^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מחפשת מאמרים על איך בגישה האנתרופוסופית תופסת את הפרעות הקשב והריכוז (ADHD). אשמח לקבל קישורים או הפניות. תודה!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אתה יכול לעשות את האבחון באתר הזה,ואם אתה יודע שיש לך ה]רעות קשב וריכוז אז אולי תתחיל לקחת ריטלין

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נראה לי בולשייט אחד גדול אני בחיים לא לקחתי רטלין אני בן 20 עכשיו גיליתי רק שיש לי קשב וריכוז ואני עונה כמעט לכל הקריטריונים הנ"ל. .. הכל פסיכולוגי ..... פעם ראשונה שניסיתי לפני כמה ימים רטלין (10 מיל ) זה הייתה התוחשה מצוויינת רגוע כאילו נגמר "המרוץ" אפשר לשבת לסדר הכל אבל גם אז פשוט הייתי כלכך מבסוט על הרוגע הזה שלא רציתי לעשות שום דבר שום פעולה פשוט לשבת . .

שלום לך. אני זוכרת שגם אני פחדתי ביום הראשון שהבן שלי התחיל עם הרטלין. התלבטתי קשות, והיו לי המון רגשי אשמה מהזן הפולני. בדיעבד אני חושבת שהיום הזה שינה לנו את כל השנה. הלוואי ולכל בעיה שיש היום בעולם, היו מוצאים תרופה.... הרטלין במקרה שלנו נתן לו את האפשרות להיות הוא במלוא יכולותיו. בכל מקרה, ממש שווה לנסות ולראות, (ולחכות לפחות שבועיים עד שממש רואים את השינוי בחיי השגרה). מקסימום לא טוב, תמיד אפשר להפסיק, ולא קרה שום דבר.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הבן שלי התחיל היום ריטלין rs בן 10 וחצי ואני ממש פוחדת

זה ממש יופי התהליך שעברת, אבל הוא לא כל כך רלוונטי. האמת, גם לך קצת ריטלין יכול לעשות טוב.

אין לי רצון או כוונה לשפוט אף אחד ונכון כל מקרה לגופו אך יש הבדל מהותי מלהניח לילדים ולתת להם להחליט על גופם ולהחליט על דברים בעצמם, לבין חוסר גבולות והגבול הוא דק נכון אבל לא צריך להתבלבל יש הבדל בין גבולות למען הגנה עליהם לבין שלילת חופש הבחירה. וכאשר אנו בוחרים לשים את הגבול אם אנחנו מכוונים לעצמנו ומתכוונים לכך מבפנים הילידים ירגישו זאת ויבחרו להקשיב וכאן המקום להגיד שכאשר אין שקט פנימי אצלנו וכאשר אנו לא במקומנו זה ניכר גם על הילדים ברוב המקרים וכל מה שאני אומרת זה על סמך התנסות אישית , כאשר אני הייתי בשלב בחיי שלא הייתי מאושרת מהעשייה שלי ולא ידעתי מי אני באמת, קמתי בבוקר לעבודה שלא סבלתי והיחסים שלי עם בן זוגי היו לא שקטים אז הילדים שלי היו מאוד לא שקטים והוציאו אותי מדעתי, אך כאשר התחלתי לאט לאט להכניס סדר להחיי והפכתי להיות מאדם שמנסה לרצות את הסביבה שחי בחוסר סיפוק וחוסר אהבה עצמית ושמחה פנימית. לאדם שאוהב את עצמו, אדם שבטוח במקומו ואדם מאושר באמת ותאימינו לי זה היה חתיכת מסע שבסופו לא רק שאני במקום הנכון שלי אלה שהיום אני עוזרת לאחרים , ולמעשה הבנתי שהילדים שלי שיקפו לי את המקום שבו הייתי כי אנו שדות אנרגטיים והכל מונע מאנרגיות גם כאשר אנו מחייכים, אם אנו לא מתכוונים לחייך, הילדים שלנו מזהים את זה והילדים שלי זיהו אותי ולא יכולתי להסתיר רק כאשר הפכתי להיות נאמנה לעצמי ומה שאמרתי גם הרגשתי בפנים אז הכל החל להשתנות וזה אומר שגם הילדים התיחסו אחרת אלי כאשר התחלתי לכבד את עצמי הם גם כיבדו אותי והכל נעשה הרבה יותר הרמוני ולשני ילדי הגדולים יש לקויות למידה ובעיות קשב וריכוז אנו מתמודדים אם זה באופן טבעי וגם יוצרים סביבה תומכת עד כמה שאפשר במסגרת הקיימת אז כאשר יש איזון פנימי יש איזון חיצוני והילדים הם האינדיקציה הכי טובה שלנו.

זו אני- נור ק'ה

אורלי, הבנתי לגמרי את מה שאת אומרת. הילדים שלי ממש לא בבית נוקשה והם פרצו כל גבול אפשרי. אם הייתי ממשיכה לתת להם לפרוץ את הגבולות זה היה נגמר בפגיעה פיזית קשה או אולי אפילו מוות או גם בפשע חמור במיוחד כשמדובר על ילדים בגילאי 6-8 (כן, כבר אז זה החריף).
התרופות שאני נותנת ניתנו לאחר איבחון מאוד מעמיק ולא סתם מבחן TOVA והן עוזרות להם להוציא את מכסימום (ולאו דווקא מבחינה לימודית- זה לא חשוב לי כרגע) היכולות שלהם ויש להם המון.
כמו שאמרו לנו אנשים מקצוע כבר כמה פעמים: יש לנו ילדים מאוד חכמים ואם לא נצליח לטפל בהם עכשיו זה ינותב לכיוונים הלא נכונים- פשע וכיו"ב.
אל לאף אחד מכם לשפוט, כי כל מקרה הוא לגופו ועד שלא תהיו במקומי או במקום אנשים כמוני- לא תוכלו להבין!!!

לא לגמרי יודעת לגבי חינוך בייתי. היתה פרח בר או מיץ פטל שכתבה פעם על בנה הבכור שלא הסתדר להם חינוך ביתי והוא נוטל ריטלין, אולי היא תוכל לשתף.
אני חושבת שהפרעת קשב קשורה למסגרת במובן מסויים, אבל גם לחיות בתוך משפחה זה מסגרת .
צריך גם להבין שריטלין זה לא משהו שחייבים לקחת כל יום. אפשר לקחת גם לפי הצורך, נניח אני לוקחת אם אני יודעת שיש לי יום קשה\מסובך שצריך להיות מרוכזים בו. אם מתוכננת לי הליכה לים לא בטוח שאקח באותו יום(ואז סביר שאשכח חצי מהדברים בבית אבל אני לוקחת את זה בחשבון מראש.......)
וגם להזכיר שלא רק בילדים עסקינן. מדובר גם על מבוגרים שהחיים שלהם בכאוס ורוצים קצת סדר .
אורלי הלל, ממה שאת כותבת נראה שלא יצא לך לעבוד יותר מדי עם ילדים הלוקים בהרפעת קשב. הכתיבה שלך מאד מקוממת- כללית מאד ולא קשורה לכלום. מה קשוב קושר ביטוי ועצמיות?? זה ממש לא הבעיה של ילדים\אנשים עם בעית קשב. הבעיה העיקרית שלהם זה חוסר ויסות . זה יכול מאד להתבטא גם ביחסים עם החברים שממש קשה לו להתאפק לא לקחת משהו שמוצא חן בעיניו, או שמחפש גירויים ודוחף הרבה. דווקא לפעמים צריך לטובתו למצוא את הויסות, כדי שתהיה לו יותר שליטה בחיים של עצמו.

אך יש אלטרנטיבות אחרות לעזור להם אבל בשום מקרה לא להקל על המערכת כי אחרת היא לא תשתנה ואנו רואים שהילדים לא נותנים לזה להשאר על מי מנוחות, אלה שלא לוקחים ריטלין וגם אלה שלוקחים הם לא סובלים את המסגרת חוץ מלבלות עם החברים שלהם אין להם שום רצון ללמוד בבית הספר במתקונתו הנוכחית,

אורלי, אין לי מושג מאין ההכללות הללו, אבל כדאי להיזהר מהן.
יכולה להעיד על לפחות ילדה אחת ומשפחה אחת שאינן מתאימות בשום צורה ואופן לתיאורים שלך.
לא בית נוקשה שלא מאפשר ביטוי, לא מסגרת לוחצת, לא נתנו ריטלין כדי להקל על המערכת, הילדה אוהבת את בית הספר ונהנית ללמוד, ודווקא פחות אוהבת לבלות עם חברים (תיאור, שאגב, מתאים לרבים מילדי ה-ADHD).
בסך הכול יש לה משהו "מציק", שהיא עצמה מגדירה כ"כעס", "אי נוחות", "חוסר שקט", "קוצים", ומה שנקרא באנגלית an itch to scratch וכשהיא לא לוקחת ריטלין לפעמים היא "מתגרדת על אחרים". וזה מאוד לא נעים לה.


ויונת, אני לא מדברת על ילד שלפעמים מוציא את אמא מדעתו. את זה עושים כל ילדי, תודה לאל.
אני מדברת על ילד שמסוגל להוציא כל אחד מהדעת, ועושה זאת על בסיס קבוע, על אף שהוא עצמו סובל מכך והכי בעולם היה רוצה להפסיק כבר.

האם בין ילדי החינוך הביתי החופשי אין כאלה שמוציאים את הסובבים אותם מדעתם?

אני בטוחה שכמעט כל ילד מוציא לפעמים את סביבתו מדעתה, במיוחד אם סביבתו בדיוק ב-PMS...
אישית, אני לא מכירה ילדי חינוך ביתי שלוקחים ריטלין (אבל כן כאלה שאובחנו עם תסומונות שונות לפני שיצאו מבי"ס). אבל אם את רוצה מדגם יותר גדול, אולי כדאי לפתוח דף על ריטלין בחינוך ביתי או הפרעות קשב אצל ילדי חינוך ביתי כדי שהורים בחינוך ביתי יכנסו לשם ויענו.

אני מצטערת אבל נראה לי שלא הבנת אותי כל מה שכתבתי זה על מנת להבהיר שהשימוש בריטלין ממשיך להשאיר את המסגרת כמו שהיא ומשאיר את הילדים כרובוטים של המערכת והם באו לפרוץ מסגרות , אם תשימי לב ההפרעות והלקויות למיניהם מקבלות משמעות רק כאשר הילד מגיע לבית ספר או שהוא חי בבית נוקשה שלא מאפשר חופש ביטוי לצערי אני מבינה את הקושי ומבינה את הלבטים אך יש אלטרנטיבות אחרות לעזור להם אבל בשום מקרה לא להקל על המערכת כי אחרת היא לא תשתנה ואנו רואים שהילדים לא נותנים לזה להשאר על מי מנוחות, אלה שלא לוקחים ריטלין וגם אלה שלוקחים הם לא סובלים את המסגרת חוץ מלבלות עם החברים שלהם אין להם שום רצון ללמוד בבית הספר במתקונתו הנוכחית, שום דבר מהמידע שנלמד כבר לא מוסיף להם ולא נשאר בזכרון שלהם דקה אחרי שהם מסיימים את בחינת הבגרות, אין מה לעשות הילדים נולדו בתקופת התפר בין העידן הישן לעידן החדש לכן הם צריכים להתמודד אם קשיים יותר גדולים אך האמיני לי הם בנויים לכך ואם נאפשר להם את החופש ביטוי ואת העצמיות שלהם זה מבטיח שהם יהיו מבוגרים שאוהבים את עצמם ונאמנים לאמת שלהם.

מסכימה עם אורלי מאוד.
אין לי ספק שילדי נועדו לגדולות. במקרה שלנו- הטיפול בריטלין רק מחזק אותם. הוא לא הופך אואתם למשהו שהם לא, אלא עוזר להם לחדד את התכונות הטובות והמיוחדות שלהם (ולא חסרות כאלו). הילדים שלי ממש לא כבויים. הם ערים ומאירים את השטח בכל מקום בו הם נמצאים.

שלום חברים אני חדשה כאן ומאחר שהנושא הזה מאוד חשוב לי תרשו לי לשתף אתכם מהיבט אחר ותסלחו לי מראש עם זה נשמע מעט יומרני, הילדים החדשים הללו כך הם נקראים עם כל אותם בעיות כאלה ואחרות הם הגיעו לכאן על מנת לפרוץ את אותם מסגרות שאנו חווים כאן מכיון שהמסגרות כבר לא מתפתחות והם תקועות ללא שינוי ואנו נמצאים כאן על הכדור הזה על מנת להתפתח ולשנות אי אפשר לחיות בתקיעות לא בחיים האישיים ולא במסגרות שאנו למדנו אותם עד עכשיו.
הילדים החדשים באו ללמד אותנו שאנו צריכים לעבור בשלב הזה של חיינו מנוקשות מחשבתית לגמישות מחשבתית וזה אומר למעשה שעלינו להגמיש את המסגרות שאונ חיים בתוכם ומערכת החינוך לצורך העניין תקועה לוא משתנה, יש אולי תוספות וקצת טכנולוגיה אך הלמידה היא אותה למידה של כל אותם חומרים יבשים ואותה ישיבה בכיתה, אנחנו צריכים לראות את האמת שפשוט קופצת לנו מול העיניים המסגרות והמוסכמות החברתיות והנורמות לא מתאים יותר ואנו עוברים מעידן ישן של מסגרות נוקשות לעידן חדש של גמישות ושחרור מהמסגרות ועלינו להפסיק להחזיק בקרנות המזבח .
הילידים הנהדרים האלה באו להראות לנו כמה אנחנו לא חיים את האמת שלנו , כמה התרחקנו מעצמנו, כמה אנו לא קשובים לקול הפנימי שלנו, והם לא מוכנים להתרחק מהאמת הפנימית שלהם
בגלל זה הם גם מרדנים ועקשנים ולרא מוכנים להיות עם אוזן קשבת וככל שאנו ננסה יותר להחזיק אותם בתוך מסגרות נוקשות וננסה להכתיב להם את הנורמות שאנו התרגלנו לחיות בהם כך יהיה לנו יותר ויותר קשה לכן צריך לעשות שינוי בחשיבה ולא להסתכל על הברור כברור אני חייבת לומר שאת כל מה שנאמר כאן אני מיישמת בחיינו ומאז חיי הפכו להיות הרבה יותר הרמוניים מאשר בעבר.

יש לי שאלה, באמת אמיתית, ואל תחשבו שאני מנסה להיות צינית או מתחכמת:
האם בין ילדי החינוך הביתי החופשי אין כאלה שמוציאים את הסובבים אותם מדעתם?
האם אין מביניהם כאלה שתמיד משהו מציק להם, לא מסתדר להם, הם מקופחים/לא מצליחים/לא מוצלחים - וכל זאת, כמובן, על פי דעתם שלהם בלבד, ולא זו של הסביבה?
אני שואלת כי בתי הייתה אתי בבית עד גיל שלוש ב-unschooling מוחלט (אם אפשר לקרוא לזה ככה בגיל הזה - הכוונה שלי היא שמעולם לא ניסיתי ללמד אותה כלום באופן מובנה, סדר היום שלנו היה משתנה בהתאם לחיים, ולא היו שום מטרות מוצהרות לכלום) וכבר אז ידעתי שמשהו "לא זורם", משהו מפריע לה לחיות את החיים שלה כפי שמגיע לה לחיות אותם.
כמובן שכשנכנסה למסגרות שונות הדברים מתחדדים.
אבל החיים, כך או אחרת, תמיד מתנהלים באיזושהי מסגרת. גם אם המילה מסגרת צורמת לנו לעתים.

האם יש ילדים בחינוך ביתי חופשי (UNSCHOOLINGׂ ) הסובלים מהפרעת קשב וריכוז?
האם יש הורים שנותנים להם ריטלין על מנת שהם יחוו הצלחות בהתאם לנורמה ובכך הדימוי העצמי שלהם יעלה?

פשוט לחיות.זה גם סוג של באופן טבעי
כמה שזה נכון ויפה.
ורק עוד דבר אחד קטן. אנא זכרו שכאשר מדובר ב-ADHD לרוב אנחנו מדברים על ילדים. מהסיפור הפרטי שלנו אני כבר יודעת כמה אנרגיות נשאבות מהמשפחה בכל אבחון/השערה/ דיאטה חדשה/תרופה הומיאופתית/ניסיון לטיפול כזה או אחר. עם כל תהליכי הניסוי והטעייה/תעייה/תהייה הללו לפעמים התחושה היא שמרוב שרוצים למצוא פתרון ולעזור רק הורסים יותר ויותר.
צריך לדעת לעצור מתישהו ולהגיד די.

שוב , זה לא סותר, יכול מאד להיות שכדי למצוא את הכוחות והאנרגיה לחפש משהו אחר תעזר בתרופה. אני לא חושבת כמוך אביבה- אני לא השתכנעתי שאפשר לרפא אוטיזם והפרעת קשב. כן יש מקום לחפש, אבל יש מקום גם לחיות ולא להתעסק יומם וליל סביב הבעיה, במיוחד אם יש יותר מאדם כזה בבית. פשוט לחיות.זה גם סוג של באופן טבעי

אני מאד מסכימה עם מה שאת אומרת. ללא ספק סייגים מאד נכונים. הצד השלישי של המטבע הוא שראיתי באינטרנט אנשים (שוב, כרגע מדובר בהקשר של אוטיזם ו-ADD, אבל זה לא חייב להיות רק בהקשר הזה. יכול להיות גם סכרת או טרשת נפוצה) שניסו במשך 6 שנים עוד דיאטה ועוד דיאטה, ולאחר 6 שנים מצאו את הדיאטה הנכונה, והגיעו להחלמה מלאה או לפחות לשיפור עצום. 70 שנה של חיפושים זה באמת כנראה מוגזם, אם הסבל הוא עצום ובלתי נסבל. אבל לדעתי כן שווה להשקיע נניח 6 שנים קשות, שבהן משקיעים המון המון המון זמן ואנרגיה, ולדעת שבסוף מצאת את המקור האמיתי לבעיה וטיפלת במקור שלה, ולא התפשרת על חומר כימי חדש ש"יטפל" ב (או ישקיט את) נזקי החומרים הכימיים האחרים שצרכת.

אביבה, כתבת דברים מאוד יפים, ועם חלק גדול אני מסכימה.
יחד עם זה יש לי כמה הערות:

ממה שהבנתי (מקריאה ארוכה באינטרנט) חיות בטבע אינן חולות במחלות כמו סרטן, מחלות לב, סכרת, קרוהן, דלקת עיניים, שפעת וכולי. התופעות האלה כן קיימות אצל חיות בית / משק / גן חיות. אין לי דרך להוכיח / לבדוק את זה. זה דבר שקראתי במספר ספרים אינטרנטיים, ולצורך הדיון אני אקבל זאת כהנחה נכונה. מכאן אני מסיקה כי המחלות אינן מוטציה גנטית מקרית או שבגלל שקר בחוץ מצטננים או שזה חוסר מזל, אלא שמדובר במשהו ספציפי שקורה בשבי, איזושהי טעות שנעשית, כגון תזונה שמשתנה, חוסר פעילות גופנית מספקת וכדומה. כלומר, איזשהו קלקול תרבותי גורם אצל חיות למחלות, ולא מקריות או חוסר מזל. אין לי שום סיבה לחשוב שהמצב שונה אצל בני אדם, ואכן, המציאות מראה כי שינויי תזונה יכולים לרפא מחלות קלות כחמורות, ריפוי מלא

אני מסכימה שאצל בני אדם וחיות מבויתות יש צרות וחוליים שאין אצל חיות בטבע - בגלל אורח החיים הקלוקל.
יחד עם זה -

1. לפעמים מאוד קשה למצוא את הסיבה, כפי שגם את כתבת - לפעמים זה יכול להיות משהו בתזונה (מאות אפשרויות), זה יכול להיות קרינה, זיהום אוויר, חומר שנמצא בבגדים, משהו שנמצא באבק, סתימות בשיניים, לקה על העץ של המיטה וכו' וכו' - זה בלתי נגמר.

ובמצב כזה מאוד מאוד קשה לבודד את המשתנים, כדי לגלות במה מדובר.
ולפעמים זה יותר מדבר אחד.
גם אם אני מעריכה את הנחישות שלך לחפש ולחפש - לפעמים זה ייקח לך יותר מ70 שנה החיפוש הזה, ואז מה עשית בזה, החיים נגמרו בינתיים.

1. אפילו אם תדעי במה הבעיה - לא בטוח אם תצליחי להתחמק ממנה כל זמן שאת חיה על כדור הארץ. יש בעיות שכבר אין לאן לברוח מהן. הבנתי שאפילו הבשר שאוכלים האנשים באלסקה מורעל. החומרים המסוכנים עוברים בים, עוברים באוויר, עוברים באדמה. ואם תחשבי שאת אוכלת ירק אורגני - עד כמה הוא באמת אורגני? האם את באמת יכולה לנקות את האדמה שעליה גדל מכל הרעלים שהצטברו בה עד לאותו רגע, האם את באמת יכולה לבודד את האוויר שבו הצמח גדל? את המים? וכו' וכו'.

כך שעדיין הכי 'טהור' ו'נקי' ו'בתולי' יכול להרעיל אותך, בלי שתדעי אפילו.

1. את מדברת על עניינים כאלו כאילו בהכרח הם עניינים שניתן בהם להחזיר את הגלגל לאחור.

אני מסכימה שלפעמים אפשר. גוף שניזון מתזונה לא בריאה למשל, אם ייזון בתזונה בריאה, ייתכן שיחלים.
אבל יש פגעים מתזונה או מהרעלות אחרות שאי אפשר כבר לתקן, או רחוק מתיקון שלם.
במיוחד אם קדמו לכך הרבה שנים של קלקול.
אני מתארת לעצמי שאדם שגדל מלידה על תזונה בריאה ואורח חיים בריא יהיה באופן בסיסי יותר בריא מאשר מי שעד גיל 50 נניח חי אורח חיים קלוקל ואז 'חזר בתשובה'. אולי הוא ישפר את מצבו, אך לא יוכל להחזיר לחלוטין את הגלגל לאחור.
גם אם אדם יתחיל ברגע זה לאכול בריא - כל התאים בגוף שלו כבר עשויים מכל הזבל שאכל עד היום. אז הגוף יתנקה, אבל ייקח הרבה שנים לניקוי מוחלט, אם בכלל.

1. יש עניינים שהתחילו עוד בכלל לפני שאדם נולד. יכול להיות שבאמת כתוצאה מאורח חיים לא בריא של ההורים, אני לא יודעת - אבל נניח שנולד כבר עם חוסר מסוים של חומר במוח. אני לא בטוחה אם במצב כזה אפשר להחזיר את המצב לקדמותו. ויותר מזה - פגמים גנטיים. שגם אם נובעים מקלקול כלשהו באורח החיים לאורך ההיסטוריה - זה כבר נזק שנעשה.

***************

אז מה שאני אומרת - זה לא שאני לא מסכימה איתך.
אני מסכימה שיש הרבה מקרים שחיפוש אחר הסיבה, ושינוי אורח חיים יכול לעזור. ואני בעד להתחיל מהכיוון הזה.
אבל לא בכל המקרים זה עוזר, ולפחות לא בטווח של 70 שנה.

לפעמים הנזק הוא כבר בלתי הפיך, או קשה למצוא לו מזור (כפי שציינתי - בעולם שכבר רובו מקולקל, ולאן שלא תפני לא תמצאי כמעט טבע נקי ובתולי).
ונניח כבר חיפשנו וחיפשנו וניסינו ושינינו - ועדיין הסבל בעינו עומד. כי אולי נמצא בעוד שנה, ואולי בעוד עשר ואולי לעולם לא נמצא...

אז השאלה אם במצב כזה נשאיר את הסובל לסבול?

להלן מספר אתרים הכוללים סיפורי הצלחה של הורים:

http://www.breakingtheviciouscycle.info/

http://bodyecology.com/autism.php

http://www.fedupwithfoodadditives.info/

חלק מההורים מדברים על היעלמות מלאה של הסימפטומים. חלק על שיפור עצום.
אבל גם כשמדובר "רק" בשיפור עצום, לא עדיף שזה ייעשה באמצעות תזונה ולא באמצעות תרופה?

אני ממש לא מכירה אף אחד שהצליח לרפא ADHD או אוטיזם, אשמח לקבל לינקים
הודאות מהיכרות אישית עם המון ילדים ובוגרים וכן קריאת הרבה מאד מחקרים ושיחות עם אנשים מקצוע מסוגים שונים.

מסיפורי הצלחה של הורים שאני קוראת באינטרנט, בהחלט אפשר להעלים / לרפא / לשקם לגמרי (תבחרו את המילה המתאימה) אוטיזם ו-ADD. (פחות חשוב לי להגדיר אם זה מחלה / ליקוי / תכונת אופי לא טובה / בעיה / משהו אחר. מבחינתי המילים האלה הן רק סמנטיקה. מה שחשוב זה שזה מצב לא רצוי שהיינו רוצים שלא יהיה קיים אצל הילד שלנו או לפחות שיפחת משמעותית) מאיפה הוודאות שאי אפשר להעלים מצב זה? יש יותר מדיי אנשים באינטרנט שמספרים שזה נעלם אצל ילדם, מכדי שאחשוב שאי אפשר. שוב, זה שהרבה אנשים עדיין לא הצליחו לטפל במקרה הספציפי שלהם, לא אומר שאי אפשר לטפל לגמרי ושצריך להסתפק רק ב-MANAGEMENT. התשובה IS OUT THERE SOMEWHERE וצריך להמשיך לחפש. מספיק שאדם אחד הצליח לטפל בבעיה איקס (לאו דווקא בעיה בריאותית - כל בעיה. נניח אפילו בעיה כלכלית) עד הסוף ולא להסתפק בהסתגלות לבעיה וניהול סביר שלה, זה מראה לי לוגית שניתן לפתור לגמרי גם במקרה שלי, ואני לא אפסיק לחפש עד שאמצא איך.

אני מסכימה איתך עקרונית אביבה
אבל מה קורה תוך כדי התהליך?
נניח אם לוקח 10 שנים לוקח למצוא את מה שיעזור , מה קורה תוך כדי הזמן הזה?
אני מאד בעד לנסות כל דרך שעוזרת, ולהפוך כל אבן כדי לשפר איכות חיים.
אגב, אני לא מאמינה שאפשר לרפא אוטיזם וגם אי אפשר לרפא הפרעת קשב. מדברים על MANAGEMENT איך לחיות עם זה. וזה קשה , קשה מאד . ואני לא אומרת שאם לוקחים ריטלין אז אפשר לזרוק את כל שאר המאמצים- להיפך. ריטלין פותח דלתות. .
שוב, ריטלין זה לא נס משמיים מהבחינה הזו שלקחנו ונגמר. צריך עדיין טיפולים רגשיים ואלטרנטיבים והתמודדות לשנות אורח חיים.
ואגב, אין מחלות כאלו בטבע, כי חיות מתות הרבה יותר- בגיל צעיר יותר ומגורמים רבים יותר. מה עדיף? לא בטוחה שיש תשובה חד משמעית.
בעבר אדם עם קרוהן היה מת בגיל צעיר מאד. והרבה פעמים המוות בגיל צעיר עוזר לא להעביר מחלות הלאה. היום זה שונה בגלל אבחון טרום לידתי, בגלל יכולת האריך חיים. בעבר לא היו מחלות לב כי אנשים לא חיו כל כך הרבה.
זה לא אומר שאי אפשר לחפש גורמים שישפרו את המצב כמו תזונה. יש מחלות נוירולוגיות קשות שהפתרון היחיד שלהם הוא תזונה מיוחדת(ראיתם את הסרט השמן של לורנצו? יש עוד כאלו מחלות) אבל לא נראה לי שלמשפחות הללו יש איכות חיים גבוהה במיוחד.
הנה עכשיו במקום לעבוד אני פה באתר, אז ביי.

אבל ADD או ADHD זו לא מחלה!!! לכן אין שום צורך לרפא אותה.
המטרה פה היא לעזור לילד ולא לרפא אותו.

יש משהו שאני ובעלי אוהבים לצחוק עליו (צחוק עצוב כמובן) שמראה כמה התרבות שלנו רגילה לא למצוא את הסיבה ולתקן אותה אלא להוסיף פלסטר על פלסטר על פלסטר: פרות הרי אמורות לאכול עשב ירוק בשדה הפתוח. אבל היום נותנים לפרות תירס. אז הפרות נעשות חולות, כי זאת לא התזונה שמתאימה להן. אז נותנים להן אנטיביוטיקה, כדי למנוע מחלות. אז אח"כ קמים חקלאים אורגניים, שנותנים לפרות תירס אורגני... במקביל אנשים שאוכלים את הפרות שגופן עשוי מתירס במקום להיות עשוי מעשב, נעשים נניח חולי לב, בין השאר כי בפרות שאוכלות עשב יש אומגה 3 ובפרות שאוכלות תירס אין אומגה 3. אז עושים להם ניתוח. אבל בזמן האשפוז הם נדבקו בחיידק שמסתובב בבית החולים. אז נותנים להם אנטיביוטיקה. אבל האנטיביוטיקה גרמה להיחלשות מערכת החיסון, אז עכשיו יש להם שפעת. אז עכשיו הם לוקחים אכינצאה כדי לטפל בשפעת. וכו' וכו' וכו', פלסטר על פלסטר על פלסטר, כמו חכמי חלם, במקום לחזור למקור, ולתקן את הסיבה המקורית שגרמה לכל הקלקול מלכתחילה: לתת לפרות לאכול עשב ירוק בשדה. לפעמים החיפוש הזה מאד מאד מאד מאד קשה. כי התרבות שלנו מלאה בכל כך הרבה שגיאות, שקשה מאד למצוא מה גרם לכל שרשרת הקלקולים הזאת. אבל בעיניי החיפוש שווה, וניתן לומר אף שאני רואה את זה כייעוד חיי. זה שווה לא רק בשביל עצמך, אלא זה משהו שלאחר שתגלה אותו תוכל לספר לעוד אנשים שסובלים, ולעזור לעוד אנשים לצאת מהסבך. ולגבי הדוגמה הספציפית שנתתי, ייתכן שלא דייקתי מאה אחוז בכל העובדות (סך הכל אני לא מומחית לגידול פרות או למחלות לב), ומה שאני יודעת זה מתוך קריאה באינטרנט, מודה. גם אם מעמיקה ויסודית מאד. אז בבקשה אל תהיו קשוחים איתי מדי בעניין הזה כי מה שחשוב לי היה להעביר את העיקרון.

מה שרציתי להגיד זה ככה:
(וזה לא רק על תרופות פסיכיאטריות, אלא על תרופות בכלל, אבל זה יותר מודגש כשמדובר בתרופות פסיכיאטריות, כי מה יותר חשוב מהנפש)
ממה שהבנתי (מקריאה ארוכה באינטרנט) חיות בטבע אינן חולות במחלות כמו סרטן, מחלות לב, סכרת, קרוהן, דלקת עיניים, שפעת וכולי. התופעות האלה כן קיימות אצל חיות בית / משק / גן חיות. אין לי דרך להוכיח / לבדוק את זה. זה דבר שקראתי במספר ספרים אינטרנטיים, ולצורך הדיון אני אקבל זאת כהנחה נכונה. מכאן אני מסיקה כי המחלות אינן מוטציה גנטית מקרית או שבגלל שקר בחוץ מצטננים או שזה חוסר מזל, אלא שמדובר במשהו ספציפי שקורה בשבי, איזושהי טעות שנעשית, כגון תזונה שמשתנה, חוסר פעילות גופנית מספקת וכדומה. כלומר, איזשהו קלקול תרבותי גורם אצל חיות למחלות, ולא מקריות או חוסר מזל. אין לי שום סיבה לחשוב שהמצב שונה אצל בני אדם, ואכן, המציאות מראה כי שינויי תזונה יכולים לרפא מחלות קלות כחמורות, ריפוי מלא: החל מנטייה לדלקות אזניים אצל תינוק ועד לסרטן, אלצהיימר, טרשת נפוצה, ADD, ואני מבינה שאפילו אוטיסטים במצב חמור השתקמו לחלוטין באמצעות שינוי תזונה. מה למעשה אומר שינוי תזונה? זה אומר שאנחנו מחזירים את הגלגל אחורה - מסירים את הטעות שעשינו ואשר גרמה לבעיה מלכתחילה, חוזרים לחשיפה של הגוף רק לדברים שמלכתחילה היה אמור להיחשף להם, ומכאן הגוף כבר מתקן את עצמו וחוזר לתפקוד תקין. כלומר: מוציאים את הקוץ מכף הרגל כמטאפורה. ואז כף הרגל מחלימה לבד. הדבר הזה כל כך נכון לוגית, וברמה הפילוסופית (אני בנאדם שמאד חי ומונע מעקרונות פילוסופיים), שצריך לקרות משהו מאד קיצוני כדי שאהיה מוכנה להתפשר עליו. אני יודעת, וכך גם אני חיה או מנסה מאד לחיות, שאם מגלים את הסיבה האמיתית למשהו, ומסירים אותה, המשהו הזה נפתר. הסיבה יכולה להיות משהו שהוספנו בטעות (כמו צבע מאכל), או משהו שבטעות שכחנו להוסיף (כמו ירקות לתפריט). בכל בעיה שאני נתקלת בחיים, אני תמיד מנסה לבדוק איפה לא נהגתי לפי חוקי הטבע, חוקי היקום. ההיגיון אומר לי שברגע שמתקנים את הטעות ומסירים את המיותר או מוסיפים את החסר, הדברים צריכים לחזור להיות תקינים. ואני מאמינה שאם ניסיתי נניח 30 דיאטות שונות ואף אחת מהן לא פתרה את הבעיה שלי, וגם עברתי לגור במקום ללא קרינה סלולרית, וגם הפסקתי להשתמש בסבון גוף שאינו טבעי (וכולי וכולי), ואם עדיין הבעיה לא נפתרה, זה לא בגלל שהעיקרון של להוסיף את החסר / להוריד את המיותר לא עובד, אלא בגלל שעדיין לא עליתי על המיותר / החסר האמיתי שגורם לבעיה, וצריך להמשיך לחפש. לי מאד חשוב לחיות לפי האמת הזאת, ואני מניחה שאהיה מוכנה להתפשר עליה רק במקרים של סכנת חיים מיידית, שבה אם לא נוקטים בפעולה מלאכותית, יש סכנה שמישהו ימות ממש עכשיו. אבל כל עוד לא מדובר בחיים ומוות מיידיים, אני אמשיך לחפש ולחפש ולחפש מה הכנסתי למערכת בטעות למרות שהמערכת לא זקוקה לו, או מה שכחתי להכניס למערכת. זה לא רק בבריאות. זה גם במערכות יחסים, קריירה, ובעצם בהכל. עכשיו, מכיוון שאינני מאמינה שהגיוני שמחלות ינבעו ממוטציה גנטית מקרית, לא הגיוני לי שיש טעם לפתור אותן באמצעות משהו שהטבע לא התכוון אליו. לא ייתכן הרי שיש לי מחלת לב כי לא לקחתי תרופה נגד מחלת לב. או שיש לי ADD כי לא לקחתי ריטלין. יש לי מחלת לב כי אכלתי כך וכך המבורגרים במקדונלדס (או כי אמא שלי כשהייתה בהריון איתי אכלה המבורגרים במקדונלדס). ואני מבחינתי לא אנוח ולא אשקוט עד שאגלה מה הטעות שעשיתי, ואתקן אותה. וכך אני יודעת שכאשר יגיע התיקון (א) זה יהיה התיקון הכי אמיתי (ב) לא יהיו לי תופעות לוואי. ואם יהיו תופעות לוואי, אדע שזה בגלל טעות אחרת שעשיתי בדרך, ואכוונן טוב יותר את השינוי שעשיתי. נניח, התחלתי לאכול דגנים מלאים במקום רגילים. שינוי מצוין. אבל בסוף הסתבר שנסחפתי והמון מהאוכל שלי מבוסס על דגנים מלאים, ושכחתי להכניס לתפריט ירקות. אז יש לי תופעות לוואי. כאבי בטן. אז הפתרון זה לא תרופה נגד כאבי בטן, אלא להמשיך לחקור ולחקור ולחקור, עד שאגלה שהטעות שעשיתי כעת היא שמרוב התלהבות מהדגנים המלאים התחלתי לאכול פחות ירקות, ולתקן את זה.

אני מסכימה ותומכת בך
אולי תרצי לנסות תחום שקוראים לו BRAIN GYM שמסייע לריכוז
כל זה בלי לפקפק בסיבות שלך ובכך שאת עושה את הכי הרבה שאפשר,לא סותר כלל

נוטלת הי,
ראשית, אני ממש כמוך לא חושבת שהמורים צריכים או יכולים להכתיב להורים, אבל יש הורים רבים מאוד שנכנעים ללחצים של בית הספר ונותנים לילדים תרופות רק בגלל הלחץ הזה. לכן אמרתי שלשמחתי אני לא מפחדת ממורים, תתפלאי כמה הורים מפחדים... או חושבים שהמורה יודע יותר טוב מהם...
שנית - בתי עוסקת בפעילויות ספורט ללא סוף - אם זה רולרס/אופניים/סקייטבורד מיד אחרי בית הספר (כדי להשתחרר מהלחצים שם), חוגי התעמלות והמון שחייה, ואנחנו גם יוצאות סתם להליכות מסביב ליישוב כדי לזוז ביחד. חוץ מזה יש טיפול רגשי. ועדיין, לאחרונה גילינו שהתרופה בלתי נמנעת אם אנחנו רוצים לנהל חיים נעימים וטובים ובעיקר אם אנחנו רוצים שהילדה תרגיש טוב עם עצמה. היא עצמה מעידה שהרבה יותר נעים לה להסתובב בעולם כשהיא פחות כעוסה ויותר קשובה. אז בשישי-שבת לא לוקחים, ולפעמים סתם כך לא מתחשק. אבל התרופה ישנה ועוזרת. וכששוקלים על כף המאזניים כרגע נראה שהיא כדאית. מובן שתמיד היד על הדופק ובכל יום בודקים מחדש מה נכון.

חוצמיזה עשית אבחנה מבדלת?עשית אבחנה אצל פסיכיאטר ? יש הרבה דברים אחרים שעלולים להראות כהפרעת קשב אבל הם דברים אחרים.

זה היה דוגמא

אם ילד בגיל 5 לא יכול לשבת דקה

לפי מה שהבנתי אלה לא הסימנים היחידים.
ילד שלא יכול לשבת זו הפרעת קשב וריכוז שמעורבת עם היפראקטיביות. (ADHD).
יש גם הפרעת קשב וריכוז שאין לה ולא כלום עם היפראקטיביות. (ADD).

בגלל שלא ידעתי את זה, בהתחלה התפלאתי כשאמרו לי שיש לי בעיית קשב וריכוז ('חמורה') - כי אני הרי יושבת טוב טוב על התחת.
מתברר שזה לא קשור.

פלונית
רופאים ומורים לא יכולים להחליט עבור אמא הילדים שלה יקקחו ריטלין
ואני אומרת את זה בתור מישהי שלוקחת
מערכת החינוך, מי הם בכלל?תמיד יש עוד כתה,עוד בית ספר, עוד משרד לבכות בו, עוד שולחן להפוך
לצערי יש היום אבחונים ובים שהם פרטיים והם יקרים. וזה קצת לשמחתי, כי א זה היה במערכת הכל שם היה מוכתב ומתוזמן ומתוכנן. ככה את יכולה להיות שקטה ובטוחה שהאבחון לא משרת אף אחד מלבד הילד שלך.
נכון שלכולם מגיע, אבל בינינו, זה לא מגיע בבוקר אחד. מי שמכיר את התופעה יודע, למרות שעדיף לעצום עיניים ולא לראות.
מה אני מציעה? לעקוב מגיל קטן. אם ילד בגיל 5 לא יכול לשבת דקה לקחת אותו לשחיה, לשחק איתו משחקים שיושיבו אותו קצת.לקחת אותו לריפוי בעיסוק, לתת לו לעשות הרבה ספורט כאורח חיים ומשחקי שיווי משקל ועוד ועוד.

רוצה רק להוסיף שהבעיה איננה כל כך בתרופות עצמן כמו בקלות הבלתי נסבלת שבה מערכת החינוך מחליטה שילדים צריכים אותן.
אתן דוגמה: במשפחה המורחבת שלי יש ארבעה ילדים שנוטלים ריטאלין על סוגיו השונים. עבור שלושה מהם מדובר בתרופה הלא נכונה. ילד עם מבט זגוגי זה רע מאוד. לעומת זאת יש ילדה אחת מבין הארבעה שלה יש ADHD. עם התרופה המבט החיוני בעיניה נשאר כשהיה, היא עליזה, משתוללת, צמאת דעת וסקרנית. אבל היא גם מסוגלת להקשיב, לא ממהרת מדי להתרגז, פחות אימפולסיבית והרבה יותר חדת מחשבה.
צריך לחנך את המורים ואת הרופאים להנחות את ההורים כמו שצריך.
חבל שנאלצנו לשלם הרבה כסף לרופאים פרטיים כדי לזכות באבחון שמסתכל לילדה בעיניים (לא TOVA).
חשוב שמורים יידעו לספר להורים מה בדיוק נכון לעשות ואיך. מה הם האבחונים הנכונים והיכן עושים אותם. מי הם הרופאים הנכונים שירשמו תרופות לילד ואיך עוקבים אחרי תופעות הלוואי והתועלות של התרופה.
חשוב שהרופאים יידעו לאבחן נכון ולא סתם ידחפו את האבחון שיצריך מהם הכי פחות מאמץ ויניב להם הכי הרבה רווחים.
חשוב שקופות החולים יספקו את השירות הנכון בצורה הנכונה ולא יסתובבו ביננו כל כך הרבה הורים מבולבלים.
לקחו לי כשנתיים להבין מה צריך לעשות, למי צריך לפנות ואיך לעמוד על שלי מול כול הגופים השונים. בשנתיים האלה לא התחלנו טיפול תרופתי כי החלטתי שכל עוד אני מבולבלת כל כך אין טעם לבלבל גם את הילדה.
לא לכל הורה יש את ההשכלה והמשאבים ואני רק יכולה להודות על מזלי הטוב שגדלתי בבית של מורים ואני לא מפחדת ממורים. שיש לי די משאבים כלכליים לממן טיפולים ואבחונים שאינם תלויים בבית הספר או בקופת החולים.
אבל זה לא פייר. לכולם מגיע.
וואו, דיברתי המון. סליחה.

בהמשך גמור לדברים של אהבת,
ואביבה - במענה לשאלה שמיקדת עליה את הדיון,
תרופות פסיכיאטריות הם מענה ל מצוקה לעתים קרובות מצוקה חמורה. למול רמות מצוקה כאלו, שאלות של תופעות לוואי כי אנחנו לא מבינים מספיק את המח, דוהות מעצמן. ולא שיש חלופות טבעיות רציניות - לפעמים יש, יש כל מיני סיפורי הצלחה, אבל אין כלי עקבי וזמין.

הסברת מאד יפה את ההבדל

מה שאני אומרת זה שמשום מה, כשמדובר בתרופות פסיכיאטריות, זה לא לגיטימי להיות ממש נגד, וחייבים "להיות זהירים" ו"ללכת בין הטיפות" ו"לא להכליל בצורה גורפת". אבל להיות נגד חומר משמר / צבע מאכל / חינוך בבתי ספר רגילים בצורה גורפת וכועסת זה כן בסדר

אביבה, מצטרפת למה ש'נוטלת' כתבה לך:

ההבדל הוא שחומר משמר זה לא משהו שמישהו לוקח כי הוא במצב תיפקוד קשה והחומר עוזר לו לתפקד. חומר משמר זה פשוט דרך של החברות למכור לנו דברים - והרבה אנשים לא מודעים או עצלנים מכדי לחפש אוכל טוב יותר. זה ממש לא משהו חיוני.

לעומת זאת ריטלין - אצל אנשים רבים זה באמת מתוך צורך אמיתי, אחרי שניסו הרבה דברים אחרים ושום דבר לא עזר. זה ממש דבר שמאפשר להם לחיות באופן לפחות סביר.

כפי שאת רואה, יש הבדל עצום בין שני המקרים האלו.

כך שלא נראה לי שמנסים כאן לטייח את הנזקים רק בגלל שזה נושא רגיש.
אלא אומרים שלצד הנזקים האפשריים, לא כדאי להתעלם מהתרומה של זה.

בשורה התחתונה, כפי שאני מבינה את העניין: כן מדברים כאן על תופעות הלוואי והחסרונות - אבל, גם על התרומה של זה לאיכות חייהם של הרבה אנשים, שגם ממנה אי אפשר ואסור להתעלם.
ומה שנשאר בעצם - זה לעשות שיקולי רווח והפסד, ולהחליט אם רב הנזק על התועלת או להפך.

אף אחד לא אמר שאין נזק, השאלה האם כדאי לקחת למרות הנזק.

איזה חמודה. לא יודעת. נראה לי כבד. ארוך. והאמת מאד חשוף... ולא בטוחה שזאת הרמה ששאר המתדיינים מעוניינים להגיע אליה כרגע. אולי מרגישים שמוצה. בכל אופן כבר מאוחר והתעייפתי. אנסה לגבש משהו למחר, אני מניחה. תודה על הפרגון.

"יש לי מה לאמר ברמה הפילוסופית" (לא עובד הכפתור ציטוט)
למה שלא תגידי?
לא לאיים על יונה עם יין (-:

אני מתלבטת אם להמשיך לכתוב בדף הזה או לא. יש לי המון מה לומר, ברמה הפילוסופית דווקא. לא יודעת לאיזה רמות עומק נכון להיכנס... בכל מקרה, אני שמחה על הדיון התרבותי שמתנהל בנושא כה רגיש. מעריכה מאד את כל מי שכתב.

ועוד משהו חשוב: יש דברים שונים שמאובחנים בטעות כהפרעת קשב וריכוז, או שהם קשיים שמתקיימים לצד ההפרעה ותורמים לה.
כלומר: או שהבעיה הנוירולוגית קיימת ובנוסף דברים אחרים מחמירים את התפקוד, או שדברים אחרים פוגעים בתפקוד הקשב והריכוז בלי שיש את ההפרעה במוח במרכזי הקשב והריכוז
לדןג'- בעיות בעיבוד החושי, הפרעה שמקורה גם הוא בעיבוד במוח או במערכת העצבים אך היא לא בעיה ראשונית של קשב וריכוז אלא תוצאתה היא פגיעה בתפקוד הקשב (כי איך אפשר להתרכז אם כל רגע עלולים ליגוע בך בצורה לא נעימה והבגדים מגרדים ואתה ממש צריך לזוז ולגעת בהכל והרעש של המאוורר והאור של הפלורוסנט מסיח את דעתך)
ובעיות בתפקודים קוגניטיביים גבוהים (כמו ארגון, זכרון עבודה, עיכוב תגובה) שקיימות כמעט תמיד גם בילדים עם הפרעות קשב וריכוז

טיפול ממוקד ושיפור באלו יכול להביא לשיפור ישיר בקשב וריכוז

הטענה: 10% מהילדים המשתמשים בריטלין ינסו במהלך חייהם להתאבד
עודד נו באמת, ולמה הילדים האלו לוקחים ריטלין? כי הם ילדים עם המון קשיים?
הטענה יכולה להיות : כך וכך אחוזים מילדים עם בעיות קשב וריכוז או בעיות חברתיות או אחרות ינסה להתאבד

חשוב לדעת איך לקרוא מחקר ולא רק טענות
מחקרים יכולים להיות על קבוצות מחקר קטנות עם טענות מהפכניות אבל לא אמינים, יכולים לא לבודד משתנים ולכן לא להיות מהימנים, יכולים להיות ממומנים על ידי גורמים אינטרסנטים
כל הדיבור הזה כאילו מחקר זה דבר אובייקטיבי הוא ממש בעייתי

ולגבי ריטלין, מבחינת תיאורי מקרה ראיתי הכל: ילדים שנטלו והפכו לרובוטים, ילדים שמערכת החינוך לוחצת/כופה על ההורים לתת להם פשוט כי קשה להתמודד עם ילד מיוחד
וגם ילדים שהריטלין שינה את חייהם: שם להם ברקסים איפה שלא היו להם ופשוט אפשר להם חוויה חיובית של עצמם, עשיה ולמידה
הטרגדיה הגדולה בעיני היא הקלות שבה מחלקים את זה. אבחונים כמו האבחון הממוחשב TOVA וטיפול תרופתי בלבד במקום אבחוני עומק ורוחב (שמכירים גם את התפקוד והמצב הרגשי ועוד) וכמובן טיפול או ליווי רב מערכתיים במקום לסתום חור עם תרופה
ולא דברנו כלום על הנשמה של הילד

נכון שזהו אתר באופן טבעי. ההבדל מול צבעי מאכל שלא ניתן למצוא להם תועלת. אף אדם שאני מכירה לא לקח ריטלין מהר בלי לחשוב. וכמובן אף אחד לא קונה את זה בסופר מרקט. רב האנשים שאני מכירה ניסו המון פתרונות קודם. לצערי ולצערם שום דבר לא ממש עובד . שום דיאטה היא לא תחליף רציני לבעיית קשב וריכוז שנובעת ממקור נוירולוגי. יש ילדים שיש להם אלרגיה למזון שמתבטאת בבעיות התנהגות. וריטלין הוא לא מתכון לציונים גבוהים בבית ספר. בהרבה משפחות הוא מאפשר חיי משפחה הרמונים ותקינים. יתר על כן יש לזכור שמדובר בבעיה גנטית ובהרבה משפחות יש יותר מאדם אחד שלא לומר- כולם , סובלים מבעית קשב והחיים בלתי נסבלים. אני מאד בעד גישות אלטרנטיביות שונות. מצד שני אני לא בעד דמוניזציה של משהו מאד מאד מועיל. הגישה שלי היא כזו כי כמו שרב. הנשים לא עושות ניתוח קיסרי בשביל הכיף אף אחד לא לוקח ריטלין כך סתם

מכירה ילדים שאוכלים כל בוקר לארוחת בוקר שתי שקיות שוקו מלא בסוכר, ולארוחת ערב "מנה חמה" עם מונוסודיום ואז יוגורט עם פצפוצי שוקולד, והם ילדים שמחים ובריאים.
זה לא אומר שום דבר. כי הרעלים מצטברים בגוף. וגם אם זה עדיין לא משפיע בילדות - זה לא אומר שזה לא ישפיע בבגרות.

בדיוק לזה התכוונתי.
(מתנצלת שאני כותבת בחלקים ולא הכל יחד - מקווה שזה בסדר)

לגבי ההפנייה שנתתי לאתר באנגלית, זה מאד ארוך, אבל אנסה לתת את המידע בצורה תמציתית ומובנת כמה שאפשר. מה שאומרים שם זה שיש מספר קבוצות של חומרים שאנשים מסוימים יכולים להיות רגישים אליהם:
1) אמינים: חומר שנמצא בעיקר בבנות בשלות ובבשר / דגים שאינו מאד מאד טרי (נניח בנקניק או קופסת שימורים).
2) salicylates: חומר שנמצא ברוב הפירות (חוץ מאגסים) ובחלק גדול מהירקות וגם במנטה
3) חומרים מלאכותיים למיניהם כמו צבעי מאכל וכדומה
4) גלוטן
5) החלבון של החלב
ואולי יש עוד 1-2 קבוצות שפספסתי.
מה שהם מציעים זה להתחיל 3-4 שבועות בדיאטה מאד מחמירה שמבטלת את כל הדברים מכל הקבוצות, ואז יכולים להיעלם סימפטומים כמו כעסנות, בכיינות, אסטמה, קשיים בלימודים, קשיים בתקשורת, בעיות ריכוז, תוקפנות, ADD, ועוד. יש שם סיפורי הצלחה מרשימים ביותר.
לאחר שכל הסימפטומים נעלמים מחכים עוד שבוע לצורך התייצבות, ואז עושים "אתגר" של אחת מתוך הקבוצות. קבוצה אחת בלבד בכל פעם.
האתגר נמשך נדמה לי בערך שבוע, ורואים אם התופעות חזרו.
לאחר כל האתגרים ניתן לדעת לכמה מהקבוצות אתה "אלרגי" (זאת לא בדיוק אלרגיה), ואז אתה ממשיך כל החיים עם דיאטה מורחבת יותר.

החשש מחומרים מהונדסים (כלומר נניח חומר משמר, בניגוד לגזר שגדל באופן טבעי בבית הגידול הטבעי שלו) ומהכנסתם לגוף באכילה, נשימה או דרך העור, אינו חשש מעורפל ובלתי מבוסס. זה חשש אמיתי, רציני, כבד, משמעותי, המבוסס על מחקרים ועל תיאורים רבים של אנשים שברגע שהפסיקו להיחשף לחומרים כאלה (ולאכול הרבה יותר בריא), החלימו ממחלות ומבעיות מגוונות.

דני, הכל נכון. עדיין, אני מרגישה מאד חזק שאם הייתי אומרת פה באתר "צבעי מאכל זה חומר כימי, ואני לא מוכנה שזה ייכנס לפה של הילדים שלי, כי אני מאמינה שזה מסרטן" אף אחד באתר הזה לא היה בא ואומר "אבל אני צורך צבעי מאכל כבר 40 שנה ומרגיש נהדר". ואף אחד לא היה מזכיר את העובדה (הנכונה) שמים וגזר הם חומר כימי. מה שאני אומרת זה שמשום מה, כשמדובר בתרופות פסיכיאטריות, זה לא לגיטימי להיות ממש נגד, וחייבים "להיות זהירים" ו"ללכת בין הטיפות" ו"לא להכליל בצורה גורפת". אבל להיות נגד חומר משמר / צבע מאכל / חינוך בבתי ספר רגילים בצורה גורפת וכועסת זה כן בסדר (ואני אכן גם נגד הדברים האלה). לדעתי יש כאן עבודת שיווק מאד טובה שהקונצרנים המייצרים את התרופות הללו הצליחו לעשות, ובשילוב עם העובדה שמדובר גם ככה בנושא מאד רגיש, נוצר מצב שלא לגיטימי לצעוק "זה נורא!!!" על תרופה פסיכיאטרית, וכן לגיטימי לצעוק אותו הדבר על חומר משמר.

אביבה,
כתבת: "סך הכל זה אתר ששמו באופן טבעי. לחומרים כימיים יש נזקים, והאתר עוסק בזה בצורה נרחבת. כולנו (או רובנו) מנסים להימנע מחומרים משמרים, צבעי מאכל, ואפילו קמח לבן. יש לי הרגשה שכאשר מדובר בנזקים של תרופות פסיכיאטריות, פתאום זה טאבו, ופחות לגיטימי לדבר על הנזקים, למרות שגם אלה חומרים כימיים."

לא משנה באיזה אתר אנחנו גולשים, הצגת חצי אמת אף פעם לא רצויה, למשל עיסוק בנזקים בלבד של דבר שיש לו תועלות ברורות. זה במיוחד לא לענין כשדנים בזה תחת כותרת מדעית של "מחקרים".
אם הדף היה נקרא תופעות לוואי של רטלין, או חלופות לרטלין, נדמה לי שהוא היה מתקבל הרבה יותר בברכה. לפחות עלי. זה כמובן לא רק השם, זה בעיקר הצגה של דברים בהקשר כולל.

ועוד הערה לגבי חומרים כימיים.
הנה כמה דוגמאות לחומרים כימיים: מים, חמצן, גזר, טרומבוציטים. הם כימיים לא פחות מרטלין ובנזין.
זה נכון שהחומרים בקבוצה הראשונה לא מהונדסים, וקרובים יותר לצורתם הכימית הגולמית בטבע.
מה שטבעי לא בהכרח יותר טוב. למשל, ציאניד הוא טבעי. ערס של נחש הוא טבעי. ובטח יש עוד הרבה שאני לא יודע, שלא מוגדר ממש רעל, אבל לא משהו לגוף האדם.
מה שמהונדס לא בהכרח פחות טוב.
אני מבין את החשש מחומרים מהנודסים והעדפת ה"טבעי", אבל כדאי לזכור שזה כלל אצבע די גס, ולא להתיחס אליו באדיקות.

מזונות מסויימים לא גורמים להפרעות אלא יכולים להחמיר אותן. אנחנו נולדים איך שאנחנו נולדים. אפשר לשפר כמו גם שאפשר להחמיר את הסימפטומים. לומר שהמזונות שאנו אוכלים הם אלו שגורמים להפרעות אלו או אחרות זו טעות גדולה- הם עוזרים או שלא...

_פתרון אפשרי שיכול למנוע שימוש בתרופה פסיכיאטרית (אפילו עם התרופה עוזרת, אבל רוצים להימנע מפתרון כימי):
fedup.com.au_

אביבה, קשה לי לקרוא אתרים באנגלית.
בגדול הבנתי שמדובר בכך שמזונות מסוימים גורמים להפרעות, והטיפול הוא דרך הימנעות מהם, נכון?

אולי את יכולה לפרט קצת יותר?

מכירה ילדים שאוכלים כל בוקר לארוחת בוקר שתי שקיות שוקו מלא בסוכר, ולארוחת ערב "מנה חמה" עם מונוסודיום ואז יוגורט עם פצפוצי שוקולד, והם ילדים שמחים ובריאים.

זה לא אומר שום דבר. כי הרעלים מצטברים בגוף. וגם אם זה עדיין לא משפיע בילדות - זה לא אומר שזה לא ישפיע בבגרות.

**********

זה נראה לכם הגיוני שילד יהיה תחת השפעות כאלה יום יום , כדי להצליח בלימודים? אולי צריך להוריד את מינון הלימודים כדי לשמור על בריאותו הנפשית והפיסית?

תראי, קודם כל לדעתי זה נכון שהתביעות בבית הספר כלפי הילדים הן מוגזמות, ושילדים בגילאים האלה עדיין לא אמורים 'ללמוד' באופן מכוון, וגם אם כן, אז בטח לא בצורה כלכך אינטנסיבית, ושלצפות מילד קטן לשבת כ"כ הרבה שעות על הטוסיק זה מוגזם.
אז באמת יש הרבה מה לשפר מבחינת היחס של בית הספר, ומבחינת הציפיות כלפי הילדים בתחום הלימודים.
זה נכון בהחלט.

יחד עם זה, מצטרפת למי שאמר שההשלכות של הפרעת קשב וריכוז הן הרבה יותר מתחום הלימודים, וגם לא בהכרח בתחום הלימודים.
הן מתבטאות גם בבית. בהתנהגות. בקשרים החברתיים. בתפקוד באופן כללי. וכו'.

ומה עם מבוגר עם הפרעת קשב וריכוז? לא מדובר כאן רק על לימודים. זה עשוי להפריע לו לתפקד באופן יומיומי. לארגן את החיים שלו. לעבוד, ואפילו למצוא עבודה.
זה משפיע גם מאוד בתחום הרגשי. למשל בהפרעה הזו יש קושי בוויסות רגשי, כך שאדם יכול להיות מוצף רגשית מכל דבר קטן.
אלו בהחלט דברים שעשויים להוריד את איכות החיים באופן בל יתואר.

הסיבה שהתחלתי להתעניין בנושא היא כיוון שהלכתי לאחרונה לאבחון כדי לבדוק מקור של קשיים רגשיים ותפקודיים שיש לי, לא חשבתי בכלל על הכיוון של קשב וריכוז - אבל פתאום נאמר לי שיש לי את ההפרעה הזו, ומאוד יכול להיות שהיא אחראית לחלק גדול מהקשיים.

אצלי לפחות זה מתבטא בהרבה מעבר ללימודים. והאמת לא ממש יש קשר - כי ממש אין לי בעיה להתרכז בחומרי לימוד, לענות לעניין וכו'. וגם תמיד קיבלתי ציונים גבוהים.

במה זה כן מתבטא בחיים שלי? בהמון דברים. למשל פחד לטפל בעניינים בירוקרטיים (פחד עד כדי חרדה ושיתוק), בהצפה רגשית על בסיס קבוע ועוד.

הומלץ לי לאחרונה לקחת ריטאלין (האמת, אני הבן אדם האחרון שחשבתי שקשור לזה) - ובגלל זה נכנסתי לכאן לדף לקרוא.
אני מאוד מתלבטת.
אבל כן מתחילה לחשוב, אולי כדאי לנסות לחודש ולראות איך ארגיש?
כי ממש ממש מעניין אותי אם החיים שלי יכולים להיראות אחרת. אולי זה יהיה מדהים לגלות. אולי פתאום אגיד לעצמי 'וואו, לא ידעתי בכלל שאפשר לחיות ככה'. אולי?
אז אולי שווה לי לנסות?

מסכימה, אבל מפצירה בהורים, היו זהירים וקשובים לילדיכם.
אני יודעת על אנשים שטוענים שרטלין הציל את חייהם, אבל יש גם אנשים כמוני, שמרגישים שהכדור הזה הורג אותם.
דיכאון, בחילות, חוסר יכולת למקד מבט, חרדה, כעס לא מוסבר.
אני מברכת את הורי שלא נתנו לי את הכדור כילדה, אם הייתי מתחילה לקחת אותו בתקופה הרגישה והקשה שחוויתי כילדה לקוית למידה עם קושי חברתי, סיכוי טוב שהייתי חושבת שאין סיבה להמשיך להתאמץ ולחיות בעולם הזה.

נכון, קשה לי לשרוד במערכת בתור ADHD שלא מסוגלת ליטול רטלין.
הלוואי והוא היה פתרון קסם גם עבורי.
שמחה עבור אלו שרטלין מקל על חייהם, וחוששת עבור אותם כמוני, שאולי לא יוכלו להבדיל בין התחושות מהכדור לתחושות בעולם.

פלונית עכשיו , נור ק'ה

עם = אם. (לא מצליחה לערוך)

פתרון אפשרי שיכול למנוע שימוש בתרופה פסיכיאטרית (אפילו עם התרופה עוזרת, אבל רוצים להימנע מפתרון כימי):
fedup.com.au

לי בכלל לא אכפת איך הם בלימודים. שני הגדולים שלי מקבלים קונצרטה וזה משפיע ישירות על ההתנהגות שלהם.
במקום לקבל כל הזמן ביקורת שלילית- הם מקבלים חיזוקים חיוביים ובונים את הבטחון ומשפרים את הדימוי העצמי.
זו הסיבה שהתחלתי לתת להם. נכון, זה גם עוזר להם בלימודים, אבל הרבה יותר חשוב לי שיהיה להם טוב מאשר שיהיו טובים בלימודים.

זה נראה לכם הגיוני שילד יהיה תחת השפעות כאלה יום יום , כדי להצליח בלימודים?
מי שמגדל ילד עם הפרעת קשב יודע שהתרופה לא ניתנת דווקא לצורך הצלחה בלימודים.
הדבר המרכזי שעומד כאן על הפרק הוא הדימוי העצמי של הילד. ילד שחווה המון כעס - גם שלו עצמו על העולם, וגם של העולם עליו - מתקשה להאמין שהוא טוב ונהדר, על אף שהוא בוודאי כזה.
עם התרופה הילד מצליח לשקם את הדימוי שלו ולהבין שהוא באמת יחיד ומיוחד ונפלא וחכם ומוכשר. הוא מתחיל להבין שכשהוא מפריע/מציק/מעצבן הוא באמת לא אשם.
גם לאנשים שסביבו קל יותר להיזכר כמה הילד נהדר, כי מה לעשות, הילדים האלה באמת יכולים להוציא לפעמים מהדעת, ממש בלי קשר ללימודים. גם בבית.
ועל אף שאין לי ויכוח עם מה שאת אומרת, עדיין רוצה לספר שלפעמים התרופה הזו מעניקה לילדים ימי חסד נפלאים. בלי קשר להצלחה בלימודים.

מצד אחד, די ברור שזה עוזר להתרכז, להיות מפוקס, מה שמעלה את הסיכוי להצליח בלימודים. אבל האם המחיר לא גבוה מדי?
לקחתי פעם סמים. אני יודעת מה התופעות של סמים ממריצים והרבה מתופעות הלואי של הרטלין, אותי אישית, מאוד מדאיגות.
כשלוקחים סמים ממריצים, לוקחים זאת אחת לשבוע שבועיים (כשלוקחים כל יום זה מפסיק להשפיע וגם קשה לתפקד כשלוקחים כל הזמן). גם בסמים ממריצים יש עליה ניכרת במהירות דופק הלב, שתיה מרובה (הגוף מנסה להתנקות...) וחוסר תאבון. זה נראה לכם הגיוני שילד יהיה תחת השפעות כאלה יום יום , כדי להצליח בלימודים? אולי צריך להוריד את מינון הלימודים כדי לשמור על בריאותו הנפשית והפיסית?
משהו פה לא תקין. צריך לחשוב מחדש. לחשוב מכוון אחר לגמרי. וזה נכון בכלל לגבי מערכת החינוך:
צריך לחשוב מחדש.

בסך הכל זה אתר ששמו "באופן טבעי". לחומרים כימיים יש נזקים, והאתר עוסק בזה בצורה נרחבת. כולנו (או רובנו) מנסים להימנע מחומרים משמרים, צבעי מאכל, ואפילו קמח לבן. יש לי הרגשה שכאשר מדובר בנזקים של תרופות פסיכיאטריות, פתאום זה טאבו, ופחות לגיטימי לדבר על הנזקים, למרות שגם אלה חומרים כימיים. אני חושבת שדווקא חומר כימי שמיועד מראש לשנות דבר עדין ויקר ערך כמו הנפש, יש להתייחס אליו בחשש רב בהרבה מחומר כימי כמו צבע מאכל, שמשנה את הגוף והנפש כתופעת לוואי בלבד שלא התכוונו לה מראש (לפחות במוצהר).

יש הרבה אנשים שמשתמשים ברפואה הקונבנציונלית ומרוצים. תרופות להורדת לחץ דם, תרופות נגד סכרת, לידות בבית חולים ולא בבית... יש גם אנשים שמשתמשים במערכת החינוך הקונבנציונלית ומרוצים. אבל האתר הזה הוא בדיוק המקום להביע דיעות ששונות מהקונבנציה ומנסות למצוא את הדרך הטבעית יותר, ואף לחשוף את הנזקים שבדרך הקונבנציונלית.

אני אישית מכירה מאד מקרוב לפחות 2 אנשים שהשתמשו בתרופה פסיכיאטרית (לא ריטלין). אצל שניהם הנזק היה חמור מאד מאד מאד.

שוב, כל חומר כימי לא ישפיע לרעה על כולם. מכירה ילדים שאוכלים כל בוקר לארוחת בוקר שתי שקיות שוקו מלא בסוכר, ולארוחת ערב "מנה חמה" עם מונוסודיום ואז יוגורט עם פצפוצי שוקולד, והם ילדים שמחים ובריאים. מכירה מבוגרים שהתפריט הקבוע שלהם זה גלולות להורדת לחץ דם ועוד תרופות שונות, ואני מניחה שזה בהחלט הוריד להם את לחץ הדם. עדיין זה לא אומר שאין סיכונים, וזה לא אומר שזה לא חומר כימי, ואני מניחה שבטווח הארוך כן יש נזקים ו/או אצל חלק מהאוכלוסיה יש נזקים.

בשביל זה אנחנו כאן, לא? כדי להסתכל גם על מה שפחות OBVIOUS. למצוא דרך יותר טבעית, יותר טובה.

תודה

תמי כמעט כל פעם אני חותמת על כל מילה שיוצאת ממקלדתך

תמי תודה על הקישור.

מחקרים מצאו קשר בין ADHD לאלימות, נטילת סיכונים, התמכרויות, דכאונות והתאבדויות. (ועוד דברים)
כאשר עושים מחקר שרוצה להראות שריטלין רע, או לפחות כותרת כזו בעיתון מתוך מחקר שלם,
כבר טענו שמי שלוקח ריטלין יש לו יותר סיכוי להתמכר לסמים, זה מכיוון שהשוו לוקחי ריטלין לאוכלוסיה הכללית, אם משווים לאוכלסיית הADHD מגלים שדווקא יש פחות סיכוי להתמכר לסמים.
נראה לי שהטענה לגבי התאבדויות היא דומה, אבל לגבי זה אין לי ידע.

נוטלת, ישר כוח על כל מה שכתבת ובהצלחה בהתמודדות, נשמע שזה לא קל אבל את מצליחה.

עבדתי בעבר בפנימיות של ילדיחם שהוצאו מהבית, יש בהם אחוד גבוה של לוקחי ריטלין מקרב הילדים. ADHD גנטי, לרבים מההורים שלהם יש את זה, אולי לכן הם לא הסתדרו בחיים (סמים, כלא, מחלות נפש, חוסר השכלה, חוסר יכולת להחזיק מעמד בעבודה, חוסר יכולת לתפקד בבית ולטפל בילדים וכו' וכו' כל אחד ובעייתו הוא) וילדיהם בפנימיה. לרבים מהילדים הריטלין הוא הצלה שמאפשר להם להצליח בבי"ס, לחוות הצלחות בכלל בחיים, להסתדר עם חברים, לעזור בשיקום הדימוי העצמי שנמצא בקרשים בעקבות כל מה שחוו עד אז ובעיות ההתנהגות. לצד הריטלין יש גם טיפול רגשי והתנהגותי, הצוות עבר הכשרות לגבי ADHD.

לגבי תופעות לוואי:
לא ראיתי עיניים מזוגגות אצל ילדים עם ריטלין וידעתי לזהות לפי ההתנהגות האם לקחו ריטלין או לא.
יש תופעה נפוצה של חוסר תיאבון בשעות שהריטלין פעיל, בד"כ יש תיאבון מוגבר אחרי שפגה השפעתו ובסיכום יומי אוכלים כמות דומה לרגיל.
יש שסובלים מכאבי בטן, בד"כ החלפה לריטלין שפועל ליותר שעות והרבה יותר יקר פותרת את הבעיה.
יש ילדים שמורגש מאוד סיום השפעת הכדור, לא יודעת אם הם חוזרים להתנהגות הטבעית ההיפראקטיבית וזה בולט יותר אחרי "שעות השקט" של הכדור, או שזה מעין "קריז". זה ממש לא אצל כולם. (שנה שעברה זה היה לילדה אחת משמונה שממש זיהיתי את הרגע המדוייק בו פגה ההשפעה).
הפרעות בשינה, לילדים מומלץ לא לקחת כדור אחרי 14:00/15:00 מכיוון שזה מפריע אח"כ להירדם.

עם כל התועלת של הריטלין להרבה ילדים ומבוגרים, אני כן חושבת שיש לעיתים אבחון יתר, שהאבחון נעשה לפעמים מהר מידי ולא בצורה מספיק יסודית. ריטלין הוא לא תרופת קסם ולא מחליף טיפול רגשי והתנהגותי. אבל לא צריך לשפוך את המים עם התינוק, שלילה מוחלטת של הריטלין אינה נכונה, להרבה ילדים ומבוגרים הוא תרופה מצילת איכות חיים ואפילו חיים.

והמרגיעון: הכל - בעיני המתבונן (אך, איזה אורקל מדהים...)

עודד, הכותרת הדרמתית הזו נשמעת לי כמו דוגמה קלאסית למדע רע במיוחד. הנה רשומה שמסבירה יפה למה: סלרי, המזון הקטלני

שם הדף מעורר חשש, שהכותבים בו לא מתענינים באמת אודות רטלין, אלא בהצדקת עמדה אינטואיטיבית חזקה וקבועה מראש.

דף שמיוחד למחקרים על נזקי רטלין?
ואולי רטלין לא מזיק בכלל? אולי יתרונותיו עולים בהרבה על חסרונותיו?
אם בשנה הקרובה יתפרסמו עשרה מחקרים על השפעות רטלין, ונניח שמונה יאמרו שהוא מועיל ושניים שהוא מזיק, האם כל העשרה ימצאו את דרכם לדף הסקירה הזה? או רק השניים שמתאימים לכותרתו?

הדף הזה מעורר בי התקוממות עצומה
אני לוקחתל ריטלין וזה שינה את חיי. ולא , אין לי מבט זגוגי בכלל לא.
עודד, למה את חופר ומחפש על נזקי הריטלין?
מלימודים אקדמאים בנושא, וגם מעניין אישי ושיחות ארוכות עם פסיכיאטרית שיש לה גם הפרעת קשב מסקנותי- הניתנות לבחינה מדעית הן:

1. יש קומורבידיות בין דיכאון והפרעת קשב( כלומר ללוקים בהפרעת קשב יש נטיה לדיכאון גבוהה מכלל האוכלוסיה)
2. יש הגבלה על נטילת ריטלין. כדי לקחת את המרשם שלי מותר לי לבוא בחלון של ארבעה ימים לבית מרקחת עם משפט שכתוב עליו בכתב יד של הרופא. אם אין את המשפט המדויק אין תרופה. בתום ה4 יים פג תוקפו של המרשם. תארו לכם מה זה עבור אדם עם הפרעת קשב לעשות-מטורף! אם אתה מצליח, כנראה אתה לא חייב ריטלין, או שצריך לעשות את זה לפני תום החפיסה. אבל אז זה לפני שמגיע התאריך.
3. זו תרופה מאד ותיקה
4. התרופה הזו שינתה את חיי לגמרי. משנאה עצמית והלקאה וטיפולים פסיכולוגים ודיכאון אני אדם מתפקד ו(די) מאושר.
5. העובדה שלאנשים יש דעות קדומות על הנושא גורמת לי לא לספר על כך לאף אחד כמעט. בן הזוג שלי יודע ושתי חברות טובות, אבל לא אנשים בעבודה, חברים אחרים וגם לא משפחה.
6. תחשבו על 5, בעיני זה די עצוב. בשבילם.
7. כל שאר השיטות טיפול בהפרעת קשב לא הוכחו כעוזרות מחקרית גם לא נוירופידבק. וחוצמיזה שקראתי, ניסיתי את כל שיטה שיכולתי למצוא גם בעצמי.

8 . לגבי תזונה- שוקולד מאד עוזר לריכוז אם כי לזמן קצר.גם קפה וכולי. אין משהו שעובד לכולם, צריך דיאטה מיוחדת.

1. יש בעיות של חוסר שינה אם לוקחים את הריטלין מאוחר מדי, אני לא יקח אחרי 2 בצהריים.
2. פעילות גופנית טובה לריכוז . אני יודעת שאם אני עושה פעילות אני מרוכזת עד 10-11 ואז סוחבת עד 12 כדי שיהיה לי את רב היום מכוסה.
3. אנשים שנגד ריטלין בעיני יש להם דעות קדומות. אני מרגישה שאנים כאלו לא מבינים את ההבדל העצום בין לשלוט על החיים שלך, להרגיש בשליט, בפוקוס. זה כמו הבלבול שיש עם מחלת חום\שפעת קשה רק שזה כל יום ובלי השפעת.

טוב, אם הטענה שאני מצטט כאן נכונות, אז זו תופעת לוואי איומה, שמגמדת לחלוטין את המשמעות כל שאר תופעות הלוואי של ריטלין יחד (כולל מקרי המוות המדווחים מריטאלין).

הטענה: 10% מהילדים המשתמשים בריטלין ינסו במהלך חייהם להתאבד.

בואו נחשוב רגע מה המשמעות: ברבות מהכיתות משתמשים בריטלין שליש מהילדים.
אחד מעשרה זה שלושה אחוזים.
אם רק אחד משלושה נסיונות התאבדות יצליח, אז בשנתונים האלה ריטלין הופכת לסיבת המוות העקיפה לאחוז אחד מהאוכלוסיה ולשלושה אחוזים מהנוטלים אותה.
אם זה נכון, אז זו תרופה שאסור לאשר אותה כמעט לאף ילד.

המקור: סוף פסקה ראשונה בעמוד 12 ב פרק לדוגמא מתוך הספר בלי ריטלין

חדשות מהזמן האחרוi: ריטלין עלול להזיק גם למערכת הדם וללב -- 25 מקרי מוות אצל נוטלי ריטלין

את בכורי היום בן 27 גדלנו על רטאלין.
חושבת מנסיון של 12 שנה עם רטאלין, שהרטאלין הציל אותו ועזר לו לשמור על מי שהוא.
זה שכל לילההוא הלך ליון שחוויות חיוביות הן מנת יומו ולא תסכול ארוך ומתמשךשווה בריאות נפשית נקודתית ולאורך שנים.
כיום שאנו משוחחים הוא מודה לנו שלמרות התלבטויותינו הסכמנו לתת לו רטאלן.
אולי היום בעידן והידע של הרפואה האלטרנטיבית היינו בוחרים משהו אחר אך נכון ללפני 12 שנה זה היה הכמעט הדבר היחיד.
ובני למד בכה של 6 ילדים ( היינו קיבוצניקים) ולחץ לימודי לא ממש היה .

קראו את המאמר הבא
http://www.aish.com/hfamily/parenting/[po]Ritalin and Judaism[/po].asp

תשובה לשאלתה של שרון ג. מ 0604 טיפולים אלטרנטיביים לרטאלין. שווה לנסות הומאופתיה. ניסינו רטאלין למשך שנתיים, במשולב עם פסיכולוג, פסיכיאטר וקב' תמיכה להורים עם ADHD. בתחילת הטיפול עם רטאלין היתה לנו התרשמות שגויה שהילד מבסוט והכל נפלא, אלא שמהר מאוד הבנו שההתלהבות זמנית. המצב היה כ"כ מתסכל וקשה קשה. לעומת זאת, הטיפול ההומאופתי פשוט עובד. כמובן שהילד שלנו אינו מתפקד בכיתה כמו בובה (כך זה היה עם הרטאלין) אבל הוא בסדר. אין תלונות מיוחדות והדבר שהכי חשוב לי שאף תרופה לא "גונבת" לו את האישיות (מי שאין לו ילד כזה בבית שמטופל עם רטאלין אולי יתקשה להבין). כל מכלול ההתנהגות שלו זה הוא עצמו, עם המבט שלו, החיוך שלו והצחוק. בלי קריזים מיוחדים, בלי ריבאונד ובלי המבט הזגוגי בעינייים. ולגבי הבטיחות בשימוש בתרופה יש לנו הרבה סימני שאלה.... הרי טוענים שהתרופה לא קיימת בגוף לאחר מספר שעות ולכן השפעתה קצרה, אינה ממכרת וכו'. האם מישהו בדק את השפעתם למשל של הדריבטים של התרופה? ואיך הם משפיעים על המוח? אני מצטערת על פרק הזמן הזה אבל יודעת שכנראה לא היינו מגיעים להומאופתיה אם לא היינו עוברים את הסיוט עם הרטאלין....מן הראוי להקדיש הרבה מחשבה לנושא.

להלן מצורף קישור לכתבה בנושא מתן ריטלין לילדים, האם זו תרופה? או אולי סם? מהן תופעות הלוואי, מה אנחנו צריכים לדעת לפני שנותנים לילד שלנו את הריטלין?
האם בכלל בעיות קשב וריכוז הן מחלות?

להלן המאמר

Death From Ritalin
The Truth Behind ADHD
RitalinDeath.com

Methylphenidate
Attention Deficit Hyperactivity Disorder –
PRESS RELEASE: 'The Child Medication Safety Act'

parents]Parents BEWARE: ‘JUNK SCIENCE’ beware[/po].htm

continuous]Continuous Performance Tests (CPTs) for Diagnosis and Titration of Medication for Attention Deficit Hyperactivity Disorder (ADHD) performance tests[/po].htm

אמא של יונת,
לא טענתי שהריטלין פוגע בגדילה בכל מקרה. יש שמועות רבות על כך ואני ראיתי במו עיני. כאן לא מדובר בתקופה של קצב גדילה שונה כמו אחד מילדיך אלא בשנה אחת בלבד של חריגה משמעותית בצמיחה לגובה ורק לגובה שכן הוא אף פעם לא היה ילד רזה. ועוד משהו שכל המומחים "מטייחים" בעלון התרופה כתוב כאחת מתופעות הלוואי שיתכן עיכוב בגדילה.

אביטל,
המדגם שלך קטן מדי (ילד אחד). יתכן שאת צודקת לגבי ריטלין (לשמחתי אין לי שום נסיון בו), אבל אני יכולה להעיד על בחור שאני מכירה, שקיבל בילדותו ריטלין במשך כמה שנים. הוא תמיד היה גבוה וגדול מבני גילו, לפני, בזמן ואחרי לקיחת הריטלין.
מצד שני אני יכולה לספר על אחד מילדי, שהיה גדול מאד כתינוק ופעוט, ממוצע בגיל הגן, וקטן מבני גילו בגילים 6-15. החל מגיל 16 הוא חזר לגדול וכיום הוא מעל לממוצע. הוא לא קיבל ריטלין.
כוונתי שהשינויים בקצב הגדילה עלולים להיגרם מסיבות שונות, ומדגם של אחד אינו מספיק להסקת מסקנות.

בכמה הזדמנויות כבר כתבתי מנסיון אישי שריטלין פוגע בגדילה וזו לא רק שמועה. את הילד הבכור שלי מדדתי לאורך כל שנותיו (כמו שכל אמא היסטרית עושה כשנולד הילד הראשון) הייתי מאד מרוצה שכל השנים צמח "לפי הספר" על הגרף של האחוזון ה-90. לצערי גם שמעתי בעצתה של פסיכיאטרית לילדים ונתתי לו ריטלין בכיתה ד'. בהתחלה היה שינוי לטובה, אח"כ פחות, לכן בכיתה ה' המינון עלה ל-20 מ"ג SR (בשחרור מושהה) שגם לא התלהבתי מהתוצאות. לקראת סוף כיתה ה' שמתי לב שהבן שלי לא כ"כ גבוה יחסית לחבריו ושוב מדדתי את הגובה שלו, בדקתי בדף של הגרף המפורסם התוצאה: אחוזון 75. גם בעיני הילד זה לא מצא חן, הפסקנו את הריטלין ולאחר שנה הוא פיצה את עצמו וחזר לאחוזון ה-90. עד היום אני שומרת את הדף (וגם מודדת לוודא שאין יותר נזק מהריטלין...) ובדף מצוייר גרף יפה כמו שצריך להיות באחוזון ה-90 פרט לאיזור "פגום" אחד שנראה כאילו מישהו נשך בו, התקופה שבה נתתי לו לקחת ריטלין. הפסיכיאטרית לא התרגשה מכך שאמרתי שהתרופה עכבה את הילד בצמיחה לגובה. נראה לי שהיא חשבה שאני סתם מדמיינת.

לאו דווקא.
ריטלין אינו ממכר.
אין בעיה להפסיק בכל שלב.
אני מניחה שילד שמצליח סופסוף להשתלב במערכת החינוך בעזרת התרופה ייתקשה להפרד ממנה. אבל לא יהיה "קריז"

למה את נבהלת מהמלה נרקוטי?
אני חושבת שנרקוטי הוא סם שגם ממכר.

האמת - זה קצת כמו שוקולד...
ואני משתמש בשוקולד לאותם הדברים שאנשים משתמשים בריטלין: שיפור התפקוד, מצב הרוח והריכוז.

אבל עודד כבר אמר שזה סם. למה את נבהלת מהמלה נרקוטי? זה לא אותו הדבר?

זה מה שכתב עודד:
ריטלין נמנה על משפחת הספידים (קבוצה של סמים). אחרי שההשפעה שלו חולפת (כחצי שעה או קצת יותר עד שהיא מתחילה, וכשלוש שעות עד שהיא נגמרת) - מגיע דיכאון מסויים. זה לא חמור כמו ה- down של משתמשים בסמים, אך זה לא נחמד.

רגע, אז מה בעצם המשמעות של "נרקוטי"? והאם ריטלין הוא באמת כזה, או שזה רק שיוך אדמיניסטרטיבי?

עד כמה שידוע לי צריך לעשות בדיקת דם כל חודש כדי לדעת שריטלין לא פוגע לך בכבד
לגבי נזקים מוחיים ואחרים
כנ"ל לתשובת הקביים וגלגלי עזר אי לקיחת ריטלין משפיעה לפעמים על גורלו של אדם על מיקומו בכיתה, על עבודתו
או מובטלתו.

וכמה שזה ישמע מוזר שיקולים אלה לפעמים יותר חזקים ומשמעותיים מנזק שיכול להיגרם כנראה ואולי ו...
ראו ערך סיגריות, רק ששם אין תועלת

ריטלין שייך לקבוצת האמפטמינים.
סמי מרץ.
סטודנטים היו לוקחים אותם כי יש להם ת"ל מיוחדת במבוגרים: אתה זקוק לפחות שינה, לפחות אוכל, ואתה מתפקד הרבה יותר טוב, מרוכז יותר. אתה הופך "היפר". אתה מרזה.
בילדים זה דווקא מרגיע.
אבל היות שזה סם פוטנציאלי עם מחיר לא גבוה ויכולת השגה קלה יחסית, הכניסו אותו כמרשם נרקוטי שחלות עליו הגבלות על מנת למנוע ניצול לרעה.

ריטלין נחשב מרשם נרקוטי
זה נשמע נורא מבהיל כשאת אומרת את זה ככה. רוצה להרגיע אותנו?

למבחן הממוחשב קוראים TOVA ואני לא זוכרת מה פירוש הר"ת.
גמני יכולה לרשום מרשם לריטלין, בתנאי שהומלץ ע"י נוירולוג או פסיכיאטר.
ריטלין נחשב מרשם נרקוטי.

אני מחפשת טיפולים אלטרנטיביים להמליץ להורים במקביל לטיפול בריטלין - מישהו יכול לספר לי יותר?
הבוקר ראיתי את הילד שרשמתי לו ריטלין לראשונה בחייו לפני יומיים.
הוא היה מאושר.

לגבי התזונה, ברור שפחמימות יעלו את מידת האקטיביות, אך זה לא אומר שהן יפגעו בקשב וריכוז. אם כי מאוד יכול להיות שילדים אנרגטיים יקשיבו פחות למה שהורים מסויימים אומרים להם...
לכן בנושא השפעת התזונה על הקשב והריכוז הייתי מעדיפה לשמוע עדות של האדם עם ההפרעה עצמו ולא של הוריו.

לגבי פסיכיאטר או נוירולוג -
גם פסיכיאטר וגם נוירולוג יכולים לתת מרשם לרטאלין.
את האבחון יכול ובדרך כלל עושה פסיכולוג או נוירופסיכולוג (כי הרעיון הוא הרבה פעמים לא רק לתת תרופה, ולקבל תשובת כן/לא לגבי האבחנה, אלא גם למפות את אזורי הקושי של הילד). דרך אגב - יש כיום כבר מבחן ממוחשב לADHD וADD (אני אחפש את השם שלו איפושהו).

עודד - כל הכבוד! איזה אדם רבתחומי אתה!