ירח לבן,
הגברבר בן שנה וארבע. עניין ההתעוררויות הליליות תלוי אצלו, להרגשתי, בטיב ההירדמות הראשונית.
באיכותה, יותר מאשר באורכה.
אם הוא הלך לישון בשל, עייף, אבל לא סחוט ונרדם בחמידות, הוא ישן הרבה יותר טוב את הלילה.
גם אם הוא מתעורר זה מאוד עדין, בלי בכי, רק ציוצים. ציצ סימלי והוא ישן בחזרה.
זה יכול להתרחש בין פעם ל-4,3 פעמים בלילה, אבל כמעט אין דבר כזה התעוררות של ממש. לא שלו ולא שלי.
משהו שציצ קטן לא יכול לפתור הוא אירוע נדיר מאוד במקומותינו.
לעומת זאת, דוקא הירדמות חפוזה מידי, כשהוא כבר סמרטוטי לגמרי, בלי הרוגע והתהליך של כניסה אל השינה (זה המלווה בריטואלים הפרטיים שלו), תוליד בד"כ לילה מלא טלטלות.
כשאני מצליחה לדייק בזיהוי הרגע הנכון להיפרדות מרחשי הבית וכניסה אל חדר השינה, אני יודעת כמעט בודאות שצפוי לילה רגוע עם הפרעות קטנות בלבד.
יש משמעות עצומה בעיני להקשבה הרגישה הזו.
אני יודעת שאם פספסתי את הרגע (מה שקורה, כמובן, לעיתים קרובות..) אני חייבת להרפות ולאפשר לו להגיע לתחנה הבאה.
זה תלוי מאוד גם במתרחש מסביב. הוא ילד חברתי ביותר, ואם יש תנועה והתרחשות בבית, אין סיכוי שהוא יפסיד את האטרקציה.
חוט השני,
ליבי איתך.
אנחנו ידענו לילות רבים כאלה, ועדיין זוכים להם אחת לאיזה זמן (רק בלי הפריבילגיה של קימה ב-11:00)
מצאתי שלושה דברים שעבדו בשבילנו: כל יום הקדמתי במעט את סגירת הבסטה.
בהדרגה, בסבלנות, כל ערב עשר דקות אחורה, עשרים, בשיאנו הצלחנו לסגת ב- 25 דקות מהיום שלפניו.
הקדמתי גם את הבקרים, במעט, אבל מספיק בכדי ששנת הצהריים תושפע מזה, ובהתאמה גם שעת ההתעייפות בערב.
וגם התחלתי לחפש אחרי נקודות שבירה מוקדמות יותר. אני יודעת למשל, שבאיזור 18:00 יש לו תמיד תחנה של עייפות.
אז זה הזמן לצאת לטיול ארוך ומסקרן מספיק כדי שהוא ישאר ער.
עד שחוזרים זה בדיוק הזמן לאמבטיה, ארוחת ערב, עוד קצת משחקים ולישון.
אני נדהמת בכל יום מחדש לזהות את אותו תהליך ומבנה מתרחש באותו קצב ואופן.
נדמה לי שמה שחשוב היה לי להבין הוא שזה לא רק עניין הערב והמבנה שלו, אלא היום כולו.
לפי השעה שהוא קם בבוקר, אני יודעת לומר היום פחות או יותר איך יראה היום שלו, מתי הוא עשוי להזדקק למה, ומתי הוא צפוי לישון בסופו של יום.
רק מתוך הקשבה. בלי הצורך לביים או לאלץ אותו לשום שלב בתהליך. וכמובן, אם הדברים זזים ממקומם, אני איתו.
זו לא מערכת מתוכנתת, אבל כנראה שהוא בכל זאת מפתח הרגלים שהולכים ונעשים עקביים.
אני שם רק בכדי להתבונן ולהכיר. הוא מלמד אותי את דרכו.