חזרתי לפני זמן מה משיעור מאלף של יוגה עם מאסטר ענק, דיויד סאיי.
[פאוזה לנשימה עמוקה של השתהות...]
הבן אדם פשוט מדהים, זו היתה חוייה מטלטלת. תרתי משמע. הוא עושה יוגה-ביט. זה התחיל בהרפיה עמוקה, אנחנו שוכבים על הגב והוא מסתובב ביננו ומדבר, נותן הנחיות, ותוך שניות הצלחתי להגיע להרפיה ממש עמוקה [ לרוב לוקח דקות ארוכות להגיע למצב כזה: להתנתק לגמרי ולהיות רק בהווה, לשחרר הכל. זו עבודה מנטאלית די קשה] היה משהו מהפנט בדרך שבה הוא עשה את זה.
מהתחלת הסשן יש מוזיקה ברקע שהולכת ומתגברת עם התקדמות השיעור.
הוא בונה את זה בהדרגה, לאט מתחילים לעבור ולהפעיל את כל הגוף. מטפלים בכל סט שרירים שקיים בו. והכל תוך תנועה והקשבה לגוף. ולקראת הסוף זה נהיה פרוע ממש. כל כך משחרר, סוחף, ממריץ.
אני כבר כמעט שלוש שעות אחרי ועדיין מלאה אנרגיות ועירנית מאוד [אחרי שהספקתי לחזור הביתה אל בן זוגי ולסחוט אותו בסקס פראי, אבל הוא גבר ומה לעשות אחרי שהם גומרים קשה מאוד להניע אותם שוב...]
אין ספק שזה שונה מאוד מהיוגה שאנחנו עושים בדרך כלל. ואני מודה למורתי היקרה שהצליחה להביא אותו אלינו, שאיפשרה לי את החוויה המרגשת הזו. הרבה דברים אני אקח איתי ללידה מהאירוע הזה.
ההקשבה לגוף, היכולת לשחרר, להרפות, לא להחמיר עם עצמי/ עם הגוף שלי. אחד הדברים שהוא אמר זה שאנחנו לרוב לא מוותרים לעצמנו, תמיד חושבים שלא עשינו מספיק ושעלינו לדחוק בגוף יותר. כלכך נכון, וזה נכון גם לתחומי חיים נוספים כמובן. זה מתחבר לי ללינק שמצאתי מוקדם יותר היום באחד הדפים [לא זוכרת איזה] מתוך "אמנות הלידה" :
http://www.leidaco.il שמדבר על איך ללחוץ נכון ואף יותר חשוב מתי, בזמן הלידה. וכמה נזק אפשר לעשות רק כי מתאמצים יותר מדי ולפני הזמן.
זו היתה ממש הארה.
אם היו לי ספקות, עכשיו כבר אין לי, שכשיגיע הרגע, הגוף פשוט ידע מה לעשות. איך להתפתל, לנוע , לגנוח ולהביא את הגוזלית לאויר העולם.
אפרופו העוברית... הגוף כלכך נפתח והשתחרר באירוע שיצאתי כל כך קלילה משם. בכלל זו אחת מההשפעות של היוגה על הגוף. אני עדיין עושה [בשיעורים הרגילים] גם תנוחות הפוכות כמו עמידת ראש [למרות שמורתי היקרה מצאה כאן באתר מידע שאומר שאם העובר כבר התהפך אז עדיף להמנע כדי לא לגרות אותו להתהפך חזרה כלפי מעלה] ומוצאת שאלו תנוחות מופלאות שכשיורדים מהן, כל האיברים חוזרים למקומם, יש מקום ומרחב לכל איבר והרגשת קלילות נעימה.
פעמיים היום עצרו אותי אנשים בישוב ושאלו אם כבר כבד/ קשה לי/ נמאס לי. בחיוך גדול עניתי שלא, שאני מרגישה ממש טוב. לפחות לאחת מהם זה צבט משהו...[היא בטח אמרה בליבה: מה יש היא לא יכולה לסבול בהריון כמו כולנו...מילא היא נהנת אבל למה לנפנף בזה...]
אני כבר כותבת שטויות, ובכל זאת יש לי יום ארוך מחר בעבודה, אז אולי אכנס כבר למיטה.
בכל מקרה אם מישהו קורא כאן וגם עושה יוגה- תלכו תלכו תלכו לשיעורים של דיויד סאיי, הוא פשוט...
אין לי מילים [ חיפשתי אייקון שיביע : גדול מהחיים/ קידה עמוקה... אך לא מצאתי] הוא נמצא עוד איזה זמן בארץ ואני יודעת שמתוכננים עוד כמה מפגשים בתל אביב, אולי יהיה אפילו אחד בצפון (כולי תקוה).
חזרתי לפני זמן מה משיעור מאלף של יוגה עם מאסטר ענק, דיויד סאיי.
[פאוזה לנשימה עמוקה של השתהות...]
הבן אדם פשוט מדהים, זו היתה חוייה מטלטלת. תרתי משמע. הוא עושה יוגה-ביט. זה התחיל בהרפיה עמוקה, אנחנו שוכבים על הגב והוא מסתובב ביננו ומדבר, נותן הנחיות, ותוך שניות הצלחתי להגיע להרפיה ממש עמוקה [ לרוב לוקח דקות ארוכות להגיע למצב כזה: להתנתק לגמרי ולהיות רק בהווה, לשחרר הכל. זו עבודה מנטאלית די קשה] היה משהו מהפנט בדרך שבה הוא עשה את זה.
מהתחלת הסשן יש מוזיקה ברקע שהולכת ומתגברת עם התקדמות השיעור.
הוא בונה את זה בהדרגה, לאט מתחילים לעבור ולהפעיל את כל הגוף. מטפלים בכל סט שרירים שקיים בו. והכל תוך תנועה והקשבה לגוף. ולקראת הסוף זה נהיה פרוע ממש. כל כך משחרר, סוחף, ממריץ.
אני כבר כמעט שלוש שעות אחרי ועדיין מלאה אנרגיות ועירנית מאוד [אחרי שהספקתי לחזור הביתה אל בן זוגי ולסחוט אותו בסקס פראי, אבל הוא גבר ומה לעשות אחרי שהם גומרים קשה מאוד להניע אותם שוב...]
אין ספק שזה שונה מאוד מהיוגה שאנחנו עושים בדרך כלל. ואני מודה למורתי היקרה שהצליחה להביא אותו אלינו, שאיפשרה לי את החוויה המרגשת הזו. הרבה דברים אני אקח איתי ללידה מהאירוע הזה.
ההקשבה לגוף, היכולת לשחרר, להרפות, לא להחמיר עם עצמי/ עם הגוף שלי. אחד הדברים שהוא אמר זה שאנחנו לרוב לא מוותרים לעצמנו, תמיד חושבים שלא עשינו מספיק ושעלינו לדחוק בגוף יותר. כלכך נכון, וזה נכון גם לתחומי חיים נוספים כמובן. זה מתחבר לי ללינק שמצאתי מוקדם יותר היום באחד הדפים [לא זוכרת איזה] מתוך "אמנות הלידה" : http://www.leidaco.il שמדבר על איך ללחוץ נכון ואף יותר חשוב מתי, בזמן הלידה. וכמה נזק אפשר לעשות רק כי מתאמצים יותר מדי ולפני הזמן.
זו היתה ממש הארה.
אם היו לי ספקות, עכשיו כבר אין לי, שכשיגיע הרגע, הגוף פשוט ידע מה לעשות. איך להתפתל, לנוע , לגנוח ולהביא את הגוזלית לאויר העולם.
אפרופו העוברית... הגוף כלכך נפתח והשתחרר באירוע שיצאתי כל כך קלילה משם. בכלל זו אחת מההשפעות של היוגה על הגוף. אני עדיין עושה [בשיעורים הרגילים] גם תנוחות הפוכות כמו עמידת ראש [למרות שמורתי היקרה מצאה כאן באתר מידע שאומר שאם העובר כבר התהפך אז עדיף להמנע כדי לא לגרות אותו להתהפך חזרה כלפי מעלה] ומוצאת שאלו תנוחות מופלאות שכשיורדים מהן, כל האיברים חוזרים למקומם, יש מקום ומרחב לכל איבר והרגשת קלילות נעימה.
פעמיים היום עצרו אותי אנשים בישוב ושאלו אם כבר כבד/ קשה לי/ נמאס לי. בחיוך גדול עניתי שלא, שאני מרגישה ממש טוב. לפחות לאחת מהם זה צבט משהו...[היא בטח אמרה בליבה: מה יש היא לא יכולה לסבול בהריון כמו כולנו...מילא היא נהנת אבל למה לנפנף בזה...]
אני כבר כותבת שטויות, ובכל זאת יש לי יום ארוך מחר בעבודה, אז אולי אכנס כבר למיטה.
בכל מקרה אם מישהו קורא כאן וגם עושה יוגה- תלכו תלכו תלכו לשיעורים של דיויד סאיי, הוא פשוט...
אין לי מילים [ חיפשתי אייקון שיביע : גדול מהחיים/ קידה עמוקה... אך לא מצאתי] הוא נמצא עוד איזה זמן בארץ ואני יודעת שמתוכננים עוד כמה מפגשים בתל אביב, אולי יהיה אפילו אחד בצפון (כולי תקוה).