וואו, איזה דיון עסיסי ושווה. תודה לכל מי שכותבת בכנות ובלי לייפיף את הדברים. הנה מקצה תגובות/מחשבות לדברים שהרגשתי שנגעו לי אישית, כי עשיתי אותם או שעשו לי אותם.
תעתוע תגובתי - צר לי על הפגיעה שחשו נשים, כאשר משתתפות שלרוב הביעו הכלה וסבלנות פתאום הביעו אגרסיביות או אלימות של ממש. להיות במרחב שמתקיימת בו פוגענות זה ממש לא נעים. אני אישית הולכת ממרחבים כאלה אחרי שניסיתי להתערב בהם לטובת הפסקת האלימות ולא הצלחתי. אני די בטוחה שיש לא מעט נשים שעזבו את הפעילות פה בגלל התחושה הזו.
לצד זה, אני לא מצטערת בכלל על האלימות שיצאה מתוכי במרחב הזה ואני חושבת שגם אם לא כולה, חלקה הגדול היה לחלוטין בסדר גמור ואני מעודדת גם אחרות להיות הן עצמן ולא להכריח את עצמן להיות לא אנושיות בכל תנאי. הציפייה, שמישהי שהיא לרוב מכילה או סובלנית, תמיד תהיה כזאת, היא לא ריאלית, לא הוגנת, ולדעתי גם לא משרתת את הקהילה.
קהילה זה אנשים, ובאנשים יש תמיד מהכל, גם במי שלא מכירה בחלקים האלה אצלה. אני בעד אנשים אמיתיים על פני דמויות פלקטיות מתוקות מדבש, בעיקר אם רוב הזמן הן סבבה.
אין מה להתרגש משום דבר. לא מהדיון הלעוס על מה שהיה פה פעם, ולא מהדיון הלעוס על מה שיש פה עכשיו. יש תנועה ושינוי, מי שזה לא לטעמה שתלך הלאה, ומי שזה לטעמה - תישאר. הניסיון לצקצץ על המשתתפות הנוכחיות, במרומז או בישירות, הוא דוחה למדי, בעיקר אם הוא מגיע ממי שלא נמצאת פה רוב הזמן, או נמצאת ולא כותבת. משתתפות שכותבות הן לא שעשוע והן לא צריכות לבדר או לוודא שנשמר פה משהו או שהדיון הוא מסעיר או ברמה כלשהי. עצם הרמיזה היא גסות רוח של ממש וצריך להדוף אותה בלי שום התנצלות.
מאד מעציב אותי לשמוע שנשים לא כתבו כאן בהמתנה למישהי אחרת שתכתוב. ככה בדיוק דיונים נהיים צרים, חוזרים על עצמם, וגוועים.
עוד מעציב לשמוע על נשים שהפסיקו לכתוב כי דעתן היתה שונה מהקו המקובל או הצועק, אבל אני ממש מבינה את זה.
מה שכן, האתר הזה מעולם מעולם מעולם לא התהדר (לא כקבוצה או כקהילה) בפתיחות או סובלנות. הקהילה הזו דרשה פתיחות וסובלנות לרעיונות שלה עצמה והטון פה תמיד היה קצת מתנגד וצועק. זו קבוצה שהיתה בשוליים, והשוליים נוטים להיות קיצוניים כי הם מגוננים על עצמם מהכלל. תמיד היתה פה רוח קצת מיליטנטית, זה ממש לא חדש.
מה שכן, בשלב כלשהו נהיה פה מיקוד גדול במערכות יחסים מתעללות, והדבר נתפס כחיים ומוות ולא כ"סתם" איך כדאי לגדל ילדים או מה לאכול או עם מי לעשות סקס (שאלו דיונים שיכולים להיות מאוד סוערים וקשים, אבל הם לא נתפשים לרוב כחלק מעשיית נזקים איומים בגלל עצה מוטעית). הדיונים האלה קיבלו טון משתיק ומשתק.
מי שחשבה אחרת מהטון הכי צועק והכי צודק חטפה מהלומות איומות. באופן אישי, הדיונים האלה (גם התדירות וגם האיכות שלהם) הם מה שבגללו אני עזבתי. הבנתי את הדינמיקה ולמה זה כה חשוב למי שלקחו בזה חלק, אבל לא הסכמתי עם הקו ונמאס לי להביע את דעתי ולחטוף. בחוויה שלי, זה צבע את כל האתר גם בצבעי "מערכות יחסים מתעללות" וגם בצבעי המיליטנטיות של הדיון. הרגשתי שלא נשאר מקום לשום דבר אחר ושזה זולג גם לדפים בנושאים אחרים.
אני חושבת שיש פה נקודות חשובות. האחת מופנית למי שלא משתתפת למרות שיש לה מה להגיד. איך משכנעים אשה כזאת שזה בסדר להגיב לפני ה"אושייה" (אין לתאר כמה אני מתעבת את המושג הזה. הוא עושה לי ממש צמרמורת) או בניגוד לדעתה או לאיזה קו מקובל? אני לא יודעת לענות על זה.
הנקודה השנייה מופנית למי שיש לה קול צועק. שתפסיק כבר לצעוק
יש לפחות שני סוגים של קולות צועקים. האחד הוא אלו שכותבות המון ומהר ולא משאירות זמן או מקום לאחרות שהן יותר אטיות או תמציתיות וכך יוצא שהקול שלהן צועק בתוך הדיון. זו הייתי אני הרבה שנים עד שחלוקית נחל האחת והיחידה הסבירה לי איך אני צועקת והפסקתי. או לפחות ניסיתי וזה היה לי במודעות. אולי שווה לפתוח על זה דף, אבל אני לא בטוחה שזה עדיין מתקיים כאן.
השני הוא אלו שפשוט חובטות במילים קשות או משליטות את דעתן (את טועה ומטעה! את עושה נזק! את לא יודעת על מה את מדברת! אין לך ניסיון! תקשיבי ל X, היא יודעת! ושאר דוגמאות). חלק מהקולות האלה הלכו מכאן כנראה, אבל אם נשאר עוד משהו, הוא יכול להצטרף לדף "קולות צועקים", אם עוד מישהי תחשוב ששווה לפתוח אותו, ואז להפנות אליו במהלך דיון שמתפתח ככה.
אני חושבת שצריך לפתח כאן דינמיקה חדשה שבה אם מישהו צועק אפשר להגיד על זה משהו, להצביע על הדינמיקה, להראות הבנה שזה כנראה דורך על משהו רגיש, אבל שהצעקות לא נעימות. אם יהיה דף טוב אפשר יהיה להפנות אליו.
בהרבה מקרים שבהם זה קרה עד כה, הצועקת פשוט זעקה בחזרה שמשתיקים אותה או ממשטרים אותה. אני מבינה גם את התחושה הזו. אבל אני חושבת שאפשר לפתח הסבר טוב ורגיש למה בקשה לשנות סגנון היא לא בהכרח השתקה או מישטור, ואיך אפשר לקחת רגע צעד אחורה ולראות שהצעקות המילוליות הלא מודעות האלה בפועל משתיקות וממשטרות רבות אחרות.
זה דיון לא פשוט, יש בו הזמנה לאיזונים ודקויות, אבל בקהילה חפצת חיים שיש בה נטייה לצעקות כאלה - אני חושבת שהוא חשוב. באופן אישי, למדתי פה המון על הקול הצועק שלי, ואת השיעורים לקחתי איתי לחיים שמחוץ לאתר. זה ממש לא תמיד מצליח לי (למשל, אני כמעט תמיד כותבת באריכות, אבל מאוד מנסה לא לחזור על עצמי ולא לענות נורא מהר), אבל אני ממש מנסה ואני חושבת שאחרים מעריכים את הניסיון עצמו. וכשהם מכירים בקושי שלי לא לצעוק ומכבדים את הניסיון - מייד אני מרגישה צורך לצעוק פחות וזה מעגל מאוד מיטיב.
יש לי תקווה שאם הצועקות יצעקו פחות, זה ייתן מרחב ואומץ לאחרות להתבטא יותר.
ושוב מעלה תהייה - אולי גם זה לא מתקיים כאן יותר ורק מעיד על כמה אני זקנה באתר הזה?
עבודה נוספת צריכה להתבצע על השימוש במונח אושייה ועל זה שהוא ניטע כמחשבה במוח הקהילתי פה. אין אף דף על זה, למיטב ידיעתי, למרות שהמושג הזה, דווקא באי הדיבור עליו, הוא במהות של הריקבון באתר לדעתי.
גילוי נאות - לא באתי לבקר כדי להישאר לאורך זמן או כדי להחיות פה משהו. באתי כי התחשק לי להגיד שלום וזה בדיוק מה שעשיתי, ואני פה בשמחה כל עוד נעים לי (בכל זאת, זו אני שפתחתי את
לזוז הצידה ). אם ההצעות שלי מעניינות מישהי והיא רוצה לפתוח דף או לנהל דיון שרלבנטי לי אז אני בשמחה מצטרפת, אבל אודה על האמת שאין לי כוונה לעשות משהו מזה בעצמי.
אני מחזקת בחום את ידיהן של המשתתפות פה, ובייחוד של כל האמיצות שמעזות להשמיע קול אותנטי בצורה מכבדת. אני אישית מתה על זה, גם כשאני לא מסכימה. זה מרגיש לי... חי.
וואו, איזה דיון עסיסי ושווה. תודה לכל מי שכותבת בכנות ובלי לייפיף את הדברים. הנה מקצה תגובות/מחשבות לדברים שהרגשתי שנגעו לי אישית, כי עשיתי אותם או שעשו לי אותם.
תעתוע תגובתי - צר לי על הפגיעה שחשו נשים, כאשר משתתפות שלרוב הביעו הכלה וסבלנות פתאום הביעו אגרסיביות או אלימות של ממש. להיות במרחב שמתקיימת בו פוגענות זה ממש לא נעים. אני אישית הולכת ממרחבים כאלה אחרי שניסיתי להתערב בהם לטובת הפסקת האלימות ולא הצלחתי. אני די בטוחה שיש לא מעט נשים שעזבו את הפעילות פה בגלל התחושה הזו.
לצד זה, אני לא מצטערת בכלל על האלימות שיצאה מתוכי במרחב הזה ואני חושבת שגם אם לא כולה, חלקה הגדול היה לחלוטין בסדר גמור ואני מעודדת גם אחרות להיות הן עצמן ולא להכריח את עצמן להיות לא אנושיות בכל תנאי. הציפייה, שמישהי שהיא לרוב מכילה או סובלנית, תמיד תהיה כזאת, היא לא ריאלית, לא הוגנת, ולדעתי גם לא משרתת את הקהילה.
קהילה זה אנשים, ובאנשים יש תמיד מהכל, גם במי שלא מכירה בחלקים האלה אצלה. אני בעד אנשים אמיתיים על פני דמויות פלקטיות מתוקות מדבש, בעיקר אם רוב הזמן הן סבבה.
אין מה להתרגש משום דבר. לא מהדיון הלעוס על מה שהיה פה פעם, ולא מהדיון הלעוס על מה שיש פה עכשיו. יש תנועה ושינוי, מי שזה לא לטעמה שתלך הלאה, ומי שזה לטעמה - תישאר. הניסיון לצקצץ על המשתתפות הנוכחיות, במרומז או בישירות, הוא דוחה למדי, בעיקר אם הוא מגיע ממי שלא נמצאת פה רוב הזמן, או נמצאת ולא כותבת. משתתפות שכותבות הן לא שעשוע והן לא צריכות לבדר או לוודא שנשמר פה משהו או שהדיון הוא מסעיר או ברמה כלשהי. עצם הרמיזה היא גסות רוח של ממש וצריך להדוף אותה בלי שום התנצלות.
מאד מעציב אותי לשמוע שנשים לא כתבו כאן בהמתנה למישהי אחרת שתכתוב. ככה בדיוק דיונים נהיים צרים, חוזרים על עצמם, וגוועים.
עוד מעציב לשמוע על נשים שהפסיקו לכתוב כי דעתן היתה שונה מהקו המקובל או הצועק, אבל אני ממש מבינה את זה.
מה שכן, האתר הזה מעולם מעולם מעולם לא התהדר (לא כקבוצה או כקהילה) בפתיחות או סובלנות. הקהילה הזו דרשה פתיחות וסובלנות לרעיונות שלה עצמה והטון פה תמיד היה קצת מתנגד וצועק. זו קבוצה שהיתה בשוליים, והשוליים נוטים להיות קיצוניים כי הם מגוננים על עצמם מהכלל. תמיד היתה פה רוח קצת מיליטנטית, זה ממש לא חדש.
מה שכן, בשלב כלשהו נהיה פה מיקוד גדול במערכות יחסים מתעללות, והדבר נתפס כחיים ומוות ולא כ"סתם" איך כדאי לגדל ילדים או מה לאכול או עם מי לעשות סקס (שאלו דיונים שיכולים להיות מאוד סוערים וקשים, אבל הם לא נתפשים לרוב כחלק מעשיית נזקים איומים בגלל עצה מוטעית). הדיונים האלה קיבלו טון משתיק ומשתק.
מי שחשבה אחרת מהטון הכי צועק והכי צודק חטפה מהלומות איומות. באופן אישי, הדיונים האלה (גם התדירות וגם האיכות שלהם) הם מה שבגללו אני עזבתי. הבנתי את הדינמיקה ולמה זה כה חשוב למי שלקחו בזה חלק, אבל לא הסכמתי עם הקו ונמאס לי להביע את דעתי ולחטוף. בחוויה שלי, זה צבע את כל האתר גם בצבעי "מערכות יחסים מתעללות" וגם בצבעי המיליטנטיות של הדיון. הרגשתי שלא נשאר מקום לשום דבר אחר ושזה זולג גם לדפים בנושאים אחרים.
אני חושבת שיש פה נקודות חשובות. האחת מופנית למי שלא משתתפת למרות שיש לה מה להגיד. איך משכנעים אשה כזאת שזה בסדר להגיב לפני ה"אושייה" (אין לתאר כמה אני מתעבת את המושג הזה. הוא עושה לי ממש צמרמורת) או בניגוד לדעתה או לאיזה קו מקובל? אני לא יודעת לענות על זה.
הנקודה השנייה מופנית למי שיש לה קול צועק. שתפסיק כבר לצעוק :-)
יש לפחות שני סוגים של קולות צועקים. האחד הוא אלו שכותבות המון ומהר ולא משאירות זמן או מקום לאחרות שהן יותר אטיות או תמציתיות וכך יוצא שהקול שלהן צועק בתוך הדיון. זו הייתי אני הרבה שנים עד שחלוקית נחל האחת והיחידה הסבירה לי איך אני צועקת והפסקתי. או לפחות ניסיתי וזה היה לי במודעות. אולי שווה לפתוח על זה דף, אבל אני לא בטוחה שזה עדיין מתקיים כאן.
השני הוא אלו שפשוט חובטות במילים קשות או משליטות את דעתן (את טועה ומטעה! את עושה נזק! את לא יודעת על מה את מדברת! אין לך ניסיון! תקשיבי ל X, היא יודעת! ושאר דוגמאות). חלק מהקולות האלה הלכו מכאן כנראה, אבל אם נשאר עוד משהו, הוא יכול להצטרף לדף "קולות צועקים", אם עוד מישהי תחשוב ששווה לפתוח אותו, ואז להפנות אליו במהלך דיון שמתפתח ככה.
אני חושבת שצריך לפתח כאן דינמיקה חדשה שבה אם מישהו צועק אפשר להגיד על זה משהו, להצביע על הדינמיקה, להראות הבנה שזה כנראה דורך על משהו רגיש, אבל שהצעקות לא נעימות. אם יהיה דף טוב אפשר יהיה להפנות אליו.
בהרבה מקרים שבהם זה קרה עד כה, הצועקת פשוט זעקה בחזרה שמשתיקים אותה או ממשטרים אותה. אני מבינה גם את התחושה הזו. אבל אני חושבת שאפשר לפתח הסבר טוב ורגיש למה בקשה לשנות סגנון היא לא בהכרח השתקה או מישטור, ואיך אפשר לקחת רגע צעד אחורה ולראות שהצעקות המילוליות הלא מודעות האלה בפועל משתיקות וממשטרות רבות אחרות.
זה דיון לא פשוט, יש בו הזמנה לאיזונים ודקויות, אבל בקהילה חפצת חיים שיש בה נטייה לצעקות כאלה - אני חושבת שהוא חשוב. באופן אישי, למדתי פה המון על הקול הצועק שלי, ואת השיעורים לקחתי איתי לחיים שמחוץ לאתר. זה ממש לא תמיד מצליח לי (למשל, אני כמעט תמיד כותבת באריכות, אבל מאוד מנסה לא לחזור על עצמי ולא לענות נורא מהר), אבל אני ממש מנסה ואני חושבת שאחרים מעריכים את הניסיון עצמו. וכשהם מכירים בקושי שלי לא לצעוק ומכבדים את הניסיון - מייד אני מרגישה צורך לצעוק פחות וזה מעגל מאוד מיטיב.
יש לי תקווה שאם הצועקות יצעקו פחות, זה ייתן מרחב ואומץ לאחרות להתבטא יותר.
ושוב מעלה תהייה - אולי גם זה לא מתקיים כאן יותר ורק מעיד על כמה אני זקנה באתר הזה?
עבודה נוספת צריכה להתבצע על השימוש במונח אושייה ועל זה שהוא ניטע כמחשבה במוח הקהילתי פה. אין אף דף על זה, למיטב ידיעתי, למרות שהמושג הזה, דווקא באי הדיבור עליו, הוא במהות של הריקבון באתר לדעתי.
גילוי נאות - לא באתי לבקר כדי להישאר לאורך זמן או כדי להחיות פה משהו. באתי כי התחשק לי להגיד שלום וזה בדיוק מה שעשיתי, ואני פה בשמחה כל עוד נעים לי (בכל זאת, זו אני שפתחתי את [po]לזוז הצידה[/po] ;-)). אם ההצעות שלי מעניינות מישהי והיא רוצה לפתוח דף או לנהל דיון שרלבנטי לי אז אני בשמחה מצטרפת, אבל אודה על האמת שאין לי כוונה לעשות משהו מזה בעצמי.
אני מחזקת בחום את ידיהן של המשתתפות פה, ובייחוד של כל האמיצות שמעזות להשמיע קול אותנטי בצורה מכבדת. אני אישית מתה על זה, גם כשאני לא מסכימה. זה מרגיש לי... חי.