על ידי לילה_טוב* » 16 אפריל 2003, 00:18
מסכימה עם מאיה ועם ענת. אנחנו דיברנו על מכת בכורות, כי מה זה כבר משנה אחרי "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו..."?
גיליתי שהיא מתייחסת לכל נושא המוות בפשטות רבה. היא קולטת מזה מה שהיא קולטת, אבל לא נראה לי שזה יוצר אצלה איזו טראומה. אם אני הורגת יתוש השיחה נרחבת יותר.
אני נגד לעטוף בבועה. הייתי לפני כמה ימים אצל אמא אחת.במשך כמה ימים אחר כך התהלכתי במחשבה שהיא האמא המושלמת. בבית שלהם אין טלוויזיה, ואין אוכל מעובד, הכול מוכן בבית מחומרי גלם טבעיים ככל האפשר. יש מעט צעצועים, והם רובם ככולם מעץ או מחומרים "אמיתיים" וכמעט ולא פלסטיק. ברקע נשמע כל הזמן קול המוזיקה. היא התייחסה לילדים בכבוד ובסבלנות מעוררי התפעלות, ושמרה על שלווה ועל טון דיבור ותוכן דברים אוהבים ומכבדים כל הזמן.
יש לי הרבה מה ללמוד ממנה, בעיקר ההתייחסות לילדים.
אם זה היה העולם שלנו, אוטופי, נטול טלוויזיה וחומרים משמרים וברביות, מה טוב. אבל ליצור בבית בועה, שהיא כל כך מנותקת ושונה מכל מה שמסביב, זו (ברמה מסוימת) בחירה שלא מכבדת עד הסוף את הילד ואת היכולת שלו לבחור.
לדעתי מתפקידנו להציג לו את העולם כפי שהוא, ואז לחוות את דעתנו (אמרו את זה כאן למעלה: "הספר הזה ממש לא מוצא חן בעיני, כי..." וכו'), ולאפשר לו לבחור.
לא תמיד הבחירה מוצאת חן בעינינו. לפעמים אני מרגישה שהגדרת העצמאות שלה מחייבת אותה לעשות בחירה הפוכה לשלי, אבל אני חושבת שלטווח הארוך, הערכים שלנו נטמעים בהם ומשפיעים עליהם. בעיקר אם הם מלווים בדוגמא אישית, ולא נאמרים מן הפה ולחוץ.
זה גם לא שחור לבן. נורא כיף לפעמים לראות טלוויזיה, ולא כל מה שרואים בה הוא רע. ונורא כיף לפעמים לאכול ג'אנק פוד, וגם אפשר למצוא די הרבה דברים שלא עשויים על טהרת החומרים המשמרים. בחיים יש גם פלסטיק, ובובות עם פנים, וגלגל"צ.
החיים הם דבר מגוון ומורכב, שיש בו טוב ורע ויש גם לא נורא. לצנזר אותם בצורה כל כך מוחלטת נראה לי לא נכון.
מסכימה עם מאיה ועם ענת. אנחנו דיברנו על מכת בכורות, כי מה זה כבר משנה אחרי "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו..."?
גיליתי שהיא מתייחסת לכל נושא המוות בפשטות רבה. היא קולטת מזה מה שהיא קולטת, אבל לא נראה לי שזה יוצר אצלה איזו טראומה. אם אני הורגת יתוש השיחה נרחבת יותר.
אני נגד לעטוף בבועה. הייתי לפני כמה ימים אצל אמא אחת.במשך כמה ימים אחר כך התהלכתי במחשבה שהיא האמא המושלמת. בבית שלהם אין טלוויזיה, ואין אוכל מעובד, הכול מוכן בבית מחומרי גלם טבעיים ככל האפשר. יש מעט צעצועים, והם רובם ככולם מעץ או מחומרים "אמיתיים" וכמעט ולא פלסטיק. ברקע נשמע כל הזמן קול המוזיקה. היא התייחסה לילדים בכבוד ובסבלנות מעוררי התפעלות, ושמרה על שלווה ועל טון דיבור ותוכן דברים אוהבים ומכבדים כל הזמן.
יש לי הרבה מה ללמוד ממנה, בעיקר ההתייחסות לילדים.
אם זה היה העולם שלנו, אוטופי, נטול טלוויזיה וחומרים משמרים וברביות, מה טוב. אבל ליצור בבית בועה, שהיא כל כך מנותקת ושונה מכל מה שמסביב, זו (ברמה מסוימת) בחירה שלא מכבדת עד הסוף את הילד ואת היכולת שלו לבחור.
לדעתי מתפקידנו להציג לו את העולם כפי שהוא, ואז לחוות את דעתנו (אמרו את זה כאן למעלה: "הספר הזה ממש לא מוצא חן בעיני, כי..." וכו'), ולאפשר לו לבחור.
לא תמיד הבחירה מוצאת חן בעינינו. לפעמים אני מרגישה שהגדרת העצמאות שלה מחייבת אותה לעשות בחירה הפוכה לשלי, אבל אני חושבת שלטווח הארוך, הערכים שלנו נטמעים בהם ומשפיעים עליהם. בעיקר אם הם מלווים בדוגמא אישית, ולא נאמרים מן הפה ולחוץ.
זה גם לא שחור לבן. נורא כיף לפעמים לראות טלוויזיה, ולא כל מה שרואים בה הוא רע. ונורא כיף לפעמים לאכול ג'אנק פוד, וגם אפשר למצוא די הרבה דברים שלא עשויים על טהרת החומרים המשמרים. בחיים יש גם פלסטיק, ובובות עם פנים, וגלגל"צ.
החיים הם דבר מגוון ומורכב, שיש בו טוב ורע ויש גם לא נורא. לצנזר אותם בצורה כל כך מוחלטת נראה [b]לי[/b] לא נכון.