תודה אורגנית ותודה לכל מי שקראה,התרגשה ושמחה איתי.
נשים שכמונו,תנו לנו סיפור לידה ואנחנו דומעות באחווה אבסולוטית

מזל טוב (באיחור ניכר, רק השבוע נודע לי שילדת)
הצטמררתי מהתרגשות לקרוא את הדף שלך.
שמחה שמחה בשבילך.
את פשוט מדהימה עם העוצמות שבך.
שפע חלב וגידול נעים נעים נעים

תודה רבה.
אצלי הבכורה בת 15.5 והצעיר בן 6.5
שוב מזל טוב.

בני כמה הבנים?
הגדול-16 הקטן-5
ושיהיה גם לך בשעה טובה !

_היא מצידה נצמדת אלי בחום ורוך תינוקי.
אני מכורה למגע ולריח שלה._
מזל טוב. הרגע חזרתי מרופאת נשים, שקראה שהבדיקות שעשיתי- שקיפות ואלו- בסדר גמור.
שוב מזל טוב והרבה בריאות ושמחה.
דרך אגב מעניין, בני כמה הבנים?

תודה על השפע וטוב שמשתפת בו
נושמת
מתפללת
מאחלת
חגים וימים שמחים ומאושרים

איזה יופי!
מזל טוב ! מזל טוב!
סיפור לידה מקסים, עטף אותי בשמחה.
אני עדיין קצת בשוק שהיא השישית... כל הכבוד לך. איזה יופי שזו בת, נסיכה קטנה בבית. (בנות זה מאוד נחמד)

מזל טוב ..תודה על השיתוף בקסם הרב שנוכח אתכם.
שתמשיכו להיות מבורכים ,בריאים ושמחים.
חג שמח

ולגבי המדרגות,הייתי כבר שלשה ימים אחרי לידה,מרחק שנות אור לכל הדעות....

רק איך עלית כלכך הרבה מדרגות שניה וחצי אחרי לידה?!?!?
חשבתי על השינוי מהריון ללידה.
ממקום של התבוננות ומודעות עצמית גדולה אנחנו משנות פאזה ועוברות להתמסרות מוחלטת.
כאן צריך לשים לב שאנחנו לא נמחקות לגמרי בצרכים הפיזיים שלנו-שינה,תזונה ושלווה.
אז באה ההנקה-נותנת לנו גם התמסרות וגם הרפיה והקשבה לעצמינו.

איזה מרגש.תודה על השיתוף סגו לה,
אפשר ממש להרגיש את האפרוחית הקטנה מתענגת על חום גופך.
רק איך עלית כלכך הרבה מדרגות שניה וחצי אחרי לידה?!?!?
מזל טוב,חיבוק,ושוב תודה

מזל טוב!
איזה כיף לקרוא שיש כזה דבר בלידה שהציפיות מתגשמות...
אני כל-כך מיחלת לזה רוצה להתפלל על זה יותר להיות בבטחון מלא שיהיה טוב כמו שאני רוצה שיהיה
גידול נעים וקל

מזל טוב!
איזה כיף לך, ללדת בר"ח אדר @}
שיהיה לכם פורים שמח, ושהקטנה תביא איתה שמחת אדר כל השנה

אתי, שיהיה בהצלחה,מאחלת גם לך לידה טובה ומבורכת.

חמומית,שיהיה גם לך פורים שמח,נשיקות.

מרגש עד דמעות מאחלת לעצמי לידהכל כך ברוכה{שבוע 39 מחכים.....}

פורים שמח סגולהל'ה ! @}

איזה תגובות- מחממות את הלב

השבת עשינו לכבודה קידוש אחרי התפילה.
הלבשנו את הנסיכה במחלפות ורודות כצפוי...
והיא מבחינתה נתנה שואו מלכותי וישנה מעולפת מהאויר הצח שפגשה לראשונה.
כולם שמחים איתנו.

ההורמונים נותנים את אותותיהם ואני מוצאת את עצמי חסרת סבלנות מול אחים שלה, שקיבלו עם מזג האויר החמים פרץ לא מוגבל של אנרגיות....
מזל שאפשר לשלוח אותם החוצה או לבית כנסת עם אבא...
מקווה לחזור לשלווה ברוכה.
אבל בתוך כל אלא עדיין חשה עטופה בטוב הזה,מתפללת שנמשיך לגדל אותה בבריאות ואהבה יחד עם כל אחיה.
כאן מתכוננים ליום התחפושות מחר,הבית מלא אביזרים והם נרגשים ותוססים.
אני כמעט לא מעורבת בהכנת התחפושות,למזלי הם אלופים ביצירתיות ועושים את זה נפלא בלעדי.
אין ספק,זה החג שלהם.
מחפשת בתוכי את הרצון לשמוח עם ההמולה הזאת...

שיהיה בכל זאת חג שמח !

או, סגו לה, תודה על הנדיבות והסיפור. אני דומעת כאן באושר.
יש תחושה של ברכה ומרפא ששורה על כל שורה..
תודה...

מזל טוב!

מזל טוב !
... ותודה על הסיפור המרגש
שיהיה פוסט קל, מלא מנוחה, אושר ואהבה @}

וואו איזה מסע מרגש, הגוזלית שלכם נשמעת מדהימה ומלאת אור !! שבת שלום

בוכה מהתרגשות, תוך כדי הנקה.
מזל טוב

איזה סיפור נפלא סגו לה
כל כך שמחה לקרוא אותו ואיזה קטע זה שיצא בראש חדש כמו שציפית?!
כיף היה לחלוק איתך את החודשים האחרונים ולהיות חלק מכל המסע המקסים הזה.
תודה

עולות לי השלמות של הסיפור :

בדרך אני אומרת לאיש:אני רוצה להכין רשימת שמות שתקרא בזמן יציאת הראש ,אני יודעת שאני לא אהיה מפוקסת וזה זמן גדול של פתיחת שערי שמים,אני אומרת שמות של חברות שרוצות ללדת,שמות לרפואה שלמה מזכירה את גלעד בן אביבה שיגיע מהר הביתה.
אחרי הלידה הוא אומר לי-
"השמות,לא הכנו בסוף רשימה כמו שרצית"
אה,זה בסדר,אני עונה, כבר אמרנו אותם בדרך .
(אם הייתי באוטו ולא בחדר לידה לא אומר שלא הייתי בלידה,נכון?)

ועוד קוריוז,
הכנתי תכנית לידה,הבאתי אותה איתי רק שבמהירות בה התרחשה הלידה אף אחד לא הספיק לקרוא אותה...
אחרי שהיא נולדה המילדת רואה את התכנית ואומרת,אוי,לא ראיתי שהיתה לך תוכנית לידה.
טוב,בואי נראה אם ענינו על הציפיות שלך.
היא עוברת פיסקה, פיסקה,
הכל בדיוק כמו שרציתי
טוב,כמעט,
ביקשתי בלי פיטוצין אבל בלידה שישית הם לא לוקחים סיכון ונותנים כדי להיות בטוחים שהרחם תתכווץ כמו שצריך.

"הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו"

איזה יופי! מזל טוב

איזה סיפור מקסים ומרגש, עשה לי חשק לבכות...
שיהיה במזל טוב.

סגולה, כל כך מרגש.
התיאור שלך כ"כ חי, שקראתי את כל הדף בלי לנשום.
פורים שמח, מקסימה.

וואו מזל טוב לך אשה יקרה
אני ילדתי לפני 3 חודשים בת אחרי שני בנים,
זה מרגיש כמו תמיד התגעגעתי אליה.
בואי לאמא בואי
משפט שאמרתי לה כל הלידה
איזה כיף לך.
התאהבות נעימה

תודה לכן על הברכות @}

בשורות טובות ובהצלחה למי שבדרך.

יש לי דמעות בעיניים מהתרגשות,
מזל טוב.
המון נחת.

מזל טוב! ממש מרגש! @}

איזו לידה מעולה.
המון מזל טוב, יקירה.

אויש, טפשת היריון אחרי הלידה! זה מה שהתכוונתי - הלילה בין חמישי לשישי (ועכשיו ערכתי גם למעלה, למען ההיסטוריה).

אני הייתי בתור בין חמישי לשישי-אבל אולי נפגשנו אי שם בתהליך הזה...

איזה יופי. מזל טוב!

ואגב, אנחנו כנראה חיכינו יחד באותו תור לזירוז בעין כרם...
תורי הגיע באמצע הלילה שבין חמישי לשישי לפני כמעט שבועיים - זה ממש הזמן שגם את היית שם בהמתנה, נכון?
(ביקשתי שהבאה אחריי בתור תעקוף אותי, ועד שהגיע שוב תורי כבר הייתי בלידה או אחריה - על תחושת ניצחון דיברנו?)

וואו!
מה עוד נשאר לי לכתוב?
רק לחזור על עצמי: בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם


"הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו"

היא מקסימה,
צמודה אלי כל הזמן,לא מוכנה לוותר על תחושה של חום גוף.
נראה כאילו היא צמודה כל היום לציצי.
אני לא עושה כמעט כלום בבית,
מקבלים כל יום ארוחה טובה מאישה אחרת בישוב,
ארוחות מבושלות ומתובלות בחום ואהבה.
כולם שמחים ומופתעים שהיא נולדה.
רק אחים שלה כבר ידעו גם בלי ששיתפנו אותם שהיא בת.
אני בשמחה גדולה,מרגישה שהכל עבר כל כך טוב.
הלידה,ההחלמה.
אפילו הכוחות שלי אחרים הפעם.

"הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו"
@} @} @}

איזה יופי! מזל טוב!
(-:

אוי אני דומעת...
ובהזדמנות זו תודה על הדף להתכונן ללדת, אני בחודש שישי (עוד שבוע שביעי) בהריון שלישי, עם בת אחרי שני בנים...
זוכרת איך בכיתי בהתרגשות כשגילו לנו שזו בת, לא יכולה אפילו לדמיין את השמחה של בת אחרי 5 (ואוו!) בנים.
כל האושר שבעולם, שפע חלב ובריאות @}

אני יולדת את השיליה שיוצאת שלמה.
היא נלקחת לפתולוגיה לבדוק אם יש סיבה לתינוקת הקטנטנה.
הקטנה נלקחת לפגיה.
אני מנסה לבקש ביות מלא אבל במשקל שלה הם לא מאפשרים.
מבקשת שלא יתנו לה תוספות אבל גם כאן אני מתאכזבת ,
הגלוקוז שלה ירד,חייבים לתת תוספת שלא תמשיך לרדת.
מידעים אותי בכל דבר ומאפשרים לי להיות איתה ולהניק אותה.
רק על תוספת פגים לא מוותרים לי ואחרי כל הנקה היא נשקלת ומקבלת תוספת.
אני מקבלת את הגזירה מתוך תקווה שתעלה מהר ונוכל להשתחרר.
בבית נוותר על התוספות אני אומרת לה,בואי נהיה ילדות טובות שנגיע מהר הביתה.
היא מצידה נצמדת אלי בחום ורוך תינוקי.
אני מכורה למגע ולריח שלה.
מגיעה כל שלש שעות להניק.הפגיה בקומה שישית ואני במחלקה קומה מתחת לקרקע.
בשבת מעלית השבת לא מתפקדת ואני ממשיכה לעלות אליה במדרגות עד לקומה השישית,גם שזמן ההנקה הוא רבע שעה לפני צאת השבת...
האחיות מעודדות אותי על הדבקות והנחישות בהנקה,
הקטנה מקבלת שם ביום חמישי ואחת האחיות מוסיפה לה את הכינוי "טמגוצ'י" .

ביום ראשון אנחנו סוף סוף משתחררות,
יורד גשם סוער,
שפע טוב מושפע על העולם עכשיו.
הנשמה הזאת הגיעה אלינו.
כולנו נרגשים ושמחים לקראתה .
האחים מקבלים אותה בהתרגשות ואהבה.
אנחנו בבית.
@}

בדרך הצירים מתחזקים,אני כבר מתחילה להשמיעה קולות נמוכים,
נושמת,מרפה ומתקדמת עם הצירים.
האיש מוריד אותי בכניסה לקבלה וממהר למצוא חנייה (יתרון של לפנות בוקר בעין-כרם)
בנתיים אני עומדת ליד התיקים שלנו,
האור מתחיל לעלות ואני מקבלת שני צירים ארוכים וחזקים.
בינהם עולה בי שירה מתוך תפילת הלל "פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה י-ה"
היום א' באדר.
מגיעים לקבלה של חדר לידה.
אני כבר מתחילה להתפתל עם כל ציר.
מקבלת אותי אחות מיילדת בשם סמדר,היא רוצה לבצע בדיקת פתיחה.
רגע,שיגמר הציר אני גונחת - או,זה נשמע רציני היא אומרת.
בבדיקה יש פתיחה של 5 .אני ישר קופצת מכאן ללידה אני אומרת לה.
זוכרת מלידות קודמות את המהפך מ 4-5 לפתיחה מלאה.רק שאז שעות לקח לי להגיע לפתיחה של 4.
היא רואה בטפסים שאני אחרי היפוך ומתקשה להרגיש אם הראש למטה כיוון שהתינוקת קטנה.
עושים מהר אולטראסאונד - ראש למטה.
תוך כדי אני מחליפה בגדים לחלוק לידה.
מגיע עוד ציר ואני מרגישה לחץ חזק למטה.
בואי מהר לכיסא,את לא רוצה ללדת כאן.
מריצים אותי לחדר לידה.
אני בקושי עולה על המיטה.
מציגים בפני את חלי המיילדת וכנראה עוד אחות\מיילדת אני לא מצליחה כבר להתמקד.
עכשיו אני כבר מוטרפת מעצמת הצירים ,פתיחה מלאה מכריזה חלי.
כל הנשימות וההרפייה שהיו לי נעלמו,
אני מתחילה לצעוק בכאב,מרגישה את הלחץ גובר.
כואאבבבב.....אני קוראת לה בואי אלי מתוקה שלי....בואי לאמא....
אבא תעזור לי......כואבבב לי.......
חלי מציעה לפקוע את המים ואני מסכימה,בציר הבא היא פוקעת ואני חשה איך הכל רץ כמו סרט בהילוך מהיר
המים זורמים מתוכי הכאב...הצריבה הזאת ואז היא אומרת לי אם תרצי,את יכולה ללחוץ.
אני לא יודעת אם אני רוצה ללחוץ אני רק רוצה שהיא כבר תצא וזה יגמר !
אני דוחפת מעט והראש יוצא
אני שמה את היד ומקבלת את הראש שלה,עוד דחיפה והכתפיים יוצאות והנה היא...
מונחת לפני,החבל מחובר אני רואה אותה וממלמלת אליה הגעת אלי !הגעת אלי מתוקה שלי!
האיש מבקש לא לחתוך את החבל עד שיפסיק לפעום - ברור אומרת חלי,מניחים אותה עלי.אני מאושרת...
הבת שלי נולדה.
החבל נחתך-הציעו לאיש אבל הוא נבהל וסירב בנימוס....
העיניים שלו דומעות.
שוקלים את הגוזלית- 2.145 ק"ג עוד פחות מהערכת המשקל שנעשתה.

אני כנראה עצרתי את תהליך הלידה עד שאהיה עוד עם הילדים....
אנחנו יחד שלשה ימים בהם באים והולכים להם הצירים.
אני כבר לוקחת חופשה מהעבודה ונהנית להיות בבית ולקנן.
הכביסה נעלמת בהדרגה,החדרים נכנסים לסדר נעים.
אני מנקה את חדר השינה מכינה אותו לנוכחות תינוקית.

בלילה של שלישי הצירים מתגברים.
אני הולכת לישון מקבלת כל ציר בשמחה .
מודה לו שהגיע,מודה ללידה שמתקרבת.
בכל ציר אני מרגישה את המקומות שמתכווצים,נושמת ומרפה.
באופן מפתיע מצליחה בין הצירים לישון.
מרגישה איך נעלם הפחד מהלידה והכאב שיבוא איתה.קוראת ומכוונת את הקטנה לרדת ולעזור לנו להיוולד.
מזמינה את הגוף שלי להיתרכך ולהפתח.

הצירים מתגברים,
הם לא עוברים דרכי.
אני עוברת איתם ובתוכם.
בלי פחד,כמעט בלי כאב.
בהרפייה מופלאה.

לפנות בוקר אני מרגישה שהם מתפתחים בעוצמות ובקצב חדש.
אנחנו מתכוננים לצאת.
הילדים ישנים,
אני משאירה להם במטבח מכתב.
שותה עוד כוס תה,
נוסעים.
בדרך מעירים את החברים שהולכים הביתה להיות עם הילדים.

לפני שאנחנו הולכים הביתה אנחנו עושים גיחה למחנה יהודה.
האיש מפנק עם גבינות טובות דגים וסלטים.
לסעודת שבת אנחנו מוזמנים לחברים אהובים שגרים בגבעה מרוחקת יחסית בישוב.
כל השבת יורד גשם ומזג האוויר סוער.
אני מתעוררת ושומעת את הגשם שנוקש בחלון.
נשמה מתוקה,כמה שפע את מביאה איתך.
אני מתמלאת הודיה ויודעת שכל מה שיגיע עכשיו יהיה טוב.
אנחנו הולכים לחברים בסערה,מגיעים רטובים ומתקבלים בהמון אהבה.
הצירים הופכים יותר ויותר סדירים.
אנחנו מחליטים להשאר עד מוצ"ש.
אני מצד אחד רוצה ללדת,מצד שני לא רגועה שהילדים לא ראו אותי כבר כמה ימים.מרגישה שחייבת לראות אותם.
החבר מציע להביא אותם מההורים ואנחנו נלך לבי"ח,לפחות שיהיו בבית,במקום שלהם.
אני חושבת על הקטן ויודעת שהוא זקוק לי.

מגיעם לבי"ח והילדים באותו הזמן מגיעים הביתה למיטות שלהם.
בדיקה פנימית מראה צוואר סגור וכמעט אין פתיחה.
חוזרים הביתה.
אני שמחה להיות עם הילדים עוד קצת.

קוראת

אחרי יומיים בהם אני חלשה וכאובה,אני מרגישה אנרגטית את התינוקת חלשה.
בלילה אני לא מרגישה כמעט תנועות,התנועות שאני מרגישה מאוד חלשות.

הולכים לעשות מוניטור בעין כרם.

המוניטור מראה בהדרגה שהתנועות חוזרות,הדופק טוב.
אבל הערכת המשקל נמוכה מאוד .
הם כמעט משחררים אותי ואז מגיע איזה פרופ' שאומר לי שהוא ממליץ על זירוז כיוון שהשיליה כבר מאוד בשלה ויש חשש שהתינוק לא יקבל מספיק חמצן ועלול להגרם מוות עוברי.
אני מתנגדת לזירוז ומגיעים להסכמה שאשאר להשגחה עם מוניטור ואכנס לתור של הזירוז.
(הם לא עושים בו זמנית זירוז ליותר משלש יולדות והרשימה ארוכה למזלי...)
הוא מציין שיכבדו את רצוני אם אסרב לזירוז.

אני מתוסכלת,רואה את חלום הלידה הטבעית נגוז לו...
ועם כל זה לא מפסיקה לרצות.

פותחים לי וריד,מורידים אותי למחלקת יולדות שם התפוסה מלאה,אני מקבלת מיטה במסדרון.
אני לא רוצה להיות במסדרון ומוצאת מקום בחדר שמיועד למשפחות,עם כורסאות נוחות,שירותים צמודים - מה עוד צריך ?
אה,ספר,קונה לי ספר בקניון הסמוך לביה"ח "הריפוי הקוואנטי" של דיפאק צ'ופרה.חיפשתי את הספר הזה בכל חנויות הספרים בירושלים ודווקא כאן אני מוצאת אותו ועוד במחיר מצחיק.

בלילה אחות מתוקה מצליחה למצוא עבורי חדר עם מיטה פנויה.
המוניטור כל הזמן תקין,מראה תנועות יפות והתחלה של צירים.
בלילה אני מתפללת לכל ציר שימשיך ויקדם לי לידה טבעית.

מגיע הבוקר,
ביקור רופאים- הרופא שואל אותי אם אני רוצה סטרפסיג - לא.
וזירוז את רוצה ?? לא,אני עונה.
אז מה היא עושה כאן הוא שואל את הרופא לידו? גם אני שואלת.אני אומרת.
הוא חותם על שחרור ואני מגיעה הביתה כמה שעות לפני שבת.
הילדים אצל ההורים במרכז ואנחנו נשארים עם הגדול לסוף שבוע מפנק בבית.

אני עושה רק את הבדיקות ההכרחיות,אין לי מעקב הריון.
אני עוקבת בעצמי.
בשבוע 36 אני מגיעה לרופא שלוחץ לעשות עוד אולטראסאונד להערכת משקל,
אני מוחה קלות ובסוף הולכת לעשות.
מסתבר באולטראסאונד שהתינוקת במצג עכוז.
אני מתקשרת לרופא שקובע נחרצות - היפוך ואם לא הולך מיילדים אותך בניתוח.
אני נבהלת ומתנגדת,
רגע.
רוצה לבדוק עוד אפשרויות.
קובעת תור למחרת אצל מטפלת שנותנת לי עוד מידע,מטפלת בי ברכות ,שמה מחטים ועושה מוקסה.
אני דוחה את ההיפוך בכמה ימים מתוך תקווה שאצליח להפוך בצורה טבעית,אך הבדיקות מראות שוב ושוב מצג עכוז.

בודקת בביקור חולים אפשרות של לידת עכוז למקרה שההיפוך לא יצליח.
מגיעה להיפוך בביקור חולים.
ההיפוך מצליח ב"ה.
(על חווית ההיפוך בדף להתכונן ללדת )
אני מקבלת הנחייה לשים לב אם יש שינוי בתנועות לראות שהעובר לא במצוקה בעקבות ההיפוך.

בסקירת מערכות אנחנו מגיעים למכון ,איך שאנחנו נכנסים,הרופא שעושה אולטראסאונד,אדם מבוגר יחסית בעל מראה של סבא טוב,מודיע לנו שכל מי שנכנסה אותו יום קיבלה את המין השני ממה שיש בבית,
כל זה עוד לפני שהוא נוגע בבטן.
אנחנו מחוייכים,ובאמת רואים בבדיקה שזאת בת.
שבוע 23 אני לוקחת את המידע בערבון מוגבל,פוחדת לשמוח.
העוברית במצג עכוז,כמובן שאין סיבה לחשוש אומר הד"ר.
עד שבוע 33 העובר מתהפך פעמים רבות אבל ליתר ביטחון אומר רשימה של סגולות שלמד ממטופלות חרדיות להיפוך עובר.
אנחנו צוחקים למשמע הבקיאות המדהימה שלו,ממש אדמור.
אח"כ הצטערתי שלא רשמתי הכל....
מחליטים לא לשתף אף אחד בינתיים במין העובר,כולל הורים וילדים.
יש לי צורך להשאיר את הכל שמור וסגור.

לקראת הלידה אני לומדת גם כאן באתר הרבה על לידות,לומדת מהלידות שעברתי מה אני רוצה ומה אני רוצה לשנות.
גם הדף להתכונן ללדת מפקס אותי ,עוזר לי להבין איזו לידה אני מזמנת לעצמי,
לידה טבעית
לידה מודעת
לידה עם הקשבה לגוף שלי ולעוברית,
כמה שפחות התערבות רפואית,
רוצה להגיע שלווה עם ידע,
לעמוד על שלי אבל בלי מאבק.
והעיניין הזה אח"כ עומד לצידי,להיות ברורה ולא להיות במאבק.

אז זהו,
אפשר כבר לכתוב סיפור לידה.
התחלתי ב להתכונן ללדת ואני ממשיכה כאן.
אחרי הריון מלא וטוב שהיו בו גם חששות ופחדים אני אוחזת בידי תינוקת קטנה ומושלמת,יפה כל כך, מתוקה ונעימה.
אולי קצת על הזמן שלפני ההריון,אני אמא לחמישה בנים.לפני שנה התחילו דימומים ובדיקה הראתה על התחלה של צניחת רחם,אחרי הלידה החמישית חשבתי שזהו,אני לא בטוחה שאני רוצה עוד...
אבל פתאום היתה בי חרדה נוראית שאולי אני מאבדת את הרחם שלי,את היכולת ללדת שוב.אחז בי כאב גדול והבנתי שאני מאוד רוצה ללדת שוב.בדיאבד מסתבר שגם במצב של צניחה כמו שלי אין הגבלה בלידה ואין חשש כמו שהיה לי,אבל אני אלופה בייצור "סרטים" וכבר קיבלתי את הרצון להריון.
הוצאתי את ההתקן וחיכיתי,
שהגיע המחזור נשמתי בהקלה,מבינה שאני עדיין לא בשלה להריון...
כך חלפו מס' חודשים בהם הרצון התעצם והפחד מהשינוי התעמעם עד שנעלם לגמרי.
כמעט שנה עוברת והרצון הופך לכמיהה גדולה.
אני מתפללת לתינוקת,בריאה .

ואז זה הגיע.
עם שמחה עצומה.
הרגשתי את הרחם מתמלאת באור ואהבה.
הילדה שלי מוכנה לבוא אלי.

אחרי חודשיים מתחילים דימומים.
אני נבהלת,חוששת שאאבד את ההריון (סרטים-אני אלופה בייצור)
בדיקת אולטראסאונד מראה שק הריון עם עובר,תנועות ודופק תקינים.
אני דומעת מאושרת.

ההריון עובר בטוב,מאוד מהר רואים שאני בהריון ואני כבר לא מנסה להסתיר.
אני קשובה לגוף ולנשמה,עושה הפסקה בהילינג בהמלצת המורה שלי עד שההריון יתבסס,כמעט לא עושה הילינג עד סוף ההריון.(למדתי שנה שעברה והייתי בשלבי סיום של הלימודים)

הילדים מתרגשים לגלות שאני בהריון.
מודיעים בוודאות שהם בטוחים שזו בת.