על ידי .מי* » 30 מרץ 2004, 06:59
אני נורא אוהבת את ליל הסדר. אני רוצה לכתוב פה איך יהיה ליל הסדר שלנו.
אנחנו נחגוג את ליל הסדר כערב אינטלקטואלי משפחתי כהלכתו לגמרי. אני אכסה את כל הספות והכורסאות על פי המנהג בבדים לבנים.
אני אדאג שיהיו המון נרות ופרחים.
הבית יהיה נקי ומצוחצח.
אנחנו נלבש את מיטב בגדינו. אני אקננ לבנות שמלות חדשות לקראת החג. בעלי ילבש קיטל לבן. יש מנהג כזה, ללבוש קיטל.
את כל הסדר נעשה בסלון, ורק לאוכל נעבור לשולחן, ואחר כך נחזור לסלון. כך יהיה נעים לנו להאריך לשבת יחד.
אני אערוך את השולחן הכי יפה שאני יכולה. אני אבשל הכי טעים שאני יודעת.
מראש נביא מן הספריה המון הגדות. הגדות מעניינות. הגדות עתיקות מצויירות. הגדות של כל מיני עדות. הגדות עם כל מיני פירושים. הגדות קומיקס.
בסדר נקרא את ההגדה. כל אחד יחזיק הגדה מתוך הערימה. לפעמים מישהו יקריא משהו מצחיק או מעניין או מוזר שכתוב בהגדה שלו. אנחנו ננסה לקרוא ולהבין: למה הדברים חוברו זה לזה כך. מה יש בתוך הטקסט העתיק הזה, מה הוא אומר, מה הוא אומר לנו. חוץ מזה נזכר בכל מיני סיפורים ובדיחות מסדרים אחרים ובכלל, ונחשוב איפה היינו בשנת 1986, ומה היה ב1992. בגלל שהשנה אני אהיה רחוקה מן ההורים שלי, אני אזכר בדיוק איך אבא שלי אומר ועושה ואני אתגעגע עד דמעות. אני אשיר את המנגינות של אבא שלי. בעלי ישיר את המנגינות שהוא יודע ויזכיר לי את המנגינות של אבא שלי כשאני אשכח (בגלל שהוא מוזיקלי יותר ממני וכבר מכיר את המטריה). שנינו נשיר עוד מנגינות ששמענו פעם ושאנחנו רוצים לשמר במשפחה שלנו. יש משהו מרגש מאד בשימור מנגינות שעברו במשפחות שלנו במשך שנים. וגם בשימור מנהגים שעברו. יש בזה, עבורי, חיבור אחורנית, למקום ממנו באנו. ממצריים ואילך. כי לא צצנו פה פתאום. היו לנו אבות ואמהות וסבים וסבתות וסבי סבים וסבתות סבתאות, ומשהו מהם עוד נמצא אתנו.
אנחנו נאריך מאד לשבת בליל הסדר, לשיר ולצחוק ולדבר. הילדים הקטנים יירדמו לידינו, אבל הגדולים אולי יצליחו להשאר עד הסוף. ובסוף, אחרי שנגמור לשיר "קרב יום שהוא לא יום ולא לילה" נצא החוצה, ונראה איך השמים מתבהרים והשחר עולה.
אני נורא אוהבת את ליל הסדר. אני רוצה לכתוב פה איך יהיה ליל הסדר שלנו.
אנחנו נחגוג את ליל הסדר כערב אינטלקטואלי משפחתי כהלכתו לגמרי. אני אכסה את כל הספות והכורסאות על פי המנהג בבדים לבנים.
אני אדאג שיהיו המון נרות ופרחים.
הבית יהיה נקי ומצוחצח.
אנחנו נלבש את מיטב בגדינו. אני אקננ לבנות שמלות חדשות לקראת החג. בעלי ילבש קיטל לבן. יש מנהג כזה, ללבוש קיטל.
את כל הסדר נעשה בסלון, ורק לאוכל נעבור לשולחן, ואחר כך נחזור לסלון. כך יהיה נעים לנו להאריך לשבת יחד.
אני אערוך את השולחן הכי יפה שאני יכולה. אני אבשל הכי טעים שאני יודעת.
מראש נביא מן הספריה המון הגדות. הגדות מעניינות. הגדות עתיקות מצויירות. הגדות של כל מיני עדות. הגדות עם כל מיני פירושים. הגדות קומיקס.
בסדר נקרא את ההגדה. כל אחד יחזיק הגדה מתוך הערימה. לפעמים מישהו יקריא משהו מצחיק או מעניין או מוזר שכתוב בהגדה שלו. אנחנו ננסה לקרוא ולהבין: למה הדברים חוברו זה לזה כך. מה יש בתוך הטקסט העתיק הזה, מה הוא אומר, מה הוא אומר לנו. חוץ מזה נזכר בכל מיני סיפורים ובדיחות מסדרים אחרים ובכלל, ונחשוב איפה היינו בשנת 1986, ומה היה ב1992. בגלל שהשנה אני אהיה רחוקה מן ההורים שלי, אני אזכר בדיוק איך אבא שלי אומר ועושה ואני אתגעגע עד דמעות. אני אשיר את המנגינות של אבא שלי. בעלי ישיר את המנגינות שהוא יודע ויזכיר לי את המנגינות של אבא שלי כשאני אשכח (בגלל שהוא מוזיקלי יותר ממני וכבר מכיר את המטריה). שנינו נשיר עוד מנגינות ששמענו פעם ושאנחנו רוצים לשמר במשפחה שלנו. יש משהו מרגש מאד בשימור מנגינות שעברו במשפחות שלנו במשך שנים. וגם בשימור מנהגים שעברו. יש בזה, עבורי, חיבור אחורנית, למקום ממנו באנו. ממצריים ואילך. כי לא צצנו פה פתאום. היו לנו אבות ואמהות וסבים וסבתות וסבי סבים וסבתות סבתאות, ומשהו מהם עוד נמצא אתנו.
אנחנו נאריך מאד לשבת בליל הסדר, לשיר ולצחוק ולדבר. הילדים הקטנים יירדמו לידינו, אבל הגדולים אולי יצליחו להשאר עד הסוף. ובסוף, אחרי שנגמור לשיר "קרב יום שהוא לא יום ולא לילה" נצא החוצה, ונראה איך השמים מתבהרים והשחר עולה.