על ידי היה_היה_בחלומותי* » 25 יולי 2015, 16:10
הדף הזה שבו אני מדברת אליך דרכו, גורם לי לדבר את הדברים אל עצמי עוד לפני כתיבתם. לא תמיד מזדמן לכתוב אבל אני כותבת את המילים בראשי והן כבר עושות את עבודתן המטיבה.
החופשה שלי ושלך, שהתחלפה להיות עם בתי הייתה, הייתה בלי שהתכוונת לכך, מתנה מדהימה לי ולה. הייתי עסוקה לנסות ליצור "זוגיות בריאה לפי הספרים" לי ולך ואתה צדקת כשלא רצית לבוא. מה כבר היינו עושים ביחד בצימר הרומנטי הזה??? טלוויזיה אנחנו כבר לא רואים ביחד, אהבה אנחנו עושים רק כשמבשיל הרגע...יש לי יכולת לדמיין מצבים אוטופיים שאני רוצה שיתגשמו וממש מאמינה שאם אצור את התנאים להם, אין סיבה שלא יתממשו. חשבתי על זה הרבה בחופשה, ולא בפעם הראשונה יקירי ועד עכשיו עולה בי המועקה שיתכן שהתובנות האמיתות הגיעו מאוחר מידי. אולי זה חלק מתהליך אל הבראה אמיתית.
הבת שלנו קיבלה את מזגך, ללא ספק, וזו הייתה הזדמנות להרגיש (עם חמלה ששמורה לאוהבים באמת), משהו ממה שעובר עליך לצידי כל השנים. במיוחד שזו הייתה אמורה להיות החופשה שלי ושלך ובמקומך הגיעה היא והנה, גם היא הגיבה בדיוק כמו שאתה היית מגיב לסוג הצימר (שאנטי מידי, לא מתוחזק, מסריח) ואני שחשבתי כמוה, לא נתתי לה להרגיש שהיא קוטרית ולא מעריכה את היתרונות של המקום, כפי שאולי הייתי מטיחה בך. אחר כך כשהלכנו לסדנה היקרה, שנרשמתי אליה מראש כהפתעה לי ולך והיא הסכימה להחליף אותך כבן זוגי, התברר שלא רצתה לשהות בה אפילו לא לשנייה נוספת. פניה הרצינו והיא אמרה לי בשקט- אני רוצה ללכת מפה. לאחר כעשר דקות כשראיתי שאין היא מסוגלת ליהנות, החזרתי אותה לצימר בהסכמתה המלאה, אחרי שווידאתי עשר פעמים שאין לה בעיה וחזרתי לסדנה. לא הצלחתי ליהנות שם באמת, מועקה גדולה ירדה עלי ולא הצלחתי להבין למה. ניסיתי לדבר לעצמי שאני במקום עליו חלמתי כמה חדשים ואין לי סיבה לא ליהנות מכל זה אבל המועקה לא עברה. התובנות שהכו בי היו קשות. הן לא חדשות לי, אבל אף פעם לא אמרתי אותן בפה מלא. היה ברור לי שאם אתה היית שם במקומה, לא היית זוכה להתחשבות הזו. למרות אופיי המתחשב ונעים ההליכות, שרק רוצה ליצור עולמות מתוקים ומהנים לי, לך ולילדים שלנו, בפועל אני מסרבת להכיר במי שאתה באמת ויוצא שאני כופה את המציאות שלי עליך כל יום כבר שנים רבות. לא רק כופה, גם מצפה שתיהנה ותכיר לי תודה. כך גם כל מי שתומך בי מסביבי מזין את התסכול שלי מה"זוגיות" הזו, שמסרבת להתפקד ולהצדיע לדגל הזוגיות וכך כל יום התרחקנו עוד קצת זה מזו. ועדיין אנחנו משפחה.
כן, אתה מתנהג כאגואיסט מעצבן, כן אתה לא מתחשב ולא יודע להתאים את עצמך, לא יודע לזרום וליהנות ממש שיש. אין סיכוי שתראה טיפת אהבה אם אין לך אותה בלב, אתה הרבה "לא" אבל מי כמוני מכירה את ה"כן". בך בחרתי, אולי דווקא כדי ללמוד איך לא לוותר על עצמי למען אהבה ואישור. כנראה הדרך היחידה שיכולה ללמד אותי את משימת חיי היא לא לקבל אהבה ואישור כלל.
בחרתי בך שתהיה המשפחה החדשה שלי ומהרגע שהסכמת, היה אפשר להיות בטוחים שאתה שם. אני לעומתך חדשות לפרקים הבעתי התחרטות. לא כך רציתי את האהבה שלנו ואם הייתה אחרת האם הייתי מרוצה? אם הייתי בוחרת באהבה קלה וזורמת, האם לא הייתי מואסת בה?
הדף הזה החדש שפתחתי כאן הוא הדרך שלי ללמוד לאהוב אותך אהובי לא רק בליבי , שהרי הוא כבר אוהב וכואב אותך שנים רבות, אלא עם שאר אברי גופי- עם המוח, העור, הפה, הכליות, הריאות. כל האיברים האלו שלי, לא ממש אוהבים אותך ומקבלים אותך כפי שאתה.
הדף הזה שבו אני מדברת אליך דרכו, גורם לי לדבר את הדברים אל עצמי עוד לפני כתיבתם. לא תמיד מזדמן לכתוב אבל אני כותבת את המילים בראשי והן כבר עושות את עבודתן המטיבה.
החופשה שלי ושלך, שהתחלפה להיות עם בתי הייתה, הייתה בלי שהתכוונת לכך, מתנה מדהימה לי ולה. הייתי עסוקה לנסות ליצור "זוגיות בריאה לפי הספרים" לי ולך ואתה צדקת כשלא רצית לבוא. מה כבר היינו עושים ביחד בצימר הרומנטי הזה??? טלוויזיה אנחנו כבר לא רואים ביחד, אהבה אנחנו עושים רק כשמבשיל הרגע...יש לי יכולת לדמיין מצבים אוטופיים שאני רוצה שיתגשמו וממש מאמינה שאם אצור את התנאים להם, אין סיבה שלא יתממשו. חשבתי על זה הרבה בחופשה, ולא בפעם הראשונה יקירי ועד עכשיו עולה בי המועקה שיתכן שהתובנות האמיתות הגיעו מאוחר מידי. אולי זה חלק מתהליך אל הבראה אמיתית.
הבת שלנו קיבלה את מזגך, ללא ספק, וזו הייתה הזדמנות להרגיש (עם חמלה ששמורה לאוהבים באמת), משהו ממה שעובר עליך לצידי כל השנים. במיוחד שזו הייתה אמורה להיות החופשה שלי ושלך ובמקומך הגיעה היא והנה, גם היא הגיבה בדיוק כמו שאתה היית מגיב לסוג הצימר (שאנטי מידי, לא מתוחזק, מסריח) ואני שחשבתי כמוה, לא נתתי לה להרגיש שהיא קוטרית ולא מעריכה את היתרונות של המקום, כפי שאולי הייתי מטיחה בך. אחר כך כשהלכנו לסדנה היקרה, שנרשמתי אליה מראש כהפתעה לי ולך והיא הסכימה להחליף אותך כבן זוגי, התברר שלא רצתה לשהות בה אפילו לא לשנייה נוספת. פניה הרצינו והיא אמרה לי בשקט- אני רוצה ללכת מפה. לאחר כעשר דקות כשראיתי שאין היא מסוגלת ליהנות, החזרתי אותה לצימר בהסכמתה המלאה, אחרי שווידאתי עשר פעמים שאין לה בעיה וחזרתי לסדנה. לא הצלחתי ליהנות שם באמת, מועקה גדולה ירדה עלי ולא הצלחתי להבין למה. ניסיתי לדבר לעצמי שאני במקום עליו חלמתי כמה חדשים ואין לי סיבה לא ליהנות מכל זה אבל המועקה לא עברה. התובנות שהכו בי היו קשות. הן לא חדשות לי, אבל אף פעם לא אמרתי אותן בפה מלא. היה ברור לי שאם אתה היית שם במקומה, לא היית זוכה להתחשבות הזו. למרות אופיי המתחשב ונעים ההליכות, שרק רוצה ליצור עולמות מתוקים ומהנים לי, לך ולילדים שלנו, בפועל אני מסרבת להכיר במי שאתה באמת ויוצא שאני כופה את המציאות שלי עליך כל יום כבר שנים רבות. לא רק כופה, גם מצפה שתיהנה ותכיר לי תודה. כך גם כל מי שתומך בי מסביבי מזין את התסכול שלי מה"זוגיות" הזו, שמסרבת להתפקד ולהצדיע לדגל הזוגיות וכך כל יום התרחקנו עוד קצת זה מזו. ועדיין אנחנו משפחה.
כן, אתה מתנהג כאגואיסט מעצבן, כן אתה לא מתחשב ולא יודע להתאים את עצמך, לא יודע לזרום וליהנות ממש שיש. אין סיכוי שתראה טיפת אהבה אם אין לך אותה בלב, אתה הרבה "לא" אבל מי כמוני מכירה את ה"כן". בך בחרתי, אולי דווקא כדי ללמוד איך לא לוותר על עצמי למען אהבה ואישור. כנראה הדרך היחידה שיכולה ללמד אותי את משימת חיי היא לא לקבל אהבה ואישור כלל.
בחרתי בך שתהיה המשפחה החדשה שלי ומהרגע שהסכמת, היה אפשר להיות בטוחים שאתה שם. אני לעומתך חדשות לפרקים הבעתי התחרטות. לא כך רציתי את האהבה שלנו ואם הייתה אחרת האם הייתי מרוצה? אם הייתי בוחרת באהבה קלה וזורמת, האם לא הייתי מואסת בה?
הדף הזה החדש שפתחתי כאן הוא הדרך שלי ללמוד לאהוב אותך אהובי לא רק בליבי , שהרי הוא כבר אוהב וכואב אותך שנים רבות, אלא עם שאר אברי גופי- עם המוח, העור, הפה, הכליות, הריאות. כל האיברים האלו שלי, לא ממש אוהבים אותך ומקבלים אותך כפי שאתה.