על ידי קרוטונית_מהמרק_הגדול* » 19 יולי 2007, 22:08
הפרק שמשודר היום (ש.ח, כתבו עליו בתחילת הדף) כל כך מעצבן שכיביתי את הטלוויזיה... ודווקא בפרקים קודמים נהניתי מהפתרונות שלה.
חצי מהשינויים שהיא הביאה ממש נהדרים, החצי השני ממש מקומם. למשל, למה אמא לא יכולה להרדים את הבן הקטן? איזה פשע עשה, שמעכשיו שעה וחצי מצטברת כל יום היא תתן יחס רק לבן הבכור ולא אליו? האם השכבה לישון של ילד בן 5 חייבת להיות מלווה בצרחות ובכי?
וגם - כמה אפשר ללכת נגד טבעו של האבא, והאם זו באמת הדרכה הורית טובה, ליישר את האופי של ההורים לפי פלס אופי שהיא קבעה? האם לא צריך להתגמש קצת בהתאם לאישיות הייחודית של ההורה? האם יש אך ורק "מודל הורי טוב" אחד, מקובע ומוכתב מראש?
בנוסף, הפריזמה (של מכון אדלר) היא תמיד במבט של יחסי כוחות ומאבקי כוחות. הרבה פעמים אני מרגישה שהסיטואציה קצת אחרת, יותר מורכבת, אני עדיין מנסה למצוא מלים לתאר אותה והנה היא כבר שוב מערפלת אותה עם טרמינולוגיה של מאבקי כוחות "הילד מרגיש כמו נסיך, לא שמו לו גבול, האמא מחזירה לעצמה את כבודה, האבא עושה לעצמו חיים קלים..."
בסך הכל יש עוד דרכים להסתכל על המצב הקטסטרופלי שהיה "לפני": למשל, האמא הזו (רינה) לקתה גם בחוסר חשק כללי, חוסר מעורבות רגשית וציניות כלפי הילדים, במיוחד הגדול. למשל, הילדים שם קיבלו ממתקים בלי חשבון גם בשעות מאוחרות (קולה ושוקו בתשע וחצי בלילה), מה שבטח לא עזר להרגיע אותם או להרדים. למשל, האלימות והחוצפה של הבן הקטן נבעו מאותו מקום של הבן הגדול - חוסר קשב של ההורים. אלא שסופר נני עצמה התייחסה אחרת לשניהם - לגדול הקשיבה ויצרה תנאים שבהם ירגיש נאהב ומטופל, לגבי הקטן אמרה שאסור לרחם עליו, וצריך להאמין ב"חוסן" שלו (חוסן של בן 4 חזק יותר מחוסן של בן 7?).
הפרק שמשודר היום (ש.ח, כתבו עליו בתחילת הדף) כל כך מעצבן שכיביתי את הטלוויזיה... ודווקא בפרקים קודמים נהניתי מהפתרונות שלה.
חצי מהשינויים שהיא הביאה ממש נהדרים, החצי השני ממש מקומם. למשל, למה אמא לא יכולה להרדים את הבן הקטן? איזה פשע עשה, שמעכשיו שעה וחצי מצטברת כל יום היא תתן יחס רק לבן הבכור ולא אליו? האם השכבה לישון של ילד בן 5 חייבת להיות מלווה בצרחות ובכי?
וגם - כמה אפשר ללכת נגד טבעו של האבא, והאם זו באמת הדרכה הורית טובה, ליישר את האופי של ההורים לפי פלס אופי שהיא קבעה? האם לא צריך להתגמש קצת בהתאם לאישיות הייחודית של ההורה? האם יש אך ורק "מודל הורי טוב" אחד, מקובע ומוכתב מראש?
בנוסף, הפריזמה (של מכון אדלר) היא תמיד במבט של יחסי כוחות ומאבקי כוחות. הרבה פעמים אני מרגישה שהסיטואציה קצת אחרת, יותר מורכבת, אני עדיין מנסה למצוא מלים לתאר אותה והנה היא כבר שוב מערפלת אותה עם טרמינולוגיה של מאבקי כוחות "הילד מרגיש כמו נסיך, לא שמו לו גבול, האמא מחזירה לעצמה את כבודה, האבא עושה לעצמו חיים קלים..."
בסך הכל יש עוד דרכים להסתכל על המצב הקטסטרופלי שהיה "לפני": למשל, האמא הזו (רינה) לקתה גם בחוסר חשק כללי, חוסר מעורבות רגשית וציניות כלפי הילדים, במיוחד הגדול. למשל, הילדים שם קיבלו ממתקים בלי חשבון גם בשעות מאוחרות (קולה ושוקו בתשע וחצי בלילה), מה שבטח לא עזר להרגיע אותם או להרדים. למשל, האלימות והחוצפה של הבן הקטן נבעו מאותו מקום של הבן הגדול - חוסר קשב של ההורים. אלא שסופר נני עצמה התייחסה אחרת לשניהם - לגדול הקשיבה ויצרה תנאים שבהם ירגיש נאהב ומטופל, לגבי הקטן אמרה שאסור לרחם עליו, וצריך להאמין ב"חוסן" שלו (חוסן של בן 4 חזק יותר מחוסן של בן 7?).