זה לא "ניתן לילדים לשחק ואולי יצא מזה משהו" אקולוגי. זה, ניתן לילדים את חופש הבחירה וחופש הלימוד ואם ברצונם בכך (כי רצונו של אדם כבודו) בטוח יצא מזה משהו !

זה מתחיל מההנחה אשר הובעה על ידי אריסטוטלס לפני יותר מ-2000 שנה במבוא המפורסם שלו למטפיסיקה: "בני אדם הם סקרנים מטבעם". משמעות הדבר שאנשים לומדים כל הזמן, כחלק טבעי מהחיים. משמעותו היא גם שילדים ילמדו על ידי כך שהם מתחקים אחרי נטיותיהם הטבעיות -- גם הדברים הבסיסיים, בכך שהם עושים מה שברצונם לעשות עם זמנם, כל היום, כל יום. ללא כל קשר עם גילם, מהרגע שהם מחליטים, הם נאלצים לקחת אחריות על עצמם ולקבל את ההחלטות הקשות אשר יקבעו את מסלול חייהם.

בקשר לניסווים בבית ספר שהם מלכאותיים מאד ומיותרים אני בהחלט מסכים. צריך פשוט להתייחס לזה כהדגמה ולא כניסוי.

אבל, הבעיה בגישה הזאת של "למידת חקר" או איך שלא קוראים לה, היא שבשם העקרונות היפים מוותרים על לימוד הבסיס, ובלי הבסיס שזה בעצם השפה או כלי העבודה אין שום אפשרות להמשיך הלאה. ואותי בבית ספר בהחלט לימדו את חוקי ניוטון ומאוחר יותר גם לימדו את תורת היחסות והראו איך התאוריות המדעיות מתפתחות.

לא ברור לי איזו הצעה אלטרנטיבית עולה כאן ללימוד מדע חוץ מ"ניתן לילדים לשחק ואולי יצא מזה משהו", משהו בטוח יצא, אבל לימוד הבסיס המדעי לא.

שום דבר לא זורקים לפח סלעית. אבל כעיקרון נותנים לילדים לגלות את הדברים בעצמם. אין שום סיבה מדוע לשטוף להם את המוח עם התיאוריות "האבסולוטיות" שלנו ביחוד כאשר זה מה שמודגש וזה כל מה שמותר להם (סטיבן הוקינג למשל החזיק שנים ב [url=http://en.wikipedia.org/wiki/[po]Stephen]תיאוריה על התנהגות של חורים שחורים שלאחרונה הודה באי נכונותה.[/url] Hawking[/po]#[po]Losing an old bet[/po] הוא כל הזמן בודק את עצמו). הבה לא נלמד אותם דוגמות. הבה לא נדכא את סקרנותם. הבא ניתן להם ליהנות מחדוות הגילוי וחדוות היצירה. ואולי הם יגלו לנו משהו חדש שהוא גם יהווה תרומה לאנושות. אני מסכים 100% עם גרינברג, מוטב שיקח להם טיפה + יותר זמן ולא לחסום אותם עם הביורוקרטיה ואמיתותנו. אל תשכחי, מדובר על הוראת המדע ברמה הטרום אוניברסיטאית הקיימת היום.

דוד, המאמר מעניין מאוד, במיוחד החלק שמדבר על ניסויי מעבדה. איתו אני מסכימה לגמרי.
עם זאת, יש אמיתויות במדע שמהוות בסיס, ובלעדיהן אין דרך להגיע לחקר המדע. אז להכניס את כ-ל מה שמלמדים בבי"ס במסגרת מדע ולזרוק אותו לפח, נראה לי קצת מוגזם.
אמנם תורת הייחסות עוד לא התגלתה לפני מאה שנה, אבל גם היום לא מלמדים אותה בבי"ס.
חוקי ניוטון הם קירוב טוב מספיק למה שקורה במציאות, ומלמדים אותם ככאלה. לא 100% מדויקים, אבל מספיק טובים לצרכים הצנועים של כולנו, פרט למי שעוסק בפיזיקה בהיבט המקצועי שלה. נראה לי שבלי חוקי ניוטון (שהם דוגמה לבסיס) קשה מאוד להבין התנהגויות פיזיקליות מסובכות יותר. בקיצור, לא הייתי שופכת את התינוק עם המים, גם מזה כדאי להיזהר. זה בעצם אותו דבר שהמאמר יוצא נגדו, רק מהצד השני, להגיד ששום דבר לא ברור, לא ידוע, לא בטוח, לא מובן, לא קבוע...

שני מאמרים מאד מעניינים - תודה ששמתם אותם.

לסלעית,

[url=http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/[po]sde][b]קורסים למדע בבתי הספר אינם מלמדים כלל מדע ![/b][/url] chem[/po]/grinberg.htm


כאשר מחנכים דנים ב"דברים הבסיסיים" שיש ללמדם את כל התלמידים בבית הספר, אין נושא המקבל תמיכה גדולה יותר מנושא המדע. אומרים לנו, שמכל הדברים החשובים לצעירים אשר יהפכו למבוגרים במאה ה-21 ידיעת המדע היא הדבר החשוב ביותר. זה הצידוק הסטנדרטי לתכנית הנרחבת של לימודי המדע, החל בבית הספר היסודי ועד לבית הספר התיכון, תכנית הנתמכת בציוד ובספרי לימוד יקרים, והמאוישת על ידי צבא אדיר של מורים.

ייתכן שהדברים שאומר יהיו הפתעה למרבית הקוראים, אך אני טוען כי כל מה שנאמר לנו בנושא הוא מיתוס טהור. אין בית ספר בו מלמדים מדע. זורים חול בעינינו.

[url=http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/[po]sde]המשך המאמר[/url] chem[/po]/grinberg.htm.......

בס"ד
[u]גורם אחד נפקד - מה מעניין את הילדים.[/u]
{@ {@ {@

ועוד ציטוט:
[b]חרה לי שכשבונים תוכנית לימודים לא מתייחסים לתלמידים כגורם שצריך להקשיב לדעתו", מסבירה ברעם-צברי. מתחשבים בגורמים כמו מה אזרח העתיד חייב לדעת ומה מורים יודעים ללמד. גורם אחד נפקד - מה מעניין את הילדים.[/b]

אני לא בטוחה לאן בדיוק הכתבה הזו מתאימה.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/962096.html
מצטטת מהפתיח: [b]ילדים בהחלט מתעניינים בשאלות מדעיות ובנות אפילו יותר מבנים, אבל לאו דווקא במה שבוחרים ללמד אותם בבית הספר - כך גילתה אילת ברעם-צברי בעבודת הדוקטור שלה. היא מאמינה שפשוט צריך לשאול את הילדים מה הם רוצים לדעת[/b]

[url=http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/929198.html]ירידה בעבירות בני הנוער מאז השביתה בתיכונים[/url]
אולי עדיף שלא ילכו לבתי ספר?...

ראיתי את זה הבוקר בעיתון ורציתי שעוד יראו. אולי כאן זה לא הדף המתאים, אז תעבירו:
מתוך "גלובס" של אתמול, ברשת, מהטור של דרור פויר (ההדגשות, שלי):
..."יש לי הצעה למורים: די לשבות, הגיע הזמן להסלים את המאבק! אני מציע לכל המורים, הגננות, הסייעות והמרצים להתחיל ללמד את הילדים דברים לא נכונים, לבלבל אותם, [b]ליצור דור של טמבלים גמורים שייכשלו בכל משימה, להנפיק מוחות ברמה כזו שאף אחד לא ירצה לקחת.[/b] לספר לילדים ש־2 כפול 2 זה 15, שבירת ישראל היא קריית גת, שם I am a very stupid boy/girl זה "שלום, מה נשמע?" שמרד בר כוכבא התרחש בעונה הראשונה של כוכב נולד, ושמנחם בגין זה סוג של ציפור.
[b]במקום שביתה אני מציע למורים שיכשילו - ובכוונה - את כל התלמידים במדינת ישראל בכל בחינות הבגרות![/b] שימציאו תשובות לשאלות, שיתחלפו ביניהם ליום אחד: תנו למורה לספרות להעביר שיעור כימיה ולמורה להתעמלות ללמד תנ"ך. שהגננות ילמדו את כל הילדים להגיד רק "לא".
בואו נודה, שביתת המורים לא תעזור בכלום ולא תועיל למורים האומללים בדבר, אבל הרעיון שאני מציע הוא בלתי מנוצח. שבועיים עד ארבעה של הוראת דברים לא נכונים עד מזיקים יורידו את משרד החינוך והאוצר על הברכיים.
כן, אני יודע מה אתם חושבים כי אני חושב כמוכם: בסוף אף אחד לא ישים לב. ומי יודע, עם המשכורות האלה שלהם, [b]אולי המורים בכלל עושים את זה כבר שנים.רוב הילדים שאני פוגש לא יכולים להפריך בידע הכללי שלהם את הטענה הזו."[/b]

לוסי, זכית, באמת.

האמת, נראה לי שמחובתי לתת כאן עוד קול, אולי מצד התלמידים, אולי בתור תלמידת תיכון.... נכון שיש מורים אטומים, ונכון שתמיד שמחים לקצת חופש לא מתוכנן, (כי אצלנו בבית הספר אין שביתות, אבל שעות השלמה יש בשפע...) אבל בתכלס האוירה בבתי הספר ממש טובה, וגם הקשר עם המורים. בכלל, נראה לי שההרבצות והשתלטויות של תלמידים אחד על השני או כל שאר הבעיות שדורשות התערבות מצד המורים שייכות בעיקר לגילאים הצעירים יותר- תחילת היסודי אולי. אני לפחות, שמה לב להבדל, ביסודי פער הגילאים בין מורים לתלמידים הוא גדול יותר, ולכן [b]בחלק[/b] מהמקרים הוא גורר איתו חוסר אמון. אבל מהכניסה לחטיבה ולתיכון המורים יותר קרובים אלינו בגיל, ניתן לדבר איתם יותר "בגובה העיניים", מקבלים מהם יותר יחס של כבוד וכתוצאה נלווית לכך- אנחנו (התלמידים) רוחשים להם יותר כבוד. אני יודעת שאני מכלילה, ולא אצל כל בני הנוער זה ככה, אבל זאת לפחות התחושה אצלינו. כמובן, יש מורים שהמילה 'אטימות' שקופה לעומתם, אבל אם הם מגיעים לרמה כזאת, הם 'זוכים' להתנגדות מצד כל הכיתה, ואז או שהם משתדלים לברר (סוף סוף!) את הבעיות שלהם עם הכיתה, או שההנהלה מתערבת.
וכל מה שכתבתי כאן לא סותר את עצם העובדה שלדעתי ילד צריך לגדול וללמוד עם הוריו, לפחות בגיל צעיר....
>לוסי מנסה לדון לכף זכות...<

[u]בין אם אנו מחנכים בבית ובין אם לא[/u]
אירית, את מתכוונת מן הסתם לחינוך ביתי או לא, כי מחנכים בבית - כולם... (חלק בהחלט עושה את זה גרוע, אבל זה עדיין חינוך בבית)

ציפי - אז זהו, שאני עוברת לי-ם ובית הספר נמצא שם

לאחר קריאת מספר דפים,התחלתי לשוטט בזכרון שלי לגבי בית הספר. ובכן,מבחינתי השד לא כל כך נורא. ואת כל מה שאני עושה היום או לא עושה היום, אני בעיקר זוקפת או מחייבת את משפחת המוצא. איזה אנשים ההורים שלי . אני רואה שהפחדים, התקיעויות ושאר הדברים "השליליים" וגם החיוביים באים מהחיים יחד עם ההורים. בין אם הייתי איתם כך או כך שעות. לגנטיקה יש משקל רב מבחינתי לא רק גנטיקה פזיולוגית אלא גם גנטיקה נפשית ורוחנית. אפשר לראות בראייה רב דורית את השפעת התימות המרכזיות של משפחות המוצא. אז אם כל הכבוד או לא כבוד לבית הספר. עדיין יש לנו הרבה עבודה, על עצמנו כאנשים בין אם אנו מחנכים בבית ובין אם לא. יש דברים שנגשים יש דברים שלא. אני לא יודעת עם כל מה שכתבתי מתאים לפה. אבל נו שיהיה.......

חבצלת סקרנת אותי, כמי ששוקלים לעבור לסביבותיך.

:-D איתי

ואני, לצערי, לא צריכה את העיתונים כדי לדעת כמה שהמצב גרוע :-( הבכור שלי חוזר מבית הספר ואומר: "אימא, איזה יום מצויין היה לי, X לא הרביץ לי אפילו פעם אחת!" כאילו שאני שולחת אותו למלחמה...:-(
דיברתי עכשיו עם המחנכת והיא אומרת שהוא לא אומר לה שמרביצים לו. שאלתי אותו למה. הוא התחמק בנוסח "היא לא הייתה אז" אבל אני רואה שפשוט הוא איבד את האמון במערכת של המבוגרים ורק רוצה לשרוד...

בבית הספר הזה שמצאתי להם (חמסה, חמסה, רק שיקבלו אותנו:-)!!!) יש 3 כללים שהם לא עומדים לדיון: 1. ילד שמרביץ עף הביתה. 2. ילד שמקלל או מחבל ברכוש בכוונה עף הביתה. 3. ילד שמתחצף למורה עף הביתה. בהמשך יש טיפול משותף עם היועצת וההורים אבל המסר שהילד מקבל הוא שלא נוהגים כך אם רוצים להיות בבית הספר, משום סיבה שהיא. כל היתר עומד לדיון: יש ילדים שלא מתפללים, וזה בסדר, זה משהו שנחשב "ענין פרטי פנימי", אמנם מחנכים לתפילה אבל בצדק גמור רואים "תפילה מחייבת" כדבר מגוחך... יש ילדים שלא הולכים עם ציצית, ולא מעירים להם, מאותה הסיבה... למרות שזה בית הספר מאוד תורני ויש בו אפילו תלמידים חרדים (עולים חדשים בד"כ)... כנ"ל בקשר לבעיות לימודיות (בנה של חברתי שלומד שם החליט בשלב מסויים שהוא לא מוכן לכתוב. זה היה בכיתה א'. טיפלו בזה בהמון סובלנות וסבלנות והבנה וביקשו גם מההורים שלא יפעילו עליו שום לחץ, בקיצור, בדיוק כמו שצריך להיות). כלומר, בטח גם שם יש בעיות, והם לא מכחישים שיש, אבל יחסית לג'ונגל שיש לנו היום הם פשוט נהדרים, וגם - תמיד יש שם עם מי לדבר. וחוץ מזה, יש להם מורים ומנהל מ-ק-ס-י-מ-י-ם!!! שמדברים בדיוק בשפה שלי ומאוד מאוד פתוחים לשמוע.
זהו, יותר אני לא מספרת עד שנתקבל... כנגד עין הרע;-), חמסה חמסה חמסה:-D...

חבצלת - תודה על האמון! לא ברור איך רכשתי לי אותו אם מתבססים על כל דיוני הפוליטיקה שלנו ;-)

אם תחפשי טוב תראי שזה לא באמת כל יום, אלא בהתאם ל"מצב רוח" כללי של תראו-איזה-דור-איום-גדל-במדינה שנופל על העורך ביום נתון.

> איתי מתאמץ לעודד את יעל בכל מחיר <

בקי - השאלה באה ממקום של דאגה אמיתית ולא מרצון להשמיץ את בתי הספר באשר הם וללא אבחנה.

ואיתי - לא, לא נראה לי סביר, שמדי יום מופיעות בעיתונות הארצית, ומדי שבוע במקומית, ידיעות רבות כל כך העוסקות באלימות תלמידים כלפי תלמידים, מורים ורכוש. ורק בחודש האחרון, גם של מורים כלפי תלמידים (3 מקרים שונים של ניצול מיני ע"י מורים). וזאת גם אם נלקחת בחשבון הנטיה התקשורתית הידועה (לשמצה), לסקר רק ארועים בעלי אופי שלילי.

כשאני מנסה לחשוב מה היה טוב לי בבית הספר, אני מצליחה להזכר רק במורים (ספורים) שהיו אישיות (ואפילו הם, לא דרכי ההוראה הן מה שעשו אותם ל"טובים" בעיני).

איתי, למרות הנימה המשועשעת, אני סבורה שאתה מספיק גדול כדי לבטוח בתחושות שלך ללא כל קשר ל"באופן"...:-)

אם תמשיכו לכתוב, אני עוד אצליח להיזכר שעד שהתחלתי לשוטט בפורום הזה היתה לי תחושה שדווקא לא היה לי כל כך רע בביה"ס... :-)
יעל - קחי בחשבון שמה שאת קוראת בעיתון הוא בהכרח ידיעות מהסוג הזה. נוראיות ככל שתהיינה, כאשר מיליון ומשהו תלמידים הולכים כל יום לבית ספר סביר שייקרו גם דברים שכאלה (והלוואי שלא!)

אני חושבת שלמרות שזה לא הדבר החשוב ביותר, אבל אסתטיקה כן חשובה.

מלבד זאת, אני מציעה שנסה לראות מה כן היה טוב בבתי הספר שלנו כשהיינו קטנים/גדולים, ואז לנסח את זה ואולי נמצא איזו נוסחה לבית ספר טוב?

אני זוכרת שתמיד היה לפחות שיעור אחד שעניין אותי ברמה כזו שציפיתי לו, ועשיתי תמיד את מטלות הרשות שנתנו ועוד מעבר לזה. לפעמים זה היה אומנות, לפעמים ספרות או היסטוריה או תנ"ך, אפילו צרפתית.

ועוד משהו: בכיתות י"א י"ב הייתה לי מחנכת שהפכה לאחת הדמויות המשמעותיות בחיי אז. גם מבחינה חברתית היו אלה שנתיים נפלאות, למדתי בבית ספר תיכון דתי לבנות (מאוד לא אליטיסטי) והייתי כל-כך מרוצה שהייתי הולכת לבית הספר אפילו עם חום!

בארה"ב איתמר הלך לבית ספר מדהים שהיה חוויה נפלאה בכל יום מחדש.
בגלל שזה היה בית ספר צעיר ופרטי (לא יוקרתי) הוא היה ממוקם באופן זמני למס' שנים בכנסיה.
הוא היה מן מבוך אפלולי של חדרים. אבל הוא היה מקסים ונהדר.
"אל תסתכל בקנקן..."

בקי, אבל זה בדיוק מה שניסיתי לכתוב, שהאסון הוא לא בעצם המוסד אלא במה שהולך שם היום, לפעמים. כי עובדה שמצאנו בית ספר שאני כבר מההתחלה זיהיתי כ"בית הספר של חלומותיי". חוץ מהמבנה...:-(

אני רוצה רגע להעיר משהו.
למרות שכל המצוטט לעיל הוא כנראה נכון ועצוב, אני מתנגדת למחשבה שדף שעוסק בביתי ספר מראה רק את הצד הזה שלהם.
ביתי ספר הם מקום להתרחשויות רבות. חלקן חיוביות וחלקן שליליות.
אני חושבת שהוא זהה למתרחש גם בחינוך הביתי בכל הנוגע לחוויות טובות ורעות. לפעמים הילד נתקל במורים טיפשים ואטומים. אבל גם בבית הילדים שלנו נתקלים לפחות אחת ליום באמא טיפשה ואטומה/עייפה/עצבנית ובבית אין מי שיפקח ואין מי שיחליף אותנו.
גם בבית חייבים לעשות דברים גם אם לא רוצים וגם בבית יש לפעמים שעות רבות של שיעמום וחוסר משמעות. כמו בבית ספר.
תופעות קיצוניות קיימות בביתי ספר אבל מהכרות שלי את משפחות החינוך הביתי בחלק מהמקרים גם בבתים יש תופעות שנעות בסקלה שבין גרועות ל מזיקות מאד.
אני מואסת בגישת ה"עליהום" שלפעמים מופיעה פה באתר כלפי בית הספר.
בתי ספר הם לא מקור כל הרשע בעולם ואנשים טיפשים יש בכל מקום לא רק בחינוך הציבורי.

נדמה לי שמצאתי בית ספר של חלומותיי, אבל מפחד מעין הרע אני לא מספרת כלום עד שיקבלו את הילדים לשם... לגדול בכלל אין להם מקום, כמובן... מישהו מכיר תורם עשיר מחו"ל שמוכן לתרום בניין בי-ם לבית ספר ייחודי מדהים "אורתודוקסי" פתוח?

[u]על כי ילדי יאלצו יום אחד ללכת לבית הספר[/u]
מי יאלץ אותם?

מקבץ ידיעות מהעיתון של שלשום (וסליחה מראש על ההצתה המאוחרת):

[list=1]
[*] [b]"אישום: שלושה בני 13 התעללו בחבר לכיתה"[/b].
[/list]
בגוף הכתבה - "אביו: מילד מלא חיים הוא הפך להיות סגור ומופנם שבקושי מדבר...כתב אישום מזעזע בחומרתו שהוגש בבית משפט השלום...נגד 3 תלמידים בכיתה ח'...נאשמים בהתעללות מינית ופיזית בבן כיתתם".

[list=1]
[*] [b]צילמו את חברותיהם ללימודים בשירותים[/b].
[/list]
בגוף הכתבה - "שני נערים בני 16..."רצו לראות בחורות ערומות", אז הם השתילו מצלמה נסתרת בשירותי הבנות. עכשיו המשטרה מחפשת את "הקלטות הלוהטות".

[list=1]
[*] [b]שיעורי בית [/b].
[/list]
ובגוף הכתבה - "המורים מטילים על התלמידים שיעורי בית ללא אבחנה, אבל רק 31.7 אחוזים מהם בכלל בודקים אותם."

ובעמוד 5, במסגרת הכתבות על השביתה, מופיע הכיתוב [b]"לא כל כך נעים לראות בית ספר סגור..."[/b], תחת תמונת ילד צעיר, הנשען על שעריו הנעולים של בית ספרו ושהבעת פניו רומזת על כך שהוא דוקא מאושר בעליל... .

ורציתי לשאול: האם תמיד היו הדברים כה נוראיים ופשוט שכחתי/הדחקתי, או שהמצב הולך ומתדרדר?
זה עוד לא רלוונטי עבורי, אבל עולה בי חרדה רק מהמחשבה על כי ילדי יאלצו יום אחד ללכת לבית הספר.

מה יהיה?