אז זהו,
אפשר כבר לכתוב סיפור לידה.
התחלתי ב
להתכונן ללדת ואני ממשיכה כאן.
אחרי הריון מלא וטוב שהיו בו גם חששות ופחדים אני אוחזת בידי תינוקת קטנה ומושלמת,יפה כל כך, מתוקה ונעימה.
אולי קצת על הזמן שלפני ההריון,אני אמא לחמישה בנים.לפני שנה התחילו דימומים ובדיקה הראתה על התחלה של צניחת רחם,אחרי הלידה החמישית חשבתי שזהו,אני לא בטוחה שאני רוצה עוד...
אבל פתאום היתה בי חרדה נוראית שאולי אני מאבדת את הרחם שלי,את היכולת ללדת שוב.אחז בי כאב גדול והבנתי שאני מאוד רוצה ללדת שוב.בדיאבד מסתבר שגם במצב של צניחה כמו שלי אין הגבלה בלידה ואין חשש כמו שהיה לי,אבל אני אלופה בייצור "סרטים" וכבר קיבלתי את הרצון להריון.
הוצאתי את ההתקן וחיכיתי,
שהגיע המחזור נשמתי בהקלה,מבינה שאני עדיין לא בשלה להריון...
כך חלפו מס' חודשים בהם הרצון התעצם והפחד מהשינוי התעמעם עד שנעלם לגמרי.
כמעט שנה עוברת והרצון הופך לכמיהה גדולה.
אני מתפללת לתינוקת,בריאה .
ואז זה הגיע.
עם שמחה עצומה.
הרגשתי את הרחם מתמלאת באור ואהבה.
הילדה שלי מוכנה לבוא אלי.
אחרי חודשיים מתחילים דימומים.
אני נבהלת,חוששת שאאבד את ההריון (סרטים-אני אלופה בייצור)
בדיקת אולטראסאונד מראה שק הריון עם עובר,תנועות ודופק תקינים.
אני דומעת מאושרת.
ההריון עובר בטוב,מאוד מהר רואים שאני בהריון ואני כבר לא מנסה להסתיר.
אני קשובה לגוף ולנשמה,עושה הפסקה בהילינג בהמלצת המורה שלי עד שההריון יתבסס,כמעט לא עושה הילינג עד סוף ההריון.(למדתי שנה שעברה והייתי בשלבי סיום של הלימודים)
הילדים מתרגשים לגלות שאני בהריון.
מודיעים בוודאות שהם בטוחים שזו בת.