^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי אשמח לעזרה:)
מכיוון שהתכתובת פה בדף ישנה, מנסה את מזלי אולי דברים השתנו..
ילד בן 5.8, מרטיב כל לילה, לרוב פעמיים בלילה. עד לפני שבועיים ישן עם פולאפס אבל החלטנו שהגיע הזמן להוריד (כי לא ראינו שהעניין מסתדר אז אמרנו שאולי אם ירגיש רטוב זה יקרה). היה לילה אחד יבש כי קם פעמיים לשתות ובאותה הזדמנות הלכנו לשירותים אבל שאר הלילות רטוב. אנחנו משתמשים בסדינית הפלא אז התחושה היא שמבחינת כביסות זה לא מאמץ גדול (מכבסים את הסדינית+תחתונים רטובים+שמיכה אם יש צורך) ובינתיים לא נראה שהוא מתבאס על המצב אבל חוששת שזה יתחיל להשפיע עליו גם רגשית. אשמח לשמוע על טיפולים שבאמת עזרו לילדכם בעיקר מי שנעזר בהומאופתיה, פרחי באך או ה"פיפימון" - הסדינית שמחוברת למכשיר שמצפצף ואמור להעיר את הילד. תודה מראש:))

אם היא עושה את הצרכים שלה ביום בשירותים אז ברור שבלילה בורח לה פיפי, ושזה לא מכוון. לדעתי כדאי לשנות את המשפט למשהו שמניח כוונה טובה שלה והבנה של המצב, יחד עם הבנה של חוסר הבשלות הפיזית, פלוס מסירת האחריות לידיה. משהו מסיגנון: ׳אוי, שוב ברח הפיפי. בלילה לפני השינה נזכיר לגוף להתעורר וללכת לעשות פיפי בשירותים אם יהיה לך צורך (ובלילה אמנם להזכיר את זה במשפטון).׳ ואז ביחד (ואם זה ימשך כשהיא תגדל היא תוכל לעשות בעצמה) לקחת את הכביסה למכונה ולהפעיל אותה.

כלומר כל מה שהיא יכולה לעשות בעצמה ראוי שהיא תעשה. למען הסר ספק: זה ממש לא עונש בשום דרך וצורה!!! זאת לקיחת אחריות. אפשר לעזור לה להסיר מצעים ולפרוש חדשים.

לא ממליצה לחזור לחיתולים בכלל, חוץ מלינה אצל הדודה הפולניה שתתחלחל מפיפי, ושאין לה מזרונים ממוגנים.
בקשר לשתן ולסירחון של הפיפי- מה לעשות, הילדים לא מחרבניםולא משתינים בריח שושנים. אין ספק שזה לא הבילוי המועדף, אבל זה תהליך, וזה ישתנה. נא לחזור לטיפ מספר אחד

כדאי שיהיו מצעים נוחים לכביסה וליבוש, כי יש בזה כרגע צורך.

היי יולי ממש תודה על העזרה
ברור לי שהכוונה שלה טובה

בכלל לא חשבתי שזה בעיה פשוט ניסיתי להבין מה עושים כתהליך- כרגע זה כמעט כל יום וזה מאוד מכביד מבחינת כביסה וריח
השאלה שלי היא במצב רגיל- מה הדרך?
הטיפ הראשון הוא סבלנות. פשוט לחכות ? כרגע אנחנו לא עושים סיפור בכלל , רק אומרים בבוקר שעושים פיםי בשירותים אבל לא נראה שזה מעורר בה משהו

כרגע היא מאוד עצמאית פשוט זזה למקום יבש .

חשוב וטוב להשקיע זמן של להיות איתה (לקרוא, לשחק, לבשל,לאפות...), שלא קשור לטיפול בעניין ההרטבה. עדיף ששני ההורים יהיו מעורבים (לאו דוקא שניהם בו״ז). יש תיאוריות שמדברות על צורך מוגבר בנוכחות ומעורבות של האב.

היא בחינוך ביתי ונמצא הרבה עם שנינו
לגבי מה שכתבת על הטיטול - אני מרגיש שזה לא נכון להחזיר אותה לחיתולים אבל מצד שני כל הכביסה, אז מה הפתרון?

יצאה מגילה

שלום גן האהבה,

ההנחה היא שהכוונה שלה טובה, ושזה לא מכוון. זה מתאים להניח ככה בכל מקרה, כי גם בכעס כנראה טוב לבטא אותו מלבלוע אותו, וגם זה יסתדר.

הטיפ הראשון הוא סבלנות. זה גיל מאוד צעיר. עד גיל 5-6 לא מקובל לאבחן בעיה. כל זה למיטב זכרוני, עם ילדה שנגמלה מהרטבת לילה בגיל 7-8 (לא יאמן- אני מתחילה לשכוח פרטים ).

טיפ שני- לאהוב אותה.

טיפ שלישי- ללמד אותה מה היא יכולה לעשות אם היא מרטיבה בלילה (דוגמאות: להוריד בגדים רטובים ולשים בקערה, ובבוקר לשים במכונת הכביסה, לעבור לצד השני של המטה או למזרן מוצע שמוכן ליד), ולהמשיך לישון. לסדר הכל כך שהיא תוכל להיות אוטונומית, גם אם כרגע מלווים אותה בתהליך. כל דבר שעוזר לילד להרגיש בשליטה טוב במקרה הזה, ומחזק אותו.

לבדוק האם במשפחה היה מישהו עם גמילת לילה מאוחרת. אם כן, כנראה זה יגיע אצלה קצת יותר מאוחר, ואין מה להלחץ. אני נגמלתי מהרטבת לילה בגיל יותר מבוגר מבתי.

חשוב וטוב להשקיע זמן של להיות איתה (לקרוא, לשחק, לבשל,לאפות...), שלא קשור לטיפול בעניין ההרטבה. עדיף ששני ההורים יהיו מעורבים (לאו דוקא שניהם בו״ז). יש תיאוריות שמדברות על צורך מוגבר בנוכחות ומעורבות של האב.

לוקח זמן עד שמופרש הורמון בלילות שמקטין את ייצור השתן. אצל כל אחד זה קורה בגיל אחר.

אצלנו כלום לא הועיל, חוץ מהזמן. התחלנו לטפל בגיל 5 או 6, היא עברה איבחונים, קיבלה פעמון הרטבה שהעיר אותה אחרי (ואילו אני הייתי מתעוררת מהפעמון שלה ורצה להעיר אותה). הפסקנו כי זה לא עזר, ולא היה לה נעים פיזית. המליצו לנו על תרופות, אבל הן מסוכנות לכבד, אז אחרי נטילה של פעם אחת של חצי מנה (ככה אמורים להתחיל) החלטתי שלא כדאי להסתכן, ועזבנו את הכיוון הזה.
היא היתה לרוב בלי חיתול, כי ככה מרגישים שנרטב וזה עוזר להיות מודעים לגוף. בטיולים ובהתארחות לבשה חיתול גדול וסופג, כי היו לה כמויות פיפי ענקיות, והמזרון היה ממוגן עם מגבת גדולה ועבה לספיגה מתחת לסדין. התארגנתי עם שמיכות (גם של חורף) שמתייבשות בקלות.

עבדתי איתה על זה שהיא מושלמת כפי שהיא.
היא אפילו יצאה לטיול שנתי של שבוע עם לינה של כמה לילות (3-4? אנחנו גרים בחו״ל, וזה קורה לפעמים, תלוי במורה), ובהם הרטיבה פעם אחת. וזו היתה למיטב זכרוני הפעם האחרונה! קודם דיברנו עם המורה, והיא עבדה עם הילדים כמה שבועות על עניין השונות, הרטבה, פחדים בלילה, געגועים להורים, ועוד, ככה שהילדים היו מוכנים. החוויה עברה לה בקלות.

חברה של בת אחרת ישנה אצלנו במסיבת פיז׳מות באוהלים בסלון עם חיתול בגיל 8, ואפילו לא לבשה עליו מכנסיים, ואף אחד לא נפל מהכסא.

אני ממליצה להזכיר לה להשתין לפני השינה אם אין לה הרגל כזה, ולא להמנע במיוחד משתיה בערב, כי זה לא קשור ישירות להרטבה.

חיבוק למי שמכבס. יום אחד זה ישתנה, בעזרת אדון זמן.

היי
הבת שלנו בת 2.5 נגמלה ביום לפני שלושה חודשיים
בהתחלה בלילה הייתה יבשה
ועכשיו כל לילה מרטיבה
טיפים ?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לבן שלנו (בן 10) עזר ד"ר שאול נבון באמצעות טיפול בהיפנוזה.
לא ייאמן, שאחרי כל השנים של טיפולים באמצעות מינירין במינונים שונים, פעמונית, הומאופטיה, שני מטפלים סיניים שונים - הבעיה נפתרה תוך טיפול אחד בהיפנוזה.
אנחנו מאוד ממליצים על ד"ר נבון כרופא מעולה שמרגיש את הפציינט ומלווה במסירות גם אחרי הטיפול עצמו.

תודה חלוקית
באיזה איזור בארץ היא מקבלת?

אצלנו עזר שילוב של דמיון מודרך עם המלצות תזונתיות, דיקור ותוספים.
טופלנו אצל מטפלת בחסד אורית מנשה (היא אמא בחינוך ביתי ואישה מדהימה וסבלנית) ושווה לדעתי להרים לה טלפון ולהתייעץ איתה. היא מאוד ישרה והגונה ובעלת ידע רחב. הטלפון שלה הוא: 0507211570. יכולה לומר שהגעת דרך שרית. בהצלחה @}

איך עוזרים לבת עשר שמרטיבה?

תמיד היתה לה הבעיה הזו, טופלה, וחזרה למרות שהטיפול המשיך.
לוקחת מינירין קבוע עזה לתקופה וכבר לא, הרופא הציע להעלות מינון וסירבנו
, טופלה בפעמונית שעזרה לתקופה
טופלה רגשית.

בנוסף יש נחירות עזות. יש התלבטות אם לעשות ניתוח, יש אומרים שהניתוח יעזור גם להרטבה.
מתלבטים.
יש למישהו רעיון ו/או ניסיון בנושא?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום, בן 3 וחצי מרטיב כל לילה במיטה, לפעמים מתעורר מזה לפעמים לא, יש להוסיף שכל לילה מתעורר באמצע בין אם הרטיב ובין אם לא, מה הפיתרון להפסקת הרטבות לילה?

בתודה מראש

ואם - מקווה .
יעל - מקבלת את המלצתך .
תודה

אז אולי יש פה שילוב של כמה דברים, או באמת עניין נקודתי וטכני יחסית
מסכימה.
בהקשר הרגשי, העצה הכי טובה שאני יכולה לתת לך היא לא לעשות עניין. שזה יהיה נון-אישיו.

מה שמוזר פה העובדה שזה "צץ" פתאום,
פתאום נזכרתי שאצלנו תמיד עם בוא החורף יש איזו הרטבה או שתיים, כנראה תגובה לקור (והילדים כבר גדולים יחסית).
אז אולי יש פה שילוב של כמה דברים, או באמת עניין נקודתי וטכני יחסית

תודה למגיבות .
אני בהחלט מתכוונת לבצע בדיקת שתן בכדי לשלול דלקת .
מה שמוזר פה העובדה שזה "צץ" פתאום, מדובר בילד שכבר מספר שנים (לצערי עקב המצב) סובל מבעיות רגשיות (ומטופל כמובן) ועד כה תופעה זו לא קרתה , ולא רק זה חל שיפור משמעותי במצבו הרגיש אני רואה זאת בבית וגם עם חברים .
מה שנותר זה באמת לשלול בעיה רפואית, להמתין או לקוות שמדובר אכן באירועים בודדים שלא קשורים לשום דבר.

האם יכולה להיות בעיה פיזיולוגית שמתאימה למקרה ?
לפעמים, דלקת בשלפוחית השתן.
אם הוא בריא ומרגיש טוב, אז או שזה רגשי או שסתם, אירוע בודד שלא קשור לכלום.
קורה.

אמא דואגת יקרה,
נשמע שזה על רקע רגשי בעיקר ולכן הייתי מציעה פשוט לחכות, להכיל ולא לעשות עניין.

היי ,
בני בין 7.5. מטופל רגשית כבר תקופה ארוכה בעקבות מתח בבית בין ההורים ולאחר מכן גירושים. חל שיפור משמעותי הן רגשית והן חברתית. זאת ע"פ שיחה אמש עם המחנכת שלו .
לאחרונה מידי פעם בורח לו פיפי בתחתונים , טיפות כאלה בקטנה .
חוץ מפעם אחת לפני כשבוע וחצי שברח לו קצת יותר , אתמול בערב , ישב במיטה וקרא ספר , וכשבאתי לומר לו לילה טוב , הוא פתאום אומר שרטוב לו , הוא קם , ואני מגלה שעשה פיפי במיטה בעודו ער והקטע שהוא אפילו לא הרגיש.
שאלתי אותו אם כואב/שורף לו כשהוא עושה פיפי, אמר שלא.
האם יכולה להיות בעיה פיזיולוגית שמתאימה למקרה ?
אגב, הוא נגמל מחיתולים תוך יומיים בגיל 3 בערך (לא היה שת"פ מצד הגן שלמד בו) וגמול בלילה כמה שבועות בודדים לאחר מכן . מעולם לא הרטיב בלילה למעט פעם-פעמיים שהיה מאד מקורר.

שאלה. ביתי גדלה ללא חיתולים. מגיל חודשיים הפסיקה לעשות פיפי בלילה. בערך אחרי שאחותה נולדה (גיל שנה ו10 חודשים) חזרה לעשות פיפי בלילה. היום היא כבר עוד מעט בת 5. קמה כל בוקר יבשה. אבל אנחנו דואגים כל לילה להרים אותה מהמיטה ולעשות פיפי בסיר. מוכרחה לציין שהיא לא ממש מתעוררת אך עושה פיפי. אם אנחנו לא נעיר אותה לפיפי סיכוי גדול שהיא תקום רטובה. אנחנו רוצים להפסיק עם הסיפור הזה. עצה? תובנה? אשמח לשמוע.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זקוקה להצעות לגמילת לילה לידה בת תשע. תודה

מיכל יקרה
האם בתך בת העשר רוצה להיות יבשה?
אם כן. יש סיכוי סבר שטיפול בשיטת פאולה יהיה יעיל מאד
זה מתקשר גם למה שנושמת סיפרה
כי יש קשר בין כל הפתחים בגוף
ונשימת פה גם מאותתת שיציבה משובשת......ומכאן גם הסוגר
גם אם המקרה שלכם שונה לחלוטין
שיטת פאולה יכולה להיות יופי של פתרון
לא הרבה מטפלות בשיטה יודעות לעבוד עם ילדים.... חשוב למצוא כזו באיזור מגוריכם
אני מטפלת מנוסה בשיטה ועובדת גם עם ילדים
אני גרה בתל אביב.... אם זה מתאים לך את מוזמנת להתקשר ל 03-5289717
בהצלחה בכל מקרה

אני ממליצה לקרוא את הסיפור של נושמת, ממש מעניין.

ולסיפור שלי:בני בן חמש הרטיב כל לילה, אני ניסיתי לבדוק רגישות למזונות ע"י המנעות, אז בהתחלה הורדנו לחלוטין מוצרי חלב מהתפריט, זה עזר לתקופה, הוא היה מתעורר בלילה והולך לשירותים, לאחר זמן מה הוא חזר להרטיב.
המשכנו עם ההמנעות מחלב והורדנו גם מוצרי גלוטן , תוך מספר ימים הוא חדל להרטיב בלילה, וגם לא מתעורר כדי ללכת לשירותים.
נראה מה יהיה בהמשך...
זהו בינתיים,

מה ניסיתם כבר?

מחזירה את הדף הזה בתקווה לקבל עצות לטיפול בילדה בת 10 שמרטיבה בלילה. כמעט כל לילה. עד שהתייאשנו ושמנו חיתול. היא לא מתביישבת בזה, אבל מרגישה שיש לה בעיה. עשינו בדיקות פיזיולוגית ונשללה אפשרות אורגנית. בתודה מראש.

היי גילית.
בעיקרון למדתי לבד, שכן קודם נשמתי רק דרך הפה אז כל מה שהייתי צריכה זה להתחיל לסגור אותו
בהתחלה הלכתי לשיעורי יוגה, זה היה רעיון מצוין לנשימה, אבל לא הצלחתי להתמיד בה (אולי אני עוד אחזור).
ניסיתי ללמוד להקשיב לעצמי ולראות לבד מה גורם לי לנשום נכון - ואז שמתי לב שכשאני בפעילות ספורטיבית מאומצת אני סוגרת את הפה באופן טבעי. ממלאת את כל האויר שנכנס לי לריאות דרף האף, וזה מרגיש טוב. אז התחלתי לעשות יותר הליכות מהירות+ריצות.
מה שהשתנה אצלי זו בעיקר תשומת הלב לדברים הקטנים שאני עושה מבלי משים בשגרת היומיום. המודעות הזו משנה את כל ההתנהלות שלי. אני במיוחד אוהבת לשבת באוטובוס ולחפש אנשים שנמצאים רוב הזמן עם פה פתוח מסתבר שהם מעטים! החיפוש המשעשע הזה אחרי אנשים כאלה מזכיר לי כל הזמן שאני צריכה לסגור את הפה.

אשמח לשמוע על רעיונות נוספים שיכולים לסייע לנשום נכון.
<החלפתי את הכינוי שלי ל"נושמת", רק לעניין זה>

מה שסיפרת מעניין מאוד, איך למדת לנשום מחדש? לבד? או בשיטה מסויימת?

אנונאימא, אצלי היה מדובר רק בהרטבת לילה. בשעות האלה המוח שלי סופסוף נח ולא הייתי בשליטה. אצלכם מדובר גם על הרטבה ביום?

_וואו!
במקרה שלנו זה מתאים בול!_
לא חשבתי שבכזו מהירות מישהו יגיב אני אשמח אם תשתפי בהמשך האם זה משתפר בעקבות טיפול בבעיות הנשימה.
בהצלחה רבה, אם יש לך או למישהי אחרת שאלות נוספות - בכיף גדול!

אצלך היה מדובר גם על הרטבה ביום?

וואו!
במקרה שלנו זה מתאים בול!

אני מעתיקה מה שרשמתי ב ילד גמול חוזר להרטיב. חשוב לי שזה יגיע לכמה שיותר אנשים (אולי כדאי לאחד בין הדפים? שניהם לא עמוסי מידע והמטרה הסופית שלהם זהה- לגמול מהרטבה)

הרטבת לילה - האם אתם נושמים נכון?
אני ממש שמחה שנתקלתי בדף הזה. אם יש כאן מישהו אחד שמה שאני אכתוב יעזור לו, אני אהיה המאושרת באדם.
גם לי היו בעיות הרטבה רבות. נגמלתי מאוחר יחסית, והדבר חזר לי שוב בחטיבת הביניים, הפסיק וחזר בצבא.
מה לא ניסיתי?
שיטת פעמונית (גם בגיל 12, גם בגיל 20), תרגילים לחיזוק רצפת האגן, התאפקויות, עצירת שתן, מינרין ונוביטרופן (שאותם לקחתי בתקופות קריטיות בלבד) הייתי אצל מספר רופאים, פרופסורים, מומחים בלתי מעורערים בתחום. לא מזלזלת חלילה, אבל אף אחד מהם לא מצא פתרון וסחבתי איתי שנים את הבעיה הכל כך מביכה ומעיקה הזו. התחלתי לחשוב שיש לי בעיות פסיכולוגיות עמוקות, זה מה שהציעו הרופאים, בעיקר הצבאיים. נפלתי למקומות די קשים בגלל זה.
לאחרונה, דקה לפני שהתייאשתי מעצמי לגמרי, אחרי שנים של אי הטבה במצבי, הלכתי לרופאה מקסימה! בכלל לא מהתחום הזה, אבל נשמה טובה ששמעתי המלצה עליה. ניסיתי כיוון אחר לגמרי. 10 שניות מרגע שנכנסתי למרפאה וסיפרתי לה מדוע הגעתי אליה, אותה רופאה הסתכלה עליי ואמרה: אין פלא שכל החיים שלך הרטבת, תסתכלי איך את נושמת!
אז איך אני נושמת? אני נושמת מהפה. הפה שלי כמעט תמיד היה פתוח. מסתבר, שאחרי שנים שהתרגלתי לנשום ככה, לא חשבתי שזה לא בסדר. אז זה לא בסדר. לא מגיע לי מספיק חמצן למוח, אני נמצאת במצב של עייפות תמידית, ובסוף של יום, כשאני סופסוף ישנה, אני כל כך עייפה שאני אפילו לא מתעוררת.
אז הגילוי הזה הוא חדש, ואני כרגע בכלל מטפלת בבעיות הנשימה שלי, לומדת לנשום נכון, מהאף. גם הומלץ לי לישון מעט בצהריים כדי להקל על העומס שהמוח חווה מדי יום.
אני עדיין לא במצב 100% יבש, כי זה חדש, אבל יש שינוי בולט ביותר לעומת מה שעברתי כל ה10-15 שנים אחרונות.

אז הורים יקרים, בבקשה, לפני שאתם רצים ונלחצים, נסו לבדוק אם הילדים שלכם נושמים כמו שצריך. האם הפה שלהם בד"כ פתוח? האם הם לא נושמים מהאף?

זה מדהים כמה שהפתרון היה פשוט. אם הייתי יודעת את זה קודם, כל השנים האלו היו נראות אחרת.

אני לא אומרת שזה יתפוס אצל כולכם, אולי אצל חלק קטן, אבל תדעו שלפעמים הבעיה היא משהו שיושב לכם מתחת לאף ואפילו לא קישרתם בינה לבין בעית ההרטבה, כמו שהיה אצלי!
אני לא טובה בשמות, שכחתי לגמרי את שם הרופאה (זה שם שאסור לשכוח!), אבל אני אמצא אותו ואכתוב מה שמה. ברגע שהיא אמרה את זה כמעט ובכיתי מאושר. פשוט הרגשתי (ולימים זה התווכח כנכון) ששם היה מקור כל הבעיות שלי...

שתהיו בריאים ויבשים ואל תתנו לאנשים זרים שלא באמת מכירים אתכם לתייג אתכם, להגיד לכם שאין מה לעשות ותצטרכו לקחת כדורים כל החיים, או טיפולים פסיכולוגיים. אתם כנראה בסדר גמור.

אם כי עדיין אין לי מה לספר - תוך חיפוש פתרון לבת 5 שהיתה יבשה לגמרי מגיל שנתיים והחלה פתאום להרטיב בלילה - אני קודם כל מודה לכולכם על השיתוף הנפלא והמועיל. לפי כל מה שקראנו בדף הזה, שיטת פאולה, תרופת-הדמה (תה צמחים), וההפוך על הפוך נשמעים לי הכי טוב. בע"ה נעדכן מה עבד!

אני לא בעד משטר שתיה ואוכל
וזאת מכיון שכך מקטינים את יכולת התכולה של השלפוחית
כששנת הלילה בעצם דורשת את הגדלת היכולת הזו
וזה קורהדווקא על ידי שתיה מרובה
וכן ,גם אצלנו,
כל הרעיון בכלל ולאו דווקא של הזמזם הוא לחזק במח את הזהוי של השלפוחית והפעלת מנגנון הכלה ארוכה, (מנגנון שאחראי על יובש לילי)
למרות שינה עמוקה מידי בדרך כלל,
ובפשטות לשפר את הקשר בין המח לשלפוחית ולסוגר

טיפ מחברה שהתחילה עם הזמזם (שממש לא נראה לי כמתאים לנו)- היא אמרה שכחלק מהטיפול צריך להפסיק לשתות ולאכול כשעה לפני השינה, ובזמן הזה לדאוג להגיע כ- 3 פעמים לשירותים


ממה שקראתי ושמעתי, זה ממש הפוך על הפוך.
כל הרעיון של הזמזם זה ליצור או לחזק בתודעת הילד הישן את הקשר בין הצורך להשתין לבין התאפקות או התעוררות (כי אם יש הרטבה בגיל 5 כנראה שהקשר הזה לא חזק באופן טבעי). ככל שיש יותר צורך להשתין, כך יש יותר הזדמנויות לקשר להיווצר / להתחזק.

מילא,
העיקר עבר
יעלי ,ראיתי שוב את מה שכתבה כאן מי
לי זה נשמע ממש מדליק
זהו מעשה סימלי שאומר ראיתי אותך, קיבלתי את המסר
אבל היא מנוסה ממני בשיטת הלהיפך וזה נשמע נכון
הייתי מנסה

לא הצלחתי להעביר הכל,
זה הגולם נו.....
מנסה שוב

מעבירה את הדיון שהיה בדף הבית שלי
לטובת הקהילה
לגבי הרטבת לילה אצל בת 5

יעלי אם היא מגלה התנגדות אז אל תתעסקי עם זה בכלל (לדעתי כמובן)
פשוט הניחי לזה לחלוטין עד שאולי זה פשוט יפסק(וזה יכול עדיין לקרות בגילה)
או תחליטו במשותף שכדאי לטפל בזה
זמזם יכול לעבוד אבל
זה בעיקר עבודה שלך כי אפייני שיש שינה כבדה והילד לא שומע בכלל
ואז החוויה לא נעימה, יש כאן מין כפיה על הישנה לקום,
להתעורר, וכו,
אבל בשילוב עם פאולה או פאולה לבד, זה יכול לעבוד
בתנאי שכולם רוצים לטפל בזה, בעיקר היא
מקווה שיעבור לבד.
הבנתי שהיא מרטיבה משנית(כלומר כבר נגמלה ואז עם לידת אחיה החלה להרטיב),
ואומרים וגם מנסיוני זו גמילה קלה יותר כשמטפלים (-:

האמת שאין לי מספיק הכרות עם השיטה- בגדול היא מגלה התנגדות לטיפול בנושא, לכן כרגע אני מרפה- אני לא יודעת אם זה נכון אבל זה מה שמרגיש לי כרגע...על אף שהיום קיבלתי טיפ מחברה שהתחילה עם הזמזם (שממש לא נראה לי כמתאים לנו)- היא אמרה שכחלק מהטיפול צריך להפסיק לשתות ולאכול כשעה לפני השינה, ובזמן הזה לדאוג להגיע כ- 3 פעמים לשירותים. היום הצעתי לבת שלי את האופציה, היא לא התרשמה במיוחד, אבל הצלחתי לשכנע אותה להגיע פעמיים לשירותים- עכשיו נראה...

יעלי ,
שיטת פאולה מאוד עוזרת לפתור את הבעיה של הרטבת לילה,
יש לי ניסיון רב בעבודה עם ילדים צעירים דרך משחק בתרגילי השיטה
וכמובן הצלחה
ראיתי שכתבו לך שגיל חמש עדיין לא נחשב כגיל בעייתי
זה אולי נכון במקרים מסויימים אבל אם הילדה רוצה להפסיק להרטיב זה בסדר וזה גם חוויה נחמדה עבורה

מ-י באמת מדליק
פרדוקס מעניין

נשמע מדליק. אני אוהבת "הפוך על הפוך".
אבל למה זה להקשיב לתקשורת? בעצם לא ידענו מה היתה התקשורת, מה היתה הבעיה.
אלא אם כן זה היה חסרון של תשומת לב, ואת זה אכן מספקים ככה.

לא קראתי את כל הדף
בכל זאת רוצה לכתוב כאן על שיטה מפתיעה
שמתאימה לילדים שכבר נגמלו וחוזרים להרטיב:

מודיעים לילד שזה בסדר גמור שהוא מרטיב
אמנם כידוע לו יום אחד הוא כבר לא יעשה את זה
כמו שאבא ואמא לא מרטיבים וכו' אבל גם אנחנו כשהיינו ילדים - הרטבנו לא פעם ולא פעמיים
אבל בינתיים זה בסדר גמור ואין עם זה שום בעיה
לא רק שאין עם זה שום בעיה, מרוב שזה בסדר החלטתם שמעכשיו בכל פעם שהוא מרטיב הוא מקבל פרס
(זו לא טעות, בכל פעם שכן מרטיב, כן מקבל פרס)
עושים הו הא גדול
מכינים רשימת פרסים יחד עם הילד (צריך להיות בסדרי גודל כאלה שזה בסדר, לא פליימוביל במאתיים שקל על כל הרטבה)
קונים את הפרסים ויש שקית פרסים מיוחדת לצורך הענין שמורה במקום ידוע
וזהו.
בדרך כלל מספיק פרס אחד וזה עובר.

הסברים אני לא יכולה לתת ממש מלומדים, בעקרון זאת השיטה הפרדוקסלית והנחת היסוד היא שילד שכבר נגמל ומתחיל להרטיב עושה את זה כאקט תקשורתי עם ההורים, וכשאנחנו נותנים לו פרס אנחנו מקשיבים לו ומקבלים אותו ועונים על הצורך הזה בתקשורת, כך שהוא כבר לא "צריך" להרטיב. או משהו כזה.

ובקשר לזה,
כל השיטות ה"טכניות" להעיר, לשים על הסיר, לא לתת לשתות וכו'
מטפלות בענין כאילו זה בעיה טכנית
ואני חושבת שזו אנרגיה מיותרת
בעיקר ילד שכבר נגמל
הוכיח שאין שום בעיה טכנית
זה כאילו אנחנו לא שומעים את מה שהוא אומר
מסרבים בתוקף להקשיב ומתעקשים שהבעיה היא שהוא "לא מתעורר" או משהו כזה. זה פספוס רציני של הענין.

לפני מספר ימים קרה הנס - הבת שלי הפסיקה להרטיב בלילה!
אז איך קרה הפלא? הנה כך:
לפני שנה, כשהיתה בת 4, החלטתי שהגיע הזמן להוריד חיתול.
במקביל הסברתי בקצרה שזהו, צריך להתחיל לעשות פיפי בשירותים או בסיר, אבל לא במיטה.
בניגוד לאחיה, אצלו הורדתי את החיתול פשוט אחרי שכמה לילות הוא קם עם חיתול יבש (ומאז לא הרטיב יותר), אצלה החיתול תמיד, כל בוקר, היה מלא וספוג בפיפי.
בכל זאת החלטתי שלא כדאי לחכות. היתה לי תחושה שאם אחכה יותר מדי יהיה לה קשה יותר להפסיק.
הכנתי את עצמי לתקופה של הרטבות וכביסות, לא חשבתי שזה ייקח שנה!
בהתחלה היו 3-4 הרטבות בלילה, בלי להגזים. כל בוקר נערם ליד הדלת פשוט הר של מצעים רטובים.
בהמשך כבר לא החלפתי מצעים. הייתי פורשת על הכתם הרטוב איזה בד, בהתאם לכמות הנוזלים, מחליפה לה מכנסיים והופכת את השמיכה לצד השני, ובהמשך הלילה מצד קדמי לאחורי וככה כל מיני וריאציות של היפוך (מדובר בחורף, בשמיכת פוך עבה, שכל בוקר בילתה בשמש כדי לייבש אותה מהפיפי).
ברוב המקרים היא לא הרגישה את הפיפי ולא התעוררה בגללו.
בשלב הבא התחלתי להעיר אותה לפשפושים.
הייתי מביאה סיר, מניחה אותו על הסדין ומושיבה אותה עליו.
אם תפסתי אותה בזמן, אז בלילה עם 2-3 פשפושים היא היתה קמה יבשה בבוקר.
אבל בדרך כלל הייתי מפספסת לפחות פעם אחת.
ועדיין היו מקרים שהייתי מעירה אותה 3 פעמים לפיפי ובבוקר המיטה היתה מוצפת!
פעם אחת אני זוכרת במיוחד - רבע שעה אחרי שהערתי אותה לפשפוש המיטה היתה רטובה.
כל העסק היה ממש מתסכל, אבל התעקשתי לא להחזיר חיתול.
מדי פעם העליתי את הנושא, בעדינות, והיא היתה אומרת שהיא לא מרגישה שהיא צריכה.
מצד שני היא לא היתה ממש אומללה מזה.
וככה זה המשיך. כל פעם ראיתי התקדמות ממש קטנה.
נניח, לילה אחד היא התעוררה וקראה לי שהיא צריכה פיפי.
או שהיא היתה מתנועעת בחוסר נוחות במיטה, עד שהבנתי שזה מעין איתות (אני ישנה איתם בחדר).
לאט לאט מספר הפשפושים ירד, עד שהגענו לפעם אחת בהתחלת הלילה.
לפני חודשיים בערך הפסקתי להעיר אותה לפיפי והנחתי לה להרטיב.
הייתי מחליפה לה וזהו. בלי שום הערה. כך זה נמשך ונמשך עד שהנה - זה פשוט פסק.
היא התחילה לקום לבדה לפיפי ולחזור מיד למיטה.
אנחנו בערך ביום היבש החמישי. נראה לי שזהו זה. היא לא חוזרת להרטיב.
איזו שמחה. פשוט כיף.
לדעתי ילד לא דומה לילד, וכל אחד מרטיב מסיבות אחרות.
אצל הבת שלי, לדעתי השלפוחית היתה קטנה יותר (היא קמה להשתין בלילה, אחיה לא קם בכלל), וגם נראה לי שמשהו הבשיל רק עכשיו בכל מערכת השתן. כאילו שפתאום היא מקבלת איתות בלילה שהשלפוחית מלאה, ויכולה להיענות לו.
אם נוסיף לזה שינה מאוד עמוקה בשעות הראשונות - הנה אולי ההסבר.
מקווה שהסיפור יעזור למישהו, יתן איזו זווית שאולי תעזור.

עשב השדה, תוכלי לפרט? האם אפשר לעבוד בשיטת פאולה עם ילד בן כמעט 5?

שיטת פאולה
אצל ילדים שמבקשים להגמל
שווה לנסות

גדלה בלי חיתולים, בגיל תשעה חוד' כבר זחלה לסיר, הפיספוסים התאדו לאט עד גיל שנתיים וחצי בערך (אם זכרוני אינו מטעני..)
בלילה כמעט תמיד התפספסנו, היו תקופות (אפילו של כמה חודשים) שלא ואחכ' זה חזר ולכן העדפנו לקחת לשירותים שעה אחרי ההירדמות מה ששמר על המשך לילה יבש.
לקראת גיל 5 כבר תהינו מה יהיה ההמשך אבל העדפנו לחכות ולראות.
לילה אחד (בגיל 5 ושלושה חוד' בערך) בכתה והתעצבנה בזמן שלקחנו לשרותים ובבוקר הודיעה שהיא לא רוצה יותר שניקח אותה ואם יהיה לה היא תקום לעשות- וכך היה!!
מאז היא מקפידה להתרוקן לפני השינה ואם יש לה בלילה היא קמה לעשות בשירותים.
אני כל כך שמחה שלא התערבתי ולא ניסיתי לטפל בכל מני שיטות, אלא נתתי לה לקחת את האחריות על זה כשהיא החליטה שהיא בשלה לכך.
האמת שבדיעבד בהרבה תחומים תופעות מסוימות פשוט נעלמו באותה הדרך...

חיזוק לא חיזור

עושים תרגילי חיזור לשרירים הטבעתיים ביחוד מתמקדים בשרירים ששולטים על מערכת השתן אבל לא רק, גם תרגילי עיניים, פה, ידיים
יש ספר של פאולה גרבורג שמסביר איך לעשות את התרגילים לבד אבל אנחנו הלכנו ממש לטיפול דרך קופ"ח באחד הסניפים של רפואה משלימה וזה הוכיח את עצמו.

מה עושים בשיטת פאולה?

שיטת פאולה
לא כמו ולא כאילו פשוט השיטה עצמה
ילדה בת 8 ששום דבר לא עזר לה כולל טיפול תרופתי פעמוניות ויעוץ פסיכולוגי התחילה לתרגל ותוך חודשיים היתה יבשה לגמרי.

אופי ירוקה - ברכות על ראשך! @}
לא שאנחנו סובלים כרגע מבעייה כזאת אבל טוב לדעת ואולי זה יצליח גם עם דברים אחרים. תודה.

חייבת לשתף: בני נגמל מהרטבת לילה.(אחרי הרבה שנים) וזה הודות לתרופת הקסם. והדבר הגדול הוא שאפילו לא נתנו אותה אלא רק סיפרנו לו עליה ואמרנו לו שנראה לנו שהגיע הזמן לתת לו תרופה שגורמת לו לא לעשות פיפי בלילה במיטה. הילד רק שמע על האפשרות שהוא יצטרך לקחת תרופה שהוא הפסיק להרטיב . גדול לא?
אז תודה על הרעיון הגדול

אה ואני דרך אגב נתתי לה במסווה של תרופה לפיפי תרופה מעודדת תיאבון מצמחים סיניים וכם הרגתי שתי ציפורים במכה.חחח

ח'ברה עצרו הכל!! תרופת הפלא שמועברת מאם לבת (טוב נו אולי רק מהגננת של חברה לחברה ואלי)
הבת שלי עוד מעט בת חמש וכשנולדה אחותה הייתה גמולה לחלוטין, גם בלילה וזה היה בגיל שנתיים וחצי.
אבל כאשר נולדה אורין היא חזרה להרטיב ובגדול ומה שלא עשינו עלה בתוהו - מרוח טובה, להתעלמות, לחיזוקים חיוביים, לטבלת יאוש עם שמשות מחייכות עד לתסכול בלתי מתפשר.
בשלב מסויים גם אחותה החלה להגמל ומכיוון שהן ישנות יחד כבר לא טרחנו לבדוק לעומק מי המרטיבה התורנית, אבל היה לנו ברור שהיא הייתה אחראית למירב הסדינים הרטובים ולו רק משום הריח. טוב מה אני מקשקשת כל כך הרבה - הפואנטה!טררם...
חברה שלי סיפרה לי שהבת שלה (חמש וחצי) לא הצליחה במשימה גם היא והיא קיבלה עצה קסומה מהגננת כאמור, לא לגמרי פוליטיקלי קורקט, אבל עובד כמו קסם - בקיצור היא הכינה תה צמחים מרוכז, תיבלה בעוד כמה תוספות לטעם לא משהו (שמזכיר תרופה) ומילאה בקבוקון קטן. לילדה היא סיפרה שמדובר בתרופה לחיזוק שרירי הפיפי ומאז בקפדנות (של הילדה יותר מאשר שלה) היא נותנת לה כפית כל יום לפני השינה, ואם היא מתעקשת (מרוב התלהבות) אז מקסימום שתיים. ותשמעו זה עוזר. מה היה לי להפסיד( חוץ מקצת אמינות)? ניסיתי וגם אצלי אותו הדבר - הילדה לא רק שדורשת את התרופה שלה כל ערב, היא אפילו זכרה לקחת אותה איתה כשהלכה לישון אצל סבתא. ביום הראשון היא טענה אחרי לקיחת התרופה שלא יוצא לה פיפי כשהלכה לעשות לפני השינה ואמרתי לה שאם זה לא יוצא אז לא טוב, אולי כדאי שנפחית את הכמות, מה שגרם לה לחזור בריצה לשירותים ולשחרר. והחל מיום זה ואילך בא לציון גואל, אחרי שבועיים התרופה נשכחה ומאז טפו טפו טפו עברו כמעט חודשיים יבשים ונעימים לכולם.
ועכשיו למי שיש עוד כוח - אשתפך קצת על למה זה עובד לדעתי.
בגיל כזה, ובמיוחד לילדה פרפקציוניסטית כמו שלי (כשנגמלה בגיל שנתיים וקצת וברח לה פעם אחת היינו צריכים שמיניות באוויר לגרום לה לא להתייאש אחרי נסיון אחד, וזו רק דוגמא רלוונטית אחת), אבדה בשלב זה האמונה בעצמה שהיא אכן יכולה ולכן היא כבר ויתרה מראש על העניין (מה שהלחיץ אותי מאוד עקב היותי מרטיבה עד גיל 15 רחמנא ליצלן, ובטח לא עזרתי לה עם הלחץ שלי למרות שניסיתי שלא יבוא לידי ביטוי). באה התרופה ובעצם אמרה לה - "ילדה יקרה זה לא את שבורח לה אלא השרירים שלך לא מספיק חזקים ולכן זה בכלל לא תלוי בך ולא בשליטתך, ממש כמו כשאת חולה וצריך תרופה כדי לעזור לגוף להתחזק" וכך היא כבר לא הרגישה את כובד הכשלון על כתפיה ויכלה להיתלות בפתרון החיצוני. צריך כמובן להאמין בכל הלב שאכן התרופה היא תרופה אמיתית ולא סתם איזה תה, וכמובן כל אחד יודע שהאמונה כוחה רב - היא סעצמה מספיקה כדי להכניס את כוחות הריפוי לתוך הבקבוק התמים ואת טוהר המים לכוס שתיה רגילה, מתוך האמונה שאילו מים חיים.
אז זהו משפחות יקרות נסו, עלו והצליחו וספרו לי איך היה. שנה טובה לכווולם!

גם אני ציפיתי למצוא רעיונות ברוח הטבע...
מה בהומיאופתיה עזר?
באיזה גיל מפסיקים להרטיב בלילה בד"כ?
האם כדאי להתערב?
על מה זה מעיד?
זה מפריע לה... קצת... יום אחד חברה הזמינה אותה לישון, והיא חששה שיצא לה בלילה...

הבת שלי כבר מעל 12 ועדיין מידי פעם בורח לה
חדשה,
כתבתי לפני כמה ימים על טיפול בהיפנוזה שעזר מאד ופתר את הבעי לאחר מס' מפגשים.
לא רוצה להלאות, זה נמצא בדף גמילה מחיתולים בגיל מאוחר.

טוב, לא יודעת אם זה הדף המתאים ... אצלינו יש קושי מסויים, ואולי זה רק קושי שלי. הקטנה לא בדיוק גדלה בלי חיתולים, אבל גם לא בדיוק עם:-O
המצב היה שהיא מסתובבת ערומה(כך היא העדיפה אבל בכל מקרה בלי חיתול) אם היא עשתה את צרכיה, פשוט מנקים ולפעמים היא השתמשה בסיר או שירותים.
אני מוצאת שהמצב הנוכחי קשה לי
מצד אחד היא מסרבת ללבוש חיתול(יש לנו גם ח"פ וגם ר"פ) , מצד שני היא לא תמיד משתמשת בשירותים או בסיר.
נראה שאם היא עושה פיפי בבגדים היא לא"שמה לב". אבל כשהיא ערומה ,היא הולכת לשירותים.
מצד שני מחוץ לבית לרב היא לבושה.
למישהו יש רעיון?ניסיתי חודש לתת לה לצאת מהבית בלי חיתול כדי שתלמד לבקש לעשות את צרכיה גם בבגדים, אבל עכשיו זה כבר מתחיל להיות גדול עלי.

תודה, ינוסה!

בני (בן 4) מטופל בהצלחה רבה בהומיאופתיה קלאסית מזה חודש.
החיים נראים אחרת לגמרי.

נכנסתי לדף בהתלהבות מרובה, מצפה למצוא פתרונות חדשים להרטבת הלילה של בת החמש פלוס פלוס שלנו, והנה אני מוצאת מישהי/ו עם אותו החיפוש. אשמח מאוד מאוד אם אכן תקבל/י- נקבל תשובות. בהצלחה!

שלום
האם מישהו מכיר טיפול טבעי בנושא של הרטבת לילה לילדים?
לא פעמונית או כל שיטה מסוג זה, יותר לכיוון של שיטת פאולה או טיפול טבעי אחר?

קראתי בספר ריפוי טיבעי לילדים , שמצב של הרטבה מתפרש ברמה הנפשית כחוסר יכולת/רצון לקחת אחריות
זו אבחנה מעניינת , כמו כל האנקדוטות של לואיז היי ...
אבל מה באמת אפשר לעשות עם הידיעה הזו-אין לי מושג!

הערסית מהשכונה

אצלנו הבעיה נפתרה באמצעות שיטת פאולה, צריך להקפיד על תרגול יומיומי אבל מאז שהתחלנו הלילות יבשים

התייעצתי לאחרונה עם ד"ר קושניר שהוא מומחה להרטבה
חייבת לומר שאותו קושניר "מככב" שלא בטובתו בכמה סיפורי אימה של הורים ששמעתי, בין היתר על המלצה שלו לעשות חוקן כפוי לילדה שסובלת מעצירות.
הוא אכן נחשב מומחה, אבל זה כנראה בגלל שאין הרבה מומחים לנושא הזה...

לבת שלי בת השמונה "בורח" פיפי באמצע היום. היא אומרת שכל חמש, עשר דקות יש לה פיפי והיא לא יכולה לבלות כל הזמן בשירותים. אז היא מתאפקת ואז זה בורח. בלילה כמעט ואינה מרטיבה. יש למישהו עיצה בעניין.
אם זה נמשך לאורך זמן, כדאי לבדוק אם אין לה דלקת.

אולי היא התקררה ? האם יש מצב שהיא יושבת (אולי ישבה) על הרצפה הקרה??
אם זו הסיבה זה יקח זמן אבל יעבור.

לבת שלי בת השמונה "בורח" פיפי באמצע היום. היא אומרת שכל חמש, עשר דקות יש לה פיפי והיא לא יכולה לבלות כל הזמן בשירותים. אז היא מתאפקת ואז זה בורח. בלילה כמעט ואינה מרטיבה. יש למישהו עיצה בעניין.

משעה שש בערב ללכת לשירותים כל רבע שעה בערך, והכי חשוב לפני השינה....
אצלנו יש לילדה (6.8 ש') גם קשיים להירדם בלילה ולכן לעתים בעשר וחצי - אחת עשרה בלילה, היא עוד ערה
ואני שוב שולחת אותה לשירותים.
הבת שלי לא ישנה הרבה שעות ולכן השינה שלה מאוד חזקה ואז קורה שהיא לא מצליחה להתעורר ואז מרטיבה.

היי, חיפשתי אתר לקבל עצות וכנראה שאני אתחיל לתת, בני בן ה-5.4 עדיין מרטיב כל... לילה במיטה, מאוד קשה לנו עם זה במיוחד שאח שלו בן 4 קם כל בוקר יבש ודואג להשתחצן בזה, הלכנו לרופא פרטי המטפל בזו הבעיה,1000 ש"ח - לא נורא,אז קיבלנו כמה עצות-
1,הוא נתן לנו מכשיר בשם פיפימון מעין רצועת פלסטיק קטנה עם חיישנים המחוברים לפעמון ובזמן מגע עם מים/פיפי הפעמון מצפצף הרעיון שהילד יישמע יעצור את עצמו, כמובן יתעורר וייסיים את הפיפי באסלה, באמת כך היה בהתחלה הילד אפילו התלהב מהפעמון וראינו ימים יבשים, כבר האור בקצה המנהרה הדהד,אך כנראה כשהגוף התרגל לרעיון הכול חזר לנקודת ההתחלה

1. יש לכווץ את העיננים חזק למשך 3 שניות ולפתוח בכול יום לעשות תרגילים אלו, בתק' הראשונה 20 ביום אח"כ 50 ביום והיום בערך 3 חוד' מתחילת הטיפול 100 ביום, לטענת הרופאהעין מורכבת משריר טבעתי וכך גם באיבר מין כאילו אנחנו עובדים על אותו שריר.

3 כיווצים של הטוסיק-כאילו הוא עוצר את הפיפי רק על יבש, וזה לפני שהולכים לישון התחלנו עם 10 ביום היום אנחנו על 30 לפני השינה.
4, לעשות רק פיפי בהפסקות, אין מצב של השתנה מלאה, לעצור את הפיפי ל2-3 שניות ולהמשיך, הרעיון שהוא צריך לשתות והרבה.

בהצלחה לכולם אני אחרי הכול ומיואשת, אולי אצלכם זה כן יעבוד, ב-ה-צ-ל-ח-ה!!!

שלום,
בני בן 4 וחצי וכל לילה מרטיב את המיטה שלו מפיפי!
במשך היום הוא שולט בצרכיו אך לפעמים מתאפק והולך לשירותים ברגע האחרון.
אני שמה לב שיש לו הרבה יותר פעמים הליכה לשירותים מאשר ילדים אחרים בני גילו.
מה עושים במצב זה?
תודה.

האם זה נכון להשאיר אותו במצב כזה עם סבתו ולקחת חופש שנתי להורים לשבוע ימים?
מה לעשות איך לפעול בנושא וטפל בו?
תודה.

בני בן 4 וחצי, גמול מגיל שנתיים ו 4 חודשים. כבר יותר משנה שהוא מרטיב במשך היום. מה שנקרא "מטפטף". הוא עסוק בפעילות מסויימת ולא זוכר ללכת לשרותים. ניסינו הרבה שיטות: להזכיר לו ללכת כשהוא מתחיל "לרקוד", אבל הוא אומר שאין לו (ואחרי כמה דקות תאונה), להתעלם (לא עזר בכלל), שיטת פרסים, עונשים - כלום לא עוזר. בלילה הוא ישן תקופה מאוד קצרה בלי חיתול והחזרנו לו את החיתול כי מספר הלילות שבהם קם יבש היה ממש מועט. לרוב הוא פשוט לא שם לב וקם רטוב כולו (לא ממש הפריע לו.....). ניסינו להעיר מס' לילות וזה עבד לא רע רק שהבנתי שזה לא ממש תורם לגמילה ולא מלמד אותו כלום.... בגדול לא נראה לי שבעיית ההרטבה ביום וגם בלילה מפריעה לו.... מאוד היינו רוצים לטפל ולשמוע ממי שניסה, שיטות, עצות ורעיונות יתקבלו בברכה..... נ.ב: מהגן הוא בד"כ חוזר יבש מפיפי. לאחרונה גם התווספה בעיית קקי (לא ממש עושה הכל בתחתונים, אבל בורח לו "ההתחלה" של הקקי.....) אני מייחסת את זה להולדת אחיו התינוק (לפני כחודש)...אז לא נראה לי שזה ימשך הרבה, או שכן?.....

עוד לילה מוצלח, הזמזם זימזם רק ב 7 בבוקר ובני התעורר מייד, אמנם קצת נרטב אבל הוא מגיב , שנמשיך כך בתיקווה ללילות יבשים

הלילה זה קרה בני התעורר לבד מהזמזם ,התאפק, העיר אותנו והלך לשירותים עשינו חגיגה בלילה , שמחנו מאוד והוא היה גאה בעצמו שהיצליח להתעורר , נקווה שימשיך כך.

תודה

כן. חושבת שכדאי לעשות בליווי פסיכולוגי - כי אני לא יודעת אם מה שהתאים לילד שלי, מתאים גם לילד שלך.
דרך ה"מושלם" אפשר לעשות טיפול בהנחה גדולה אצל מישהו שמתמחה בתחום הזה.

כרמית תודה על התגובה , למה את מתכוונת בהנחייה להתנייה פסיכולוגית? אנחנו צריכים להגיד לו משהו חוץ מ"תתעורר כשתשמע את הזמזם"? האם להמשיך לנסות גם אם אין תגובה בכלל? בתקווה לתגובה מהירה

זמזם לא בא לבד. הוא בא עם הנחיה להתניה פסיכולוגית, לחידוש הקשר בין תחושת המלאות של שלפוחית השתן, לבין התעוררות וקימה לשירותים. זה גם לא עובד בלילה אחד.
בני עבר בגיל 5 וכמה חודשים, טיפול כזה, שעזר מאד - ותוך זמן קצר, אבל לא יום אחד. גם לאחר הטיפול (שהוגדר כ"שלם" לאחר חודש יבש), פה ושם היו לילות רטובים, אבל נדירים (לפני כן, הרטיב מדי לילה, הרטבה ראשונית), היו כמה מקרים של סהרוריות, שלדעתי נובעים מקימה לפיפי שלא הגיעה ליעדה - חלקם הסתיימו בפיפי לא ביעדו - אבל אלו מקרים בודדים בהחלט. למעשה, הילד יבש (עברה קצת יותר מחצי שנה מתחילת הטיפול).
היו פעמים שהזמזם צלצל והוא לא התעורר לבד - והיינו צריכים להעיר אותו. מכיוון שרק לו מותר לכבות את המכשיר (חלק מהרעיון בטיפול), בסופו של דבר, הוא התעורר. לא סימפתי, אבל יותר סימפתי (גם לילד) מאשר להרטיב בקביעות.

בני בן ה 6 וחודשיים מרטיב כל לילה (מעולם לא נגמל בלילה) פעמיים עד שלוש פעמים אנחנו שמים לו חיתול כשהוא נרדם בהסכמתו . ביומיים האחרונים ניסינו זמזם ששכנה נתנה לנו , בני התלהב מאוד אבל בלילה כשהזמזם זימזם כולנו התעוררנו אבל הוא לא וגם כשניסינו להעיר אותו לא הצלחנו .הוא מאוד רוצה להיגמל ואני יודעת (גם אני הרטבתי עד גיל 14) שככל שהגיל עולה זה יותר קשה מבחינה חברתית (לישון אצל חבר, מסיבת פיג'מות ...). מה עושים ?

גם הבן שלי בן 5 ומרטיב, בלילה וביום. אני מאמינה שזה קשור לבעיות רגשיות, ושזה יעבור מעצמו. זה עדיין נחשב גיל בו סביר להרטיב, לפי מה שאמרה לי הרופאה, אבל אפשר לברר אם הבעיה פיזיולוגית.
אני בשלב זה נוקטת בשיטת הסבלנות והאמונה שיסתדר..

לי יש בת בת חמש שעדיין מרטיבה.
טיטול מכל סוג שהוא אינו בא בחשבון . היא גמולה כבר מגיל שנתיים בערך.
וזה בא בתקופות. למשל,(אנחנו גרים בחו"ל), כשחזרנו מביקור בארץ, היא התחילה להרטיב בכל לילה לפחות פעם אחת, בלי קשר לכמה שתתה לפני השינה ואם עשתה פיפי לפני השינה. (לפני הנסיעה היו כבר חודשיים שלושה יבשים לגמרי).
ניסינו לא לדבר איתה,ניסינו כן לדבר איתה, שום דבר לא ממש עזר. רק הזמן ופירחי באך.
עכשיו זה כבר נירגע. יכולים להיות שבועיים יבשים, ופתאום לילה עם פיפי.
ברור מאוד שכשיש משהו שעיצבן אותה מאוד מאוד היא עושה פיפי במיטה בלילה. אם יש תקופה של שיגרה רגועה, גם הלילות רגועים ויבשים.

תודה על ההפניה.
ברור לי כי כפיה אינה נכונה ומבטאת חולשה שלי בהפעלת כוח על הילד.
בכל מקרה מ - pull- ups החלטתי לסגת, לנסות את הרעיונות לצחצוח שיניים, ולבדוק את ההמשך.

זה נשמע מזעזע למדי מה שאת מתארת. בטח ובטח שזה יכול להיות הסיבה להרטבה.

ציחצוח שיניים אפשר להנהיג באופן קבוע ואחראי מבלי לכפות.
צריך למזער את הקושי שלו בציחצוח. אפשר לשחק עם זה משחקים, לפתות לזה, ואפילו להבטיח פרס - הרבה יותר עדיף מכפייה. לצחצח שיניים ביחד עם הילד יכול לעשות חשק לילד.

תתנהגו כמו מבוגרים, תקבלו יחס כמו אל מבוגרים. תנתבו אותו בחוכמה לאן שאתם רוצים, אל תתעללו בו כדי שיגיע לשם. כפייה מעידה על חולשה גדולה של ההורים, על אוזלת ידם. על חוסר אמון בכוחם.
אם תרצו שיגיע לצחצוח שיניים בלי כפייה, יהיה כדאי לעזוב את זה לגמרי לשבוע שבועיים ואז להתחיל מחדש להרגיל אותו לזה ממקום אחר לגמרי.

כל כפייה שהילד חווה גורמת לו נזק. אם תכפו עליו ציחצוח שיניים, אז אולי יהיו לו שיניים בריאות אבל אישיות חולה.

תחושתי הפנימית לגבי ה - pull ups הינה לא להמשיך בניגוד לרצונו, מאחר וזה עלול לקבע בעיית הרטבה.

במקביל עברנו דירה, וגמלתי אותו מהנקות לילה, אולי גם כאן טמון כעס סמוי הבא לידי ביטוי.

חשוב לציין שהיו שבועות ארוכים של לילות יבשים.

אגב, הוא בן שנתיים ושלושה חודשים.

לפי דעתי תקופת ההרטבה בלילות החלה במקביל לצחצוח שיניים כפוי ובלתי נעים לילד.
נעשו נסיונות רבים בשיטות שונות לשכנע את הילד לצחצח שיניים וכאשר השיניים הקדמיות החלו להראות סימני רקבון החלטנו כי עדיף לכפות צחצוח מלכפות על הילד לשבת בכסא רופא השיניים.
נכון להיום כל ערב אני מחזיקה את בני בחוזקה ובעלי מבצע את צחצוח השיניים, הילד בוכה ונרגע מיד אחרי.

באם אכן זו הסיבה להרטבה האם יש עצה באופק ?

האם זה עלול לקבע בעיית הרטבה , במיוחד כשזה נעשה בניגוד לרצונו ?

אכן עלול לקבע בעיית הרטבה וליצור עוד כמה בעיות...

איך אומרים, עדיף בחוכמה מאשר בכוח...
מצטטת עבורך מה שכתבתי פעם בתחילת הדף:

_גם אצלינו מהרגע שהחיתול ירד - הוא ירד לגמרי.
אחרי שנה של לילות רטובים ויאוש, מה שעשינו, בעצתה של אורנה שפרון, היה להתחיל הלביש לו טיטול אחרי שהוא נרדם.
כמובן שהכנתי אותו והסברתי לו שזה מה שהולך להיות.
עכשו אני רק צריכה לזכור לעשות את זה בזמן: בין רבע שעה לשעה אחרי שהוא נרדם.
אחרי רבע שעה השינה כבר די עמוקה, בתנאי שהוא לא חולם - אז השינה פחות עמוקה.
בעיית החורף היא שהידיים שלי נורא קרות והוא מתעורר מזה כנראה, אז אני מחממת את הידיים לפני שאני נוגעת בו._

בהצלחה.

בני גמול יום משנה ועשרה חודשים, עבר תקופות מסויימות של לילות יבשים.
לאחרונה חזר להרטיב בלילות ולפיכך אנו שמים לו pull-ups, הוא מתנגד לכך, בוכה שהוא רוצה תחתונים, הסברתי את הסיבה לכך, ובכל זאת כל לילה פרוייקט ה pull-ups מתיש ומסובך.

האם כדאי להמשיך עם pull-ups, האם זה עלול לקבע בעיית הרטבה , במיוחד כשזה נעשה בניגוד לרצונו ?

אם הייתי מקבלת טיפול הומיאופתי בילדותי, מן הסתם הסיכוי שהייתי מקבלת סטירות היה הרבה יותר קטן...
חוצמזה שאני לא חושבת שהסיפור שלי נדיר. ילדים אחרים מרטיבים בגלל דפוסים אחרים של חוסר רגישות/הקשבה בינהם ובין הוריהם.
אני אמנם זכיתי להדגמה חיה לקיומו של הדפוס, אבל כמה אנשים סוחבים איתם אין סוף דפוסים מגבילים ללא ידיעתם?
ולגבי ההומאופטיה - אני לגמרי בעד,
טוב שאת מציינת, כי מההערה הקודמת שלך אפשר היה לחשוב שאין לדעתך שום טיפול טוב אחר להרטבה חוץ מהטיפול שלך.

ענת שן לוי, הסיפור שלך מצא חן בעיני .
אבל, את מתארת מקרה מיוחד ולא שכיח. נניח שהיית מקבלת טיפול הומאופטי בילדותך. האם זה היה פותר את הבעיה? סביר להניח שלא, כי הסטירות לא פסקו! כנ"ל גם כל טיפול אחר.
המקרה שחדשה מתארת הוא כאילו תופעה ללא הסבר (למיטב ידיעתה). במצב כזה, ניתן ורצוי לטפל.
ולגבי ההומאופטיה - אני לגמרי בעד, למקרה שלא כך הובן. השיטה עובדת על איזון הגוף וזה בדיוק מה שאני עושה, אך בשיטה שונה.
כל שיטה שלא מערבת את הילד באופן פעיל היא טובה לצורך כך.
אבל, אני נגד שיטות כמו הזמזמים למיניהם שגם משפילים את הילד וגם עזרתם מוטלת בספק.
השיטה לפיה אני עובדת (אסטרולוגיה סינית) וגם ההומאופטיה אינן מערבות את הילד ואז, אם לא עזרו, לפחות לא נגרם נזק נוסף.