על ידי שירה* » 02 נובמבר 2014, 19:06
גם אם האמא מעדיפה להתנהל בצורה בדלנית, או שחושבת שזה לא טוב לתינוק ומונעת את זה ממנו - זכותה, וזה לגיטימי.
הצחקת אותי.
הפרשנות שלך להתנהגות של אמא שלא מעוניינת להעביר את התינוק הרך מיד ליד נשמעת לי מאד נחרצת.
אני יכולה להבטיח לך שלא תמיד זו בדלנות. לפעמים אולי כן, אבל ממש לא תמיד.
לגבי "להתערות בסביבה זה בריא לנפש"- גם נחרץ מאד בעיני. לדעתי זה לפעמים נכון ולפעמים ממש לא: תלוי בסוג הסביבה,
תלוי בנפש הספציפית, תלוי בגיל התינוק.
הכי חשוב בעיני, שהאמא תהיה קשובה לעצמה ולתינוק- זה מה שקובע! חשוב שתהיה לאמא סביבה תומכת, מכילה, שתאפשר לה
להתחבר לאינסטינקט האימהי הבסיסי. אני מאמינה שהוא קיים בכל אחת שבוחרת באימהות.
אני באופן אישי הרגשתי שתקופה של אחרי לידה היא ממש תקופה של התכנסות בשבילי, להקשיב פנימה. הרגשתי שאני והתינוק
עדיין יחידה אחת והוא זקוק למגע הספציפי שלי, לקול שלי, לריח שלי. המעבר מהרחם אל העולם הוא מעבר מאד משמעותי
וכדאי לשים לב, איזה מין מעבר זה יהיה. גם התינוק הרך כולו מכורבל, מקופל ומכונס. לומד להכיר את אמו ואת העולם.
באופן טבעי, אמא אחרי לידה היא חלשה מהרגיל, הגוף שלה גם עבר טלטלה לא פשוטה, לא פשוט בכלל להכניס לתוך הצמד הזה:
אמא ותינוק אחרי לידה, די ג'יי, קהל גדול, העברות ידיים.
התהוות של אמהות זה תהליך, לפעמים כדי לא להפריע לתהליך, צריך פשוט להניח לאמא, להניח לתינוק.
אחת הסיבות בשבילי ללדת בבית ולא בבית חולים, הייתה בין השאר: לא לחשוף את עצמי ואת התינוק הרך לכל ווירוסים והחיידקים
שמסתובבים שם, אלא להיות בבית
שבו כל הוירוסים והחיידקים מוכרים ומערכת החיסון כבר ייצרה נוגדנים נגדם שיעברו גם לתינוק דרך החלב.
החשיפה בגיל הרך להמון זרים גם לא בריאה בעיני.
הייתי בהרצאה של רופאה בשם ליאורה אוריאל על חיסונים והיא בפירוש אמרה שלא בריא לחשוף תינוק עד גיל שנה (לא בטוחה
שזוכרת במדוייק) להתקהלויות גדולות מחוץ לבית.
יש גם תרבויות שבהם האמא והתינוק לא יוצאים בכלל מהבית ארבעים יום אחרי הלידה, אז יש דודות וסבתות שנמצאות סביבה,
אבל הן שם כדי לעזור והן הסביבה הקבועה והטבעית של האמא.
[u]גם אם האמא מעדיפה להתנהל בצורה בדלנית, או שחושבת שזה לא טוב לתינוק ומונעת את זה ממנו - זכותה, וזה לגיטימי.[/u]
הצחקת אותי.
הפרשנות שלך להתנהגות של אמא שלא מעוניינת להעביר את התינוק הרך מיד ליד נשמעת לי מאד נחרצת.
אני יכולה להבטיח לך שלא תמיד זו בדלנות. לפעמים אולי כן, אבל ממש לא תמיד.
לגבי "להתערות בסביבה זה בריא לנפש"- גם נחרץ מאד בעיני. לדעתי זה לפעמים נכון ולפעמים ממש לא: תלוי בסוג הסביבה,
תלוי בנפש הספציפית, תלוי בגיל התינוק.
הכי חשוב בעיני, שהאמא תהיה קשובה לעצמה ולתינוק- זה מה שקובע! חשוב שתהיה לאמא סביבה תומכת, מכילה, שתאפשר לה
להתחבר לאינסטינקט האימהי הבסיסי. אני מאמינה שהוא קיים בכל אחת שבוחרת באימהות.
אני באופן אישי הרגשתי שתקופה של אחרי לידה היא ממש תקופה של התכנסות בשבילי, להקשיב פנימה. הרגשתי שאני והתינוק
עדיין יחידה אחת והוא זקוק למגע הספציפי שלי, לקול שלי, לריח שלי. המעבר מהרחם אל העולם הוא מעבר מאד משמעותי
וכדאי לשים לב, איזה מין מעבר זה יהיה. גם התינוק הרך כולו מכורבל, מקופל ומכונס. לומד להכיר את אמו ואת העולם.
באופן טבעי, אמא אחרי לידה היא חלשה מהרגיל, הגוף שלה גם עבר טלטלה לא פשוטה, לא פשוט בכלל להכניס לתוך הצמד הזה:
אמא ותינוק אחרי לידה, די ג'יי, קהל גדול, העברות ידיים.
התהוות של אמהות זה תהליך, לפעמים כדי לא להפריע לתהליך, צריך פשוט להניח לאמא, להניח לתינוק.
אחת הסיבות בשבילי ללדת בבית ולא בבית חולים, הייתה בין השאר: לא לחשוף את עצמי ואת התינוק הרך לכל ווירוסים והחיידקים
שמסתובבים שם, אלא להיות בבית
שבו כל הוירוסים והחיידקים מוכרים ומערכת החיסון כבר ייצרה נוגדנים נגדם שיעברו גם לתינוק דרך החלב.
החשיפה בגיל הרך להמון זרים גם לא בריאה בעיני.
הייתי בהרצאה של רופאה בשם ליאורה אוריאל על חיסונים והיא בפירוש אמרה שלא בריא לחשוף תינוק עד גיל שנה (לא בטוחה
שזוכרת במדוייק) להתקהלויות גדולות מחוץ לבית.
יש גם תרבויות שבהם האמא והתינוק לא יוצאים בכלל מהבית ארבעים יום אחרי הלידה, אז יש דודות וסבתות שנמצאות סביבה,
אבל הן שם כדי לעזור והן הסביבה הקבועה והטבעית של האמא.