על ידי מיצי_החתולה* » 18 אוגוסט 2008, 21:42
ר' התחיל להתקשר לאנשים. הוא אמר שמעולם לא קראו לו כל כך הרבה אנשים שקרן בערב אחד. אני מתקשרת לאמא שלי. היא כמעט מתעלפת מהתרגשות, מתחילה לדבר מהר, ואומרת שהיא ידעה, שהיתה לה הרגשה. היא הראשונה ברשימה ארוכה של אנשים שידעו והיתה להם הרגשה
. חברה אחת אמרה לי, שזה שלא הצלחנו להחליט על שם לבן במשך כל ההריון, אולי מרמז שאיכשהו ידענו שזה בת. עובדה ששם של בת, היה לנו מוכן.
אני, במהלך כל ההריון, פניתי פה ושם אל העובר שבתוכי כאל בת, ולא כל-כך הבנתי למה, הלא ידעתי שזה בן, ולא הרגשתי כמיהה מיוחדת לבת, חשבתי שיהיה מאוד מגניב להיות אמא לשלושה בנים.
עברו חמישה ימים, ואני עדיין מתפלאת שאני אמא לבת. היא מקסימה, שקטה ועדינה, יונקת במרץ, דומה לאחיה הבכור כשהיה תינוק, וקוראים לה תמר.
אני, כאמור, עדיין מרחפת לדעתי על ענן ההורמונים שהשתחררו בלידה, למרות ש – באופן לא מאוד מפתיע – כמעט ולא ישנתי מאז שהפיצית נולדה.
הלידה שהיתה, יצאה שונה כל כך מזו שדמיינתי. לידת הפתעה. ארוכה יותר, קשה יותר, עם בת בסוף במקום בן
. אבל היא נתנה לי את כל מה שייחלתי לו בלידת בית. רציתי וגינלי, רציתי טבעי, רציתי לבד. רציתי חוויה טובה וחזקה ומעצימה. קיבלתי את כל אלה, ובגדול.
במעגל הלידה שלי, חברה הציעה לי לא לנסות להיצמד לאיזה סיפור, להשתחרר ולתת לדברים לקרות כפי שהם אמורים. אני לא יכולתי לשחרר את הסיפור שלי, אבל הלידה באה ושחררה אותו ממני, וכתבה לי סיפור אחר. בדיוק הסיפור שצריך היה להיות.
ר' התחיל להתקשר לאנשים. הוא אמר שמעולם לא קראו לו כל כך הרבה אנשים שקרן בערב אחד. אני מתקשרת לאמא שלי. היא כמעט מתעלפת מהתרגשות, מתחילה לדבר מהר, ואומרת שהיא ידעה, שהיתה לה הרגשה. היא הראשונה ברשימה ארוכה של אנשים שידעו והיתה להם הרגשה :-). חברה אחת אמרה לי, שזה שלא הצלחנו להחליט על שם לבן במשך כל ההריון, אולי מרמז שאיכשהו ידענו שזה בת. עובדה ששם של בת, היה לנו מוכן.
אני, במהלך כל ההריון, פניתי פה ושם אל העובר שבתוכי כאל בת, ולא כל-כך הבנתי למה, הלא ידעתי שזה בן, ולא הרגשתי כמיהה מיוחדת לבת, חשבתי שיהיה מאוד מגניב להיות אמא לשלושה בנים.
עברו חמישה ימים, ואני עדיין מתפלאת שאני אמא לבת. היא מקסימה, שקטה ועדינה, יונקת במרץ, דומה לאחיה הבכור כשהיה תינוק, וקוראים לה תמר.
אני, כאמור, עדיין מרחפת לדעתי על ענן ההורמונים שהשתחררו בלידה, למרות ש – באופן לא מאוד מפתיע – כמעט ולא ישנתי מאז שהפיצית נולדה.
הלידה שהיתה, יצאה שונה כל כך מזו שדמיינתי. לידת הפתעה. ארוכה יותר, קשה יותר, עם בת בסוף במקום בן :-). אבל היא נתנה לי את כל מה שייחלתי לו בלידת בית. רציתי וגינלי, רציתי טבעי, רציתי לבד. רציתי חוויה טובה וחזקה ומעצימה. קיבלתי את כל אלה, ובגדול.
במעגל הלידה שלי, חברה הציעה לי לא לנסות להיצמד לאיזה סיפור, להשתחרר ולתת לדברים לקרות כפי שהם אמורים. אני לא יכולתי לשחרר את הסיפור שלי, אבל הלידה באה ושחררה אותו ממני, וכתבה לי סיפור אחר. בדיוק הסיפור שצריך היה להיות.