על ידי מיכל_מ* » 19 מרץ 2003, 16:11
אילת, לדעתי תארת התנהגות מאוד מאוד הגיונית וחברותית של ילדייך בסיטואציה הזו. היו שם ילדים משני גנים, אני מבינה נכון? ועוד אחרים. הרבה ילדים, הרבה בלגאן. הם לא מכירים אותם, נכון? את חושבת שלו היו יודעים להשתחל בין כולם אל המגלשה זה היה מוכיח יכולות חברתיות? מה הן בכלל יכולות חברתיות?
לדעתי זה כולל יכולת לזהות סיטואציות שלא מתאימות לי. כמו כאלו המוניות, או של הרבה אנשים זרים יחד. אולי אם תדמייני את עצמך מנסה להשתלב בסיטואציה דומה בין מבוגרים תביני שילדייך בחרו טוב - הם בחרו לא להכנס לסיטואציה סוערת מדי עבורם. כך נדמה לי מתוך התאור, אולי אני טועה.
אני רואה את בני מתקרב אל ילדים משחקים, מסתכל. קולט באיזשהי דרך סמוייה מן העין אם הקצב שלהם מתאים לו, אם הם מתאימים לו, אם יש בכלל מקום להשתלב. בוחר. ולפעמים מנסה להצטרף, לפעמים לא. לפעמים מעדיף טיול במקום גן שעשועים כי הוא עמוס מדי. וזו החלטה שראוי לכבד. כמובן אם היה אוהב ומעדיף מקומות בהם משחקים הרבה ילדים, היה מקום לכבד גם את זה.
בעקרון הרצף, לידלוף מתארת כיצד מקבלים בני שבט שחזרו ממסע בן כמה ימים. החוזרים יושבים בצד ולא יוצרים קשר, לאט לאט מגישים להם אוכל ושתייה, ולאט לאט הם מתחברים חזרה לסיטואציה, הנוכחים מתחברים אליהם, וניגשים לדבר איתם. מדובר, נדמה לי על שעות ארוכות. ואנחנו מצפים מעצמנו ומילדנו להתחבר בשניות אל זרים.
לדעתי, יש לילדים שלך יכולות חברתיות טובות, עדינות, מולדות. כל מה שאת צריכה הוא לבטוח בהם, לכבד את הבחירות שלהם. בתך סרבה לשחק עם הילדה מסיבותיה שלה, אני בטוחה שהיא בחרה במה שהתאים לה, שהאינטואיציות שלה מדריכות אותה היטב. לגיטימי לבחור משהו אחר.
אנחנו, כחברה בכלל, נוטים נדמה לי, לדחוף כדי שיהיו לילדים שלנו אינטראקציות עם ילדים אחרים. אני מרגישה שצריך להרפות, לתת להם לגשש את דרכם במתינות, בלי לחץ, בלי דאגה סביב ראשם "האם הם חברותיים?". לתת להם לדבר עם העולם ולעולם לדבר אליהם, בלי להפריע.
סיטואציות חברתיות הן לא רק פגישה עם ילדים בגן שעשועים. הן לא רק "משחק". הן הרבה הרבה הרבה דברים אחרים, קטנים וגדולים.
מדברייך אני מבינה שאולי את חוששת כי נדמה לך שאת עצמך חסרת יכולות חברתיות, ולכן לדעתך אולי כדאי לתת לגננת "ללמד" את הנושא במקומך. אני מאמינה שגם לך יש יכולות ליצור קשרים, הרי יצרת יחד עם מישהו אחר את הילדים האלו. אולי היכולות שלך נרמסו על יד מערכת גסה ולא קשובה, ולכן את לא מאמינה שהן קיימות בכלל, לא מאמינה לעצמך ובעצמך. אני מוצאת שהשנים בהן אנחנו בבית עוזרות לי להשיל כל מיני תפיסות שגויות של עצמי בחברה, ולגלות בפנים תכונות חדשות. (כלפי חוץ השתלבתי כמעט תמיד).
אילת, לדעתי תארת התנהגות מאוד מאוד הגיונית וחברותית של ילדייך בסיטואציה הזו. היו שם ילדים משני גנים, אני מבינה נכון? ועוד אחרים. הרבה ילדים, הרבה בלגאן. הם לא מכירים אותם, נכון? את חושבת שלו היו יודעים להשתחל בין כולם אל המגלשה זה היה מוכיח יכולות חברתיות? מה הן בכלל יכולות חברתיות?
לדעתי זה כולל יכולת לזהות סיטואציות שלא מתאימות לי. כמו כאלו המוניות, או של הרבה אנשים זרים יחד. אולי אם תדמייני את עצמך מנסה להשתלב בסיטואציה דומה בין מבוגרים תביני שילדייך בחרו טוב - הם בחרו לא להכנס לסיטואציה סוערת מדי עבורם. כך נדמה לי מתוך התאור, אולי אני טועה.
אני רואה את בני מתקרב אל ילדים משחקים, מסתכל. קולט באיזשהי דרך סמוייה מן העין אם הקצב שלהם מתאים לו, אם הם מתאימים לו, אם יש בכלל מקום להשתלב. בוחר. ולפעמים מנסה להצטרף, לפעמים לא. לפעמים מעדיף טיול במקום גן שעשועים כי הוא עמוס מדי. וזו החלטה שראוי לכבד. כמובן אם היה אוהב ומעדיף מקומות בהם משחקים הרבה ילדים, היה מקום לכבד גם את זה.
בעקרון הרצף, לידלוף מתארת כיצד מקבלים בני שבט שחזרו ממסע בן כמה ימים. החוזרים יושבים בצד ולא יוצרים קשר, לאט לאט מגישים להם אוכל ושתייה, ולאט לאט הם מתחברים חזרה לסיטואציה, הנוכחים מתחברים אליהם, וניגשים לדבר איתם. מדובר, נדמה לי על שעות ארוכות. ואנחנו מצפים מעצמנו ומילדנו להתחבר בשניות אל זרים.
לדעתי, יש לילדים שלך יכולות חברתיות טובות, עדינות, מולדות. כל מה שאת צריכה הוא לבטוח בהם, לכבד את הבחירות שלהם. בתך סרבה לשחק עם הילדה מסיבותיה שלה, אני בטוחה שהיא בחרה במה שהתאים לה, שהאינטואיציות שלה מדריכות אותה היטב. לגיטימי לבחור משהו אחר.
אנחנו, כחברה בכלל, נוטים נדמה לי, לדחוף כדי שיהיו לילדים שלנו אינטראקציות עם ילדים אחרים. אני מרגישה שצריך להרפות, לתת להם לגשש את דרכם במתינות, בלי לחץ, בלי דאגה סביב ראשם "האם הם חברותיים?". לתת להם לדבר עם העולם ולעולם לדבר אליהם, בלי להפריע.
סיטואציות חברתיות הן לא רק פגישה עם ילדים בגן שעשועים. הן לא רק "משחק". הן הרבה הרבה הרבה דברים אחרים, קטנים וגדולים.
מדברייך אני מבינה שאולי את חוששת כי נדמה לך שאת עצמך חסרת יכולות חברתיות, ולכן לדעתך אולי כדאי לתת לגננת "ללמד" את הנושא במקומך. אני מאמינה שגם לך יש יכולות ליצור קשרים, הרי יצרת יחד עם מישהו אחר את הילדים האלו. אולי היכולות שלך נרמסו על יד מערכת גסה ולא קשובה, ולכן את לא מאמינה שהן קיימות בכלל, לא מאמינה לעצמך ובעצמך. אני מוצאת שהשנים בהן אנחנו בבית עוזרות [b]לי[/b] להשיל כל מיני תפיסות שגויות של עצמי בחברה, ולגלות בפנים תכונות חדשות. (כלפי חוץ השתלבתי כמעט תמיד).