על ידי עולם_קטן* » 04 אוגוסט 2008, 20:15
זהו!
עשינו זאת!
הגשמנו חלום והגענו להודו.
עם 2 ילדים, בן שנה ובת חצי.
מעין יומן מסע, אכתוב כשיהיה לי זמן.
זה התחיל כשלאיש נשארו כחודשיים עד תום הלימודים, סיום תואר שני,
הוא החליט שכשיסיים הוא יתפטר מהעבודה בחצי משרה ויחפש משרה מלאה ומכניסה,
היתה הצעה מצויינת, אך התשובה לגביה התעקבה והתעקבה..
החלטתי שאם בסוף ההצעה לא תצא אל הפועל אז נעשה "פאוז" בחיים, וניסע להודו.
ההצעה התבטלה, וכמה ימיםלפני שנסענו הם התחילו לחזר אחרי אישי פתאום... עכשיו שהם יחכו שנחזור...
אז המון התלבטויות, מה לקחת ומה לא, איך לארוז, כמה תיקים? כמה מנשאים? לקחת עגלה או לא?
נסיון להשכיר את הבית (די ברגע האחרון) ובסוף התקפלות, כי התעניינו רק לחודש ולא היה בראש שלנו לקפל את כל הבית רק בשביל חודש.
בסוף החלטנו על שני תרמילים גדולים, 2 מנשאים - אחד היאמו המהולל, והשני מאיה ווראפ, לחרום וכביסות, על מנשא טיולים מאסיבי ויתרנו ביום האחרון לפני הטיסה, ועגלת טיולון שקנינו יד 2.
ובתוך התיקים המון קוביות, מכוניות מרוץ קטנות, המון מכנסיים להחלפה, חיתולים אקולוגיים, לגדול - ללילה,
ולקטנה - כי אולי נצטרך, למרות שבארץ ב-3 ח' האחרונים אפשר לספור על יד אחת את מספר החיתולים שהשתמשנו בשבילה, אבל עכשיו היא התחילה לזחול- ולסרב מדי פעם כשמפריעים לה לגלות משהו חדש...
וכמובן עניין החיסונים!
הקטנה לא מחוסנת לכלום, את הגדול חיסנו ב-2 של הטטנוס 3 ימים לפני הטיסה.
לא הפסיקו להציק לנו על החיסונים, לכולם היה משהו להעיר בנושא (בעיקר נגד ה"בלי חיסונים").
כששאלו אם חיסנו, עניתי: "את מה שצריך חיסנו..." תשובה אמיתית, אך מתחמקת,
לבסוף מס' ימים לפני הטיסה קנינו חיסון הומאופטי לבעיות מעיים, ואז עניתי:"כן לקחנו חיסון..." ולא הוספתי D-:
וגם קנינו פילטר מים, לחסוך בקבוקי פלסטיק מזהמים, ולהפוך מים למטוהרים בכל מקום ובכל זמן.
יום רביעי בצהרים, אמא שלי מקפיצה אותנו למעבר גבול נהר הירדן,
תוך שעה אנחנו על מונית ירדנית לשדה התעופה בעמאן.
לאט לאט עוזבים את החום המעיק של בקעת הירדן ומטפסים בהרים לעמאן,
לגור קצת קשה בהתחלה עם הרעיון שאין חגורת בטיחות (למרות שהכנתי אותו לזה),
ולבסוף מתלהב שיכול לעמוד ולהביט לכל הכיוונים, ועד סוף הנסיעה אנחנו מצטערים כבר שאין חגורה
וממש מתאמצים לרסן אותו מלהתגלגל על רצפת הרכב ולטפס על הקירות...
זהו!
עשינו זאת!
הגשמנו חלום והגענו להודו.
עם 2 ילדים, בן שנה ובת חצי.
מעין יומן מסע, אכתוב כשיהיה לי זמן.
זה התחיל כשלאיש נשארו כחודשיים עד תום הלימודים, סיום תואר שני,
הוא החליט שכשיסיים הוא יתפטר מהעבודה בחצי משרה ויחפש משרה מלאה ומכניסה,
היתה הצעה מצויינת, אך התשובה לגביה התעקבה והתעקבה..
החלטתי שאם בסוף ההצעה לא תצא אל הפועל אז נעשה "פאוז" בחיים, וניסע להודו.
ההצעה התבטלה, וכמה ימיםלפני שנסענו הם התחילו לחזר אחרי אישי פתאום... עכשיו שהם יחכו שנחזור...
אז המון התלבטויות, מה לקחת ומה לא, איך לארוז, כמה תיקים? כמה מנשאים? לקחת עגלה או לא?
נסיון להשכיר את הבית (די ברגע האחרון) ובסוף התקפלות, כי התעניינו רק לחודש ולא היה בראש שלנו לקפל את כל הבית רק בשביל חודש.
בסוף החלטנו על שני תרמילים גדולים, 2 מנשאים - אחד היאמו המהולל, והשני מאיה ווראפ, לחרום וכביסות, על מנשא טיולים מאסיבי ויתרנו ביום האחרון לפני הטיסה, ועגלת טיולון שקנינו יד 2.
ובתוך התיקים המון קוביות, מכוניות מרוץ קטנות, המון מכנסיים להחלפה, חיתולים אקולוגיים, לגדול - ללילה,
ולקטנה - כי אולי נצטרך, למרות שבארץ ב-3 ח' האחרונים אפשר לספור על יד אחת את מספר החיתולים שהשתמשנו בשבילה, אבל עכשיו היא התחילה לזחול- ולסרב מדי פעם כשמפריעים לה לגלות משהו חדש...
וכמובן עניין החיסונים!
הקטנה לא מחוסנת לכלום, את הגדול חיסנו ב-2 של הטטנוס 3 ימים לפני הטיסה.
לא הפסיקו להציק לנו על החיסונים, לכולם היה משהו להעיר בנושא (בעיקר נגד ה"בלי חיסונים").
כששאלו אם חיסנו, עניתי: "את מה שצריך חיסנו..." תשובה אמיתית, אך מתחמקת,
לבסוף מס' ימים לפני הטיסה קנינו חיסון הומאופטי לבעיות מעיים, ואז עניתי:"כן לקחנו חיסון..." ולא הוספתי D-:
וגם קנינו פילטר מים, לחסוך בקבוקי פלסטיק מזהמים, ולהפוך מים למטוהרים בכל מקום ובכל זמן.
[hr]
יום רביעי בצהרים, אמא שלי מקפיצה אותנו למעבר גבול נהר הירדן,
תוך שעה אנחנו על מונית ירדנית לשדה התעופה בעמאן.
לאט לאט עוזבים את החום המעיק של בקעת הירדן ומטפסים בהרים לעמאן,
לגור קצת קשה בהתחלה עם הרעיון שאין חגורת בטיחות (למרות שהכנתי אותו לזה),
ולבסוף מתלהב שיכול לעמוד ולהביט לכל הכיוונים, ועד סוף הנסיעה אנחנו מצטערים כבר שאין חגורה
וממש מתאמצים לרסן אותו מלהתגלגל על רצפת הרכב ולטפס על הקירות...