בועז,
אז כבר התייעצנו בעניין עם כמה עורכי דין ואפילו עם שופט - בדיוק הפוך -
הסיכוי לנצחון הרבה יותר גדול כאשר העניין הוא פרטי.
עדיף להתגונן ולא לתקוף - חובת ההוכחה על התוקף.
"נצחון" שלנו בבית המשפט סול את הדרך לכל מי שבא אחרינו - "הפסד" שלנו אינו מחייב אף אחד שבא אחרינו.
לאחר דיון בבג"צ - הפסד שומט את האפשרויות האחרות - הפסד בדיון פרטני אינו שומט את אפשרות הבג"צ.
מעבר לכך - בג"צ = הוצאה של עשרים אלף דולר - אם רוצים לעשות את זה כמו שצריך.
משפט אישי יעלה אולי אלפיים דולר ואולי הרבה פחות (אם למשל ניקח עו"ד מהסניגוריה הציבורית או שנמצא עו"ד שיהיה מוכן לעבוד ללא תמורה - יש כבר הצעה כזו).
אין בכוונתנו להתקיף - בכוונתנו להתגונן ויש בסיס מצוין להגנה שכזו - קוראים לו האוטונומיה ההורית.
ציפור,
לא "רק" בגלל שאנחנו לא מגישים תוכנית לימודים - כל נסיונות ההידברות שלנו נדחו, וזה לא שנזכרו עכשיו - זה שמשרד החינוך הוציא תקנות והוא כנראה מעוניין לבחון את חוקיותם מהבחינה המשפטית העקרונית. אלא מה? קיים סיכוי שכשהם יראו שאנחנו עומדים על שלנו הם יחפשו דרך לרדת מזסה ולהסתפק נאמר בתוכנית לימודים. אנחנו חושבים שיהיה זה נכון להגיע לבית המשפט עם
כל התקנות ולבחון אותן שם. אם משרד החינוך ימציא לנון אישור בכתב שכתיבת תוכנית מספקת אותו - נכתוב תוכנית, המשפט ידחה - ולדעתי המקרה יהיה תקדים לכל מי שנדרש לתקנות. כלומר, כל משפחה שתדרש למילוי התקנות תוכל להשתמש במקרה שלנו, או ישירות מול משרד החינוך או בבית המשפט - במידת הצורך.
ודווקא הליכה קהילתית תהיה בעייתי בעיקר מכיוון שאין לנו הכסף הדרוש לבג"צ. אם יאסף די כסף - בשמחה. לכך נפתח הדף -
קרן לסיוע משפטי.
כללי-
איך אמר לי אותו שופט -
לעתים המדינה שוכחת את מקומה - לשם כך קיימים בתי משפט.