קודם כל אני מאוד שמח שיש כזו היענות!!
באמת נדמתי קצת כי ראיתי שדברים הולכים וסוטים יותר ויותר מהנושא...
הזכיר לי שאלה ששאלתי פעם מישהו - למה צריך אלוהים וכתשובה, קיבלתי פירוט על הדתות בעולם...
כן, עדיין אין לנו ילדים - אישתי בהריון ראשון עכשיו...
אולי אני מקדים את זמני במעט, אבל לאט לאט, כשאני קורא ומתעניין יותר, אני מגלה שמדובר בעולם, באוקיינוס שלם של מידע, של חוויות, של דרכים, של סיפורים;
עולם שהוא מעניין בזכות עצמו.
אני חושב מהר בנושאים שמעניינים אותי וחינוך ילדיי היא המחשבה התורנית. לפעמים אני מתחיל לחשוב ובבת אחת אני מוצף במליון מחשבות שאני רוצה להעמיק בהן.
התחלתי להתעניין בנושא של חינוך ביתי כי הבנתי שבית הספר, עבורי, אינו מתאים, מסיבות שונות. אחת מהן, היא מה בית הספר היה עבורי.
אם תרצו, אני יכול לפרט זכרונות מבית הספר. אולי אפשר לפתוח דף כזה... יש לי כמה מצמררים לצד המון טובים כמובן, שמהם עלו תובנות מסויימות.
הסיבה השניה והעיקרית (וזו שמובילה אותי, אלא אם כן אופיי ונפשי ינותחו ע"י פסיכולוג שיאמר שזה דווקא בגלל החוויות שלי) היא, שפשוט לגדול עם הילד, זה משהו שיש בי הרבה מקום עבורו.
כולנו אנשים עובדים, לכולנו חסר זמן. אבל כמו שאדם לא מוותר על השקעה ארוכה בארוחה, כמו שאדם מוכן לנסוע עד קמבודיה כדי לראות מקדשים וכמו כל דבר אחר שיש בו משמעות עבור מישהו, ככה אני לא רואה חיים אחרים.
זו לא שאלה של השקעה עבורי. אני בכלל לא רואה את זה כהשקעה מצדי. זה פשוט שלב בחיי.
קריירה מעולם לא היתה משהו שחשקתי בה. ההיפך. מנקודת המבט שלי, אני לא מצליח להבין מדוע שמישהו ירצה בזה (כמובן שאני מבין; אני סתם מנסה להעצים כאן את הנקודה).
שאני אתן את הילד שלי למישהו אחר, שיתן לו רעיונות מסויימים, נתינה שאינה נובעת מרצון אמיתי להעניק ולהעשיר, אלא מתוך חשיבה גלובלית על מיצוע? לא תודה.
תוסיפו לזה את העובדה, שאני חושב שיש לי יכולת לעשות את זה בעצמי.
אבל... אני לא בטוח שבת-זוגתי חושבת כמוני. והיה לי הרבה יותר קל אם כן. אני צריך אותה איתי. לפי איך שזה נראה עכשיו, וכן - זה ישתנה עוד מאה פעם, היא זו שתצטרך להיות שם ביום יום. הגם היא זו שתניק, שתהיה בחופשת לידה - בעצם היא בכלל לא עובדת עכשיו
, היא זו שתישאר איתו רוב הזמן.
והתחלתי את הדף הזה מתוך פחד, מתוך פחד שהיא לא תוכל לעשות את זה,
כי היא לא רוצה באמת. זה גם לא שהיא ממש רוצה ההיפך - היא פשוט נייטרלית וכמו שאמרתי - דיי אהבה את בית הספר.
להתחבר להריון כאן ועכשיו? בוודאי שאני מחובר להווה ואפילו היטב.
לתת לזה לשקוע ולהתפתח משם? בוודאי שכך זה יהיה. אבל אני רוצה לחשוב קדימה (גם הרוצה להיות טייס מתחיל להתאמן לפני).
אני חושבת שהכיוון הרצוי הוא שינוי תרבות העבודה בארץ. זאת שרואה בעבודה עד 8 בערב סטנדרט
הלוואי, אבל זו המציאות כרגע ועם זה אני צריך לחיות. אנחנו לא בניו-זילנד.
זה טוב לדבר ולחשוב מראש, אבל דברים משתנים
בטח שדברים משתנים. העולם, שלי לפחות, היה מאוד משעמם אם הייתי יודע איך ייראו החיים שלי בעוד X שנים. מניסיון, כל כמה זמן ובהדרגתיות, משתנים אצלי החלומות / רצונות / מעשים / משמעויות...
אבל אני כן יודע
עכשיו איפה אני רוצה להיות בעוד כמה שנים. יש חזון, כן, שיכול להשתנות כמובן...
אני רואה את עצמנו חיים באיזור בו לא רואים פרסומות ופרומואים בכל מקום, מקום שקט שאפשר לעצור ולחשוב, לגדול איך שרוצים, שבו יש טיפה יותר זמן.
מקום שבו לא יחשבו שאני מוזר.
בינתיים, יש לך אשה הנושאת ברחמה את ילדכם. עזוב את עתיד הרחוק
העתיד שלי ישען על מה שאני בונה עכשיו, לא...?
אני מאוד מסכים עם במבי, אבל זה אומר? שאני צריך לזנוח את מה שאני חושב ומרגיש עכשיו, רק "כי זה לא הזמן הנכון לדון בזה?"
עכשיו, לומר שחינוך ביתי מתאים לי? זו לא השאלה הנכונה עבורי. האם
מתאים לי לאכול? האם
מתאים לי לנשום?
אם אומר כן, זה נראה, בעיניי, כאילו האופנה הזו הולמת אותי -"ולמה לא, בואו נלך על זה".
זה כמו הקטיגור ששואל את הנאשם - "בבאר-שבע רצחת את גדי?"
בקשר ללהיות שונה, אני רגיל. כל כך הרבה דברים אני עושה שונה או ההיפך, שאני כבר רגיל לביקורות. פה לא תהיה לי הפתעה... המשפחות שלנו כבר הבינו איך לדבר איתי.
ולמה להיות סגור בחופש הגדול? אולי אני חושב ככה מחוסר ניסיון (אשמח לשמוע מדוע), אבל אי אפשר לנצל את החופש הגדול לדברים שאפשר לעשות... רק בחופש הגדול?
דיברתם גם על סדרי עדיפויות ולפעמים (אולי בד"כ), הורות וחינוך אינם בראש סדרי העדיפויות. אני לא חושב שיושב הורה ושוקל מה עדיף, אלא שהוא פשוט לא מודע לנזק שעלול להיגרם (שיטת "יהיה בסדר", מכירים?), לא מודעים לאופציות אחרות, לא רוצים להיות שונים ופשוט לא חושבים.
כשאני מנסה לדבר על זה, אני מקבל תשובות (שבוודאי מוכרות למחנכים ביתית) כמו "ומה עם החברה, מי ילמד אותו ש"י עגנון, ואם הוא לא ירצה ללמוד, ואם לא תדעו לתת לו את מה שהוא צריך, ומאיפה הפרנסה - אתם יודעים כמה עולה להחזיק 2 רכבים ו-5 סלולרים למשפחה בת 3 נפשות? ולמה שהאישה תוותר על החיים שלה?".... אני יודע, זו רק ההתחלה.
ושאני מנסה להסביר על ההזדמנויות הנפלאות שיהיו להורה עצמו, שהוא יוכל לגדול וללמוד דרך הילד, שאלה חיים כל כך מיוחדים ומי אמר בכלל שאני מתכוון "ללמד"? זה לא הולך.
אז מהניסיון הקצרצר שיש לי, רוב האנשים לא באמת שואלים שאלות, אלא מנסים לסתום את הגולל, להשתיק, לא מוכנים לשמוע תשובות - אולי לא מסוגלים, שכן תשובות עלולות להראות להם שהם פועלים לא בצורה לא נכונה, שהם לא שקלו את הדברים, אלא הלכו כמו כולם.
לא מתוך התנשאות, באמת שלא, אבל לפעמים אני מסתכל על אנשים ושואל את עצמי בשביל מה הם קמים בבוקר, מה הם הרוויחו באותו היום, האם למדו משהו חדש, האם גילו שם של פרח שגדל בשכונה, האם התעניינו, האם דיברו שיחה משמעותית עם מישהו?
סביבי יש בעיקר אנשים שטוחנים, מרכלים, רוצים לדעת שהם לא מפסידים, שמאמינים לפרסומות אבל טוענים שלא.
די להסתכל סביב כדי להבין, שכדאי לבחון כל מעשה שנעשה באופן המוני. אגב, זה היה הניצוץ שהתחיל אצלי בנוגע לבית הספר, שהתחלתי לשאול הורים למה הם שולחים את ילדיהם לשם ואלה ענו "מה ז'תומרת, כולם שולחים".
בטח אתם אומרים עכשיו "אויי, מה שעוד מחכה לו, הצעיר הזה..." ואני רק יכול להגיד שאני מוכן לתפוס את זה בשתי ידיים...
הדיון פורה וחס וחלילה - לא הייתי רוצה תשובות א' ב' ג', אבל כן, אני רוצה לקבל תשובות לשאלות ששאלתי בתחילת הדף וגם עכשיו... אם אפשר