את חיי בשקט כשהידיעה הזו קיימת בתוכי?

לאחרונה, יצא שקראנו (הילדים ואני) שני ספרים על תרבויות של עוזבים: "מסר האנשים האמיתיים" (על האבוריגינים) ו "נוצה שסועה"(על האינדיאנים).
באופן טבעי נמשכתי תמיד אל תרבויות מסורתיות. משהו באורח חייהם קורא לי. אז היינו באפריקה חצי שנה וטיילנו במרכז אסיה כמה חודשים. "מדינות העולם השלישי" ,כך נהוג לכנותם.עבורי,אלו מקומות שבהם עוד יש (היה,קצת,לפחות בזמן שטיילנו שם,לפני,וואו...15 שנה?...)לאדם נשמה שיודעת לכבד את הטבע. יודעת שיש משהו שהוא גדול יותר מאיתנו.מקומות שבהם חיים בפשטות. יש שיכנו אותם "פרמיטיביים". כן,כך בדיוק הייתי רוצה לחיות,פרמיטיבית.
כנערה מתבגרת,קראו לי חברותיי "אומבבה". זו התדמית שרציתי לעצב לעצמי. עם התלתלים הפרועים והרגליים היחפות,עם ההתנהגות הברברית שלי שחמקה מבעד לכל פתח הכי קטן שאפשר היה,מבעד לשורשים הייקים של משפחתי.מורדת. ניסיתי לעשות הכל הפוך. לו רק יכולתי ללכת אחורה בזמן. לו רק הייתי נולדת בתקופה אחרת. לא לפני כמה מאות שנים. לא. רק זה חסר לי-גינוני הנימוסין של ימי הביניים. איכס. לפני כמה אלפים של שנים. עם אבות אבותינו,לפני נגיד 4000-5000 שנה. נגיד בארם,ליד הפרת והחידקל,איפה שהתחילה המהפיכה החקלאית,רגע לפני שקין הרג את הבל,רגע לפני שהאדם קם על יוצרו ואכל מפרי עץ הדעת,רגע לפני שיצורי אנוש לקחו בידיהם את הזכות האלוהית להחליט מי יחיה ומי ימות.
גן עדן.
מי לא היה רוצה לחיות בגן עדן?כשכל השפע פרוש לרגלינו ...
יש מי שמנסים לחיות היום,בימינו,כאילו גן העדן קיים פה. מכירה אחד כזה אישית.עד לפני כמה שנים היו לבטח מאשפזים את האנשים האלו,חסרי השפיות,שחיים במציאות כאילו היתה דמיון. מרעילים אותם בתרופות פסיכיאטריות. העיקר שישתקו,שלא יפריעו לנו ולא יעירו אותנו חלילה מתרדמת המודעות. מזלנו שבדור שלנו קוראים לזה "רוחניות".
יש מי שיקראו להם "חולי נפש","משוגעים"."קיצוניים". אבל גם הם יצירי האל,גם להם זכות לחיים בכבוד. והרי ייעודם בעולמנו חשוב כל כך-הם פה כדי להזכיר לנו את מה שאנחנו מעדיפים לשכוח- את זכות הקיום של כל היצורים בעולם.
(בעבר הרחוק אגב כן כיבדו אנשים כאלו. נתנו להם תואר "נביאים",נתנו להם במה ומחאו להם כפיים. אף אחד לא חשב שהם משוגעים אם הם מדברים עם אלוהים או מתקשרים עם המתים.)

ישמעאל
אז קראתי את ישמעאל,מה עכשיו?
מרגיש כל כך נכון.קצת כמו עם ה"לגדל ילדים בלי חיתולים". כמו לעשות קומפוסט. כל כך ברור מאליו שכך נכון,שאחרי שאתה הופך מודע-כבר אין דרך חזרה.
עד לא מזמן לא נתפס לי איך אפשר לגדל תינוק בלי חיתולים.היום לא נתפס לי איך לא עשיתי את זה קודם. כך גם עם לעבור את המחזור בלי תחבושות וטמפונים,הרי איך הסתדרו הנשים פעם?

בוקר,כבר בוקר והילדים שלי קמים,אחד אחד, " א מ א . . ."
זמן לחזור למציאות חיי.יש לי תפקיד,יש לי מחוייבות. כאמא. ואולי לא רק? מה לגבי מחוייבותי לאמת שאני מודעת לה עכשיו יותר?
ויש לי עוד כל כך הרבה מה לומר. כל כך הרבה מחשבות מתרוצצות במוחי

פעם אחרת. "א מ א ..."



המשך מחשבות בעקבות קריאת "ישמעאל":
נרגשת,כל פעם מחדש, לגלות (ולנער מעלי)עוד [po]תפישות שבי[/po] שאני שבויה בהם.
סיפור שאני מספרת לעצמי וברור לי שהוא נכון. תחושת בטחון שזה זה.ואז,אז אני מגלה משהו חדש אחר ופתאם מה שהיה ברור כבר לא ברור כמו קודם. עולות מחשבות חדשות,הארות,תובנות . אני משתנה והמציאות סביבי משתנה בהתאם.
ומה הסיפור הכי בסיסי וברור ווודאי? מה יותר וודאי מבריאת העולם?
ופתאם אני קוראת ספר שמשנה לי את כל זווית הראייה על הסיפור הוודאי הזה שאין עליו עוררין.סיפור שמסופר כבר כל כך הרבה דורות,מאב לבן. דברים שאף פעם לא חשבתי עליהם,כמו מהו פרי עץ הדעת האסור שממנו אכל האדם ?"עץ הדעת טוב ורע" כתוב,כלומר- האדם,ברגע שאכל מהפרי לקח לעצמו את הזכות האלוהית להחליט מה טוב ומה רע,מי יחיה ומי ימות. ותארו לעצמכם מה היה קורה אם אדם וחווה לא היו אוכלים מהפרי?אז לא היינו מקבלים את העונש "בזיעת אפך תאכל לחם". ובעצם,מספר לנו ישמעאל,שלא כל המין האנושי ראה בעבודת האדמה קללה,עונש. יש את ה"עוזבים" שיישמו את "לעובדה ולשומרה". הם ראו בעבודת האדמה ברכה וידעו לשמור עליה. ישמעאל שרטט סרגל זמן שאומר שבערך לפני 8000 שנה התפצלה האנושות ל"לקחנים" ו"עוזבים",קין , עובד האדמה,הוא אבי הלקחנים והוא הרג את הבל,רועה הצאן-אבי העוזבים. כך,החלה תרבות ה"לקחנים"-כשאדם אחד לקח לעצמו את הזכות להרוג אדם אחר.
כשאדם אחד יודע (כי הוא הרי אכל מפרי עץ הדעת,כן...)ומאמין שיש לו את כל הזכות שבעולם לקבוע לאחרים את גורלם,להחליט שכל היצורים סביבו וכל אוצרות הטבע סביבו קיימים רק בשביל דבר אחד-לשרת אותו,לשמש לרווחתו. משחר ילדותנו לימדו אותנו (מה שישמעאל קורא לו "אמא תרבות") שהעולם נברא בשביל האדם לשלוט בו. ופתאם בא ישמעאל ומספר סיפור אחר. הוא מספר שהאדם הוא רק חלק מהטבע ולא מרכזו או אדוניו.

בתור אחת שתמיד יודעת הכל הכי טוב ותמיד ברור לה שהיא צודקת (כן,יש בי גם את הצדדים המכוערים האלו),אני מבינה היום איזו "לקחנית" טיפוסית אני.
פתאם מרגישה לי כל כך מעוותת הזכות שנוטלת לעצמה מדינה אחת לשלול את קיומה להרוג את אנשי המדינה האחרת (אמריקה את האינדיאנים,או אפילו אמריקה את הערבים,אוייבינו). או בהשאלה לחיי- הזכות שאני נוטלת לעצמי להחליט עבור אחרים מה נכון עבורם (ראה במעלה הדף את הווידוי שכתבתי בתחום התזונה המשפחתית שלנו)

מעבר למודעות האקולוגית-תיאולוגית שקיבלתי מקריאת ישמעאל,קיבלתי עוד משהו,מאד חשוב. קיבלתי תזכורת לכמה חשוב שנישאר פתוחים לרעיונות חדשים,כי הם תמיד יכולים להפתיע, לשבש לנו תפיסות שבי,לפתוח לנו את הראש והלב

אני נרדמת מול המסך..
המשך יבוא...

[u]האם משהו עשה עריכה לדף הזה?[/u]
לא אני, נשבעת.

האם משהו עשה עריכה לדף הזה?

מתוך כתבה בעיתון ידיעות מהיום בנושא חקלאות הפארמאקלצ'ר (נקרא 'חבורת הזבל האורגני'):
מצוטטת שם חגית קירט שאומרת על הבדווים :"שבגלל מסורת נוודית לא מגדלים בכלל ירקות ומטנפים את המדבר בזבל".
קודם כן, חשבתי שזבל טוב לגידול עצים.
שנית, האין זה שוב קין שגם להרוג את הבל?????????

אפילו באתר הזה עוררתי גל של התנגדות כשפתחתי דף [po]צרכים ביולוגיים של תינוקות[/po] .

אני לא יודעת אם קווין קרא את [po]עקרון הרצף[/po] לפני או אחרי שהוא כתב את ישמעאל, אבל הוא ממליץ עליו כ"ספר נלווה לישמעאל". בכלל מעניין לראות את [url=http://www.ishmael.com/Education/Readings/.]רשימת הספרים המומלצים של קווין[/url]

מותר לדבר על הצרכים הטבעיים הביולוגיים של גור הגורילה, אבל לא על אלה של האדם?
ברור. אם תדברי על צרכים טבעיים ביולוגיים, יש חשש שתגיעי לעובדה הלא-נעימה שאנחנו בעלי-חיים, ושהצרכים הטבעיים שלנו לא השתנו במהלך אלפי שנות התרבות (זמן חסר משמעות מבחינה אבולוציונית...). מרבית האנשים אינם מודעים לעובדה זו, ומסרבים אפילו לשמוע הנחה כזאת. זה פוגע בהם!

[list=1]
[*] 4.03
[/list]
עמ' 69 באנגלית:
זה אמור להיות ככה, שבמשך עמודים על עמודים אני רק מחכה שהתלמיד יבין סוף סוף את מה שכבר הבנתי מהרגע הראשון? בטח יש עוד קוראים כמוני, שכשהם קוראים את "המיתולוגיה" לילדים ש"כולם" מאמינים בה, כבר אז יודעים שהם לא מאמינים בה? מפריע לי שזה כתוב רק ל"תמימים", אבל זה בטח בעיה שלי.
מצד שני, זה גם עוזר לי להבין עוד המון אנשים אחרים. אני פתאום קולטת, איך הם רואים את העולם ולמה הם לא מבינים אותי. לא נתתי לעצמי דין וחשבון שככה הם רואים את העולם.
נפל לי עוד אסימון.
אני עוף מוזר, יוצאת דופן, חריגה ולא שייכת.
וכן - לשאלתה של יונת על הקשר למחקר התרבות: כן, יש לזה קשר לזה שאני במחקר התרבות (בערך מגיל 11? בעצם, 5). כן, אני תמיד במצב של הגורילה, הסיפורים שקופים לי ואני מסתכלת בהם מבחוץ. אני רואה בהם "סיפורים" (ברור). ואני רואה בעת ובעונה אחת כמה סיפורים, הסותרים והמתנגשים והיחסיים.
תמיד מבחוץ.
ואח"כ אני לא מבינה את [po]כמו כולם[/po] .
איזה דיכאון (אני רצינית, נפל לי מצב הרוח).
גם דיכאון בגלל שלפעמים ממש נמאס לי להיות שונה ולא מובנת.
וגם דיכאון בגלל שלא כולם כמוני...
זה חוקי בכלל להתעצבן מזה שאחרים חיים בעיוורון ולא רואים מה שאני רואה?
(נו נו נו אומר בתוכי הקול של צפריר. את בזה לאחרים? לא, כי אם כן, סימן שאת בזה גם לעצמך, איפשהו. או שהתבלבלתי. קשה לנזוף בי בקולו של אחר. כשאבא שלי נוזף בי אצלי בראש, אני כבר יודעת את הטקסט, אבל לצפריר אצטרך כנראה להשאיר את העבודה שהוא יעשה אותה).
אני אגב חושבת שהעולם נברא בשביל הג'וקים.
תזכירו לי לכתוב את המאמר על "מותר הג'וק על כל החיות".
טוב, ברצינות: יש מישהו שעוסק באבולוציה ומסוגל להגיד שהעולם נברא [b]בשביל[/b] משהו או מישהו?

מעניין. אז עוד אנשים מקשיבים לבלה-בלה-בלה על "הקידמה" ומטילים ספק בכל זה.

עמ' 88:
"האם מישהו חקר איזה ידע לגבי 'איך לחיות'" - אפשר להגיד שמחקר כמו של ג'ון בולבי מתייחס לשאלה הזאת, אם כי הוא נזהר מלהסיק את המסקנות. הוא לא אומר לאנשים איך לחיות, אבל הוא כן מתאר איך התינוק והאם בנויים ולאיזה מין חיים הם מתוכנתים. ואפשר גם להגיד שלידלוף עוסקת בזה. בכלל, מעניין אותי לדעת אם קווין קרא אותה קודם או היא אותו קודם, כי הם לגמרי באותו ראש, ויש פרק שלה שממש נפתח בדיון ארוך שלגמרי מטרים את כל דבריו (לא יכולה לבדוק כרגע איזה פרק, משהו על האדמה?).

עמ' 91:
an axiom atating that there is no way to obtain any certain knowledge about how people ought to live
אז בגלל האקסיומה הזאת אני ושכמותי נתקלים בעוצמה כזאת של התנגדות כשאנחנו טוענים שיש דרך לגדל ילדים, שהיא בנויה בהם ושהם מצפים לה?
אילו הייתי טוענת, שגורי גורילה צריך לגדל צמודים לגוף המטפל במשך X חודשים, והם אינם בנויים לגדול בעגלה ובמיטת תינוק בלי שייגרם להם נזק התפתחותי (ר' "אלדין, גור הגורילה" מאת יעל דר), זה היה נראה לאנשים סביר והגיוני? או שהם היו מתקיפים אותי גם על זה?
מותר לדבר על הצרכים הטבעיים הביולוגיים של גור הגורילה, אבל לא על אלה של האדם?

כשקווין מדבר על "הצטברות של ידע": לא. זו תמונה פרימיטיבית, פשטנית ומבוססת על פאראדיגמות מיושנות באנתרופולוגיה. אין סתם "הצטברות" בתרבות. הפריטים משנים יחסים, ומקיימים ביניהם יחסים מסוגים שונים.

שוב לשאלתה של יונת:
לא מדובר פה ב"מחקר התרבות". מדובר בסיפור פילוסופי שמתבסס על- או נותן בצורה מטאפורית תיאור המבוסס על - סוג של "מחקר תרבות".
מטא-מבט על סוציו-תרבויות והכוחות המניעים אותם. כן, זה קשור למחקר התרבות.

[b]חוקי חמורבי[/b] : מה שאפשר ללמוד מהם הוא יותר על חוסר שביעות הרצון, העוול, אי הצדק. אז ממציאים חוקים כדי להכריח את האנשים לחיות - בעצם בניגוד ל"טבעם".
ו"טבעם" אינו משהו טבעי, אלא התוצאה של התרבות שלהם.

עוד מחשבה:
כשאני מלמדת בכתה איך בכל תרבות ציידים-לקטים שהחקלאות נכנסת אליה, הדבר הראשון ש"הולך" (מסולק) הוא גידול הילדים, כלומר, הילדים ננטשים כולם ועוברים למעון יום - הנה השבר הגדול ש"דופק" אותם.
יעל אשת חבר דיברה על זה בדיוק אגב התנ"ך, בדף [po]אמא שאוהבת יותר[/po] . מי דפק את שרשרת הדורות.

ועוד:
לגבי "המצאה": גם ה"עוזבים" ממציאים, כל הזמן. למשל, אחד מהיקואנה המציא לול, כשלידלוף בדיוק היתה שם. אבל בניגוד לתרבות שלנו, אין האדרה של "המצאות". אין האדרה של "החדש", שמתבטאת למשל בפתגם "ישן מפני חדש תוציאו" . אין "עוד יותר" - יש "מה שצריך".

משהו שמפריע לי וחסר לי:
אנשים לא רוצים להפסיק את אורח החיים הנוכחי לא מפני שהם חיים את "הדבר הנכון" לפי אמונתם, כמו שהוא טוען, אלא גם כי מוטבע בהם ש [b]כל אחד רוצה יותר[/b] . האמונה היא: אם אני אפסיק ואעזוב, [b]מישהו אחר ייקח לי[/b] ויצליח יותר! כמו שטוען אמוץ זהבי גם לגבי הזנבנים: גם אלה שבתחתית הסולם החברתי ולא מקבלים כלום, מקננת בהם תמיד התקווה שהם יצליחו לעלות במדרג ולקבל "הכל".

לא נכון שכל אלה שנכנעו לתרבות המערבית בקרב תרבויות של "עוזבים" נכנעו בגלל כוח, לדעתי.
אלא אם כן הכנסת הפיתויים וההבטחות לחיים קלים ו"טובים" יותר היא "כוח".
הרבה עזבו בקלות את אורח חייהם למען בצע כסף. משהו גרם להם להרגיש שהתרבות המערבית מפתה יותר, טובה יותר, נותנת להם יותר (למה היקואנה, שלידלוף מאמינה בתמימותה שלא ישתנו כי אורח חייהם עדיף - מתחילים לאמץ בגדים, למשל? בשביל מה זה טוב להם?).
או שזה אחרי שהתרבות המערבית כבר תקעה שם יתד בעזרת גייס חמישי וכוחנות?

נוסח אנגלי, עמ' 37:
מאוד הזדהיתי עם הקטע שבו הגורילה מזהיר אותו שאין דרך חזרה. מרגע שאתה "רואה" את המיתוסים של התרבות, מאותו רגע - עכשיו הניסוח שלי - מאותו רגע הם שקופים לך. מאותו רגע אתה רואה, אתה כבר לא עיוור. אתה שומע, אתה כבר לא חרש. אבל אז אתה נידון לחיות לנצח בקרב עיוורים וחרשים, ולא מבין איך הם לא שומעים את מה שאתה שומע, ולא רואים את מה שאתה רואה.
מאותו רגע אתה מנוכר מהאנשים שסביבך.
מאותו רגע אתה "שונה", יוצא דופן וחריג.
ואוסיף: מאותו רגע, אלה שלא רואים חושבים שאתה משוגע, כי הם לא מאמינים שקיים משהו שהם לא רואים. רובם לא רוצים לדעת. המעטים שמאמינים לך, מתחילים לראות ולשמוע כמוך.

[list]
[*] המשך יבוא כשאחזור הביתה -
[/list]
>בשמת מהמחשב של ג<

כבר כמה שנים אני שומעת על הספר הזה, אבל איכשהו עדיין לא הגעתי לקרוא אותו.
סוף סוף קראתי.
תוך כדי קריאה כתבתי הערות, על דף תוך כדי הנקה (רק אם הנקתי משמאל...).
אתחיל דווקא בהערות שלא כתבתי, ממחשב אחר וללא הדפים שלי.

נוסח אנגלי, עמ' 35:
הדוגמא מגרמניה הנאצית הזכירה לי אותנו.
כשחיים בתוך חברה, שבה שולטת מיתולוגיה מסוימת, אז אפילו אם אתה לא מאמין במיתולוגיה, ואפילו אתה רואה נכוחה ולא נופל בפח של כולם, עצם העובדה שכולם סביבך לא רואים, שכולם מאמינים במיתולוגיה, כבר הופכת אותך לשבוי של החברה. אתה לא יכול לשנות את העולם לבד. כי אתה captive all the same.

[po]דף בלוג[/po] על [po]סדרת ישמעאל[/po].