געגועי לחוף הים....

[u]פארק רחב ידיים שם היא תוכל להתרוצץ ולשחק[/u]
או חוף הים כן גם בחורף

תודה נומי.

הפיצפונת שלי כבר לא סובלת את המנשא-אז זה לא רלוונטי לגבינו.

[u]הו, את תתפלאי...[/u]
אני באמת אתפלא נראה לי הזוי...

הנה משהו על ויסות [url=http://www.nrg.co.il/online/1/ART/952/581.html]חושי[/url]

[u]וילדים מרגישים קור בצורה אחרת ממבוגרים, לא כל מה שקר או חם לך מרגיש לה באותה צורה. היא אינדיבידואל, תפרגני לה להראות לך[/u]
מסכימה מאוד. גם לי יש ילדות שלא אוהבות להתלבש. גם לא לנעול נעליים. יש דברים מסויימים שהם קו אדום עבורי (כמו לבישת תחתונים - לא בגלל שיש לי איזו בעיה עם טוסיקים, אלא בגלל שיש לי בעיה קשה עם תולעים) ועליהם אני מתעקשת, אבל כל השאר - לשיקולן בלבד. אם קר להן, הן כבר מודיעות. לפעמים הן רועדות מקור, אבל מתעקשות שלא קר להן, וזו זכותן. כמו שאני לא מחליטה עבורן מתי הן רעבות וכמה הן צריכות לאכול, או מה לאכול ממה שיש על השולחן (יש הורים שכן... ברור. זה מעציב אותי). אני גם רואה שככל שהן גדלות, הן הופכות יותר רגישות לקור. בכורתי בת ה-8 וחצי כבר לא נהנית כמו אחיותיה הקטנות להסתובב יחפה בלי גרביים ובלי מעיל בעיצומו של חורף...


[u]בת שנה וחודשיים עדיין לא פיתחה טעם אישי בבגדים..[/u]
הו, את תתפלאי... שווה לנסות. לפעמים זה לא הטעם, זה התחושה של הבגד (במיוחד עם ענייני רגישות תחושתית או ויסות חושי) ולפעמים זה כן הטעם - מנסיוני האישי בלבד אני יכולה לומר לך שגם בת שנה וקצת יכולה להחליט יום אחד שהיא, ורוד, לא לובשת!! או שהיא רוצה לבחור - זה נותן לה איזושהיא אוטונומיה במצבים שבד"כ אין לה.

לגבי הטיולים - למצוא מקום שאפשר לטייל ולהתרוצץ בו, ולא רק ללכת בשורה עם העגלה. לטייל ברחוב הלוך וחזור, למשל, לא ריאלי עם ילדה בגיל הזה. מצאו לכם איזה פארק רחב ידיים שם היא תוכל להתרוצץ ולשחק, ולא רק ללכת על המדרכה. פייר? גם אותי זה היה משעמם...

אה, ובעניין העגלה, גם שלי (11 חודשים) נעמדה בה קבוע אז היא יצאה משימוש. יוצאות רק עם מנשא.

[u]וילדים מרגישים קור בצורה אחרת ממבוגרים, לא כל מה שקר או חם לך מרגיש לה באותה צורה. היא אינדיבידואל, תפרגני לה להראות לך[/u]
בדיוק כך. אפילו יש בכך פטרונות מסויימת בלחשוב שמה שקר לנו קר להם. אנחנו כבר מקולקלים כי אנחנו חיים בתרבות של טמפ' מווסתת 365 ימים בשנה, וכנראה שנולדנו עם סבילות קצת יותר גדולה לטמפ' מאשר כל הזמן 22 מעלות והילדים עוד לא הספיקו להתקלקל. אז, אם את מצליחה להתחבר לזה ולהשתחרר קצת ממה יקרה אם היא לא תהיה לבושה טיפ טופ, פשוט תזרמי איתה לכמה זמן ואני בטוחה שמאבק ישתחרר, כי אצל ידלים הכל זמני. יש תקופות של משהו, איזה קושי (שלנו ההורים) מסויים ואח"כ הוא מתחלף בקושי אחר ואנחנו בכלל שוכחים שהקודם היה קיים בכלל...
מלבד זאת, רוצה להציע לא להלביש בצורה מובנית כטקס "עכשו מתלבשים" אלא כל פעם להוסיף פרט לבוש כשהיא בכלל עסוקה בענייניה, משחקת. אני מלבישה מכנסיים ונעליים תוך כדי הנקה, ואפשר גם חולצות מעטפת להלביש ככה. במשך הבוקר להוסיף שכבות כשהיא עסוקה בשלה ולצאת כשמסיימים, או אפילו להשאיר פריט או שניים לדרך. את המעיל אפשר ללבוש בחוץ, אם וכאשר היא מרגישה שקר. כלומר לקחת לדרך ולנסות להלביש בחוץ, אם עדיין מתנגדת אז לוותר עליו. אני לא חושבת שזה הסחת דעת אלא פשוט לא להטריד אותה עם עניין ההתלבשות. בסה"כ זה באמת די מטריד, לא להיות לבוש אלא עניין ה"להתלבש", הרי להתלבש זה לא באמת טבעי...(-;

לגבי טיולים
שי בת 11 חודשים ומאוד מאוד אוהבת לטיל איתנו כשהיא על הכתפיים, מגיל מאוד קטן. יש לי רק מנשא בד ארוך שאני יודעת לשאת איתו רק על הבטן אז היא לא אוהבת להיות בו כשהיא ערה (כשישנה אוהבת מאוד מאוד) ועגלה בכלל אפילו לא ניסיתי, פשוט לוקחת על הכתפיים, אחרי תרגול די קצר למדה להחזיק את עצמה כמו ילדים גדולים שמחזיקים להם רק ברגליים.
די נוח.

[u]לפני שבודקת ויסות חושי[/u]
שמישהו כבר יסביר לי מה זה אומר בכלל....

להלביש אותה, כששתיכן שבעות ולא רעבות.
לקחת את זה כאתגר- משנים הרגלים. נגמלים מצורה אחת של התנהגות לטובת צורה חדשה.

לפני שבודקת ויסות חושי , מה שנראה על פניו שבאמת קיים חוסר איזון חושי ,
כדאי להתבונן בה ולתת לה צורת טיפול אחרת ממה שנותנים .
מעט דיבור , קול רך ושקט ,לא לרוץ אחריה בשום אופן, לתת לה לגשת , לא להלביש , לשתן אותה בשיטת "בלי חיתולים" , לתת לה תה לואיזה לפחות פעם ביום , לא לשאול אותה מה היא רוצה אלא בפשטות לחבוק אותה ולהלביש אותה רק כאשר חייבים. הכל בדים רכים . מוזיקה שקטה מסאז' ומדיטציה.
תמיד לתת איזה משהו ביד , או כמו עם הבקבוק שהוא הגיש לה.
לבדוק מה היא אוכלת.
האם ישנה בחשיכה מוחלטת ? - חשוב מאוד.
להשתדל להימנע משימוש בעגלה.
לחיות על האדמה.

[u]חשבת לבדוק את הויסות החושי?[/u] מה זה אומר בידיוק ?
ואגב זה ממש לא קשור לאיזה חולצה היא קטנה, בת שנה וחודשיים עדיין לא פיתחה טעם אישי בבגדים...

ועוד משו-
אתמול בןזוגי נתן לה בקבוק עם ההלבשה של הלילה והיה נהדר, היתה הלבשה שקטה ונעימה.

כל מה שכתבו לך מצוין. לאור ההתנגדות העזה שאת מתארת וגם ההשתוללות- חשבת לבדוק את הויסות החושי?

[u]פעוט יכול להתעקש שהוא לא רוצה חולצה. אבל הוא כן ירצה חולצה עם ציור של מטוס שהופכת אותו לאווירון. זו לא הסחת דעת. זו הגדלת מרחב האפשרויות של הסיטואציה.[/u]
השאלה אם מדובר בלא מוכנה ללבוש חולצה נקודה או לא מוכנה ללבוש את החולצה הספציפית הזאת.
אולי כדאי לשים מולה כמה חולצות ולתת לה לבחור אם זה עניין של טעם בחולצות.

היא מאוד מאוד אוהבת שתופסים אותה היא גם רגילה שאנחנו משתוללים איתה על המזרון בסלון, על המיטה היא מבקשת את זה כל הזמן
זה מתיש...

[u]צריך לתפוס אותה ואז המאבק מתחיל[/u]
אולי היא אהבת לשחק תופסת.
אולי לשחק איתה במעין מחבואים/תופסת בלי קשר לבגדים. ואז הבגדים יהיו בגדים בלי מאבק.

אני מסכימה
[u]זו לא הסחת דעת. זו הגדלת מרחב האפשרויות של הסיטואציה[/u]

_אני חושבת שעל הסחות משלמים בעתיד.
תסתכלי על זה מנקודת מבטה - למה לה להתלבש? היא לא מבינה שאם היא לא תתלבש יהיה לה קר בחוץ. תאפשרי לה להתנסות בזה, תני לה לצאת החוצה בלי חולצה, קחי את החולצה בתיק וכשהיא תתמרמר על הקור תנסי להלביש לה.
כנ"ל עגלה - תסבירי שבשביל לטייל צריך לשבת בעגלה ואם היא לא יושבת אין טיול. היא לא יושבת? תשארו בבית. אם תתזמני את ההתנסויות האלה של סיבה ותוצאה בזמן בו יש לך סבלנות ומרחב, היא תוכל ללמוד בנחת._

זה מאוד תלוי באופי של הפעוט. יש פעוטות ואנשים שהדרך "הישרה" עובדת עבורם טוב. ויש כאלה שלא. בשבילם צריך להתגמש, להיות יצירתיים, לתת להם הרבה סולמות לרדת מהעץ. למצוא את הדרך שבה הדברים עובדים עבור שניכם.

בכלל כל עניין הסיבה ותוצאה האלה הוא בכלל לא מובן מאליו. יש סיבות ותוצאות שילד בגיל הזה לא יכול להסכים איתם בשום פנים. ואם תתעקשי איתו על הדרך הזו, לא תגיעי רחוק.

מה ש"הגיוני" בקושי עובד עם מבוגרים, אז בטח שלא עם מרבית הפעוטות. ובכלל "הגיון" זה משהו אינדיבידואלי מאוד.

פעוט יכול להתעקש שהוא לא רוצה חולצה. אבל הוא כן ירצה חולצה עם ציור של מטוס שהופכת אותו לאווירון. זו לא הסחת דעת. זו הגדלת מרחב האפשרויות של הסיטואציה.

בדיוק נכנסתי לכתוב שתישן עם הבגדים למחר
אבל כתבו את זה קודם לפני לא משנה

נגה -קשה לי להתחבר להצעה שלהוציא אותה ללא בגדים ולפעמים אני צריכה,חייבת לצאת אז אי אפשר לבטל כל פעם שהיא עושה סצינה...
[u]וילדים מרגישים קור בצורה אחרת ממבוגרים, לא כל מה שקר או חם לך מרגיש לה באותה צורה. היא אינדיבידואל, תפרגני לה להראות לך.[/u]מסכימה
לפני שבועיים היינו בירדן היא צרחה שהיא רוצה להיכנס, לקח לי זמן להשתכנע-מים קפואים! והיא יושבת בערוץ רק עם חולצה רועדת מקור,ממש משקשקת ומבסוטת עד הגג!
(אחרי כמה דקות נשברתי והוצאתי אותה)

עירית- בקשר למוד, לקחתי אותך הבוקר איתנו להתלבשות... זה לא עזר לנו כ"כ לצערי. היא בכלל לא נותנת לי הזדמנות היא פשוט בורחת....

אורי- ברור שבבית אין שום בעיה ובדר"כ היא חופשיה , מה שכן הסקתי מדברייך שאולי היא זקוקה ליותר איוורור וחופש בעינין ואם היא תקבל אותו
אז [b]אולי[/b] היא לא תברח כ"כ ותתלהב מהעירום של פעמים ביום....

[u]לגבי הטיולים, כנראה שהיא מאלה שרוצים לטייל ולא לשבת בעגלה. קחי אותה למקום שהיא יכולה להתרוצץ בו כאוות נפשה[/u]
הצדק איתך, היא הולכת ומעדיפה להתרוצץ, לי לא תמיד יש זמן\סבלנות, בעיקר סבלנות להתנהל לפי הקצב שלה-לקחתי לתשומת ליבי- תודה.

אוי אלאן- רעיונות מקסימים אבל שוב- היא בורחת לי היא בכלל לא בסביבה , צריך לתפוס אותה ואז המאבק מתחיל....
א ב ל , רעיון הפיג'מה גאוני, פשוט להלביש אותה עם הבגדים של הבוקר- אימצתי מעולה! תודה.
בת 16? אל תבהילי אותי....

יש לי שני רעיונות חמודים.
אחד לערוך סדרת תמונות שלה של התלבשות, ואז להלביש אותה לפי הסדר, מול התמונות האלו.
במקום מראה- תמונות
השני-
לתת לה ללבוש לבד ו"לעזור" לה להצליח.
תספרי איך הולך
והכי חשוב-
לא ללבוש פיג'מה.
הפיג'מה של הלילה היא הבגדים של מחר.
להפשיט וללבוש רק לפני מקלחת. הקטנטנים האלו לא באמת מתלכלכים.
אה, ותבדקי שהידיים שלך לא חמות,
ועוד- קחי את הרגעים האלו של התלבשות- כהזדמנות לנשק את האהובה שלך, במקומות שבדרך כלל מכוסים בבגדים. נשיקות ותנועות מסאג'.
ולא לשכוח שתיכף היא תהיה בת 16- תהני מכל רגע. גם מאלו של גיל 16, בבוא העת...

לגבי הטיולים, כנראה שהיא מאלה שרוצים לטייל ולא לשבת בעגלה. קחי אותה למקום שהיא יכולה להתרוצץ בו כאוות נפשה. תני לה ללכת ברגל ושתחזיק את העגלה מאחור ותעזור לך לדחוף..
או אם היא לא הולכת תלבישי אותה בבגדים שיכולים להתלכלך ותתני לה לזחול.
בקיצור תקשיבי למה שהיא מבקשת ממך ואל תאבקי בה :-D

שתלך ערומה קצת ובטח שבלי חיתול כמו שמזל המטפלת שלי היתה אומרת לא רוצה ?בלש
<הוטרינר פעם אמר לאילה שילדים וכלבים יכולים לא לאכול שבוע וזה כואב רק למטפלים >
<ואילה נזכרה בזה עכשיו ונראה לה שגם גריינו את זה>

ואולי פשוט לתת לה לבחור אם היא רוצה להתלבש או לא?
לפחות מדי פעם
ברור שלא כשיוצאים מהבית (אוי הבושה מלראות ילד עירום)
אבל בבית אפשר, לא?

אורי,
אחד שאין לו ילדים

כדי לצאת ממאבק צריך לפעמים לשנות גם את ה"מוד" מתוכו פועלים, לא רק את הפעולות,
וזה כי אנשים מרגישים וקולטים את ההוויה שלנו יותר מאשר את המילים או המעשים, בטח שבטח תינוקות וילדים שהחיישנים שלהם אל בני אדם מאוד רגישים ומדוייקים.

יכול להיות שכרגע, בגלל שאת כבר באיזשהו לופ מולה, מבחינת ההתייחסות שלך, את מראש באה להלביש אותה מתוך הוויה מסויימת של "יוצאת לקרב", והיא מרגישה אותך.
(זה [b]לא[/b] אומר שאת התחלת את "הקרב", נראה שגלשתן אליו יחד מתוך ובעקבות התנהלות טבעית של פצפונת כזאת :-)).

אפשר לעשות שיפט מהיר ומיידי בהוויה, בייחוד מול קטנטנים:
תנסי בפעם הבאה לפני שאת ניגשת להלביש אותה, לעצום לשניה עיניים, לנשום עמוק, ולומר לעצמך בלב, רצוי בחיוך: "אני מלבישה אותך באהבה" :-).
אולי זה ישפיע...

לא.
יכול להיות שכשאת מדברת אליה היא לא מבינה כל מילה או כל קונטקסט, אבל היא מבינה ולומדת הרבה יותר ממה שנראה.
רק תסבירי לה, תנסי לא לכפות עליה יותר מדי - אני לא בעניין של לשכב מול הגדר בזמן שהילד רוקד באש, אבל יש מלחמות שלא שוות את המלחמה.

את לא חושבת שהיא קמת קטנה בשביל זה ?

אני חושבת שעל הסחות משלמים בעתיד.
תסתכלי על זה מנקודת מבטה - למה לה להתלבש? היא לא מבינה שאם היא לא תתלבש יהיה לה קר בחוץ. תאפשרי לה להתנסות בזה, תני לה לצאת החוצה בלי חולצה, קחי את החולצה בתיק וכשהיא תתמרמר על הקור תנסי להלביש לה.
כנ"ל עגלה - תסבירי שבשביל לטייל צריך לשבת בעגלה ואם היא לא יושבת אין טיול. היא לא יושבת? תשארו בבית. אם תתזמני את ההתנסויות האלה של סיבה ותוצאה בזמן בו יש לך סבלנות ומרחב, היא תוכל ללמוד בנחת.

וילדים מרגישים קור בצורה אחרת ממבוגרים, לא כל מה שקר או חם לך מרגיש לה באותה צורה. היא אינדיבידואל, תפרגני לה להראות לך.

מצאתי את הדף [po]מאבקי התלבשות עם פעוטות[/po]
אבל מדובר על שנתיים+ זה נראה לי מאוד שונה..

אני מדברת המון ,היא פשוט ב-ור-חת!
מנשא היא כבר לא מסכימה היא מאוד מאוד אנרגטית...
וזריזות...נכון זה הדבר היחידי שעוזר..:-)

טריוויאלי:

מי ילבש את החולצה? אמא תלבש? (מנסים- לא עולה) אבא ילבש? וכן הלאה בסוף מנסים בצ'יק על ילדון מבולבל.
התעסקות עם הציורים על החולצה. אצלנו רצות חולצות עם מסוקים וכדורים.

בכלל- לדבר מסביב. לא על העניין עצמו (שצריך ללבוש את החולצה), אלא על דברים אחרים- אחרי שנלבש את החולצה נתקשר לאבא. נדליק את הדוד וכן הלאה.

והכי טריוואלי- לפתח זריזות. ולוותר איפה שרק אפשר (שזה אומר גם במרבית המקרים שבהתחלה נראה לך שאי אפשר).

[u]אני משתדלת לטייל איתה כמה שאפשר על הידיים או כן בעמידה בעגלה עד שזה ניהיה באמת לא בטיחותי...[/u]
מנשא?

יש גם מלא דפים רלוונטים. במדור על פעוטות.

התינוקת המתוקה והמיוחדת שלי בת שנה וחודשיים לא מוכנה בשום אופן להתלבש
אפילו לא לשים חיתול, פתאום שמתי לב שאני מנהלת איתה מאבקי כוחות- לא כוחות שכאלה
ואני מאוד מאוד רוצה להפסיק להפעיל עליה כוח.
ניסיתי להלביש אותה לא בשכיבה, בעמידה היא בורחת, שובבה מאוד וכמה סבלנות שאימצתי היא מעולם לא חזרה מעצמה.
הסברתי, שיחקתי "קוקו" עם החולצה, היא פיקחית היא לא מסכימה!
היום טיילתי איתה בעגלה והיא לא הסכימה בכלל לשבת, עצרתי הסברתי הושבתי כלום. זה מלווה בקולות מחאה עד צעקות
אני משתדלת לטייל איתה כמה שאפשר על הידיים או כן בעמידה בעגלה עד שזה ניהיה באמת לא בטיחותי...

בקיצור יש לי בבית ילדה מדהימה ודעתנית,
אשמח לעצות פרקטיות ויצירתיות להתמודד עם המצב בעיקר עם ההלבשה...
תודה :-)

אצלנו, אגב, אין התעסקות במה לובשים כל כך, ולא מחליפים המון סטים של בגדים. מה שכן, גם אני כמו [u]פולנייה טובה, תמיד לוקחת בגדים[/u] נוספים למקרה הצורך. חמים, הם בד"כ לא. :-)

ביתי בת חודשיים לשלוש מתהלכת עירומה
יש לי תיזה:
אולי בגיל הזה חם להם במיוחד עקב צמיחה....

[u]אצלנו בבית בעירום מלא או חלקי.[/u] (אצל בן כמעט שלוש ולפעמים גם אצל אחותו, בת חמש, אבל בד"כ היא מעדיפה להתלבש / להתחפש / להתגנדר).
גם אצלנו. היום היתה חברה ופירגנה לי על קור הרוח. אמרתי לה "אבל לא קר לו". וזה נכון, כשקר לו הוא אומר ומבקש להתלבש. בחוץ הוא דווקא לבוש בד"כ, כי הוא אוהב לבחור לעצמו את הבגדים ליציאה ומסוגל להחליף שלוש פעמים ביום או בשעה. בכל אופן אני, פולנייה טובה, תמיד לוקחת בגדים חמים למקרה הצורך.

אצלנו, בת ארבע,
עד לא מזמן היתה לובשת מכנסיים ארוכים באמצע שבוע (הוראת הרופאה, כדי שהפצעים בעור מאטופיק דרמטיטיס לא יזדהמו בארגז חול) ומה שהיא רוצה בסופ"ש.
לפני חודש היא הייתה חולה כמה ימים וביום האחרון, כשהיא הרגישה כבר די טוב היא רצתה להוריד את הפיג'מה ולהתלבש (חצאית וגופיה כמובן).
אחרי זה היא לא רצתה ללכת לגן, פשוט כי היא רצתה להמשיך ללבוש חצאית גם באמצע שבוע.
אחרי כמה ימים נמאס לנו להתחיל כל בוקר בריב על בגדים, ומאחר והעור במצב טוב (תודה לד"ר שבט) החלטנו להפסיק לריב ולתת לה ללבוש מה שהיא רוצה.
מאז הבקרים השתפרו מאד.
לפעמים היא הולכת לגן עם גופיה חצאית וסנדלים, ולוקחת מטריה כי יורד גשם
בגן יש סטוק של בגדים ארוכים ולפעמים הם מצליחים להלביש אותה, בעיקר לטיולים
יש דברים שאנחנו לא מסכימים כמו "אם את רוצה לרכב על אופניים לגן אז את צריכה מעיל"
או "אני לא מדליקה מזגן, אם קר לך תגרבי גרביים"
בהתחלה היא הייתה בודקת אותנו, אבל הסכמנו למה שהיא רצתה, ועכשיו היא כבר יותר מסכימה ללבוש עוד שכבה כשקר לה
לעומת זאת יש עוד הרבה דברים לריב עליהם בבוקר /-:

אצלנו בבית בעירום מלא או חלקי. לפני שיוצאים החוצה אני מציעה להתלבש. ועוזרת. <שנתיים ושמונה>
לפעמים לא בא לה בגד מסויים, אז אני מציעה אחר. מדגישה איזה פיצ'ר מעניין אך לא במובן האפנתי "ולחולצה הזו יש כיסים, אז את יכולה לשמור איתם על חום הידיים." אם היא עדיין מתנגדת אני מציעה לה לבחור בין שניהם. ואם היא עדיין מתנגדת (לא קורה הרבה) אז יוצאים חצי עירומים. לא אסון.
אין לי את הבעיה של לשלוח אותה לגן עם בגדים נאותים, אז אני לא יכולה לתרום מנסיוני.

גם שלי לא אוהב להתלבש. מסתובב כמעט תמיד עם חולצה קצרה, הרבה פעמים עם מכנסיים קצרים וכמובן יחף. אני דואגת שתמיד יהיו בגדים ארוכים וגרביים בהישג יד וזהו. למדתי לוותר על המאבקים.

גם אנחנו במועדון הזה (הולך יחף בחורף, לא לובש מעיל וגם לא סוודר).

לרוב משתלם להביא את הנעליים בתיק ולראות אם יידרשו בהמשך. בד"כ לא נדרשות. עם זאת, הוא לומד שלפעמים יש לזה השלכות - פעם יצאנו בערב והיה לו ממש קר בכפות הרגליים, קיצרנו את הטיול וחזרנו מייד. פעם אחרת (אתמול) לא יכול היה לשחק בפארק כי היו שברי זכוכית על הרצפה.

מזדהה (-:
הקטנה שלי הולכת כל החורף יחפה.
אני מאלה שתמיד קר להם ככה שקצת קשה לי לראות את המחזה,
אבל אני עוזבת אותה לנפשה.
אני מנטרלת כל עימות בנושא ונותנת לה לבחור, וכשהיא רוצה היא מבקשת!
(לא מובן מאליו בכלל).
מה שכן בגן שלה לא מרשים לה להסתובב יחפה בחורף,
ושם היא לא טורחת להתווכח.
הכל עניין של שכנוע פנימי

אוי, רק עכשיו ראיתי שהדף מ-2007... אני מבינה שפוצל מהדף של בשמת ולכן הוקפץ. פדיחות: )

נכנסתי לדף כי חשבתי לעצמי "הנה עוד אמא עם אותה בעיה" ומצאתי שזאת אני לפני שנה... :-)

המתוקה עדיין שונאת להתלבש, כל יום יוצאת מהבית עם חולצה דקה ומעל מעיל. ברגע שמגיעה לגנון היא ישר מתפשטת...
סיכמתי עם המטפלות שלא יכריחו אותה להתלבש חם (במיוחד לא בזמן טיול), מקסימום יציעו לה לקחת מעיל/אפודה.

היא כזאת, לא אוהבת בגדים ושואלת מתי יגיע כבר הקיץ :-)
ועדיין שמלות עם גרביונים הכי הולך - שומדבר לא השתנה....

איך היא מגיבה למעיל? מוכנה ללבוש? כי אולי היא לא אוהבת את התחושה של הבגדים הצמודים לגוף, אבל מעיל גדול דווקא פחות יציק לה? ואולי בכלל, למצוא בגדים גדולים ורחבים יותר שפחות מורגשים על העור...?

תבשיל, רק עכשיו ראיתי את התגובה שלך... (בשמת השתלטתי לך על הדף :-))

[u]כרגיל מסכימה עם [po]תבשיל קדרה[/po].[/u]
גם אני!

כרגיל מסכימה עם [po]תבשיל קדרה[/po].

[u]אני לא מצליחה להבין למה היא מתעקשת.[/u]
אני מאלה שלבושים קר מדי.
יש מצב בו מרגישים שקר, אפילו אומרים "קר לי", או סתם מרגישים שהאוויר קר, אבל לא סובלים מזה. לא רועדים, לא קופאים, הגוף מבפנים כן חם.
תוסיפי לזה שיקולי סירבול, ועוד קצת "לא בא לי להפסיק פעילות באמצע" או "אני מתעצלת להתעסק עם זה" וקיבלת ילדה שאומרת "קר לי" וגם אומרת "אני לא רוצה סוודר".

משהו אחר - אל תשאלי אותה. תגידי לה כשיוצאים מהבית שיש לך בתיק סוודר בשבילה, וזהו. אם היא תרצה, היא תבקש.
בגלל שיש לכן היסטוריה של לריב על בגדים, גם כשאת שואלת בטון לא פולני בעליל, עלול להדלק אצלה משהו "חשדני".

אולי הבגדים מציקים לה באיזו שהיא דרך
ראיתי שיש בקבוקים חמים בצורת חיות אולי לתת לה אחד כזה להחזיק ולהצמד אליו
זה פחות מציק מבגד ועדיין מחמם אני אוהבת לישון ערומה עם בקבוק חם (אם את בטוחה שהיא לא אומרת לא מתוך מאבק כוח )

אני רוצה לספר לך שכבר יומיים שבהם הילדונות יוצאת לגן לבושה בחולצה ארוכה דקה ומכנסיים!
קודם כל "ניטרלתי" את שמלות הקיץ האחרונות שנותרו בארון והן הועברו אחר כבוד לשקיות לשנה הבאה.
שנית, אני מסבירה, בקצרה, שחוקי הגן הם להגיע לבושים.
שלישית, אני מנסה לאתר התחלה של מאבק וישר פועלת (דיבור קצר, עזרה עם הגרביים) על מנת שלא יתפתח יותר מדי תיסכול.

יש משהו שאני עדיין לא מבינה -
נסענו בבוקר, היא לבושה בחולצה ארוכה דקה ואפודת פליז (ורודה עם פרחים שהיא מאוד אוהבת ומוכנה ללבוש כל היום-כל השנה).
הרוח מקפיאה אותה,הידיים שלה קפואות, היא אומרת - "קר לי...קר לי..", אני בנעימות ולא בטון של פולניה (יעני, אמרתי לך!) שואלת אותה האם היא רוצה ללבוש חולצה חמה (אני לוקחת איתי קבוע עכשיו).
ומה היא עונה? לא!
אני לא מצליחה להבין למה היא מתעקשת.

[u]בבית אנחנו מאפשרים לה אבל בגן אין אפשרות מאחר וכל הילדים מתחילים להתפשט (היא נחשבת למנהיגה בקרב הילדים והם מחקים אותה).[/u]
D-:
LOL
דמיינתי לעצמי את הסצינה והתפוצצתי מצחוק. כל הכבוד לה! D-:

[u]אולי כאן הבעיה? אולי יכול להיות שהיא לא רגילה שמחליטים עבורה ועבור הגוף שלה?[/u]
כן, וזה כמובן ייתרון גדול. אבל בגיל הזה, קשה למבוגרים, כי היא עדיין זקוקה להנחייה והכוונה לגבי ההתנהגות הנאותה.
כנראה שצריך לחשוב, מה הניסוח שמעודד אותה לשתף פעולה. משהו כמו שילוב של הרבה כבוד, הרבה רצינות, השמעה בקול של ההעדפה שלה ("את אוהבת להיות בלי בגדים" או משהו כזה) יחד עם הבהרה מה מתאים ("אבל הכללים בגן הם שכולנו לבושים. אנחנו מכבדים את הפרטיות של הגוף שלנו ומתלבשים" משהו כזה. הכי קצר שאפשר, אולי "אבל לגן באים לבושים" ודי). אני זורקת רעיונות, בתקווה שיתנו לך השראה לחבר משהו משלך.

[u]אני לא מנסה להכריח אותה, אף פעם. אני כן מנסה לדבר איתה ולהסביר לה.[/u]
א. אני שאלתי על המטפלות. האם הן מנסות "להכריח" או רק מבקשות יפה, בדיבור?
ב. גם בדיבור, כדאי כמה שפחות מלים. ראי הדוגמא שנתתי בפיסקה למעלה.

[u]חשבתי להציע לה ללבוש גרביונים עם השמלה, אולי יהיה לה פחות תחושה של "בגדים" ככה[/u]
כן. זה נראה לי בכיוון. ואני מתכוונת: הרעיונות שעברו לי בראש הם להציע לה לבחור - או שמלה כזאת או מכנסיים כאלה. אם היא בוחרת, מבין מבחר מצומצם של אפשרויות מתאימות - אז היא קובעת, ומצד שני לא נותנים לה לבחירה את הבגדים שלא מתאימים יותר.
כשהילד שלי מבקש בגד שלא מתאים, אני אומרת בטון הכי רגוע וענייני וסגור שלי: "אה, זה בגד קיץ, כבר העליתי למעלה. עכשיו חורף, הנה בגדי החורף". איכשהו, כשההורה לגמרי סגור על משהו, הילד עוזב את העניין.
אז עוד רעיון שמשפחות רבות מבצעות הוא, שכל שנה עושים החלפת ארונות קיץ-חורף. ברגע שהתקרר, מיינו את כל הבגדים, העלינו למעלה (למדפים גבוהים) את בגדי הקיץ, והורדנו למטה את בגדי החורף. ככה, במדפים הנגישים נמצאים עכשיו רק הבגדים המתאימים לעונה. אין אפשרות לבחור חולצה עם שרוולים קצרים, כי היא לא שם.
אז השמלות הדקיקות יכולות לעלות למעלה, ולמטה יהיו רק השמלות היותר חורפיות. מהן היא תבחר.
בגילה, בחירה בין שני בגדים יכולה להיות מספיק גדולה ומבלבלת. אבל זה גם תלוי באופי הילד: שמתי לב, שהילד שלי אהב מגיל צעיר לבחור בין הרבה. פשוט דאגתי, שכל הבגדים שיעמדו לבחירה "יעמדו בתקן"...

תתייחסי לכל מה שכתבתי כאל רעיונות שנועדו לתת לך השראה, איך להיות יצירתית ולעבוד "איתה" כדי שהיא תשתף פעולה בכיף במקום להתנגד.

[u]ותאפשרו לה להסתובב איך שנעים לה[/u]
בבית אנחנו מאפשרים לה אבל בגן אין אפשרות מאחר וכל הילדים מתחילים להתפשט (היא נחשבת למנהיגה בקרב הילדים והם מחקים אותה).
דבר היוצר באלגן למטפלות וזה לא מקובל עליהם.

[u]להגיד לה מה חוקי הגן[/u]
זה בהחלט מתאים.

[u]מרגישה שחסרים נתונים[/u]
אולי הדברים הבאים יוסיפו -
היא ילדה מאוד בוגרת יחסית לילדים בגילה. אנחנו נותנים לה הרבה חופש ועצמאות והיא מתנהלת בצורה מאוד עצמאית.
לדוגמא - בגיל שנתיים היא עלתה על האופניים של אח שלה ונסעה [b]לבד[/b] לבית של הסבים, שנמצא במרחק 700 מטר וכל זה מבלי להגיד לנו.
היא זכרה לבד את הדרך!!
מגיל צעיר היא רגילה להסתובב בשכונה, ללכת לחברים גדולים ממנה, היא מאוד אוהבת חברה ומתחברת בקלות לילדים אחרים.

אולי כאן הבעיה? אולי יכול להיות שהיא לא רגילה שמחליטים עבורה ועבור הגוף שלה?
חברה, עו"ס, אמרה לי לגביי ההשתנה בבית שזה המקום [b]בו היא שולטת ומחליטה על גופה[/b] ולכן לא מומלץ להאבק איתה אלא להראות לה
שהדבר לא גורר תגובה מאיתנו, אלא רק לא נעים לה ואז בעצם אין כאן מאבק.
מאז שהתחלנו להגיב ככה באמת היה שינוי גדול וכעת היא שוב חזרה לסורה....

[u]למה היא צורחת?[/u]
מגיל מאוד צעיר כאשר היא לא רוצה משהו, היא צורחת וחזק! (מה שלא עוזר לה לקבל את מבוקשה יותר מהר, אני לא מגיבה לצעקות החזקות)

[u]נוגעים בה ומנסים להכריח אותה[/u]
אני לא מנסה להכריח אותה, אף פעם. אני כן מנסה לדבר איתה ולהסביר לה.
היום בבוקר עיקר המאבק היה כשאבא שלה ניסה להרים לה את המכנסיים והיא להוריד, הוא מרים והיא מורידה.
תוך כדי ההרמה וההורדה היא מתפתלת, זורקת את עצמה, האופניים נפלו ברעש גדול וכל זה קרה בזמן לחוץ בו צריך לדאוג להגיע להסעת ביה"ס.

[u]"לא מוכנות להתמודד"?[/u]
זה לא שהן לא מוכנות להתמודד אלא שאין להן זמן לדבר איתה רבע שעה ולעכב את הטיול בגלל זה.
וגם נראה לי שהן חושבות שמתפקיד ההורים להביא את הילדים לבושים לגן.
היא מאוד אוהבת את הגננת שלה ויש ביניהם קשר טוב ומכבד.
הגננת הביעה בעיקר פחד שהיא תחלה, תתקרר, תקבל דלקת ריאות (טפו..טפו..) וגם שזה בעיתי לצאת לחצר עם שמלה ארוכה-דקיקה ביום
גשום.

(חשבתי להציע לה ללבוש גרביונים עם השמלה, אולי יהיה לה פחות תחושה של "בגדים" ככה)

[u]שוחחתי איתה על כך שבבית היא יכולה להיות עירומה אבל כשאנחנו יוצאות עליה להתלבש כי קר. (וגם אמרתי לה שלגן מגיעים לבושים)[/u]
אני תוהה: אם לא קר לה, למה חשוב שהיא תתלבש?
יכול להיות, שאם תפסיקו להתייחס לזה, גם בבית וגם בגן, ותאפשרו לה להסתובב איך שנעים לה, אז היא בעצמה תלבש בגדים כשבאמת יהיה לה קר?
זאת שאלה. אני לא יודעת את התשובה. אבל זו יכולה להיות ילדה עם רגישות מאוד גדולה בעור, והבגדים אולי מציקים לה. ומצד שני, אני מכירה ילדים שבאמת לא סובלים מקור. וזה כולל ילדים רזים כמו גפרורים, אבל בריאים. נראה לי, שאם מי שסובל מקור הם המבוגרים, אז מותר להם להתלבש, ולילדה - להניח. לשלוח בגדים בשבילה, ולהגיד לה שאם יהיה לה קר, אז היא מוזמנת ללבוש אותם. לגבי להתלבש בגן - להשאיר לגננת להחליט: או להגיד לה מה חוקי הגן ולצפות ממנה להתאים את עצמה כמו כל הילדים, או לעזוב אותה ללבוש מה שהיא רוצה גם בגן.

לגבי הפיפי בכל הבית: אני באמת לא יודעת. מרגישה שחסרים נתונים. קודם כל צריך מישהו שיכול להתבונן בתקשורת בינך לבינה, ולבדוק מה את משדרת שקשור לדינאמיקה הזאת. זה נראה כמו פעולת התנגדות ומאבק שמכוונת נגדך. אז איפה את יוצרת מאבק? כדאי לחשוב על זה, אבל רק אצלך יהיו תשובות.
יכול להיות שזה קשור לדברים שקורים בגן.

[u]המטפלות לא מוכנות להתמודד עם הצרחות שלה, כשמבקשים ממנה להתלבש[/u]
למה היא צורחת? אומרים לה "תתלבשי בבקשה" והיא מתחילה לצרוח מזה? או שנוגעים בה ומנסים להכריח אותה?
בכל מקרה, אם הן לא מוכנות, שלא יתמודדו. א. זאת העבודה שלהן, להתמודד עם ילדים קטנים שצריך ללמד אותם את ההתנהגות בגן. מה זה השטות הזאת "לא מוכנות להתמודד"? מה, זה התפקיד שלך, ללמד אותה את חוקי הגן? ב. שלא יבקשו ממנה להתלבש. מה איכפת להן כל כך? אם זה קשה להן והן לא מנוסות, שיוותרו ויעזבו את הילדה בשקט. ג. אם כבר שאלת אותי, אז לצערי אני מוכרחה להגיד שאני בדעה שתינוקות בני שנתיים וחמישה חודשים זקוקים לאמא (או מבוגר קרוב ואוהב צמוד אחר), ומקומם ממש איננו בגן ילדים. זה כשלעצמו גורם שלילי בחיי תינוקות.

היי בשמת,
אני מאוד מעריכה את דרך ההתייחסות שלך בענייני פעוטות והייתי מבקשת לשמוע את עצתך במקרה הבא:
הבת שלי (בת שנתיים וחמישה חודשים) מנהלת מולי מאבקי שליטה בכל דרך שניתן.
לדוגמא על לבישת בגדים: היא לא אוהבת להתלבש כלל! בקיץ אין לי עם זה שום בעיה ואכן רוב הזמן היא עירומה.
לעומת זאת, בחורף, אני לא מוכנה שהיא תסתובב עירומה (או בתחתונים בלבד) בחוץ.
(היא גם כל-כך רזה, שוקלת אולי 11 ק"ג, אין לה שכבת הגנה בכלל... :-))
היום היא יצאה לגן בתחתונים וחולצה ונסעה על האופניים (אנחנו גרים בקיבוץ) ולא התלוננה שקר לה!
הבעיה שבגן המטפלות לא מוכנות להתמודד עם הצרחות שלה, כשמבקשים ממנה להתלבש, כשיש להן עוד ילדים לטפל.
כל המאבק התחיל כשכבר היינו בחוץ מוכנים לתזוזה. עד אז היא בכלל לא עשתה עניין מהבגדים.
(אגב, רוב אחה"צ היא מסתובבת בבית חצי עירומה/עירומה)
שוחחתי איתה על כך שבבית היא יכולה להיות עירומה אבל כשאנחנו יוצאות עליה להתלבש כי קר. (וגם אמרתי לה שלגן מגיעים לבושים)

מאבק נוסף: היא עושה פיפי וקקי בכוונה על הספה/כרית/כסא/ריצפה/שטיח/ספרים.
היא ממש יושבת ומסתכלת עליי כשהיא עושה, כאילו היא אומרת - אני קובעת ומחליטה איפה לעשות פיפי.
מרוב זה שהיא יושבת בתוך שלוליות של פיפי, יצאו לה המון פצעונים על הטוסיק.
היא יודעת ללכת לשירותים (עצמאית לגמרי! לבד היא שמה את הישבנון, מורידה בגדים וכו') ורוב הזמן היא גם עושה את זה שם.
אגב, בגן אין בכלל קטע כזה אצלה.בגלל זה חשבתי שזה משהו שהיא עושה רק מולי.
שמתי לב גם שהקטע עם הפיפי/קקי בא בגלים. יכולה להיות תקופה "יבשה" ופתאום כמה שבועות ברצף שהיא משתינה בכל הבית.

היא ילדה מקסימה, עצמאית, מדברת ומתקשרת כמו ילדה בת חמש,יש לה יכולות פיזיות מאוד טובות.
למה לדעתך זה קורה?
איך עליי להתנהג איתה בעניינים כאלו?

תודה!

מפאת היותי טובעת בים של כבסים, כלים וכולי, אקצר:
ראשית, תודה לכולכן על תבונותיכן.
ובכן, החלטת האב (לרכוש סנדלים ו"לקבוע" לילד) נוחלת הצלחה:
הצעיר מרוצה וגאה בסנדליו, חולץ ונועל אותם תדיר תוך כחכוח סקוצ'ים קצבי;
שמח ללבוש חולצה קצרה כשחם;
ואף מתפשט לגמרי בעלותו על יצועו בלילות.
בהזדמנות, כשידי השניה תתפנה להדפיס וכשמוחי יהיה עירני קצת יותר(התירוץ המוכר - אני מניקה...)
אביע כאן את רשמי ודעותי מאפיזודה זו בחיינו.
בינתיים, שוב תודה.

[u]עולה השאלה, למה זה מפריע לכם?[/u]
באמת, למה?
הבת שלי, בת חמש, בשנה שעברה כל הקיץ לבשה מכנסיים ארוכים, לרוב אפילו מפוטר, חורפיים, כי זה מה שהיה לנו. מרוב כביסות הם כבר היו די דקים, ומרוב גדילה גם רק באורך 3/4, אבל היא הסבירה לי שהיא לא אוהבת קצר, וזהו. הקושי היחיד היה למצוא מכנסיים ארוכים דקים, אבל חוץ מזה, מה זה בכלל משנה? בתחילת העונה קניתי ערימה של מכנסיים קצרים, ואת רובם היא אפילו לא מדדה. השנה אני כבר לא קונה קצר, כי היא כבר הזכירה לי שהיא לא אוהבת קצר.
מצד שני, אגב, היא לא אוהבת חולצות ארוכות, ושונאת שחם לה. חלק נכבד מהחורף הלכה לגן עם חולצה קצרה. הגננות והאמהות האחרות כמעט התעלפו, אבל היא טענה בעיקשות שלא קר לה. והיא שונאת מעיל. היה בגן מעיל בשביל טיולים (בקיבוץ), והיא דרשה שאקח אותו הביתה, כי אחרת הגננות הכריחו אותה ללבוש אותו. אז לקחתי, וכל החורף לבשה מעיל אולי פעם אחת או שתיים. ואני כזאת שתמיד קר לה, אבל התגברתי. בעלי אגב גם לובש חולצה קצרה כל החורף, ומכנסיים ארוכים כל הקיץ.
שניים מילדי שונאים סנדלים, וגם אני ובעלי, ואנחנו הולכים בנעליים כל הקיץ. אז מה?
מה שזה בכלל משנה מה הם לובשים? ברגע שהם מדברים נראה לי שהם יכולים להגיד אם חם או קר להם, ונראה לי הוגן להתחשב בזה. הרי לא היה עולה בדעתי להתעקש שבעלי ילבש חולצה ארוכה בחורף כי לי קר, או סנדלים בקיץ, כי חם.

היה גם אצלינו. לא אמרתי כלום. היו בגדים קצרים ובגדים ארוכים. איכשהו עברנו לחולצה קצרה, אח"כ למכנסיים קצרות. גם מקומם של הסנדלים הגיע. ובכל זאת אם תשאלי אותו מה הוא מעדיף, הוא יבחר מגפיים ובגדים ארוכים.
תני לו זמן. איך הוא בלהיות ערום? אוהב?

[u]ולהסתובב עם פלונטרים של כעס, רחמים, אשמה ובלבול[/u]
גם אני מציעה לך להיפטר מהם, ולדעתי הדיונים שהפנו אליהם בדף יעזרו לך. גם כל הדפים של [po]כבד את ילדיך[/po] יעזרו.
הבעיה איננה מה הילד רוצה ללבוש.
הבעיה היא אצלכם:
א. כי נורא חשוב לכם שהילד יעשה מה שאתם רוצים/חושבים שנכון , גם אם זה לא מתאים לו, מנוגד לרצונו והעדפתו, גורם לו לרגשות שליליים, ובכלל לא מסוכן (לא מסוכן - כלומר, העדפה לגבי אורך הבגדים היא לא נושא של סכנת חיים מיידית. ואם כבר, אז למניעת סרטן העור הבחירה שלו עדיפה על שלכם).
ב. כי אתם או מנסים לכפות על הילד בכוח (ומרגישים רע עם התוקפנות שלכם) או מוותרים מנקודת מוצא של קורבן (מרגישים שהכריחו אתכם).
אנחנו מציעים דרך אחרת לגמרי.
מאוד ממליצה על כל הדפים שיש אליהם הפניות פה בדף, ועוד. גם דפים על "גבולות" (תעשי חיפוש על המלה "גבולות" באתר, ותקראי).
בהצלחה!

נדמה לי שכשלב ראשון, (אני חוזרת לשאלה שפותחת את הדף) כדאי להוציא מהענין הזה את כל הכעסים.
[b]הוא[/b] רוצה ללכת בארוך? [b]הוא[/b] מזיע? זבש"ו (איפה שמים את הגרשיים?).
בשאלת הבחירה שבין לקבוע-לו-בלי-רגשות-אשם ובין להרשות-לו-ולהיות-אכולה-רגשות-אשם, הייתי בוחרת ב [u]לתת לילד להחליט_ בלי _להסתובב עם פלונטרים של כעס, רחמים, אשמה ובלבול[/u]
אין מה לריב אתו, כי זה באמת-באמת ענין שלו. אין צורך לכאוב את כאבו, אלא רק להציע לו עזרה/פתרונות שהוא יבחר אם לקבל.

את כותבת שיש לו קושי עם "דביק", אולי כדאי להזכיר לו את זה אחרי שהוא מיוזע ודביק. להציע לו שמחר, תבחרו בגדים פחות מזיעים - קצרים.

[po]שירה חדשה[/po] אני מניחה שה'סרבנות' כבר נהייתה [b]עניין[/b]'.
אגב, אתם מהמגזר הדתי? האם ישנם מבוגרים אחרים בסביבתו שלבושים בשרוולים ארוכים?

הייתי מנסה קודם כל לפרוק את המתח סביב העניין הזה בהחלטה (לפחות זמנית - שבועיים שלושה) לאפשר לו להתלבש כפי שטוב לו ונוח לו.
לנקות משם כל דרישה או ציפיה ו/או ספקות ופשוט 'לתת לו לחיות'.
יהיה מעניין לראות אם מיוזמתו הוא יתחיל 'להפשיל שרוולים'.

לילד ש [u]"קשה במעברים"[/u] הייתי נותנת את הזמן.
ביננו, מה איכפת לך שיילך בארוך אם טוב לו? אם את מתגברת על [po]הנשמות הטובות[/po] אז את מסודרת, לא?

[po]חוה ש[/po], את מעלה נושא חשוב, שבתור מרפאה בעיסוק (אמנם עם זקנים ולא עם ילדים) אני בהחלט מודעת אליו.
אך זה לא המקרה כאן. בני בהחלט ילד רגיש במובנים רבים, אך הרגישות הטקטילית שלו מתמקדת בעיקר בחוסר-סבילות ל"דביק".

מופיע גם בצורה אחרת הדף שטרה הזכירה אבל ניראה לי שלפני שמציבים נקודות, כדי לבדוק את נושא הרגישות הטקטילית (של העור) יכול להיות שהילד שלכם [b]צריך[/b] את ההגנה הנוספת של הבגד הארוך וכדאי לדעת את זה עליו.

חדשות מאגף הסרבנים:
אב הילד החליט לעשות מעשה אנטי-באופן בנוסח "עכשיו חם, נועלים סנדלים ולובשים קצר". (נ-קוד-ה)
סנדלים נרכשו, ועכשיו יצאו מהבית אב ובנו בסנדלים וחולצה קצרה, אבל מכנסיים קצרות רק לאב.
הסקנדל על הסנדל היה יחסית מינורי.
אני צריכה קצת לחשוב על רגשותיי בנושא אבל אציג תחושה ראשונית:
שמא עדיף לקבוע לילד בהחלטה הורית נחושה (הפתרון של אבא)
במקום
לתת לילד להחליט ולהסתובב עם פלונטרים של כעס, רחמים, אשמה ובלבול שמחפשים ניקוז באתרי אינטרנט (הפתרון של אמא)
?
זה דיון חדש, מה?

תודה [po]עירית לוי[/po]. לא רק יקרים, גם יפים הבגדים שמה... אך חוצמיזה קיימים לפי האתר רק עד מידה 4, והלאנגער שלי מידה 6 לובש. הגישה הבדואית ל-SPF מבד מקובלת עלי בהחלט. נוסיף עוד אייטם לרשימת ה"דברים שאנחנו עושים שגוררים אחריהם שאלות מכיוון [po]הנשמות הטובות[/po]".
הוא לובש עכשיו את הבגדים הארוכים שקנינו לו בתחילת העונה והם קטנים עליו. אז חיפשנו לאחרונה בכלמיני מחסני בגדים זולים משהו ארוך ודק במידתו וגילינו שהם כבר לא מחזיקים בגדים ארוכים לילדים.
|תמר|

תמר, את יכולה להלביש אותו בבגדים ארוכים מכותנה דקיקה ואוורירית, ולא בטריקו. אני חושבת שפחות מזיעים איתם.
ראיתי שבאתר של [url=http://www.salagozal.com/]סלגוזל[/url] מוכרים כאלה. הם יקרים ובטח אפשר למצוא זולים יותר, אבל זה הסגנון שהתכוונתי אליו.
אולי אפשר אפילו למצוא בדים יותר דקים.
אולי לקנות בדים כאלה ולתפור במיוחד? הכי זול...

אגב, להעדפה יש לו יש גם יתרון של המנעות מחשיפה לקרינת השמש, וגם המנעות משימוש בקרם הגנה (שמסתבר כבעייתי לא פחות מהקרינה).

{@

אנשים טובים, עוצו עצה.
בני בן השלוש, עקשן בן עקשנים, מעדיף להזיע בבגדים ארוכים. בכל נסיון שעשה ללבוש בגדי קיץ קצרים הצהיר שלא נוח לא וביקש לחזור לארוך. עלי לציין כי הוא מה שנקרא "קשה במעברים" (ממקום למקום, משינה לעירנות וכו').
מה עושים?