עוד כמה משלי:
כשאני אוכלת ביסקוויטים של פתי בר - אני חייבת קודם לגרד עם השיניים הקדמיות את כל החלק החיצוני שמסביב סביב לביסקוויט (מי שמכיר, יש לו צורה כזאת גלית), ואז אוכלת את הביסקוויט עצמו.
כשאני אוכלת ביסלי גריל - שזה בעצם שני סלילים מלופפים אחד בשני - אני חייבת לאכול כל סליל בנפרד (גם מגרדת עם השיניים הקדמיות).
כשאני אוכלת וופלים כאלה שמנים (שזה דף בצק, שוקולד, דף בצק, שוקולד, דף בצק), אני מפרידה עם השיניים הקדמיות את דף הבצק הראשון של הוופל ואוכלת אותו בנפרד, ואז עם השיניים מגרדת את השוקולד מדף הבצק הבא, ואז מפרידה גם אותו וכן הלאה... פשוט לא מסוגלת לנגוס בכל הוופל בבת אחת.
קלמנטינות - אני חייבת לאכול כל פלח בנפרד. אם יש קלמנטינות כאלה שקשה להפריד את הפלחים, ואני חייבת לאכול כמה פלחים ביחד - אני ממש צריכה להתגבר על התחושה ש'משהו כאן לא בסדר'.
************
לפעמים לפני שאני נרדמת אני פתאום שומעת בראש קולות של אנשים, ממש כאילו אני שומעת אנשים מדברים בחדר הסמוך. ואי אפשר ממש לשמוע את כל תוכן הדברים, אלא בעיקר את הנימה, ומדי פעם יש מילה או משפט שאני כן שומעת. וזה נשמע ממש ממש חי ולגמרי אמיתי.
כאילו באמת יש אנשים שמדברים בחדר ליד, או שאני שומעת איזו הקלטה שהיא כזה חצי ברורה.
ולפעמים נדמה לי שאולי באמת יש אנשים בעולם שמדברים את הדיבורים האלה באותו רגע שאני 'שומעת', ובאיזושהי צורה המיינד שלי קולט את זה.
כי זה לא נשמע כמו משהו שאני בעצמי ממציאה, זה נשמע ממש כמו שיחה חיה, על כל הניואנסים שלה.
לפעמים זה קולות של אנשים שאני לא מכירה, ולפעמים אנשים שאני מכירה - שזה נשמע ממש הקול שלהם וצורת הדיבור שלהם.
לפעמים רק אדם אחד מדבר, ולפעמים זאת שיחה.
************
ממתי שאני קטנה קטנה, לפני שאני נרדמת, אני משחקת עם עצמי משחק דמיון, שבדרך כלל סובב סביב אהבה.
בכל שנות הבגרות עד היום זה בדרך כלל איזה היכרות נגיד עם גבר שמגלה לי שהוא אוהב אותי או משהו כזה, או שמתחיל בינינו קשר, או לפעמים אני מדמיינת אותנו כבר בתוך הקשר אבל מין אהבה מרגשת כזאת.
אני כאילו מנהלת דיאלוג עם הבחור - לפעמים בראש ולפעמים ממש מדברת, 'מתלטפת' איתו וכו'. לפעמים אני מדמיינת סקס איתו - אבל דווקא זה החלק הפחות דומיננטי. ובכל מקרה - כשאני מדמיינת את זה בתוך המשחק הזה (לרוב גם עם תנועות גוף מסוימות, כאילו באמת יש איתי מישהו - נשכבת על הגב, נשכבת על הצד, מחבקת את הכרית, עושה עם השפתיים תנועות של נשיקה....) זה לא מגרה אותי מינית, אלא זה יותר משהו שבו אני מרגישה מאוד אהובה. לפעמים אני כלכך מתרגשת מהאהבה והקבלה שאני מרגישה 'איתו' שאני מתחילה ממש לבכות.
היו גם פעמים שדמיינתי אהבה עם בחורה.
אבל מה שמעניין, שבתור ילדה קטנה, כשעדיין לא כלכך ידעתי על אהבה ובינו-לבינה וכל זה, אז הייתי מדמיינת כל מיני דברים 'מוזרים' שגרמו לי לריגוש, למשל - חיבה של מורות, או, אחד הדברים הכי מוזרים שאני זוכרת - שדמיינתי שאני תינוקת ואחות בטיפת חלב שוקלת אותי במשקל הזה של הטיפת חלב, וזה גרם לי ממש להתרגשות.
כמעט תמיד איפשהו בתחילת משחק הדמיון הזה, או ברגע ש'העניינים מתחממים', עולה בי ריגוש מאוד חזק - שגורם לי להתעטש. אם הריגוש ממש ממש חזק - אז אני מתעטשת פעמיים.
זה משהו כזה שרוב השנים התביישתי בו, לא יודעת למה, אז לא סיפרתי את זה כמעט לאף אחד.
אבל אני חושבת שזה חמוד ומצחיק.
<אני זוכרת שהיה גם פעם איזה דף כמו
על מה אתם חושבים לפני שאתם נרדמים, או
על מה אתם חושבים לפני השינה, או משהו כזה, ונדמה לי שפותחת הדף סיפרה על דמיונות דומים לפני שהיא נרדמת. אבל לא מצאתי את הדף ההוא. מישהו זוכר איזה דף זה היה?>