נכנסתי לקרוא קצת כי מתלבטת לגבי חיסון, מוסיפה את הפרספקטיבה האישית שלנו-
לפני שנתיים הילדים ואני חטפנו שעלת- אף אחד מאיתנו לא חוסן. הם עברו כמה שבועות של שיעול לא נעים עד כדי הקאה (בני 12,9) ואני סבלתי חודשים משיעול קשה, כולל עצירות נשימה מפחידות מאוד- ממש לרמה שחשבתי שאני הולכת למות כי קנה הנשימה ממש נסגר. חנק ספונטני באמצע הלילה, לילה אחרי לילה. חוויה לא מומלצת. בעלי לא נדבק מאיתנו וכך גם אחי שמבלה אצלנו יום יום.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

גרים במודיעין. לפני שבוע בן של חברה אובחן עם שעלת. לפני שלושה ימים הבן שלי. וזה אחרי חודש של אולי דלקת ריאות. אולי וירוס. אולי אסטמה. חודש של יום בריא יומיים חולה. השיעולים הפכו להתקפי שיעול עם חנק באמצע, דמעות . הרופא מייד אבחן שעלת ושלח בדיקה שהתקבלה חיובית. התחיל אזניל ומצבו משתפר לאט לאט. בעלי עדיין משתעל נורא.
ומה עצוב. פוטרתי מעבודתי לאחר שנים! של שביעות רצון כי נעדרתי הרבה בחודש האחרון ( מה שנכון) ולא ידעתי מראש ( בין התקף להתקף הילד כאילו בריא) וגם הילד- שנשבעתי שכמעט נחנק לי בין הידיים נצפה בבית ספר למחרת. העיקר הבריאות. אבל עדיין .

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מה שאני ממליצה שכבר ניסית על עצמי זה לשתות כפית כורכום עם מים פושרים 3 פעמים ביום וזה מקל מאוד על השיעול.
ממליצה בחום.
ס

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולם
יכול להיות שיש לי שעלת...אני משתעל די הרבה כבר מעל שבוע, חשבתי שהתקררתי מהמזגנים...אני בן 40...אבל..בגן של הילדה דווח על שעלת...כולל משרד הבריאות ומתחילים איתם טיפול נגד כולל...
הבעיה היא שאני לא בארץ בטיול...
יש המלצות מה כדי לי לעשות?

בתודה בראש,
רם.

שלום. אני קוראת את הדף הזה כבר כמה ימים, ובכל זאת רוצה לשאול:
אי בהריון בשליש השלישי וגרה בארה"ב. הרופא המליץ על זריקה נגד שעלת על מנת שכשהתינוק יווולד, הוא יתחסן דרך ההנקה. בנתיים קראתי שהיו בעיות עם הזריקה בעבר וששינו אותה בגלל חחששות, מה גם שיש שכתבו שנדבקו למרות הזיקה. החשש שלי נובע מכך שלעובר היה חשש לבעיה נוריולוגית וכעת כנראה שהכל בסדר. בגלל החשש שהיה, ובגלל שקראתי על השערות שזריקת השעלת עלולה לגרום לתופעות של בעיות נוירולוגיות, אני חוששת לקחת את הזריקה.
האם יש כאן מישהו שמכיר מחקרים נוספים שבוצעו על אוכלוסיית נשים הרות במדגם מייצג ולא נמוך מדי? והאם יש מחקר שבדק יילודים לאחר מספר שנים?

תודה מראש על העזרה

אולי בילדות. אני בת 50 ולא נדרשתי להתחסן בשנים האחרונות. אגב היו לי תקוות שהתקפי הלילה הקשים מאחורי אז חזרו כדי להזכיר שהמחלה לא עוברת בקלות וגם לא מהר
נשמע ממש קשה )-: רפואה שלמה

אולי בילדות. אני בת 50 ולא נדרשתי להתחסן בשנים האחרונות. אגב היו לי תקוות שהתקפי הלילה הקשים מאחורי אז חזרו כדי להזכיר שהמחלה לא עוברת בקלות וגם לא מהר

אפשר לשאול אם קיבלת פעם חיסון?

אז ככה.. גם ב2016 אין עדיין מודעות ממש למחלה והרופאים לא תמיד ערניים לסימנים. ולא יודעים כיצד לפעול. התחלתי עם סתם חום נמוך שנע סביב 37.5 ובשיא 38 והרגשה כללית נחס. אחכ הגיעו שיעולים קטנים. קבלתי ברונכולט. בשבוע השני התחיל להיות קשה. אז החליפו לאינהלציות. כוסות רוח למת. אחכ התחלתי להחנק מהשיעול שלא פסק לשניה כמעט לאורך כל היום והלילה .ממש. מזל שהמעיים לא יצאו החוצה מהעוצמה. נתנו רוליד. רק אחרי שבועיים הפנו למיון עשו צילום ריאות החליטו על ברונכיט והוסיפו במקביל גם זינת. העליתי חשש שמדובר בשעלת לאור כל מה שקראתי כאן ותאם את החוויות שלי אבל פטרו אותי ב לא יכול להיות. מזל שלאחר 3 שבועות שאני מקורקעת וסובלת בבית התעקשתי לעבור את הבדיקה המיוחדת. יום למחרת קבלתי הודעה שכן. שעלת. חד משמעי. ורק כעת 3 שבועות אחרי התחלתי טיפול באזניל. מה יהיה. מיותר לציין שהשיעול כרגע ממשיך ואין עדיין שינה בלילה. מצחיק שאני עדיין בהכרה עם העייפות הזו. גם במיטה אין מצב לשכיבה אלא רק ישיבה. השאלה הלא ברורה בכלל ושלא קבלתי תשובה חד משמעית היא האם אני עדיין מדבקת. וגם האם רוליד בכלל עוזר או רק אזניל. הרופאה המליצה לבעלי לא לקחת בנתיים כלום ורק אם ירגיש משהו שיקח , אבל רוליד . למרות כל מה שהיה! אז שיהיה ברור . שיעול של שעלת הוא ממש לא שיעול רגיל ואת העוצמה ותחושת המחנק שמתלווים להתקפים וחוסר האויר אי אפשר בכלל לפספס. אם אתם חושדים תתעקשו על הבדיקה. אגב יש חובת דיווח למשרד הבריאות .

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ביתי חלתה בשעלת בפברואר שנה שעברה .. השנה היא בכיתה ח ובבית הספר מחסנים השנה נגד שעלת... האם יש צורך לתת לה את החיסון אם היא חלתה במחלה וקיבלה אנטיביוטיקה?

זו מחלה לא נעימה, אבל אם לא חיסנת יהיה לך קשה להימנע מהדבקות לאורך זמן. זו מחלה נפוצה ומדבקת לאורך זמן ארוך.
בדיוק מה שרציתי להגיד.
אם לא מחסנים, צריך לקחת בחשבון שחושפים לסיכון גדול יותר למחלה ולהיות מוכנים לכך.
לא תוכלי לדעת אם יש סביבך חולים ונשאים, כי לא תמיד הם עצמם יודעים

מתי היתה לה שעלת והאם קיבלה אנטיביוטיקה? אם היא לקחה אנטיביוטיקה היא בוודאות לא מדבקת. אם לא, זה תלוי מתי התחילה לה השעלת והאם היא כבר עברה את הגל הראשון של השיעולים (המחלה באה בגלים שנמשכים סביב שבועיים- שלושה, אז יש דעיכה וחוזר חלילה. יכול להיות שאם היא סיימה עם הגל השני אז היא תהיה פחות מידבקת.
לפני השעלת יש מחלת חום, אז אם מי מהם טיפה מצונן יש סיכוי שזה ההתחלה של השעלת.
החיסון של השעלת מאד לא יעיל, מכירה הרבה מחוסנים שחלו.
זו מחלה לא נעימה, אבל אם לא חיסנת יהיה לך קשה להימנע מהדבקות לאורך זמן. זו מחלה נפוצה ומדבקת לאורך זמן ארוך.

אה, והגדול שלה בן כמעט 6, האם החיסון שלו בכלל בתוקף?

שלום חברים, מצטערת שאין לי זמן לקרוא את כל הדף.
שאלתי היא כזו:
אני אמורה לפגוש חברים לקמפינג עוד יומיים.
לאמא היתה עכשיו שעלת, אך הם טוענים שהיא כבר לא מדבקת.
יש לה שני ילדים שמחוסנים מטיפת חלב. הקטנה בהם בת כשנתיים וחצי.
השאלה היא האם יתכן שילדיה המחוסנים נושאים את הנגיף אך לא מפתחים סימפטומים והאם הם מסכנים את בנותיי שאינן מחוסנות? וכן, ייתכן ובעלה נדבק ולא מראה סימפטומים עדיין, במצב כזה, האם ייתכן והוא מדבק?
מתלבטת האם לבטל את הקמפינג שתוכנן כבר כמה שבועות...

שיתוף על השעלת אצלנו...
הבת שלי, ינוקא בת 10 חודשים התחילה עם שיעולים בלילות. זה התחיל ביום שני בשבוע, בשישי הלכתי לרופא להיות שקטה שאין דלקת ריאות שמתפתחת או דברים אחרים וגם כי זה כבר הרגיש לי יותר מידי זמן.
הרופא משפחה אמר שזה כנראה נזלת אלרגית שבשכיבה עושה יותר צרות וכדאי להגביה את המיטה ואינהלציות מי מלח להקלה.
חזרתי שקטה הביתה ובדרך מהגן פגשתי חברה שסיפרתי לה על כל השיעולים והיא עדכנה אותי שמסתובבת שעלת באזורנו... התקשרתי לרופא לוודא שהוא יודע על השעלת והוא אמר שזה כנראה לא שעלת ואין מה לחשוש בינתיים, אם יש החמרה לפנות לרופאת ילדים.
במקביל, דיברתי עם מטפל שלפי תשאול טלפוני אמר שזה נשמע לו כמו ברנוכיטיס ולטפל בה בעיסויים.
התקדמנו ואני רואה שאין שיפור וזה ממש מוזר, שמרתי עליה מרוח, קור, מזון מעורר ליחות..
ביום חמישי חלה החמרה בהתקפים. הלכתי לרופאת הילדים המקסימה שלנו שמיד אמרה לי שזו שעלת והוציאה לי הפנייה למיון ואמרה שאם יש החמרה כל-שהיא- לצאת למיון.
בלילה היא התעוררה להתקף שהיה מזעזע יותר... החלטתי שעוד אחד כזה אצא באמת למיון.
הכנתי תיק, עידכנתי את חמותי (בעלי לא היה בבית באותו זמן ואנחנו גרות בשכנות) וניסיתי להירדם לאגור קצת כוחות, מה שלא הצליח בגלל המתח, כל נשימה קצת יותר כבדה מקפיצה אותי...
עוד התקף, הינוקא חוזרת לישון...
הכנו לבית חולים ויטמין סי ועוד כמה תמציות אם טובות, שמני עיסוי... נסעתי עם חמי לבית חולים ואחרי כל המיון וכו הכנתי לה קוקטייל ויטמין סי תמציות והיא שתתה.
בהתקפים בבי"ח ניסיתי להצמיד לה את מסיכת החמצן, שאת מעט האויר שהיא נושמת באמצע- שיהיה עשיר בחמצן. בפועל היא התנגדה לזה ובשל כך ההתקפים היו יותר ארוכים.
בבוקר הגיע מטפל נפלא שטיפל בה ומצבה השתפר מאוד ב"ה! אני כבר רציתי לחזור הביתה אבל ידעתי שזו בעיה וגם הסתדר לנו שבעלי ישאר בשבת (היינו בחדר לבד ) אז ויתרתי.
סה"כ מצבה השתפר, ביום ראשון שאלתי את הרופאה מה בעניין שחרור והיא שאלה אם היו התקים בלילה- כן, אחד. היא אמרה שהיא צריכה להתייעץ עם הבכירים ומאוחר יותר אמרה לי שעוד לא בגלל ההתקף בלילה, שאלתי אותה- אז מה הרציונל שהיא תשאר פה?? טיפול אין, רק מעקב שאני מבצעת (רישום של ההתקפים) ואין לי בעיה להתקשר, לעדכן, לבוא שוב מחר. רק למה להשאיר אותה, עם מערכת חיסונית מוחלשת, במקום מלא חיידקים?
היא אמרה שתתייעץ שוב ואכן, שיחררו אותנו לחופשי
עכשיו, ארבע שבועות לאחר אותה התחלה קלה, היא עדיין משתעלת בהתקפים אם כי חל שיפור משמעותי בשבוע שעבר כך שההתקפים לא מפחידים כל כך שהיא מאדימה ונחנקת כל כך...

לקחתי כמה נקודות שראוי לשתף...
האחת היא- או שהשעלת מתחילה כאיזה צינון או שהבת שלי התחילה עם זה ותפסה שעלת. על כל פנים, זה לא ממש משנה וחשוב לטפל- שעלת או לא, באמצעים שיש בידנו. הויטמין סי משפר פלאים את המצב! הייתה פאזה שהרגשתי שאני נותנת לה ויטמין סי ותמציות ונראה שאין שיפור ואני סתם משקיעה.. ואז יומיים לא נתתי לה והייתה החמרה עוד קצת עוד קצת- לא משהו משמעותי, עד שהיה התקף מזעזע שהחזיר אותי למציאות שכן- להקפיד לתת ויטמין סי!! ואכן המצב השתפר חזרה.

עוד מסקנה קבועה- לבוא עם ידיעה, ענווה וביטחון לבית חולים! אני לא בעד לאטום אוזניים וללכת כנגד, אבל להבין שיש פעמים שהבי"ח לא יזום שחרור אבל בהחלט אפשר לקחת אחריות הורית ולדבר איתם על זה. לי נראה פחות אחראי להשאיר פעוטה במצב כזה במקום שהוא, כמו שחברה שלי כינתה בחן, מדגרת חיידקים.
וחיסונים? תנו לי להתלבט עדיין. שני הגדולים חוסנו בחיסון אחד של שעלת (עם השאר) ולא נדבקו וכמובן בעלי ואני לא נדבקנו. אז הפקפוק על האם החיסון מחסן- אני מפקפקת אבל איך לחסן ומה לחסן.... אתלבט.
בהצלחה לכולם

בשלב הזה איבחון מדוייק לא מאד עקרוני, כי גם עם אנטיביוטיקה היא תמשיך להשתעל. הדבר היחיד זה אם יש תינוקות או זקנים או חולים במחלות קשות בסביבה, כי בלי אנטיביוטיקה היא ממשיכה להיות מידבקת.
כשאצלנו היתה שעלת, הרפאה אמרה שאם יש חולי שעלת מאובחנים בסביבה (האמינה לי שהם מאובחנים) והילד משתעל, אז בסבירות מספיק גבוהה זה שעלת.

מה זה משנה?
העיקר שתתרחקי מאנשים אחרים , על מנת שלא להדביק קבוצות סיכון.
החלמה מהירה ובריאות שלמה

הבת שלי, בת 11, משתעלת כבר כמעט 3 שבועות
שיעול שהולך ומחמיר ככל שהימים עוברים. מתגבר בשעות הלילה, ואתמול בפעם הראשונה זה גם לווה בהקאה.

בסביבתה יש חולי שעלת מאובחנים, כולל חברה קרובה שאצלה היא מבקרת לעיתים קרובות ושם בבית כמעט כולם קיבלו את המחלה.
הרופא שאותו ביקרנו כבר פעמיים טוען שלא מדובר בשעלת ומחר נפגוש אותו שוב.

האם קיימות בדיקות לאבחון מדוייק של שעלת ?
הרופא טוען שבדיקת דם אינה מהימנה.

והאם בכלל אבחון מדוייק ייתן לנו משהו ?

ככל הידוע לי, אנטיביוטיקה מסוג ״אזניל״ במינון הנכון אמורה למנוע הדבקה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

האם אנטיביוטיקה מונעת הדבקות?
אנא, מי שיודע שיענה לי.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מה עושים שלא ידבקו ממני?
אני כ"כ סובלת ולא רוצה שילדי יעברו את זה.מישהו יכול לעזור לי?

_חברה שחלתה בשעלת בהריון ביררה עם הרופא שטען שאין נזק לעובר.
רק בריאות!_
הבעיה אינה בנזק לעובר, אלא שהתינוקות עלולים להידבק בלידה, ושעלת בגיל כה קטן עלולה להיות מסוכנת

חברה שחלתה בשעלת בהריון ביררה עם הרופא שטען שאין נזק לעובר.
רק בריאות!

אני בשבוע 37 להריון... משתעלת נורא כבא תקופה. ללא חום וללא תסמינים אחרים. השיעול קשה ולפעמים גורם למנגנון הקאה. מעבר לכך גורם לכאבי תופת בצלעות . כאילו נתפסו השרירים באיזור. פניתי למיון בעיקר בגלל כאבי הגב . עשו שם בדיקות דם ואולטראסאונד לריאות ואמרו שהכל בסדר. החשש העיקרי שלי שבמידה וזה שעלת אני עלולה להדביק את העובר . ואני לט מצליחה להבין מהי השריקה המדוברת בזמן השיעול.... יש כמו קושי נשימתי אבל לא שריקה.... אשמח לקצת מידע ....

לעשות צילום חזה כדי לוודא שזה אכן שעלת ולא סיבוך אחר.
דיקור

אני ממליצה על דיקור, ותמצית עשבי מרפא סינית. זה עוזר לסימפטומים ומפחית את הכמיות של הליחה. אין טעם לקחת עוד אנטיביוטיקה - אחרי שלושה חודשים החידק כבר מת ונשאר רק הרעלן שגורם לליחה.

אמא שלי בת 50 וכבר 5 חודשים היא עם שעלת קשה שלא עוברת.
3 פעמים היא קיבלה אנטיביוטיקה ואין שיפור .
לאחרונה היא קיבלה משאף סטרואידים AUTOHALER עדיין אין שיפור.
אני ממש מפחדת ודואגת לה היא נראת לא טוב וסובלת מאוד...מה אפשר לעשות? להקל עלייה?

אפשר בבדיקת דם או במשטח אף.

אפשר בבדיקת דם או במשטח אף.

שאלה איך אפשר לגלות אם יש את החיידק שצייתם .

גילה- יתכן וקאה לי אותו הדבר. האם בתך באמת חטפה שעלת בגלל החיסון לשעלת?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

האם מי שחלה בשעלת יכול להידבק שוב

היי חברים,
ממליצה לכולם לקרוא את הדף הבא שמסביר על טיפול בשעלת באמצעות מתן ויטמין C (בתצורת Sodium Ascorbate) במינונים גבוהים:
http://www.vaccinationcouncil.org/2012/ ... mphries-md

המינון הוא 200-375 מ"ג של ויטמין C (בתצורת Sodium Ascorbate) לק"ג גוף, לדג' - לתינוק במשקל של 8 ק"ג המינון הוא בין 1.6 גרם ל-3 גרם של ויטמין C (בתצורת Sodium Ascorbate).
אפשר להתחיל במינון הנמוך ולהעלות את המינון עד למקסימום - כשיהיה עודף ויטמין C, זה יתבטא בשלשול - אז אפשר להוריד את המינון.

ויטמין C (בתצורת Sodium Ascorbate) איננו רעיל לגוף (הוא ויטמין חיוני שמשמש בהרבה מאוד תגובות בגופינו), העודפים יוצאים בשתן.

מקווה שזה יכול לעזור, מניסיון אישי: נתתי ויטמין C (בתצורת Sodium Ascorbate) לתינוק שלי (בן 6 חודשים) שסובל משיעול ורואים הטבה משמעותית.

המון בריאות, אושר ושמחה

נכנסתי כדי לכתוב את חוויותינו - כדי שהמידע יעזור להורים אחרים.
בני חוסן נגד שעלת בחודשים הראשונים, אך לא קיבל דחף מאז (לא זימנו אותנו) והיה אמור לקבל את החיסון החוזר בכיתה ב', לצערנו הוא חלה לפני מועד החיסון.
קצת לפני חופשת סוכות, בגיל 7.5 התלונן על כאב גרון קל ונשאר קצת בבית. לא היה לו חום וסך הכל הוא נראה והרגיש די טוב. אחר כך הופיעה קצת נזלת ואחרי כמה ימים שיעול, אבל עדיין כמו התקררות. השיעול לא הפסיק ואחרי כשבועיים נעשה מאוד קשה, מלווה בהפסקות נשימה, וכמה הקאות. בלילות ישבנו הרבה לידו. רק לאחר כעוד שבוע נעשו בדיקות דם לגילוי שעלת ונראה שהיתה חשיפה לאחרונה ונוגדנים. בינתיים גם בעלי ואני התחלנו עם כאב גרון ושיעול. בתנו שחוסנה 3 שנים קודם לא נדבקה. בגלל תוצאות הבדיקה שלו ידענו שאנחנו מדבקים ונמנענו מלפגוש אנשים באותו השבוע. קיבלנו גם אנטיביוטיקה מתאימה. השיעול נהפך בשבוע השני לקשה, יש מין התקפים נוראיים כאלה שזה מרגיש כאילו הגרון נדבק ואין שום מעבר של אויר.
רק כשזה התחיל לקרות לי הבנתי כמה המחלה הזאת קשה ומסוכנת, והבנתי מה מרגיש הבן שלי כשהוא מתעורר 6 פעמים בלילה ולא נושם. לי ולבעלי היו את השריקות שבאו עם ההתקפים (יותר נשמע כמו שופר משריקה וזה מרוב מאמץ להכניס אויר לקנה חסום). אי אפשר לפספס את סימני המחלה הזאת עם אסתמה (שיש לי בצורה קלה, ויש גם לבת שלי). אנשים שאלו אותי למה לא ניסיתי לקחת משאף ונטולין. זה פשוט לא אפשרי בהתקף של שעלת, אין שום אפשרות לשאוף שום דבר. הרגשתי בטחון ביכולת גופנו לעמוד בזה, כמה שזה מלחיץ, אבל אני יכולה לומר בודאות שזאת מחלה שתינוקות וקשישים לא יעמדו בה. אני מאוד ממליצה לחסן את הילדים, ואם יש סימני הדבקה אז למנוע הדבקה של אחרים. לקח לי ולבעלי כחודשיים וחצי להחלים ולבן שלנו כמעט 4 חודשים!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שאלה: ביתי בכיתה ב', לא חוסנה נגד שעלת, קבלה רק חיסון נגד פוליו וחיסון נגד טטנוס ודיפטריה. השנה ניתן בביה"ס חיסון דחף של טטנוס- דיפטריה - שעלת. מכמה ימים לאחר מכן היא משתעלת שיעולים קשים שכמעט מביאים להקאה והיה גם שלב של דמעות ועיפות, אך לא חום. האם יתכן שחלתה בשעלת (אולי קלה) בעקבות החיסון לשעלת?

מתפקדים לרשימה, גם אנחנו עם שעלת. יותר נכון להגיד, הילד עם שעלת. המבוגרים בבית בריאים, נכון לעכשיו.
השיעול התחיל לפני שבוע וחצי-שבועיים, כשבהתחלה לא חשבנו שזה משהו רציני. שיעול אף פעם לא עובר תוך יומיים.
עם הזמן השיעול התגבר ונראה יותר ויותר כמו שעלת. לצערי, בזמן הזה היינו ליד חברה יקרה עם תינוק קטן, שאני מקווה שלא נדבק.
למעשה, רק היום הוא משתעל בצורה שממש אופיינית לשעלת, עם שאיפת אוויר והכל. אם הייתי משאירה את זה לאבחנת הרופאה, היינו מדביקים הרבה יותר ילדים בדרך.
לפני כמה ימים התחלתי לתת לו אנטיביוטיקה כדי למנוע הדבקה של ילדים אחרים. גדול עלינו להשאר חודשיים בבית ואני מאמינה שעכשיו הוא יכול להתמודד עם אנטיביוטיקה. בטח יותר ממה שילדים קטנים יכולים להתמודד עם שעלת.

אגב, אין לי מושג ממי נדבקנו. לא היינו קרובים לילד עם שעלת. מבחינתי, זה לגמרי מהאוויר.

ככל שאני יודעת אנטיביוטיקה לא משפרת את המחלה. היא רק גורמת לזה שזה לא ידבק אחרים. בנוסף סיכוי גדול שהאנטיביוטיקה מבטלת את החיסון הטבעי שהגוף מתחסן מהמחלה.
כך שאם תתני אנטיביוטיקה הילדים שלך יסבלו בכל מקרה ובנוסף הם יוכלו לחלות בזה שוב.
שני הילדים שלי גם חלו בשעלת לפני כמה חודשים וזה לא היה קל. היינו כמעט כל היום בבית ולא פגשנו הרבה אנשים אבל בפרספקטיבה היה שווה את התקופה הארוכה הקשה מאשר לתת אנטיביוטיקה.
זה ארוך וקשה אבל צריך לזכור כל הזמן שבסוף זה עובר ושהילדים יצאו אחרי זה חזקים ומחוזקים
רפואה שלמה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לא יאומן שנת 2012 ואין תרופה למחלה הנוראית הזאת, אני לא יודע מה איתכם אבל אני ממש לא יכול לתפקד אני לשבת בבית קפה ופתאם להקיא בלי שום התראה מוקדמת.
זה פשוט מחלה שאיאפשר לתפקד במשך חודשיים, לא עבודה לא כלום אתה זה כמו ילד שלא שולט על הסוגרים שלו.

אם זכור לי טוב, הרופא אמר שמשלב מסויים הם לא מדבקים גם ללא אנטיביוטיקה - אז שווה לברר את זה, לפני שמבודדים את הילדים לכל כך הרבה זמן.
צריך רופא אחראי ומבין שיוכל לעזור לכם להחליט...ואפשר להתבודד אבל זה קשה עם ילדים.

אם חשוב לך להתראות עם אנשים ולא להדביק, אז כן, חייבים לתת אנטיביוטיקה. אלא אם יש לך דרך לוודא שכל מי שאתם פוגשים מחוסן ולא בסיכון או שלא אכפת לו.
יש סיכוי שהאנטיביוטיקיה לא תעזור לתסמינים של המחלה, והם ימשיכו להשתעל, אבל זה יחסית מוקדם ויכול להיות שכן יעזור.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

סליחה אם כבר ניתנה תשובה לשאלה הזו - פשוט נשברתי מקריאת הדף הארוך.....
שני ילדיי אינם מחוסנים וככל הנראה הם חלו בשעלת. הקטן שלי (בן 5 ) סיים לפני שבוע 7 ימי אנטיביוטיקה לאיזה טפיל בטן שלא
הצלחנו להיפטר ממנו בשום דרך אחרת.
הוא משתעל כבר שבוע וחצי ואחותו הצטרפה לחגיגה לפני 5 ימים.
האם חייבים לתת אנטיביטיקה כדי שאפשר יהיה להתראות עם אנשים?
איך אני אתן לו שוב אנטיביוטיקה בסמיכות כזו? בחיים לא קיבל ועכשיו שני סוגים שונים בטווח של שבועיים?
איזה באסה! הם שניהם סובלים ומסכנים......

האם אחרי שזוהתה שעלת בבדיקת דם נהוג לחזור על הבדיקה כמה שבועות אחרי כדי לבדוק מה מצב הנוגדנים?
המרפאה בקיבוץ דורשת שנעשה את הבדיקה, אני מנסה להבין מה משמעותה...

אנחנו שלושה שבועות פחות או יותר אחרי שיא המחלה. במשך היום נשארו רק שיעולים בודדים פה ושם, גם בלילה כבר יומיים השינה רציפה לגמרי. בסופו של דבר, כנראה שאולי נדבקו עוד שני ילדים בגן, אחד גם הוא לא מחוסן. שניהם חזרו אחרי כמה ימים לגן. ניראה לי שהיו עוד משתעלים (כולל מטפלת אחת) אבל אף אחד לא ממש חלה ונישאר בבית (הילדים חוסנים). זה די הפתיע אותי מכיוון שהאבחון והאנטיביוטיקה הגיעו לפחות שלושה שבועות אחרי תחילת שיעולים פחדתי שתהיה הדבקה מאסיבית.

כן, אבל האמהות של התינוקות הללו לא נדבקו בשעלת, כך שהן כנראה כן מחוסנות באיזו מידה.
למען הסר ספק, אני מכירה את כוחה של ההנקה בהגנה על המערכת החיסונית, ואין שום ספק שתינוקות יונקים חולים פחות, אבל גם זה לא 100%. אני לא הייתי מסתמכת על זה אם היה לי תינוק קטנטן ומחלת שעלת שמסתובבת באיזור, אע"פ שאני מניקה מלא וכנראה מחוסנת. אני במצב כזה הייתי נכנסת לבידוד או דואגת לחסן את התינוק, אולי אפילו מוקדם מהמומלץ, אם כי לא בטוח שהייתי נותנת את המנות הנוספות (אולי רק אחת), לפי שיקולים של שעלת בסביבה.

אני מכירה גם תינוקות יונקים שחלו בשעלת. מה שכן, זה היה בגיל שבו תופעות הלוואי כבר נחשבות ללא נוראיות
רק להבהיר שלא טענתי שתינוקות יונקים לא יחלו אלא תינוקות יונקים לאימהות שחלו בעבר בשעלת כך שרמת הנוגדנים שלהן מספיק גבוהה בשביל לספק הגנה באמצעות הנקה.

האמת שלגמרי נכון. מסכימה. לפעמים אני שוכחת שלא כל התינוקות יונקים ונמצאים בבית בשנת החיים הראשונה
אני מכירה גם תינוקות יונקים שחלו בשעלת. מה שכן, זה היה בגיל שבו תופעות הלוואי כבר נחשבות ללא נוראיות.

אחיין שלי השתעל שבועות רבים. אמרתי לאימו שלדעתי זו שעלת (הוא חוסן), אבל למרות שהוא היה אצל רופאים שונים, בערך פעם בשבוע, זה מעולם לא עלה על הפרק.
אחרי שבועות רבים (בחיי איזה חודשיים) החליט אחד הרופאים שזו שעלת, והילד קיבל אנטיביוטיקה. למיטב ידיעתי, הקביעה לא נעשתה על סמך ממצא בבדיקה.
למרות שאנחנו נפגשים לפחות פעם בשבוע-שבועיים, מהמשפחה שלנו לא נדבק אף אחד (הילדים לא מחוסנים. אנחנו ההורים - וואלה אין לי מושג).

וגם אי אפשר לבנות מדיניות כללית על זה שכל התינוקות יונקים ומבלים את שנת חייהם הראשונה בחיק משפחתם בלבד (ולא במעון תינוקות צפוף).
האמת שלגמרי נכון. מסכימה. לפעמים אני שוכחת שלא כל התינוקות יונקים ונמצאים בבית בשנת החיים הראשונה:-P

הטענה שמי שחוסן מקבל את המחלה באופן קל יותר אם בכלל היא טענה סטטיסטית, לא אבסולוטית. אנקדוטות נגדיות תמיד אפשר למצוא, וכשהן לעצמן, הן אינן מוכיחות דבר. באופן עקרוני ברור שזה נכון. אבל עדיין יש חיסונים מוצלחים יותר ופחות מבחינה סטטיסטית. כמו שאני מבינה ממה שקראתי, חיסון השעלת נחשב כחיסון בעייתי. כיוון שאינו מספיק טוב מבחינת אחוז ההגנה החיסונית שמספק. קראתי איפשהו שבמהדורה הקודמת שלו זו ששינו בעקבות תופעות הלוואי הקשות- רמת ההגנה החיסונית היתה טובה יותר.

ולגבי זה שקשה להיות מחוץ למיינסטרים בקיבוץ- אכן אכן אכן....(אני קיבוצניקית לשעבר שרוצה לחזור לקיבוץ בשביל להיות קרובה למשפחה אבל יודעת שזה עלול להיות קשה מנשוא).

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מהנסיון שלי יש כל כך הרבה דרכים להגיע למעמד הזה בקיבוצים. אם זה לא החיסונים זה יהיה משהו אחר (אולי את לא שולחת למסגרת ובאשמתך יש להם פחות מדי ילדים לגן? או שיש לך חתול?)
בשיא הקושי צחקנו ואמרנו שיש דבר יותר גרוע מלחטוף שעלת בקיבוץ - לחטוף שעלת בקיבוץ בזמן הפגזות מהצפון כי אז גם צריך לשבת עם כולם במקלט...

בקיצור לא משנה מבחינתם אני אמא חסרת אחריות וחברת קיבוץ אגואיסטית...
מהנסיון שלי יש כל כך הרבה דרכים להגיע למעמד הזה בקיבוצים. אם זה לא החיסונים זה יהיה משהו אחר (אולי את לא שולחת למסגרת ובאשמתך יש להם פחות מדי ילדים לגן? או שיש לך חתול?)

בקיצור כמו שאני מבינה את הנושא הזה דווקא החיסון לשעלת נראה לי כדוגמא מובהקת למדיניות שגויה של חיסונים (שנובעת מהרצון המודרני לחמוק מקשיים והתמודדות עם מחלות). מצד אחד הוא לא מבטיח הגנה טובה דיה מפני המחלה ומצד שני הוא מונע את התחלואה הטבעית ולכן חושף קבוצות אוכלוסיה חלשות כמו תינוקות וקשישים למחלה ולסיכוניה.
זה ניראה לי נכון, אבל, כמי שמתמודדת עם השלכות החברתיות עכשיו בזמן אמת, אני יכולה להגיד שזה מעניין את ה-X שלהם... ניסיתי להסביר את זה למישהי פה, והיא הסתכלה עלי ברחמים... בקיצור לא משנה מבחינתם אני אמא חסרת אחריות וחברת קיבוץ אגואיסטית... אני ממשיכה הלאה, אבל זה בהחלט מעלה המון מחשבות על הבחירה לא חסן מצד אחד, ומצד שני לגור בקיבוץ.

הבעיה מתחילה לא ממדיניות החיסונים אלא מאורח החיים המודרני._ נכון. זה בדיוק מב שכתבתי למעלה _זאת מחלה לאנשי חינוך ביתי צריך בשבילה המון זמן אמא-אבא משרד הבריאות יכול לתמוך במתן החיסון רק בגלל החיסכון למשק בימי מחלה...

גם אמא של אורי, עד כמה שזכור לי בהחלט היתה תמותת תינוקות משעלת. חיסון אמהי, אפילו טבעי, מגן לזמן מוגבל. וגם אי אפשר לבנות מדיניות כללית על זה שכל התינוקות יונקים ומבלים את שנת חייהם הראשונה בחיק משפחתם בלבד (ולא במעון תינוקות צפוף).
כלומר, ייתכן מאד שאת צודקת, אבל אז הבעיה מתחילה לא ממדיניות החיסונים אלא מאורח החיים המודרני.
כאן בקליפורניה, אגב (אולי גם בארץ) חיסוני הטטנוס באים תמיד יחד עם שעלת בתרכיב, כך שאם את לא נמנעת מחיסונים באופן עקרוני, יש סיכוי לא קטן שתחדשי את חיסון השעלת שלך פעם בכמה שנים גם בחייך כמבוגרת, גם בלי מודעות ותכנון מראש. אנחנו גרים כאן שלוש שנים וגם אני וגם האיש כבר התכבדנו בחיסון הזה. כל פצע פתוח שמחייב בדיקת רופא מסיבה כלשהי יזכה אותך בחיסון שעלת "על הדרך". אני מניחה שזה יוצר רמת התחסנות סבירה גם באוכלוסייה המבוגרת שחיסוני הילדות שלה כבר לא תקפים (אם כי לא החלטתי מה אני חושבת על זה עדיין).
אבל דווקא במעלה הדף הזה וגם ממקרי מחלה ששמעתי עליהם שהיו בתחלואה הנוכחית מסתבר שזה לא תמיד כך ויש לא מחוסנים שחלו באופן קשה.
אני מניחה שהתכוונת ל"מחוסנים שחלו באופן קשה". הטענה שמי שחוסן מקבל את המחלה באופן קל יותר אם בכלל היא טענה סטטיסטית, לא אבסולוטית. אנקדוטות נגדיות תמיד אפשר למצוא, וכשהן לעצמן, הן אינן מוכיחות דבר.

נקודות,
זו באמת הטענה המקובלת - שהמחוסנים יחלו באופן קל או לא יחלו בכלל. אבל דווקא במעלה הדף הזה וגם ממקרי מחלה ששמעתי עליהם שהיו בתחלואה הנוכחית מסתבר שזה לא תמיד כך ויש לא מחוסנים שחלו באופן קשה.
אני עדיין לגמרי מתחבטת ולא שלמה לגבי סוגיית החיסונים לבנותי אבל נראה לי מעניין וחשוב לשים את סימן השאלה על ההצדקה של החיסון הזה ברמת האוכלוסיה כללית.
כלומר מעבר לנקודת המבט הפרטנית- כלומר איך הילד הספציפי שלי יגיב לחיסון וכד' - מנקודת מבט של סיכון מול תועלת לאוכלוסיה הכללית.

גם אמא של אורי

כפי שכתבתי, ב"ניסוי" שאנחנו חווינו בבית הספר בו הייתה התפשטות של המחלה, הילדים המחוסנים חלו באופן מאוד קל - משמע החיסון כן עובד. זו הטעייה לכתוב שהוא לא עובד. יש הידבקות אבל קלה. אלה שחלו קשה היו אלה שלא חוסנו - אנחנו ביניהם.
עדיין - אני לא מצטערת שלא חיסנתי נגד המחלה, גם כי זה לא היה נעים אבל בהחלט לא היה נורא וגם בגלל שעכשיו ככל הידוע לי - הם מחוסנים באמת. מעניין שאני לא נדבקתי (נדמה לי שאני לא מחוסנת).
בכל מקרה זה כן עורר אותי לחשוב שאני רוצה לחסן למחלת הפוליו שגם מתפרצת מידי פעם - ואיתה ממש לא בא לי להתעסק....
הילדים שלי כבר גדולים ויוכלו להתמודד עם החיסון.

מהתגובות האחרונות עולה פה איזה אוירת אשמה ואחריות בהקשר של אי חיסון לשעלת אז רוצה להוסיף לדיון.

מהקצת שקראתי בענייני החיסונים כמו שאני מבינה המצב הבעייתי היום- כשכל חולה שעלת מסכן בעצם אוכלוסיות ספציפיות כמו תינוקות, קשישים וחולים ירודי חיסון הוא ממש לא אשמת הלא מחסנים אלא דווקא אשמת מדיניות החיסונים.

בתקופה בה לא היה חיסון לשעלת רוב רובה של האוכלוסיה היתה חולה במחלה בשנות הילדות. אני מניחה שגם טרום החיסונים המחלה היתה מחלה קשה ולא נעימה אך וודאי מקובלת (כלומר חלק מרצף החיים ואנשים היו מוכנים להתמודדות עימה). לכן רוב האנשים בבגרותם (כלומר כל מי שחלה) היה מחוסן לכל ימיו כנגד המחלה. בנוסף - לאימהות שחלו בשעלת היתה רמת נוגדנים גבוהה מספיק כך שהתינוקות היונקים היו עם הגנה מלאה מהמחלה. כלומר- גם קשישים גם תינוקות וגם אנשים מבוגרים החולים במחלות הפוגעות במערכת החיסון היו מחוסנים כנגד שעלת בזכות כך שלא היה חיסון.

שעלת זו מחלה מאד מאד לא נעימה לכל חולה, אך היא מסוכנת רק לאותן קבוצות אוכלוסיה ספציפיות שכאמור היום חשופות לסכנות המחלה הרבה יותר.

החיסון עצמו מסתבר מאד בעייתי. צריך לחדש אותו כל כמה שנים. הוא לא משיג חיסוניות לכל החיים וגם המחוסנים עלולים לחלות בשעלת ולפי תאורי המקרה פה לעיתים באופן קשה.
בקיצור כמו שאני מבינה את הנושא הזה דווקא החיסון לשעלת נראה לי כדוגמא מובהקת למדיניות שגויה של חיסונים (שנובעת מהרצון המודרני לחמוק מקשיים והתמודדות עם מחלות). מצד אחד הוא לא מבטיח הגנה טובה דיה מפני המחלה ומצד שני הוא מונע את התחלואה הטבעית ולכן חושף קבוצות אוכלוסיה חלשות כמו תינוקות וקשישים למחלה ולסיכוניה.

חשבתי על עוד עניין שצריך לקחת בחשבון מתי שלא מחסנים... זאת מחלה לאנשי חינוך ביתי צריך בשבילה המון זמן אמא-אבא (אם חולים בה באופן קשה).

אנחנו הכנסנו את עצמינו לבידוד ולקחנו אנטיביוטיקה כי היינו די בטוחים שמדובר בשעלת, כאשר כבר הגיעה התשובה החיובית היינו בסוף של הבידוד. ההוראות של משרד הבריאות היו להישאר בבידוד עוד חמישה ימים אחרי האנטיביוטיקה.

אם זכור לי טוב, הרופא אמר שמשלב מסויים הם לא מדבקים גם ללא אנטיביוטיקה - אז שווה לברר את זה, לפני שמבודדים את הילדים לכל כך הרבה זמן. בהחלט. צריך אבל למצוא רופא שלוקח אחריות. אצלנו הרופא במרפאה של הקיבוץ רצה שנישאר בבית עד שיגמרו השיעולים... לא עזר לנו שאמרנו שזה יכול להמשך עוד שבועות רבים... בשלב הזה כבר ביקשנו הוראות ממשרד הבריאות ש"הוציאו" אותנו מבידוד. אני חושבת שהוא כבר לא ישמח לטפל בנו...

גם הילדים שלי היו חולים בשעלת בסוף שנה שעברה וקצת בקיץ. בבית הספר נדבקו בעיקר אלה שלא חוסנו. אלה שחוסנו רובם הגדול לא נדבק ואלה שבכל זאת נדבקו - השתעלו כמה ימים וזה הכל. אז כניראה שהחיסון כן עובד. המסגרת שילדיי הולכים היא לא גן המונה 30 ילדים אלא בית ספר עם הרבה מאוד ילדים.
אצלנו לא קיבלו אנטיביוטיקה. התקפי השיעול היו בעיקר קשים בלילה, בתקופה מסויימת של המחלה. היה חום גם כמה ימים.מחלה נמשכה המון זמן. נדמה לי שחודשיים. אם זכור לי טוב, הרופא אמר שמשלב מסויים הם לא מדבקים גם ללא אנטיביוטיקה - אז שווה לברר את זה, לפני שמבודדים את הילדים לכל כך הרבה זמן.

שעלת היא לא אבעבועות רוח שאפשר "להזמין את החבר'ה להיבדק כדי להתחסן" כמו שעושים פה לפעמים ב ככר השוק
ממש ממש נכון. זאת מחלה מאד לא פשוטה למי שנדבק קשה ומאד מבהילה להורים. כל מי שלא מחסן צריך לקחת זאת בחשבון. אני כמובן "חכמה" אחרי...

פעם זאת נחשבה למחלת ילדים. חברה שגדלה בחו"ל סיפרה לי שזאת היתה מחלת ילדות כמו כל המחלות... מעניין האם החיסונים גרמו למופע שלה להיות יותר אלים? מעניין האם אבעבועות, בעקבות החיסונים, גם תהפוך למחלה קשה...

נשמע שעברתם חוויה קשה. אני רוצה להגיד לך שגם בחברה שבה לפחות מחצית מהילדים לא מחוסנים - ההתמודדות עם מחלות קשות שמסוכנות לתינוקות או למי שמערכת החיסון שלו חלשה, ההתמודדות הזאת לא פשוטה, לא לחברה כחברה ולא לפרטים שבה. ושום דבר לא מובן מאליו. שעלת היא לא אבעבועות רוח שאפשר "להזמין את החבר'ה להיבדק כדי להתחסן" כמו שעושים פה לפעמים ב ככר השוק (-:. בעצם את יודעת את זה טוב ממני... כי לילדים שלי אין שעלת (וחצי מהם מחוסנים).
תודה ששיתפת. תרגישו טוב! @}

כן, אפילו לפני התשובה, כי היינו די בטוחים על פי התסמינים שמדובר בשעלת.
בבחירה לא לחסן בחרנו להתמודד עם המחלה אם תגיע, אבל עקב המצב בו אנו חיים אנחנו לא יכולים להכריח את כולם לחלות יחד איתנו... הבעיה היתה שהיה אבחון שגוי המון זמן.

בסוף נתתם אנטיביוטיקה?

כותבת קצת כדי לשחרר...

ניראה שאנחנו יוצאים מהמחלה. לחמודה פחות ופחות התקפים. השיעולים פחות קשים ומספר ההקאות ירד. אני חושבת שעברו כ-6 שבועות מאז שהתחילו להופיע השיעולים הראשונים. אני מניחה שאפשר להגיד שהיא עברה את המחלה בצורה בינונית-קשה. לקראת הסוף, עקב המאמץ של השיעול גם האף דימם. בשלב הזה כבר ידענו שמדובר בשעלת וידענו שהיא מתמודדת אז לא ניבהלנו, אבל זה מחזה מאד לא מרנין...

אבל עכשיו התחלנו להתמודד עם החברה סביבנו. האבסורד הוא שאנחנו יזמנו את בדיקת הדם מתוך תחושת אחריות לאחר שבמשך הרבה זמן היה איבחון שגוי וחוסר התייחסות ל"דיאגנוזה" שלי שמדובר בשעלת...לך תסביר לאנשים שהרופא צחק על הדאגה שלנו ואפילו נתן אישור לבוא לגן "כדי שאמא תהיה רגועה".... בקיצור, לא הסתפקו בלהודיע להורי הגן, אלא לכל מערכת החינוך של הישוב... אולי זה נכון לעשות אבל זה כמובן זורע פאניקה. אני יודעת על ילד נוסף שנידבק שגם לא היה מחוסן, ועוד כמה שחשודים כחולים שכן מחוסנים, ואני מקווה שלא יהיו נפגעים נוספים. מאד מקווה.

לחסן או לא לחסן? אני כמובן לא מתיימרת לענות על השאלה אלא רק מעלה הירהורים... הרבה מהלחץ שלנו נבע מחוסר האיבחון. השיעולים מאד לא נעימים ובלי איבחון הם מפחידים. ברגע שהבנתי שמדובר בשעלת (אפילו לפני הבדיקה) בבת אחת הרגשתי הקלה עצומה. ידעתי שהיא נדבקה קשה אבל עוד כמה שבועות היא תתאושש. דאגנו לאחיה הקטן אבל עושה רושם שהוא חולה בצורה קלה יחסית (בתקווה שהשיעולים לא יתגברו). היא השתנתה, פתאם היא בבת אחת מדברת המון ומספרת על החויות שלה, היא מלאת אנרגיה עכשיו שהיא חזרה לישון טוב יותר. קשה קצת להסביר את זה כי אתם לא מכירים אותה, אבל היא כאילו התבגרה, אולי לא כאילו. היא עברה חוויה לא פשוטה והתמודדה איתה.

העניין החברתי לא פשוט, ואני מקווה שגם זה בסופו של דבר תהיה התמודדות שנעבור. אני בפרוש הבנתי שאני חייה במקום שלא מתאים לי (קיבוץ) למרות שאני מאד משתדלת להשתלב כל פעם מחדש "המוזריות" שלי מזמנות חיכוכים. אולי זה הזמן לשקול מחדש את ההחלטה שקיבלנו לפני מספר שנים. היום באה אלי חברה מהקיבוץ, היחידה שהעזה להתקרב אלינו וחיזקה אותי. והכי חשוב חזרה ואמרה "את לא אשמה" יודעת בדיוק באיזה נקודה לגעת.

מעניינות הבחירות שאנחנו עושים נגד ההוויה של עצמינו - לפעמים באמת אני תוהה איך בחרתי/הסכמתי ללכת לחיות בקיבוץ שיתופי בידיעה שאני לא אצליח לפתח עור פיל (העצה הראשונה שקיבלתי שהודעתי על ההחלטה שלנו) ושאני תמיד בוחרת את הדרך לעצמי. זה מזכיר לי איך בגיל 18 הוצאתי את חסכונותי הצנועים על רשיון צלילה במקום רשיון נהיגה. מאז ילדותי היה לי פחד מטביעה, למרות זאת נסעתי לאילת לבד לקורס צלילה כדי להוכיח לעצמי שאני יכולה. את הקורס לא סיימתי, "נזרקתי" אחרי יומיים כושלים של חוסר יכולת לעצור נשימה מעבר לשתי שניות. לא התייאשתי, כמה חודשים אחר כך שוב ניסיתי, הפעם בנמל ת"א. היה קטסטרופה. קר, הקאתי את נשמתי כל פעם שיצאנו לים, וסבלתי מיחס מזלזל של המדריך, אך סיימתי עם רשיון צלילה. אולי זה עזר לכך ששתי החמודות שלי הן דולפינות מגיל מאד צעיר, ואולי לפעמים צריך ללכת נגד הזרם של עצמך כדי ללמוד דברים חדשים.

טוב, אני כבר גולשת מעבר לענייני שעלת... אשמח לתמוך ולעזור למי שיתקל במחלה בעתיד. תהיו בריאים!

סיכום ביניים:
חמודה אחת בת 6 עם התקפי שיעול קשים והקאות. המצב משתפר אבל מאד לאט. בין התקף להתקף הכל מצויין. התקף כל שעה עד שלוש שעות. בלילה קשה יותר. היא ואנחנו ישנים מאד גרוע.
מסכימה עם:
הסימפטומים קשים לצפייה ומאמצים מאוד את הילד במיוחד בשיאי המחלה (המחלה מחזורית). בגדול אין מה לעשות בשיטות המקובלות. ולכן גם בדרך כלל לא עושים. הרבה סבלנות נדרשת. בגדול התאור של משפחת שפרון במעלה הדף מאד מתאים.

עוד חמודה בת 7 עם עם קצת חום לפני כמה ימים, וקצת שיעול. במגמת שיפור. העצם לא ממש חולה.
עוד מתוק בן 1.9 עם שיעולים ונזלת. השיעולים התחזקו במהלך הימים האחרונים בייחוד בלילה. בנתיים (מקווים) יציב.
אמא ואבא מעט משתעלים. כמעט ונעלם.

עשינו בדיקת דם, לא היה לי כוח להתווכח על המשטח. הרופא בטוח שאני טועה. הלוואי.
המרפאה בקיבוץ רואה בנו איום אסטרטגי לאומי... מחכה לראות מה יקרה עם התשובה תהיה חיובית. אולי זה טוב שלוקח לה זמן להגיע.
ביקשנו אנטיביוטיקה. האחריות מלחיצה (חדר אוכל משוטף) והבידוד קשה (שלושה שובבים מלאי מרץ בדירה פיצפונת בלי אפשרות ללכת לבריכה) וגם תכף מסיבות סוף השנה שניראה לי שהבנות לא יסלחו לנו עם לא ניתן להן ללכת.

הבחירה לא לחסן היא בין היתר בחירה לא להתייחס למחלות כאל איום שדורש הכחדה אלא כאל חלק מהחיים, גם אם הוא לא נעים.
מקווה שנהיה אחרי עוד כמה שבועות אוכל לחשוב שוב על הבחירה שעשינו לא לחסן. אם אנחנו בדרך החוצה מהמחלה (גם אם זאת לא שעלת, היא בכל מקרה משמשת כשיעור חשוב מבחינתי) אז אני מניחה שאגיד שאני לא מצטערת במיוחד שאני מאמינה במשפט המצוטט, אבל אם שני השובבים הנוספים במשפחה יפתחו התקפים כמו החמודה אני מודה שזה יהיה מאד קשה. ועוד יותר יהיה לי קשה אם הדבקנו מישהו (תינוק או אחד מישהו עם מערכת חיסונית מוחלשת כמו חברה החולה בסרטן).

גם אני יכולה לתת לך את הטלפון של הרופאה ששלחה אותנו לבדיקה הזאת אם זה עוזר. אגב, גם במר"ם ידעו מה זה בלי שום בעיה (היא שלחה אותנו לשם בשבת). וכן, תגובת הסביבה, במיוחד המחסנת (כשהם מבינים שהם לא מוגנים מהדבקה), יכולה להיות מאד לא פשוטה. זה קשה ומעורר שאלות אבל גם מזמין לבחור מחדש או לבדוק את הבחירה. במקרה של שעלת היא באמת מסוכנת לילדים מתחת לגיל שנה אז שווה לדעת כדי להזהר

זאת בדיקה לשעלת, לא ייתכן שאין להם דרך לברר מה זה בדיוק! שיתאמצו! (רוצה את הטלפון של רופא הילדים שלנו?)

לגבי תגובת הסביבה, אני חייבת להזהיר אותך שהיא עלולה להיות לא נעימה עד היסטרית. לכן חשוב כל כך לקבל אבחנה מדויקת ולפעול בהתאם (אנטיביוטיקה או הסתגרות אם יש שעלת).

למיטב הבנתי, הבחירה לא לחסן היא בין היתר בחירה לא להתייחס למחלות כאל איום שדורש הכחדה אלא כאל חלק מהחיים, גם אם הוא לא נעים. אבל מכיוון שאנחנו לא יכולים לכפות על הסביבה להתייחס למחלות בצורה הזאת, ואנחנו חיים בחברה שפוחדת מאוד ממחלות למרות שיש לה הכלים אולי הטובים ביותר שהיו מעולם להתמודד אתן, אנחנו צריכות להתחשב. ובין היתר להתאמץ לא להדביק אוכלוסיות שהמחלה מסוכנת להן, כמו תינוקות. @}

בסוף זה עובר
לנו עזר דיקור סיני ואדים.

אני אנסה לבדוק האם ניתן לעשות את הבדיקה של המשטח. אני עייפה ומותשת מלילות ללא שינה, וגם מאד מוטרדת מתגובת הסביבה... תנחמו אותנו שבסוף זה עובר זאת בעצם הפעם הראשונה שאני ממש מרגישה שאני צריכה להתמודד עם הסביבה בנוגע להחלטות הלא מיינסטרמיות שלי... להצדיק את הבחירות שלי.

לא יודעת את השם הפורמלי - משטח אף, גם רעש גלית כותבת על זה פה למעלה

את הילדה שלי בדקו במשטח אף (כמו משטח אף, עם מין קיסם ניקוי אוזניים אבל ארוך) והתשובה הגיעה תוך יום אחד. תבקשי ממנו לעשות בדיקה כזאת
הם לא מכירים את הבדיקה... אפשר קצת יותר פרטים?

הילדים שהיו חולים בגו היו מחוסנים? סביר להניח.

היום אצל הרופא אמרתי שאולי זאת שעלת תוך ציון זה שלא חוסנו. הוא שלל, אפילו נתן אישור שאנחנו לא מדבקים... אני מרגישה שהוא טועה... התקשרתי והתנצלתי על כך שאני מתילה ספק בהבחנה, הוא היה מאד נחמד ואמר שאין בעיה ושהאחות תשלח אותנו לבדיקת דם לזיהוי שעלת. לא ידעה תוך כמה זמן יש תשובה. למישהו יש מושג תוך כמה זמן יש תשובות? עד אז אנחנו בסגר...

הילדים שהיו חולים בגו היו מחוסנים?

גם בקריית אונו היה עכשיו גן בו לכמה ילדים היתה שעלת. כל ילדי הגן קיבלו אנטיביוטיקה או שלא באו גן עד לתום תקופת הסכנה. הילדה מהגן הזה שאני מכירה עברה את המחלה בצורה די קלה.

בהחלט יש שעלת שמסתובבת עכשיו בצפון, ואם הרופא שלכם לא עושה בדיקה (משטח מהאף, כמה שיותר עמוקבמעלה הנחיריים, ובדיקת דם לכדוריות הלבנות) הוא נוהג בחוסר אחריות מקצועית. לדעתי - תתעקשו על בדיקה, ויש עוד רופאים בעולם אם הוא ממשיך לדבוק באבחנה אינטואיטיבית ולא מבוססת. כמו שאמרו פה, החשיבות של אנטיביוטיקה במקרה של תשובה חיובית היא למניעת הדבקה. מדובר באחריות כלפי הסביבה, לכן אם מחליטים לא לתת אנטיביוטיקה המשמעות לדעתי היא הימנעות מיציאה מהבית ובידוד חברתי שיכול להימשך גם חודשים, ובקיץ זה נראה לי קשה מדי. אני בכל אופן החלטתי לתת, אבל לשמחתי התשובה במקרה שלנו היתה שלילית.

גם אנחנו בסיום סבב משפחתי של שעלת, התחיל ממבוגרים - אמא שלי ואחותי, לביתי הלא מחוסנת ואלי.... אני חטפתי הכי קשה מכולם ורק עכשיו אחרי 6 שבועות יש לי שיפור בשיעול. לקחנו אנטיביוטיקה כולנו כי הרגשנו שלא מסוגלים לשמור על בידוד לאורך כל כך הרבה זמן (חשוב לקחת כל המשפחה ביחד, אחרת ימשכו ההדבקויות)

את הילדה שלי בדקו במשטח אף (כמו משטח אף, עם מין קיסם ניקוי אוזניים אבל ארוך) והתשובה הגיעה תוך יום אחד. תבקשי ממנו לעשות בדיקה כזאת
רופאת המשפחה שלנו התעקשה שהיא לא מכירה שום בדיקה אחרת מלבד בדיקת דם לנוגדנים. מעצבן.

נראה לי שווה להבדק או לחשוב אם נחשפתם.. לנו כנראה הייתה שעלת עכשיו, גם לא מחוסנים, דאגתי בעיקר מלהדביק תינוקות. הבת שלי עברה ממש בסדר.

את הילדה שלי בדקו במשטח אף (כמו משטח אף, עם מין קיסם ניקוי אוזניים אבל ארוך) והתשובה הגיעה תוך יום אחד. תבקשי ממנו לעשות בדיקה כזאת

לדעתי, כדאי לחזור לרופא ולהתעקש על בדיקת דם, או ללכת לרופא אחר.
האם נפגשתם עם ילדים חולי שעלת לאחרונה? גם באיזור הצפון יש כרגע הרבה מקרי שעלת. שמעתי גם על הרבה ילדים שקיבלו סטרואידים ומשאפים ובדיעבד הסתבר שזה שעלת. אל תרגישי רע כי לא חיסנת - יש גם הרבה מחוסנים שחולים.
יש טעם לבדוק אם את רוצה לתת אנטיביוטיקה כדי לא להדביק את כל הסביבה. הבנתי שלרוב האנטיביוטיקה לא משפיעה על מהלך המחלה, אלא רק על ההדבקה.

היום אצל הרופא אמרתי שאולי זאת שעלת תוך ציון זה שלא חוסנו. הוא שלל, אפילו נתן אישור שאנחנו לא מדבקים... אני מרגישה שהוא טועה...

אם תלכי בכל זאת לרופא ותתני לה אנטיביוטיקה, זה ימנע הדבקה של הסביבה

שלום, מצטערת על האלמוניות. חיים בקיבוץ ופתאם נבהלתי מהלינץ' שיכול להגיע...

חמודה בת 7 עם ליחה, ושיעולים קשים עד הקאה כבר שבועיים. בהתחלה לא התרגשנו כי היא תמיד היתה עם מערכת נשימה רגישה ועד כה כמעט תמיד התמודדנו בלי התערבות יותר מדי קונבנציאנלית, אבל אחרי שבוע מאד מאד קשה בלי שינה, כמעט היחנקויות, והמון דאגה, עברנו לאינאלציות של מי מלח, הימנעות ממוצרי חלב, דיקור, ובהמשך רופא הציע שאולי מדובר באסתמה ועברנו למשאף. בנתיים נירשם שיפור משמותי במספר ההתקפים, חזרנו לישון , אבל הם עדיין מופיעים ומלווים הרבה פעמים בהקאה. יש אצלינו אסתמה במשפחה, ומכיוון שיש חלק תורשתי בהופעה שלה קצת נירגעתי שיש הסבר (נחמת טפשים כמובן). עכשיו, אחרי רמיזה עויינת מצד חברה שיודעת שלא חיסנו, פתאום אני חושבת שזה אולי בכלל שעלת.

השאלה שלי היא האם יש טעם בכל ללכת לבדוק את זה, קצת מקריאה הדף אני מרגישה מסוג המחלות שפשוט צריך לעבור... מפחדת מבדיקה חיובית ומהתגובה החברתית שלא תאחר להגיע...

תודה איילת. כנראה שזה באמת לא שעלת. לא נבדקתי אבל זה לא שיעול כמו שמתואר בכלל...

הבנתי שבאמת שעלת "מסתובבת" עכשיו, לפחות באזור ירושלים. אנחנו חששנו שהילדה שלנו נדבקה מילדה מהגן הקודם שלה שהיא שיחקה איתה ואחר כך התברר שהיא חולה. באמת הרופאה המליצה לנו להתחיל מיד אנטיביוטיקה ליתר בטחון (האנטיביוטיקה לא מקלה על המחלה אבל היא מונעת הדבקה של הסביבה). החלטנו לחכות ולשמחתי היא לא נדבקה, אבל שמעתי שמשרד הבריאות הורה לכל הגן של אותה ילדה - מחוסנים ולא מחוסנים, לקחת את האנטיביוטיקה אחרת לא ניתן יהיה לפתוח את הגן. היא נחשבת מחלה מאד מדבקתץ לגבי הסימנים שאת מתארת, זה לא נשמע שעלת, אבל המחלה כן מתחילה בכמה ימים שנראים כמו צינון. הרבה בריאות!

קראתי חלקים מהדף.
אני מבינה שיש מחלוקות לגבי הסכנה בשעלת.
היה אצלנו ביישוב כמה מקרים של שעלת.
אני בהריון (שבוע 27) עם קטן מתחת לשנה ובת 3וחצי-שניהם לא מחוסנים,
בשבוע וחצי האחרונים (אנחנו גרים במדבר והמזג אוויר נורא-מלא אבק ) אני עם סימני אלרגיה - עקצוץ בעיניים, צינון, שיעול, ליחה. היום חשבתי שאולי חלילה יש לי שעלת.
ב"ה אני לא מהלחוצות ובכל זאת- אני בהריון עם ילדים ועוד שומרת על ילדים קטנים מידי פעם.

הרופא משפחה שלנו אמר שאם אין הנחיה של משרד הבריאות ואין לי שיעול כמו שתיארתם (שיעול הסטרי עם קיא- או שלא) אז זה אלרגיה ולא שעלת והם אפילו לא יבדקו אותי
ושאם יש הנחיה או סימפטומים אז ישר מביאים אנטיביוטיקה בלי לבדוק.

שלום, וחג אביב שמח לכולם.

כנראה כל 4 ילדיי חולים בשעלת: כבר כמה שבועות של שיעולים שהחריפו. הקאות, ומראה כמו של חנק.
שניים עשו בדיקת דם לפני כחודש. הבנתי שקשה לדעת תשובה חד משמעית. ובאמת לא חזרו אלינו כמו שמקובל במחלת-מגפה. לכן כעת לא "סימנו " אותנו... אבל הסימנים בהחלט מעידים שזה זה.
כידוע-זה מחזה מאוד לא נעים. קשה לי אבל אני מחכה לשיפור. אבל בעלי חושב שזה חוסר אחריות מצידי להשלים עם המצב, וכועס שאיני משיגה תשובה לגבי דיאגנוזה וטיפול.
שאלה ראשונה:
מה ניתן לעשות כדי להקל על ילדיי?
שאלה שניה:
יש במשפחתנו הקרובה אדם שהינו בעל קוצב לב. גם הוא משתעל כבר כמה שבועות, כנראה שגם מקיא. הרופא לא מצא מה יש לו.
האם יש טעם לאמר את המילה המפחידה "שעלת"? או שבמילא אין מה לעשות עם המידע הזה?
כיצד אוכל לסייע לו?


תודה לכל המשיבים.

השיעולים בכל מקרה לא ייפסקו.
לאחר חודש מחלה אני לא חושבת שיש טעם...אם אני לא טועה את גם כבר לא מידבקת. תקראי בדף, יש כאן עוד מידע.

לא בא לי להיתקע עם השיעול הזה, מה כבר תזיק עוד אנטיביוטיקה?
הי לילך,
הנזק באנטיביוטיקה הוא הרבה מעבר לכך שהיא "כימית, לא טבעית". הרבה מעבר לכך שלצד חיסול החיידק המיועד, מחוסלים עוד כמה דברים שתורמים לבריאות שלנו ולזרימה התקינה של החיים.
הנזק (לפי תפיסתי), הוא בעיקר משום שהיא מנטרלת ומדכאת את יכולות הריפוי הטבעיות של הגוף, במקום לעודד אותם כמו שנדרש, וכאן בהחלט נדרש! (בטיפולים "בונים" כמו למשל הומאופתיה ועוד..).
זה מביא לכך שלמרות שסימני המחלה נעלמים הגוף נחלש ונוטה יותר לקבל עליו עוד ועוד מחלות.
אם לא היה מענה אמיתי לחוסר היכולת להתמודד עם סיטואציה אחת- נאמר שעלת, בהמשך הגוף יאותת את מצוקתו באמצעות דרכים קצת יותר קשות בכדי שהפעם לא נוכל לפספס את המסר.
אז לסיכום, לשאלתך-
מרפאת שעלת?? בטוח לא. יהיה מדויק יותר לאמר- מדכאת שעלת. (ריפוי זה כאשר מטפלים בשורש המחלה ולא בסימנים החיצוניים....)
מעלימה את סימניה באופן אגרסיבי? כך מצופה ממנה.
מביאה בהמשך ביטוי חדש לאותו עניין? סביר להניח שכן..
בתור הומאופתית אני יכולה להציע לך את הכלי המופלא הזה שכבר חולל מהפכים רבים במקרי שעלת. אולי יש דרכים נוספות....
את מוזמנת לשאול כאן ולקבל המלצות למטפלים באיזור שלך. ממליצה לך לא להמתין.
מקווה שעזרתי במשהו,
שתהיה לך רפואה אמיתית ושלמה! (-:
מיה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני אחרי כחודש מחלה, ורק אתמול הרופאה הרביעית שראיתי (רופאה במרפאת חירום של קופ"ח מאוחדת) העלתה את האפשרות שזו שעלת.
כשהיא העלתה את האפשרות וקראתי על התסמינים, נדלקה לי נורה ענקית! זה באמת בדיוק מה שאני חווה.

בהתחלה היתה לי גם ברונכיט עם ליחה ירוקה. אני כבר אחרי שני סוגי אנטיביוטיקה (5 ימים רוקסו, 5 ימים זינט) והפסקה של שבוע, ועדיין יש נטיה לשיעול, צרידות חזקה, מעין מחנק.
השיעול שליווה אותי מתאים בדיוק לתיאור- לא הבנתי למה אני נחנקת בין השיעולים, ובימים האחרונים גם הקאתי מין קצף שקוף, ליחה.
רק עכשיו אני מבינה מה זה הדבר המוזר הזה...

בעוד יומיים יחזרו הבדיקות מהמעבדה, והדיעות של הרופאים חלוקות-
הרופאה שאבחנה המליצה לקחת עוד אנטיביוטיקה, "אזניל", שהיא אמורה להיות מתאימה לשעלת.
הרופאה הקבועה שלי לא כל כך בעד, כי כבר טופלתי באנטיביוטיקה.

נמאס לי להיות חולה ובבית ומסכנה, והלך לי הגב מהשיעולים. האם לפי נסיונכם "אזניל" באמת ידועה כמרפאת שעלת??
לא בא לי להיתקע עם השיעול הזה, מה כבר תזיק עוד אנטיביוטיקה?

מאיזה אזור את?

תודה אמל ית מטפלים בהומאופתיה והמטפלת לא ממליצה לתת חיסון הומאופתי כדי למנוע...
עוד רעיונות? אני נעה בין פחד תהומי לאמון מלא בתהליך החיים...

אני שמעתי על חיסון הומאופטי לשעלת... ובכלל על תוצאות טובות של הומאפטיה ושעלת. לא מניסיון אישי, לנו יש ניסיון רק עם המחלה (-: