על ידי סיגל_ב* » 26 יוני 2006, 23:31
כולם (מי שאני מכירה) לא ישנים עם ההורים, אלא במיטות משלהם בחדר אחר.
אני מרגישה שיש קשר בין הדברים. אולי לא באופן גורף, אולי לא אצל כולם, אבל נדמה לי שפעוט שהורגל מגיל אפס, או גיל צעיר מאוד לישון לבד, ולמד שאת ההורים הוא מזעיק באמצעות בכי (כי זה כלי התקשורת היחיד שהיה לו בגיל הזה), נדמה לי שפעוט כזה לא מבין פתאום שעכשיו - כשהוא כבר מדבר - הוא יכול להפסיק להשתמש במנגנון הבכי שימש אותו כל חייו, ולקרוא בנועם להוריו.
אני גם חושבת שאותו בכי מזעיק שקורא להורים לרוץ לילד, הוא לא רק בכי של: "אמא, אבא התעוררתי", אלא בעיקר בכי של: "אמא, אבא איפה אתם? אני מרגיש לבד". כך אני מדמיינת לעצמי.
ונדמה לי שההרגל הזה, כמו גם התחושה הזו, נשארים גם אצל תינוק שהפך לפעוט שכבר מדבר וכבר מכיר את הבית, ומבין שמעבר לקיר נמצאים הוריו האוהבים.
אבל אני מניחה שזה לא קורה אצל כל פעוט.
לי נדמה ששינה בנפרד מגדילה את הסיכוי שזה יקרה.
ישנו גם העניין של מתי אנחנו שומעים את הבכי.
הבת שלי למשל, בת שנתיים ורבע, ישנה את תחילת הלילה לבד במיטה המשותפת. היא מתעוררת להנקות. בהתחלה היא זזה מצד לצד ומתהפכת. אם לא שמעתי את זה, באיזשהו שלב היא תעבור לסימנים יותר קולניים. אם לא אשמע אותם היא תעבור לבכי. באמצע הלילה זה לא קורה בדרך כלל, אם היא מרגישה טוב ולא חולמת. אני מסיקה מהדוגמא הפרטית שלי, שהנוכחות שלי לידה מייתרת את ההזעקה שלי באמצעים קולניים. או לחילופין, היכולת שלי להיות קשובה לסימנים הראשונים של ההתעוררות, במידה ואנחנו לא ישנות יחד, מונעת את הבכי כי הגעתי אליה לפני שהיא הרגישה צורך להשתמש בו.
מה שאני בעצם מעלה כאן זה את השאלה:
מתי אותם פעוטות שבוכים התעוררו? האם שנייה לפני הבכי? או אולי כמה שניות, דקה, שתיים קודם, ואת הסימנים המקדימים שלהם לא ראו ולא הרגישו (כי ישנים בנפרד או נמצאים בחדר אחר)?
והקטן שלי בן 10 חוד'.
מקבל ציצי כל פעם שמתעורר ובכל זאת כמעט בכל התעוררות מתעורר בבכי נוראי...
גם אצל הבת שלי אני זוכרת תקופה כזו בערך בגיל הזה. אני זוכרת שהיא היתה חולמת המון באותה תקופה. אולי זה גם בא במקביל לתקופת חרדת הנטישה שמגיעה נדמה לי אי שם בשלב הזה. זה תמיד היה כך או שזה משהו מהתקופה האחרונה?
אני מתרשמת מהניסיון הפרטי שלי עם בתי, שכיום בכל הפעמים שהיא מתעוררת בבכי אלה פעמים של התעוררות באמצע חלום, או קושי פיסי כלשהו (חם מדי, קר מדי, יתושים וכו').
אבל קשה להסיק משהו מניסיון פרטי אחד.
[u]כולם (מי שאני מכירה) לא ישנים עם ההורים, אלא במיטות משלהם בחדר אחר.[/u]
אני מרגישה שיש קשר בין הדברים. אולי לא באופן גורף, אולי לא אצל כולם, אבל נדמה לי שפעוט שהורגל מגיל אפס, או גיל צעיר מאוד לישון לבד, ולמד שאת ההורים הוא מזעיק באמצעות בכי (כי זה כלי התקשורת היחיד שהיה לו בגיל הזה), נדמה לי שפעוט כזה לא מבין פתאום שעכשיו - כשהוא כבר מדבר - הוא יכול להפסיק להשתמש במנגנון הבכי שימש אותו כל חייו, ולקרוא בנועם להוריו.
אני גם חושבת שאותו בכי מזעיק שקורא להורים לרוץ לילד, הוא לא רק בכי של: "אמא, אבא התעוררתי", אלא בעיקר בכי של: "אמא, אבא איפה אתם? אני מרגיש לבד". כך אני מדמיינת לעצמי.
ונדמה לי שההרגל הזה, כמו גם התחושה הזו, נשארים גם אצל תינוק שהפך לפעוט שכבר מדבר וכבר מכיר את הבית, ומבין שמעבר לקיר נמצאים הוריו האוהבים.
אבל אני מניחה שזה לא קורה אצל כל פעוט.
לי נדמה ששינה בנפרד מגדילה את הסיכוי שזה יקרה.
ישנו גם העניין של מתי אנחנו שומעים את הבכי.
הבת שלי למשל, בת שנתיים ורבע, ישנה את תחילת הלילה לבד במיטה המשותפת. היא מתעוררת להנקות. בהתחלה היא זזה מצד לצד ומתהפכת. אם לא שמעתי את זה, באיזשהו שלב היא תעבור לסימנים יותר קולניים. אם לא אשמע אותם היא תעבור לבכי. באמצע הלילה זה לא קורה בדרך כלל, אם היא מרגישה טוב ולא חולמת. אני מסיקה מהדוגמא הפרטית שלי, שהנוכחות שלי לידה מייתרת את ההזעקה שלי באמצעים קולניים. או לחילופין, היכולת שלי להיות קשובה לסימנים הראשונים של ההתעוררות, במידה ואנחנו לא ישנות יחד, מונעת את הבכי כי הגעתי אליה לפני שהיא הרגישה צורך להשתמש בו.
מה שאני בעצם מעלה כאן זה את השאלה:
מתי אותם פעוטות שבוכים התעוררו? האם שנייה לפני הבכי? או אולי כמה שניות, דקה, שתיים קודם, ואת הסימנים המקדימים שלהם לא ראו ולא הרגישו (כי ישנים בנפרד או נמצאים בחדר אחר)?
[u]והקטן שלי בן 10 חוד'.[/u]
[u]מקבל ציצי כל פעם שמתעורר ובכל זאת כמעט בכל התעוררות מתעורר בבכי נוראי...[/u]
גם אצל הבת שלי אני זוכרת תקופה כזו בערך בגיל הזה. אני זוכרת שהיא היתה חולמת המון באותה תקופה. אולי זה גם בא במקביל לתקופת חרדת הנטישה שמגיעה נדמה לי אי שם בשלב הזה. זה תמיד היה כך או שזה משהו מהתקופה האחרונה?
אני מתרשמת מהניסיון הפרטי שלי עם בתי, שכיום בכל הפעמים שהיא מתעוררת בבכי אלה פעמים של התעוררות באמצע חלום, או קושי פיסי כלשהו (חם מדי, קר מדי, יתושים וכו').
אבל קשה להסיק משהו מניסיון פרטי אחד. :-)