על ידי בשמת_א* » 22 פברואר 2002, 20:10
בקשר ליתרון של הפעילות הגופנית:
אני אדם ספורטיבי מאוד, ובחיים הרגילים הולכת הרבה (לא כספורט, אלא פשוט מעדיפה ללכת לכל מקום שאפשר במקום לנסוע). אבל בהריון התפרק לי מייד האגן, וחזר רק כחודשיים אחרי הלידה (הבנתי מד"ר דינה צימרמן שזו תופעה שקשורה להצפה מוקדמת מדי של הורמונים בהריון). אני, שהולכת בקצב של הלכן מרתון, פתאום הזדחלתי כמו צב בהריון ולא יכולתי בשום אופן ללכת מרחקים. אחרי כמה חודשים של הקאות מסיביות, הייתי חלשה כמו עלה נידף, ובכל זאת לא היתה לי שום בעיה בלידה!
אז אני סקרנית לדעת: במה בדיוק עוזר הכושר בלידה? (מה שכן, מעבר לזה שגם באופן טבעי אני נוהגת לשבת בכריעה כמו הבדווים, אז התפרקות האגן שהפריעה לי ללכת דווקא תמכה בכריעה).
בעניין הכאב: אני ילדתי בלידה טבעית, ועד לפתיחה מלאה ביליתי עם זרמים של מים חמים (לא בתוך המים, כי ירדו לי המים, אבל אילנה שמש המיילדת שלי סידרה לי מושב ונתנה לי את הטוש ביד). זה הקל מאוד, אבל בכל זאת היו צירים כואבים כל כך, שהצעקות שלי (באיזה שלושה צעקתי) בטח העיפו כמה גגות בירושלים. היה נחמד, שגם יולדת בחדר הסמוך צעקה מדי פעם. זה היה במשגב לדך. ואגב, בעיני אחד היתרונות של הלידה שם ולא בבית היה, ששם הרגשתי חופשייה לצעוק, ובבית בטח הייתי מתביישת מהשכנים...
בין צירי הלחץ, לשם שינוי, היו הפוגות, אז אני לא זוכרת כאב מהציר - רק מהלחיצה...
אני לא מאלה שמאמינים ש"צריך לסבול", וגם האמת שהעובדה שכאב לא אומרת ש"סבלתי". זה היה כאב "טוב", לא כאב מפחיד. אני מאוד רגישה לכאב, כל דבר כואב לי, אבל ממש הרגשתי איך בלידה זה היה כאב נטו, בלי שום תוספות רגשיות.
אז אני מאוד מעוניינת לדעת, האם יש טכניקה מסוימת שאפשר לנקוט כדי שלא יהיה כאב בכלל, או שזה עניין מקרי? יונת, זה פשוט קרה לך, או שזה בזכות משהו שעשית? הכאב שהרגשתי היה עצום, כאילו הוא גדול יותר מכל הגוף שלי, אבל לרגע לא רציתי שום משכך כאבים (אלה מפחידים אותי עד מוות, ובניגוד לכאבי הצירים, אותם לא אוכל לסבול, ואם אהיה עם אינפוזיה אני אסבול באופן קיצוני).
בקשר ליתרון של הפעילות הגופנית:
אני אדם ספורטיבי מאוד, ובחיים הרגילים הולכת הרבה (לא כספורט, אלא פשוט מעדיפה ללכת לכל מקום שאפשר במקום לנסוע). אבל בהריון התפרק לי מייד האגן, וחזר רק כחודשיים אחרי הלידה (הבנתי מד"ר דינה צימרמן שזו תופעה שקשורה להצפה מוקדמת מדי של הורמונים בהריון). אני, שהולכת בקצב של הלכן מרתון, פתאום הזדחלתי כמו צב בהריון ולא יכולתי בשום אופן ללכת מרחקים. אחרי כמה חודשים של הקאות מסיביות, הייתי חלשה כמו עלה נידף, ובכל זאת לא היתה לי שום בעיה בלידה!
אז אני סקרנית לדעת: במה בדיוק עוזר הכושר בלידה? (מה שכן, מעבר לזה שגם באופן טבעי אני נוהגת לשבת בכריעה כמו הבדווים, אז התפרקות האגן שהפריעה לי ללכת דווקא תמכה בכריעה).
בעניין הכאב: אני ילדתי בלידה טבעית, ועד לפתיחה מלאה ביליתי עם זרמים של מים חמים (לא בתוך המים, כי ירדו לי המים, אבל אילנה שמש המיילדת שלי סידרה לי מושב ונתנה לי את הטוש ביד). זה הקל מאוד, אבל בכל זאת היו צירים כואבים כל כך, שהצעקות שלי (באיזה שלושה צעקתי) בטח העיפו כמה גגות בירושלים. היה נחמד, שגם יולדת בחדר הסמוך צעקה מדי פעם. זה היה במשגב לדך. ואגב, בעיני אחד היתרונות של הלידה שם ולא בבית היה, ששם הרגשתי חופשייה לצעוק, ובבית בטח הייתי מתביישת מהשכנים...
בין צירי הלחץ, לשם שינוי, היו הפוגות, אז אני לא זוכרת כאב מהציר - רק מהלחיצה...
אני לא מאלה שמאמינים ש"צריך לסבול", וגם האמת שהעובדה שכאב לא אומרת ש"סבלתי". זה היה כאב "טוב", לא כאב מפחיד. אני מאוד רגישה לכאב, כל דבר כואב לי, אבל ממש הרגשתי איך בלידה זה היה כאב נטו, בלי שום תוספות רגשיות.
אז אני מאוד מעוניינת לדעת, האם יש טכניקה מסוימת שאפשר לנקוט כדי שלא יהיה כאב בכלל, או שזה עניין מקרי? יונת, זה פשוט קרה לך, או שזה בזכות משהו שעשית? הכאב שהרגשתי היה עצום, כאילו הוא גדול יותר מכל הגוף שלי, אבל לרגע לא רציתי שום משכך כאבים (אלה מפחידים אותי עד מוות, ובניגוד לכאבי הצירים, אותם לא אוכל לסבול, ואם אהיה עם אינפוזיה אני אסבול באופן קיצוני).