^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מה זה משנה נשית לא נשית, רכה ונעימה או לא רכה ונעימה? חזקה או לא הרה או לא?
כשאומרים שאישה צריכה להיות גבוהה רזה בלונדינית עם ציצים גדולים אז יש עם זה בעיה וכולם צועקים שכל אחת תיראה איך שהיא וטבעי זה הכי יפה, שזה נכון. אז למה כשמדברים על תכונות אנשים מרשים לעצמם לצאת עם כל הרשימות מכולת האלה של "אישה היא עדינה אבל גם חזקה, נותנת כשצריך אבל יודעת לעמוד על שלה, כן יודעת מה היא רוצה לא יודעת מה היא רוצה, עדינה, רכה, כן, לא...." מה זה משנה?
אני עדיין בגיל ההתבגרות (17) ותמיד הרגשתי אישה, אבל אני שונאת להתאפר, ושונאת להחליק את השיער, ושונאת בשמים, ושונאת עקבים. לא נוח לי בזה, אני מרגישה כמו ילדה קטנה שלקחה לאמא שלה את האודם והעקבים. אני מרגישה הרבה יותר אישה במכנסיים שנותנים תשומת לב לרגליים שלי, שמבליטים את הקימורים שלי. מעדיפה שמלת חוף פשוטה על פני שמלת ערב. אני פחות אוהבת בגדים צבעוניים, אלא יותר בז', שחור, ירוק כהה... לא אוהבת וורוד וסגול ואדום. אני לא אגרסיבית או צעקנית, אני בחורה עדינה אבל יש לי את הציניות שלי ואני הרבה יותר אוהבת לדבר על מדעי המדינה מאשר על שופינג.
כשאני רואה את כל הבנות מסביבי עם איפור כבד ובגדים זוהרים ועקבים ושיער חלק וצבוע אני מרגישה שאני לא טובה מספיק או לא אישה מספיק. למרות שאני מרגישה במראה הטבעי והפשוט (וגם בהתנהגות הפשוטה והלא מתרפסת) הרבה יותר בוגרת ונשית. כל הנשים המצועצעות האלה נראות לי כמו ילדות קטנות שמתלהבות מעצמן ומנסות להיראות כמו בובת ברבי.
אבל עדיין אני מרגישה לא מספיק, כי זה לא מה שמצפים ממני. לכל אישה בעיניי יש איכויות נשיות מעצם היותה אישה ולכל גבר יש איכויות גבריות מעצם היותו גבר, וצריך ביטחון עצמי כדי להבליט את זה גם אם זה בא עם פחות רכות או יותר רכות. כל השאר זה עניין תרבותי.
יש לי עבר של דכאונות וזה הדבר הכי לא נשי והכי לא מושך שיש. לפעמים מצאתי את עצמי רוצה לצאת מהדיכאון רק כדי שאנשים יאהבו אותי יותר, ולא בשביל ההרגשה האישית שלי. זה משתנה לאט לאט.
אני בכלל לא מבינה מה זה חשוב כל העניין הזה עם הנשיות. מישהי שמחה שאוהבת את עצמה וחיה בשביל עצמה ובשביל מי שהיא לא משנה מי זאת תהיה, (כנ"ל לגבי גברים) זה מה שמושך. זה לפחות מה שמושך אותי לגבר מסויים (למען האמת גם מישהו שלא תמיד שמח ויש לנו דברים במשותף ואוהב אותי כמו שאני ויש לו אופי זה מה שמושך אותי). בלי קשר למושך או לא, זה מה שבן אדם צריך להיות בשביל עצמו. האם אני משוגעת שלא אכפת לי איך גבר נראה? (עם קווים אדומים אבל בכל זאת) האם נטרפתי על דעתי שבעיניי גברים חתיכים שהולכים לחדר כושר ומטפחים את עצמם ואכפת להם איך הם נראים ושמים ג'ל בשיער רק מורידים לי את זה?
לרוב לא מעניין אותי אם אני נראית נשית או לא, אבל לאחרונה זה ממש מעסיק אותי.
מצד אחד אני יודעת שזה לא חשוב אבל מצד שני אני מרגישה שכן חשוב.
יש עוד מזדהות?

אומנם המין האנושי נקרא במדעית הומו סאפיינס, אבל עוד לא נתקלתי באנשים (אופס, דווקא נתקלתי, אבל גודווין) שאומרים שאנושיות זו חכמה, ושמי שחכם יותר אנושי יותר ממי שלא חכם. למען האמת, הרעיון של למדוד אנושיות לפי מבחן איי קיו מזוויע אפילו יותר מלמדוד נשיות ביכולת להרות.

אם אתה כבר רוצה הגדרות פיזיות, אז למה לא ללכת לפי כרומוזומים?

כלומר, לדעתך אישה עקרה היא לא אישה, או שהיא גבר? איזה רעיון מזוויע.
ואם אנחנו הומו סאפיינס, אז מפגר שלא מסוגל לחשוב, הוא לא אדם?

_נשיות, זו היכולת להרות וללדת.
גבריות, זו העדר היכולת להרות וללדת._

כלומר, לדעתך אישה עקרה היא לא אישה, או שהיא גבר? איזה רעיון מזוויע.

נשיות, זו היכולת להרות וללדת.
גבריות, זו העדר היכולת להרות וללדת.
כל השאר, כל המילים והתיאורים שבוטאו כאן ובמקומות אחרים, הן לדעתי, שוליות למהות האחת.

מה היכולת הזו מעוררת בנשים ובגברים?
אילו תגובות ההריון מביא מצד נשים וגברים?
בתמצית,
כל הגברים וכל הנשים הביטו בחשק גדול ובערגה בבטן שלה המלאה כל טוב

א

אתן מהממות!! עשיתן לי חשק להיות אישה!!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נשיות זה כוחות- על של חברתיות.יושרה.
רצון להבין. נכונות לכניעות ונתינה אינסופית אבל אף פעם לא סמרטטת

נשיות זה, רגש, בטחון, שלמות, חוכמה בטחון,

להיות אישה לדעתי זו מתנה נפלאה שאי אפשר לגמרי לתאר במילים .זו חוויה עומצתית כי מגיל צעיר ברגע שאנו מתחילות להכיר בעצמנו ויש את כל האי וודאות בנשיות המתנגשת עם הילדותיות,כי אז מגיע גיל ההתבגרות ומיד לאחר מכן הגלישה לנישואין ולאמהות ופה אני מרגישה הכי אישה שאפשר וכאן באה הנשיות למימושה ולצורך הטיבעי של כל אישה .כאישה ההרגשה היא של מרכז הבית,של המכוונת הראשית של המשפחה,ואף עולם של בחירה בין דרך לדרך בין טוב ורע,כאילו ההגה והמושכות בידיי כאילו נתנו לי את ההכוונה להיות המכוונת לכל הבית כולו,ובדיעבד מומלץ שכל אישה תדע זאת כטיפ לחיים שהתפקיד הוא חשוב ויש פה פוטניציאל להוביל לכיוונים טובים אם רק נעצור לרגע ונתכנן כבר בהתחלת הנישואים.וכמובן בכל רגע במהלך החיים.
כאישה ההרגשה הכי נשית היא להיות אם,ללדת ולחוות גידול ילדים ולא לשכוח לנצל כל רגע כי זו החוויה הכי יפה וזו מתנה משמים.
לפעמים אני שוכחת להתרכז בנשיות שלי ולפעמים שואלת את עצמי האם אני אישה מספיק?האם אני נותנת לעצמי באמת להיות אישה,ומה זו אישה,אבל אז אני חושבת שאישה זו מה שאת עושה עם הזכות שנפלה בידך,איך תשתמשי בכח שאלוקים נתן לך,האם תהני מזה על מנת לשמח את עצמך האם תודי על כך, האם תנצלי זאת על מנת להוביל את חחיך למקום טוב,את בעלך וילדייך.האם תהיי צנועה ותרגישי עוד יותר אישה בכך.

נשיות קשורה ללא לאבד את האינסטינקטים שלי, של מה נכון לי ומה לא,למרות מה שיכולים לומר לי.
נשיות היא להמשיך להיות קשובה לאישה הייצרית והיצירתית שלי,
קשובה לאמת הפנימית שלי, למהות שלי.
לא להיכנס לתפקידי "המושיעה", " הקורבן", על חשבון העצמי שלי.
נשיות היא לאהוב ולהיות מחוברת למיניות שבי .
חיבור לנשיות שבי היא לרצות פתאום לרקוד בלי סיבה,
לשמוח, לחבק, לאהוב,להיות משוחררת להרגיש קשת רגשות בלי לחשוב "מה יגידו",
ליזום מפגש בנות ולדבר רק על בנים...(כמעט..)
@}

תודה פלונית מקסימה,
אבל לא נראה לי שהחסימה חיצונית, כלומר קשורה למראה.
אבל גם לא נראה לי קשורה לפגיעה מינית, כי חלילה לא הותקפתי פיזית מעולם,לא יותר ממישהי אחרת שחוותה הטרדות,אם זה ברחוב, או במילים או מישהו שמנסה לגעת ...
בקיצור, לא חויתי, תודה לאל, אונס,אבל פגיעה נפשית אולי כן.
כי נראה לי שבכול זאת זה משהו עמוק, כנראה תת מודע, שפיתוי מתקשר אצלי לקונוטציה מפחידה, פחד להיעזב, פחד מסירוב, נטישה,דחייה... אולי כי נפגעתי מאוד פעם, אז ישר מתעלת את הקשר הפוטנציאלי לא למקום מיני.(כלומר, אלו שמעוניינים אני לא מתחברת, ואלו שאני רוצה, אני מראה להם כמעט ההיפך וכמעט מנסה לשדך מישהי אחרת...) אני לא בטוחה בעצמי.

או שעוד אופציה, אולי אשמה על כך שאני יכולה להיות אישה מושכת....
אני צריכה לחשוב על זה, מאיפה ולמה האשמה...(אולי אדיפוס?!)

השאלה איך להשיב לעצמי את החיבור למי שאני יכולה להיות, ולהתחבר שוב לאישה הבטוחה שאני ,לזו שיודעת שהיא יפה ומושכת וגם משדרת את זה והולכת על זה עד הסוף...

תודה על תשובתך!@}

תתחילי מעצמך . לא מלפתות אחרים.
הפרדוקס - צריך בשביל זה כמה שעות של פרטיות מוחלטת.
כשזה קרא לי , כשהשמנתי נורא ושום דבר לא עלה עליי והרגשתי מוזנחת וזה השתלט לי על הכל...קניתי לעצמי מוצרי ספא מפנקים,לא מהסופר כמו בדרך כלל אלא התפרעתי ב"סבון של פעם", רציתי להתפנק עם סטייל ...ולהרגיש ממש נסיכה.
עשיתי אבטיה ארוכה ארוכה ומפנקת ואפילו נכנסתי אליה עם כוס יין .
אח"כ לבשתי את הבגד היחיד שעדיין נראייתי בו סקסית, שטישטש היטב את ההשמנה , שמתי מוזיקה שכייף לי לזוז איתה בחדר עם מראה ורקדתי בעיניים עצומות שלפעמים הייתי פותחת קצת ומציצה אל עצמי במראה, כשאת כברשקוע עמוק בתוך ריקוד את בטוח נראית במיטבך וזה מאוד העלה לי את הביטחון העצמי לראות את עצמי באופן שמחמיא לי.
השאר היה היסטוריה, מרגע שהרגשתי טוב עם עצמי שהרגשתי נשית וסקסית העולם התחיל להגיב אליי כאל אחת כזאת.

עוד עצה, קצת יותר פרקטית וקלה ליישום. כשיש לי ירידה בתחושת הנשיות והסקסיות אין כמו תספורת לשנות את התמונה (ויש לי שער ארוך אז אני רק עושה דירוג קל וסימלי בשביל ההרגשה) אם יש אפשרות אז לשלב עם אייזה שופינג קטן לקנות אייזה בגד או תכשיט שישלים את המראה החדש ואם כל הכסף נשאר אצל הספר - אפילו רק ללכת להתבשם ולהתאפר בחינם בסופר פארם.

אם הבעייה אינה אקוטית אז אני מאמינה גדולה בשינויים טכניים חיצוניים שמשפיעים על ההרגשה הפנימית,אך אם זה משהו עמוק (פגיעה מינית, למשל) זה מצריך מענה יסודי וטיפולי ועמוק יותר לבעייה.

איך להתחבר ליכולת לפתות מחדש?
אני נראית טוב, אבל איבדתי את הטאץ'
מחוסר בטחון אולי,מזה שאני לא מתמודדת עם פיתוי או עם האפשרות לפיתוי...
אחר כך זה מתסכל אותי...משהו בי כאילו חסום...
איך להתחבר מחדש?

להיות אשה זה קודם כל להיות אנושית.
מאוד אהבתי @}

נשיות, היא היכולת למצא אם ואחות בכל אשה שפוגשים. לדעת, שחרף כל השוני, רב הדומה.
שמתחת לקליפות, לשכבות, יש גרעין של אמת אחת לכולנו.
נשיות, היא הזכות, להיות חברה שלך שיבולת שועל אהובה שלי, מגיל חמש.
וכבר אז, מתוך שבע מאות תלמידים בבית ספר אפור, לדעת שאת יותר מכולן, האם והאחות שלי.
אבל עם כל הכבוד אהובתי, בעלת עיני התכלת הצלולות ואין סופיות כשמיים והלב העצום והמצמיח כמו האדמה עצמה, למה? למה? למה? בחרת לקרא לעצמך "שיבולת שועל"? חסרים שמות נשיים? מילא שיבולת, אבל שועל?
מכל החיות שועל?
אני מפצירה בך לשקול שנית...
את גם מוזמנת לפתוח את הנושא לדיון. שיציעו לך רעיונות. אולי משהו יתפוס את ליבך.
שלך,
אישתו של האיש שחיבקת בערב שישי....

לא יודעת אם משהי (או משהו) ממי שכתב את הטקסטים הקודמים יקרא, אבל אני רוצה להגיב בכל זאת...

נשיות זה יופי ותבונה ורכות ואמהיות ויכולת לפתות,יכולת אינסופית לתת לאהובים,

אבל:

מה עם מילים כמו קנאה, רגשנות, מניפולטיביות, תככנות?

בכל קשר בין נשים יש לפחות רמזים לאחת או יותר מהתכונות הנ"ל, ולא רק בקשרים אלה.

אני חושבת הדף הזה, נפלא ככל שיהיה מייצג בפשטות עוד פן של מה זה להיות אשה

והוא היכולת והרצון להציג אתהכל בצבעים של ורוד ותכלת,

פחד מהדם, והכאב והקנאה...

לכל סוג של כח יש (לפחות 2 צדדים) אחד הצדדים הפחות יפים של הבינה, היא היכולת להשתמש בה גם לרעה.

הייתי רוצה לחיות בעולם שבו גם לצדדים האפלים יש מקום, ומבחינתי, זאת אחת התכונות הכי נשיות שלי.

באהבה גדולה לכולן:
מיכל.

נשיות היא כמו מים, (ופתאום אני מציצה למרגיעון וכתוב : מים שקטים חודרים עמוק) , לא מאמינה בצרופי מקרים, מאמינה בכוחות אדירים שכל אישה יכולה לרתום כדי ליצור מציאות חדשה.

וחזרה למים, מים לא נלחמים לא יורים לא שולחין חיצים, מים מפלסים את הדרך, בעיגולים, משייפים את הקצוות, ותמיד תמיד מגיעים לים, לים הגדול והאינסופי של האפשרויות, הים ממנו נולדו כל החיים כולם, כמו מתוך רחם של אישה, רחם חשוכה מלאה במים.

ושוב אחרי שנה, סוד המסתורין של מהי נשיות הולך ונחשף.
הנשיות היא היכולת להתמיר כל אנרגיה לאור.
היא היכולת להיות מחוברת לאדמה לנשימה ולאהבה.
הנשיות היא היכולת לזמן חלל מקודש ולשהות בתוכו.

בת חווה יקרה,
בצעדייך המהססים לכיוון הנשיות את מדדה כתינוק בצעדיו הראשונים.
כילדה המחפשת חברים.
אמנם הידע המסורתי של מהי אישה לא תמיד ידוע או מובן לך כנכון,
את רוצה להכיר את עצמך יותר,לחפור עמוק ובאינטואיציה מעודנת,
עצתי לך ולשאר בנות חווה בימינו, קני סבלנות,הקשיבי לגלי הזמן הזורמים בגופך ונשמתך,לתחושותיך. שם תמצאי את אימך הקדמונית ואת ההולכות אחריה.
בהצלחה במסע לנשיותך.

אין לי מושג מה זה נשיות. אני לא אמא, אני אשת איש מעט מאד זמן. אני מתקשה להגדיר את עצמי כ"אשה", ולרוב מגדירה את עצמי כ"אדם", במחשבה לעומק, אני חושבת שהאישה היא בראש ובראשונה - אדם. השילוב של שכל ורגש, תבונה ואינסטינקט, פיתוי ותמימות - היכולת הזאת לרקוד על שתי החתונות, ולשחק בין שני קצוות של חבל. יש נשים רכות, יש נשים נוקשות, יש נשים רזות ושמנות, יש נשים שהופכות נשים בהריון, יש כאלה שרק כשהילדים עוזבים את הבית, יש נשים שהנשיות שלהן מתבטאת במטבח, במיטה, בעבודה, עם חברים, עם המשפחה, עם הבעל/בן הזוג, יש נשים (כמוני, אולי?) שעוד לא גילו איפה מתבטאת הנשיות שלהן. אני יודעת שהמתבוננים מהצד מסתכלים עלי כעל "נשית", ואני יודעת שבחלק גדול מהפעמים הסאבטקטס הוא "מינית" או "סקסית". האם נשיות מחוייבת להתקשר למיניות? ל... פוטנציאל הזה שכרוך איכשהו באיבר המין? סקס, או הריון או לידה או הנקה - כל אלה נתפסים בעיני (בלי ניסיון בתחום של הריון ולידה עדיין) כדברים מאד מיניים, גם אם לא תמיד "סקסיים", אבל תמיד - מאד נשיים. אולי בגלל זה קשה לי לראות את עצמי בהריון, או אמא.

ציפציף, נגעת בי במשפט "...בעיקר להיות מקבלת בכל המובנים פיזיים ורוחניים...." ,תודה@}

להיות אשה,זה להיות במקום של הבינה בינה זאת מין תבונה שיש רק לאשה,לראות את הדברים שמעבר,
להבחין בכל מיני פרטים קטנים אבל משמעותיים,
ובעיקר להיות מקבלת בכל המובנים פיזיים ורוחניים,
ללמוד לקבל את הזולת ואת בן הזוג לתת לו להיות המשפיע (שזה לא בהכרח המחליט...)
לקבל,לקבל,לקבל והכי הרבה לקבל את עצמי כמו שאני....

_עורף תמיר עם תלתל. פוני חצוף על המצח.
בטן שטוחה, בטן מלאה.
תחתוני סבתא 100 אחוז כותנה.
חזייה מידה 0_

רויטל, נהנתי מכל מילה.

או במילים של סבא שלי- "גבר צריך להיות רק קצת יותר יפה מקוף"
ענק

העור הרך של סבתא שלי זכרונה לברכה. מקומט רך וחמים.
שיפולי בד של שמלה.
ליטוף בקצוות האצבעות.
עיפרון מחודד שכותב רך
עורף תמיר עם תלתל. פוני חצוף על המצח.
בטן שטוחה, בטן מלאה.
תחתוני סבתא 100 אחוז כותנה.
חזייה מידה 0
דמעות של כעס (לא מכירה גבר שבוכה מכעס).
פטרוזיליה מסולסלת.
עיניים מתחת לרעלה.
עציץ ורד ננסי.
צדף משויף גלים.
יהלומי זכוכית, וזכוכיות מבריקות.
הקשבה אמיתית.
אלטרואיסטיות. אינטואיצייה.הכלה וספיגה.
חלונות ראווה.

אולי יהיה המשך, הפשושה קוראת לי...

לגברים יותר מותר להיות מכוערים מאשר לנשים.
או במילים של סבא שלי- "גבר צריך להיות רק קצת יותר יפה מקוף"

שיקום האדם שלא נתקל בנשים מכוערות ומחוזרות ומצליחות או להיפך בנשים יפהיפיות שאף אחד לא שם עליהן.

לגברים יותר מותר להיות מכוערים מאשר לנשים.
זה קשה בעולם שלנו להיות אשה מכוערת. מה אני אגיד לך. ככה זה.
כולם מחפשים יופי. הלוואי שבאמת היופי היה מקרין מבפנים.
קצת טיירים פה ושם זה בסדר אבל אשה מכוערת מאוד קשה לה.
אשה יפה גם אם היא קצת אהבלה זה בסדר.

ניסיון פשוט מלמדי כי בימים או אפילו שעות בהן אני מרגישה טוב,מחייכת סובלנית ואוהבת את עצמי מ-י-ד כולם מחמיאים לי, אומרים לי שאני נראית טוב וגברים מתחילים איתי יותר, זה אומר שנשיות זה מה שיש לך בפנים וזה מקרין החוצה, קלישאה, אבל קלישאה מדויקת. וכן אישה יפה זה תמיד נעים לראות אבל שיקום האדם שלא נתקל בנשים מכוערות ומחוזרות ומצליחות או להיפך בנשים יפהיפיות שאף אחד לא שם עליהן.

איי, חבל שכולם נעלמו. נחכה לפעם הבאה.

חשבתי על משהו
(בעקבות דיון ארוך על איך ללמד נשים הגנה עצמית אגרסיבית נגד ניסיון אונס - בפורום אומנויות לחימה בתפוז - ממש לא היה לי כוח להגיב לזה)
נשיות=אי אלימות.
מה דעתכן?
כאילו, למה לעזאזל ללמד אותנו להיות אגרסיביות? דהההההה?? נראה לי בזבוז זמן מוחלט.
נלמד את עצמנו להיות חזקות, תקיפות, להיות עוצמתיות, להיות חכמות, להיות טובות - תכניסו מה שבא לכם, אבל מה לי ולאגרסיביות? למה אני אמורה להתאמץ ולהתאמן כדי ללמוד את זה?

נשיות?
נשיות זהו בד שיפון רך מתבדר ברוח, מיי נחל רעננים מחליקים על סלע, בובת בבושקה, הנוגה והחסד הטמון באור ראשון,
נשיות זהו תדר אמפטי, שילוב של רוך והשרדות, קרבה עמוקה למקור לבריאה.
חשיבה מעגלית התופשת תאוצה, מורכבות ויכולת לייצר ולהמית סביבה רגשית.
אינטואיציה חזקה כשהערוצים פתוחים.


נשיות זה לא בהכרח המין הנשי, זהו צרוף של תכונות. בקבוצות נשים צרוף התכונות הזה מוכפל ומועצם, המכנה המשותף הנשי מתפרץ במלוא הדרו.

תמרוש תודה. כנ"ל אם את באיזור ביירון.
ענת ב פ

מבקשת מכן רשות להעתיק את הדף המופלא הזה לפורום של דף]לגעת אשה פתיחה[/po]
הדף פשוט מרתק, ואני חושבת שיוסיף ויועיל גם שם.

שולחת לכן חיוך, וגאה להיות חלק מכן.

> אולי את ותמרוש תפיקו ת'יומעיון הבא באוסטרליה.. <

איפה את יושבת????
אם תגיעי למלבורן תקפצי לבקר
נ.ב. כתבת נפלא. פשוט נפלא. ונפלא עוד פעם.

וואו.
אני כותבת לכן מאוסטרליה האסטרלית. אני גרה בבית שיושב בלב יער גשם קסום. לכל עץ יש פנים. פיות ויצורים אחרים גרים מתחת לפטריות ובינות לסלעים. אני נמצאת באחד המקומות הנשיים ביותר בעולם. זה מתחיל בזה שנשים מרגישות כאן טוב. מרגישות בטוחות. מקבלות השראה ומזון לנשמה. אני מסירה מעלי לאט לאט שריונות מגנים ומאפשרת לעצמי להיות. בתוך כל זה, אני נזכרת, אם בחלומות ואם תוך כדי שטיפת כלים, בארועים שפצעו את נשיותי. מתוך המקום המוגן הזה, אני מרפא לזכרונות אלו. אני פוגשת אותם. הם עולים ממעמקי הבטן. הם מבקשים לצאת לקבל מחילה.
נשיות עבורי, זו מתנה שקיבלתי, כשנולדתי אישה. נולדתי להיות חלק מהנשים. חלק מהדבר המופלא הזה שהוא נשיות. מבחינתי זו זכות להיות אישה. זו זכות להיות מחוברת למאגרי הידע וליכולות הביטויי הנשיים.
אני רוצה להיות אישה שלמה. שהכל ישב וידור בשלום אחד עם השני. כל החלקים וכל הרבדים.
נשיות היא היכולת שלי להתחבר לעצמי ולהכיר בחלק שלי ששותף עם נשים אחרות.
שולחת לכן חיוך, וגאה להיות חלק מכן.

תמרוש
|אייקון של ענת שרה בקולי קולות|
| אייקון של השכנים של ענת|
|אייקון של ענת שרה בכל זאת|

> בכל זאת, לטובת הצופים של "כוכב נולד" והשכנים שלי עדיף שאשיר במקלחת.. <
למה, ענתי??? למה לעצור את עצמך? תשירי איפה שבא לך. כמה שבא לך. כמה שאת זקוקה לזה ורוצה בזה. בקולי קולות גם . אפשר לחשוב שבכוכב נולד יש נשים ששרות את הנשיות שלהן... הרי הכל שם מעובד כל כך, עצור רגשית, מכוון לטעם הקהל, וטעם הקהל לא מעודד מי יודע מה הרבה נשיות.

נראה מה היא חושבת על נשיות. נראה לי שכלום.
את זה הכי אהבתי. האשה הנשית, שפשוט חיה את זה ומחוברת לזה כמו שזה. בלי צורך במילים.
יהי רצון שכולנו נגיע למקום שלא נחשוב כלום על נשיות, ופשוט נחיה אותה. אז נוכל לתקשר זו עם זו בחיוכים בלבד, כי המילים כבר יהיו פאסה...

יפעת,
כבר הרבה זמן קשה לי עם אגף הפמיניזם בכלל, ועם הפמיניזם הרדיקלי בפרט, רק בזמן האחרון אני מתחילה להבין למה. זה לא נאמר בכוונה לתקוף אותך, חלילה, אלא להיפך - לשוחח אתך. (גם אין לי כוונה מוצהרת "לשכנע" אותך, ולא הייתי רוצה שתחווי לחץ סמוי כזה מצידי).

למה קשה לי אתו? הרי הפמיניזם כל כך צודק, כל כך נכון. כל כך מתבקש וחיוני. כל כך טוב - כל עוד הוא לא מאבד את ההומניזם הבסיסי שעליו הוא בנוי.
אבל יש בו כל כך הרבה שכל - וכל כך מעט לב.
מתבקש להגיד ש"לב (ורגש) זה דבר נשי" אבל לומר את זה יהיה לגרום עוול לגברים ולגבריות על כל סוגיה.
אז לב זה דבר אנושי. ורגשות הם אנושיים. הכי אנושיים שיש. ופמיניזם טוב, נשיות טובה, זה בעיני להחזיר את הרגש ואת הלב אל כולנו, גברים ונשים. כי יש "גבריות" (גבריות מעוותת, חסרה, פגועה) ששללה את הלב, הדחיקה אותו, בזה לו. וכולנו סבלנו בגלל זה, גברים ונשים, גבריות ונשיות כאחת.

בעצם כולנו היינו צריכים להירתם לעבודה הזאת (להחזיר את הלב לעצמנו, לעבוד ולחיות יותר ממקום של אהבה), אבל כרגע לנשים קצת יותר קל לעשות את זה, כי הן לא היו צריכות לעקר את הרגשות מקרבן בכזאת יסודיות כמו גברים. אז נשים הן "יעני" מחוברות יותר לרגש - אבל לא בבסיס. לא בהכרח.

אבל כשאני קוראת כל כך הרבה פמיניסטיות, שמדברות כל כך מהשכל, מההיגיון, מהעולם האקדמי - אני כל כך מתעייפת. לא כי "לנשים אין היגיון". יש להן. ועוד איך יש. אבל מה זה עוזר שיש לנו היגיון, אם ההיגיון והשכל מטבעם מוגבלים כל כך (ככה אני חווה אותם) יחסית לידיעה אינסטינקטיווית ולידיעה שבאה מהלב. ההיגיון לא רע - הוא פשוט דל, קטן, לא מספק. הוא טוב ושימושי מאוד לתחומי חיים מסוימים - אבל לא הרבה יותר מזה.

במאמר מוסגר: פעם הגדרתי "היגיון" כ"תהליכי עיבוד נתונים וקבלת החלטות שמבוססים על מידע, הכרתי" בעוד אינטואיציה היא "תהליכי עיבוד נתונים ובקבלת החלטות שמבוססים גם על מידע הכרתי, וגם על מידע תת הכרתי". לכן אנחנו אומרים "נראה לי אינטואיטיבית שזה נכון", אבל אנחנו לא יכולים להסביר למה - כי חלק מהמידע שעליו התבססנו הוא תת הכרתי, אין לנו מושג מה יש שם. אבל בכל זאת הוא שם, ועוזר לנו.ודרך אגב - בוודאות, המוח שלנו מכיל כמויות ענק של מידע תת הכרתי - ורק חלק קטן מהם עולה אל ההכרה. לכן אני מעריכה את האינטואיציה יותר מאשר את ההיגיון, כי יש לה גישה להרבה יותר אינפורמציה, ולכן להחלטה אינטואיטיבית יש סיכוי גדול יותר - בעיני - להיות החלטה נכונה.
(ועוד אגב קטן: אחרי זמן מה פגשתי דוקטורנט אחד שעשה את הדוקטורט שלו על תהליכי קבלת החלטות אינטואיטיוויים, ואמר לי שהגדרה שלי על אינטואיציה מקובלת בעולם האקדמי).

נחזור לנושא: יצא לי להשתתף זמן מה בפעילויות של ארגון קטן פמיניסטי, מלא א/נשים נהדרים, באמת, ולפעמים הייתי משתגעת מהם. היה בא לי להגיד להן: יש בכן כל כך הרבה טוב, כל כך הרבה לב - למה אתם לא משתמשים בו????
(הערבוב של לשון זכר ונקבה הוא מכוון. היו שם משני המינים).

פתאום באה לי זוית הסתכלות חדשה, מהניילונים, למרות שהתבקשה כבר מזמן:

התרבות גברית היא. בכל פינה, נראה את הלך הרוח הגברי. ב ממסד . בעצם היות ממסד. בהתנהגות, בהתנהלות, בכלל.
גם בדת.
ואז אני רואה את הנשים, נשים בעולם כזה, לא יכולות לבטא את מקורן- כמו כל עם מדוכא.
והמדוכא נהיה חקיין, והמדוכא נהיה תוקפני.

כל עם מדוכא צריך להיות קצת בדמותו של העם המדכא, להיות בסדר, להיות בעניינים.
ובעצם היותו מדוכא, הוא תוקפני. כמו ילד מוכה.

אז התחלתי לראות את זה.
נשים חזקות, נשים בולטות, נשים מגשימות-
שנראות כמוהם. בגדים דומים, דיבור דומה, החלטות דומות. ותוקפנות גדולה יותר, לא טבעית.
אנחנו נורא דורסניות, בתחפושת הזאת.
פתאום התחלתי לראות את זה.

אני לא מכירה נשים שמחוברות להוויה הנשית הזאת שהדף מפנטז עליה.
יש לי חברה אחת כזאת.
נראה מה היא חושבת על נשיות. נראה לי שכלום.

ה-למה לא ציוו להשליך אותנו ליאור זאת פרשנות שלנו למרות שאני לגמרי מסכימה עם מה שאמרת.
בהמשך למה שכתבת מה שעושה את האישה זה הגבר כמו שמה שעושה את הגבר זאת האישה.
אם לא היה המין השני אזי המין היחיד לא היה זקוק להגדרה מתוקף היתו אחד לא?
אני מסתכנת לרגע ואומרת שנכיר בחסר-כל בני האנוש ,גברים ונשים מה שמניע אותנו קדימה זה ה-דבר שחסר. אם זה הפאלוס אצל הנשים או האומניפוטנציה המוחלטת אצל הגברים.

עוד קצת מאגף הפמיניזם הרדיקלי, במחילה...

כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל-הַבַּת, תְּחַיּוּן. - כדי להגיע לקריאה פמיניסטית "אוהדת" של הפסוק הזה צריך להיות באמת אדם אופטימי חסר תקנה...

מדוע מבקש פרעה לאבד ולהשמיד את הבנים? כדי להַכְרִית דור. תוצאה הדומה להשלכות של מלחמה עקובה מדם. מבקשים להשמיד את הבנים כדי שלא תקום התארגנות צבאית מרדנית כנגד הדיקטטור, הלא הוא פרעה. מדוע אפשר לחַיוֹת את הנשים (= להותירן בחיים. שימו לבכן להטייה הפעילה הזו בפסוק. כאילו הותרַתַן בחיים היא פועל יוצא של פעולה כלשהי)? משום שהן מטבע עובר לסוחר. משום שהן לא מהוות כוח פוליטי מאיים (תפיסה עתיקת יומין שלצערנו מונצחת עד היום). משום שאפשר להשתמש ברחמן, לאנוס אותן, להביא צאצאים של עם אחר מתוכן, להכרית את הדור באמצעותן, באמצעות גופן החי. הנשים, שנתפסו לאורך ההיסטוריה הפטריארכלית ככלי שרת, כחפץ וכרכוּש - אינן במקרה של הסיפור המקראי הנ"ל אלא כלי קיבול, סובייקטים שקופים.

<מצטערת על השבתת השמחה >

סימון דה בובואר, חלוצתנו, כתבה: "אישה אינה נולדת אישה, היא נעשית אישה". וכדאי להפוך קצת במשפט הזה ולחשוב עליו.

נכתב כאן למעלה: _כשאני שואלת את עצמי מהי נשיות ומהי גבריות אני מוצאת בפנים רק כל מיני דימויים שבאו לי מבחוץ, ואני לא רוצה אותם.
למה בכלל אנחנו צריכים להגדיר את הדבר הזה שהרי אפילו באופן של חקירה אמפירית הוא לא קיים באמת..._ (נורמה טבעית)

מסכימה עם כל מילה, נורמה. שימו לבכן עד כמה אנו ממשיכות, משעתקות ומנציחות תפיסות-נשיוּת שלמעשה הוכתבו / נשתמרו / נתבססו לא על ידינו. לא באמצעותינו. לא בקולותינו - הרבים, המגוונים.
כתבו כאן נשים שונות, חלק מתחברות לדימויי הנשיות הקלאסיים, ה"מעוגלים", ה"מכילים", ה"חמים". כל זה טוב ויפה, ואיני באה לערער על תחושות הקיימות בעומקן של כל אחת מכן, מאיתנו. במיוחד כאשר אלה נחוות ומורגשות כתחושות אותנטיות, מרבות אושר ושמחה.
אבל היו גם כאלה שנימה אחרת נשתמעה ממילותיהן: "ומה איתי? שאני לא כזו עגולה, ולא כזו אימהית, ולא כזו "נשית" במושגים שלכן - מה זה עושה אותי? האם איני אישה דיי? האם אני אישה חסרה? פגומה? לא-מודעת-לעצמה? מדוע? שהרי אני אישה. גופי גוף אישה, גם אם לא עגול, גם אם לא "טבעי" (מאופר/לא מאופר/שלומפרי/מחוייט/רך/נוקשה/וואטאבר). אני אישה, ומתוקף עובדה ביולוגית זו, אני חווה את העולם בעיני אישה."

כתבה לוס איריגריי, שצוטטה כאן למעלה: "מין זה שאינו אחד". המין של האישה, ומכאן - האישה עצמה, אינו אחד. אינה אחת. אין האישה חווה את עולמה ומיניותה באופן ליניארי, רציף, הולך ונצבר ומזדקף ושולט וכולי. איריגריי הִכְבִּירָה עשוֹת בחלוקתה המגדרית הכוללנית, אך יש לה אג'נדה, ושווה להקשיב לה, ולו לזמן מה.

אגדת אבירים אנגלית נושנה מספרת על אודות המלך ארתור, שנקלע לאיזה מבחן וכדי לעמוד בו נתבקש לענות על שאלה: "מה רוצה האישה?" (שאלה שליָמים ינסה לענות עליה המלומד זיגמונד פרויד, בלא הצלחה יתרה). בוש ונכלם ומבולבל, פנה המלך ארתור למכשפה זקנה ומכוערת אשר התגוררה במעבה היער, והציג בפניה את השאלה. ענתה המכשפה: "אתן בידך את התשובה, אם תבטיח לי שתיתן לי את הטוב שבאביריך ויישאני לאישה." נועַץ המלך ארתור באביריו, חברי מסדר השולחן העגול, וראשון אביריו, גווין האמיץ, התנדב בלב כבד למשימה. חזר ארתור אל המכשפה והבטיח לה את מבוקשה. "אם כן", ענתה המכשפה, "התשובה היא זו: דבר אחד ויחיד רוצה האישה. היא רוצה שרצונה יתממש."
חזר המלך ארתור אל זה שהעמידו במבחן והציג בפניו את תשובתו. תשובה נכונה. עמד המלך ארתור במבחן. מקץ מספר ימים נערכה חתונתם המפוארת של האביר גווין והמכשפה הכעורה. בליל כלולותיהם נדהם גווין לגלות כי הפכה המכשפה את עורה והיתה לנסיכה צעירה ויפהפייה. היא סיפרה לו כי בעברה הוטל עליה כישוף, והתנאי להסרתו היה נישואין עם אביר.
והֵא לכן מוסר ההשכל (ונתעלם אך לרגע מהדימויים השבלוניים המכעיסים של זקנה / מכוערת / נסיכה / צעירה / יפהפייה - בכל זאת, אגדה עתיקה):
כל רצונה של האשה - שמבוקשה יתגשם. ובזאת אין היא שונה מאף בן אנוש אחר, לא משנה מה מינו.
המלך ארתור רצה שמבוקשו יתמלא (פתרון החידה, הצלחה במבחן), המכשפה רצתה שרצונה יתגשם (הסרת הכישוף) - וכששיתפו פעולה, תוך כבוד, אמון ושיתוף הדדיים - יצאו כל המשתתפים נשכרים.

<מה זה נשי בעיניי? לדעת מה אני רוצה. ולדעת איך להגשים את זה. ולהיות. פשוט להיות. זה לא כ"כ שונה מ"גברי"? ואללה. עליתן עליי. >

תודה רבה לכן, תמרוש וענת ב.פ.
לדעתי זאת הוכחה ניצחת לנשיות , האחווה חסרת הגבולות הזאת, העובדה שאחת מבינה משפתה של רעותה מבלי להכירה, היכולת לדבר לפרגן ןלתרום מהידע והניסיון האישי מבלי לחשוב על מה יצא לי מזה.

• כל בן היאורה תשליחוהו וכל בת תחיון..- אומנם הפסוק הוצא כאן מהקשרו אבל בכל זאת יש בו משהו שמביעה הערכה לבת ולאישה.

העצות שלכן מבורכות! אשמח להמשיך את הקשר.
להשתמע.

קצת על נשיות מנקודת מבט גברית.
יש בה בנשיות מן מיסתורין מושך. תמיד רב הנסתר על הנגלה. בנשיות יש המון רוך, אהבה ורגש, מה שאין תמיד ביטוי לכך בגבריות. נשיות זו, השונמית האשה הגדולה משונם בעלת הבינה. נשיות זו המפתה בעלת המבט העמוק וחודר העיניים. הרבה גברים מנסים להבין את הנשיות שבאשה, סופרים ומשוררים, סופרות ומשוררות ועוד לא עלתה בידם. יש בנשיות מין שלימות שחוסכת עבודה אישית. בעוד הגבריות צריכה שיוף. הנשיות היא דבר שגברים אוהבים לאהוב ואוהבים לחבק.
יש בנשיות ערך מוסף. האדם (גברים ונשים) מסובך דיו להבנה ואילו נשיות נוספת על כך.
יש בנשיות מן מעשיות המרגיעה של החיים שלוות נפש. גברים מתרוצצים ונשים רגועות. בעוד בסיטואציות מסויימות זה מתהפך. יש לה לנשיות הרבה דברים חיוביים ואולי גם שליליים, ולמרות האמור אודה שעל הדברים הללו אני אוהב לצפות כגבר.
זהו להפעם אולי אוסיף בהמשך.
שי

בנוסף לעצות של תמרוש ובאותו הכיוון-
תקשיבי הרבה למוסיקה שהיא נשית בעיניך
תלכי לריקודי בטן
@}

הרעיון הכי טוב שעולה בדעתי: תמצאי אשה שנראית כמו אשה, מרגישה כמו אשה, מקרינה נשיות, ועם קצת מזל גם מודעת לזה, ותלמדי ממנה...
מה לעשות, אני לא מצאתי הרבה נשים כאלה. רק סבתא שלי ועוד אשה אחת, והיא באמת עזרה לי, ועשינו המון עבודה ביחד.

אולי גם תחשבי על איך להפוך את הסביבה שלך (הבית, החדר) ליותר נשיים, כדי שיתמכו בנשיות שלך.
צבעים: קצת פחות ירוק, כחול וחום (שמזוהים עם גבריות), ויותר אדום, כתום, ורוד, סגול, וכל שאר הצבעים.
צורות מעוגלות, או צורות שמייצגות זרימה ושינוי, או אלמנטים אחרים של נשיות שאת מזדהה אתם.
משהו שמייצג בריאה, התפתחות, זרימה, חיים, לידה או הולדה.
(פרחים, ציפורים או כל דבר אחר שמדבר אליך ואל תפיסת הנשיות שלך.)
להצניע דברים מרובעים וקוים ישרים (ספרים, קלסרים, דיסקים), אם יש עודף מהם (למשל: לתלות בד צבעוני, אולי חצי שקוף, שיכסה את הכוננית, או אפילו חלק קטן ממנה. שישבור את הקוים). או לטשטש אותם על ידי הוספת קישוטים שמשדרים נשיות.

נ.ב. אשמח מאוד לקבל מכן רעיונות על איך בכל זאת ליישם נשיות

אחד הדפים היפים ביותר שקארתי האינטרנט.
אני מברכת את כל הנשים שכתבו בצורה כל כך כנה על נושא כל כך קשה...
למדתי המון מכן!!!!
לדעתי נשיות זאת היכולת לספוג (על כל המשתמע מכך) ולהסתגל, אבל למה כל כך קשה ליישם את זה- זה סיפור אחר.
יישר כח לכולכן!

יש מהי נשיות ברמה אקדמית
נ.ב.- ברמה האקדמית כמובן אני והנשיות שלי היא רק אופציה אחת. יש מבחינתי אינסופ אפשרויות למהי נשיות. ובעקרון אני שונאת הכללללללות. הן מעצבנות אותי.
קצת כתבתי על זה אצל בשמת.
_קשה לי עם זה שאומרים לי - את אישה אז את צריכה להיות:
א. ב. ג.
לא בא לי..._

רוב הנשים בישראל מדברות בחלק הכי נמוך של הקול שלהן, ובטון "מחוספס" יותר ממה שבאמת צריך

נתקלתי בשורה הזאת ואני יכולה להעיד שאני הגעתי לטיפול אצל קלינאית תקשורת בגלל הבעיה הזאת.
הגעתי אליה עם צרידות נוראית שלא עברה והיא אמרה שאני בכלל לא מדברת באופטימום שלי, שאני מדברת נמוך מדי. (ואני מדברת הרבה)
תודה לאל לה ולי, זה תוקן!
> בכל זאת, לטובת הצופים של "כוכב נולד" והשכנים שלי עדיף שאשיר במקלחת.. <

מהי נשיות בעיני-
יש מהי נשיות ברמה אקדמית אבל בדף זה אני מעדיפה לומר מהי הנשיות שלי, איך אני מרגישה אותה;

זה פשוט להרגיש את זה. על אף שאני מתייחסת לעצמי כאישה שמחוברת למהות גברית (בתוכי) אני מאוד אישה.
נשיות זה הדרך שבה אני מדברת עם הידיים וכל המחוות האלה
זה הדרך שבה אני הולכת והישבן שלי הולך במין ריקוד כזה
זה זה שאני רואה את ההשתקפות שלי בחלון ראווה והמוח מזהה שם אישה
זה שכשאני רואה גבר 'שווה' והמוח שלי מסמן אותו כ"גבר גבר" אז אני מתחילה להרגיש ת'איברים הפנימיים שלי נכנסים להילוך..
זה כשאני מרגישה שגבר מסמן אותי ונכנס להילוך (תרגיעו- אני נשואה!)
זה כשהגבר שלי 'מסמן' אותי
זה כשאני מרגישה את העור שלי ואת הריח שלי
זה מה שאני מרגישה כשאני עם חברות טובות והמוח שלי מזהה אותן כסוג של "כמוני"
ואיתן אני מרגישה שאני 'כמו בבית'
זה כשאני רואה את הבת שלי בנשיות הצומחת שלה
זה כשאני רואה את הבן שלי גדל והוא מאוד "בן" בשבילי
ואין אין אין כמו שהרגשתי פצצת נשיות בהריונות שלי
(בלידות אגב לא הרגשתי אישה אלא "חיה". במובן החיובי... )
טוב, מספיק להיום לא?!
> וזה שאני מדברת הרבה כבר אמרתי.... <

אני כמעט בת 35, מרגישה נשית יותר ויפה הרבה יותר ממה שהייתי בגיל 20. מסתכלת במראה וקולטת כמה שערות לבנות נוצצות ואני אוהבת אותן. הן מזכירות לי בת כמה אני וכמה שאני נהנית מהגיל הזה. מכירות את ההרגשה הזו?

המורה שלי לפיתוח קול טוען ששירה היא נשית ביסודה. אני עוד מנסה להבין...

יש משהו בישראל שמדכא את הנשיות. אז כל עיסוק בנושא כרוך בהליכה נגד הזרם (הליכה מאוד משמחת!!!)

רוב הנשים בישראל מדברות בחלק הכי נמוך של הקול שלהן, ובטון "מחוספס" יותר ממה שבאמת צריך. לא מנצלות את הצלילים הגבוהים ואת האיכות הרכה של הקול שלהן. גם זמרות.

בשבילי חלק מהנשיות היא שירה: רכות (של הקול), מלודיות, יצירה, בריאה ובריאה מחדש של שיר, עבודה מהלב, עבודה עם הגוף, המון עבודה מהאגן ומהבטן, התחברות לאגן ולבטן, עוצמה של רוך ורכות, שילוב של רוך עם חוזק אדיר.
נתינה - לשיר למישהו אחר, לשיר למען משהו. העברת רגשות. ריפוי. תקשורת. הנאה. כיף.

איזה כיף של דף.
נשיות בשבילי זה להיות אני במלאות, בהתפתחות ובבריאה מתמדת.

נורמה יקירה,

להיפך.
זה היה מאד במקום. זו פשוט הדרך שלך לראות את הדברים. וזה שהיא שונה משלי לא עושה אותה "לא במקום". את בדיוק במקום. אולי דווקא אני בעמדת מיעוט, או שיבולת, או כל אחת אחרת.
ואת בוודאי לא יחידה. וזו החשיבות של הביטוי של זה בקול רם. שכאלה שמרגישות כמוך
ו"פוחדות" לדבר על זה, רואות שהן לא לבד. ושגם ככה זה לגיטימי.
ובכלל אני באמת חושבת שהחוויה שלי של הנשיות היא משהו משתנה. (זוהי כנראה אחת הסיבות שאני נמשכת למעגלי נשים, ולעבודה סביב נשיות).
אינה דומה כלל למה שחשתי שהייתי אישה צעירה בת 20, ובת שלושים.
אפילו בזמן שחלף מ- 40 השתנו דברים, ואני בטוחה שכשאהיה בת 50, 60 70 - זה שוב יהיה אחרת. וכשאהיה בת 100....... (-:

וגם ההבנה שלך מקובלת, כמובן. כמו של כולם. ואני לא מוחקת כלום.

מצחיק ש אני דווקא נכנסתי עכשו כדי למחוק- אחרי שחשבתי על מה שטל כתבה, החלטתי שמה שאני כתבתי לא היה במקום...

נורמה טבעית , כמה רחוק מה שכתבת מהשם שבחרת..! מעניין. וזה נאמר בסקרנות אמיתית, ולא בציניות בכלל.
טל טיבי הגדירה נכון:
השאלה היתה "מהי נשיות עבורך"
וגם ההבנה שלך מקובלת, כמובן. כמו של כולם. ואני לא מוחקת כלום.

נורמה,
לפי הבנתי - השאלה היתה "מהי נשיות עבורך",
שזה יכול להשתנות מיום ליום, מרגע לרגע, מעת לעת,
ולא למצוא איזושהיא הגדרה אחת שכולנו נצטרך להיכלל בה......

מאז שהדף הזה נפתח אני מנסה לחשוב על השאלה שהיא כותרתו.
מאז שהשאלה הזאת עלתה בראשי (לא יודעת מתי, מזמן, מלפני שאני מצליחה לזכור) אני מתמודדת עם התחושות הקשות שהיא מעלה אצלי.

אני מנסה לחשוב למה כל-כך קשה לי כשאת שואלת מהי נשיות... ואין לי הרבה תשובות
אבל זה מוציא ממני תחושות לא טובות.
אישה, האישה, נשים, הנשים...

אולי זה בגלל ההגדרה?
קשה לי עם זה שאומרים לי - את אישה אז את צריכה להיות:
א. ב. ג.
לא בא לי...
לא מרגישה שאני מתחברת, כאישה, למשהו נשי בנשים אחרות.
אני לא מרגישה נוח עם כל המשא הזה (ההיסטורי, המגדרי וכן, גם הפיסי)
אני לא מרגישה איזו חוכמת חיים זורמת ממני בגלל נשיותי וחוץ מזה שפעם בחודש אני מתבאסת כי יש לי יום של כאבים ודם, אין לי שום תובנות נשיות מיוחדות.

בעיני המון דברים ממה שכתבתן נמצא גם בגברים שאני מכירה, וחלק מהם בכלל לא מוכר לי אצל נשים רבות.
אולי אני הכי מתחברת למה שיונת כתבה:
להיות אשה זה קודם כל להיות אנושית.
אבל בזה לא אמרתי כלום על מהי נשיות, כי אני חושבת שגם להיות גבר זה קודם כל להיות אנושי.

כשאני שואלת את עצמי מהי נשיות ומהי גבריות אני מוצאת בפנים רק כל מיני דימויים שבאו לי מבחוץ, ואני לא רוצה אותם.
למה בכלל אנחנו צריכים להגדיר את הדבר הזה שהרי אפילו באופן של חקירה אמפירית הוא לא קיים באמת...

<שיבולת, אם מה שכתבתי לא מתאים אני מראש מתנצלת ומזמינה מחיקה>

אם כבר מדברים, אל נא פחד. אני חושבת דווקא שהפחד הוא שמושך סכנות.
אבל אני רוצה להגיב על מה שהרבה נשים התייחסו פה: היופי החיצוני.
זה כל כך ברור שקל לכולם לראות את הנשיות ביופי החיצוני, כי זה גלוי לעין. וזה מובן.
אני מתחברת מאוד לדברים של טל טיבי . והם שוב מובילים אותי לתפישה שלי שנשיות מבחינתי היא בעצם חוכמה.
סוגים של תבונה:
תבונת הלב
תבונת הכפיים
תבונת הנפש
תבונת העיניים.
טל טיבי מדברת על הנשים הנשיות בחייה, על השקט החכם, על הראייה התבונית, על התמיכה השקטה, על העוצמה המבורכת - כל אלה נובעים בהכרח מחוכמה.
אני יודעת שזה רק חלק מהעניין. אבל לגבי, אישה יפהפייה ונשית מאוד למראה - אם היא "פותחת את הפה" ויוצאים משם קוצים טיפשיים, כל הנשיות שלה מתפוררת ברגע. ולהיפך. אישה לא נשית למראה, אבל בעלת עוצמה שקטה ותבונה להשכיל לדבר בזמן המתאים ולשתוק כשצריך, לתמוך בלי להכביד ולהבין עם העיניים, לדעת את ליבך ולומר את המילים המתאימות - נשית יותר בעיני עשרת מונים.
אני מניחה שכמו תמיד, שביל האמצע הוא הרוב.

הגילויים החיצוניים של הנשיות - רכות, יופי, צבעים, אינם מושכים סכנה .
(-:

עברוי נשיות היא גילוי.
גילוי של מהות עמוקה שתמיד היתה קיימת בי ושכחתי, או לא ידעתי, או לא זכרתי....
אני - שתמיד היה לי גוף נערי, ללא כל התאמצות (דיאטות,ספורט וכו'), מתענגת כעת מאד על הפינות המתעגלות, על הרכות של העור והבשר (ועדיין לא עושה דיאטות או ספורט....). גילוי ברמה שזה כל-כך נשי. למעשה התחלתי להרגיש "אישה" רק מאז שהגוף הנערי התחיל להתחלף בעגול. תמיד חשבתי ש"אישה" זה מישהי שנראית כמו אלו בפרסומת ל"ממה-עוף", בטח לא אחת רזה ושדופה כמוני.....
"אישה" - היתה סבתא שלי - אישה חזקה ועוצמתית, חכמה מאין כמותה, שכולנו רעדנו לנוכח מבטה, שתמיד רציתי להיות כמוה וידעתי שאין לי שום סיכוי.... ( (-: ), היום אני זוכרת את הפעמים שבהן גם אני הייתי חזקה, ועוצמתית - ואולי שאהיה בת 100 הן תהיינה רבות יותר.
"אישה" - היא אמא שלי - בחוכמה השקטה שלה. בשלווה שמביטה בנו מתוך העיניים שלה. ברוגע שהיא עושה את מעשיה ובתבונה שבה היא תומכת בנו בצורה כמעט בלתי מורגשת. אולי שאהיה בת 100 - אנכס לעצמי גם תכונות כאלו.
"אישה", "נשיות" זה כל כך הרבה דברים - רכים ועגולים, וחזקים, ושקטים, וצוחקים, ורועשים,ו....... ו...... ו..... חיים!!!
אולי שאהיה בת 100............

הדף הזה הוא כל כך חיובי שממש חבל לי לקלקל אותו
מה גם שאני עושה מאמצים אין סופיים לחשוב חיובי
( אני רגועה, אני מרוצה, אני מתכננת תוכניות והכל מצליח, אני בריאה, ....
רק לא לתת לעצמי להשאב לתוך הפחד....)
הנושא של הדף הזה יכול לפתוח אצלי תיבת פנדורה
כשמדברים על חוזק - בעולם שלנו יש עדיין כוחות פיזיים לא חיוביים שמאיימים על כל מי שאינו חזק פיזית
אימי זכרונה לברכה היתה לובשת שמלות ומתאפרת בשמחה - כחלק מביטויי הנשיות
מגיל צעיר התנגדתי ללבוש שמלות ועד היום אני לא מתיפיפת בשום צורה. אני ממש לא מתחברת לכל העיסוק בצורה החיצונית
הבת שלי - מרגע שעמדה על דעתה (מגיל שנתיים והיום היא בת 6) רוצה שמלות אודם לק - רק תנו לה להתיפיף
בי זה מעורר חרדה
אני חוששת שהיא תמשוך אליה אש.

אני לא רוצה לקלקל לה את הכיף שלה עם עצמה.
אבל אני פוחדת,
האם אתם יכולים להרגיע אותי ?
תגידו לי שהגילויים החיצוניים של הנשיות - רכות, יופי, צבעים, אינם מושכים סכנה .

דף נפלא!
אני מרגישה הכי נשית כשאני בהריון, העגלגלות הזו היא נשיות, החזה הגדל, הגוף שמשתנה. נ ש י ו ת!
עכשיו, מאז ההריונות שלי, יש עלי חמישה קילוגרם יותר.
אנשים שמעירים לי או אומרים (בעיקר גברים ונשים שמתות מקנאה) שאני מלאה וזקוקה לדיאטה - לא מבינים שבעיני זו נשיות (ואני באמת לא שמנה)! כל חיי הייתי בחורה מאוד רזה, אפילו בחתונה שלי היו שאמרו לי "יו, איזו רזה, ממש אנורקסית", אחרי החתונה נפתח התיאבון (אולי מרוב אושר), ההריונות ממש הועילו לתיאבון, ונכון להיום יש שיקראו לזה מלאה או שמנה. אבל בעיני זו נשיות, אישה רזה אינה נשית בעיניי.
גם בילדותי כשאמא שלי היתה שואלת אותי אם היא נראית שמנה עניתי לה שהיא נראית בדיוק כמו שאמהות צריכות להראות! לא רזה ולא שמנה.
מובן שלנשיות יש עוד תכונות אופי: חוזק פנימי, עומק נפשי, רכות, אינטואיציות חזקות, צורך בהגנה על ילדיה ("הלביאה וגוריה")ועוד.................. ........................................ ........................... . . .

מעבדת בדרך לעוצמה. וכך גיליתי שאני נשית.
שיבולת שועל, כיוון שכתבת את זה כאן, אני מרשה לעצמי לענות לך כאן ולא בבלוג שלך. כל-כך שמחה לקרוא את השורות האלו שלך ומשווה בינן לבין המילים שלך בראשית הבלוג. וואו, כמה דרך עשית !!!
באמת יש בך עוצמה נהדרת ולעניות דעתי, הנשיות הייתה שם כל הזמן, רק שעכשיו את סופסופ מסוגלת לפרגן לעצמך גם מילים טובות וחמות. הנשיות שבך היא זו שעשתה אותך כר ההקשבות של אמך וכו' וכו' והיא זו שגם גואלת אותך עכשיו וכופה עלייך להתאושש, להתעצם ולפרוח

שיבולת, וכולן -

באנה ל מפגש פתוח של תנועת המעגל
שם נדבר, ונחווה יחד, בדיוק את הנושאים האלו.
מפגש מרגש המשוחח בדיוק על השאלה של הדף הזה.
נוכחותכן רצויה ונחוצה.....

באנה באנה באנה הבנות

נשיות היא שילובים בלתי אפשריים, קצת כמו העיניים -

• מלטפות ברפרוף עדין או חותכות במבט חודר
• לפעמים הן נרטבות מדמע ולפעמים הן בוערות כאש
• מתמסכות בדמעות מהתרגשות או נדלקות ומאירות משמחה (אני קוראת לזה "מתאוררות", מלשון אור)
• רואות פנימה לנשמה ומבינות עומק ללא מילים

ועוד...
היכולת להיות אדם אחד, שלם, אשר מסוגל להטלטל בין מצבים שונים מסמלת בעיני נשיות. הנשיות מאגדת את הטלטלה תחת כנף רכה אחת.

ליזה ואורית
מילותיכן ליטפו אותי מבפנים
תודה

(העתקתי מהבלוג שלי)
מחשבות נוספות על מהי נשיות :
הגדרה ביולוגית, קודם כל. מתוקף הציצים ואיבר המין ויכולת ההריון וההולדה וההנקה.
אחר כך גם מהות פנימית שלדעתי יש לה כמה רבדים:
אני הפנמתי הרבה קונספציות נשיות מהסביבה בה גדלתי ומהחברה הארצית/עולמית.
הקונספציות האלה כוללות:
אשה היא שטן
אשה היא יצור רך וענוג ונפלא ואין כאהבת נשים (נכון!!!)
אשה היא פטפטנית
אשה היא קלפטע
אשה היא סכסכנית
אשה היא מכילה וחמה
אשה היא עיקר הבית
אשה בונה - אשה הורסת
אשה לאשה - נשר אוכל נבלות
אשה יכולה לתמוך באשה אחרת כמו שרק אשה יכולה
אשה יכולה לענג אשה כמו שרק אשה יכולה
אשה היא אם כל חטאת
אשה צריכה להיות כנועה במיטה
נמרה במיטה - פנתר במטבח
קדושה VS קדֵשה

ויש עוד.
מה שאני מבינה מזה הוא שקיימים בתוכי קולות שקוראים להרבה כיוונים, ובעצם הנשיות בתוכי מורכבת מזוויות רבות שפעמים רבות הן סותרות. וזה בסדר, אני חושבת. החיים עצמם בנויים ככה, לא?
וכמובן: אשה כלביאה המגינה על גוריה.

לונדר, דווקא את באיך שהבאת את עצמך לאתר הזה וכשקראתי אותך בפעם הראשונה, שיקפת לי נשיות במלא הדרה.
כי בשבילי נשיות היא כוח היצירה .
בשנה האחרונה חוויתי את הכוח הזה משותק בתוכי והרגשתי מאוד לא נשית בגלל זה,
לכן כנראה, נורא בלטה לי נשיותך כשהופעת פה עם העבודות שלך.
@}

לוונדר סגול , אל תתרגזי @}
אני כותבת על החוויה האישית שלי, שכוללת אימהות. אני לא שוללת בכך את החוויה האישית שלך. אם הייתי עונה על שאלה כזו לפני שנה וחצי, לא הייתי מדברת על אימהוּת, כי עוד לא הייתי אם. כל אחת כותבת מהמקום שלה בהווה.
את כותבת - מרגישה נשית בכל מהותי , הלוואי עליי.

_וחוץ מזה יש הפורום הנשי הצ'יק-צ'קי הבא: http://www.elaisha.com/cgi-bin/chiq.pl?[po]דף פתיחה [/po]
לא!!!
עוד אחד כזה?
אתן לא מבינות שאני צריכה גם לעבוד?!

---

מבאס אותי שחלקכן מדברות על נשיות = אמהות וכל הכרוך בכך.
מוציא ממני ממש אגרסיביות שאני אחסוך מכן, זו בודאי בעיה שלי.
אני בכל אופן אישה - אפילו שאני לא אמא
מרגישה נשית בכל מהותי
שזה רוך, קשב, תבונה, הכלה.
ועוד כל המילים האלה שכולכן כתבתן.

אני זוכרת באהבה את המשפט מתוך "ארבע אמהות" של שפרה הורן; היא כתבה שם על אשה שהסתובבה בשכונה כשהיא בהריון, וכל הגברים וכל הנשים הביטו בחשק גדול ובערגה בבטן שלה ה מלאה כל טוב .

בספר "שאהבה נפשי" מאת גיל הראבן, מתארת הגיבורה את עצמה בגיל 17 כמעין גוף רכיכתי כזה, ללא הגדרה, ללא אופי. כשקראתי את זה בזמנו ניסיתי להבין את הכוונה. היום אני מבינה שהנשיות שלי זו מהות, יציקת תוכן בתוך הגוף. שימוש נאות בגוף ובעצמי. (לעומת גיל 17 שבו בנות רבות עושות שימוש איום ונורא בגופן כי הן מקבלות מסרים איומים לגבי מהי נשיות ואין להן מושג)

אני חושבת שבתקופות בהן אני מרגישה נשית, זה קשור להיפנוט, למשיכה. אני מרגישה ממגנטת, מהפנטת, קשה להסביר.
עוד מתחילת ההריון, האימהות היא כה נשית כי התינוק מהופנט אלי, עושה שימוש בגוף שלי כמו שנבראנו לעשות. מרגישה שאני מלאה, מלאת תוכן, זה מעניק לי תחושת נוחות וביטחון, וכשאני מרגישה כך, זה משדר גם לבנזוג, שרודף אחרי ברחבי הבית מטורף מאהבה...

ואני לא מתכוונת ליופי חיצוני.
כל ההריון לא היו לי סימני מתיחה, וכשהופיעו שניים, סימן של מהופך מעל הטבור, שמחתי, אני אוהבת את הבטן "המצולקת" שלי היום יותר מאשר לפני ההריון. ניסיתי להסביר לבנזוג שבתור אישה, הגוף שלי נועד שישתמשו בו והוא לא כל כך ירד לסוף דעתי, אולי עבורו זה קונוטציה שלילית.

וגם תבונת לב.

אהבתי: איזה דף מקסימה!

שפע. ראייה. כוח. סימולטניות. יופי. חיוניות. רגישות. חדות. חשיבה אסוציטיבית. דומיננטיות. בהירות. רעב למהות. מיניות. ידיעת המידה. פרא. שמחה. סוד.

ממליצה על הספר "האישה: גיאוגרפיה אינטימית" מאת נטלי אנג'ייר
גמני. עונג צרוף!

ממליצה על הספר "האישה: גיאוגרפיה אינטימית" מאת נטלי אנג'ייר. באנגלית זה נקרא פשוט WOMAN.

לסמוך על האינטואיציה. בדיוק.
אינטואיציה נשית. אינסטינקט חייתי. סביב ההריון והלידה במיוחד, וגם אחר כך, לשמור על הגורים "כמו לביאה". חוש הריח המתחדד בהריון, חוש השמיעה המתחדד כשיש תינוק קטן, כל החייתיות הזו שהיא הטבע.

בעיני נשית זה הכי קרוב ל "טבעי" שאפשר.
תלתל פרוע על המצח.
פנים בלי איפור.
בגדים אוריריים.
צפורניים קצרות ונטולות לק.
עיניים שקורנות לא בגלל הצלליות שעליהן אלא בגלל מה שבא מתוכן.
לדעת מה את רוצה
מאיפה באת ולאן את הולכת.
לא להסחף לשום מקום שאינך באמת רוצה ללכת אליו.
לשמוע לרחשי הלב
לסמוך על האינטואיציה.
להיות חתלתולה אבל לדעת להיות נמרה.

שיבולת בוקר טוב
מה זה לחיות?
זה להיות אמא שקשובה לכל בני הבית, נותנת מכילה מחבקת, מחלקת שפע.
ואיך תוכלי לתת כלכך הרבה אם לעצמך לא תתני מהשפע.
זה שהתחתנו ומצאנו עוגן לא אומר שלעולם נלבש מפרש.
אני מרגישה חייה ובועטת בתוך הנשיות שלי דווקא בגלל שאני לא מזניחה את עצמי.
ואני לא מאלה ששמות לק, מתקינות ציפורניים, הכי טבעי אפילו בלי שרשרות וטבעות.
יש משהו חזק שאני יודעת לטפח אותו, "לאהוב אותו, אותה" בלי קישוטים ותוספות.
חשוב לי לאהוב את מה שאני רואה בבוקר במראה,
ושוב זה מתחיל ממני וממשיך הלאה לסובבי ואוהבי.
לחיות זה לאהוב את עצמך, או לפחות ללמוד לעשות זאת.
למה את הבית אנחנו מנקות ומטפחות
למה חשוב שהבן זוג לא ישכח להסתפר, שיראה מושך וסקסי שלא ישכח שאני שם, רואה וניזונה
למה חשוב שהאוכל יהיה צבעוני, מושך.
כי זה מוסיף טעם לחיים,
אני מתעסקת המון באסתטיקה מתוקף מקצועי,
ומנסיון העיניים "נמשכות ליופי" גם עם זו ערימת זבל יהיה בה משהו שתפס, שעניין לשבריר שניה.
אחלה יום,

כשאני חושבת על נשיות אני חושבת על הביצית. אני מתבוננת בה.
ביצית היא תא עגול וגדול. אולי הגדול ביותר בגופנו. היא תא בודד. עגולה, גדולה ובודדה. כל שאר התאים בגוף נמצאים כחלק מרקמה והם בטח לא עגולים.
היא פסיבית. את הדרך שלה היא עוברת כשהיא נישאת על נוזלים שונים, כמו סירה על נהר. היא מגיעה למקום המפגש ומחכה. לא הרבה זמן. מעט זמן. אם לא יתרחש מפגש היא תמות.
וזה רק מבט מבחוץ. מבפנים יש עולם אחר לגמרי. הביצית היא סופר רגישה לסביבה. כל שינוי הכי קטן בחום, בקור, בחומציות הורס אותה. בתוכה יש פעילות מטבולית אינסופית. עניינים מתרחשים בתוכה כל הזמן. מה שבחוץ משפיע על מה שבפנים, מבפנים יוצאים דברים החוצה. פעילות פנימית עצומה.
או בלשון מדעית: כמה ציטופלזמה...
ועוד נקודת מבט: הביצית היא עתיקת יומין. היא נוצרה עוד כשהיינו עובריות. היא קיימת שם משחר הימים ונצחית. היא רק יכולה להבשיל, אבל היא עתיקה ויקרת ערך. אי אפשר לייצר אותה. היא מחצב קדמון ומוגבל.
חשבו כל זאת מול הזרע. אחיה. זה שהתפצל ממנה מתא אחד בראשיתי ומהותה תתבהר עוד יותר.

איזה דף מקסימה!

המילה "נשי" יש בה משהו מעוגל. תנועה מעוגלת.

מה לעשות של הזמן יוצא לי לצטט אותך? את בוחרת מילים שלי.

רציתי עוד להוסיף:
החוכמה שלי היא נשית.

המילה "נשי" יש בה משהו מעוגל. תנועה מעוגלת.

אני הכי נשית כשאני חזקה, ברורה ובהירה לעצמי ולאחרים, ברגעים הצלילות כשאני יודעת מה אני רוצה, לאן אני הולכת ולמה כשהמחשבות והרגשות נצרפים לקריסטל שקוף אך מורכב, אז במלוא עוצמתי - אני אישה.
תודה ל סיגל ב שגריינה, ככה בלט לי פתאום ש חוה ש אמרה את זה קודם, לפני. זה לא משנה.

אני מעתיקה לכאן מה שכתבתי עכשיו בבלוג שלי (אנא התגברו על הישירות. זה מועתק מבלוג):

אתחיל שוב:
אני מרגישה הכי אישה כשגבר מסתכל עלי. אבל אז אני מרגישה גם הכי פגועה. כי יש משהו במבט האומד הזה שמשדר חפציות. בחינה. בדיקה. כמו סוס בשוק. ואני מרגישה אז דחייה משולבת בפיתוי. מרגישה את הכוח שלי כאישה, ואת הפצע שהוא איבר מיני. פעם אמרתי לבעלי שהוא לא יודע איך זה כשיש קוס. שזה כמו פצע פתוח. כי זה חדיר. כי זה יכול להיות מנוצל לרעה בכוח. אפילו המילה הזו, קוס, היא כל כך אלימה. והמילה פות היא אפילו יותר בזויה. כל המילים שמתארות את איבר המין הנשי, בשפה שלנו, הן בזכר. למה? וגם שדיים. זכר. למה? וגם רחם.
הנשיות שלי היום מודגשת פחות מבעבר. אני נוטה לייחס את זה לעובדה שכבר התחתנתי וילדתי שני ילדים. זה לא שהפכתי לגבר, אבל נשיות היא גם סוג של כלי - אישי וחברתי. כלי שמטרתו להביא אותנו למקום שבו אני כבר נמצאת - אישה ואם בישראל. אולי בגלל זה גברים נשואים מרבים להתלונן על האישה שפעם העריצו כל כך. מרגע ש"השגנו" את המטרה - "לתפוס" את הזכר ולגרום לו ליטול על עצמו מחויבות לדאוג לצאצאינו המשותפים - הנשיות הופכת משנית בחשיבותה. לפחות מבחינת התפקיד הביולוגי הראשוני הזה של המשכיות המין האנושי.
אני חושבת עכשיו על נשים דתיות. יש שם המשך ארוך שנים לכל העניין הזה. הרי אישה דתייה ממשיכה ללדת שנים רבות. שומרת על הנשיות שלה במובן הזה, וגם עם כל עניין הטהרה והמקווה, שמפריד אותה מבעלה למשך ימים רבים בחודש והופך אותה לא זמינה לו מינית. בכל זאת יש בה משהו.
אני חושבת עכשיו על אשתו של אחי. היא אישה מטופחת ביותר, רזה וחטובה, לא יפה במיוחד, אבל נאה באופן כללי. היא אשת קריירה מצליחה. היא מדברת בשקט רוב הזמן ובקול עדין יחסית (אלי). אבל אורחות חייה נוקשים. היא ביקורתית עד זרא. ההורות שלה רחוקה משלי כתהום הפעורה בין מזרח למערב. רכות היא בערך התכונה האחרונה שאפשר לייחס לה. ואני חושבת עכשיו על הנשיות שלה. ומבינה שלמעשה זו מזיגה של כמה אלמנטים שיש מהם יותר או פחות לכולנו (כולל גברים). שנשיות היא תמהיל לא מדויק של יופי חיצוני מצודד או מכמיר לב או בולט בחוסר המושלמות שלו או בעדינות שלו; של גישה גמישה לחיים, שמדגישה נטייה ליצירת הרמוניה עם הסביבה ככל האפשר; של יכולת אמפטית רבה ככל האפשר; של חוכמה ותבונה שנובעות מניסיון חיים מלמד; של קבלה והשלמה רבות ככל שניתן עם הגורל וחוסר הוודאות; של קירבה רבה יותר לטבע, יחסית לגברים, ונטייה ברורה יותר, יחסית לגברים, אל המיסטי, שהוא חלק הארי בעולמנו, לפי תפישתי. זה גורם לי להבין כמה דברים. ראשית, שאלמנט מכריע של נשיות, בעיני, הוא היכולת להרפות מהצורך בשליטה בכל דבר ואדם. (לגברים יש באמת נטייה כללית - ממש לא אצל בעלי, למשל - להיות מאוד דומיננטיים ולהראות שהם "גברים", חזקים, שולטים בעניינים, ושאף אחד לא יתעסק איתם.)
שנית, נשים חכמות הן הרבה יותר נשיות בעיני, מתוקף העובדה שאני יכולה ללמוד מהן, שהן מלאות כרימון בניסיון ובעושר שאני יכולה להקשיב לו שעות ולדמיין את החיים שהן חיו. חוכמה גם הופכת גברים ליותר גבריים בעיני, אז אולי זה פשוט סממן כללי אצלי לאנושיות מהותית ומעניינת יותר.
דבר שלישי, רכות היא באמת תכונה נשית לדעתי. אני כמובן מתכוונת לזה כהכללה, זה לא אומר שכל אישה היא רכה ושכל גבר הוא נוקשה. אלא שככל האישה היא רכה יותר, כך היא נשית יותר בעיני. (עוד מעט אגיע אל עצמי, אני עוד מעבדת.) ורכות היא לא ההיפך מאסרטיביות. אני רוצה להיות כמה שיותר רכה, עם כמה שיותר עוצמה. כי עוצמה נשית, בשבילי, מתבטאת כמו שעוצמה מתבטאת בכלל - באיכות שלה, בכוח שאינו מבוטא בכוח. עוצמה נשית שלי היא, לפיכך, לבטא עצמי במלוא היכולת ובאופן מושלם ומקיף, תוך רגישות מלאה לזכויות של כל האחרים ובראש ובראשונה - שלי, תוך התחשבות ברצונות של כולם, וראשית לכל - שלי, תוך חמלה ואהבה ואמפתיה, ובטאקט, וממקום הכי אמיתי שלי. ממקום שכולו ידוע. שעיבדתי בו את הדברים שאני מבטאת ואני שלמה איתם.
לא שבלבול הוא לא נשי. הוא הרי אנושי. אבל עוצמה לא טמונה במצב של בלבול. היא יכולה להיות תוצאה של עבודה שנעשתה מתוך שלב של בלבול.
אני עכשיו עובדת ממצב כזה. מעבדת בדרך לעוצמה. וכך גיליתי שאני נשית. שאני מגלמת בתוכי הרבה ממה שכתבתי למעלה. כמו כולם, מצויות בי "כמויות" שונות של איכויות שהזכרתי כאן. אבל אני מזהה את האיכויות האלה בתוכי. אני יודעת שהן קיימות. אני גם יודעת שהן קיימות אצלי - ויודעת שאצל כולן - בדיוק בכמות הנכונה. זו מכונת הליטוש שעובדת ועובדת עכשיו, שתגרום לנצנוץ להיראות לבסוף.

וואוו איזה יופי של שאלה, איזה יופי של דף
שיבולת שועל תודה על מה שפתחת פה.
אני קרובה לשנתי הארבעים. עד שילדתי את בני הבכור חשתי יצור א-מיני. זה כלכך תסכל אותי. חיפשתי את הנשיות שלי בחוץ, בעיניים של גברים, במבטים, בהתיחסות, בהתחלות.
למזלי עברתי כברת דרך ארוכה ועוד התנסויות חשובות ומכאיבות.
היום הנשיות נמצאת כאן, בפנים. נחמד נורא לקבל תשומת לב גברית, אבל זה לא הדלק לנשיות שלי. אני לא זקוקה לזה בשביל לחוש אישה שלמה.
יכולתי לראות ולזהות לאורך השנים את המדרגות בהן אני צועדת עד שהגעתי למקום הזה.

קרה לי דבר נפלא בחודשים האחרונים. תמיד חשבתי שהשדיים שלי לא בגודל ה"נכון". זה הפריע לי מאוד וקלקל את השלמות שלי. בשנתיים האחרונות התחלתי לגלגל ברצינות את הרעיון לעשות ניתוח פלסטי . אבל, לשמחתי, ביום אחד הבנתי שאיך שאני, ככה אני יפה ומושכת. שום ניתוח לא מתאים לי. אני רוצה את עצמי ככה בדיוק.
איזה כייף.

זאת אומרת - מרגישות את הנשיות במלוא עוצמתה.

איך אתן מתחברות לנשיות שלכן?