בערב ההוא מסביב למדורה, ישבנו בעלי ואנוכי דודתי האהובה
חוה בת חיים, חמוטל ובעלה,
כל הילדים כבר ישנו וכל הוריהם גם כן.
שוחחנו ארוכות על איך אפשר לעזור לבתי להתגבר ולמרות מגבלת השפה האנגלית, להתחבר עם הבנות..
דודתי המליצה ללמוד משהו מהגננות אשר ביכולתן לגשר בין ילדים, והיה לי ברור שזהו חלקי בסיפור.
למחרת הבוקר יזמתי טיול ביער עם הבנות אלמה ובת דודתה, כמובן שאליהן הצטרפו בערך כל ילדי המחנה,,מגניב!
אז יצאנו קליר (אגב האמא שייצגה את עקרון הרצף בסדרת הבי.בי.סי הדקומנטרית) והבנות טיילו להן בלי לדבר, לאחר שהיו רק בלהיות הוחלט בינהן מי המלכה של כל הממלכה, שזה כל היער כמובן ומי מהן הפיות.
בהמשך הפיות הנסיכות והמלכה קטפו פטל...בהמשך טיילנו לצדו האחר של היער בו כלן אספו את הפטל לקערות, ובהמשך כל משפחת המלוכה הכינה ריבת פטל על המדורה.
כמובן שמרגעים אלה ממש, לחמודלמה (בתי, בקרוב ודאי אשתחרר מכינויים) לא היה יותר עניין בי , קרה לה המעבר שקורה בצפירה בין יום הזיכרון ליום העצמאות:-)
במה הן לא שיחקו?! רובה מים, שהמלכה כמובן מתיזה על כולן, דג מלוח, תופסת, אמהות ותינוקות, וכשאלמה ממש רצתה שיבינו אותה, בת דודתה ליבי תרגמה אותה..
באותו היום באה אחת מחברותי הטובות עם בתה הקטנה, שביקשתי מאלמה לבוא ולשחק גם חברתנו הקטנה, היא ענתה:"אמא די בבקשה, אני צריכה להתחבר"
איזה אהובה, הילדה שלי שהייתה ביישנית ביום הזיכרון עכשיו רצה לידיים של "הליאור" שלה של אנגליה...
בהמשך שאלו אותי חברותיי , אז למה שלא יהיה לה מורה לאנגלית, כך ששנה הבאה היא תהיה בטוחה בעצמה?
כמובן שהשבתי..ברור לי שללמד אותה משהו אחד בצורה ההפוכה לדרך הלמידה שלה בחיים, הרי אין בזה טעם.. ברור לי שעל התנסות כזאת בה היא מתגברת על הקושי בלא להיות דומיננטית כמו שהיא רגילה בדרך כלל
עד למצב שהיא תופסת את מקומה בחיים לא הייתי מוותרת..
מה שמצחיק שהיא כבר שנה שלמה רק שרה שירים באנגלית, וכשהיא רוצה לדעת את משמעות המילים היא פשוט שואלת,
או בקיצור, חבל שלא עניתי "את שיעורי האנגלית שלה היא התחילה הרבה לפני שהגענו למחנה;-)"
בערב ההוא מסביב למדורה, ישבנו בעלי ואנוכי דודתי האהובה [po]חוה בת חיים[/po], חמוטל ובעלה,
כל הילדים כבר ישנו וכל הוריהם גם כן.
שוחחנו ארוכות על איך אפשר לעזור לבתי להתגבר ולמרות מגבלת השפה האנגלית, להתחבר עם הבנות..
דודתי המליצה ללמוד משהו מהגננות אשר ביכולתן לגשר בין ילדים, והיה לי ברור שזהו חלקי בסיפור.
למחרת הבוקר יזמתי טיול ביער עם הבנות אלמה ובת דודתה, כמובן שאליהן הצטרפו בערך כל ילדי המחנה,,מגניב!
אז יצאנו קליר (אגב האמא שייצגה את עקרון הרצף בסדרת הבי.בי.סי הדקומנטרית) והבנות טיילו להן בלי לדבר, לאחר שהיו רק בלהיות הוחלט בינהן מי המלכה של כל הממלכה, שזה כל היער כמובן ומי מהן הפיות.
בהמשך הפיות הנסיכות והמלכה קטפו פטל...בהמשך טיילנו לצדו האחר של היער בו כלן אספו את הפטל לקערות, ובהמשך כל משפחת המלוכה הכינה ריבת פטל על המדורה.
כמובן שמרגעים אלה ממש, לחמודלמה (בתי, בקרוב ודאי אשתחרר מכינויים) לא היה יותר עניין בי , קרה לה המעבר שקורה בצפירה בין יום הזיכרון ליום העצמאות:-)
במה הן לא שיחקו?! רובה מים, שהמלכה כמובן מתיזה על כולן, דג מלוח, תופסת, אמהות ותינוקות, וכשאלמה ממש רצתה שיבינו אותה, בת דודתה ליבי תרגמה אותה..
באותו היום באה אחת מחברותי הטובות עם בתה הקטנה, שביקשתי מאלמה לבוא ולשחק גם חברתנו הקטנה, היא ענתה:"אמא די בבקשה, אני צריכה להתחבר"
איזה אהובה, הילדה שלי שהייתה ביישנית ביום הזיכרון עכשיו רצה לידיים של "הליאור" שלה של אנגליה...
בהמשך שאלו אותי חברותיי , אז למה שלא יהיה לה מורה לאנגלית, כך ששנה הבאה היא תהיה בטוחה בעצמה?
כמובן שהשבתי..ברור לי שללמד אותה משהו אחד בצורה ההפוכה לדרך הלמידה שלה בחיים, הרי אין בזה טעם.. ברור לי שעל התנסות כזאת בה היא מתגברת על הקושי בלא להיות דומיננטית כמו שהיא רגילה בדרך כלל
עד למצב שהיא תופסת את מקומה בחיים לא הייתי מוותרת..
מה שמצחיק שהיא כבר שנה שלמה רק שרה שירים באנגלית, וכשהיא רוצה לדעת את משמעות המילים היא פשוט שואלת,
או בקיצור, חבל שלא עניתי "את שיעורי האנגלית שלה היא התחילה הרבה לפני שהגענו למחנה;-)"