חיפאית, אני מתעניינת בחיים בחיפה, אולי תספרי קצת? שכונות מומלצות, קרבה לים או להר, מרקם עירוני, חיי תרבות... מה יש/אין בה שכל כך הרבה אנשים עוברים ממנה לתל אביב?

אני בעד חיפה, אבל זה רחוק מהעבודה ומהאוניברסיטה בירושלים. במילים אחרות, מצריך ארגון מחודש של החיים. אולי ביום מן הימים. חוץ מזה, החמות גרה שם. לי זה לא מפריע, לבן שלה קצת יותר... :-(

[u]במחלת בניינים (שיבוש שחברה המציאה)[/u]
מה פתאום! זה השכן המסטול שלי המציא! תשאלי את [po]מיכל גוטמן[/po], הוא היה שותף שלה.

מה דעתכם על חיפה? עוד עיר.
הרבה יותר זול כאן מאשר בT.A

נכנסתי ואני רוצה להמליץ לך על השכונה שגרתי בה בקרית אונו. ברחוב צה"ל. אמנם אני ברחתי ממנה כי רצית מרחבים ושדות אבל היתרון הוא למי שמוכן לגור בעיר הוא שהבתים נעימים, לא גודלים מדי ולכן המחיר שפוי עדיין. יש המון מדשאות בין החצרות. וגם דשא מרכזי גדול (אם כי חצי ממנו מרחב מכרעה של כלבים). ויש גם די הרבה גני שעשועים. אין לי מושג לגבי גנים. חברה שלי שולחת לגן וולדרוף ומאוד מרוצה. יש קניון ומרכז קניות במרחק הליכה. יש גם שכונות בהוד השרון שעונות לדרישות הללו.

הכוונה היא לא לפתח תקווה גופא כמובן, שאין בה שום דבר מושך, אלא למושבים/קיבוצים שסביבה. מכירות?
וכן, אנחנו "שולחים" לגן. מצחיק איך כאן כל מי שעושה את זה היא כאילו איזה שריד ניאנדרתלי קדום, פרימיטיבית שמרנית שמזניחה את הילד שלה... חשבתי על זה הרבה בזמן האחרון אבל זה לא לכאן.
בכל אופן, כן, פרדס חנה ושות' אמנם קוסמת, קסמה מההתחלה, זה נראה כמו הפתרון המושלם בשבילנו, אבל זה פשוט רחוק לנו מדי. אנחנו מעדיפים משהו שגם לא יהיה מאוד רחוק מירושלים (גם זה אמנם מצחיק, "מאוד רחוק" בארץ הזאת, ובכל זאת...).

אבל אם כבר לשם אז למה לא פרד"ח?

אני רק יודעת שפתח תיקווה היא מקום בעייתי מהרבה בחינות. ואם אתם שולחים לגן אז בחינה אחת משמעותית היא גנים שהבנתי שקשה למצוא שם סבירים.
אם אתם צריכים אז לכו על הוד השרון, אפילו כפר סבא. בטח לא פתח תיקווה וסליחה אם מישהו נעלב או אמרתי דברים גורפים מדי.

הנה עדכון קטן על הקורות אותנו ואיתנו.
כל הרעיונות שנתתן פה נשקלו בכובד ראש. השפע היה כל כך מבלבל. פתאום הארץ נראתה כל כך גדולה ומלאת אפשרויות, ומצד שני גם אנחנו הבנו יותר ויותר כמה אנחנו מכורים ורגילים לעיר הזאת. ומפה לשם הבעלים החדשים לוחצים, החוזה אוטוטו נגמר, ואנחנו ממש לא אנשים שעושים דברים מהר, טו סיי דה ליסט.
אז התקבלו שתי החלטות חשובות. ראשית, לאחר גישוש הבנו שהביקוש לדירות בתל אביב בקרב שכבות גיל מסוימות הוא באמת היסטרי, ושככל הנראה לא תהיה לנו בעיה למצוא דיירים חלופיים גם אם נעזוב באמצע החוזה. כנראה שסטודנטים ישמחו להתחלק ב-1200 דולר שהיא עולה (או ליתר דיוק ב-5040 ש"ח, לפי השער הווירטואלי שהם קבעו). אז החלטנו לחתום על החוזה ולהתחיל לחפש במקביל. החוזה הוא נושא לסיפור נפרד - מה שהם הכניסו שם, אלוהים ישמור. לא היתה ברירה ונאלצנו בסוף למסור אותו לעורך דין ידיד שיעיף על זה מבט, והוא אכן אישר שהם קצת יצאו מדעתם, אבל ממה שאני שומעת החזירות חוגגת וכולם עושים דברים כאלה.
וההחלטה השנייה, שהיא אולי פחות רומנטית מאזור רחובות וגבעת ברנר וכל מיני כאלה, היא לחפש באזור שסביב פתח תקוה ו/או הוד השרון. כי אם אב הבית, שעובד בפתח תקוה, יצטרך לבלות שעות על גבי שעות בפקקים שעולים צפונה מכביש 40 ולצאת מהבית בשבע בבוקר ומי יודע מתי לחזור - זה לא שווה את כל העניין. וככה גם נוכל אולי להסתדר רק עם אוטו אחד, לפחות בהתחלה.
אז זהו. הרוחות נרגעו מעט, ואני כבר ישנה בלילות - אם כי השבוע האחרון היה בסימן דלקת ריאות של הזאטוט. צרפו את זה לחגיגות העצמאות של ילד בן שנתיים ולפספוסים של קקי ופיפי של ילד שהחליט לא לשים יותר חיתול למרות שלא לגמרי השתלט על כל האספקטים של העניין, ולשיעולים והתעוררויות כל שעתיים - היה ממש חלום. אבל היום הוא התרוצץ על הדשא במעוז אביב והיה מאושר וטוב מזג.
אז עכשיו צפויים לנו עוד שבועיים ללא חיפושים בגלל כל מיני נסיבות, אבל אם הדיון הזה לא מיצה את עצמו אתן מוזמנות לשפוך כאן כל מה שאתן יודעות על יישובים באזורים האלה.
תבורכו.

לא להאמין.
עשיתן כאן לי [b]לי[/b] להתגעגע לתל אביב. כבר הרבה שנים מאז שעזבתי ולא הסתכלתי אחורה. ככל שהשנים עוברות אני מתגעגעת פחות, רק לחברים לפעמים, אפילו לאווירה כבר מזמן לא. אולי פשוט מפני שפעם, לפני שנים רבות, לא היה כלום בפריפריה והיום יש הכל- חוגים, סרטים, תרבות.
נכון, פחות ספונטינית וצבעונית אבל קיימת. אני הראשונה שהיה לה חסר בעבר ללכת ברגל לסרט וסתם לקפוץ לים לראות את השקיעה.
הילדה שלי ילדת טבע, לא מדמיינת שהיתה כזו לו נולדה בעיר המפוייחת.

משהו על קהילה-
אני חייה בישוב מאד לא צעיר עם מעט ילדים ובכלל מעט אנשים שיש לי על מה לדבר איתם. עם זאת ולמרות זאת, ובעיקר מאז פרוץ הילדה, אני בהחלט מוצאת לי עם מי לדבר ולהיות בקשר כאן. יש לי קטע כזה שאיכשהו תמיד אני בקשר עם אנשים ששוכרים כאן או זמניים כאן ואז אחרי שנה של קשר הם עוזבים, כי המקום מייאש יחסית (ולא, זו לא אמירה גורפת על הפריפריה, רק על הישוב שלי) אז בכל פעם יש קשר עם 2-3 משפחות אחרות. עכשיו חברה מכאן נסעה עם הבנזוג והילדים לשנה מעבר לאוקיינוס וישר סידרה לנו להיות בקשר עם אלה ששוכרים מהם את הבית לשנה ויש חיבור ממש טוב, בעיקר שלי איתם אבל גם בין הבנות יש התחלה של דיבור.
מה אני מנסה להגיד- התחלה חדשה, אנשים חדשים, לוקח זמן והשקעה ולא תמיד קל.
אבל - במקום חדש יש שמחות חדשות.
במקום לשמוח מג'אגלר במחלת בניינים (שיבוש שחברה המציאה) אנחנו שמחים מהנרקיסים שפורחים עכשיו בגינה ומלקטוף בכל יום את האשכוליות והתפוזים והלימונים שלנו. זה אחר, אין ספק, אבל זה גם כיף, פשוט כיף אחר.

תודה קרוטונית

[u]אם הוא עוד שם תמסרו לו ד"ש)[/u]
[url=http://www.notes.co.il/gil/28712.asp]כבר לא[/url] ...

[u]עדכון לגבי השיכור המצחיק משבוע שעבר[/u]
מישהו מכיר את ההוא מאזור מאז"ה שצועק "תהיי בריאה! תהיי בריאה!"
(אם הוא עוד שם תמסרו לו ד"ש)

במחשבה שנייה, יורמן- אתה אם תוריד לו את אחד הרסקים הירוקים שלך, נראה לי שהוא יברח! :-D

<ויגיד לחברים שלו: [u]ללא ספק, אחד המוזרים[/u] >

אני מורידה להם אוכל (ובורחת). הוא נשמע מסכן שמנסה לבדר את עצמו..

עדכון לגבי השיכור המצחיק משבוע שעבר
עכשיו שמעתי אותו קוטע רצף אנחות בשירה פתאומית (בתון נאנח) "ומשה הכה בסלע ויצאו ממנו מייייים, מיים". וכל זה במבטא רוסי משהו.
ללא ספק אחד המוזרים

וואלה, התבלבלתי עם שכונת "נחלת יצחק". מעניין למה...

איפה זה שכונת מונטיפיורי?

אבל מה לגבי שכונות כמו מונטיפיורי, שפירא, יד אליהו (שכונה מקסימה!) וביצרון? עדיין ת"א ועם אוכלוסיה שיש בה גם הרבה צעירים שעברו לשם מלב העיר.

זה לא ממש תל אביב. אלו שכונות מנומנמות על גבול הנובורישיות. אין שיכורים מתחת לחלון ורעש מכוניות . פחות זיהום אוויר ויותר ירוק. מיליון ילדים ....וקצת יותר זול. לפחות ב 200 דולר לדירה. אותה דירה בהדר יוסף תעלה 1000 - 900 ובעיר בפנים 1200 .וזה לא ברגל משינקין. ולא מהים. ואין בתי קפה מדליקים מתחת לבית. אבל יש יתרונות אחרים. וזה צעד אחד החוצה.

[u]אנחנו יצאנו מתל אביב וגרים בשכונה בעבר הירקון וזה נהדר.[/u]
שירה, מצחיקולה, זה עדיין תל אביב...

[u]איך כולם באותו סרט עם תל אביב- יחסי אהבה שינאה. מדהים![/u]

חלק מאיתנו בסרט אחר של יחסי שנאה-חשדנות עם תל אביב ויחסי אהבה-שנאה סאדו-מאזו עם ירושלים דווקא.

:-D

אבל אם אני אבוא עד גבעת ברנר יתנו לי לחזור בלי דרכון ?
אני מפחדת שימצא חן בעיני ואני לא אכול לחזור לתל אביב אחרי כן

_אנדלוסיה,
מה הדרישות שלכם מבחינת הבית עצמו? אם אתם מוכנים להסתפק בדירת 2-3 חדרים קטנים, אני ממליצה על קיבוץ גבעת ברנר. על פניו- קיבוץ סטנדרטי בתהליך הפרטה, אבל יש פה כבר כמה משפחות "באופניות", ומאד נחמד פה. גם רחובות היא אופציה ששווה לבדוק. אם תרצי לשמוע עוד מוזמנת ליצור קשר- יש מייל בדף הבית שלי._
למקרה שלא שמת לב.
אילה- גרמת לי להסמיק קשות :-] (ואולי באמת תבואי לבקר כבר)

תנסי לדבר עם [po]תזמורת הים[/po] היא גרה שם ואני יודעת שיש שם עוד משפחות מבאופן

בגבעת ברנר יש בתים להשכרה במחיר סביר?

אז תעברי לגבעת ברנר אני הייתי ממש שמחה להיות שכנה של תזמורת _הים

כבר כמה ימים שאני לא מצליחה לכתוב פה. קוראת כל יום את מה שאתן כותבות וכל הנושא לא עוזב אותי ביום ובלילה.
אנחנו עדיין במשא ומתן על הדירה, כדי לראות אם נוכל להישאר פה עוד כמה חודשים ולחפש בנחת, אבל הבעלים החדשים נודף מהם באד וייבס חבל על הזמן והם לא נראים מאוד פשרנים, כך שפתאום נכנס איזה ממד של לחץ לעניין ויכול להיות שפתאום נצטרך להתחפף מפה תוך איזה חודש. זה מאמלל אותי ונוגע לי במקומות שאני עדיין לא מבינה. לאן? לאן?
קראתי את יומן המעבר שלך, ענת, ובכלל את הדף, והוא היה מקסים ורלבנטי. וגם אישר כמה מהפחדים הכי גדולים שלי.
אילו רק היינו מהאמיצים האלה, שהולכים לאיזה מקום ראשונים וכולם באים אחרינו...
נראה לי מופרך לגמרי וגם לא ממש באפשרותנו לשלם 1200 דולר תמורת קורת גג, ומצד שני יש לי גם דרישות... ואני מבינה פתאום שיכול להיות שאני לא אזכה לשפר את תנאי המגורים שלי בזמן הקרוב, כמו לפי הספר והאתןס הבורגני: גרים כמה שנים באיזו דירה שכורה וקצת שאבּי ואחר כך עוברים ל"בית של גדולים". אז אולי זה לא יקרה? או שבשביל להשיג שיפור בתנאי המגורים (אוי כמה שאני רוצה גינה) צריך לגור בחור גמור?
לא יודעת בכלל, הבלבול רק הולך ומעמיק ואני מרגישה חסרת אונים. אבל אני קוראת ורושמת את כל ההצעות וכולן כמעט ייבדקו, אחת לאחת.

[b]מירי ועמית[/b], אשמח להכיר, לדסקס ולחפש יחד. אני בהחלט מרגישה שאילו הכרתי ולו משפחה אחת שגרה במקום סביר (לא רחוק נורא ולא יקר נורא) הייתי מוכנה לוותר בשמחה על כל ההתחבטויות ולעבור לשם מחר. ואז לראות.

איך כולם באותו סרט עם תל אביב- יחסי אהבה שינאה. מדהים!
[b]אבל אני חיה בניכור מסוים מהמיינסטרים וסבלתי מספיק נידוי בחיי. העיר לפחות מספקת מגוון ואנונימיות מבורכת - אותה אנונימיות שיש גם פיתוי להחליף אותה בקהילתיות, שכונתיות, חמימות, מחנק?[/b]
אנחנו הפרובינציאלים שברגע הראשון שהיתה לנו הזדמנות ברחנו לעיר הגדולה- לאינדיבידואליזם, לחופש, לצבעים, לרב גוניות ולרב מיניות, לחברים במרחק הליכה, לאופניים, לשוק הכרמל, לשקט (במובן של שקט מנודניקים).
את השכנים בבניחין שאנחנו גרים בו - כמעט לא הכרנו, שנים בקושי החלפנו בצל או שתי ביצים בשעות הבישול-
עד שנולדה מיקה. פתאום הכל השתנה- האנשים שלא דיברו איתנו ברחוב פתאום עוצרים אותנו, ומדברים, מחייכים. פרצופים שראינו במהלך השנים
מטיילים עם הכלב מתחילים להגיד לנו שלום ברחוב אחרי שהילדה שלך ליטפה את הכלב שלהם. מה קורה כאן????
איפה הניכור????
חברים במרחק הליכה- הקקי והפיפי שלנו בחיתולי הבד כבר לא מעניינים אותם, והכל פתאום משתנה מקצה לקצה.
פתאום אתה מגלה שיש גינות בעיר ושצריך ללכת אליהן, לא גינות- יותר מכלאות, שלא נדבר על משחקיות. כיסא על האופניים פותר בעיות רבות ועם ילד אחד זה כמו חופשה באמסטרדם.
אבל אז נולד אור- פתאום כל יצירה מהבית עם שני ילדים הופכת ליציאת מצריים: לארוז תיק, לקחת מנשאים, היא מושכת לכאן, הוא פתאום רוצה לינוק, שכחנו מים ומה עם אוכל ולאן נצא ורק שלא נשכח משהו ונצטרך לעלות חזרה הביתה להביא אותו. כל יציאה מהבית- מסע כומתה.
ואם חוזרים עם האוטו בלילה- השם ישמור. אין חניה, שני ילדים, זוג הורים עמוסי תיקים מסתרבלים בין הפחים. איפה העיר הזאת שאהבנו???????
איפה העיר שכל כך הרבה שירים נכתבו עליה?

ומה עכשיו? כפר? נוותר על כל הסינמטק, על בתי קפה, על חברים במרחק הליכה, על עבודה במרחק נסיעה באופניים לטובת הפקקים? ושחס וחלילה עוד נצטרך להחזיק שתי מכוניות- הדבר הכי לא סביבתי שאשר לעשות לעולם והכי נוראי לעצמנו.
אז כמו שאמרתי, כולם באותם סרטים. לקולנוע, תאטרון, מסיבות ותערוכות אנחנו כמעט כבר לא הולכים- והילדים שלנו, כך נראה, זקוקים למרחבים,
כמה אפשר להסתובב על דיזינגוף ולשתות שייק טבעי בכוס לא מתמחזרת?

כבר חודשיים אנחנו בהרהורי כפירה מתקדמים, כל שבת נוסעים לאזור אחר לראות מושבים, תולשים מודעות, תולים מודעות ומקווים שבקרוב נגיע לנחלה-
בטח נחלה שיש עליה הרה קרווילות (גם לשם הגיע טירוף הנדל"ן) - אבל לפחות לכמה שנים- הגיע הזמן לקצת שקט.
מקווים שלא נשתגע משקט, ומתייחסים לפרוייקט כאל מסע.
בהצלחה [b]אנדלוסיה[/b] בואו להיות שכנים שלנו- גם אנחנו עובדים מהבית. נוכל לתת ללא נימולים לרוץ יחד ערומים (כשאור יגדל קצת)

לגבי הדירה שאנחנו שוכרים במרכז ת"א כבר 7 שנים- מצטערים- יש תור....

עמית.

אוי יורמן... מזכיר לי את ימי חיפה הישנים... כשגרנו בהדר היה לנו שיכור בדיוק כזה, מזמר מתחת לבית. יום אחד הוא נעלם יכול להיות שעבר לתל אביב... היה גם אחד שהסתובב עם גיטרה בלי מיתרים ומעולם לא שמעתי אותו מדבר בכלל, רק עושה עם העיניים... לא תמיד זה הצחיק...

לא מצאתי דף מתאים יותר לכתוב בו:
יש כרגע איזה שיכור דפוק מתחת לבית
עד לפני 2 דקות הוא רק נאנח כל הזמן ועשה קולות.

עכשיו הוא פתאום התחיל לזמר.
יפני! יפני!
פני פני פני, בא לי ביפני! פני פני פני, יפני פני פני.

עכשיו זה השתנה ל- יפּה יפּה יפּה (עם דגש באות פּ).

[b]מצחיק פה ב- slums של דרום תל אביב[/b].

גם רמת אביב נחמדה. לדעתי הדירות הישנות יותר בנווה אביבים ובאיזור ברודצקי פחות יקרות מבתוך תל אביב.

יש שכונות נחמדות בעבר הירקון: הדר יוסף ומעוז אביב ונאות אפקה. אפשר למצוא דירות שלושה גדולות שינועו בין 900 ל1000 לפי השיפוץ שלהן. דירות 4 גדולות בין 1000 -1400 שוב לפי השיפוץ.
יש את נווה שרת ששם הרבה יותר זול. כולן מרחק יריקה מתל אביב. והרבה משפחות מכל הסוגים והמינים. הרבה גנים ובתי ספר.אז את קרובה מאד לעיר ויחד עם זה מחירי הדירות הרבה יותר נמוכים שלא לדבר על האוכלוסיה הצעירה והבורגנית שמקיפה אותך. מעוז אביב היא מאד ירוקה ושכונתית ויפה. הדר יוסף אם יתמזל מזלך תמצאי משהו עם גינה. נאות אפקה יש דירות משופצות יפה ונווה שרת כאמור זולה מאד אם כי האוכלוסיה שונה משאר השכונות... אם לא מפריע לך תשחקי אותה שם עם דירה זולה,גדולה ומלא מסעדות ובתי קפה ומאפיות באיזור תעשיה הקרוב. קריית עתידים.

בשרון (איזור נתניה) יש הרבה מושבים יפים עם קהילות נחמדות:
בית יצחק/נירה/הדרעם/כפר חיים.
קיבוץ העוגן ומשמר השרון משכירים בתים די בזול למשפחות כולל חינוך סביר ושרותי כביסה ומזון.
תנובות/ינוב/בורגתא/עולש .
כפר מונש/בית הלוי.
ויש לך כביש שש מאד קרוב ונגיש .

אנחנו יצאנו מתל אביב וגרים בשכונה בעבר הירקון וזה נהדר. גם קרוב לעיר. גם אין טיפוסים אפלים ברחובות. (מקווה!) הילדים יחסית עצמאיים כאן והולכים לבד לחברים.שווה. כשנזוז הלאה זה יהיה לשרון הצפוני. גם נחמד אם כי רחוק מידי מתל אביב לטעמי.
יש אופציות. לא להתייאש.
העיקר זה לא להקשיב לאנשים ולמתווכים שאומרים שיקר ולא תמצאי. תעשי סיבוב בשכונות הצפוניות, תתמקדי על שכונה שנראית לך ותתחילי לחרוש. בסוף תמצאי משהו טוב ומתאים לכיסך. תמיד אפשר להשקיע 2000 שח במטבח מאיקאה ולשדרג את המטבח בדירה.
אם את לא בשלה להתרחק תעשי בשלבים.

אח אח הגעגועים לת"א...( אפילו שאני מגיעה פעמיים בשבוע)
אין על העיר הזו!
והמלצה נוספת וחשובה לפחות מבחינתי: לעבור למקום שמכירים בו ולו אדם אחד!

אויש, לא התכוונתי לשרוף לך :-( מצטערת

חזרנו לא מזמן מהצפון, שם אמור להיות ביתנו, כשנעבור.
אתמול, בשישי בצהרים, פסענו לאורך שינקין כשמטרתנו נחלת בנימין, חברה "הזמינה" אותי לתיק מתנה מאחת היוצרות ביריד האמנים הקבוע.
הזדחלנו עם הקטן, מנסים לפלס דרכנו בין האנשים המסתובבים, איש איש בעיניניו.
במשולש שינקין, קינג ג'ורג' ואלנבי, ממש בכניסה לשוק, התחיל ארוע ססגוני ספונטני... הגענו בדיוק בזמן.
בחור צעיר, ערך מופע רחוב. אופניו הפכו לתפאורה, עליהם טייפ ומעין במה מיניאטורית ועליה כלי נגינה קטנטנים.מוסיקה (שאנסונים צרפתיים?) בובה נשלפת מתיק מהוה, כדורי ג'אגלינג , כובע לאיסוף מטבעות.
חצי מטר מאחוריו-שולחן להנחת תפילין וכמה בחורים חרדיים עוקבים אחר המופע בעיניין. משמאלו-דוכן לממכר כובעים ומוזיקה מזרחית בוקעת ממנו בקולי קולות. פתאום מגיח רוכב אופנים עם שלט ענק לפרסום חנות בגדים, במחוות פירגון הוא סובב את האופניים כך שיפריחו בועות סבון מהמכונה שתלויה עליהם לעבר הקהל. מזג האוויר קסום. ריחות אגזוזים ושוק מתערבלים ועשרות אנשים שונים ומשונים מתגודדים במעגל ספונטני. חלקם תיירים, רובם מקומיים שהיו בדרכם אל השוק או אל הנחלה או סתם שוטטו להנאתם. הבחור הצעיר מפליא להציג ולג'אגלג. מחיאות כפיים.
מתפזרים ממשיכים את ה"שגרה". שישי בצהרים.

האם אני מכורה? לא ברור. אני שואלת את עצמי. חייתי בעיר וגם בכפר, לשניהם יש יתרונות בעיני. כל מה שאמרתן פה כל כך נכון. יופי למי שיכולה לשמוח שיהיו עוד דירות פנויות בתל אביב. אני לצערי כבר לא שמחה מזה כי ברור לי שלא אוכל להרשות לעצמי ליהנות מהן. כואב לי מאוד לעזוב פה. התרגלתי לעשות הכל ברגל ובאופניים, עם ילד ובלעדיו, ומכיוון שאני גם עובדת בבית נעים לי שקל לצאת ולראות את העולם. לא מספיק שצריך לעבור דירה - זה מילא. אני גרה בדירה שכורה ועם כל החסרונות זה גם שומר על פרופורציות - זה בסך הכל קירות לחיות ביניהם, אבל נראה לי די אכזרי שאי אפשר בכלל להחליף אותה בבית אחר באותו אזור.
אז ברור לי שאם נגור ב"כפר" (יש דבר כזה, כפר יהודי?) במקום סביר - המושבים של אזור לטרון ירדו מהפרק בשלב זה - דווקא יהיו לנו חיי חברה תוססים בסופי שבוע, כי כל העולם פתאום יבוא לבקר אותנו. אבל חיי החברה באמת מטרידים אותי פחות מאשר חיי היומיום, הגן, השכנים ובכלל האופן ה"באופני" יותר או פחות שבו אנחנו חיים ומגדלים ילד - דוגמאות נבחרות כבר נזכרו כאן על ידי ועל ידי אחרות, ולא חסרות עוד. למי שתהתה כאן על הביקורת שיש לי כלפי העולם ועל הפחד שלי מביקורת - לא אתחיל לשפוך כאן את כל סיפור חיי, אבל אני חיה בניכור מסוים מהמיינסטרים וסבלתי מספיק נידוי בחיי. העיר לפחות מספקת מגוון ואנונימיות מבורכת - אותה אנונימיות שיש גם פיתוי להחליף אותה בקהילתיות, שכונתיות, חמימות, מחנק? - ומאפשרת לי לחיות בשקט בתוך כל הרעש... הייתי עוברת מחר לאיזה מושב אם הייתי יודעת שיש שם אנשים שאני מכירה, אנשים כלבבי, אנשים פחות או יותר כמוני. אבל אני לא מכירה, ומן הסתם לא אכיר עד שלא אעבור. אני מביאה בחשבון את אופציית הגעגועים העזים, אבל גם את האפשרות שאחר כך מתסכלים אחורנית ושואלים - למה נדבקנו לשם כל כך?
אח-אח, וכן, יש לנו דרישות.... אנחנו צריכים ארבעה חדרים או משהו שמתקרב לזה, ואני אישית אם לא יהיה לי מטבח קצת יותר בורגני ומרווח אני מתאבדת. גינה? יא רית! בקיצור, לשדוד בנק וזהו.

אנחנו נמלטנו מתל אביב ותוך שלושה חודשים חזרנו למרכז, רק להיות קצת קרובים כדי שנוכל לבקר, וגילינו שאנחנו נכנסים לת"א בערך כל יומיים אז עדיף כבר לגור בה, ואחרי שנתיים שוב ניסינו לעזוב אבל להישאר קרוב, הגמילה לא הצליחה, החלטנו לחתוך בבת אחת, להתרחק, להתרחק לקצה המדינה. מה אני אגיד לך, גם כמעט שנתיים אחרי הפצעים עוד מדממים, הגעגועים קורעים את ליבי, שורף לי נורא מהמלח [po]שעדי ל[/po] זרתה והאוויר הצח כאן גורם לי מחנק.
העצה שלי לסיכום - אם את מכורה, תישארי בטווח נסיעה סביר.

אנחנו עזבנו את תל אביב לפני 5 שנים ([po]עוברים מהעיר לכפר[/po] את יכולה לקרוא שם על המעבר שלנו לאזור גדרה) ולפני כשנתיים לצפון הנגב, עם עוד משפחות.
אני יכולה להגיד לך הרבה על משפחות החינוך הביתי באזור המרכז ודרומה, אבל לא על גנים. אין לי מושג. בגדול, בהרבה מושבים יש משפחה-שתיים-שלוש שיהיו בראש שלך, והשאר אנשים רגילים, בורגנים יותר או פחות, נחמדים יותר או פחות, רגילים. המבחר לא גדול, ולפעמים, אם גרים ליד אנשים שאוהבים, גם לא צריך שיהיו המון משפחות, מספיק אחת או שתיים. אולי זו אופציה, לעבור יחד עם חברים?
אני בן אדם שאוהב גם את העיר וגם את הכפר. אני מתגעגעת לתל אביב, ואחת לכמה זמן צריכה לחזור אליה ולנשום קצת אגזוזים ואדי אספרסו. אבל מעדיפה לחיות כאן (במושב ניר עקיבא בצפון הנגב), מכל מיני סיבות. כרגע אני לא מצליחה להיזכר... סתם. :-)
אפשרות שהיא לדעתי טובה, זה לברר על מקומות שיושבים על הרכבת. קל יותר להגיע, גם אם עובדים בעיר וגם אם סתם רוצים להסתובב/לשבת/להיזכר/למלא מצברים. לא כדאי לכם לגור בחור בלי תחבורה ציבורית. כל מה שלאורך כביש החוף בואכה בנימינה, או לחלופין רחובות (עיר הולדתי, לא כל כך גרועה מסתבר, ויש שם בית ספר וגנים פתוחים, את מי שזה מעניין), באר יעקב, קרית גת (??!!טוב, לא צריך להגזים).

[u]אח"כ ישאר הסטיקר - נדל"ניסט לא מגרש מקומי[/u]
"יהודי-צרפתי לא מגרש יהודי"

_יופי ואני וקומה ג ניתקע פה עם עוד
35000 צרפתים_
צרות של עשירות (-;

[u]וזו לא אווירת התרבות התוססת של העיר - זה לא שהולכים ברחוב ורואים כל מטר נגן רחוב שמנגן בלוז ופולק, לוליינים שמתאמנים בגן מאיר, חבורת שירה שמחלקת פמפלטים, סתם טיפוסים אקסטרוונגנטיים שמתלבשים משוגע... הנוף האנושי שונה מזה שיש במרכז ת"א וזה גורם שקצת מפריע לי כשאני מהרהרת במגורים שם. שלא לדבר על חינוך ביתי או רוח תומכת לגידול ילדים "באופני" - כמה כאלה כבר יש בחולון או בת ים?[/u]

אוף, מה זו זריית המלח הגס הזו על הפצעים?
(שכחת את ההליכה ברגל השוקה - מימין בצלאל ומשמאל הכרמל... קינג ג'ורג' על החנויות ההזויות, סמטה פלונית ורעותה האלמונית, חנות הספרים ובית הקפה "הנסיך הקטן", סלון מזל ושייק הסויה שלו שמגיע תוך לפחות חצי שעה מרגע ההזמנה :-) בינתיים בוהים באנרכיסטים הצעירים ונאנחים מרה על גילנו המופלג והאדישות שפשטה בנו אל מול תחלואי העולם, פסל האריה -שאהב תות -משלים הפעוט הפרטי :-) ,החנויות הקטנות והמעוצבות שצצו לאחרונה בטשרניחובסקי,פלורנטין-על בתי המלאכה הקטנים שהולכים ונעלמים :-( ובתי הקפה וחנויות יד שניה ומסעדת פועלים פרסית סוף-סוף הדרך,24 רופי ההודית המופלאה,הגלריות החבויות ברחובות בהם אתה פוסע לדואר ולמכולת (טוב,לסופר האורגני)וככר דיזינגוף המכוערת שאין כמותה לתפארת הדמויות שיושבות על ספסליה,וכל המתח הזה, בין הנדל"ן המעמיק אחיזתו הקרה בקרקע לבין התנועה החמה והבלתי פוסקת של החיים,של האנשים... ואפשר להמשיך ככה עוד ועוד. נגמר לי המלח :-))

חרא של עיר. לא רוצה לחיות כאן. אין כמו הפרברים.
זהו תחילתו של טיפול מונע בקריז שיהיה לי עם ההתרחקות מכל מה שבסוגרים. בקרוב דף תמיכה לסובלים משקט ואויר נקי.
זה הדבר היחידי שכרגע נכנס לחצי הכוס המלאה. האוויר שיהיה במקום אחר. נדרש ונמצא פה סיום אופטימי.
נשיקות לחברותי התל אביביות, אנחנו עוד כאן...(אח"כ ישאר הסטיקר - נדל"ניסט לא מגרש מקומי :-( ורעיונות אחרים וטובים יותר יאומצו בברכה, יש בתכנון להוציא אחד ולפחות להרגיש שנעשתה כאן מיני מחאה, עאלק אנרכיסטית זאתי :-))

אנדלוסיה,
מה הדרישות שלכם מבחינת הבית עצמו? אם אתם מוכנים להסתפק בדירת 2-3 חדרים קטנים, אני ממליצה על קיבוץ גבעת ברנר. על פניו- קיבוץ סטנדרטי בתהליך הפרטה, אבל יש פה כבר כמה משפחות "באופניות", ומאד נחמד פה. גם רחובות היא אופציה ששווה לבדוק. אם תרצי לשמוע עוד מוזמנת ליצור קשר- יש מייל בדף הבית שלי.

יופי ואני וקומה ג ניתקע פה עם עוד
[u]35000 צרפתים[/u]
יהיה מסריח :-)

[u]לכו, לכו לכם לפרברים המעופשים או אל חיק הטבע השומם. זה רק ישאיר יותר דירות פנויות בתל אביב! לנו ולעוד 35000 צרפתים כמובן...[/u]
[po]אמא של שפן[/po] (אני מתה על הכינוי שלך, או כמו שאומרים אצלכם "ניק") - הצחקתיני והבכיתיני בו בזמן. את לא מבינה ששום דבר [b]שאנחנו[/b] - את ואני וחברותינו הבאופניות יותר או פחות או בכלל לא - ששום דבר שאנחנו נעשה לא ישאיר יותר דירות פנויות בתל אביב?! אוף, זה הדף שהכי מעציב ומתסכל אותי מאז [po]אין דירות בתל אביב[/po].

[u]הנוף האנושי שונה מזה שיש במרכז ת"א וזה גורם שקצת מפריע לי כשאני מהרהרת במגורים שם. שלא לדבר על חינוך ביתי או רוח תומכת לגידול ילדים "באופני" - כמה כאלה כבר יש בחולון או בת ים?[/u]
אני גדלתי בפרברים האלו, ורוב המשפחה שלי עוד שם בסביבה, ואני בפירוש לא מוצאת שום שפה משותפת עם הדודנים שלי. ואני באופנית סופר לייט. אבל הם חושבים שאני קצת מופרעת שאני לא נותנת לשפן ממתקים בכמויות שהם מגדירים סטנדרטיות (ועוד מגבילה את הסוגים שהוא נחשף אליהם, למשל לסוגים בלי צבעי מאכל), שלא שלחתי אותו לגן עד כמעט גיל 3, שאנחנו לא אוכלים כמעט אוכל מעובד וכדומה. המשפחה המורחבת התחרפנה קבוצתית שהם גילו שאני עושה קריירה בזמן שאבא שלו נשאר בבית לגדל אותו, ואני לא רוצה בכלל לחשוב מה הם היו אומרים עלי אם היו יודעים שהוא ינק עד אחרי גיל שנתיים.
בקיצור....
לכו, לכו לכם לפרברים המעופשים או אל חיק הטבע השומם. זה רק ישאיר יותר דירות פנויות בתל אביב! :-) :-) :-) :-) לנו ולעוד 35000 צרפתים כמובן...

_קראתי וחשבתי שאת מתייחסת לחולון
הערים דומות בהתפתחות שלהן, אבל בבת ים יש גם ים_
מעניינים כל היתרונות שציינת, ובאמת הרבה מהם קיימים גם בחולון (חוץ מהים). כל זה בתוספת דגש ממש חזק שהעירייה שמה על תרבות. אם כי זו תרבות "ממוסדת" ומאורגנת - פסטיבלים רשמיים, הצגות וכולי. את הספרייה העירונית החביבה העתיקו מתוך מרכז העיר אל אתר הסמוך לקניון :-( על גבול ראשון או בת ים או משהו. אפשר להגיע לשם רק ברכב, וכך גם למוזיאון המדע ולמוזיאון הילדים (שנחשבים מצוינים).
וזו לא אווירת התרבות התוססת של העיר - זה לא שהולכים ברחוב ורואים כל מטר נגן רחוב שמנגן בלוז ופולק, לוליינים שמתאמנים בגן מאיר, חבורת שירה שמחלקת פמפלטים, סתם טיפוסים אקסטרוונגנטיים שמתלבשים משוגע... הנוף האנושי שונה מזה שיש במרכז ת"א וזה גורם שקצת מפריע לי כשאני מהרהרת במגורים שם. שלא לדבר על חינוך ביתי או רוח תומכת לגידול ילדים "באופני" - כמה כאלה כבר יש בחולון או בת ים?
מצד שני, אם מוצאים בית קרקע נחמד ברחוב שקט, יש שם כאלה במחיר שפוי, ומתיישבים שם, אולי מספיק לפגוש חברים פעם-פעמיים בשבוע, לנסוע בקו 1 המפורסם וזה מספיק. בסך הכל המכולות בשינקין לא עשויות מזהב...
[u]ולא השוקולד וחצי המעופש שמחזיקים בחנות מסכנה בת"א וגובים עבורו כאילו היה מדובר בפטריות כמהין[/u]

תודה על הדף ותודה למשתתפים..
עושה לי כל מיני רעיונות לגבי המקום שלי היום והמקום שלי בעתיד.

עכשיו כשאני חושבת על זה גם רחובות נחמדה.... נס ציונה קטנה ונחמדה..... יש עוד ערים נחמדות עם אוירה טובה.

לגור מחוץ לעיר זה נהדר.... מרחבים... שקט..... אבל יש גם חסרונות. ולמי שגר בתל אביב ורגיל ללכת ברגל לכל מקום, זה יכול להיות לא פשוט. למשל עניין הקניות. צריך להיות מאורגנים היטב עם קניות כי אם פתאום מתחשק לך לבשל משהו את צריכה להיות מאורגנת למצרכים מראש.... כך שאין הרבה ספונטניות. לא תמיד אפשר להזמין פיצה בטלפון (לא תמיד מגיעים לישובים מרוחקים). בשביל בית קפה צריך לפעמים לנסוע חצי שעה או יותר.

אולי מתאים לכם ישוב או מושב צמוד לעיר קטנה. למשל יש ליד הוד השרון (נווה ירק, ירקונה, עדנים ויש עוד) או ליד כפר סבא (בצרה).
לגבי ביקורת הסביבה במקומות קטנים, יש הרבה ישובים שאין בהם יותר מדי קהילתיות. כלומר יש בהם גם אנשים שלא מעורבים חברתית, יש גם כאלה שעובדים בעיר הגדולה ולכן מגיעים לכפר/ישוב רק לקראת הערב.

[u]קראתי וחשבתי שאת מתייחסת לחולון[/u]
הערים דומות בהתפתחות שלהן, אבל בבת ים יש גם ים. ששזה פלוס אדיר, שלא לדבר על זה שאפשר לחתוך לכיוון ת"א דרך הטיילת-יפו במהירות רבה יותר מאיילון (בשעות העומס).
אם בת ים נשקלת כאופציה אני אפרט קצת את היתרונות שציינתי. אני מבקרת המון בבת ים בגלל משפחה שגרה שם ובכל פעם אני מתמוגגת מהשפע "של פעם" שיש בה. מרחב יחסי בין הדירות, הרבה מקומות בילוי "חינמים" בעיקר למשפחות. המון המון חנויות קטנות של כל מה שתרצי, איטליזים קטנים, חנויות בגדים קטנות, סופרים ומכולות שכונתיים באמת זולים ולא השוקולד וחצי המעופש שמחזיקים בחנות מסכנה בת"א וגובים עבורו כאילו היה מדובר בפטריות כמהין, פחות רשתות היסטריות, ואם כבר יש רש תאז יש את רשת סופר דוש שזה אחד הסופרים הכי זולים שאני מכירה. יש להם 3 סניפים בבת ים ואחד בגודל של סניף המשביר לצרכן בת"א. משהו מטורף וזול, זול זול, והכי חשוב - אפשר למצוא בעיר הזו את "הדברים של פעם". מלבי, פיתות עיראקיות, סופגניות "לא בעונה", גזוז מנטה, ועוד ועוד מאכלים עממיים מתחת לבית לצד פיצות ובורנגראנצ'ים. גם השירותים זולים- מספרה, קוסמטיקאית, בייביסיטר וכו' - אלו לא המחירים של ת"א ושות' והזמינות של מציאת בייביסיטר, מנקה ושאר שירותים אישיים גדולה מאוד. והתחבורה.. כמה נוחה, לכל מקום כמעט ומתחת לבית. וגם.. בונים רכבת אוטוטו. בתי ספר וגנים בכל מקום (שלא כמו בת"א ר"ג שאין גנים להירשם אליהם). מבחינת נוף- העיר פשוט יפהפהיה היום. בעיניי תוך כמה שנים אפ מישהו משקיע בטיילת כמה פאבים ומסעדות יותר שיקיות- היא הופכת למרכז עלייה לרגל. בכל פינה הקימו שטחים נאים (פרחים מרהיבים, דשא, עיצוב חדש של המרחב). לפעמים אני לא מזהה מרחבים שלמים - למרות שגדלתי בה- מרוב שעברו שיפוץ מסיבי וחדשני יותר. קיצר- שווה לקפוץ לטייל שם ולהתעניין אצל מכרים שגרים שם. מחירי הנדל"ן שם אגב צמחו בצורה היסטרית בשנים האחרונות, בעשרות אחוזים מהסיבות הנ"ל וגם יש גם מקומות שהם לא משו' (גם אם לכאורה הם נראים בסדר, למשל האזור הגובל ביפו, הרחובות הסובבים את "המצבה" אזור התעשייה, גם על הים ממש לא להיט מבחינת רעש בליינים, אירועים שמתרחשים לעיתים קרובות וקור).
[po]ג'ינ ג'ית[/po] ממחשב אחר>

מישהו עוד יבוא ויקרא פה ויחשוב שכל הסטיגמות על חוב"ת כבר לא נכונות...

[u]לגבי הילד.. זו עיר של ילדים (אני גדלתי בה), בכל רחוב כמעט יש גינה גדולה, מתקני שעשועים, יש כמובן חוף ים מדהים, הרבה הצגות ואירועים עירוניים בחינם ועוד. ראש העיר טיפח אותה לאללה בשניםה אחרונות כך שהיא גם הפכה יקרה יחסית אבל עדיין אל ת"א.[/u]
קראתי וחשבתי שאת מתייחסת לחולון :-)

ג'ינג'ית, תודה על התזכורת לגבי בת-ים
בהחלט אשקול אותה בהמשך דרכי

זה קצת אירוני - בזמנו המלצתי להורים שלי לעבור לשם (אבא הסכים לחלוטין, אמא רצתה להישאר ברעננה), אבל לא חשבתי על בת ים בתור מגורים לעצמי!

לפלונית הבת ימית, דברים כדורבנות. האמת שאחרי שהתקררו לי הרגליים מהכפר בת ים אכן עלתה כאופציה מעניינת. הצ'רלוחים לא מפריעים לי, להפך. הכרתי כמה בתימים משובחים בהחלט בימים שהיא היתה עוד יותר פראית... ושמעתי שאפילו לחולון שומו שמים כבר יש הגירה מכאן...
זה אמנם די לא מה שרציתי. חשבתי לעצמי שאם כבר יוצאים ממרכז העניינם אז עושים שינוי דרסטי, אבל כנראה שהצהרות לחוד ומציאות לחוד.

_כשגרנו בתל אביב, הבנזוג עבד באחד האזורים התעשייתיים הצמודים לעיר:
באוטובוסים חצי שעה לפחות
באוטו עם פקקים לפחות 25 דקות, לפעמים גם 50
כבר עדיף לגור בחוץ ולנסוע את העוד 10 דקות
זו איכות חיים זו
במסגרת המגבלות של אזור המרכז - בהחלט_
לדעתי זו ממש לא איכות חיים. העיקרון אינו לגור בעיר או בכפר, אלא (במידת האפשר) לא לגור מרחק של יותר מ-X דקות מהעבודה.

[u]אנחנו לא יכולים להסתפק בדירת סטודיו - עם ילד קטן ושני אנשים שעובדים בבית –אני לגמרי ובן זוגי מדי פעם וגם לומד בלילות – ולא נוכל לעמוד במחיר.[/u]

אני אכתוב הוצאה שיוצאת ממיתוסים של טוב ורע. כי כבר קראתי שאפילו בנימינה שכמו אריק איינשטיין לא חשבתי אי פעם שניתן יהיה לומר עליה משהו רע- שמעתי שגם שם יש סיפורים עפ כבישים מסוכנים ורעש אטומי מקבוצות מטיילים דרך קבע, וזיהום סביבתי ומה לא. אז יש מקום לשקול אזורים אחרים שנשמעים רע אבל במציאות הםהמיתוס כבר לא קיים. אני גרתי שנים בת"א, וכמכם שכר הדירה העושק העיף אותי מהעיר, היישר לזרועות בני ברק, שמי היה מאמין... (ועודרווקה צעירה, אחרי 8 שנים ת"א- בני ברק?!). אז מצאתי דירה שגובלת בר"ג (ויש הרבה כאלה) באזור חילוני, וזה מרגיש כמו ר"ג. האווירה בעיר טובה, חוויה עירונית לכל דבר באזור שקט (והרוב פה שקט מאוד). אז אפשר לחפש דירה בבני ברק באזורים החילוניים, זול משמעותית מת"א/ר"ג/גבעתיים, אם כי לא זול בכללי. או פרדס חנה.
בת ים גם הופכת להיט, הדירות גדולות ומרווחות, לא מזכירות שום דבר ממה שתל אביבים מצויים רגילים לו (דירה שם נראית כמו בית- סלום מרווח, חדרים גדולים, חלונות שפונים למקום הנכון, בלי כל מיני קונסטרוקטיות ביזאריות, למרות שגם שם כבר יש דירות מחולקות, אבל מדובר בדירות ליחידים). ברחובות אפשר לנשום כי לא צפוף בהגדרה. יש מכולות/ירקנים/אוטובוסים בכל פינה (העיר הכי נוחה בעום לדעתי, הכל מתחת לבית, ה כ ל ובזול).
לגבי הילד.. זו עיר של ילדים (אני גדלתי בה), בכל רחוב כמעט יש גינה גדולה, מתקני שעשועים, יש כמובן חוף ים מדהים, הרבה הצגות ואירועים עירוניים בחינם ועוד. ראש העיר טיפח אותה לאללה בשניםה אחרונות כך שהיא גם הפכה יקרה יחסית אבל עדיין אל ת"א. היא יפהפיה (ירוק ועוד ירוק) כמובן שזו בת ים, ובת ים של היום פחות ערסית אבל עדיין יש הרבה צ'רלוחים, מעט מודעות לאיכות הסביבה, טיפוח, שמירה על נקיון בבניינים ושקט בכללי. אבל זה בכללי. הדירות מול הים או באזורים רגועים סבירות מבחינת מחיר ביחס להיום, ויש אווירה טובה בסך הכל.
[po]ג'ינ ג'ית[/po] ממחשב אחר>

[b]ירושלים[/b]
הרבה-הרבה טבע בעיר, כולל שמורות טבע עם צבאים, ציפורים ושועלים (או אולי תנים?). גינות קהילתיות פעילות. אה, ויש קפה גם כאן, ונוף בלי סוף (הרבה ממנו עם בניינים מודרניים, חדשים וגבוהים, אם מתעקשים).
ראו גם [po]מידע ירושלמי[/po] .

נכון, יש מצוקת דיור במרכז העיר, אבל במרחק נסיעה סביר ממרכז העיר יש שכונות הטבעת:
[list]
[*] גילה, פסגת זאב: בנייה חדשה יחסית בציפוי אבן, הסקות, מרפסות שירות, שירותים כפולים, חניות בשפע, אוויר נקי (ככל שאפשר לקוות בעיר ענקית), פארקים, וכו'. דיור יחסית בזול - קנייה/השכרה. אוכלוסיה הכוללת הרבה מאוד משפחות צעירות. מה לעשות, יש אוהדי ביתר, אבל יש גם רוסים וסתם אנשים חילונים, מעט דתיים לאומיים. אין חרדים.
[*] קרית יובל והשכונות הסובבות אותה: בנייה ישנה אבל קסומה כמו בכפר ולא נובורישית, הרבה ירק, אוכלוסיה מעורבת: ותיקים 'סוציו-אקונומיים', צעירים על רמה, סטודנטים (גם לרפואה). רוח אותנטית נדירה.
[/list]

הנה כמה לינקים לאתרי נדל"ן ירושלמים:
[url=http://www.tafnit.net/]תפנית[/url]
[url=http://www.shiran.co.il/]שיר''ן[/url]
[url=http://www.sheal.co.il/]ש.א.ל.[/url]
[url=http://www.anglo-saxon.co.il/OfficePAGE.asp?OfficeID=89]אנגלו-סכסון ירושלים[/url]

אם הדרך, תל אביב באמת כבר יקרה מדי בשביל הסטנדרטים שאנחנו רוצים. אנחנו לא יכולים להסתפק בדירת סטודיו - עם ילד קטן ושני אנשים שעובדים בבית --אני לגמרי ובן זוגי מדי פעם וגם לומד בלילות -- ולא נוכל לעמוד במחיר. בקיץ חיפשתי בפלורנטין, וגם שם לא מצאתי משהו שראוי למגורים בפחות מ-1200 דולר. זה המון כסף. אין ספק שאני במילכוד... אבל אני קוראת את כל עצותיכן וחושבת וחושבת, וכמו שכבר נאמר פה צריך גם לסייר ולראות, להרגיש ולהריח.
לו היה לי בית משלי...

סתם נקודה למחשבה: יש לך המון ביקורת על כל מקום,כולל המקום בו את גרה וגם על האוכלוסיה. לעומת זאת נראה שאת חוששת מבקורת עליך ועל משפחתך.

נשמע שאת טיפוס של העיר הגדולה.אולי את לא חייבת לוותר על זה?

מה אם לשנות סדר עדיפויות ולגור בת"א בדירת סטודיו או בבית קטן יותר וזול יותר,או לגור בפלורנטין כי למרות שזה כרוך בלהחליף שכנים וגן לילד לפחות זה עדיין במרחק הליכה למסעדה/פאב/קולנוע/פסטיבל.
או לחלופין לעבור לעיר גדולה אחרת, לאיזו שכונה מגניבה בירושליים או בחיפה.
או לגור בעיר אבל צמוד לים (רחוב אחד מהים בהרצלייה, קיסרייה) כך עדיין תהיי קרובה לפיצה בשעת חירום אך גם תהני מפיסת טבע ומחמצן נקי.

האמת, אני כבר לא יודעת כלום. כל הזמן אמרתי לעצמי שאם אני יוצאת מפה, מהצנטרום של הפיילה, אני מחליפה את זה באזור כפרי ולא בתחליף-עיר שממילא אני לא מכירה בה אף אחד. אולי זו סתם סנוביות של מי שהתרגלה לחיות בלב העניינים, אבל נראה לי שחולון, בת ים, ראשון ודומיהם זה רק כאילו, ולצאת קירחת מכאן ומכאן: גם לא ליהנות מהעיר וגם לא לגור באזור כפרי. אבל כשראיתי את היישובים המבודדים האלה, שבהם גם אם כלו כל הקצים אי אפשר ללכת לאכול פיצה ומה שיש לך בבית זה מה שתאכל (ושלא יתפסו אותי כאן במילה, אני אחת שמבשלת ואוהבת את זה, ובכל זאת) - זה הכניס אותי קצת לתחושת מצור. עוד לא דיברנו על השממה התרבותית, ושוב -- אנחנו יוצאים מעט מאוד, ובכל זאת אם איזו סבתא נשארת ללון פה אנחנו הולכים [b]ברגל[/b] לקולנוע ונהנים מזה מאוד.
אני מניחה שכדי למצות את האופציה הכפרית נצטרך באמת לבדוק באזור השרון, שהוא איכשהו צפוף וחילוני יותר, שהמושבים בו מלאים אוכלוסייה "צעירה" (אני כבר לא כל כך), כלומר אוכלוסייה חדשה שגרה בשכירות ולא גרעין ותיק של מושבניקים הארד קור של עולים שתקעו אותם שם בשנות החמישים, ותחושת הבידוד שם פחות גדולה. זה אמנם מרחיק אותנו מירושלים, אבל נבדוק.

[u]אני מכירה משפחה באחד המושבים שהוזכרו כאן, שהאבא נוסע כל יום 40 דקות לת"א, יוצא בשש בבוקר כדי להמנע מהפקקים.[/u]
כשגרנו בתל אביב, הבנזוג עבד באחד האזורים התעשייתיים הצמודים לעיר:
באוטובוסים חצי שעה לפחות
באוטו עם פקקים לפחות 25 דקות, לפעמים גם 50
כבר עדיף לגור בחוץ ולנסוע את העוד 10 דקות

[u]זו איכות חיים זו[/u]
במסגרת המגבלות של אזור המרכז - בהחלט

[u]אולי הכי יתאים לך לעבור בינתיים לעיר אחרת, רק יותר קטנה וקצת יותר זולה?[/u]

בהחלט. גם בחולון או בראשון אפשר למצוא בית נעים במחיר סביר, כשני שליש מהמחיר בת"א. יש שכונות ממש מקסימות. והקרבה למרכז חוסכת את הנסיעות המרובות והמתישות (אני מכירה משפחה באחד המושבים שהוזכרו כאן, שהאבא נוסע כל יום 40 דקות לת"א, יוצא בשש בבוקר כדי להמנע מהפקקים. זו איכות חיים זו?)

או נס ציונה?
מקומות שעדיין יש בהם בתים קטנים ויותר רגועים, אבל הם כבר עירוניים וצמודים למרקם עירוני נוסף.

אולי הכי יתאים לך לעבור בינתיים לעיר אחרת, רק יותר קטנה וקצת יותר זולה?
למשל, הרצליה או כפר סבא?

נו טוב. היום נסענו לגישוש ראשוני. היינו בבית נחמיה ואז נסענו לאזור טל שחר, תעוז, כפר אוריה. כמובן שלא ראינו נפש חיה כי שבת חורפית וכולם בבתים. גם לא ידענו על מה בדיוק אנחנו אמורים להסתכל, חוץ מלראות איך זה נראה. ממילא שבת והכל סגור, אי אפשר ללכת לבדוק את גן הילדים וקשה להרגיש אווירה כשרואים רק בתים. אז טל שחר נראה הכי נורמלי איכשהו, אבל אכן נתקפתי חיל ורעדה. פתאום שאלתי את עצמי על מי אני עובדת והאומנם זה נכון שאני, שגדלתי בעיר וחייתי בעיר כל ימי כמעט, אוכל להסתדר במקום כזה, עם כל הרומנטיקה והשקט והאוויר.
בקיצור, עם כל הרצון לעוף מפה התבלבלתי עוד יותר.

שמעתי שיש איזו אפשרות מעניינת של מגורים בקיבוץ נחשון, על בסיס שיפוץ מבנה קיים ותשלום שכר דיורה מופחת... משהו שכזה.
אוכל לברר עם חברה, שחברה שלה עברה לשם והיא מרוצה מהסידור.
אם זה מעניין אתכם, תגידי ואקשר אותך אליה.

בשמת, קצת חוש הומור. אל תתפסי אותי במילה. מה שכתבתי הוא רק משל. כך לגבי הדגלים (כתבתי: מקומות שמתכסים בדגלים [b]בעונות מסוימות של השנה[/b], ואכן הכוונה ליום העצמאות, ובאופן רחב יותר הכוונה היא לסוג של הלך רוח לאומני, ובתל אביב למרבה השמחה זה לא כל כך מורגש), כך לגבי בן לא נימול, שהייתי מהססת יותר לשלוח אותו למשל לגן של ש"סניקים או בכלל להיחשף בתוך חברה שמרנית וסגורה כמי שמצפצפת על אחד הטאבואים הכי חזקים בחברה הישראלית, וכך גם לגבי הקפה. כל אלה היו רק ניסיונות לשרטט בקווים כלליים מאוד את הסוציולוגיה שלנו.
בשלב זה אנחנו לא רוצים להתרחק מאוד. משהו בין תל אביב לירושלים יהיה אידיאלי בשבילנו, בגלל עבודה.
גם אני חושבת שבשלב זה איהנה הרבה יותר לבקר בתל אביב מדי פעם (ולשתות קפה עם אותן חברות). ואפילו הקטנצ'יק שלי, שרק רואה כביש הוא מיד רוצה על הידיים, כששמים אותו "בשטח" הוא לא מוכן אפילו שיתנו לו יד ותופר קילומטרים.
פעם אנשי השכונה הסתובבו פה בטרנינגים ונעלי אצבע ורק המבקרים היו מדוגמים, אבל בינתיים בשנים האחרונות בכל ירידה למכולת הבנתי פתאום שאני באמצע השאנז אליזה וכולם באים לעשות פה שופוני. אז טוב, נתלבש יפה ונבוא לעיר.

[u]במושב גִמזו[/u]
גימזו מושב דתי.

מה זה העניין הזה עם הדגלים? לא הבנתי על מה את מדברת. אני מסתובבת הרבה בארץ, ואני רואה דגלים רק ביום העצמאות. אפשר הסבר?

לגבי הבן הלא נימול - למה זה צריך להיות בעיה בכלל, בכל מקום בארץ?
כמה אתם יכולים להתרחק מתל אביב? מה עם ענייני עבודה וכו'?
יש לי כמה חברות שנהנות מאוד מתנאי מגורים טובים במושבים עולש-בארותיים. בזול אפשר להשיג שם בית גדול עם גינה. אבל זה מרחק יריקה מטול כרם, אם יש פתאום סכנה. גם מרחק קצרצר מכביש 6, ולא רחוק מכביש 4 וכפר יונה. (צומת בית ליד, אם זה אומר לך משהו).


[u]הרי אנחנו התל אביבים, בעורקים כבר זורם לנו קפה מכוסות נייר במקום דם[/u]
אל תכלילי. (-:
אני תל אביבית דור שלישי, נצר לבוני תל אביב, ולא זורם לי קפה בעורקים.
בעלי אוהב קפה, אבל הוא עושה בבית. לא יושב בבתי קפה.

אמנם עזבתי את תל אביב לפני שנולדה בתי,
אבל אני בהחלט מזדהה עם האהבה הגדולה לעיר הזו.
היום, כשאני חוזרת אליה כאורחת, אני אוהבת אותה הרבה יותר ממה שאהבתי אותה כשנאלצתי להיאבק בה כל הזמן
(כמו עם אמא...)

[u]יהיה קשה להתרגל לחיים כפריים. אני מצדי אין לי בעיה לעבוד כל היום בגינה (זו אפילו סכנה ממשית, למען האמת. אני בטח לא אעבוד בכלל), וממילא אנחנו לא ממש קורעים את העיר בלילות, אבל קהילות קטנות כמו שהן קוסמות לי הן גם מפחידות אותי. אבל אני מניחה שצריך פשוט לנסות[/u]

מי כתב את זה? אני?...
המממ... את בהחלט לא לבד.
לא בחיפושים ולא בהיסוסים.
בכל רגע שחיפשנו, הייתי אחוזת קריז תל אביב. כל פיסת אדמה כפרית ,שמרחוק מצטיירת כבעלת אישיות נפלאה ובעיקר מנוגדת לפיח ולבטון, קיבלה משמעות שונה לפתע. כמאיימת להפוך את חיי למשמימים, שבלוניים, אפורים, בודדים ומבודדים. כל אופציה נמדדה, נשקלה וקבלה ציון בהתאם למרחק שלה מתל אביב..
אנחנו שורדים בקושי רב את המציאות הנדל"נית על גועל הנפש והטירוף שאחזו בה.
נעים בין ייאוש להשלמה עם העובדה שאנחנו בדרך החוצה.. בין אופטימיות לחיים טובים במקום אחר לחשש גדול מהתרחקות מהמקום האהוב הזה. והאהבה הזו מלאה בקונפליקטים, מאלו שאהבה אמיתית מלאה בהם :-)

מצאתי, ממש במקרה, את "עוד בלוג תל אביבי" - הבלוג של יואב לרמן
http://lerman.blogli.co.il/archives/366#comment-1723
מדבר בדיוק על נושא הדף הזה.

בהצלחה לנו :-) באשר נלך..

שלום
לא ממש תל אביבית ובכל זאת....
חיינו בתל-אביב 4 שנים לערך
אני והעיר היינו ביחסים די טעונים(אני הייתי משמיצה והיא הייתהנושפת עלי עשן)
דווקא בנזוגי ותל-אביב הסתדרו נפלא אז לקח לי 4 שנים לשכנע.....
הוצאתי את הילדה שלי מגן משובח(ואין הרבה)....
עברנו לכרכור
בתחילה להפתעתי חשתי געגוע לשדרות רוטשילד,לדינמיות של העיר וצער על שעקרתי את ילדתי מהגן שכולנו אהבנו אך
תוך זמן קצר כל אלו נשכחו לטובת עץ ירקות גינה נענע ומרחב.
מאחלת לך שתמצאי מקום מתאים!

תודה לכולכן. הפנקס פתוח והיד רושמת. אני מלקטת פה את כל עצותיכן על צטעלה ונראה לי שבשבת, אם לא יהיה מזג אוויר מפלצתי מדי, נפליג לכמה סיורי שטח מקדימים, כמו שקוראים לזה בדיאלקט הביתי. באיזשהו מקום כבר ממש בא לי לעשות מעשה, אני כמעט מקווה שלא יסתדר פה עם היאפים החדשים והחוזה העוין שהם חיברו. לך תתעסק עכשיו עם עורכי דין על כל איזה חוזה מזוין...
ומה עם הזאטוט והגן? רק זה מעכב אותי, ועוד יותר מזה את בן זוגי. אבל אני אומרת לעצמי ולו שהוא מספיק קטן, ומצד שני גם שילד שנמצא עם אבא ואמא שלו -- כל השאר קטן עליו. אז הוא עובר קצת טלטלות בחודשים האלה. הם גמישים הילדים האלה, מאוד, ולא צריך להשתמש לרעה במושג טראומה כמו שכולם עושים היום: לא נראה לי שתישאר לו מזה צלקת לכל החיים.
יהיה קשה להתרגל לחיים כפריים. אני מצדי אין לי בעיה לעבוד כל היום בגינה (זו אפילו סכנה ממשית, למען האמת. אני בטח לא אעבוד בכלל), וממילא אנחנו לא ממש קורעים את העיר בלילות, אבל קהילות קטנות כמו שהן קוסמות לי הן גם מפחידות אותי. אבל אני מניחה שצריך פשוט לנסות.
אעדכן בשבוע הבא עם תובנות חדשות מהשטח, אם יהיו. בינתיים אני מזמינה עוד ועוד תגובות מפורטות.
וכן, הסיבה שבחרתי בשם הזה היא שאני כן מחפשת את תגובותיהן של מי שעשו את זה, כמו [po]גם אני רוצה[/po] ואחרות שכתבו פה, שאומרות לי בגילוי לב שכן חסר לעזאזל שאין איפה לשתות קפה הגון (הרי אנחנו התל אביבים, בעורקים כבר זורם לנו קפה מכוסות נייר במקום דם ...:-( ) עם חברה ותיקה שגרה שני רחובות ממך... או כאלה שמכירות אחרים שחיפשו, מצאו, מרוצים או לא מרוצים וכן הלאה. ואולי עוד כמוני, שהתרגלו לתל אביב אבל מהססות, לא יודעות, חולמות אבל לא עושות, רוצות אבל לא יודעות איך ולאן. הרי רק מהדף הזה אפשר לראות שאני לא לבד - ורק בשביל זה כבר היה שווה לבוא הנה, כמו תמיד :-)

באזור ירושלים - במושב מטע יש לפחות שתי משפחות "באופניות". ומכיוון אחר - אם את מכירה את אורנה איתמר, שהיתה או היא עדיין צלמת ב"כל העיר", נדמה לי שהם גרים במושב גִמזו.

לדעתי משהו בכותרת של הדף מזמין דווקא את התל אביביות להיכנס. ואת צריכה את מי שגרים מחוץ לעיר.

נשמע ממש קשה מה שעבר עליכם,אני מאוד רגישה לכל מה שקשור לבית וליבי איתכם, מקווה שבסוף הכל יסתדר לכם לטובה

בצפון הנגב יש עכשיו זרימה איטית ונעימה של אנשים צעירים וטובים, אני מתכוונת לישובים שנמצאים מערבית לצומת בית קמה (קלחים, פעמי תש"ז, ניר עקיבא, ניר משה, שדה צבי), אנחנו עברנו לא מזמן ואנחנו מרוצים מהנוף הפיזי והאנושי ומהאווירה , אני חושבת שקצת קשה למצוא פה בתים להשכרה /משקים להשכרה אבל אם מוצאים זה מאוד זול (400-600$ למשק ), אבל אם את רוצה לקנות משקים או אדמות בשכונות הרחבה יהיו לך דווקא הרבה מאוד אופציות
אם את רוצה עוד פרטים אני מציעה לך לפנות דרך "כיכר השוק" לכל מי שגולשת פה וגרה באזור הזה ולבקש מהן לספר לך עוד על האזור.

שלחי מייל לכתובת [email protected]
אשמח לעזור ככל יכולתי
מיכל

לעניות הבנתי מה זה משנה אם הב"זשלי גר במכמורת לפני שהכיר אותי קחי את האוטו ולכי לראות
ואם אין לך אוטו אז תתחילי להתארגן על אחד ככה זה שגרים מחוץ לעיר
פשוט תסעי למקומות האלה לראות אם הם יכולים להתאים לך ואז כשתחזרי עם שמות של כמה שמוצאים חן בעיניך יהיה אפשר לתת לך המלצות יותר ספצפיות .
או לחלופין תכתבי יותר מה בדיוק את מחפשת חינוך טוב יכול להתפרש ככל כך הרבה דברים
(כמו ההבדל בתל אביב בין קהילה לאומנויות כל הורה מאחד מהם יגיד לך ששלו הכי טוב ובכלזאת אחד מהם מגעיל אותך)

הי,
אשמח למסור את ידיעותיי הדלות בענייני מושבים באזור המרכז...
מעדיפה במייל
daniwind
בג'ימייל
(פשוט יש כל מיני פרטים - דווקא חיוביים - על אנשים אחרים ואני לא מרגישה נוח לעשות את זה באתר)

אני מודה על התגובות, אבל אתן לא כותבות שום דבר חוץ משמות. מבחינתי זה רק נקודות על המפה - מה אתן יודעות על כל המקומות האלה? הם יישובים גדולים או קטנים? יש שם אנשים נחמדים? הרבה או רק זוג חברים שלכם? פליטי-עיר? חינוך טוב? הרבה ילדים? מעט דגלים? והבתים - זולים או יקרים, בתים גדולים או קטנים, בתי סוכנות או וילות נובורישיות? זה מושבים של יוצאי מצרים או של ההתיישבות העובדת? בקיצור, אני לא רוצה לנדנד אבל אני כן מבקשת אינפורמציה מהסוג שיעזור לי להתחיל לחפש.
שוב תודה.

בני עטרות יקר מאוד
אבל מזור לידו או כפר טרומן
בית יצחק
וגם מכמורת

יש גם מושבים נחמדים בכיוון ההפוך, וקרוב יותר למרכז, מה שחשוב אם יש לכם משפחה בת"א - למשל באזור בני עטרות. כל המושבים שסביב שדה התעופה (לא הקרובים מדי כמובן).

ניר עם , הוד השרון ,משהו הלל ליד הוד השרון, חירות ,כפר רות והכי נשמע לי בנימינה.
איזה מזל שעוד לא מכרו את הבנייןשלי

ריש, זה ממש לא מהיום למחר. זה כבר יושב עלינו כמה וכמה חודשים.
בכל אופן יפו זה לא מקום לגדל בו ילד קטן. ג'יפה, מסוכן, ואפילו יקר כמעט כמו בתל אביב. וממילא אם נעבור ליפו נצטרך להוציא את הקטן מהגן, ואז מה עשינו בזה? עדיף כבר שיתרוצץ איפשהו על הדשא.

לאן? אני מבקשת שמות, ממש כך, כדי שנוכל לבוא ולבחון את המקומות האלה. זה עניין מעשי!
תודה

אנחנו עשינו את זה!

לפני חודש עזבנו את העיר אחרי עשר שנים למושב בשרון, האוויר ,הנוף,המרחב השקט כמצופה אך חסר קפה הפוך מעולה, חברים ןמשפחה.(אם הילד יהיה בגן-יתרון לחברה בשבילו ובשבילכם.)
זה לא יותר זול מהעיר אבל מקבלים בית יותר גדול וגינה ועצים...

אנא עזרו לנו למצוא חיים חדשים לאחר שנפלנו קורבן לתהליכי הנדלן המטורפים שעוברים על תל אביב.
עשר שנים אני גרה בדירה שכורה, גדולה, יפה וזולה במרכז תל אביב. כשבאתי לגור בשכונה הזאת שדרות רוטשילד נראו כמו שביל עפר מוזנח. אט אט עזבו השותפים, ובן זוגי עבר לגור אתי בארמון. נולד לנו ילד.
ואז בעלי הדירות התארגנו ומכרו את הבניין. לא ידענו מה קורה אתנו. בסוף באו בעלים חדשים, קבלנים וכרישי נדלן, העלו את המחיר ב-50 אחוז והחתימו אותנו על חוזה שאורכו עשרה עמודים במשרד עורכי דין, שטר חוב של 100 אלף שקל וכאלה. רציתי לפוצץ להם את הבניין כשיצאנו משם. הם אמרו שהם מחכים לאישורים מהעירייה כדי להרוס את הבניין ולשפץ אותו. בהתאם לכך הם ציינו בחוזה שהם יכולים לפנות אותנו בכל שלב בהתראה של שלושה חודשים.
טוב, אמרנו לעצמנו, נישאר פה גם השנה ונצא מהעיר לגמרי. מספיק. זה אמנם קשה, כל חיי הבוגרים אני פה, כל החברים שלנו פה, ההרגלים והכל - אבל לא יזיק לנשום אוויר שמכיל קצת יותר חמצן ולקטוף נענע מהגינה. רשמנו את הילד לגן.
נסענו לחופשה ארוכה. חזרנו והבנו שבאמת אנחנו צריכים לצאת מהעיר. יש לנו שנה.
אחרי ארבעה ימים צלצול בדלת. שליח הביא צו פינוי, תוך שלושה חודשים. כמובן שאיש לא טרח לעדכן אותנו במתרחש. משיחה עם המשרד של הקבלנים האלה התברר שהם מכרו את הבניין! והפעם בסכום הכפול מזה שבו קנו אותו (7 מיליון דולר אם זה מענין מישהו, לבניין באוהאוס ישן לשימור עם 6 דירות).
באו הבעלים החדשים. אנשים צעירים, בחיי. גם הם מתכוונים להרוס הכל כשיגיעו האישורים ולבנות להם פה 12 דירות פאר (הכל היה בעיתון, אחרת לא הייתי יודעת). עד אז הם מוכנים שנישאר. שלחו חוזה דרקוני עוד יותר מקודמו, העלו עוד קצת את המחיר וקבעו שער דולר שאינו קיים במציאות.
עד כאן ההקדמה.
אז אמנם רשמנו את הילד לגן, והוא אוהב את הגן ומבסוט בו, וזו למעשה הסיבה העיקרית שבגללה בכלל חשבנו להישאר. אחרת היינו כבר אורזים את החפצים שלנו ויאללה. אבל עכשיו זה באמת נראה כאילו אין ברירה, ואולי זו ההזדמנות לא לדחות את ההחלטה עוד ועוד כמו שאני ובן זוגי עושים כל כך טוב, ופשוט להתחפף מפה.
ועכשיו השאלה החשובה -- לאן עוברים? איפה אני מוצאת יישוב נעים באזור ירושלים / בית שמש / לטרון או לחלופין באזור השרון שיש בו איזושהי קהילה אלטרנטיבית, הורים וילדים וגן נחמד (בננו בן קצת יותר משנתיים וכן, הוא הולך לגן)? יש מקום שלא מתכסה דגלים מקיר לקיר בעונות מסוימות של השנה? יש מקום שבני הערל לא יסבול בו, מלבד אזור פרדס-חנה-בנימינה-כרכור?
זה נשמע מצחיק, אבל עוד יותר מוזר לקחת את הדברים יום אחד ולעבור למקום שלא מכירים ולא יודעים עליו כלום. ואני לא מכירה בכלל אנשים בכל מיני מושבים.
מחכה לעצותיכן.