כל הדוגמאות שלך היו שליליות.
לא. הן היו עובדתיות.
לא עשיתי סקירה של כלל ההשפעות, הרי שתינו יודעות שההשפעות החיוביות רבות מספור, אחרת לא היינו בוחרות בדרך הזאת.
הן היו דוגמאות עובדתיות בתוך קונטקסט מאוד, מאוד ספציפי, והוא :
עם מה אשה שחיה שנים בחינוך ביתי והתכלכלה באמצעות השותף שלה, צריכה להתמודד
בבואה להתחיל חיים חדשים, בשינוי נסיבות קיצוני, הכולל שליחת הילדים למסגרות ויציאה לעבודה לשם פרנסה (אמיתית ומחייבת, שמחזיקה בית, לא פה ושם כתוספת למשתכר העיקרי.)
השיחה שלנו התחילה על רקע הבעיה של
יהיה טוב , שאין לה מקצוע, אין לה כסף, היא אמא בחינוך ביתי, אין לה קשרים שמאפשרים להיכנס למעגל העבודה, יש לה ילד בן שנתיים וילדה בת ארבע, ומה היא אמורהלעשות.
על הרקע הזה כתבתי שהבחירה בחינוך ביתי היא בחירה מוחלטת, כזו שיש לה השפעה עמוקה על קשרייך עם העולם, חברתית, תרבותית, מקצועית.
את
בחרת לראות בזה אמירה שלילית
אבל היא לא שלילית. היא עובדתית (בעיני לפחות, מהיכרותי. הסכמנו כבר שאת מכירה אחרת)
אני לא אמרתי שזה יותר או פחות טוב ממשהו.
אמרתי שבפועל, ההתכנסות פנימה, המאפיינת בהחלט לדעתי מחנכות מן הבית - לא מחולשה, לא כאמירה שלילית, אלא ממש מבחירה מודעת, וההרגלים שהם פועל יוצא של ההתכנסות הזאת, וההשלכות שהן בלתי נמנעות כשחיים שנים במודל כזה של חיים מתוך הבית תוך צמצום מקסימלי של תקשורת ותלות בגורמים חיצוניים,
מבחירה, כהעדפה,
אז בפועל, ההתכנסות הזאת, עלולהלהוות קושי רציני ביום של שינוי נסיבות, אם קורה.
אם זה קורה כתהליך של התבגרותו של בית, ושינויי כיוון עדינים שמובילים לשינוי גדול יותר, זה מן הסתם אחרת.
אבל כל מה שכתבתי לך היה מתוך נקודת המוצא של הדיון ב
מתגרשת וחוששת , ועל הרקע של הקושי שעלה שם.
רוצה לכתוב בצורה ברורה:
כאשר אני אומרת שאמהות בחינוך ביתי נוטות להיות מקובעות בדרכן, וחייהן מאופיינים בהתכנסות פנימה ולא בניהול החיים בחוץ, בניגוד לקורה ברוב המשפחות בישראל, שהחיים מנוהלים לגמרי מחוץ לבית, וגם כשמתכנסים בערב כל אחד מתחבר לאמצעי אלקטרוני המחבר אותו שוב אל החוץ- אני לא כותבת משהו שלילי !
אני מציינת מאפיין בולט מאוד של הבחירה בחינוך בבית, ובחיים בבית,
ובבואם של אנשים כאלה לעשות שינוי רדיקלי ולפתע לחיות עם הפנים אל החוץ, הם נתקלים בקושי
בגלל אופי החיים המתבדל הזה !
סליחה, אבל רוב המחנכים מהבית לא יכולים
לסבול את מה שהתרבות הישראלית מציעה לילדים!
לא יכולים לסבול תכניות טלויזיה צעקניות ומציצניות,
קשקושי אופנת לבוש, אופנות חינוך, אופנות מזון קלוקל, אופנות צרכנות רכב ותיירנות המוניים ויקרים, אופנות רפואה מזיקה ושקרנית, אופנות פסטיגלים ושאר זוועתרונים וקניונים,
כל אלה יוצרים התבדלות! והיא מחלחלת עמוק,
והיא מאפיינת, מוכנה להתווכח איתך גם עד מחרתיים, רבות רבות ממשפחות החינוך הביתי ובעיקר אימהותיהן.
ולא יעזור כלום, בבואה של אמא כזאת להתערות בחברה, מוכשרת ומפותחת ככל שתהיה, ובעיקר אם המטרה להתערות היא השגת לחם לילדיה,
סגנון החיים שלה, המעשיר, המיוחד, המיטיב כל כך, יעמוד לה
גם למכשול.
ואת יודעת מה, אני חושבת שאת מתעקשת אתי כי לך עצמך אין ממש מושג והיכרות עם משפחות נורמטיביות במסה.
ואולי יש לך אשלייה שאת מבינה ומכירה את הנורמה ואת נמצאת בשוליה העדינים, ובכן לא.
(סליחה על הטון הפטרוני, אני מרשה לעצמי איתך וגם מתחילה להתעצבן קצת.)
אבל האם אטעה אם אומר שרוב הקשרים המשפחתיים שלך ושל משפחתך בעשור וחצי האחרונים היו עם משפחות מחינוך ביתי, או קרובות, או און אנד אוף שם או נושקות לשם?
האם הייתה לך ולחברותייך הקרובות תקשורת עמוקה ומפרה והדדית ומתמשכת עם הורים שחיים במרכז הנורמה הישראלית?
אדבר על עצמי:
אני לא הצלחתי ביצירת קשרים כאלה.
קודם כל מרבית ההורים מלב הנורמה נראו לי כהורים מזניחים.
הבתים שלהם היו נקיים מדי והחדרים ריקים מדי.
האוכל שלהם היה מעובד מדי ויקר מדי.
הארבע על ארבע שלהם נראה לי מבריק מדי
והנסיעות הלחוצות שלהם לחו"ל נראו לי מגוחכות.
לקח לי הרבה זמן של גיוס ענווה, להבין שכל השנים האלה נהניתי מביטחון כלכלי ומפשטות מבחירה בכאילו, בעוד האנשים האלה
שורדים.
נכון, הם מבזבזים על דברים מגוחכים בעיני, אבל הם שורדים לא רק בכסף, אלא בשמירה על מקומם במעגל התרבותי-חברתי כאן, שמפחיד להיות מחוץ לו.
קל להיות מחוץ לו כשיש לך מפרנס.
קל לבוז לו.
אבל ברגע שאת צריכה אותו, את המעגל הזה, וואי וואי וואי. חתיכת צפרדע לבלוע.
עם יד על הלב, לילה, האם את מכירה נשים בחינוך ביתי שמחזיקות עצמן תעסוקתית וכלכלית לבד, והילדים שלהן בבית?
אני מכירה שתיים. ואוהבת אותן מאוד ומפוצצת הערכה למה שהן עושות.
אבל נדמה לי שזה נדיר מאוד.
מתכוונת , לסיכום, להגיד, שזה לא רק עניין של בחירה.
ברור שנשים מוכשרות ומלומדות
בוחרות להיות בבית.
אבל בהתכנסות זו הן מבצעות ויתור על היכולת להחזיק את עצמן ואת ילדיהן, כי לסגנון החיים הזה יש השלכות עמוקות, לא רק כלכלית, גם נפשית ורגשית וחברתית,
והוא יעמוד כקושי אם יעלה צורך בשינוי.
אז מה? אז זו בחירה רעה? מה פתאום!
זו בחירה עם סיכון, כמו כל בחירה.
זו בחירה שיוצרת תלות בשותף. של אהבה, של אחריות, של היסמכות הדדית. יש לה מחיר אבל היא טובה וחיובית.
אני מקווה שאני מצליחה לשכנע אותך, שאינני מציינת דברים בגנות סגנון החיים הזה, אלא מציינת עובדתית מה הן חלק מההשלכות האפשריות לנשים,
ושלדעתי הן נובעות מבחירה בסגנון חיים מתבדל ומתכנס, בהגדרה ממש.