אז אחרי שחיית בסבל עם "הקנקן המושלם" ולמדת פסיכולוגיה רוחנית מכל סוג שהוא, את באורך פלא נתקלת באדם שיש לך איתו קשר נפלא ועמוק , שמעולם לא שכחת. ואת שוב באותה דילמה? מה יגידו השכנים?
סליחה על הציניות ,כנראה לא היית תלמידה מצטיינת אם לא הבנת שהמזל דופק בדלת צריך לפתוח לו...!
לפי מה שאת מתארת היית צריכה ממש לסבול ולעבור התעללות כדי לקום וללכת. אז את זה שלא מגיע לך שהתעללו בך ,הבנת. זה יופי. אבל השאלה היא האם מגיע לך שיהיה לך טוב? להיות נאהבת? מוערכת? הבחירה שלך

להיות איתו זה לאתגר את כל תפיסת עולמי, את כל האמונות שיש בי, את כל מה שדחף אותי לוותר עליו פעם ולמצוא עצמי נשואה עם קנקן, ולא עם תוכן, עם התעללות והזנחה קשה, עם חוסר חיבור רגשי קשה.

אני חושבת שאת צריכה להפריד בין שני דברים.
האחד שנישאת לאדם שלא התאים לך וגם ויתרת על אדם שלהבנתך כן התאים לך.
השני הוא שהמניעים שגרמו לך לפעול לא היו התחושות הפנימיות שלך אלא מה שנכון.
כדי להסביר את כוונתי מצד אחר אוכל למשל לומר שיכול גם להינשא לפי צו ליבך ולהתחתן עם גבר מתעלל.
אני מציעה לך להפריד בין הדברים. מי הם, מה בחרת וכיצד התגלגלו חייך.

כמו שאת כותבת, הקושי לדעתי הוא אך ורק בתפיסת העולם שלך. לא מולו. מולו נראה שאת בטוחה בעצמך שכדאי לנסות לבנות איתו קשר.
הקושי שלך הוא לא מול החברה אלא מול מה שאת תופסת כחברה.
אני מציעה לך לבדוק מדוע את חושבת שהחברה שלך לא תקבל את ההחלטה שלך. האתגר שלך הוא מול עצמך.

שלום לכולם.
החלטתי לכתוב כאן כי המצב שלי הוא כזה שכל מילה ושיתוף חשובים לי.
אני מתגרשת בימים אלו מאדם לא הייתי נשואה 24 שנים. גבר שכשנפגשנו חשבתי שזכיתי בכל הקופה. כאשה גבוהה מהממוצע, היה לי קשה למצוא גבר גבוה ממני, וזה היה משמעותי לי, כולל כל התארים הנכספים לשידוך טוב, כלומר השכלה, כסף, מקצוע, הכל. אני לא באה בעולם דתי, אבל הגישה היתה תמיד למצוא מה שהחברה מסמנת כמקבל אישור. הוא הגיע אחרי קשר של 7 שנות חברות עם גבר אחר, בעל אותו שם (כן, כן), שהיה עבורי אהבת חיי, ולא היה בוא שום דבר ממה שהחברה מאשרת, לא מקצוע, לא כסף, לא גובה, לא השכלה.
אני לא יודעת להסביר למה ומה, אבל אותו אחד, אותו חבר ראשון שהופיע בחיי בצבא, נכנס לליבי באופן שלא יכולתי להתמודד איתו.
ובכל זאת, הפערים הכל כך גדולים, של השכלה אקדמית, עבודה, מראה, שברו אותי שוב ושוב. הייתי נפרדת וחוזרת כמו יו יו, והוא היה שם מכיל ומקבל, עד שנגמר.
התחתנתי עם הגביע, עם מה שנכון. ומצאתי את עצמי בקשר קשה וכואב ומתעלל רגשית ולא רק, מוזנחת רגשית על ידי וורקוהוליק, נרקסיסט, אדם שפגע בי שוב ושוב. קשר של מאבקי כוח, של כאב שלא נגמר. ניסיתי לרפא את הקשר הזה ואותי, ונדחפתי ללימודי פסיכולוגיה, רוחניות, מכל סוג שהוא, לחפש מרפא לקשר הזה. שני ילדים, ועשרות שנים אחר כך, מצאתי את הכוח להגיד די, אחרי האשמות פרנואידיות חסרות ביסוס שבגדתי בו, ועוד ועוד. אין לי כוח אפילו לדבר על זה.
העניין הוא שאת הקשר הקודם לא שכחתי, והיה אני מוצאת את אותו אחד שוב, והנה הוא זמין ואני זמינה, והנה אנחנו מתקרבים.
והוא עדיין באותו מקום, חסר השכלה, ללא כסף, אמנם אב היום, אבל שום דבר ממה שמקובל ורצוי בחברה שלנו לא קיים שם... מלבד חיבור אדיר שאני לא מבינה והוא לא מבין.
אנחנו יכולים לדבר שעות בלי להפסיק, לשמוע מוזיקה כאילו אנחנו אותו אדם. הוא חכם וכל כך תומך בי בתקופה הזו של גירושי, אהבה בינינו נוכחת באופן ברור ולא ניתן להכחשה. אני לא מבינה למה אני כל הזמן רוצה לשמוע את הקול שלו, זה תמיד היה לי. אני לא מבינה למה אני כל הזמן רוצה להיות בקשר איתו, למה הוא כל כך נכנס לי ללב.
יחד עם זה אני עדיין בבושה ישנה של מראה ומעמד, של פערי הגובה, למרות שהיום אני מוכנה להישיר מבט ולשאול שאלות מהותיות.
אני לא מבינה מה זה הדבר הזה. איך יכול להיות קשר כזה עם אדם אחרי 30 שנה, שמרגיש כאילו מעולם לא הפסיק, גם אחרי שהיו שנים ששכחתי מקיומו. למה אני תמיד חוזרת לדבר איתו, מחפשת אותו, שיהיה בחיי.
עכשיו יש לנו הזדמנות לצמיחה.
יש בינינו אנרגיות חזקות, ריפוי, התמודדויות קשות.
להיות איתו זה לאתגר את כל תפיסת עולמי, את כל האמונות שיש בי, את כל מה שדחף אותי לוותר עליו פעם ולמצוא עצמי נשואה עם קנקן, ולא עם תוכן, עם התעללות והזנחה קשה, עם חוסר חיבור רגשי קשה.

אני מבולבלת, פוחדת, באי וודאות.
כל זה קורה בזמן שעזבתי בית, עברתי לדירה משל עצמי, ילדי הגדולים נעים בין בית לבית ואני חווה גם עזיבת קן, הכל ביחד.
זהו. אשמח לכל שיתוף.