על ידי יפעת_הר_אבן* » 21 מאי 2005, 23:01
עוד קצת מאגף הפמיניזם הרדיקלי, במחילה...
כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל-הַבַּת, תְּחַיּוּן. - כדי להגיע לקריאה פמיניסטית "אוהדת" של הפסוק הזה צריך להיות באמת אדם אופטימי חסר תקנה...
מדוע מבקש פרעה לאבד ולהשמיד את הבנים? כדי להַכְרִית דור. תוצאה הדומה להשלכות של מלחמה עקובה מדם. מבקשים להשמיד את הבנים כדי שלא תקום התארגנות צבאית מרדנית כנגד הדיקטטור, הלא הוא פרעה. מדוע אפשר לחַיוֹת את הנשים (= להותירן בחיים. שימו לבכן להטייה הפעילה הזו בפסוק. כאילו הותרַתַן בחיים היא פועל יוצא של פעולה כלשהי)? משום שהן מטבע עובר לסוחר. משום שהן לא מהוות כוח פוליטי מאיים (תפיסה עתיקת יומין שלצערנו מונצחת עד היום). משום שאפשר להשתמש ברחמן, לאנוס אותן, להביא צאצאים של עם אחר מתוכן, להכרית את הדור באמצעותן, באמצעות גופן החי. הנשים, שנתפסו לאורך ההיסטוריה הפטריארכלית ככלי שרת, כחפץ וכרכוּש - אינן במקרה של הסיפור המקראי הנ"ל אלא כלי קיבול, סובייקטים שקופים.
<מצטערת על השבתת השמחה
>
סימון דה בובואר, חלוצתנו, כתבה: "אישה אינה נולדת אישה, היא נעשית אישה". וכדאי להפוך קצת במשפט הזה ולחשוב עליו.
נכתב כאן למעלה: _כשאני שואלת את עצמי מהי נשיות ומהי גבריות אני מוצאת בפנים רק כל מיני דימויים שבאו לי מבחוץ, ואני לא רוצה אותם.
למה בכלל אנחנו צריכים להגדיר את הדבר הזה שהרי אפילו באופן של חקירה אמפירית הוא לא קיים באמת..._ (
נורמה טבעית)
מסכימה עם כל מילה, נורמה. שימו לבכן עד כמה אנו ממשיכות, משעתקות ומנציחות תפיסות-נשיוּת שלמעשה הוכתבו / נשתמרו / נתבססו לא על ידינו. לא באמצעותינו. לא בקולותינו - הרבים, המגוונים.
כתבו כאן נשים שונות, חלק מתחברות לדימויי הנשיות הקלאסיים, ה"מעוגלים", ה"מכילים", ה"חמים". כל זה טוב ויפה, ואיני באה לערער על תחושות הקיימות בעומקן של כל אחת מכן, מאיתנו. במיוחד כאשר אלה נחוות ומורגשות כתחושות אותנטיות, מרבות אושר ושמחה.
אבל היו גם כאלה שנימה אחרת נשתמעה ממילותיהן: "ומה איתי? שאני לא כזו עגולה, ולא כזו אימהית, ולא כזו "נשית" במושגים שלכן - מה זה עושה אותי? האם איני אישה דיי? האם אני אישה חסרה? פגומה? לא-מודעת-לעצמה? מדוע? שהרי אני אישה. גופי גוף אישה, גם אם לא עגול, גם אם לא "טבעי" (מאופר/לא מאופר/שלומפרי/מחוייט/רך/נוקשה/וואטאבר). אני אישה, ומתוקף עובדה ביולוגית זו, אני חווה את העולם בעיני אישה."
כתבה לוס איריגריי, שצוטטה כאן למעלה: "מין זה שאינו אחד". המין של האישה, ומכאן - האישה עצמה, אינו אחד. אינה אחת. אין האישה חווה את עולמה ומיניותה באופן ליניארי, רציף, הולך ונצבר ומזדקף ושולט וכולי. איריגריי הִכְבִּירָה עשוֹת בחלוקתה המגדרית הכוללנית, אך יש לה אג'נדה, ושווה להקשיב לה, ולו לזמן מה.
אגדת אבירים אנגלית נושנה מספרת על אודות המלך ארתור, שנקלע לאיזה מבחן וכדי לעמוד בו נתבקש לענות על שאלה: "מה רוצה האישה?" (שאלה שליָמים ינסה לענות עליה המלומד זיגמונד פרויד, בלא הצלחה יתרה). בוש ונכלם ומבולבל, פנה המלך ארתור למכשפה זקנה ומכוערת אשר התגוררה במעבה היער, והציג בפניה את השאלה. ענתה המכשפה: "אתן בידך את התשובה, אם תבטיח לי שתיתן לי את הטוב שבאביריך ויישאני לאישה." נועַץ המלך ארתור באביריו, חברי מסדר השולחן העגול, וראשון אביריו, גווין האמיץ, התנדב בלב כבד למשימה. חזר ארתור אל המכשפה והבטיח לה את מבוקשה. "אם כן", ענתה המכשפה, "התשובה היא זו: דבר אחד ויחיד רוצה האישה. היא רוצה שרצונה יתממש."
חזר המלך ארתור אל זה שהעמידו במבחן והציג בפניו את תשובתו. תשובה נכונה. עמד המלך ארתור במבחן. מקץ מספר ימים נערכה חתונתם המפוארת של האביר גווין והמכשפה הכעורה. בליל כלולותיהם נדהם גווין לגלות כי הפכה המכשפה את עורה והיתה לנסיכה צעירה ויפהפייה. היא סיפרה לו כי בעברה הוטל עליה כישוף, והתנאי להסרתו היה נישואין עם אביר.
והֵא לכן מוסר ההשכל (ונתעלם אך לרגע מהדימויים השבלוניים המכעיסים של זקנה / מכוערת / נסיכה / צעירה / יפהפייה - בכל זאת, אגדה עתיקה):
כל רצונה של האשה - שמבוקשה יתגשם. ובזאת אין היא שונה מאף בן אנוש אחר, לא משנה מה מינו.
המלך ארתור רצה שמבוקשו יתמלא (פתרון החידה, הצלחה במבחן), המכשפה רצתה שרצונה יתגשם (הסרת הכישוף) - וכששיתפו פעולה, תוך כבוד, אמון ושיתוף הדדיים - יצאו כל המשתתפים נשכרים.
<מה זה נשי בעיניי? לדעת מה אני רוצה. ולדעת איך להגשים את זה. ולהיות. פשוט להיות. זה לא כ"כ שונה מ"גברי"? ואללה. עליתן עליי.
>
עוד קצת מאגף הפמיניזם הרדיקלי, במחילה...
[u]כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל-הַבַּת, תְּחַיּוּן.[/u] - כדי להגיע לקריאה פמיניסטית "אוהדת" של הפסוק הזה צריך להיות באמת אדם אופטימי חסר תקנה...
מדוע מבקש פרעה לאבד ולהשמיד את הבנים? כדי להַכְרִית דור. תוצאה הדומה להשלכות של מלחמה עקובה מדם. מבקשים להשמיד את הבנים כדי שלא תקום התארגנות צבאית מרדנית כנגד הדיקטטור, הלא הוא פרעה. מדוע אפשר לחַיוֹת את הנשים (= להותירן בחיים. שימו לבכן להטייה הפעילה הזו בפסוק. כאילו הותרַתַן בחיים היא פועל יוצא של פעולה כלשהי)? משום שהן מטבע עובר לסוחר. משום שהן לא מהוות כוח פוליטי מאיים (תפיסה עתיקת יומין שלצערנו מונצחת עד היום). משום שאפשר להשתמש ברחמן, לאנוס אותן, להביא צאצאים של עם אחר מתוכן, להכרית את הדור באמצעותן, באמצעות גופן החי. הנשים, שנתפסו לאורך ההיסטוריה הפטריארכלית ככלי שרת, כחפץ וכרכוּש - אינן במקרה של הסיפור המקראי הנ"ל אלא כלי קיבול, סובייקטים שקופים.
<מצטערת על השבתת השמחה ;-) >
סימון דה בובואר, חלוצתנו, כתבה: "אישה אינה נולדת אישה, היא נעשית אישה". וכדאי להפוך קצת במשפט הזה ולחשוב עליו.
נכתב כאן למעלה: _כשאני שואלת את עצמי מהי נשיות ומהי גבריות אני מוצאת בפנים רק כל מיני דימויים שבאו לי מבחוץ, ואני לא רוצה אותם.
למה בכלל אנחנו צריכים להגדיר את הדבר הזה שהרי אפילו באופן של חקירה אמפירית הוא לא קיים באמת..._ ([po]נורמה טבעית[/po])
מסכימה עם כל מילה, נורמה. שימו לבכן עד כמה אנו ממשיכות, משעתקות ומנציחות תפיסות-נשיוּת שלמעשה הוכתבו / נשתמרו / נתבססו לא על ידינו. לא באמצעותינו. לא בקולותינו - הרבים, המגוונים.
כתבו כאן נשים שונות, חלק מתחברות לדימויי הנשיות הקלאסיים, ה"מעוגלים", ה"מכילים", ה"חמים". כל זה טוב ויפה, ואיני באה לערער על תחושות הקיימות בעומקן של כל אחת מכן, מאיתנו. במיוחד כאשר אלה נחוות ומורגשות כתחושות אותנטיות, מרבות אושר ושמחה.
אבל היו גם כאלה שנימה אחרת נשתמעה ממילותיהן: "ומה איתי? שאני לא כזו עגולה, ולא כזו אימהית, ולא כזו "נשית" במושגים שלכן - מה זה עושה אותי? האם איני אישה דיי? האם אני אישה חסרה? פגומה? לא-מודעת-לעצמה? מדוע? שהרי אני אישה. גופי גוף אישה, גם אם לא עגול, גם אם לא "טבעי" (מאופר/לא מאופר/שלומפרי/מחוייט/רך/נוקשה/וואטאבר). אני אישה, ומתוקף עובדה ביולוגית זו, אני חווה את העולם בעיני אישה."
כתבה לוס איריגריי, שצוטטה כאן למעלה: "מין זה שאינו אחד". המין של האישה, ומכאן - האישה עצמה, אינו אחד. אינה אחת. אין האישה חווה את עולמה ומיניותה באופן ליניארי, רציף, הולך ונצבר ומזדקף ושולט וכולי. איריגריי הִכְבִּירָה עשוֹת בחלוקתה המגדרית הכוללנית, אך יש לה אג'נדה, ושווה להקשיב לה, ולו לזמן מה.
אגדת אבירים אנגלית נושנה מספרת על אודות המלך ארתור, שנקלע לאיזה מבחן וכדי לעמוד בו נתבקש לענות על שאלה: "מה רוצה האישה?" (שאלה שליָמים ינסה לענות עליה המלומד זיגמונד פרויד, בלא הצלחה יתרה). בוש ונכלם ומבולבל, פנה המלך ארתור למכשפה זקנה ומכוערת אשר התגוררה במעבה היער, והציג בפניה את השאלה. ענתה המכשפה: "אתן בידך את התשובה, אם תבטיח לי שתיתן לי את הטוב שבאביריך ויישאני לאישה." נועַץ המלך ארתור באביריו, חברי מסדר השולחן העגול, וראשון אביריו, גווין האמיץ, התנדב בלב כבד למשימה. חזר ארתור אל המכשפה והבטיח לה את מבוקשה. "אם כן", ענתה המכשפה, "התשובה היא זו: דבר אחד ויחיד רוצה האישה. היא רוצה שרצונה יתממש."
חזר המלך ארתור אל זה שהעמידו במבחן והציג בפניו את תשובתו. תשובה נכונה. עמד המלך ארתור במבחן. מקץ מספר ימים נערכה חתונתם המפוארת של האביר גווין והמכשפה הכעורה. בליל כלולותיהם נדהם גווין לגלות כי הפכה המכשפה את עורה והיתה לנסיכה צעירה ויפהפייה. היא סיפרה לו כי בעברה הוטל עליה כישוף, והתנאי להסרתו היה נישואין עם אביר.
והֵא לכן מוסר ההשכל (ונתעלם אך לרגע מהדימויים השבלוניים המכעיסים של זקנה / מכוערת / נסיכה / צעירה / יפהפייה - בכל זאת, אגדה עתיקה):
כל רצונה של האשה - שמבוקשה יתגשם. ובזאת אין היא שונה מאף בן אנוש אחר, לא משנה מה מינו.
המלך ארתור רצה שמבוקשו יתמלא (פתרון החידה, הצלחה במבחן), המכשפה רצתה שרצונה יתגשם (הסרת הכישוף) - וכששיתפו פעולה, תוך כבוד, אמון ושיתוף הדדיים - יצאו כל המשתתפים נשכרים.
<מה זה נשי בעיניי? לדעת מה אני רוצה. ולדעת איך להגשים את זה. ולהיות. פשוט להיות. זה לא כ"כ שונה מ"גברי"? ואללה. עליתן עליי. :-) >