על ידי א* » 03 יולי 2013, 14:37
לפני חודש הבן שלי חווה איזה ארוע לא נעים במיוחד.אני לא יכולה לומר שנעשה לו עוול או משהו,אבל הוא התאכזב וזה לא היה לו נעים.
אפשר לומר שזה בערך 0.5%.מהבעיות שיש לעומת שכשההורים מתגרשים.
ובכל זאת , אני יודעת שמה שהקל על הבן את העינין זה שישבתי לידו ,בחדר שלו,ליטפתי לו את הגב .אמרתי את אותם הדברים שאמרתי קודם,הקשבתי לביטוי שלו לרגשות ושיקפתי לו.אפשר לחשוב שבעצם לא עשיתי כלום ולא אמרתי כלום.
את לא יכולה לעשות שום דבר מעבר לזה.
אני ממליצה לך לנסות להכיל את הצער שלה ולשבת איתה כמה שיותר.
עם זאת נראה לי שאת לא ממש יכולה להיות המאזינה הקשובה והרגועה .אולי אני טועה, אבל עושה רושם שאת במצב בלתי אפשרי: בעצם גם את חווה עכשיו כאב וטלטלה.כמה פניות יכולה להיות לך?
אולי את יכולה לארגן איזו עזרה -מישהו שיהיה עם הילדה בנוסף?
אני מצטרפת פה להצעה שלא להגיד לילדה שום דבר לגבי האבא.גם אם היא תדרוש את זה ממך.
תנסי להיות כמה שיותר אוביקטיבית בקשר אליו.זה קשה , אולי בלתי אפשרי.בטח מדי פעם זה יפלט לך בלי שתתכווני.אבל לא נורא.
אני לא מכירה אתכם ואיני יודעת על רקע אילו בעיות נפרדתם.
הורי נפרדו כשהייתי קטנה ואני חושבת שמההתחלה היתה תהום ביני ובין אבי.
לאימי , היו בה הרבה כעסים ודאגות מהמצב -שקשורות אליו וגם שלא .הזדהתי איתה וחייתי איתה.קיבלתי על עצמי את 'הצד' שלה.
מבחינתו של אבי הפער רק הלך וגדל ,כי עם השנים היו לו הרבה יסורי מצפון על כך שהוא לא בא-לא בשבוע שעבר,לא בחודש שעבר ולא בשנה שעברה..
אבל זה לא משהו שיכולתי לעזור לו איתו , בתור ילדה.
היום, אני יכולה לומר,שאבות צריכים לחזר אחרי הילדים שלהם.ממש כך.
להתגבר על כל חשש מדחיה,להכיל כל כעס ולהתעקש להיות בתמונה.להיות בתמונה של הילד ,היות כתובת שהילד מכיר ומחשיב.לצור מפגשים, להציע כיופים ,להציע תשומת לב.
אבל יכול להיות שהאקס שלך ,פשוט לא נמצא במקום שהוא יכול לעשות את זה וגם יכול להיות שהוא לא מבין את ההשלכות הללו.כדאי לברר איתו את זה.וגם יכול להיות שענת צודקת.
לפני חודש הבן שלי חווה איזה ארוע לא נעים במיוחד.אני לא יכולה לומר שנעשה לו עוול או משהו,אבל הוא התאכזב וזה לא היה לו נעים.
אפשר לומר שזה בערך 0.5%.מהבעיות שיש לעומת שכשההורים מתגרשים.
ובכל זאת , אני יודעת שמה שהקל על הבן את העינין זה שישבתי לידו ,בחדר שלו,ליטפתי לו את הגב .אמרתי את אותם הדברים שאמרתי קודם,הקשבתי לביטוי שלו לרגשות ושיקפתי לו.אפשר לחשוב שבעצם לא עשיתי כלום ולא אמרתי כלום.
את לא יכולה לעשות שום דבר מעבר לזה.
אני ממליצה לך לנסות להכיל את הצער שלה ולשבת איתה כמה שיותר.
עם זאת נראה לי שאת לא ממש יכולה להיות המאזינה הקשובה והרגועה .אולי אני טועה, אבל עושה רושם שאת במצב בלתי אפשרי: בעצם גם את חווה עכשיו כאב וטלטלה.כמה פניות יכולה להיות לך?
אולי את יכולה לארגן איזו עזרה -מישהו שיהיה עם הילדה בנוסף?
אני מצטרפת פה להצעה שלא להגיד לילדה שום דבר לגבי האבא.גם אם היא תדרוש את זה ממך.
תנסי להיות כמה שיותר אוביקטיבית בקשר אליו.זה קשה , אולי בלתי אפשרי.בטח מדי פעם זה יפלט לך בלי שתתכווני.אבל לא נורא.
אני לא מכירה אתכם ואיני יודעת על רקע אילו בעיות נפרדתם.
הורי נפרדו כשהייתי קטנה ואני חושבת שמההתחלה היתה תהום ביני ובין אבי.
לאימי , היו בה הרבה כעסים ודאגות מהמצב -שקשורות אליו וגם שלא .הזדהתי איתה וחייתי איתה.קיבלתי על עצמי את 'הצד' שלה.
מבחינתו של אבי הפער רק הלך וגדל ,כי עם השנים היו לו הרבה יסורי מצפון על כך שהוא לא בא-לא בשבוע שעבר,לא בחודש שעבר ולא בשנה שעברה..
אבל זה לא משהו שיכולתי לעזור לו איתו , בתור ילדה.
היום, אני יכולה לומר,שאבות צריכים לחזר אחרי הילדים שלהם.ממש כך.
להתגבר על כל חשש מדחיה,להכיל כל כעס ולהתעקש להיות בתמונה.להיות בתמונה של הילד ,היות כתובת שהילד מכיר ומחשיב.לצור מפגשים, להציע כיופים ,להציע תשומת לב.
אבל יכול להיות שהאקס שלך ,פשוט לא נמצא במקום שהוא יכול לעשות את זה וגם יכול להיות שהוא לא מבין את ההשלכות הללו.כדאי לברר איתו את זה.וגם יכול להיות שענת צודקת.