על ידי יפה_כהן* » 19 פברואר 2012, 21:32
מתוך הנסיון שיש לי בהוראה ובאמהות, ההגדרה שכתבת נכונה תיאורטית. באופן מעשי, העניין והסקרנות משתנה מרגע לרגע. העניין מאוד נזיל. אני אתן דוגמא- לגבי ילדי צהרון גן שאיתם אני עובדת כרגע. ברגע מסויים ילדים רעבים, עייפים, צריכים פורקן. באותו רגע כמעט בלתי אפשרי לרכזם, הם דוחפים לדחפים... ברגע אחר אני שמה לב שהם פנויים יותר ללמידה, ומסגרת קבועה יוצרת הרגלים שאיתם ניתן לאפשר את הלמידה. לעיתים המסגרת הזאת כרוכה בוויתורים שעושה הילד מאחר והוא נכנע ללחצים מסויימים של המסגרת ועל כן בלמידה הזאת יש אמביוולנטיות. ברגעים אחרים הם חוקרים בעצמם את הסביבה ולומדים תוך כדי משחק חברתי, כאן אולי מתרחשת הלמידה הטבעית, ותפקיד המבוגר כאן הוא לפעול יותר בסביבה ובגרויים ופחות בהוראה ישירה של מה על הילד לעשות. הכל טוב ויפה. ועד כאן זה מתנהל בתוך מסגרת שהילד קיבל מבלי יכולת של ממש לבחור אותה.
אני מדברת על מסגרת שבה ישנה בחירה של הילד והוריו - על סדנה קצרה של שעה וחצי, שעתיים. עצם הבחירה של הילד במסגרת הזאת עשויה לאפשר למידה שאינה מתרחשת במסגרת הרגילה. תחום העניין אמור לצאת מתוך הילד והוריו. כאשר חילקו ספרי קריאה חובה בכיתה שלך, התהליך קרה כאשר את מן הסתם הספקת לקשר את הלמידה לחובה. לא שאלו אותך וכל דבר שאדם נדרש לעשות לפני שהוא מברר האם הוא רוצה בו, יכול להפוך להיות מאוס. זה לא הופך את עצם הקריאה למשהו שנוא, אלא הדרך שבה זה נעשה לא היתה נכונה עבורך.
אז המטרה שלי היא לחבר את אותם קצוות שהתרחקו בתהליך הלמידה. יש לי את הכלים שאותם רכשתי במהלך השנים ואותם באופן טבעי אשאף להקנות לתלמידי. שמתי לב, שהילדים גם בגן, מושפעים מהחוזקות שלי וזה בלי שאצטרך לדבר על זה. אם זה בכיוון אמנות, משחק וכד'. להורים שבחרו במסגרות הלימוד הרגילות, יש מן הסתם רצון שילדיהם יצליחו בלימודים. אני מאמינה שחלק גדול מהתלמידים גם הם רוצים להצליח. הם רק צריכים שתהיה ללמידה משמעות עבורם, שזה יהיה מחובר לחייהם ולא עקר- את הקשר הזה אני שואפת לעשות. בנוסף אני כמובן ארצה שהמסגרת תהיה כיפית ויש לי את הכלים בעזרת האל, להפוך אותה לכזאת. מקווה שעניתי לשאלתך.
מתוך הנסיון שיש לי בהוראה ובאמהות, ההגדרה שכתבת נכונה תיאורטית. באופן מעשי, העניין והסקרנות משתנה מרגע לרגע. העניין מאוד נזיל. אני אתן דוגמא- לגבי ילדי צהרון גן שאיתם אני עובדת כרגע. ברגע מסויים ילדים רעבים, עייפים, צריכים פורקן. באותו רגע כמעט בלתי אפשרי לרכזם, הם דוחפים לדחפים... ברגע אחר אני שמה לב שהם פנויים יותר ללמידה, ומסגרת קבועה יוצרת הרגלים שאיתם ניתן לאפשר את הלמידה. לעיתים המסגרת הזאת כרוכה בוויתורים שעושה הילד מאחר והוא נכנע ללחצים מסויימים של המסגרת ועל כן בלמידה הזאת יש אמביוולנטיות. ברגעים אחרים הם חוקרים בעצמם את הסביבה ולומדים תוך כדי משחק חברתי, כאן אולי מתרחשת הלמידה הטבעית, ותפקיד המבוגר כאן הוא לפעול יותר בסביבה ובגרויים ופחות בהוראה ישירה של מה על הילד לעשות. הכל טוב ויפה. ועד כאן זה מתנהל בתוך מסגרת שהילד קיבל מבלי יכולת של ממש לבחור אותה.
אני מדברת על מסגרת שבה ישנה בחירה של הילד והוריו - על סדנה קצרה של שעה וחצי, שעתיים. עצם הבחירה של הילד במסגרת הזאת עשויה לאפשר למידה שאינה מתרחשת במסגרת הרגילה. תחום העניין אמור לצאת מתוך הילד והוריו. כאשר חילקו ספרי קריאה חובה בכיתה שלך, התהליך קרה כאשר את מן הסתם הספקת לקשר את הלמידה לחובה. לא שאלו אותך וכל דבר שאדם נדרש לעשות לפני שהוא מברר האם הוא רוצה בו, יכול להפוך להיות מאוס. זה לא הופך את עצם הקריאה למשהו שנוא, אלא הדרך שבה זה נעשה לא היתה נכונה עבורך.
אז המטרה שלי היא לחבר את אותם קצוות שהתרחקו בתהליך הלמידה. יש לי את הכלים שאותם רכשתי במהלך השנים ואותם באופן טבעי אשאף להקנות לתלמידי. שמתי לב, שהילדים גם בגן, מושפעים מהחוזקות שלי וזה בלי שאצטרך לדבר על זה. אם זה בכיוון אמנות, משחק וכד'. להורים שבחרו במסגרות הלימוד הרגילות, יש מן הסתם רצון שילדיהם יצליחו בלימודים. אני מאמינה שחלק גדול מהתלמידים גם הם רוצים להצליח. הם רק צריכים שתהיה ללמידה משמעות עבורם, שזה יהיה מחובר לחייהם ולא עקר- את הקשר הזה אני שואפת לעשות. בנוסף אני כמובן ארצה שהמסגרת תהיה כיפית ויש לי את הכלים בעזרת האל, להפוך אותה לכזאת. מקווה שעניתי לשאלתך.