דף מקסים

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קוראת חדשה. עקבתי אחרייך מהדף הראשון ועד עתה, ונכנסת לי ללב. שמתי לב שעברת תהליך: בבלוגים הקודמים היו רמיזות פה ושם (לא רבות) על איזה משהו לא ברור שהיה. ופה כתבת את זה במפורש. חיבוק גדול את אמיצה!!

פריחה והתחדשות יקרה, או בכינוי חיבה- בלוגיתיל׳ה,
קראת ואת כל שלושת או ארבעת הבלוגים ההמשכיים שלך, והתאהבתי.
מה שלומך היום? איפה את?
שולחת לך חיבוק גדול, ותודה על כל מה שנתת לי.

עוד שנה עברה חלפה,ואם נדקדק ונאמר הרי שלמעשה שנה ומחצה
ונוספה עוד קוראת אלמונית שבלעה את הגיגייך בשקיקה.
ממתינה לשמוע מה שלומך.
וכן,גם אני חושבת שאת כותבת נפלא!
תודה על השיתוף עד כה.

סיימתי לעבוד במקום עבודה אחד ואני מתחילה חדש. מקווה שיהיה טוב. במקום הקודם כל כך מיציתי שבא לי להקיא. נתתי לכולם מתנות פרידה כדי שזה יסתיים כבר. כשעליתי על האוטובוס, הנהג אמר לי: נגמרה לך הכרטיסיה .ואני כל כך שמחתי. עשיתי הכל כדי שתגמר לי הכרטיסיה בדיוק ביום הזה.

אין לי מושג. אני חושבת שזה קשור לאשמה ובושה.
בחברה שאנחנו חיים בה, גם היום הסטיגמה שיש על אשה(ואדם בכלל) שעברו התעללות מינית היא נוראה. אשה כזו היא בטח "רצתה את זה". היא הביאה את זה על עצמה. התפיסה שגברים לא יכולים לשלוט על עצמם. זה מעלה בי משהו אחר: אני מוזמנת לחתונה דתית מאד. בניגוד לתפיסתי ואמונתי אגיע לחתונה. אשהה בה בנפרד מילדי ובן זוגי כי הגברים יושבים בנפרד. הרי נשים הן כל כך מפתות שזה סכנה לאנושות. אני אתלבש מתחת לברכיים ואכסה מרפקים ואת עצמות הצוואר ואלבש צבעים שאינם אדום וורוד כי כך התבקשתי. אצטרך לכסות את שערי המפתה(מאד! ). נכון שזו חברה קיצונית, אבל משהו בתפיסה שגברים לא יכולים לשלוט על עצמם ולכן אם אשה הותקפה היא אשמה.
זה מסר שמועבר לילדים מגיל מאד צעיר.
וכשכל זה קורה במשפחה זה הרבה יותר מסובך. הרי אם זה יצא לעולם, המשפחה תתפורר. עדיף שהילדה תתפורר.

שלום, לא הייתי בדף מאז ההודעה שלי למעלה. ובהמשך, את כותבת כל כך מסקרן ומצחיק שזה כמעט משכיח (מהקורא...)את הכאב כמה שורות למעלה.
כוח ההשתקה העצום שיש בתוך הדבר הזה שנקרא התעללות מינית, אני מודה שזה נשגב מבינתי.
יש לך אולי הסבר? צל של הסבר, משהו? זה הרי לא רק את, ככה.

תודה!
היה לי כל כך רע ביומיים האחרונים. רע רע רע
פיזית, נפשית, מה ההבדל?
ועכשיו הלכתי להתעמל וחזרתי יותר מפוקסת יותר שפויה.
מיד ציויתי על המשרתת שלי להכין לי כוס תה קר עם לימון ודבש. ישבתי על סיפון היאכטה והבטתי בים. הילדים באו עם האומנת להראות לי את הסוס החדש שלהם. נחמד. ילדים זה נחמד כשיש אומנת. הם הלכו ללבוש את מדי המלחים שלהם לפני שובו של אבא שלהם הביתה. אז ודאי ישב בכסא הקפטן שלו, יעשן סיגר ויהמהם לעצמו.

שולחת לך חיבוק.
זה נשמע כל כך לא הוגן. איך ההורים שלך מסוגלים לדרוש ממך להודות לאיש הזה? איך הם לא מוכנים להקשיב לך ולתמוך בך, במאוחר, אחרי מה שעברת? נשמע לי קשה נורא ומכעיס מאוד.

קראתי את כל מה שכתבת בבלוג הזה ובקודמים לפני כמה שנים ואת מקסימה וכותבת נהדר. אני מקווה שהתקופה הקשה תתבהר ותעבור.

אין לי מושג מה אני רוצה. לא בטוחה שיש לי כוח לתבוע, צריך המון אנרגיות ועורך דין. לא יודעת אם אני רוצה לכתוב מייל. הכי הייתי רוצה שיכבדו אותי ולא יכפו עלי להפגש איתו, כך שלא ארגיש שוב הילדה המפוחדת שצריכה להגן על גופה וחייה. כוס אמק שאני עוד מרגישה ככה.
אלרגיה
התחילה לי אלרגיה מסתורית, האף והעיניים שלי - הכל דולף בלי סוף , אני יודעת שזה סוג של בכי שיוצא ככה. למה העינים שלך אדומות? זו פשוט אלרגיה! הכל בסדר אצלי , אין שום בעיה.

אני קוראת ושולחת חיבוק גדול.
בקרוב הוא יהיה זקן וחולה ואז עוד יותר אי אפשר יהיה לעשות כלום עם ההתעללות שלו בך.
מתסכל ולא סביר, כל העניין עם התיישנות.
מה בא לך לעשות? לתבוע אותו (אז מה אם יש התיישנות? להגיש תביעה תמיד אפשר, גם אם היא תידחה בגלל התיישנות, תהיה הכרה רשמית במקרה שעברת. זה יהיה ממש מודפס איפושהוא) לכתוב מייל לכל המשפחה המורחבת? לתקשר עם הקרובה הנוספת שעברה את זה? תנסי לחשוב מה יקל עלייך. שכולם יידעו? שתקבלי הכרה רשמית? שההורים שלך יצאו מהבהלה המשתקת שלהם? אולי לדבר עם עוד בנות להורים שותקים?

ואם מישהו קורא ואפילו אין לו מה לומר שישלח לי חיבוק. אני מרגישה שאין לי למי לספר ואיך לצעוק את הצעקה הזו שלא יוצאת.
חיבוק, גדול.

תכתבי לו מכתב שיגיד תודה שהוא לא נתבע על ידך ושבחיים לא ישלח לך מתנות ושזאת מתנה עלובה וחרא על ראשו

גם אם לא תשלחי תרגישי יותר טוב
חיבוקים

נשמע יותר מנכון שתימנעי מכל קשר עם האיש הזה
אם ההורים שלך בוחרים בפולניה שלא ידברו
טוב שתנשמי עמוק, שחררי את האשמה ותהיי נאמנה לעצמך
בפולניה כמו בכל מקום אחר לא הכל ורדים ושושנים וטוב שתשחררי את עצמך מלשתף פעולה עם המשחק המטומטם הזה
עוד חיבוק

הם מנסים בכח להכחיש, אמרתי להם יותר מפעם אחת. וגם יש עוד מישהי במשפחה שעברה את זה.

קודם כל חיבוק
ההורים שלך יודעים???

התקשרתי למוקד נפגעות תקיפה מינית ואז סוף סוף הצלחתי לבכות קצת. כמה זה כיף ומשחרר. האשה על הקו אמרה לי שבגילי מותר לי להתעקש מול ההורים שלי ולעשות מה שטוב לי. להיות אסרטיבית.
אני אסרטיבית, אני אסרטיבית.

ואם מישהו קורא ואפילו אין לו מה לומר שישלח לי חיבוק. אני מרגישה שאין לי למי לספר ואיך לצעוק את הצעקה הזו שלא יוצאת.

מדהים כמה רגשי אשמ יש לי . לא מספיק ששתקתי וסבלתי. חייתי שנים רבות בפחד מהאיש הזה, וחשתי אשמה כל כך גדולה על זה. פחדתי לקלקל את ההרמוניה. וקצת בא לי לצרוח וללכת לעיתונות ולספר בטלוזיה . הזוי שעד שיש לך את הכוחות לספר ולשתף. יש לך כסף לעורך דין(כי לפני כן את קטינה ותלויה בהוריך). אחרי כל זה יש התישנות ואין כלום לעשות חוץ מלכאוב ולראות את האדם מסתובב ללא עונש ואת כל משפחתי שתומכת בו. זתומרת לא ממש תומכים בו כמו שלא רוצים להפר את הסדר הקיים. להשתיק מה שאפשר.

תודה על התמיכה מהפלוני!
ההורים שלי באמת חארות .הם לא מבינים מה הבעיה שלי?? למה אני פשוט לא יכולה להגיד תודה על המתנה ולתת לארץ פולניה להתנהג כפי שארץ פולניה מתנהגת. כמה לא יפה מצידי להרוס את ההרמוניה לכולם. הרי כל כך מושלם אצלם.
אחחחחחחחח בא לי לעבור לארץ אחרת, בחיי. או לקהילה אחרת, רחוקה מכאן.
ועוד כל השבוע אני מתענה ומנסה להצדיק את עצמי . מתנצלת בפני עצמי על מעשי וכואבת את זה ששוב הם מאוכזבים ממני. שוב הייתי הכבשה השחורה. שוב קלקלתי את ההרמוניה היפה.

למעלה כתבתי על היאכטה. כן, נכון, עכשיו אני בדירה שלי. זו דירת גג עם נוף לים. אני מביטה מהמרפסת הענקית שלי. אתמול ראיתי משם זיקוקים, בעודי שותה שיק פירות עם מטריה קטנה. עשיתי מסיבת קוקטיך ולכל המלצרים היה שפם וכובע כמו של המשופפם מספינת אהבה שהיה מגיש משקאות.
אחרי כן הילדים הלכו לישון ואני נותרתי עם המעסה השוודי שלי. זו היתה המון עבודה כל הטלפונים האלו לקיטרינג וכאבה לי הכתף . בזכות המעסה השוודי אני מרגישה נפלא.
היום בבוקר נפגשתי עם קנינית האופנה שלי. מרב עיסוקים אני ממש לא מגיעה לקנות בגדים- הדבר הזה שאתם פשוטי העם עושים בקניון. אלי מגיעה קנינית אישית עם כמה הצעות רלונטיות ואני בוחרת. הרי לא סתם יש לי חדר ארונות בגודל של אולם כדורסל.
אני חייבת נעליים. יש לי רק 100 זוגות לקיץ וזה ממש לא מספיק! הרי יש כל כך הרבה גוונים של נעליים. וכל מני גבהים של עקבים. והרי לא הייתם מצפים ממני שיתפסו אותי עם נעליים משנה שעברה!! לא ולא. נעלתי כמה נעליים והן לא היו מוצלחות, אז העפתי לקניינית סטירה! שתתבייש לה!! ככה קונים נעליים?
מרב עצבים לקחתי את הילדים ורכבנו על הסוסים שלנו. לכל אחד מאיתנו יש סוס, ולי יש שניים לפי חליפת הרכיבה שלי. דהרנו לנו בכיף, עוד לפני שהתעוררו המנגלים. אחר כך חזרנו בדיוק בזמן לארוחה אצל קרובי משפחתי הצדיקים.
התקלחנו, לבשתי שמלה בגוון שזיף שהולם את עורי השזוף ממכון השיזוף ואת תוספת השיער הבלונדינית. הילדים לבשו כחול ולבן . פגשתי את קרובת משפחתי הצדיקה שלבושה בצניעות רבה. היא הביטה בי ושאלה:"מה זה, חזרת מהים??" כולה נדהמת. כנראה שהשמלה שלי חשופה מדי לטעמה. רק בת 19 וכבר יש לה הרבה ביקורת להעביר עלי. באמת כשרונית, נראה לי שלא אזמין אותה למסיבה במטוס הפרטי שלי הערב.

כן

ואוו שלוש שנים לא הייתי פה!
חזרתי לכתוב כי רע לי. עברתי תקיפה מינית כשהייתי נערה צעירה מבן משפחה. השנים האחרונות מצאתי עוז בתוכי להפסיק להפגש עם בן המשפחה הזה ואשתו. לאחרונה, דרך הורי הם שלחו מתנה לילדים ההורים שלי לחצו שאתקשר להגיד תודה.
מה שהתחשק לי להגיד זה שאני אגיד לו תודה כשיהיה בכלא.
אבל ההורים שלי לחצו כל יום וגם על הילדים שלי(למרות שזו מתנה עלובה באמת)
אז פשוט החזרתי להורים שלי את המתנה ואמרתי להם שבשבילי האנשים האלו לא קיימים.
מאז ההורים שלי לא מדברים איתי.
נכון שהם חארות??

שמתי לב לקמט שיש במצח שלי. קמט כזה שגםנובע מהשמש, אבל גם נובע מכך שבראש שלי יש אין סוף דאגות,חששות ומחשבות מטרידות. לא, עוד לא עשיתי בוטוקס.
החלטתי לתרגל מחשבה חיובית. התחלתי להגיד"משהו נפלא עומד להתרחש". כל בוקר שאני כמה אני מחליטה שהיום יקרה משהו נפלא וכולי ציפיה טובה לתהות מהו הדבר הזה.
וזה כבר שבוע ודי עובד. היום הייתי עם האוטו בטסט, הילדים שגעו אותי. התקשרתי לחמותי והיא בדיוק סיימה טיפול שיננית ברחוב הסמוך(בעיר אחרת!!) ושמחה לקחת אותם לבילוי.
אתמול תהיתי מתי כבר אדע מי תהיה המורה, ולמה לכל הרוחות היא לא יוצרת קשר. נחשו מה?תוך דקה קיבלתי ממנה אימייל.
יש בזה משהו מאד חזק, כי במקור, יש לי הרגשה שמשהו לא טוב בטוח יקרה. אמונה שאפילו לא הייתי מודעת אליה.מעין חשיבה שלילית שאם בעלי מאחר אז צריך לקבוע סידור ללוויה. אם מישהו לא מתקשר אלי זה בגלל שהוא ברוגז איתי לעולמים ואם בעלי מקבל מכתב זה בטח מצה"ל.
באופן הגיוני, ברור שהמחשבות הללו פחות מעצימות.
אבל לך תשנה אותן
כשחושבים שמשהו טוב אכן יקרה זה מפנה את הקשב לשם. אני כותבת כדי להזכיר לעצמי לדבוק בטוב.

וואו, קראתי הכל מהתחלה עד הסוף - (שימי לב לשעה- אני גונבת שעות לבד, אחרת אשתגע) - את כותבת נפלא. הזדהתי, צחקתי, בכיתי... רצה לקרוא את "פריחה והתחדשות".

חזרת !

אין כמו אמא בעולם:-)

טוב , קשה לכתוב בבלוג כשאני ביאכטה שלי.לא, אני לא מפליגה לשום מקום, אני שונאת ים אבל המעמד מחייב.
קצת קשה לעלות במדרגות של היאכטה עם העקבים הדקיקים האלו, אבל הייתי חייבת משהו שיתאים לחליפת המלחית שלי. כל כך כיף שאת יכולה להרשות לעצמך כל דבר, לא לחשוב פעמיים לפני שאת קונה עוד בגד, נפגשת עם העוזרת האישית שדואגת לחשבונות וכל הניירת המעצבנת.
גם עכשיו, עם הלפטופ החדיש שלי, אני יושבת לי בסוויטה שלי. מה אכפת לי אם הילדים מלכלכים את הקירות עם רוטב הספגטי, צריך לייצר קצת עבודה לעוזרת.
בעלי עדיין לא נמצא המון, הוא עובד. הוא אוהב את העבודה שלו, גם עכשיו שאנחנו כל כך עשירים. טוב שיש לו תעסוקה בחיים. הגברים האלו לא נהנים רק מהדברים החשוביים בחיים (נעליים), הם חייבים לעבוד.
סבא וסבתא לקחו את הילדים לבלות. כשהם חזרו אני מוצאת את עצמי עצבנית וצועקת. למה אני כל כך עצצבנית אחרי שהיה לי שקט? אולי כי רציתי עוד שקט. אולי כי אני מתמצנת על הילדים ומבועסת שעשו כיף עם מישהו אחר ויזכרו תמיד איך היה כיף עם סבא וסבתא ב.... ואילו אמא תמיד רק צועקת?
אז תסתמי
מה זה התפקיד הזה, הכפוי טובה שרק צריך להזכיר הכל לכולם, לדאוג שתהיה כביסה ולשמור על המורל.
איך קוראים לתפקיד של העצבנית שרק דוחפת אוכל?
אה, אמא

קראתי הההכל
תודה לך
פעם ראשונה שצחקתי בקול מדברים-ואני בעבודה!
מקווה להמשך
חוץ מזה עכשיו יש לך עוד קורא נאמן כך שעם עודד אנחנו לפחות שניים...

חיכיתי חכיתי
בכיתי בכיתי
השעועית עדיין קשה. טוב, החלטתי לתת לה עוד זמן מה. בסוף היא התרככה אבל פחות מתמיד ואחרי שעות ארוכות
מסקנה:לא כל הנוצץ- אורגני

יש!!!

אני כאן
מכינה חמין ולפני כן מבשלת את השעועית.
מבשלת ומבשלת . השעועית (האורגנית, היקרה!!) כנראה אינה טרייה בלשון המעטה, כי כבר שלוש שעות השעועית מנסה להתבשל והיא קשה כאבן.
מה זה בא ללמד אותי?
שצריך סבלנות?שכל דבר לוקח זמן? שגם שעועית אורגנית זקוקה לספייס שלה?
טוב, נחכה.

מי הלך?אני פה:-)
סתם לפעמים לא יוצא כלום.
תמיד יש את ההרגשה שהדבר המעניין כבר נאמר ומעכשיו הכל משעמם

טוב

כמה טבו שחזרת

כאילו בכל יום יש שני בקרים. יש את הבוקר שקמים ויש את הבוקר השני אחרי שהילדים הולכים לישון
הבוקר השני הוא כל כך קצר ואצלי מלא ציפיות.
ראיתי את יוסף ליד המחשב ופתוח מולו אתר עם הוראות איך לעשות עיסוי לאשתך. ישר התלהבתי והתמלאתי ציפיות. חשבתי אולי אולי במקרה הוא מתכנן לנקות את החדר, לשים המון נרות בחדר, לסלק משם את הילדים, לשים פרחים מיובשים, יין, פירות מתוקים , שוקולד. להחליף מצעים תואמים יפים, אולי לבנים עם רקמה במיטה. אולי גם להחליף מיטה לאחת עם אפיריון? לקנות דיסק עם מוסיקה רומנטית ונעימה ולעשות לי מסג' עם שמנים מפנקים, תוך שימוש בשמיכות מחוממות על רדיאטור?
בערב אני מתאכזבת וממציאה סיבה לריב כשכלום לא קורה.
למחרת בבוקר(השני, זה שאחרי שהילדים ישנים)אנחנו מדברים. אני שואלת:"מה עם האתר שקראת עליו?"
הוא עונה:"את שלחת לי את הלינק, אז פתחתי"

השד הקטן נרדם עלי
יוסף בא ורוצה לקחת אותו
"תסביר לו שאתה לוקח אותו"אני אומרת
"הוא ער?"מתפלא יוסף
"לא"אני אומרת
ויוסף מסביר לשד הקטן, והשד הקטן מתרכך ונותן שיקחו אותו למיטה.
ואני המומה שכבר 22 בלילה. עוד לא הספקתי כלום.

ואני בדיוק כתבתי בדף שלי שכבר אין מה לקרוא בבאופן...

בבקשה תמשיכי

אולי היקום רוצה עוד משהו?תעשה לי סימן

שקט. נכון שזה מפתה לבדוק שכולם עדיין נושמים?
זוכרים שהיה דף להיות אמא זה גם לסבול
וכולם התקיפו אותה
אז איך נתאר אשה שתמיד חלמה להיות אמא ורוצה להיות אמא
אבל עכשיו 9 בערב והיא עייפה
פשוט עייפה
בלי סיבה
סתם ככה עייפה
בא לי לבזבז זמן במחשב
בא לי לבהות
בא לי שטויות
בא לי לצרוח:"אני פרחה!"
בפרט מישהו קטן שמניח שהחזה של אמא שייך רק לו.
"אמא, שמת ריח טוב" הוא אומר ומריח. כמובן שאין שום ריח מיוחד, ממתי אני מתבשמת?
הוא אוהב את הריח של אמא
אמא אוהבת את הריח שלו
אבל אמא רוצה קצת להיות עם החזה שלה בפרטיות לפעמים
אז השד הקטן בוכה .
הוא בכה בסלון ועכשיו בא לבכות ליידי
שד עקשן
שד כועס.הוא כועס עלי
הוא רוצה משהו וזהו
אני נושמת עמוק ומשחררת
הוא בוכה ליידי ואני מלטפת את הראש שלו
מבלי להסביר בפעם המליון
רק נמצאת שם בלי לדבר

אגב הייתי נחמדה לחמותי כמו שהבטחתי וגם לא הבאתי עוד ילד
יקום, בבקשה, היה לנו הסכם

כן, לא יוצא לכתוב
הנה עכשיו התיישבתי מול המחשב
למה יש צרות ברקע?
הם לא מבינים שנגמר לי היום?
שאין לי כוח
שכבר הייתי אמא מושלמת מספיק שעות?
שאני עייפה
שיצרחו זה לא מזיז לי
זה לא
זה לא
טוב, תכף

מתגעגעים אליך

ולעודד הסבלן
לי אי ןסבלנות אז התחלתי לומר לנסיך
נסיך, אין לי סבלנות, אמא מאד מממממממממ עסוקה היום.
אני מבקשת שתנסה להסתדר לבד.
תחממם לבד במיקרו את הפיתה.
הוא שואל:לשים שלושים? (חצי דקה:-P)
ואני מאשרת
לפתוח את החומוס?
כן
להוציא סכין מהמגירה?
כן
הסכין הצהוב?
כן
אבל אני לא רוצה את הסכין הצהוב
אז אחר
את הורוד?
כן
אבל ורוד זה של בנות
...........
..........
.

זהו, אין יותר שקיות לכריכים. לאחרונה הכריך אך ורק בקופסא .זו התרומה שלי ליקום, עכשיו יקום יקר התואיל לתת לי מה שאני מבקשת?
בבקשה
בבקשה
בבקשה
איתגרת אותי, ניסית אותי, מעכת אותי. עכשיו תן לי את מה שביקשת , אני מוכנה לא לעשות עוד ילד בזמן הקרוב, כי ממילא יש צפיפות אוכלוסין ואפילו להיות נחמדה לחמותי.
אם מה שאני מבקשת יתרחש עד סוף החודש אני מבטיחה את שני הדברים האלו.
תודה שזה מאמץ ניכר?

מקווה שאת עוד כאן בסביבה. הגעתי בגלל הקרואסונים הקפואים, ונדבקתי.
זה הזכיר לי מישהו שאני מכירה, שבימים כתיקונם לא זורק חצי מבט לעבר הילדים שלו, אבל מדי פעם, כשהבננות במקרר כבר עברו את השלב של ה"דבש", ומתחילות ממש להתקלקל, הוא שם אותן בבלנדר עם קרח וקורא לכל החמודים שלו לבוא ולטעום איזו הפתעה נהדרת הוא הכין להם - מילקשייק!

רציתי לכתוב אבל היתה אזעקת:"עשיתי קקי!!!!!!!!!!!!!!!!"

_למשל היום אין
למשל אתמול לא היה
למשל שלשום לא היה....._

טוב,אז אולי מחר...
"מחר תזרח השמש..."

אם היה מוצא שקית לצו פחות היה לי אכפת, פשוט לא כל בוקר יש לי את הסבלנות

למשל היום אין

למשל אתמול לא היה
למשל שלשום לא היה.....

ואז לשמוע גם ממנה בפרטי פרטים באיזה שקית היא השתמשה לכריך שלה
אנחנו אחים ?

הוא רוצה לכריך שלו שקית. אבל לא השקית הזו אלא שקית מיוחדת לכריכים שפעם קיבלנו ואלוהים יודע איפה היא וכשאני מוצאת אותה , אז לא זאת, זאת קצת קרועה אני מתבקשת למצוא עוד אחת כזו שאין לה קרע של מילימטר.
מוכר גם מהנסיך שלי.
כשאני במצב רוח טוב וסבלני אני אומר לעצמי שהוא מנסה פשוט להיות איתי בתקשורת כמה שיותר זמן אז הוא משקיע בזה. וחוץ מזה - זה כנראה באמת חשוב לו. לפחות כמו שלי חשוב להגיע בזמן לאיזה מקום או לטלפן לאמא שלי (ואז לשמוע גם ממנה בפרטי פרטים באיזה שקית היא השתמשה לכריך שלה ).

תשמעי, יש פה רמות של ירידה לפרטים שמתאימה לבלש בסידרת מתח.

שהוא רוצה חולצה צהובה, אבל לא הצהובה הזו, אלא צהובה קצת יותר בהירה והוא רוצה רק ללבוש אותה כי היא מתאימה למכנסיים שהוא לובש עכשיו
מה היה עם הייתה לך בת

תודה שבאתן ותודה שבאת עודד:-)
פשוט תמיד יש הרגשה שיש המון המון נשים באתר הזה ובכל זאת כותבים בלשון זכר
ואני מאד אוהבת שמעודדים אותי לכתוב זה אכן מעודד אותי
זה תמיד מזכיר לי שכתיבה מביאה עוד ועוד כתיבה אפילו שאני תקועה באמצע איזה סיפור ולא בטוחה מה יהיה הסוף
פשוט היו לי כמה ימים בהם הייתי מאד עצבנית
ואני שמה לב שכשאני עצבנית אני נוטה לצרוח ולהיטפל לנסיך שלי, שאין לי סבלנות לגינונים הנסיכותיים שלו. נגמרת לי הסבלנות לתשובות הארוכות והמפורטות שלו. ההוא רוצה פיתה. רבע עם דבש ורבע עם גבינה צהובה ורבע עם גבינה צהובה וארבעה זיתים ועוד רבע עם טחינה.
אין לי סבלנות לזה שהוא רוצה חולצה צהובה, אבל לא הצהובה הזו, אלא צהובה קצת יותר בהירה והוא רוצה רק ללבוש אותה כי היא מתאימה למכנסיים שהוא לובש עכשיו.
הוא רוצה לכריך שלו שקית. אבל לא השקית הזו אלא שקית מיוחדת לכריכים שפעם קיבלנו ואלוהים יודע איפה היא וכשאני מוצאת אותה , אז לא זאת, זאת קצת קרועה אני מתבקשת למצוא עוד אחת כזו שאין לה קרע של מילימטר.

תודה שבאתן
מה זה, לגברים לא מתייחיסים? ככה עושים? ועוד אחרי שהזמנתי אותך להמשיך לכתוב...
<פרצוף פולני>

)

תודה שבאתן
תמיד זה קורה לי אחרי שאני כותבת כמה אני קולית בבגד ים, מגיעות התמונות ואני לא מזהה את עצמי. אבל ניחא גיליתי שאפשר פשוט למחוק אותם, הנאה מובטחת.

ברוכה החוזרת:)

זה הבלוג האהוב עלי.

היא חזרה

זהו, שאין ממש חדש. יצא לי שוב להיפגש עם אותו אחד שהיה מאוהב בי שנים ארוכות ואשתו שלא מחבבת אותי . ראיתי שהוא כבר אינו מאוהב בי.
צד שני הלכתי לים עם בגד ים פעם אחת וראיתי שגברים מתבוננים בי. פתאום קלטתי בבת אחת שאשה עם בגדים אינה שונה דרמטית מאשה עם בגד ים. היא יפה ,מכוערת, שמנה,רזה,מלבבת,מהממת,מקסימה,מצחיקה בדיוק אותו הדבר.
הגילוי הזה הכה אותי בתדהמה עד שהייתי חייבת ללכת שוב לים רק כדי לבחון מקרוב את התיאוריה.
הלכתי שוב לים.
היו לא מעט גברים שהתבוננו בי . בעיקר שני סינים (בלי שום כינור) שהלכו אחרי לכל מקום שהלכתי כדי לבחון את התיאוריה.
האם יתכן שאשה נשארת אשה גם בבגד ים ולא הופכת ליצור שונה?
גם בפעם השניה הסתמן שהתיאוריה עומדת בעינה.
בפעם השלישית כבר הייתי בטוחה בעצמי ורק מדי פעם הלכתי להציץ בראי ליתר ביטחון.
כן, אותה אשה לגמרי.

מחכים להמשך...

נו, אז איך היתה היומולדת?...

יום שישי.
אני שמה לב כל יום ראשון שהפורומים השונים מוצפים בהודעות על מערכת יחסים קשה עם הבעל, על חמות מעצבנת וכו כו.
השבתות המתוקות שאהבנו כל כך כנערות, כחילות ונשים צעירות הופכות לפעמים לסיר לחץ משפחתי. זמן איכות עלק שדוחס אנשים עם גנים דומים שגורמים לפצעים שלנו יותר לשרוף, ולא רק לאהבה ושמחה.
גיסתי התקשרה ליוסף והזכירה לו שאימו חוגגת עוד יומולדת והציעה שנגיע מייד לארוחת ערב חגיגית שהיא עושה. יוסף אמר שכבר יש לנו תוכניות ולפני שסגר היא אמרה שאפשר אולי לקבוע משהו מחר.
בעיני יש פה המון לחץ. אני , יצור רגוע לכאורה שמסתיר בפנים סיר מבעבע של רגשות עזים, מתרגם כל הצעה ספונטנית מאדם לא קרוב לי לפלישה או נסיון פלישה לעולם שלי . למשפחתי, לשבת השקטה שלי.
מה לגורגונה הזו שהיא בכלל לא אחותו של בעלי(אלה נשואה לאחיו), מה יש לה שהיא כל הזמן מנסה לערער את השקט שלי?
למה אחיו לא התקשר?כי לא אכפת לו. הם לא חוגגים ימי הולדת במסיבות פרועות. אבל מאז שהיא הופיעה האשה הזו , ימי ההולדת הפכו לכלי פולני סחטני ממדרגה ראשונה, כך אני חשה.
יוסף כמובן מחייך וכבר מזמן המשיך הלאה.
ואני יושבת כאן עם המועקה הלא נעימה הזו ולא מצליחה לשחרר את האירוע הזניח הזה.
אולי יעזור לחטא את הטלפון?מציע יוסף
וכן, אני מרגישה שיש מקום למגרש שדים לפחות, גם אם הם השדים הפנימיים שלי.

יש לי מגרנה איומה. הלכתי לרופאת המשפחה עם הקישוטים(היום היה יום של סוכריות ג'לי בינס על כך השולחן). היא שאלה אותי אם אני עצבנית?
אני עצבנית?
אני הטיפוס הכי הכי רגוע ביקום
למראית עין
והכי עצבני ביקום מתחת.
שיצאתי ממנה, הבנתי שאני פשוט עצבנית, היה שווה להורים שלה לשלוח אותה ללמוד רפואה. היא באמת נבונה מהרגיל. שיא גם שלחה אותי לבדיקות דם וזה משהו מאד חשוב שלומדים לבית ספר לרפואה, כי יש את האחות נחמה שהיא נחמדה ונותנת למי שילד בלון.
קצת מרגיז שבגלל שאני כבר לא כזו צעירה ויפה, שאני לא מקבלת בלון. אגב נחמה מאד מקפידה לתת ורוד לבנות. אבל כאמור זה לא רלוונטי כי אני זקנה מדי לבלון. מצד שני אני קצת סופגת את אורה וחומה של האחות הרחמניה.

יש גינה שאני פחות אהבתי ללכת אליה כי היא קצת יותר רחוקה וכי יש בה חול וגם מלוכלכת
"אני רוצה לגינה המלוכלכת" אמר השד הקטן ואני הסכמתי. איך אפשר לסרב לו.
הלכנו לגינה ,ופתאום קלטתי שילדים אוהבים חול. נקי, מלוכלך, חול כזה שנכנס לנעליים ולי הוא מגרד ומציק. מתקנים מברזל ולא מפלסטיק. המון המון חול והילדים התמסרו לחול והתחברו אליו כאילו היו ילדי טבע ולא ילדים של אמא אסטניסטית מתעבת חול.
והייתי גאה בהם. התחלתי להתיידד עם הגינה. יש בה רוח נעימה גם ביום חם ,והיא ריקה כך שהילדים שלי ל מתחברים עם בני גילם אלא זה עם זה ועם אמא. אין תחושה של ניכור ותיעוב ורעש והמולה כמו בגינה החדשה ו"היפה".
פתאום הבנתי כמה יותר מדי צעצועים יש לילדים. מדהים כמה שאני פחות מציקה ופחות מנסה להפעיל את הילדים הם משחקים בצורה מלאת דמיון ועשירה. כמה שאני פחות משקיעה מאמצים בלקחת לכל מני מקומות יצירתיים הם יותר נהנים. ככל שאני יותר מנפה צעצועים ויש פחות , הם יותר משחקים.
הכי מוזר זה שפשוט אני מרגישה שהם לא צריכים יותר צעצועים. הנמר שלי ביקש ליום הולדת האחרון שלו קעקועים ב5 שקלים , שזה שינוי דרמטי לעומת מתנות ב200 שקל שאני נוטה לקנות בדרך כלל.

אני שונאאאאאאאאאאאת שהיא עושה את זה, ופשוט לא יודעת באילו מילים ואיומים להשתמש (ההסברים אזלו) כדי שהאשה הזו תפסיק להיות כל כך נודניקית.

הי קיזי
טוב שהצטרפת!

"תחייך!" כך אמא שלי אומרת
"תחייך , נו!"
"אל תשתה עכשיו!"
"תזיז את הכוס היא מפריעה לתמונה"
"אויש, עכשיו אתה מסתיר את הלחי!"
"תחייך!"
"לא חיוך כזה!חיוך אמיתי!"
"מכל הלב!"
"מה פתאום אלו עוברים לי באמצע, לא, אתם לא יכולים לגשת לשירותים, אני מצלמת פה, אתם רואים!"
"תמונה אחת, מה אתם רוצים ממני!"
"תחייך"
"הוא כל הזמן בוכה ורוצה לאמא, הכל בגלל שת מפנקת אותו יותר מדי"

היי בלוגית,

רק רציתי להגיד לך שאת נהדרת!! לפני יומיים גיליתי את בלוגך הראשון פריחה והתחדשות ומאז אני לא מפסיקה לקרוא, והנה עכשיו גיליתי שיש כמה וכמה המשכים... איזה כיף:) אני לא קוראת כמעט אף פעם בלוגים אבל שלך משובח ביותר. כמו ספר טוב. אז אנא המשיכי, ואני בינתיים אקרא מהתחלה... ועד שאגיע לכאן. ובבקשה בבקשה לא למחוק שום דבר...! (מין פחד לא רציונלי שיש לי כל פעם שאני מגלה משהו שמוצא חן בעיני - שלא יהיה יותר:)) תודה.

מאחלת לך רק טוב.

הי מיה
אני מניחה שהיית איפה שהיית צריכה להיות, לא?

הייתי רוצה לחפש את עצמי במשרה מלאה.כך נראה לי, עוד ארוכה לי הדרך.

די,בלוגית! איפה הייתי כל הזמן הזה שחזרת לכתוב?
איזה כיף. את אדירה!!!!
מותר לשאול משהו...?
אם את מרשה לעצמך ממש להתפרע בדמיונות, מה היית באמת רוצה לעשות?
יכול להיות שסיעור מוחות פרטי,כתוב, יעזור לנקות חלק מהרעשים ולתת איזה כיוון, איזה רמז...
רק טוב!

אבוד, ההפקה בעיצומה.היום פיניתי זמן ונסעתי לקנות שטויות למסיבה. במחיר הזה כבר היה יותר זול לעשות אירוע באולמי "רסיטל" ועוד לא קניתי את האוכל.
אחרי ששמתי את השקיות באוטו(מזל שיש אוטו), הסתובבתי קצת. נשארו לי רק 20 שקל בארנק אחרי כל הקניות, רציתי למצוא איזה אסון תברואתי לאכול. הלכתי ונתקלתי במשהו מסוג אחר. אתם מכירים את זה שעובד אתכם איש נחמד ממש נחמד, חביב וטוב לב אבל קשקשן סוף הדרך.
אז זהו, פגשתי את גונן, הוא זיהה אותי בפינת הרחוב. לא ראיתי אותו כבר כמה שנים, אבל הוא לא נהיה פחות קשקשן. ליבי צר עליו בעיקר כי הוא מבין שהוא עושה משהו לא בסדר אבל הוא לא מתקן במקום הנכון. אחרי ששמעתי על מכונת משחקי -ודאו-מחשב-בלי מחשב-משהו כזה שקנה האיש הזה בן 45 עד השבב האחרון, אמרתי שתכף הבייביסיטר הולכת ואני חייבת לעוף.
כמו תמיד, ניסיתי להבין למה הוא הופיע פתאום עכשיו בחיי. מה קרה פתאום שהוא צץ?האם זה אומר שעוד אנשי שעבדתי איתם יופיע?אולי להציע לעשות פרויקטים במקום עבודה ההוא? אולי הגיע הזמן לשחרר את המקום העבודה ההוא שעדיין אצלי?אולי זה מה שמקשה עלי בזמן האחרון למצוא פרוייקטים חדשים?

אולי במקום חגיגה רבת משתתפים לשכנע את הילד ליום כיף עם עוד שני חברים,
אפשר סרט+פיצה ועוד מתנת יום-הולדת.
לפעמים זה יותר כיף מהחגיגות הרגילות.

תודה על העידוד\
התקשרתי לחברה שלי להתבכיין. הבנתי שעבורי יום הולדת שלי או של הילדים זה לבחון כמה חברים יש לי וכמה הם אוהבים אותי. זתומרת שאם באים הרבה, פירושו של דבר שאני אהובה ולהיפך. זה הופך הכל לאירוע מלחיץ ומטריף.
אחרי שהתבכיינתי לה קצת, ונרגעתי(קצת) הבנתי שגם הפעם אני אתמודד, פשוט אולי זה יעלה יותר כסף-זה הכל.

אני מתקשה מול כל האנשים האלו

איפה האנשים האלו? (אולי בשיר של שלמה ארצי)
אין חיה כזאת!
כל אחד עם התולעים שלו,תאמיני לי,
עשיתי על זה מחקר.

תודה שאתן חושבות שיש לי את זה, אני צריכה לנסות לראות גם
בינתיים אני רואה הר של משימות
ואני מוציאה לפועל דברים ממש לאט
יש מישהי שאני מתחמקת ממנה כבר חודש. ולמה?כי היא מקסימה ונחמדה ואני מפחדת להתאכזב מעוד חברה שתשבור לי את הלב. אתמול, כנגד כל הסיכויים החלוטתי להיפגש איתה. למרות שהשד הקטן תפס חום , בעלי היה חסר שקט, הבית נראה כמו מזבלה וכולם צרחו שהם זקוקים לי. הייתי זקוקה לצאת ויצאתי.
נפגשנו בחוף הים, באמצע הדרף בין ביתה לביתה והיה לי כל כך כיף. הרגשתי שאני יכולה לפתוח חלק ממה שעומד לי על הלב ואני לא מוצאת את האנשים המתאימים לתמוך בי.
לשד הקטן יש בעיות רפואיות לאחרונה דאני לא יודעת את מלוא משמעות הבעיה. הלכתי אתמול איתו לרופא שדיבר אלי ברופאית וכתב ברופאית ולא הצלחתי להבין מה הוא אומר ומה ההשלחות. טיפול קונבניונלי?אלטרנטיבי?ניתוח?כלום?
הוא רק רטן ושלח אותנו לעוד בדיקות. ואני הרגשתי את הלב שלי מפרפר בקרבי. כשנולד השד הקטן הרגשתי שהוא מושלם ושלם בכל רמח איבריו. שיש לי יצירת פלאים קטנה והמחשבה שהוא יישא כאב או טיפולים פשוט הרגשתי איך הלב שלי מתפרק. כאילו חתיכות שלמות נשרו ממני. כאילו חוט נמתח לי בתוך העיניים וממש שמעתי פירורים ממני נושרים לארץ.
הכי רציתי לבכות, לצרוח, לנשוך משהו. רציתי את אותה אמא גדולה וחמה לבכות בקרבה ולהתייעץ. מישהו שיש לו תשובות לכל ואם לא תשובות אז לפחות פינה חמה ותומכת. הגרשתי חנק. ניסיתי להסביר לכמה חברות שלי את הכאב אבל כשלתי. במילים זה פחות יוצא לי.
היום שוחחתי גם עם המרפאה בעיסוק והיא חשבה שקושי מסויים של הנמר שלי אולי היא על רגע רגשי . אנשי המקצוע האלו מדברים סינית עבורי. אני אשה שזקוקה להסבר. מה זה קושי רגשי? האם הילד שלי יהיה לא מאושר?איך אפשר לעזור לו? מה הקושי הזה?הילד הזה מוקף באהבה, אז מה הקושי הרגשי הזה?איך אפשר לתמוך בו?איך אפשר לעטוף את הלב החמוד שלו ולרפד אותו..
ביקשתי מבעלי שהשנה יטפל בימי הולדת של הקיץ כי אני טובעת . התאריך ממשמש ובא והוא לא עשה דבר .
לא עשה כלום
ואני מרגישה שהשנה אני ממש לא מסוגלת לעסוק בימי הולדת, במוזמנים, באוכל, בחגיגה, במפגש. מצד שני, הרי אני לא אתן לילד שלי להיות בבדידות ביום הולדתו, אבל מהם כל האנרגיות האלו, לאן הן מתפוגגות ונעלות לי?איפה כל המרץ?
איך אפשר להיות בכל המקומות באותו זמן. לשמוח, לרקוד, לחגוג מצד שני להיות רצינית, ללכת לבדיקות, לצילומים, לרופא פרטי, לעקוב ...... באותו סמן כביסה, כביסה, אוכל, נקיון, בגדים לקיץ, סנדלים, שניצלים, סלט, כריך לגן , שיעורי בית, חיתול חדש, שם יש חיתולים במבצע.
יותר מדי , לא מסתדר לי בראש כל הדברים האלו.
קמתי מוקדם לבית המבולגן עם שק עקי גדול ומלאתי אותו גא'נק מכל החדרים. לאחרונה הם חדלו לשחק במשחקים ומשחקים רק בניירות, במחקים, בעטים, במגבונים, בנייר טואלט..... וכל הבית מוצף בזה ואני מרגישה שאין לי את הכוח הנפשי לאסוף הכל מדי יום.
אתמול נפגשתי עם האשה הזו, אשה זרה למדי, נפגשנו פעמים ספורות ואמרתי לה שאני מצטעקרת שאני מפילה עליה את הצרות שלי , אבל פשוט אני לא יודעת מה לעשות עם היומולדת הזה, אני פשוט מתקשה להחזיק מעמד לבד במערכה. אני מתקשה מול כל האנשים האלו שמסתדרים בקלות שיש להם חמות נחמדה וחופש בטוסקנה, והבית שלהם מסודר והאוטו שלהם נקי תמיד והכביס תלויה ישרה על החבל ובמגירת הצלחות יש להם רק צלחות.

עם קצת פוטושופ, הכל נראה יותר טוב, ועם קצת קטשופ אפשר לאכול כל דבר.
מה שבטוח זה שאת שנונה ויודעת להצחיק.
תראי כמה אנחנו כמהים לכל מילה שלך!
איך את בעצמך לא רואה את הקסם שבך???
<יש לך את זה מותק!>

לאחרונה אני משתדלת לראות את הצדדים האטרקטיבים בי
מבחינתי את כולך יפה חמודה ומצחיקה
ואני הקובעת

אני מאבדת ריכוז
מכרה שלי מדברת ואני אומרת דברים נטולי פשר ולא מצליחה להתפקס
מה קורה לי פתאום? מהם הדברים הללו, מיהן הציפורים שמושכות את קו המחשבה שלי?
פתאום חלומות, ופתאום עולים לי דברים, זכרונות. אני נזכרת בשירות הצבאי שלי. אני נזכרת בתמונות קשות מהשירות הזה. במבט לאחור אני מתפלאת בכלל ששרתתי בצבא. מה לי ולכל זה? אז חשבתי שזה חשוב ונאבקתי כדי להתקבל לשורות הצבא. חשבתי שזה עקרוני ושלא לשרת ישאיר אותי כמו נכה כזו , עם כתם מכוער בחיים.
מה שקורה הוא בעצם שאני מסתובבת עם עצמי ככתם מכוער, מקור כל הרע שבעולם, ומתוך כך מזמינה אנשים להביט בי ובכתם שהנני.
אני זוכרת רק תמונות ולא את השתלשלות העניינים. אני זוכרת שהסתבכתי תמיד. כבר בטירונות עליתי על משפט כי קראתי לממי"ת "המפקדת" ולא ה"ממ"ית"(או להיפך). מזל ישר עלה לי החום או שהתעלפתי או משהו, וככה נראה כל השירות הצבאי שלי.
לאחרונה אני משתדלת לראות את הצדדים האטרקטיבים בי. זה קשה כשהכל כל כך נורא. מצד שני, עם קצת פוטושופ, הכל נראה יותר טוב, ועם קצת קטשופ אפשר לאכול כל דבר.

אני לא מאמינה שלא ראיתי את הדף הזה עד עכשיו!!!
ורק כתבתי לך אפשהו השבוע שתחזרי לכתוב, כל הזמן הזה ישבת פה על הגל וכתבת...

ואללה ציפציף? כנראה זו העונה!
אילה, אנא פרטי , נמקי והסבירי, מה הנושא שלהן? מה למלא באהבה?


אויש קראתי ואני כל כך מזדהה עם מה שכתבת!
אצלי היה מאד דומה.
הנמר שלי גם כן אוהב לשאוג ולנהום ולהסתובב בג'ונגל ופחות אוהב לעמוד ולחכות שיפלו לו כינים.
הוא ברח ואמר שאבא עושה פחות כואב.
אמרתי לו שיש לו אפשרות לחכות שאבא יחזור ועד אז להשאר עם הכינים או לבוא אלי.
התנצלתי שזה כואב לפעמים. אמרתי שהכינים אוהבות להיות קרוב לקרקפת ולנמר שלי יש מעט מאד פרווה על הראש. והסרוק מכאיב לעורו העדין. הוא הסכים להגיע ואני סירקתי אותו .
אני ממש לא מסוגלת להביט בכינים. אני ישר מעיפה אותן לביוב ומאחלת להן מוות ביסורים. התקדמתי מאד, אבל כשהנסיך שלי הציע שנביט בהן בזכוכית מגדלת אמרתי

"עד כאן....."

---

"אתה הזמנת אותן" ישר האשמתי את יוסף. גם כי הוא אשם בכל, וגם כי אני בטוח לא הזמנתי אותן. "נכון" הוא הודה. הוא זימן אותם כדי שאני אזכר לפעמים כמה הוא גבר ואיך הוא מציל אותי מכל דבר.
"אבל בסוף התמודדתי לבד" הזכרתי לו. "טוב, אז לא הזמנתי אותן בעצם" אמר. "אולי את זימנת אותן:".
פתאום נזכרתי שוב שגורלי בידי. אם אני אטפל בכינים הן תעלמנה. אם אסדר את הבית הוא יהיה מסודר. מפחיד לקחת אחריות על החיים שלך כשאתה יודע שאין יותר תירוצים להשתמש, אין על מי להשען ופשוט הגיע הזמן לקום ולעשות דברים.
"העכבר לא עובד" התקשרתי ליוסף. אם אני מבקשת ממנו לשלם חשמל זה לוקח חודש, אבל כדורגל חדש הוא קונה באותו היום. אפילו שחשבון חשמל אפשר סתם בטלפון או באינטרנט.
"תקחי בטריות" הוא אמר. די התפלא, אפילו הילדים שלי יודעים לקחת בטריות ולהשתמש בהן. וגם אני יודעת, וגם להחליף נורה ולהזיז דברים, אבל למי יש כוח לזה? הרי אם אני אעשה את הדברים הללו, אף אחד לא יעשה את הדברים שאני עושה.
"למה לא הכנסת כביסה לארונות הבגדים?"שאלתי בטון דידקטי
"כי אין שם מספיק מקום" ענה לי
זו תשובה די רגילה שלו שתמיד מעצבנת אותי. אין שם מקום- כאילו זה באשמת אסו ן טבע ולא באחריות שאני אנשים בוגרים שזה הוא ואני.
פתאום הבנתי למה זה מעצבן.
"זה להיות ראש קטן, להגיד שאין מקום"אמרתי והוספתי
"הבית הזה הוא הגוף שאנחנו גרים בו. כמו שיש לנו גוף שהנשמה גרה בו, הבית הזה הוא הגוף שמכיל את המשפחה שלנו. האהבה שלנו גרה בבית הזה. כל המשפחה שלנו פה.
אין כאן מבוגר אחראי שיבוא ויפתור את בעית המקום או שיגיד נו , נו , נו
אנחנו עושים את זה בשבילינו, הבית הזה אנחנו הקמנו כדי שנרגיש בו טוב. ואם אתה לא מכניס את הכביסה ומשאיר אותה בחוץ כי נתקלת בבעיה , הייתי מעדיפה שכדי שיהיה לכולנו יותר טוב תחשוב עוד צעד קדימה איך להתמודד עם הבעיה הזו ולפתור אותה."
הוא הביט בי ארוכות"אבל את קונה לילדים המון בגדים ובגלל זה אין מקום"
עניתי"אני קונה להם בגדים כי הם גדלים כל הזמן, והבגדים שלהם גם מתלכלכים המון. הם לא נמצאים במשרד, הם משחקים, הם ילדים"
פתאום קלטתי שהוא בחיים לא חשב על זה שילדים גדלים המון וכל חודשיים הם צריכים בגדים חדשים . קלטתי שנוצר מעגל כזה שאני קונה בגדים ,ממיינת, מכבסת, מצפה שהוא יכניס למגרה אבל אין מקום. הוא לא מוצא מקום אחר ואני לא מעלה למעלה בגדים לבוידעם כי אין לי כוח וזה תפקיד שלו. הוא לא מבין למה כל חודשיים אני קונה בגדים. ובגלל כל הדברים האלו אנחנו תקועים על הררי כביסה וזעם.
עכשיו הוא הבין
"עכשיו נשר לך רק ללמוד להטעין בטריות" הוא אמר.

אני מוצאת שהדרך הטובה ביותר להבריח כינים היא למלא את הנושא שלהן באהבה עבד לי כבר שלוש פעמים נסי ותהני

וואלה בלוגית,גם אני שיתפתי כמה הגיגים בנושא הנחמות למיניהן,השבוע שמעתי שהן נקראות גם "הטוריסטיות"
מה שמסביר את משיכתן אליך-התשוקה להיות טוריסטית.
מזמינה אותך ל רוצה לגדול באמת (שמה לקראת הסוף...)

<ציפציף מנופפת בכובע רחב שוליים ובשרשרת פרחים סטייל הוואי>

אתמול הלכנו לבילוי שבועות עם כל הילדים , כל עוד הם בגיל שזה נחשב בסדר לבלות עם ההורים שלך. פגשנו שם מכרים מהשכונה. אמא רונית על בן זוגה גבי וטפם שתמיד מתלווים אליהם אמא שלה-אורית ובן זוגה.
אחרי הבילוי המעניין(פיתות,עבודת יצירה, סיבוב על טרקטור ופינת ליטוף, מה חשבתם?יש את זה כנראה בכל מקום שמגיעים אליו, לא משנה באיזו אצטלה) ישבנו לאכול צהריים. אמא רונית הכינה המון שניצלים, סלט ופסטה.
"מי רוצה נקניקיות?" שאל גבי. הוא זלל נקניקיה בעצמו . "הנה תאכלו ארטיקים" אמר סבא שלהם וחילק ארטיקים וגם סוכריות טופי. "הבאתי גם קולה" אמר גבי והביא עוד בקבוקי קולה.
מה הפואנטה שלי?אני הבטתי על רונית וחיכיתי שתתעצבן. שתבעט בשולחן או שתשבור למישהו עציץ על הראש אבל ממש לא היה לה אכפת. היא היתה שמחה ונינוחה ורק אני תהיתי:אני מקפידה כל כך על מזון וכעל כללי התנגות וחוקים ואיך לא לריב עם כל העולם והנה פתאום באה לי רונית, שילדיה ומשפחתה טוחנים נקניקיות וגלידה כאילו אין מחר, ואצלה כולם רזים , שמחים וביחסים מצויינים?
לך תבין.
ניסיתי להבין את הסוד מהסבתא, אורית, כי רונית חביבה אבל לא אשת שיחה ואילו אורית כבר מספיק מבוגרת להבין שסודות שאתה לא מספר הולכים איתך אחר כך לקבר.
"אמא שלה" כך אמרה,היה לה משפחתון רב חייה, ואחרי כן עבדה כקונדיטורית. היא אהבה ילדים במיוחד ואנשים בכלל.
"טוב, זה הכל בגלל שהיא לא מפולניה" התנחמתי. טוב שיש סיבה.
ובכן, גם כאן טעיתי. אמא שלה וסבתי היו מאותה עיירה ממש מפולין, לך תבין.

==============
אתמול הייתי עצבנית. אחרי הבילוי עם המשפחה הרגועה הזו, שפועלים בניגוד לכל הכללים והכל אצלם זורם, הרגשתי שכבר כמה ימים אני ממש לא יכולה יותר.כמה ימים אני כולי עצבנית ומגרדת מרב עצבים.
החלטתי שאני חייבת חופשה לבד בקריבים או לקחת ואליום. אולי אני עומדת לחלות בסרטן גירודי סופאני או שסוף העולם קרב ואני מהראשונים שחשים את זה בישראל ועוד יודו לי על כך.
הנמר שלי בא אלי"אמא, אני חושב שיש לי כינים"
טוב, ידעתי שצריך לברוח מכאן לפלנטה אחרת, אבל הילד שלי כאן ומאוחר מדי לשלוח אותו לאימוץ ויש עובדות סוציאליות שחושבות שכינים זה לא סיבה מספיק טובה לשלוח לאימוץ.
אמא שלי בטוח חשבה שכן. היא היתה פולה כינים מראשי וכל הזמן מדברת כמה זה קשה, סיוט, כמה היא עייפה וכמה אין לה כוח לזה ושהכל באשמתי. אני מתקרבת מדי לילדים אחרים ואני חייבת להתרחק ולא להצמיד ראש לראש.
הזכרתי לה שכל הילדים עושים עלי חרם ושאסור לי להזמין חברים הביתה, אבל זה לא שכנע אותה. רק אחרי שהיתה מכניסה אותי למכונת הכביסה ותולה אותי על החבל שלושה ימים הייתי מספיק נקייה כדי להכנס הביתה.
והנה עכשיו לילדים שאני ילדתי בעצמי בלי אפידורל יש כינים.
כמה פחדתי מהרגע הזה.
פתאום נזכרתי שאני חיה עם גבר, ושהתחתנתי איתו רק כי הוא לא מפחד מג'וקים . ישר הושבתי את הילד ליד האיש הזה ונתתי לו מסרק מיוחד שקניתי מבעוד מועד ועזבתי את הבית לקריבים.
טוב, לא לקריבים, אבל הלכתי לסלון ועשיתי מדיטציה להירגע.
אחרי המדיטציה(שכללה אכילת חצי לחמניה עם טחינה ושלוש קוביות שוקולד, נראה לכם שאני הטיפוס הרוחני??) פתאום קלטתי שזה אותו ילד חמוד בעצם, ושכינים הם כמו נמלים, ושאפשר לסרק אותן החוצה ,ושלכל הילדים יש כינים וזה עובר.
אחר כך סירקתי לעצמי את הראש וגם שם לא נרשמו צרחות הסטריות מדי, בכל אופן השמשות עדיין שלמות. סירקתי את שאר הילדים ושם לא נמצאו מציאות יותר מדי מרתקות.
אחרי כן אמרתי לבן זוגי שיחיה שאני חייבת לצאת מעט מהבית. הושבתי אותם מול סרט של דיסני והלכתי לבית מרקחת לקנות את התכשיר נגד כינים עם הילדים הכי מבסוטים על העטיפה.
חזרתי הביתה רגועה ומצאתי את כולם עצבניים. איזה כיף לחזור מאוחר בערב שכולם עצבניים ואתה המלאך המושיע והמרגיע של כולם. רק בשביל זה שווה לצאת לעבוד. מעכשיו , החלטתי אני עושה כל יום פן וחופפת עם מרכך. אני אצבע את השיער, אולי לבלונד ואלמד את הכינים שלי לקח.
ואולי, פשוט נלך לפני השימוש בתכשיר לסבתא, קצת להחזיר לה טובה על חוויות של מילדות מאושרת.

ג מצאה כוחות כדי לדבר עם ההורים. תמיד שומעים בחדשות על ילדים שעברו התעללות כזו או אחרת וההורה האחר או האחים "לא ידעו" דבר. קשה מאד לדעת את זה, מנגנוני ההכחשה פועלים חזק. בסיפור הזה, התגובה של המשפחה שלה היתה:"אבל האיש עוזר מאד לדודה שולה"
אפשר להבין למה ג ל סיפרה שנים דבר. היא סיפרה רק לכמה בנות משפחה אחרות שחלק מהן עברו משהו דומה, והשאר למדו להיזהר. להיזהר- אין פירושו שזו אשמתה של ג' שלא נזהרה.
להיזהר פירושו לדאוג לא להישאר עם אותו אדם במידת האפשר ולא להעמיד פנים שמערכת היחסים איתו תקינה והכל בסדר.
לצערי חל חוק ההתישנות וג' לא יכולה מבחינה חוקית לעשות דבר. היא קצת מצטערת שלא תזכה לראות אותו מאחורי סורג ובריח., למרות שהיא משתעשעת ברעיון לבקר אותו בכלא כדי לדעת אם זה כמו בסרטים. אחרי שנים של הדחקה, היא מתקשה לבכות או להתפרק לפני כל.
בעצם היא מתקשה להתפרק בכל מקום. היא מספרת את הדברים בקור רוח, ואומרת שכל חייה נמנעה מלהיות הקורבן במובן של להרגיש קורבן ולחיות חיי קורבן. היא הדחיקה והסתירה כל כך הרבה, שעכשיו קשה לפרוק ויש רק תחושה של חלל ריק.
אני כותבת כמה שאפשר את סיפורה של ג בטשטוש פרטים מזהים כמובן כי חשוב לי שהצעקה שלה איכשהו תגיע לעולם.
חשוב לי כאמא לפקוח עיניים על מבוגרים שמסביב, כי ידוע שהרבה פעמים אנשים כאלו עובדים במקומות בהם יש גישה לילדים, ואפילו משחקים את תפקיד "הדוד הטוב" כך שזה עלול להטעות. צריך להיות קשוב מאד לילדים, גם אותם זה עשוי לבלב. ג הזדהתה עם הסיפור הזה
http://www.macom.org.il/[po]Complicated Mourning[/po].asp

סיפורה של ג' שהיא ניצולת גילוי עריות. היא החליטה לשתף בסיפור את הוריה, עד כה חסכה מהם .
היא שיתפה אותם אחרי תהליך ארוך שבו הבינה שהיא יכולה רק לספר אך לא לקחת אחריות על תוצאות האמירה שלה.
אני מאחלת לה המון כוח בהמשך.

אמרתי לבעלי:תאר לך שאני אסע חודש לחו"ל
הוא הביט אם אני רצינית או לא. גם אני לא ידעתי אם אני רצינית או לא. עובדות נגד:אין לנו הרבה כסף לבזבז, אני מיניקה ויש לי המון ילדים קטנים שבטיפולי בעד:יש לי חברות בחו"ל, יש לי כרטיס טיסה
ככה דיברנו על הנושא כמה פעמים , שבכל פעם הוא פחות ופחות התלהב(גם עמדת המוצא לא סופר מתלהבת.......) ואני מתלהבת יותר ויותר
סגרנו על שבוע
"בשביל כאלו חיוכים ",אמר בן זוגי החוקי " הייתי כבר מזמן קונה לך כרטיס"
"בשביל מה לבזבז כסף על כרטיס?"שאלתי"תזמין לי יומיים מלון נחמד עם שירות חדרים"
"ומה עם הילדים?"שאל
"לבד!!"הזכרתי לו
הוא עשה פרצוף. אבל כל רגע שעובר מבהיר לי כמה אני צריכה זמן כזה לבד עם עצמי. זמן לחשוב, להרהר ובעיקר לישון כל הלילה. לכל החברות שלי יש ילדים(וגם לי) . כל הזמן חגים, ימי הולדת, ואין זמן פשוט לחיות.
התחלתי לחשוב, אולי זרובבלה תואיל בטובה לשמור על להקת הזאטוטים כדי שבן זוגי יצטרף(הרי מישהו צריך לסחוב את המזוודות??) . אבל זרובבלה נעדרת מחיי מאז נישאה והפכה למטרוניתה. נהיתה עסוקה הבחורה והתפוגגה לה.

על הפנים!" וואלה עלפנים...אפילו מסיכה אי אפשר לעשות בשקט!
<אוהבים אותך בלוגית>

שבוע מתיש של חריגה מהשגרה.
אני מבקשת מיוסף לחזור מוקדם(הוא חוזר מאוחר) ואני נמלטת לחדר האמבטיה להרגע קצת לבד. מה עושים כדי להירגע?אני שמה מסכה על הפנים ומחכה למשיח
המשיח בא מוקדם מהצפוי. לא הספקתי לחשוב על ים המלח(משם המסיכה , כך כתוב) וכבר הגיע משלוח קטן וחמוד שהחזיר את הנוזלים ששתה ליקום ולכן הוא זכאי לרחצה חינם.
השד הקטן צחק מהמראה של אמא עם מסכה על פרצופה.
"גם אני!" הוא צהל
טוב, שטפתי את המסכה. "נשאר לאמא עוד על הפנים?"אני שואלת
"כן"
"איפה?"
שמה!"
"איפה שמה?"
"על הפנים!"